אלי עמיר, סופר, נולד בבגדאד, בירת עיראק בכ״א בתשרי תרצ״ח, 26 בספטמבר 1937 כפואד
אליאס נאצח ח׳לסצ׳י. עלה לישראל ב־1950 בהיותו בן שלוש־עשרה. התחנך בקיבוץ משמר העמק.
ב־1954 החל לעבוד כשליח במשרד ראש הממשלה ולאחר השירות בצה״ל למד באוניברסיטה העברית
בירושלים שפה וספרות ערבית והיסטוריה של המזרח התיכון ועבד כמנהל הארכיון במשרד ראש
הממשלה. בשנים 1964–1968 שימש כעוזר ראשי ליועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. מילא כמה
תפקידים בכירים במשרד הקליטה ולאחר מכן ניהל את ׳עליית הנוער׳ ועבד בסוכנות היהודית
במשך כעשרים שנה. בשנים 1975–1978 היה שליח ומנהל הפדרציה הספרדית בארצות הברית ופעל
להשבת ישראלים לארץ.
את פעילותו הספרותית החל בפירסום סיפור במעריב ב־1975. הוא
כתב כמה רומנים חברתיים שעיקר עניינם הוא המתח בין האחר (המהגר העיראקי, הפלסטיני או
הספרדי) לבין החברה הישראלית ההגמונית. רוב ספריו זכו להצלחה ותורגמו לשפות שונות.
ספרו הראשון, תרנגול כפרות (עם עובד, 1983), מתאר את ייסורי הקליטה של קבוצת
נערים עולים, רובם מעיראק, בקיבוץ בשנות החמישים, ומבוסס על חוויותיו של הסופר בנעוריו.
הספר מציג בעוצמה את הלם המפגש של הנערים הצעירים עם החברה הישראלית החדשה ועם האידיאולוגיה
הקיבוצית. בין השאר עולות בו שאלות הנוגעות לענייני דת וחילוניות, הגלות מול הלאומיות
והישראליות, המסורת מול הפתיחות הטכנולוגית והחדשנות המחשבתית. הספר זכה להצלחה גדולה.
הוא נלמד במערכת הלימודים התיכונית בארץ, תורגם לאנגלית ולגרמנית וזכה בפרס יובל החמישים
ל׳עליית הנוער׳ (1984) ובפרס לספרות יהודית במקסיקו (1985).
בספרו השני, מפריח היונים (1992), הוא מתאר את הקהילה היהודית
בבגדאד בשנים 1949–1950, ערב העלייה לישראל. זהו רומן רחב יריעה, הפורש את החיים בחברה
היהודית תוך מגעה המתמיד עם החברה והתרבות המוסלמית. הוא משרטט את השינויים שחלו בחברה
זו לאחר ניצחונה של ישראל במלחמת העצמאות, ומציג פסיפס של דמויות המייצגות עמדות חברתיות
שונות, כמו גם מגמות פוליטיות ואידיאולוגית, כגון הקומוניזם והציונות. במרכז הרומן
עומדת משפחתו של כאבי, נער בגיל ההתבגרות שחווה ומתאר את השינויים והטלטלות שעוברת
הקהילה, לעתים מתוך התבוננות רטרוספקטיבית. עמיר מיטיב לתאר את הזיקה של היהודים לעולם
המוסלמי – למרחב הנופי והתרבותי, לשפה ולשירה. הוא מתאר קשת של דמויות שאינן נמנות
בהכרח עם הקבוצה החברתית המסורתית הנורמטיבית. למשל, הוא מתאר את עולמן השונה אך הזר
והמושך של זמרות, רקדניות בטן וזונות. הרומן מסתיים בעלייתה של הקהילה לארץ ישראל.
עם פרסומו של הרומן יסמין (2005) השלים עמיר את הטרילוגיה
העוקבת אחר בן דמותו הבדיוני במסעו הממשי והנפשי מבגדאד לישראל. ביסמין מתוארת
החברה הישראלית שלאחר מלחמת ששת הימים. גיבור הרומן, נורי, ממונה כיועץ לענייני ערבים
במזרח־ירושלים, זאת בזכות היותו בן לחברה הערבית מכאן ובוגר התנועה הקיבוצית מכאן.
מיזוג זה מאפשר לנורי להציג את האירועים מזווית חריגה ולבחון את החברה הערבית כמו מבפנים,
תוך התנגדות מתמדת לדרך הצגתה המתנשאת על ידי החברה הישראלית שיכורת הניצחון. נורי,
הנער מיוסר הזהות שהכרנו בתרנגול כפרות, סוגר כאן מעגל ומגיע לידי בשלות תודעתית
וחברתית. הרומן תורגם לערבית, יצא לאור במצרים (2007) ועורר הדים רבים בקרב הקהל ובעיתונות.
גם הרומן אהבת שאול (1998) עוסק במתח החברתי בין מזרחים
לאשכנזים בישראל, אך כאן מוצג הנושא מזווית שונה. הגיבור אינו מהגר אלא בחור ספרדי
סמ״ך־טי״ת (״ספרדי טהור״), דור שביעי בארץ שהתחנך על תורת ז׳בוטינסקי ואביו היה איש
אצ״ל. עולמו של בחור שורשי זה מתערער עם התאהבותו בנערה ניצולת שואה. סיפור אהבתם נגמר
במפח נפש לאחר שהוריה מסרבים לקבל את החתן הספרדי אל חיק משפחתם. שאול, החווה דיכאון
עמוק עקב הפרֵדה, עוזב את הארץ וחי בנכר מבלי להקים משפחה ולהעמיד צאצאים.
