חוה פנחס־כהן, משוררת, עורכת ומתרגמת, נולדה בכ״ד בטבת תשט״ו, 18 בינואר 1955 ביפו
להורים יוצאי בולגריה וגדלה ברמת אביב. התייתמה מאביה בגיל שמונה. למדה בבית הספר התיכון
׳אליאנס׳. בנעוריה אימצה אורח חיים מאמין. בתום שירותה הצבאי כמורה־חיילת
השלימה תואר ראשון בספרות עברית ובתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים. נישאה
בסוף שנות השבעים, ולאחר מגורים ביישוב ענתות ליד ואדי קלט ובארצות הברית, השתקעה בירושלים.
אם לארבע בנות. ב־1997 התאלמנה. פירסמה מאמרי הגות וביקורת בנושאי ספרות, יהדות ואמנות,
בכללם טור דעות בעיתון מעריב בשנים 1998–2003, ומאמרי פרשנות לפרשת השבוע, בין
השאר בספר פותחים שבוע (2001). מכהנת מ־2007 כמנהלת האמנותית של ״כיסופים״,
כנס דו־שנתי של סופרים ומשוררים יהודיים.
ספר שיריה הראשון, הצבע בעיקר (עם עובד, 1989), זכה בפרס
ירוחם לוריא מטעם הוצאת עם עובד. באותה שנה ייסדה את כתב העת דימוי לספרות,
תרבות, הגות ואמנות יהודית, שאותו ערכה עד 2007. בשנות התשעים התפרסמו מסע איילה
(1994) ונהר ושכחה (1998), בעבורו זכתה בפרס אקו״ם. ב־2000 יצא שירי אורפֵאה
שזיכה אותה בפרס קוגל לשירה. בעשור זה התפרסמו גם משיח (2003), בעבורו זכתה
בפרס נתן אלתרמן, והגנן, הכלבתא והשרמוטה (2006). ב־2008 קובצו ספריה בשביעית,
הכולל חיבור חדש, אין לי מקום. ספרי שיריה הנוספים: אחי, הצמאון (2012);
נאסף להיות הווה (2015); מסע אחר עם עורב שחור ו־Saint Claire (יצא
לאור ב־2015) וחצי תאוותי בידו (2018).
השלימה תואר שני בספרות עברית באוניברסיטה העברית (2005), ושוקדת
על עבודת דוקטור במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר־אילן. פירסמה ספר שיחות עם
המשורר ישראל אלירז על אמנות ושירה: אסכולה של איש אחד (2011). שיריה התפרסמו באנתולוגיות
בכמה שפות אירופיות, בסינית ובטורקית. תרגומי שיריה להולנדית בידי יניב חג׳בי פורסמו
בספר Door het vlees stroomt het verlangen ב־2009. נתן
זך כינה אותה ״משוררת הסינתזה הגדולה״ (2003). נדמה שתיאור זה מיטיב לתאר לא רק את
שירתה כי אם גם את דמותה הציבורית. חוויות יסוד אישיות נמסכות ביצירתה בעברית שחוגגת
את מורשתה הטקסטואלית לאורך הדורות, ואת מפגשיה עם שפות ותרבויות זרות: קרובות ורחוקות.
בעוד שיצירתה נהנית מהכרה בפרסים ובפרסומים, פנחס־כהן ספגה ביקורות רבות ממחנות שונים:
על עמדות פוליטיות ״ימניות״, על השילוב בין ארוטיקה נועזת ומורשת ישראל, ועל ההשראה
שהיא שואבת ממקורותיה הספרותיים של היהדות. בשירתה המוקדמת (הצבע בעיקר, מסע איילה),
גוף האישה משמש אתר למפגש עם הטבע וחיי היומיום. שיריה מחוברים בעוצמה לצומח ולחי של
ישראל, וארוגים בקשר של עבותות לירושלים. החל מנהר ושכחה, קולה משתכלל. אחידותו מתחלפת
ברבגוניות, שימוש בשפה דחוסה, חריזה וחזרה ומבנים פוליפוניים. מקורות היהדות – בעיקר
המקרא וחכמי ארץ ישראל – מתמזגים עם ההווה, כשדמויות מופת (כארבע האימהות) ותיאורי
פעולה (כעבודת הקורבנות) בולטים בהיעדרם מן המציאות המוחשית ובה בעת ממלאים את המציאות
ההכרתית. משיח והגנן, הכלבתא והשרמוטה משלבים מוטיבים נוצריים בגישה שניכרים בה סקרנות
ופליאה. תחושת השבר בעקבות אובדן הבעל מבוטאת בין השאר בריסוק השפה העברית לשורשיה
מזה, ובשימוש בדמיון אטימולוגי ופונטי כגורם מלכד מזה. ״הגנן״ הוא מחזור שירים המעמיד
במרכז הבמה את הארוטיקה, הממלאת תפקיד חשוב בכתיבתה לאורך השנים. חוה פנחס־כהן נפטרה לאחר מחלה קשה בד׳ בחשוון תשפ״ג, 29 באוקטובר 2022.
