מרדכי מרטין בובר (1878–1965)

<בהכנה>

Martin Buber

    מרדכי מרטין בובר, סופר והוגה דעות יהודי, נולד בה׳ באדר א׳ תרל״ח, 8 בפברואר 1878 בוינה. עד שמלאו לו 14 התחנך בבית סבו, שלמה בובר בלבוב ואחר־כך חזר לבית אביו שהשתקע בינתים בלבוב, ובובר ביקר שם את הגימנסיה הפולנית. בשנת 1896 למד באוניברסיטה של וינה, ואחר־כך באוניברסיטות של ליפסיה, ציריך, ברלין. בברלין היה תלמידם של וילהלם דילתיי וגאורג זימל. ב־1898 הצטרף לתנועה הציונית. ב־1899 השתתף כציר בקונגרס הציוני השלישי והירצה בו בשם ועדת־התעמולה. בהרצאתו דרש להחליף את התעמולה המופנית כלפי חוץ בתעמולה חינוכית מופנית כלפי פנים. בתביעה זו הושפע בובר מיסודות מסויימים בספרות העברית והיידית החדשה, וביחוד מאחד־העם. ב־1901 נתמנה בובר לעורך השבועון המרכזי של התנועה הציונית, Die Welt; בו הטיף ל״עבודת־ההווה״, שאת עיקרה ראה בחידוש היצירה הרוחנית – בהקמתן של ספרות ואמנות חדשות, שתשאבנה את השראתן מעמקי נשמת־העם.
    הטעמת חשיבותה של עבודת־ההווה התרבותית לעומת תפיסת העבודה המדינית כעיקר הביאה בקונגרס החמישי (1901) לידי יצירת ה״פראקציה הדמוקראטית־הציונית״, שהיתה באופוזיציה להרצל. בובר, שהיה בין חבריה, עזב את מערכת ה״וולט״, וכשהקונגרס דחה את התקציב לענייני־תרבות, שהציעה הפראקציה, יסד בובר ביחד עם חבריו את ״ההוצאה היהודית״ בברלין, שפירסמה (בגרמנית) ספרים בעלי רמה ספרותית גבוהה, וביחוד תרגומים מעברית ומיידיש, ביניהם תרגומם של כתבי אחד־העם. בסתיו 1902 יצא בהוצאה זו ״בית־ספר גבוה יהודי״, שחובר במשותף על־ידי בובר, וייצמן, פייבל וכלל את התכנית המפורטת הראשונה להקמת אוניברסיטה עברית (50 שנה אחר פירסוט הספר כיבדה האוניברסיטה העברית את בובר בתואר של ״דוקטור כבוד״).
    בגיל 26 עזב בובר את הזירה המדינית והתחיל בחקר תורת החסידות. מתחילה התעניין בחסידות מן הצד האסתטי בעיקר. הוא ניסה לתרגם לגרמנית את סיפורי ר׳ נחמן מברצלב; אחר־כך החליט לספר אותם בגרמנית בעיבוד חפשי, מתוך זיקה אל המקור. כך נוצרו (בגרמנית) הספרים: ״סיפורי ר׳ נחמן״ (1906) ו״האגדה של בעל־שם״ (1908), שעשו רושם חזק על קהל־קוראיהם מאחר שגילו להם תחום, שהיה עד אז נעלם מהם. אחר־כך עברה התעניינותו של בובר בחסידות מן התחום הספרותי־האסתטי אל התחום הענייני. הבשורה הדתית של החסידות נגעה עד לבו, ובובר ראה חובה לעצמו לבשר בשורה זו לעולם. ב־1909 בובר שוב נוטל חלק בחיי־הציבור. אגודת הסטודנטים ״בר כוכבא״ בפראג הזמינה אותו להרצות על מהות היהדות. בובר הדצה בפראג שלוש הרצאות (ב־1909 ,1910 1911) על הנושאים ״היהדות והיהודים״, ״היהדות והאנושות״ ו״התחדשות־היהדות״. להרצאות הללו, שיצאו ב־1911 בקובץ מיוחד היתה השפעה מרובה על הנוער היהודי במרכז־אירופה, והן אף שימשו מפנה בפעולתו הרוחנית של בובר עצמו. כשפרצה מלחמת־העולם הראשונה נדרשה מבובר פעילות מדינית חדשה. הוא יסד בברלין את הועד הלאומי־היהודי, שהשתדל בזמן המלחמה לטובת היהודים בארצות של מזרח־אירופה, שנכבשו על־ידי הגרמנים, ולטובת הישוב בארץ־ישראל. ב־1916 יסד בובר את הירחון ,Der Jude שהיה במשך שמונה שנים כלי־הביטוי החשוב ביותר של תנועת־התחיה היהודית במרכז־אירופה.
