א. תָּמַד
*, תמדו חרצנים, הפכו להיות תמד, בבוא עליהם מים: לא צריכא שתמדו1 במי גשמים (ב"ב צז.), חול' פז:.
— נִפע', *נִתְמַד, — כמו קל: לא צריכא שנתמד מאליו (ב"ב צז.). שנתמדו מאליהם (חול' פז:).
— פִע', *תִּמֵּד, — עשה תמד: המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור מעשר' ה ו.
1 [נ"א: שתמדן, שנתמדו. עי' ד"ס. ]