מסע איילה (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1994)
נהר ושכחה : שירים, 1994־1997 : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע
רבינוביץ לאמנויות, 1998) <עריכה – לאה שניר>
שירי אורפאה : 1998־1999 : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ
לאמנויות, 2000) <עריכה – לאה שניר>
משיח : שירים על מה ששח לי מנחם אהובי (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע
רבינוביץ לאמנויות, 2003) <רישומים – מרים גמבורד>
הגנן, הכלבתא והשרמוטה : על הצורך האינסופי לתקוע מסמרים בקרסוליו של אלוהים
(טריפטיך) (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2006)
שביעית : כל השירים עד כה (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשס״ח 2008)
<עריכה – לאה שניר>
Door het vlees stroomt het verlangen / gedichten uit
het Hebreeuws vert. door Yael Moshe ; verz. en ingel. door
Yaniv Hagbi ; het interview werd afgenomen door Bart
Wallet (Amsterdam : Amphora Books, 2009) –
עברית והולנדית – עמוד מול
עמוד
אסכולה של איש אחד : דיאלוג עם ישראל אלירז (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 2011)
אחי, הצימאון : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות,
תשע״ב 2012) <עריכה – לאה שניר>
נאסף להיות הווה : דיאלוג עם דמויותיו של יעקב שריר – דו־לשוני, בין־תחומי
(רעננה : אבן חושן, תשע״ה 2015) <תירגמה לאנגלית – לינדה שטרן זיסקויט>
מסע אחר עם עורב שחור ו־ Saint Claire (תל־אביב : הוצאת קשב לשירה, תשע״ה 2015)
לחישת הארץ לשמים : מבחר (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשפ״ג 2023)
<עריכה – רפי וייכרט>
פנחס־כהן, חוה. אחת מ־300. ולפעמים עוד פחות. פנים: כתב־עת
לתרבות, חברה וחינוך, גל׳ 46 (מאי 2009), עמ׳ 96־106 <להיות אישה, אם, יוצרת, בת
להורים קומוניסטים ציונים בימי שלטונה של מפא״י. החוויה של מיעוט בתוך מיעוט>
אידר, דרור. מתי התחלפו המלכויות בגבהים : עיון משווה בין שירת
זלדה לשירתה של חוה פנחס־כהן. בתוך: הישן יתחדש והחדש
יתקדש : על זהות, תרבות ויהדות : אסופה לזכרו של מאיר איילי / עורכים – יהודה
פרידלנדר, עוזי שביט, אבי שגיא (תל־אביב: הקיבוץ המאוחד,
2005), עמ׳ 215–241.
ארד, שרה. ציר הזמן היהודי המשתקף בשירתה של חוה פנחס־כהן.
עלי שיח, חוב׳ 41 (חורף תשנ״ט, 1998),
עמ׳ 74–85.
לוז, צבי. חוה פנחס־כהן: אינטימיות מודרנית
במושגי קדם. בספרו: הזרימה הדו־סטרית של העברית
: בין הקנונים לשירה המתחדשת (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״א 2011), עמ׳ 37–40.
לוי־ברזילי, ורד.
בועטת לכל הכיוונים.הארץ, מוסף שבועי, כ׳ בטבת תשס״ו, 20 בינואר
2006, עמ׳ 48–52 <ראיון עם המשוררת>
ניר, אלחנן. מתחת לכל השלמות חותר משהו.
מקור ראשון, שבת, כ״ב בכסלו תשס״ט, 19 בדצמבר 2008, עמ׳ 6–7, 8 <ראיון עם
המשוררת>
עופר, רחל. ״עם אמהות לא משחקים מחבואים״ : סיפור העקדה מזווית אימהית
על פי השיר ״בקשה״ מאת חוה פנחס־כהן. בתוך: עקדת יצחק לזרעו : מבט בעין
ישראלית, לזכרו של יצחק הירשברג הי״ד / עורכים – ישראל רוזנסון, בנימין לאו (תל־אביב:
הקרן להנצחת יצחק הירשברג הי״ד, תשס״ג), עמ׳ 425־429.
עופר, רחל. ״שלושה בנים היו לאברהם״ : יצחק וישמעאל בשירה המודרנית
וסוגיית הישראליות בימינו – עיון בשיריהם של יצחק למדן, יהודה עמיחי וחוה פנחס־כהן.
דרף אגדה, ביטאון המרכז להוראת האגדה – מכללת אפרתה, חוב׳ ז–ח (תשס״ד–תשס״ה
2004–2005), עמ׳ 171–180.
עפרת, גדעון. ׳מסע האיילה׳ של חוה פנחס כהן. משיב הרוח,
גל׳ לא (חורף תש״ע 2009), עמ׳ 37–47.
רוטנברג, יעל. ״אני מדברת אליך״ : זהות האישה הכותבת בשירת חוה
פנחס־כהן. עלי שיח, חוב׳ 56 (חורף תשס״ז 2006), עמ׳ 58–68 <דיון בשירים
״אני מדברת אליך״ מתוך ׳מסע איילה׳ ו״שלושים יום״ מתוך ׳שירי אורפאה׳>
רוטנברג, יעל. ״הנני אֲנִיָּה במעש / אֲנִיָּה בפתח״ ״מרחב הגבול״
כמרחב נשי על שפה בשירה עברית. בתוך: העברית שפה חיה : קובץ מחקרים
על הלשון בהקשריה החברתיים־התרבותיים, כרך ו׳ (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד והמכון
הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע״ש פורטר, אוניברסיטת תל־אביב, 2013), עמ׳ 318–337
<על שפתן של שלוש משוררות: יונה וולך, חוה פנחס־כהן ואסתר שקלים>
שניר, לאה. מעבר לשורשים החתוכים : שיחה עם
חוה פנחס־כהן. עלי שיח, חוב׳ 41 (חורף
תשנ״ט, 1998), עמ׳ 59–72.
Jacobson, David C. Hava Pinhas-Cohen : ״To
the place where love has a manifest name.״ In his book: Creator, Are you listening? : Israeli poets on
God and prayer (Bloomington and Indianapolis : Indiana University Press, 2007),
pages 140–171.