תְּלִיאָה

°, ש"נ, —  כמו א. תְּלִיָּה,  במשמ' יחס ושיכות:  ואם יתלה לא יעבור מהיות בו דבר אשר הוא חיוב התליאה ואם לא לא יהיה בהיות התלייה לו עדוף ויתר משלא יהיה לו (ישועה בן יהודה הקראי, ספר העריות, LFDWDJ, 18 Bericht, עמ' VII).  לפי שאין ביניהם תליאה (שאלה בחדוש העולם, שם, עמ' 29).  או שהרצון בו שבת אשר יש לה תליאה בפסח (ר"א הקראי, גן עדן, ענין חג השבועות ג, נג.).  החכמים הבדילו בין המצות אשר יש להם תליאה בשכל ובין אשר אין להם תליאה בשכל (שם, סכות ב, סה:). שלא יאמר כי יש לה תליאות השעבוד (שם, נשים יב, קמח:).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים