1, פ"ע, תָּמָהוּ, תִּתְמַהּ, יִתְמְהוּ, יִתְמָהוּ, תְּמָהוּ, — התפלא, השתומם (גם מפחד), staunen, (er)starren; être étonné, ébahi; to be astonished, astounded: וַיִּתְמְהוּ האנשים איש אל רעהו (בראש' מג לג). איש אל רעהו יִתְמָהוּ (ישע' יג ח). התמהמהו וּתְמָהוּ השתעשעו ושעו (שם כט ט). ונשמו הכהנים והנבאים יִתְמָהוּ (ירמ' ד ט). ראו בגוים והביטו והתמהו תְּמָהוּ (חבק' א ה). המה ראו כן תָּמָהוּ נבהלו נחפזו (תהל' מח ו). עמודי שמים ירופפו וְיִתְמְהוּ מגערתו (איוב כו יא). —  ותמה על, במשמ' שאל על דבר: אם עשק רש וכו' תראה במדינה אל תִּתְמַהּ2 על החפץ כי גבה מעל גבה שמר וכו' (קהלת ה ז). — ובתו"מ: והיו מלאכי השרת תמהים לומר וכו' (מכי' בשלח ו). ואם תמיה אתה על הדבר צא וראה מה נאמר ביהושע (ספרי האזינו שו). עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש לך וכו' (הורי' י.). משל למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמיה (מד"ר בראש' יב). כך היה אבינו אברהם יושב ותמה כל אותו היום (ר' הונא בשם ר' אחא, שם שם מד). אם יהיו חטאיכם כשנים וכו' תמהו אומות העולם ואמרו זו תשובה וזו תוכחה (שם שה"ש, חכו ממתקים). כשם שאתם תמהות עלי כך אני תמהה על עצמי (שם שם, לא ידעתי). ואם תמיהה אתה בדבר הזה בא והסתכל בחנניה וכו' (פסיק' רב', רני ושמחי). — ובינ' *תומהים: ובאי עולם תומהים לומר (שם שור או כשב, מא"ש, קצב:; וכעין זה שם שם קצג:). — *ותמה אני, *ותמיה אני: זה וזה ישבע ותמה אני אם יכולין זה וזה לישבע (ר"א, ב"מ ו ח). תמה אני אם יפטר בה רבי יהושע (ר' יהודה, כרית' ד ג). אמ' לו (ר' יהודה בן בבא לשמעון התימני) תמיה אני עליך אם לא יצא שכרך בהפסידך (תוספת' יו"ט ב ו). תמיה אני אם קבל הימך ר' אלעזר תשובה אלא תשובה לדבריו (ר' יוסי לר' יוחנן בן נורי, שם כלים ב"ק ו ד). תמיה אני אם יאריך אותו האיש ימים בעולם (ירוש' יומא א ה). אמר להן (ר' אליעזר לחכמים) תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן (סנה' סח.). אמר לו (ר' יוסי בן קיסמא לר' חנינא בן תרדיון) אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש (ע"ז יח.). תמה אני איך נחלקו אבות העולם על בריות שמים וארץ (רשב"י, מד"ר ויק' לו). בתי תמה אני היאך המתנת לי כל השנים הללו (פסיק' ר"כ יט, אנכי אנכי הוא מנחמכם). — *תמהני, *תמיהני: תמיהני עליך שאם תאריך ימים (תוספת' יוה"כ א ח). תמיהני אם טמא ר' אליעזר (ר' שמעון, שם אהל' ב ז). תמיהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת (ירוש' ברכ' ה ב). תמהני על ב' גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת (פסח' ע:). יהודה, צהבו פניך שהשבת את הזקן, תמהני אם תאריך ימים (ר"ע, מנח' סח:). —  ובצרוף כגון *אל תתמה על דבר זה או זה שהרי, וכדו':  הזאה במקור נדפס "הזאת" תוכיח שהיא מצוה וכו' ואינה דוחה את השבת. אף אתה אל תתמה על אלו, שאף על פי שהן מצוה וכו' לא ידחו את השבת (ר' עקיבא, פסח' ו ב). והרי קדשי קדשים ששחטן בדרום וכו' יוכיחו, שכן שינה את שמן לדבר שאין בו מעילה ומועלין בהן, אף אתה אל תתמה על העולה, שאף על פי ששינה את שמה לדבר שאין בו מעילה, שימעלו בה (ר' אליעזר, זבח' ז ד). ואל תתמה שהרי כתוב וכו' (מכי' בא יד). ואל תתמה בדבר הזה, הרי הוא אומר וכו' (שם ויהי בשלח, פתיחתא). ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב שאעפ"י שחייבים על בשולם לא יהיו חייבים על אכילתן (ספרי ראה עו). ואל תתמה שהרי אויר סוכה פוסל בשלשה (ב"ב קסב:). ויעצמו, יש אומרים ששי' בכר' אחד, ואל תתמה שהרי עקרב שהיא מן השרצים יולדת שבעים (מד"ר שמות א). — *ותמה עצמך: תמה עצמך אם יש משקה טמא בתורה (מכשי' א ג). —  *ותמה על עצמך: תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה (ר' יוסי הגלילי, פסח' כח:). ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה (רב פפא, נדה סח.). — *ותמה מן3: למחר כשיבא קץ הגאולה אומר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני אני תמה מכם היאך המתנתם לי כל אותן השנים (מד"ר איכה, זכר עניי ומרודי). וכל בני העיר היו תמיהין מאותן אריות (תנחו' עקב ג). — *ותמה בדבר: ואם תמה אתה בדבר למד מן צאנו של יעקב (תנחו' נשא ז). — ובסהמ"א: ויאמרו אליו תמהים אנחנו ממך כי נבחרת מרבבות עם (יוסיפון, גינצבורג, תו). תמהת איך גזר עלימו זה בלי חטאות (רסע"ג על חוי הבלכי, דוידסון, 66). אם כן תמה על עצמך שהרי המים קדמו (רש"י, בראש' א א). ירעשו יושביה לקול מפלתה שיתמהו בדבר (הוא, ישע' יג יג). אל תתמהו מן הספורים האלה (ר"י א"ת, כוזרי ב נו). והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד (רמב"ם, עכו"ם א ג). אתמה לאיש תערב שנתו וכו' והיו שומעיו תמהין ממנו (ר"י זבארה, שעשועים, דוידזון, 71). ותמה אני ממה שמצאתי בספר הנקוד וכו' (רד"ק, שרשים, רהב). — ואמרו פיטנים ומשוררים: נשמת המון תמהי קהלת כמהי ר"י אבן אביתור, נשמת ישראל, שעה"ש, 10.  אל תתמה מן שפל משכיל יעשה לו שם לא יכרת (ר"ש הנגיד, אל תתמה, אברמסון, 15). התתמה מאנוש נבל אחי הון (הוא, התתמה, שם, 110). אל תתמהו אנשי אדמה על דבר שמש וירח אשר קדרו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ביאליק-רבניצקי א, 56). ואל נא תתמהו על זאת ותמהו לרב נסים אשר שכן בתוכו (הוא, שאלתם, שם, 81). ראה מגבוהים שמי רומך ענות תמהים לרב רעמך (הוא, שבויים בגלות, שם ו, 74). איך תתמהו מהם וקדם דברו (רמב"ע, על אף משנאינו, בראדי, כא). — *ואֶתמהא4, כהבעה של השתוממות: אימתי חצה האש בין העליונים לתחתונים לא במתן תורה אתמהא, כך היתה בברייתו של עולם (מד"ר בראש' א). מששת ימי בראשית ולא חסר כלום אתמהא (שם שם שם). ויעש אתמהא והלא במאמר הן (שם שם שם). שבעה אתמהא לא שלשה הן אתמהא ולא בד' נבראו המאורות אתמהא (שם שם, תיאודור, 22). אמר ירמיה לפני הקב"ה רבונו של עולם למה לנצח תשכחיני אתמהא פסיק' רב' לא, דבר אחר ותאמר ציון עזבני.  שאני מביא את הקץ ומנחם אתכם ואת ציון ותאמר ציון עזבני ה' אתמהא שם שם, דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה'.  כיון שהשטן רואה כן אומר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם נשאת עון עמך אתמהא שם מה, לדוד משכיל.