ברומן מה שנשאר (2010), נוטש עמיר את הזירה הציבורית ועובר
לזירה האישית. במרכז הרומן עומד גבר כבן שישים, מנהל מצליח ורב־נכסים, שעבר התקף לב.
האירוע הטראומטי מביא אותו לסקור מחדש, באופן מפוכח ומתוך תחושת החמצה, את חייו המקצועיים
והרומנטיים.
ספרו האחרון עד כה הוא נער האופניים (2018), רומן המשלים
את תרנגול כפרות ומספר על חייו של עמיר כנער בירושלים היוצא למסע עצמאי ללב
החברה הישראלית. ברומן זה עמיר מספר על רצונה של משפחתו לחלצו משולי החברה לתוך הממסד
המפ״איניקי. עם פרישתו כיהן כמרצה אורח באוניברסיטת בן־גוריון, וכמרצה בפורומים שונים
בארץ ובחו״ל. עמיר כותב בעיתוני הארץ וחו״ל בנושאים פוליטיים וחברתיים. השתתף קבוע
בתכנית הרדיו השבועית ״על ימין ועל שמאל״ (עם גאולה כהן). לעמיר הוענק דוקטור לשם כבוד
מטעם מכון וייצמן למדע ומטעם אוניברסיטת בן־גוריון. אלי עמיר מתגורר בירושלים.
Der Taubenzüchter von Bagdad : Roman / aus dem Englischen
von Karina Of, Petra Post und Andrea von Struve (München : Europa Verlag, 1998)
<״Die deutsche Übersetzung basiert auf der autorisierten Übertragung
aus dem Hebräischen ins Englische von Hillel Halkin״>
תרנגול כפרות / עיבד לעברית קלה אלכס זהבי (ירושלים : הרשות המשותפת לחינוך
יהודי ציוני, המחלקה לחינוך ולתרבות יהודיים בגולה, תשנ״ג 1993)
אהבת שאול (תל־אביב : עם עובד, תשנ״ח 1998) <תורגם לגרמנית>
Shauls Liebe : Roman / aus dem Hebräischen von Stefan
Siebers (Bergisch Gladbach : Edition Lübbe, 2000)
מחרוזת ענבר : פרקי חיים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשפ״ג 2023)
<עריכה – יובל שמעוני>
והימים לא חלפו (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשפ״ד 2024)
<עריכה – עירית לוריא>
עריכה:
שורש אחד וענפים רבים : סיפור קליטתם של בני נוער מאתיופיה בעליית הנוער /
עורכים אלי עמיר, אלכס זהבי ורות פרגאי (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס,
האוניברסיטה העברית, תשנ״ז 1997)
עמיר, אלי. ״אני חי בהרמוניה בין התרבויות ושואף לסינתזה בין
מזרח למערב״. כיוונים חדשים, חוב׳ 14 (סיון תשס״ו, יוני 2006),
עמ׳ 103–110.
אורן, יוסף. סופרי הזמן הצהוב. מקור ראשון,
שבת, י״ט בשבט תשס״ו, 17 בפברואר 2006, עמ׳ 6–7; סיפור של אהבה נכזבת. מקור
ראשון, שבת, כ״ו בשבט תשס״ו, 24 בפברואר 2006, עמ׳ 7, 22 <דיון בכתיבתם של
״סופרי השמאל״ עמוס עוז, א.ב. יהושע,
אלי עמיר, סמי מיכאל,
דויד גרוסמן, רונית מטלון,
אשכול נבו ומאיר שלו> <נוסח מורחב
נדפס בספרו משבר ערכים בסיפורת הישראלית (ראשון לציון : יחד, תשס״ז 2007),
עמ׳ 17–30>
ברג, ננסי. להביע את הריח : על סופרים יוצאי עיראק. עתון 77,
גל׳ 180 (שבט תשנ״ה, ינואר 1995), עמ׳ 14–16, 17.
אורן, יוסף. אהבה בלתי־אפשרית בצילה
של החמצה פוליטית. האומה, שנה מ״ב, גל׳ 160 (קיץ תשס״ה, יוני 2005),
עמ׳ 85–95 <נוסח מורחב נדפס בספרו:
ספרות וריבונות (ראשון לציון : יחד, תשס״ו 2006), עמ׳ 149–165>
בן־דב, ניצה. שפה, מחסום ואהבה ביסמין
של אלי עמיר : רומן מלחמת ששת הימים. בספרה: חיי מלחמה : על צבא, נקמה, שכול ותודעת המלחמה
בפרוזה הישראלית (ירושלים ותל־אביב : הוצאת שוקן, עמ׳ 195–234.
מירב־ששון, תמי. בין
אוקספורד לכתונת פסים : ראייה רב־תחומית של סיפור יוסף ואחיו דרך הספר
נער האופניים וסיפורו של הסופר אלי עמיר (רמת גן : אוניברסיטת בר־אילן,
שבט תש״ף, פברואר 2020)