*, *תרביץ1, ש"ז, — א) מקום גנה ליד הבית, חצר לגנה: המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה משתמש בזיזיה ובכתליה עד ד' אמות ובעובי הכותל במקום שנהגו, אבל בתרבץ אפדני2 לא (ב"ב ו:). מאי קנתיר, תרבץ אפדני (שם צח:). — *ובהשאלה, במשמ' בית מדרש לחכמים: והגלה גלות יכניה לבבל עם החרש והמסגר וכל גבורי החיל וירדו לבבל ועשו תרבץ3 לתורה (תנחו' תזריע ט). — ובסהמ"א: מכר לו מקום טרקלין עושה עשר על עשר, תרבץ של חצר שתים עשרה על שתים עשרה (רמב"ם, מכירה כא ה). והגיע לאחד מהן בחלקו תרבץ החצר ולשני האכסדרה (הוא, שכנים ז י). משתמש בזיזיה ובכותליה עד ד"א ובתרבץ של חצר וברחבה שאחורי הבתים (הוא, שכירות ו א). — °ובמשמ' הרבצת תורה4: ודעתנו בפלאון חכמותיו וחדרי תבונותיו וקושייו ופירוקיו ותרביציו וכחו בתורה יותר מדעת זולתו (זכרון לגאונים קדמונים, דוד כהנא, הקדם ג, חוב' א-ב, עמ' 3). — ואמר הפיטן: מדרשי סיני בתרביץ משפתיך יכונו יחדיו על שפתיך (אזהרות לר' אליהו הזקן, קובץ מע"י גאונים ב, 57). — ב) *תַּרְבֵּץ הַוֵּשֶׁט, *תֻּרְבַּץ הַוֵּשֶׁט, — חצר הושט, בית הבליעה, החלק הרחב שבקצהו העליון של הוֵשט: כל שחותכו ומרחיב זה הוא תורבץ5 הוושט, חותכין ועומד במקומו זהו ושט עצמה (חול' מג:). תורבץ הוושט שניטל כולו מלחי כשר (שם מד.). — ובסהמ"א: שחט למעלה ממקום זה והוא הנקרא תרבץ הושט וכו' (רמב"ם, שחיטה א ו). אחד עשר איברים הן, שאם ניקב אחד מהן לחללו במשהו טרפה, ואלו הן תרבץ הושט וקרטם של מוח הראש וכו' (שם ו א). ולמען כי השחיטה תהיה אז בושט בבית הבליעה הוא הנקרא תרבץ הושט הוא המקום שמקבץ בעת בלוע המאכל (ר"א הקראי, גן עדן, שחיטה ט, פח.).