1, תָּפְתֶּה ש"נ, — מדורה, מקום בשול ושרפה, Brandstätte, Opferstätte; lieu d'incendie, de sacrifice; site of conflagration, of sacrifice: כי ערוך מאתמול תָּפְתֶּה2 גם הוא (קרי: היא) למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה (ישע' ל לג). והציגני למשל עמים וְתֹפֶת לפנים אהיה3 (איוב יז י) — °ואמרו פיטנים ומשוררים: זריבת תפתה הכנת משני דינים, חדשים שנים עשר הכווֹת כל סרבנים (יוצר לשבת רביעי אחר פסח, אשיחה בדברי נפלאותיך). לקחים לדבר אתם עזות, לתת להם בתפת אחזות, לכודים כצפרים האחזות, לו חכמו ישכילו זאת (רשב"ג, אדני מה אדם, שער השיר, 52). ידידי שעו מני אמרר בבכיתי, ואולי שביב לבי אכבה בדמעתי, ביגן יקד לבי כתפתה, ועצמותי כמו קש והנה אש ועצים מדרתי (הוא, ידידי שעו מני, ביאליק-רבניצקי א, 86). פעם אמריו ימתקו מנופת צופים ופעם ידלקו מתפת (ר"י אלחריזי, איתיאל כא). ואען ואמר התפת יהיה ראשון והעדן יהיה באחרונה (עמנואל, כח, ירדן, 512). וכל אשר יפרדו מן העולם ובתפת יהיה מחניהם, דרך הנה פניהם (הוא, שם, 513). הראית הצאן האובדות אשר מטרה לחצי התפת עתידות (הוא, שם, שם). קום אשמדאי קום לך דחף רצים אל תפתך מהר וכו' (עמנואל פראנשיס, איטליה, שירמן, שיח). — ובמשמ' תֹּף, Trommel; tambourine; drum4: אורך מתוק מנפת, נגהו ינוה אור חמה, קולך ערב מתופת, לכל קול ישים דממה (ראב"ע שירי חתנים, על יעלת המר).
1 [המלה תֹּפֶת אינה כנראה אלא צורה משפעת מארמ' במק' שְׂפַתַּיִם (עי' שם) במשמ' מקום אשר שופתים שם את סיר הבשר על האש, הבאה בארמ' ובסור' גם בצורה תְּפַיָּא, במ"ר תְּפַוָּתָא, במשמ' מוקד, ועי' בהערות שאחר זו ובהערות לערך תֹּף. רֹב שמוש המלה תפת במקרא הוא כשע"פ המורה על התפת שהיתה בגיא בן הנם ושהיו מקריבים שם ב"י את בניהם בטכס המלך: וטמא את הַתֹּפֶת אשר בגי בני (קרי:בן) הנם לבלתי להעביר איש את בנו ואת בתו באש למלך (מ"ב כג י), ובנו במות הַתֹּפֶת אשר בגיא בן הנם לשרף את בניהם ואת בנתיהם באש וכו' לכן הנה ימים באים נאם יי' ולא יאמר עוד הַתֹּפֶת וגיא בן הנם כי אם גיא ההרגה וקברו בְתֹפֶת מאין מקום (ירמ' ז לא-לב, ועי' (שם יט ו), שם שם יא-יד).]
2 [אולי במק' תָּפְתָּהּ בכנ', כמו מְדרָתָהּ שבהמשך. בתו"מ נדרשה צורה זו גם כלשון פתוי בקשר עם התפתחות משמעותו של גיהנם כמקום סגוף הנשמות: א"ר יהושע בן לוי ז' שמות יש לגיהנם וכו' והאיכא תפתה דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה ההוא שכל המתפתה ביצרו יפול שם (ערוב' יט.) וכן בא השם בסהמ"א במשמ' גיהנם.]
3 [וגם כאן אין תפת אלא מדורה, ולפי דברי העורך בפרושו אין משל כאן אלא מקום שלל, ופנים פרושו גדודי צבא, בערב' פַנְא فنأ במשמ' זו', בהקבלה אל עמים שבצלע הראשונה של החרוז. ואמנם היו קדמונים (עי' רש"י) שהבינו תפת כאן כלשון תֹּף, וכן תרגם רסע"ג דפ دفَّ, וכן ראב"ע בשיריו. ומן החדשים היו שראו רק לשון רֹק (עי' תָּפֵל), ואין הדברים מסתברים.]
4 [עי' לעיל, בהערת העורך על איוב יז ו.]