    באביב 1920 השתתף בובר בועידת ״הפועל הצעיר״ – ״צעירי־ציון״ בפראג. כאן הסביר בובר את עמדתו הציונית־סוציאליסטית ואת השתייכותו ל׳סוציאליזם אוטופי׳, בניגוד למארכסיסטים בין צירי־הוועידה, שביקשו לכבול את פעולות־הישוב בכבליה של תאוריה מסויימת, טען בובר: ״לא תאוריה דרושה, אלא עיצובה של דמות־העם בעתיד. כדי לעורר את העם התעוררות־אמת, זקוקים אנו לדוגמה, שתהא לעינינו ושעליה נוכל להצביע ולומר לעם: כזה תהיה!״. כדוגמת־עתיד זו עמדה לעיני בובר היצירה של ״שותפויות״ בארץ־ישראל, שבהן יחיו בני־אדם ביחסים בלתי־אמצעיים זה עם זה. בובר התנגד לתפיסה הרגילה של הסוציאליזם, הרואה את המדינה כאמצעי למימוש החיים הסוציאליסטיים ולא את התחדשותם של החיים והיחסים בין אדם לחברו. בנאומו זה של בובר בוועידת־פראג ניכרות קרבתו לא. ד. גורדון, שעמו נפגש בובר בוועידה זו, וההשפעה החזקה, שהושפע מגוסטאב לאנדאואר.
    בשנים שאחר מלחמת־העולם הראשונה הטיף בובר למה שקרא בשם ״הומאגיזם עברי״. הציונות מצווה להיות ״דרך הקודש״ – כך קרא לספרו, שיצא ב־1919 (חלק ממנו נתפרסם ב״נתיבות באוטופיה״, תש״ז). אסור לה, לתנועת־התחיה היהודית, ללכת בדרכי ״האנוכיות הקדושה״, שעליה מכריזים הלאומנים שבעמים אחרים. כמסקנה מעשית־מדינית לכך היתה הצעתו של בובר מטעם ״הפועל הצעיר״ לקונגרס הציוני של 1921 על יחסה של הציונות אל העם הערבי: ״בשעה ההיסטורית של שיבתו אל מולדתו העתיקה מכריז העם היהודי על רצונו לחיות ביחסי שלום ואחווה עם העם הערבי ולפתח את המולדת המשותפת לידי קהיליה, שבה תהא לשני העמים אפשרות של התפתחות חפשית״. הקונגרס קיבל את ההצעה ובשנים הבאות צוטטה מדי פעם בפעם בהסברה רשמית של המגמה הציונית.
