רחל (גולדה) ינאית (לישנסקי) בן-צבי נולדה בעיירה מאלין, פלך קיוב, אוקראינה באייר תרמ"ו, מאי 1886 לאביה, מאיר יונה לישנסקי ולאמה שושנה (לבית מורוז). בילדותה למדה ב"חדר'' עברית. גמרה גימנסיה רוסית ולמדה שנה אחת באוניברסיטה בחוץ לארץ. ב-1905 השתתפה בתור צירה בקונגרס הציוני השביעי בבאזל מטעם ציוני מאלין. חזרה לרוסיה וב-1906 השתתפה בועידת פולטאבה ביסוד מפלגת פועלי ציון. ב-1908 עלתה ארצה ושינתה את שם משפחתה ל"ינאית" . חברה פעילה במרכז מפלגת פועלי ציון. השתתפה ביסוד הגימנסיה העברית בירושלים והיתה מורה בה. חברה במערכת “אחדות” ובועד “השומר”. ב-1910 עלו אליה מהגולה אמה ואחותה בתיה לישנסקי (הפסלת), וב-1911 באו גם אחיותיה שרה ותמר ואביה, וכך התלקטה והתלכדה כל המשפחה בארץ. בשנים 1911־1914 למדה באוניברסיטה בנאנסי (צרפת), הוסמכה בתור מהנדס חקלאי ולפני פרוץ מלחמת-העולם הראשונה חזרה ארצה. בתקופת המלחמה התמחתה זמן-מה בתחנת-הנסיונות החקלאית בעתלית בהדרכת אהרן אהרנסון. ערכה והוציאה את הקבצים של פועלי ציון בין הזמנים (עם ד"ר ואלדשטיין) ועל הסף (בהשתתפות יעקב שטיינברג). השתתפה זמן-מה בחיי חברי “השומר” ובעבודתם בגליל ובכפר תל-עדשים (אז: תל-עדס) בלב עמק יזרעאל, והיתה פעילה בארגון ההגנה מטעם “השומר”, שבהתאם לצרכי השעה והסיכויים הגו אז ראשיו תכניות מרחיקות-לכת. בעת התנופה הראשונה של התקדמות צבאות הברית מחזית עזה-באר-שבע צפונה עד קו הירקון (בראשית חורף תרע"ח) היתה בחלק-הארץ שנכבש. השתתפה בארגון ההתנדבות לגדוד העברי הארצישראלי והיתה פעילה בועד הגדוד. עשתה תעמולה גם בעד התנדבות החברות לגדוד-עזר של נשים, אלא שאפילו התנדבות הגברים נתקבלה בקשיים גדולים על-ידי המפקדה הבריטית. אחרי המלחמה, ב-1919, נישאה ליצחק בן-צבי, חברה ביסוד המפלגה ובהנהגתה ובפעולותיה, שבראשית המלחמה גורש מן הארץ בתור “נתין האויב” וחזר ארצה בתור חייל מתנדב בגדוד העברי מאמריקה. באותה שנה השתתפה ביסוד המפלגה החדשה “אחדות העבודה”, שירשה בארץ את מקום “פועלי ציון” והותאמה לתנאי הארץ. התמסרה לארגון הפועלות ולהנהגת תנועתן והמשיכה בכך במשך עשרות שנים. ב-1920 יסדה מטעם מועצת הפועלות את המשתלה ליעור ליד תלפיות, ירושלים, כדי להכין שתילים ליעור הרי יהודה ולהכשיר את הנוער לחקלאות בירושלים. התגברה על קשיי הטבע (סלעים צחיחים, חוסר מים ועוד) ופיתחה את המפעל עד כי ב-1928 היה למשק פועלות וב-1933 לחוות-לימוד לנערות. השתתפה בקונגרסים הציוניים (נוסף על הקונגרס השביעי, כנ"ל) התשיעי בהאמבורג (1909), ה-15, בוינה (1925) וה-19 בציריך (1935) כשליחת התנועה מארץ-ישראל. השתתפה מטעם תנועת העבודה בועידת האינטרנציונל המקצועי הסוציאליסטי ובועידת הפועלות הבינלאומית (שתיהן בפאריס, 1926). ב-1927 ביקרה בשליחות תנועת הפועלות בארצות-הברית, שם ארגנה את ליגת החברות למען ארץ-ישראל העובדת וליגת נשים להקמת בתי חלוצות בארץ – מפעל שהתחילה בתעמולה למענו עוד ב-1924. ב-1943 ביקרה מטעם תנועת הפועלות בסוריה ובלבנון והעלתה משם בנות להכשרה בחוות הלימוד ובמשקי הפועלות. יצגה את צבור הפועלים באספות הנבחרים א'-ג'. השתתפה ביסוד הסתדרות העובדים הכללית ומוסדותיה ובהנהגתם. בשנת 1948 יסדה את כפר הנוער “עין-כרם”. עם הבחרו של יצחק בן-צבי כנשיא מדינת ישראל עשתה עמו להפוך את בית-הנשיא לבית עממי-תרבותי ובייחוד לשבטי ישראל השונים. לאחר פטירתו (1963) עסקה ב"יד בן צבי". ב-1975 הקימה את קרן הספריות לילדי ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים הייתה ינאית לפעילה בחוגי התנועה למען ארץ ישראל השלמה.

פרסמה מאמרים פובליציסטיים בעתון “אחדות” וחוברות בשאלות מדיניות בהוצאת “אחדות” בשנים 1908־1910 וכן מאמרים ורשימות על עליות על הקרקע, על דמויות העליה החדשה ורשמי מולדת ב"דבר", “דבר הפועלת”, “העולם” ועוד.
בשנת 1965 זכתה באזרחות כבוד של ירושלים ובשנת 1978 זכתה בפרס ישראל בקטגוריית “תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה” על מפעל חייה .
רחל ינאית בן-צבי נפטרה בכ"ו בחשוון תש"ם, 16 בנובמבר 1979, ונקברה בהר המנוחות בירושלים.
[מקורות: תדהר, קרסל, ויקיפדיה, Jewish Women’s Archive]
[צילום: מאלבום מבחר תמונות מתולדות יצחק בן-צבי ורחל ינאית, מתוך אתר ישראל הנגלית לעין]