לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
דרור בורשטיין
1970‏-

דרור בורשטיין, סופר, משורר ועורך, נולד בכ״א בניסן תש״ל, 27 באפריל 1970 בנתניה, גדל ולמד שם בבית ספר יסודי ובתיכון. לאחר שירותו הצבאי למד משפטים וקיבל תעודת עורך־דין (1996), אך לא עבד במקצוע ופנה ללימודי ספרות. קיבל תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים (2002). נושא עבודת הדוקטור: ״המרחב בפרוזה של יעקב שבתאי״. בשנים 1996–2008 היה עורך תוכניות ב׳קול המוסיקה׳, אוצר תערוכות וכותב ביקורות ב״הארץ״ ובכתב העת לאמנות ״סטודיו״. כן לימד באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל־אביב ובמכללת ״עלמא״. מפרסם מסות ורשימות ביקורת על ספרות, אמנות, משפט ופוליטיקה בעיתונות הכתובה ובאתר האינטרנט שלו, ״מתחת לשולחן״. עורך ספרותי של ספרי שירה ופרוזה. ב־2013 יצא לאור ספרו ״שאלות בספרות״ העוסק בסוגיות בספרות, בשירה ובאמנות. הוא אקטיביסט ספרותי הנושא תרומה משמעותית לשדה הספרות הישראלית על תחומיו השונים.

ספרו הראשון הוא קובץ השירים ״פירות/גט״ (אבן חושן, 1999), שבו שני חלקים. הראשון, ״פירות״, מתאר מצב של התפוררות ואימה, כאשר הדמויות הפגומות בגופן מגלות אדישות לפירות הבאושים של מוות וחלקי גופות הנפלטים אל מרחב חייהן היומיומי. הניסיון לבחון את הממצאים בשפה משפטית מבליט את האימה. ביסוד החלק השני, הפואמה ״גט״, זיכרון של נער שסולק מבית ספר ממלכתי־דתי; כאב על פשיטת הרגל המוסרית של הזרם הדתי־לאומי, שממנו יצא רוצחו של רבין; ודפדוף כמעט נואש ברובדי השפה העברית ובזיכרון הקולקטיבי של קוראי השירה, תוך חיפוש אחר שפה וקול שבהם יוכל המשורר־הדובר להשתמש.

הרומן הראשון שלו, ״אבנר ברנר״ (בבל, 2003), מתאר את קורותיו של תלמיד תיכון ממלכתי־דתי על רקע התרחשותם של שני מעשי רצח. החברה הדתית־לאומית, המתוארת באופן גרוטסקי, משמשת כעין משל על החברה הישראלית כולה. בספר מופיע כדמות משנה פרופ׳ ישעיהו ליבוביץ, המגיע להרצות בבית הספר ונקלע לחקירת רצח. הסופר מתמרן בין ז׳אנרים: סאטירה, רומן התבגרות, סיפור בלשי ומדע בדיוני. הספר זכה לביקורות משבחות, והיה בין חמישיית המועמדים לפרס ספיר (2004). ספרו הבא, ״ערים תאומות״ (2004), הוא קובץ סיפורים קצרצרים, כעין אנקדוטות מרחבי העולם, המשקפות אבסורדים ופרדוקסים מסוגים שונים (למשל, ניקוטין גורם לתושבי קירגיזיה לספר בדיחות קרש). ניכרות בו השפעות סופרים דוגמת קלווינו ובורחס.

ברומן ״הרוצחים״ (2006), שגם עליו היה מועמד לפרס ספיר, שב לעסוק בהיבטים אידיאולוגיים־פוליטיים. זוהי סאטירה פרועה המתנהלת בין שתי זירות מרכזיות, הספרותית והמשפטית, ומתארת חברה שהאלימות הפכה לחלק מהדופק שלה. בין עולם המשפט לעולם הספרות מתקיימת אנלוגיה, שעיקרה רפיסות מוסרית ורוחנית. הספר מתאר את הסצנה הספרותית המקומית באירוניה רבה, וכולל אזכורים של אישים מעולם הספרות. גיבורי הרומן הם דמויות עלובות, דוגמת שאול רובינזון, מבקר וסופר כושל, שמכלה את זמנו בגנֵבות ספרותיות. דמותו מספקת הנמקה לשיבוץ פרודיות קלילות על סופרים ומשוררים כמו אלתרמן וגנסין. הרומן מאופיין, כמו ספרים אחרים שלו, בכתיבה שאפשר לכנותה ויזואלית: המספר מזמין כביכול את הקורא להציץ בסצנה מבעד לעדשת מצלמה.

ב־2007 ראה אור ספרו ״בלי שום מקרה מוות: סיפורים מקיבוץ לוחמי הגטאות״, ספר תיעודי המביא מסיפוריהם של מייסדי הקיבוץ. לאחר מכן ראה אור ״קרוב״ (2009), נובלה לירית על אב מאמץ שמחפש בגיל שבעים את ההורים הביולוגיים של בנו המאומץ. ב־2010 הופיע ספרו ״נתניה״. במרכזו מונולוג של גיבור ששמו דרור בורשטיין, המבלה לילה על ספסל ליד ביתו בתל־אביב. במונולוג שזורים זיכרונות מנתניה הממשית של ילדותו בצד הרהורים על המדע ומחשבות על הספרות. הספר דן בסוגיות אקולוגיות ובשאלות מוסריות שעניינן גורלו של כדור הארץ. שלובים בו מסמכים ותצלומים אותנטיים. גם ״נתניה״ היה מועמד לפרס ספיר.

ב־2011 יצא לאור ספר הילדים הראשון שלו, ״כוס התה שלי״, הפונה גם לקוראים מבוגרים. הספר מביא הסברים לתופעות בטבע ובעולם והוא בעל ממד הגותי ופילוסופי, המתחקה אחר האמת. ב־2016 פרסם בורשטיין ספר ילדים נוסף בשם: ״מעיל ושמו שמואל״.
ב־2012 פורסם הרומן החמישי של בורשטיין, ״אחות שמש״. זהו רומן משפחתי שבמרכזו סוד התאבדותה של אחותו של הגיבור. הרומן מתאר משפחה שהתפרקה בעקבות ההתאבדות של הבת הבכורה, דורית, ואחיה הצעיר מגיע לבית האב בירושלים במסעו אחר התשובות לאסון. ספר זה זכה בפרס י״ל גולדברג של הקרן הקיימת לישראל. ב־2014 פרסם בורשטיין את המסה ״תמונות של בשר״ שבמרכזו עומדת האכזריות בה נוהגים בני האדם כלפי בעלי החיים בתעשיית הבשר.

ב־2016 פרסם בורשטיין את הרומן ״טיט״ שמעתיק את דמותו של ירמיהו הנביא לירושלים של ימינו. אפשר לראות ברומן זה שילוב בין הקול המז׳ורי שאפיין את בורשטיין בספרי הפרוזה הראשונים שלו לקול הלירי שאפיין את כתיבתו המאוחרת. באותה שנה פרסם בורשטיין גם את ספר השירה ״אלה כרגע חיי״. בשנת 2018 פרסם בורשטיין את ספר העיון ״אדם בחלל״, שבו ביקש להרחיב את נקודת המבט של הספרות העברית והתרבות הישראלית ולהפוך את החלל החיצון לחלק ממנה.

סגנון הפרוזה של בורשטיין הוא מובחן וכולל שילוב של מדע בפרוזה, של טקסטים דרמטיים מסתוריים ומושכים ושל קטעי פואטיקה ליריים. הפואטיקה שלו אינה נוטה לעלילה הליניארית אלא מתמקדת ברובה בזמן העבר של הדמויות, החוזרות אל מה שאירע ולא הובן בשלמותו. הביקורת ציינה כי מיצירתו עולה קול מובחן, מקורי, מורכב ומרגש, אך טענה גם כי היא נוטה תדיר לספרותיות ולאינטלקטואליות יתר.

זכה, בין השאר, בפרס שר החינוך והתרבות לשירה (2002) בפרס ברנשטיין לסיפורת (2005) ופעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע״ש לוי אשכול ז״ל (2006, 2018). כיום הוא מלמד כתיבה יוצרת באוניברסיטה העברית ועורך את כתב העת ״הליקון״.

נכתב על-ידי נינה פינטו-אבקסיס ונעמי ברנשטיין עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: ויקיפדיה, המכון לתרגום ספרות עברית]