    ב־1923 יצא ספרו ״אני ואתה״ (Ich und Du) וב־1925 יצאו הכרכים הראשונים של תרגום התנ״ך לגרמנית, פרי עבודתם המשותפת של בובר ושל פראנץ רוזנצווייג. שני הספרים מציינים מפנה ביצירתו של בובר. ב״כתבי הקודש ותרגומם לגרמנית״ (1936) מסבירים המתרגמים את העקרונות של תרגומם: הקורא של התנ״ך כיום פסק להיות שומע, אבל התנ״ך אינו דורש מעמנו שנקרא בו, אלא שנשמע לקולו, כאילו היה קול זה נאמר היום. מן התנ״ך ניטלה השפעתו הישירה. בבחירת המלים, בבנין־המשפט, בקצב ובדינאמיקה, ניסו המתרגמים לשמור על האופי המקורי של התנ״ך.
    מתוך מאמציו של בובר לקנות לו את עולם־התנ״ך קניה חדשה נוצר גם הספר Konigtum Gottes (״מלכות־האלהים״, 1932). ספר זה נועד להיות ראשון במערכת־ספרים, שבהם רצה בובר לתאר את שרשי האמונה המשיחית בישראל – כלומר, האמונה, שבאחרית־הימים יהיה ה׳ מלך (מלך ממש – שלא בדרך משל או הפשטה!) על כל הארץ. יצא רק הכרך הראשון הבנוי בעיקרו על שופטים ח, כג: ״לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם, ה׳ ימשול בכם״. בובר מראה, שפסוק זה, שבו מדובר על שלטון־האלהים מתוך תפיסה מדינית ממשית, מבטא השקפה מושרשת עמוק בעם־ישראל: אלהים הוא המלך האמיתי, ומלך בשר ודם מושל רק במצוותו. – מחמת עלייתם של הנאצים לשלטון בגרמניה לא נשלמה העבודה בספר זה.
    ספרי מחקריו הנוספים בנביאי־ישדאל ובכיוון של העבודות בתחום זה, שנזכרו למעלה, יצא – בתש״ב – הספר הראשון, שבובר כתב בעברית: ״תורת הנביאים״. ספר זה הוא היסטוריה של האמונה המקראית. הוא מיוסד על ההנחה, שההדדיות של הברית בין אלהים וישראל מעידה על כך, שרצון אלהי זה קיים ונמצא, כשם שקיים עם־ישראל, שאליו מדבר אלהים ממש ושמשיב ממש לדבריו. לספרים, שנוצרו מתוך מאבקו של בובר להבנת המשמעות הראשונית של התנ״ך, שייך גם ספרו ״משה״ (תש״ו).
    בדרישתו של בובר שהקורא בספר־המקדא ייהפך לשומע ובהנחתו, שאלהים דיבר ממש אל העם ושהעם השיב על דיבורו – משתקפים מאמציו של בובר להבין הבנה חדשה את הדו־שיח. מאמצים אלה נתבטאו ביחוד בספרו ״אני ואתה״, 1923, ובספרים אחרים, שפירסם במשך עשרים שנים לאחר מכן ושכינס אותם בספר מקיף בשם ״חיי הדו־שיח״ (Dialogisches Leben), 1948. בובר מבחין בין שני ״אבות־דבור״; אב־דבור של אני־אתה, ואב־דבור של אני־ה״סתם״ (Es, it); אף האני של האדם שתי פנים לו. שכן: לא הרי האני של אב־הדיבור אני־אתה, כהרי האני של אב־הדיבור אני־הסתם. גורלו של האדם הוא, שכל ׳אתה׳ בעולמו סופו ליהפך ל״סתם״. זיקת אני־אתה אמיתית מחייבת מאמץ וכוח, כוח־זיקה