תַּפְתִּיחַ

§, ש"ז, — שדה שנסדק ונתבקע בחֹם השמש בקיץ1.


1 [במשמ' זו חדש המחבר המלה לפי מלונו הקטן ע"פ הארמ' תפתיחא (ב"ב לו.), כפרוש רש"י: קרקע פתוחה ומלאה בקעים ואינה מוציאה פירותיה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים