פ"ע, תַּם, תַּמּוּ, תָּמּוּ, תַּמְנוּ1, תָּמְנוּ, תַּמִּים, יִתֹּם, תִּתֹּם, תִּתֻּם, יִתַּמּוּ, יִתָּמּוּ, יִתְּמוּ, תֹּם, תָּם־, תֻּמִּי, תֻּמּוֹ, תֻּמָּם, — הָשלם, הִסְתַּיִם, כלה, vollständig, fertig sein; être complet, fini; to be complete, finished: וַתִּתֹּם השנה ההיא (בראש' מז יח). והיתה גאלתו עד תֹּם שנת ממכרו (ויק' כה כט). וַיִתְּמוּ ימי בכי אבל משה (דבר' לד ח). ואת כל הבית צפה זהב עד תֹּם כל הבית (מ"א ו כב). וַתִּתֹּם מלאכת העמודים (שם ז כב). עד תֹּם עשתי עשרה שנה לצדקיהו (ירמ' א ג). תַּמּוּ דברי איוב (איוב לא מ). — ותם האדם לעשות דבר, גמר אותו: עד אשר תַּמּוּ כל הגוי לעבור את הירדן (יהו' ג יז). ויהי כאשר תַּמּוּ כל הגוי להמול (שם ה ח). — ובמשמ' אזל, אפס, נכחד, ausgehen; s`épuiser; to be spent: וַיִּתֹּם הכסף מארץ מצרים (בראש' מז יה). לא נכחד מאדני כי אם תַּם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני (שם שם יח). וְתַם לריק כחכם ולא תתן ארצכם את יבולה (ויק' כו כ). נחר מפח מאשתם2 עפרת (ירמ' ו כט). ונתן לו (לירמיהו) ככר לחם ליום וכו' עד תֹּם כל הלחם מן העיר (שם לז כא). — ולגבי בני אדם במ"ר או בשם כולל, הָשמדו כלם, vernichtet werden; être exterminés; to be extinguished: במדבר הזה יִתַּמּוּ ושם ימתו (במד' יד לה). הנם ככל המון ישראל אשר תָּמּוּ (מ"ב ז יג). בחרב וברעב יִתַּמּוּ הנבאים ההמה (ירמ' יד יה). — ובמשמ' פ"י, הִשְׁמִיד: ואת אשר לא יתן את צוארו בעל מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא נאם יי' עד תֻּמִּי3 אתם בידו (שם כז ח).  ולקחתי את שארית יהודה וכו' וְתַמּוּ כל בארץ מצרים יפלו בחרב וברעב יִתַּמּוּ (שם מד יב). ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וכו' חסרנו כל ובחרב וברעב תָּמְנוּ (שם שם יח). איך היו לשמה כרגע ספו תַמּוּ מן בלהות (תהל' עג יט)4. יִתַּמּוּ חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם (שם קד לה).  ועי' הפע', הערות. —  ותמו לגוע, ותמו למות וכד', במשמ' הכל מתו: כל הקרב הקרב אל משכן יי' ימות האם תַּמְנוּ לגוע (במד' יז כח). ויהי כאשר תַּמּוּ כל אנשי המלחמה למות מקרב העם (דבר' ב יו). — ועד תמו, עד תמם, עד שיסתַּים כל הדבר עד סופו, או עד שיכלה הכל: וגם יד יי' היתה בם להמם מקרב המחנה עד תֻּמָּם (דבר' ב יה). ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת על ספר עד תֻּמָּם (שם לא כד). וידבר משה וכו' את דברי השירה הזאת עד תֻּמָּם (שם שם ל). ויפלו כלם לפי חרב עד תֻּמָּם (יהו' ח כד). ובערתי אחרי בית ירבעם כאשר יבער הגלל עד תֻּמּוֹ (מ"א יד י). — וְתַם דבר אל מקום זה או זה, הגיע לשם ונגמר שם: ויהיו (הקרשים) תאמים מלמטה ויחדו יהיו תַמִּים5 על ראשו אל הטבעת האחת (שמות כו כד). ויהיו תואמים מלמטה ויחדו יהיו תַמִּים אל ראשו אל הטבעת האחת (שם לו כט). — ובתו"מ6: הרואה תמרים בחלום תמו7 עונותיו (ברכ' נז.). ומאי שנא תיו8 אמר רב תיו תחיה תיו תמות ושמואל אמר תמה זכות אבות ורבי יוחנן אמר תחון זכות אבות (שבת נה.). שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש אמרתי לו זו מניין לך אמר לי לחיילות של רומי נשכרתי ובין גינזי רומי מצאתיה וכתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם העולם יתום9 (סנה' צז:). ותאמר האשה האתה יואב (ש"ב כ יז וכו') אמר וכו' לית את ודוד בני תורה [וכן התמו] עד כאן תמו דברי תורה (מד"ר בראש' צד, מהד' תיאודור, 1182; וכעין זה בתנחומא ובמקורות אחרים). — ובתפלה: הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך (מודים אנחנו). אנו ימינו כצל עובר ואתה הוא ושנותיך לא יתמו (או"א סלח לנו מחל לנו). — ובסהמ"א: ויהא שוקד לכנס ממון וכו' עד שתתום כתובתה וישלם לה ויגרשנה (אוצר הגאונים, לוין ח, 233). — ואמרו פיטנים ומשוררים: כל אלה סמכוני ורחמיך בקשתי לולי הם תמתי ואיני לזכרון (יוסי בן יוסי, אפחד במעשי, מוסף לר"ה ב, זכרונות). יעצנו רע ותוך יזמנו יחפשו עולות תמנו (רשב"ג, אנושים וענושים, שעה"ש, 51). דעה כי אוצרות אל לא יְתֻמּוּן10 וגם לא ישלמון לעד מגורות (רמב"ע, ביום תירא, ברודי, שצא). 