משני הצדדים של הדו־שיח, וכוח זה מתדלדל עד מהרה. ה״סתם״, הדבר ה׳אובייקטיבי׳, אינו תובע מעמנו את המאמצים המיוחדים, שתובע ה׳אתה׳, שאנו נזקקים לו זיקה ישירה. גבולותיו של כוח־קיבולנו, של נכונותנו לקראת הזולת, צרים הם. הרופא העסוק אינו יכול לגיים את הכוח הנפשי הדרוש לאותה הגשמה של אני־אתה, והחולה נהפך לו מ״אתה״ ל״מקרה״ עלום־שם, ל״סתם״. והוא הדין בפקיד הסוציאלי והוא הדין בכולנו ביחסנו אל זולתנו. – הדו־שיח ״אני־אתה״ הוא, לדעת בובר, הדרך להבנת הזיקה שבין האדם לקונו. העולם על כל מאורעותיו הוא דיבור אלהי אל האדם. כל רגע מרגעי־החיים אף הוא מאמר. כל קורותיו של אדם אינן אלא אותות גדולים וקטנים של דיבור דָבור אליו. כל ההיסטוריה של העולם אינה אלא דו־שיח בין הבורא והבריאה שלו – דו־שיח, שבו האדם הוא שותף אמיתי, שזכות בידו וכוחו יפה להשמיע את דברו שלו. אף אם רחוק בובר מלומר, שמעמד דיאלוגי זה מיוחד הוא ליהדות, הרי הוא טוען שאין עוד קיבוץ אנושי, שהשקיע בתפיסה זו של אלהים ואדם כוח־נפש מרובה כל־כך כיהודים. בובר מטעים את התהום בין היהדות ובין זרמים מסויימים של הפרוטסטנטיות, המבליטים את הסבילות הנדרשת מן האדם ביחסו אל האלהות, וכן בין היהדות ובין התאולוגים הקתוליים, הטוענים כנגד היהדות שהיא אקטיביזם שאינו מכיר בחסד־אלוה.
    תפיסה זו של חיי האמונה כחיי דו־שיח בין האדם והאל היתה לה השפעה עמוקה גם על התאולוגיה הנוצרית בת־זמננו. השקפתו של בובר על היהדות מונחת ביסוד מחקריו החדשים על מהות החסידות – ביחוד ספריו ״פרדס החסידות״ (תש״ה), ״אוד הגנוז״ (תש״ג), הרומאן ״גוג ומגוג״ – וספר־הוויכוח שלו עם הנצרות Zwei Glaubensweisen (״שני אופני־אמונה״, 1950). במחנה הקתולי ניכרת השפעתו של בובר בכתביו של הצרפתי ג. מרסל ובכתביהם של הגרמנים ארנסט מיכל ות. שטיינביכל (אף שם ספרו של א. מיכל, ״השותף של אלהים״, מעיד על קרבתו לבובר); במחנה הפרוטסטנטי יש להזכיר את שמותיהם של פאול טיליך, וילהלם מיכל, ולטר ניג (Nigg), של האנגלים קוטס (Coates) ואולדאם (Oldham). השפעתו של בובר על חוגים דתיים נוצריים הולכת וגדלה בשנים האחרונות בארצות־הברית מזמן שהתחילו מופיעים תרגומים אנגליים של ספריו.
    מספריו הרבים הופיעו בעברית, בין השאר: תורת הנביאים (תש״ב), בעיית האדם (תש״ג), גוג ומגוג (תש״ד), בין עם לארצו (תש״ה), בפרדס החסידות (תש״ה), אור הגנוז (תש״ז), נתיבות באוטופיה (תש״ז), במשבר הרוח (תשי״ג), פני אדם (תשכ״ב), ועוד.
    מרדכי מרטין בובר נפטר בירושלים בי״ג בסיון תשכ״ה, 13 ביוני 1965.


