תִּלְתּוּל
*, ש"ז, — דִּלְדּוּל בשר שבעור: הרי תלתול בעלמא הוא דתנן ר"א אומר בעלי התילולין1 פסולין באדם וכשירין בבהמה (בכורות מ:). — ובסהמ"א אף במשמ' תליה, ואמר הפיטן: וחפץ תת שכנו מקום תומכי ארץ, תוקף אדמה, תלתול ארקא2 תלול ציה וכו' (אל שת מאז מעונו, מחז' איט' ב, פג.). — °ובמשמ' גדול שערות בתלתלים: תלתול השערות העולה למעלה מגיד מזג חום (ספ' אלמנצור ב יח, המזגים הפרטיים, כ"י ותיקן).
1 [ויש גורסין גם כאן התלתולין, וכן גורס רש"י בבכורות מה: במק': בעלי הדלדולים שבמשנה (שם ז ו) ומפרש: כעין חתיכות בשר יוצאות ותולות להם. ועי' *א. דִּלְדּוּל; ובתוספתא נגעים ב יב: תלתלין.]
2 [ז"א בארץ התלויה על בלי מה.]