תִּלּוּל

°, ש"ז, —  הר תלול:  וישב בתא[ווה] בתילול לתמך תמימיו (ינאי, ויתחזק באומן, קרוב' בראש', זולאי, עג).  טבועים ביון מצול בתלול הגשיר נגף אבן הסר ועקב הישיר (משה בר קלונימוס, איום ונורא, קרוב' ז' פסח, מבחר השירה העבר' באיטל', שירמן, לז). —  ועי' תִּלְתּוּל.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים