* 1, ש"ז, — דברים מתֻרגמים, מָעתקים מלשון ללשון אחרת, וביחוד דברי המקרא המתֻרגמים ארמית, Übersetzung; translation: בני יפת גומר ומגוג ויון ותובל ומשך ותירס, גומר גרממייה, מגוג גותייא וכו' את הארודי רודוס, את הצמרי חמץ, את החמתי חמת, עד לשע ר' לעזר אמר עד קלרה, רבי יודן בר יודן בר שלום אמר מיכן לתרגום (ירוש' מגי' א יא). ויקראו בספר תורת ה' זה המקרא, מפורש זה תרגום (שם שם ד א). תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע, תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי וכו' ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים (בבלי שם ג.). — *ובשאר לשונות: קראה (את המגלה) תרגום בכל לשון2 לא יצא (משנה שם ב א). היו (כתבי הקדש) כתובים תרגום בכל לשון3 רב הונא אמר אין מצילין אותן מפני הדליקה ורב חסדא אמר מצילין אותן מפני הדליקה (שבת קטו.). — *וגם במשמ' הלשון הארמית בכלל4: תרגום5 שבעזרא ושבדניאל מטמא את הידים, תרגום5 שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום וכו' אינו מטמא את הידים (ידים ד ה). ובידו ספר איוב תרגום (שבת קטו.). — *ובנגוד אל מקרא, שהוא לשון המקרא, לשון הקדש: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום (ברכ' ח:). — ובסהמ"א: אין אנו צריכין לתרגם תרגום דרבנן אלא בלשון שלנו (סדר רע"ג השלם ב, לד:). שאנשי בבל גורסין אותה בלשון ארמית ובני ארץ ישראל שונים בלשון תרגום (אגרת רב צמח גאון בספר אלדד הדני, ביהמ"ד, ילינק ב, 113). היתה (המגלה) כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגוים לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד (רמב"ם, מגילה ב, ד).