*, פ"י, — עקר דבר ונתקוֹ ממקום חבורו, abtrennen; détacher; to detach: עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש (מגי' ג ג). וכן התולש את השער לראות מקום המום (בכורות ג ג). התולש סימני טומאה (מבשרו) וכו' עובר בלא תעשה (נגע' ז ד). ספחין של שביעית אין תולשין אותן ביד אבל חורש הוא כדירכו ובהמה רועה היא כדירכה (תוספת' שביע' ה כג). התולש כנף מן העוף הקוטמו והמורטו חייב שתי חטאות (שם שבת ט כ). נזיר שמירט או שסיפסף או שתלש בזוג כל שהוא הרי זה חייב (שם נזיר ד יג). החוקק באמת המים בין בית הקבלה א על פי שתלשוהו המים וחברוהו אין ממלאין בה וכו' תלשה וחיברה וחישב עליה אחר תלישתה ממלאין בה וכו' (שם פרה ה ח). מקרצת שהיתה שלישית והשיך לה אחרות וכו' כולם טהורות ואיזו הוא הנושך והתולש ממנו כל שהוא (שם טהר' א ב). כיון שתקע התחילו מחוסרי אמנה תולשין שעריהן ומקרעין בגדיהם (מכי' בשלח א). ערימה של בצלים שהשרישה שתולש מהן בשבת פטור ואינו רוצה בהשרשתן (ר' יוחנן בשם ר' ינאי, ירוש' מעשר' ה ב). אין רואין במראה בשבת וכו' (וטעמו:) פעמים שהיא רואה נימא אחת לבנה והיא תולשתה (שם שבת ו א). הקוצר הבוצר המוסק הגורד התולש והאורה כולהן משום קוצר (שם שם ז ב). התולש כנף בעוף המורטה והקוטמה חייב משום שלש (שם). עוג היה תולש הר וזורק על ישראל (מד"ר דבר' א). — *ותלש באזנו, בשערו וכו': צרם באזנו תלש בשערו (ב"ק ח ו). תלש באזנו ותלש בשערו (פסיק' רב' י' הדברות פ' תליתאה כג). — ובסהמ"א: ואם נתקדרו השמים בעבים, תולש אבן מן האדמה, ומוציא ממנה אור ומברך עליו (ר"י נקאוה, מנוה"מ ב, 195). — ואמר המשורר: היש לך ידמו בכל מושל ואתה מבלם ותולש כאשל (רשב"ג, שחקים וארקים, ביאליק-רבניצקי ה, 64).

— ובינ' פעו', *תלוש: שתלשו אותו מן הקרקע, מן העץ, מבעה"ח וכד', הפך של מחֻבר: אין תורמין מן הלקט וכו' ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש (תרומ' א ה). (פירות) המחוברין לקרקע שלו, והתלושין מן הקרקע שלה (כתוב' ח ג). אבל לא מכר לו וכו' ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע (ב"ב ד ט). הנותן עורות לעובדן הקצועין והתלושין הרי אילו של בעל הבית (תוספת' ב"ק יא טז). שן תלושה וצפורן תלושה שוחטין בה (שם חול' א ו). אילן שנקצץ ובו פירות הרי אלו כתלושין, יבש ובו פירות הרי הן כמחוברין (שם עוקצ' ב יב). מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה, אם אומר את על גבי אבן תלושה אף היא הולכת ומטמא במקום אחר (ירוש' שקל' א ב, וכעין זה שם מע"ש ה א). נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור (שבת עב:). בד"א בתלושין מן הקרקע אבל מחובר לקרקע אפילו כולו אבוד אסור (מו"ק יב:). — ועם ב היחס, *בתלוש: העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו (ב"מ ז ב). מה נתינה בתלוש אף כתיבה בתלוש (תוספת' גיט' ב ד). מה אם השור שאינו אוכל במחובר הרי הוא אוכל בתלוש , אדם שהוא אוכל במחובר אינו דין שיאכל בתלוש (ירוש' מעשר' ב ו). כיצד מפרישין את הביכורין וכו' על דעתיה דר"ש לא קרא שם בתלוש (שם בכורים ג א). ועי' *תָּלוּשׁ (כש"ז).

— נִפע', *נִתְלַשׁ, — נעקר ממקומו: (בצלים) אם יכולין להיתלש בעלים שלהן אסורין (שביע' ו ג). אף מי שנתלש רוקו בפיו, לא יהלך ארבע אמות עד שירוק (ערוב' י ה וכעין זה תוספת' שם יא ח). גל שנתלש ובו מ' סאה, ונפל על האדם ועל הכלים, טהורים (מקו' ה ו). כיחו שנתלש וכן רוקו שנתלש לא יהלך ארבע אמות עד שירוק (ר' יהודה, ערוב' צט.). עולשין שזרען מתחילה לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכות מחשבה לכשיתלשו (ר' יוחנן, נדה נ:). בן י"ב שנה נתלש משה רבינו מבי' אביו (ר' חמא, מד"ר שמות ה). אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים (ר' שמעון בן יוחאי, מד"ר איכה פתיח', וכעין זה פסיק' ר"כ טו ל). — ובסהמ"א: בששה בסיון נגלה הקב"ה על ישראל בהר סיני וממקומו נתלש סיני (פדר"א מא). שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית (רש"י, שמות יט יז). נתלש ממנה אבר בשR גידים ועצמות או נתלש ממנה בשר לבדו (הוא, חול' קכז.)1.

— פִע', *תִּלֵּשׁ, — כמו קל: וכבש עשו לו (לשעיר המשתלח) מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים טול וצא טול וצא (יומא ז ד). הוא עצמו שרק וטש בפני חבירו מתלש בשערו מקרע את כסותו משבר את כליו מפזר מעותיו בחמתו פטור (תוספת' ב"ק ט לא). כיתבו וחיתמו בתלוש חיברו ותילשו2 ונתנו לה (גני' ירוש' גיט' ב ד, 223). אחת למ' שנה היו זורעים ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה ומתלשין ארזי לבנון בהליכתן (מד"ר בראש' לד).