ב. תְּלִיָּה
*, ש"נ, — שה"פ מן ב. תָּלָה, דִחוי ההכרעה לאחר כך, הנחת דבר ללא הכרעה, Aufschub; suspension: אם באת הלכה תחת ידך ואי אתה יודע אם לתלות אם לשרוף, לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה (ירוש' תרומ' ה ט). ועשהו חטאת, קבעו כתלייה שלא יידחה1 וכו' ועשהו חטאת, קבעו בתלייה שיזדווג לו חבירו (שם יומא ו א).
1 [קבעו להראשון (לשעור הראשון) בתלייה, שאם ימות חבירו שלא ידחה הוא כשיזדווג לו אחר להשתלח והוא יקרב (פני משה).]