—  ובינונ' פָעו', °תמוה:  כי אלו המלה הזאת תמוהה היה מחוקק להתמיה בנקוד' שבה וכו' כמשפט המלים התמוהים מנחם, מחברת, אדם.  ומה הן המדות התמוהות רש"י, איוב כד א. —  °ועל ה"א התמה, ה"א השאלה:  ה"א נקודה קמץ, למדת שאינה תמוהה הוא, ישע' מה יא.  הה"א תמוה, לכך הוא נקוד פתח הוא, ירמ' יב ט.  ה"א האש נקודה פתח, לפי שהיא תמוה הוא, מיכה ו י.

—  הִתפ', הִתַּמְּהוּ, —  כמו קל:  ראו בגוים והביטו וְהִתַּמְּהוּ צמהו כי פעל פעל בימיכם לא תאמינו כי יסֻפר חבק' א ה.

—  הִפע', *הִתְמִיהַּ, פ"ע, —  כמו תָּמַהּ:  עד מתי אתה מתמה עלינו מכי' ויהי בשלח, ויסע משה ג.  היו מלאכי השרת מתמיהין לומ' מכי' דרשב"י, בשלח יד כט, אפשטיין-מלמד, 67.  והיו האומות רואין אותן ומתמיהין עליהם והיו אומרים להם ישראל על אילו אתם מתמיהין אילו הייתם רואים לאדוניהם של אלו עוסקין בתורה היה לכם להתמה2 עליהם מד"ר בראש' צח.  בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן התחיל מתמיה ואומר וכו' שם שמות לד. —  *וכפ"י, גרם שיתמה:  הרי ההכתוב מתמיה עליו מכי' יתרו א.  עקיבא לעולם אתה מתמיה שאתה מצחק ואנו בוכים ספרי עקב מג, וכעין זה מד"ר איכה, על הר ציון ששמם.  והלא כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן המתמיהין ר' אליעזר ב"ר צדוק, מנח' מ.. —  ובסהמ"א:  פלאות התמהת והקשית לשאול רסע"ג על חוי הבלכי, דוידסון, 44.  והתמהנו על דברי רב כהנא אלה זכרון לראשונים, הרכבי, 179. —  °ובתורת הלשון, במשמ' הביע משפט תמיה ושאלה, כתב בו ה"א התמה, וכדו':  בהתמיה המדבר דבר אחד מתמיהו בהא, ובהתמיהו שני דברים בפסוק מתמיה בהא את הראשון ובאם את השני מנחם, מחברת, אדם.  השופט ה' חטופה להתמיה המלה שכל טוב, בראש' יח כה1.