מרטין בובר בספריה הלאומית

נכתב על־ידי שמואל הוגו ברגמן עבור האנציקלופדיה העברית
מקורות נוספים: קרסל, תדהר, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия, Internet Encyclopedia of Philosophy, Stanford Encyclopedia of Philosophy

ספריו:
  • Eine Jüdische Hochschule / von Martin Buber, Berthold Feiwel und Chaim Weizmann (Berlin : Jüdischer Verlag, 1902)
  • Drei Reden über das Judentum (Frankfurt a/M. : Rütten & Loening, 1911) <Translated into Yiddish>
  • דריי רעדען איבער אידענטום / איבערזעצט פון דייטש דורך הערמאן פראנק (בערלין : יידישער־פארלאג, תרפ״א 1921)
  • הצחוק המשלש (אודיסה : ספרי, תרע״ח 1918) <תרגום מגרמנית: Das dreimalige Lachen. פורסם ב־Die Welt, 7 September 1906, pages 13–15>
  • תביעת הרוח והמציאות ההיסטורית : הרצאת פתיחה (ירושלים : חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תרצ״ח 1938) <נכלל בספרו ״הרוח והמציאות״, תל־אביב תש״ב>
  • שני מכתבים אל גנדי / מאת מרטין בובר, י״ל מאגנס (ירושלים : הוצאת ראובן מס, תרצ״ט 1939) <המכתב של בובר נדפס תחילה בגרמנית: Brief an Gandhi (Zürich, 1939)>
  • הרוח והמציאות : תשעה שערים לבירור היחס שביניהן (תל־אביב : מחברות לספרות, תש״ב 1942) <תורגם לאנגלית>
  • רעיון הגאולה בחסידות (ירושלים : המחלקה לעניני הנוער של הנהלת ההסתדרות הציונית ובהשתתפות קרן היסוד בהוצאת ראובן מס , תש״ב 1942)
  • תורת הנביאים (ירושלים : מוסד ביאליק ע״י דביר, תש״ב 1942) <מהדורה שניה ומתוקנת יצאה לאור ב־1950. תורגם לאנגלית>
  • בעית האדם : עיונים בתולדותיה (תל־אביב : מחברות לספרות, תש״ג 1943) <נכלל בספרו ״פני אדם״, ירושלים (תשכ״ב)>
  • לזכרו של ארתור רופין : הרצאה ... באספת אזכרה של האוניברסיטה העברית בשלשים לפטירתו של הפרופיסור ארתור רופין ז״ל שנערכה ביום ב אדר א תש״ג ... (ירושלים : האוניברסיטה העברית, תש״ג 1943)
  • גוג ומגוג : מגילת ימים (ירושלים : ספרי תרשיש, תש״ד 1944) <סיפור מחיי החסידים בפולין בתקופת נאפוליאון שבמרכזו עומדים ״החוזה מלובלין״ ו״היהודי הקדוש״. חוץ משבעת הפרקים האחרונים נדפס תחילה בהמשכים בתוך: דבר, שנה טז–יז, גליונות של ערב שבת, י״א טבת תש״א–ב׳ מרחשון תש״ב [10.1.1941–23.10.1941]. תורגם לאנגלית, להולנדית, לגרמנית, לצרפתית, לספרדית, לצ׳כית, להונגרית, לאיטלקית, לרוסית, לאוקראינית ולרומנית. מהדורה חדשה בעברית יצאה לאור בהוצאת עם עובד בתשט״ו 1955>
  • בין עם לארצו : עיקרי תולדותיו של רעיון (ירושלים : שוקן, תש״ה 1944)
  • בפרדס החסידות : עיונים במחשבתה ובהויתה (ירושלים : מוסד ביאליק ע״י דביר, תש״ה 1945)
  • משה (ירושלים ותל־אביב :שוקן, תש״ו 1945) <תורגם לאנגלית. מהדורה מחודשת יצאה לאור בתשנ״ט 1999>
  • אור הגנוז : סיפורי חסידים (ירושלים ותל־אביב : שוקן, תש״ז 1946) <מהדורה שניה ומתוקנת יצאה לאור בתשי״ח 1957>
  • נתיבות באוטופיה (תל־אביב : עם עובד, תש״ז 1947) <על הסוציאליזם האוטופי ועל ההתישבות השיתופית בארץ.>