— הִתפ', תִּתַּמָּם, — נהג בתֹם: עם גבר (נ"א גבור) תמים תִּתַּמָּם (ש"ב כג כו, תהל' יח כו). — ובתו"מ: תַּמָּתִי11, בסיני, שנתממו12 עמי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (מד"ר שמות ב). — ובסהמ"א: במושב חסידים יתחסדו ובמקהלות תמימים יתממו (א' מפו, אהבת ציון יא). — ואמר הפיטן: התם ומתמם עם תמימים (ינאי, האוחז ביד מידת משפט, קרוב' לימים נוראים, זולאי, שלח). 

— הִפע', הֲתִמֹּתִי, הֵתַמּוּ, תַּתֵּם, יַתֵּם, הָתֵם, לְהָתֵם, הֲתִמְךָ — השלים, גמר, בצע, vollenden; complèter; to finish; accomplish:  שאול ישאלו באבל וכן הֵתַמּוּ13 (ש"ב כ יח). עלה אל חלקיהו הכהן הגדול וְיַתֵּם14 את הכסף המובא בית יי' (מ"ב כב ד).  כַּהֲתִמְךָ15 שודד תושד כנלתך לבגד יבגדו בך (ישע' לג א).  הרבה העצים הדלק האש הָתֵם הבשר (יחזק' כד י). ובאחרית מלכותם כְּהָתֵם הפשעים יעמד מלך עז פנים ומבין חידות (דני' ח כג). לכלא הפשע וּלְהָתֵם16 חטאות ולכפר עון (שם ט כד). — ובמשמ' הסיר, כִּלָּה: והפיצותי אותך בגוים וכו' וַהֲתִמֹּתִי טמאתך ממך (יחזק' כב יה). — ובמשמ' עשה שיהא דבר תם: החפץ לשדי כי תצדק ואם בצע כי הַתֵּם דרכיך (איוב כב ג). — ואמר בן סירא: המר בני והתם מספד ושית אבלו כיוצא בו (ב"ס גני' לח יז). — ובמגלות מדבר יהודה: ומעדת דורשי חלקות פדית[ה] נפש אביון אשר חשבו להתם דמו לשפוך על עבודתכה (מג' ההודיות 2 33-32, ליכט, 74). אש אוכלת בכול שנאביהם להתם כול עץ לח ויבש מפלגיהם (שם 3 30-29, שם, 87-86). להכש[יל רוח] ולהתם כוח לבלתי החזק מעמד וישיגוני במצרים לאין מנוס (שם 5 29, שם, 106). להתם כוח לקצים ולכלות בשר עד מועדים (שם 8 31 שם, 139). — והתם דרך, במשמ' הוליך בדרך ישרה: ודרך אנוש לוא תכון כי אם ברוח יצר אל לו להתם17 דרך לבני אדם למען ידעו כול מעשיו בכוח גבורתו (שם 4 32-31, שם, 96). — ובתו"מ: ולמה נקרא שמם אורים שהן מאירין לישראל, ותומים שהן מתימין לפניהם את הדרך (ירוש' יומא ז ה). — ואמר הפיטן: זכור והתם וראיתם פרט ללילה מעכבת (שלמה, שש מאות נקראות, אהבה לפרשת שלח). — *והתמים, עשה (אחר או עצמו) תמים: כל המתמים עצמו הקב"ה מתמים עמו שנאמר וכו' עם גבר תמים תתמם (ר' יצחק, נדר' לב.). כל המתמים עצמו שעה עומדת לו שנאמר התהלך לפני והיה תמים וכו' (ר' הושעיא, שם). — ובסהמ"א: (האורים והתמים) והנה על דרך הפשט אין האבנים המאירים ולא המתמימים כי השאלה היא באורים ותומים (ראב"ע, שמות כח ה). גדולים בחכמה וכו' מתמימים דבריהם ומאירים (אבא מארי, מנחת קנאות פד). צוה יוצרנו שיתמים אדם מעשיו שלא יאמין בקוסמים ובמעוננים (ר' אליעזר ממיץ, ס' יראים כא). ספרה נא לי מי הכניע לבך הזונה להתמים עם אלהים ואנשים (פפנהיים, ארבע כוסות, כוס תנחומים ד). 

— נִפע', עי' הִתפע'.

— פִע', *תִּמֵּם, — השלים, כמו הִפע': ואיש משך בקשת לתומו וכו' לתמם18 שתי חזיונות אחת של מיכיהו ואחת של אליהו (רבא, סנה' לט:). — ובסהמ"א: את האורים ואת התומים, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו (רש"י, שמות כח ל). עבודה תמה, עבודה שהיא גומרה ומתממה את הדבר ולא שיש אחריה עבודה (הוא, יומא כד.). — ואמר הפיטן: תממו19 הלל לגמור שמונה, תכן נרות להעלות ברננה (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצר לשבת א חנכה)20. 

— הָפע', °הָתְמַם, בינ' °מותמם: מותמם מרחם21 שרשיו אל תקמל, נקנו מכתם ושמץ ולא יאמל (אל נא רפא נא תחלואי, סליח', סדר רב עמרם ב, ריז.). התמם מרחם יושב אהלים (משלם בר קלונימוס, אחדת יום זה, קרוב' ליוכ"פ). — ובספרות הקראים, במשמ' הָתְאם בשלמותו: ואפילו שיותמם על  הפותר הראשון שיהיו דבריו שוים עם הפותר השני בראיותיו (ישוע בן יהודה הקראי, ס' הישר, העריות, 2). וכבר הותמם על יכלתנו על הקול באשר נתקיים בו יכלתנו על זולתו מן המעשים והתלייתם בנו והוא יתמים מה שהקדמנו (שם, 5). ואמר החכם ואם יפרדו שני הדברים וכו' ודעת הקווי יותמם עם היותו אפיסת הדבר שהוא כראיה וכו'. ואמר החכם הותמם בבעל דעת חזוק חפציו והמשכותיו במקצת העתות אל עשיית הקווי (ר"א קראי, גן עדן, קדה"ח יא, יב:)