ספרים
  • פירות ; גט (רעננה : אבן חושן, 1999)
  • אבנר ברנר : רומן (תל־אביב : בבל, תשס״ג 2003) <עריכה חיים פסח>
  • ערים תאומות (תל־אביב : בבל, תשס״ד 2004)
  • הרוצחים (תל־אביב : בבל, תשס״ו 2006)
  • בלי שום מקרה מוות : סיפורים מקיבוץ לוחמי הגטאות (תל־אביב : בבל : בית לוחמי הגטאות ע״ש יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד, תשס״ז 2007) <ספר זה הוא נוסח ערוך ומעובד של הספרים ״דפי עדות – 96 חברים מקיבוץ לוחמי הגטאות מספרים״ ו״קיבוץ לוחמי הגטאות – סיפור מקום״ מאת צביקה דרור>
  • קרוב : סיפור (ירושלים : כתר, 2009) <עורך הספר – דרור משעני. תורגם לצרפתית, לאיטלקית, לאנגלית, לגרמנית, לטורקית ולאזרית>
  • Proche / roman traduit de l'hebreu par Rosie Pinhas-Delpuech (Arles : Actes sud, 2010)
  • Legami di sangue / trad. di Elena Loewenthal (Roma : Editori Internazionali Riuniti, 2012)
  • Kin / translated by Dalya Bilu (Champaign : Dalkey Archive Press, 2012)
  • Emil : Roman / aus dem Hebräischen von Liliane Meilinger (Göttingen : Wallstein, 2013)
  • Emile / Inglizceden çeviren: Oğuzhan Aydın (Istanbul : Dedalus Kitap, 2015)
  • נתניה (ירושלים : כתר, 2010)
  • כוס התה שלי (תל־אביב : עם עובד, תשע״ב 2011) <איורים מאיר אפלפלד>
  • אחות שמש (ירושלים : כתר, 2012) <עורך הספר – דרור משעני>
  • שאלות בספרות (ירושלים : מוסד ביאליק, תשע״ג 2013)
  • תמונות של בשר (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״ד 2014)
  • טיט (ירושלים : כתר ספרים, 2016) <עורך הספר – דרור משעני>
  • אלה כרגע חיי (רעננה : אבן חושן, תשע״ו 2016) <עריכה ליאת קפלן> <איורים מאיר אפלפלד>
  • אדם בחלל (תל־אביב : הוצאת בבל : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, תשע״ח 2018) <עריכה איתמר פרת>
  • לטובת הציפורים (ראשון לציון : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2019) <עריכה נוית בראל>
  • פליטי אור : מעוף בעקבות עטלפים (רמת גן : אפיק-ספרות ישראלית : עילמור, תש״ף 2019) <בשיתוף מאיה ויינברג>
  • הווה (רעננה : אבן חושן, 2020) <עריכה ליאת קפלן> <איורים מאיר אפלפלד>
  • עולם קטן : דיוקנאות של חרקים (תל־אביב : הוצאת בבל, תשפ״ב 2021) <עריכה יפעת שחם>
  • בדרך : שלוש נובלות (בני־ברק : ספרי סימן קריאה : הוצאת הקיבוץ המאוחד : הספריה החדשה, תשפ״ג 2023) <עורך הספר – מנחם פרי>
  • להבות הלב וענני הגשם (ירושלים–ברלין : בלימה, תשפ״ה 2024) <עריכה יפעת שחם>

תרגומים

  • ספר הזן של ג׳ושו / תרגום [לאנגלית], מבוא והערות, יואל הופמן (תל־אביב : בבל, תשס״ז 2007) <תורגם מסינית לאנגלית בידי יואל הופמן והופיע בספר Radical Zen בשנת 1978.> <הנוסח העברי תורגם מאנגלית לעברית בידי דרור בורשטיין, ונערך בידי יואל הופמן בשנת 2006.>
על המחבר ויצירתו

על ״ספר הזן של ג׳ושו / תרגום [לאנגלית], מבוא והערות, יואל הופמן״

על ״פירות ; גט״

  • קלדרון, נסים, באיזו עברית אפשר היום לכתוב שיר? מהו הקול שיכול לדבר, כאן והיום, בשיר?, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, י׳ באב תשנ"ט, 23 ביולי 1999, עמ' 26

על ״אבנר ברנר : רומן״

  • וולקשטיין, עודד, מה היהדות יכולה לתת לי בזמנים האלה?, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 537 (י"א בסיוון תשס"ג, 11 ביוני 2003), עמ' 54
  • וייס־גולדמן, רוחמה, הסופרים פוחדים שהקורא ׳יברח׳, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת –ספרות, י׳ באדר ב׳ תשס"ג, 14 במארס 2003, עמ' 26
  • ויס, הלל, עצב גדול בארץ: מבוא לספרות הדתל"שים בהקשר ספרה החדש של אמונה אלון, נתיב, כרך יז, גל׳ 100 (2004), עמ' 99–104
  • יובן, רז, שוס, וואלה!, תרבות ובידור <מקוון>, 30 באפריל 2003
  • לב־ארי, שירי, אלוהים נוכח־נפקד, הארץ, גלריה, כ"א בסיון תשס"ד, 10 ביוני 2004
  • מלצר, יורם, הכימיה פועלת, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ז׳ באייר תשס"ג, 9 במאי 2003, עמ' 26
  • מנהיים, נועה, הבת של סגן המנהל, עיתון תל־אביב <מקוון>, ספרות, 7 במארס 2003
  • מוקד, גבריאל, פתיתי גראפומאניה, עכשיו, חוב׳ 69־70 (אביב תשס"ה 2005), עמ' 439־440
  • פלס, יוסי, הוויה שמימית בלי אף חוויה אחת, הארץ, תרבות וספרות, י"ח בתמוז תשס"ג, 18 ביולי 2003, עמ' ה 4

על ״ערים תאומות״

על ״הרוצחים״

על ״קרוב : סיפור״

על ״נתניה״

על ״כוס התה שלי״

על ״אחות שמש״

על ״שאלות בספרות״

על ״תמונות של בשר״

על ״טיט״

על ״אלה כרגע חיי״

מזהים חיצוניים
LC – no2003017414 | NLI – 987007290729305171 | VIAF – 2744964 | Wikidata – Q12405890 | OpenLibrary – OL5638868A

עודכן לאחרונה ב: 28 באפריל 2026