א. תְּלִי

ש"ז, — במק' רק בכנ' תֶלְיְךָ: כלי מכלי הצידים1 Jagdgerät; attirail de chasse; huntsman`s equipment: ועתה שא נא כליך תֶּלְיְךָ וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה2 (בראש' כז ג). — ובסהמ"א: שמך יבוס קמים לא בקשתה וחרבה ותליה (ר' נתנאל מקינון, יה מן הקרן, שירי היחוד והכבוד, עח). — °ותלי המרה: ניטלה המרה וישנה לתלי שלה נימר חסרה וטריפה אינה לתלי שלה והיא ניטלה כשרה (הלכות פסוקות, הלכות שחיטה, גמרא חולין לז.). נטלה המרה ואין שם התלי שהיא נתלית בו וכו' (והזהיר שמיני מ). 



1 [עד כאן יוצאת משמ' המלה מענין הכתוב, אלא שקשה לקבע את הוראתה ביתר דיוק. רגילים לבאר אותה ע"פ משמ' השרש כלשון נשק הנתלה בחגורת הגבר (בגרמנית Wehrgehäng) או כאשפה לחצים (וולג': phaetram), אך עקר מלאכת הציד בימי הקדם היתה, מלבד היריה בקשת: בפח וברשת ובמצודה, וקשה להניח שיקראו לאלה בלשון תליה דוקא. ואפשר שהשתנתה המלה בכתב בהשפעת כליך שלפניה, או שחֻלקו ונקראו האותיות כליכתליך שלא ככונתן, וצ"ע.]

2 [כך כתיב, קרי: ציד.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים