תמם
1, ממנו מְתֹם, תָּם, תֹּם, תֻּמָּה, *תַּמּוּת, א. תָּמִים, ב. תָּמִים, תֻּמִּים, °תְּמִימָה, *תְּמִימוּת, °תְּמִימִי, תָּמַם.
1 [השרש הזה בא בערב' במשמ' היה שלם וממנו תַמַּאם تمام, שלם, מלא וכד', כבעבר', בכנענ' תם במשמ' היה מנוי וגמור, נמנו וגמרו, וכן בתם, בשלמות, ובצורת התאר תמימא בארמ' ובסור' (תַּמִּימָא).]