*, או *תֶּמֶד1, — עסיס עשוי משרית ענבים במים: ענקוקלות והחרצנים והזגים והתמד שלהם, קליפי רימון והנץ שלו וכו' ערלה א ח. אלו פוסלין ולא מעלין, המים בין טמאים בין טהורים, ומי כבשים ומי שלקות והתמד עד שלא החמיץ וכו' אבל שאר המשקין ומי פירות והציר והמוריס והתמד משהחמיץ פעמים מעלין ופעמים שאינן מעלין מקו' ז ב. בראשונה היה חומץ שביהודה פטור מפני שחזקתו מן התמד, עכשו שחזקתו מן היין חייב תוספת' דמאי א ב. — ובסהמ"א, גם מ"ר °תמדים: וכן החומץ העשוי מן התמדים פטור מן הדמאי רמב"ם, מעשר יג ב. אי חומץ יכול אף חומץ של תמד ילק"ש במד' תשי. ענבים שדרכן ברגל והוציא יין ונתנו בחבית ונתן בהם מים לקלוט הטעם והוא תמד שקורין גיטוא"ה מרדכי, שבת רנט. וכן חרצנים וזגין שנתן עליהם מים לעשות תמד מותר למשוך מהם ולשתות הלבוש, או"ח שבת שכ.
1 [יש רואים מלה זו כשאולה מרומ' temetum במשמ' משרת שמרים, וכן רשם דעתו קרויס בספרו Lehnw II, 590, אלא שהוא בטל דעתו זו בתוספת הערוך, עמ' תיא, לאור הערותיו של לֵו, Flora I 94 וכו', המשוה בערב' ת'מאד ثماد במשמ' קרובה. ואמנם לפי זה ת שבמלה עקרה ש עברית (שכנגדה ת' בערב', ת בארמ'), אף על פי שאין המלה בתו"מ אלא במקורות עבריים בלבד. לֵו מנקד תֶּמֶד, ואין לסמך על נקוד זה. ואמנם יתכן בכל זאת, שמלה שאולה מלשון אחרת לפנינו, אלא שלא התברר מקורה. משמ' המלה יוצאת בקרוב, ואמנם לא בדיוק, מן המקורות, וצ"ע.]