1 ש"נ, — אחד מטעמי המקרא, הנקרא במקורות מאֻחרים גם תלישא (גדולה או קטנה): שביעית היא תלשה, בשתי פעמים חשה, לפנים ולאחור גשה, וגורדת (צ"ל וגוררת) טעמים בדרישה (דה"ט, 17). הראשון נקרא פזר על התיבה כנזר מגביה וחוזר ובלשון מתפזר השני נקרא תלשה בשני פעמים חשה בפנים ואחור גשה וגררת טעמים בדרישה (הורית הקורא, דרנבורג, 72). תלשה תשרת לארבעה טעמים תשרת הטרס אם יש לו שנים או שלשה או ארבעה משרתים המלה השלישית למלת הטרס תלשה לעולם ועוד תשרת התביר אם יש לו שלשה או ארבעה משרתים מלה הרביעית להתביר תהיה תלשה לעולם ועוד תשרת היתיב אם יש לו שנים או שלשה או ארבעה הרביעית להיתיב תהיה תלשה לעולם ועוד תשרת הזרקה אם יש לה משרתים רבים הרביעית לזרקה תלשה לעולם (שם, שם 106).
1 [מקור השם לא התברר כל צרכו, ואמנם אלה דברי דרנבורג בהערתו בהורית הקורא עמ' 185:
Peut-être pourrait-on découvrir dans cette description du son (כלו' במלים וגוררת טעמים בדרישה) l`origine du nom de cet accent. La racine תלש signifie "tirer, arracher". Luzzato a communiqué dans le recueil intitulé Kérem Chémed, IV. (Prag, 1839), p.203, un passage curieux sous ce rapport et tiré d`un vieux rituel de Vitry; il est ainsi conçu: " Parmi les accents enseignés à Moïse, l`un arrache, un autre redresse, etc. (מי תולש ומי זוקף) Les deux verbes se rattachent évidemment au talschâh et au zâkef.]