תַּפְתִּיחַ
§, ש"ז, — שדה שנסדק ונתבקע בחֹם השמש בקיץ1.
1 [במשמ' זו חדש המחבר המלה לפי מלונו הקטן ע"פ הארמ' תפתיחא (ב"ב לו.), כפרוש רש"י: קרקע פתוחה ומלאה בקעים ואינה מוציאה פירותיה.]
אולי הבחנת שדפי היוצר ותצוגת היצירות השתנתה. האתר נמצא בעיצומה של הסבה לתצוגה חדשה. בתום התהליך נספק הנחיות והסברים. אנו מתנצלים על חוסר האחידות ועל אי הנוחות הזמניים.