  • Das Problem des Menschen (Heidelberg : Verlag Lambert Schneider, 1948) <Translated into French, Italian, and Korean>
  • הצדק והעוול על־פי צרור מזמורי תהלים (ירושלים : הוצאת ספרים על שם י״ל מאגנס, תשי״א 1950)
  • An der Wende : Reden über das Judentum (Köln : J. Hegner, 1952) <Translated into Hebrew and English>
  • במשבר הרוח : שלושה נאומים על היהדות (ירושלים : מוסד ביאליק, תשי״ג 1953)
  • דרכו של אדם על־פי תורת החסידות (ירושלים : מוסד ביאליק, תשי״ז 1957)
  • פרקי חסידות : מבחר מ״אור הגנוז״ למ. בובר / ערכו וצירפו הערות והסברים יהודה ארליך ויוסף שכטר ... (ירושלים : שוקן, תשי״ז 1957)
  • בסוד שיח : על האדם ועמידתו נוכח ההוויה (ירושלים : מוסד ביאליק, תשי״ט 1959)
  • תעודה ויעוד (ירושלים : הספריה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תש״ך 1959) <מאמרים על ענייני היהדות>
  • עם ועולם : מאמרים על ענייני השעה (ירושלים : הספריה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תשכ״א 1961) <כולל מבוא ״על דרכו הפוליטית ותפיסתו הלאומית של מ. בובר״ מאת עקיבא ארנסט סימון>
  • פני אדם : בחינות באנתרופולוגיה פילוסופית (ירושלים : מוסד ביאליק, תשכ״ב 1962)
  • דרכו של מקרא : עיונים בדפוסי סגנון בתנ״ך (ירושלים : מוסד ביאליק, תשכ״ד 1964)
  • פגישות : זכרונות (ירושלים : מוסד ביאליק, תשכ״ה 1965)
  • מלכות שמים : <עיונים בספרי שופטים ושמואל> / תרגם מהמקור הגרמני יהושע עמיר (ירושלים : מוסד ביאליק, תשכ״ה 1965)
  • עוללות (ירושלים : מוסד ביאליק, תשכ״ו 1966) <״למלאת שנה לפטירתו של מ״מ בובר״. התוכן: וידויו של סופר. – על ההתגלות. – למצבה של הפילוסופיה. – מדיניות מתוך אמונה. – שיחה עם טאגורי. – הומאניזם מאמין. – השיחה האמיתית ואפשרויות השלום. – עצרו!. – יהדות וסביבה. – על ריכארד בר-הופמאן. – דברי הודיה>
  • בית ספר גבוה יהודי / מאת מרטין בובר, ברטולד פייבל וחיים וייצמן ; תרגם מגרמנית שאול אש ; פתח דבר מאת ש״ה ברגמן (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשכ״ח 1968) <הטקסט הגרמני הוא דפוס צלום של הוצאת ברלין, 1902, הספר כולל את המקור הגרמני ואת התרגום לעברית עמוד מול עמוד>
  • חילופי אגרות במשך שבעים שנה (ירושלים : מוסד ביאליק, תשמ״ב–תש״ן, 1982–1990) <2 כרכים. כרך א. 1897–1918 – כרך ב. 1918–1938>
  • The prophetic faith / translated from the Hebrew by Carlyle Witton-Davies (New York : Macmillan, 1949)
  • For the sake of heaven / translated by Ludwig Lewisohn (Philadelphia : The Jewish Publication Society of America, 1945)
  • Aleer de Messias komt / vertaling Juliette Binger ('s-Graveland : De Driehoek, 1948)
  • Gog und Magog : eine Chronik (Heidelberg : Verlag Lambert Schneider, 1949)
  • Gog et Magog :  chronique de l'époque napoléonienne / traduit de l'allemand par Jean Loewenson-Lavi (Paris : Gallimard, 1958)
  • Gog en Magog : een kroniek / bew. naar de Duitse vert. uit het Hebreeuws door Carolus Verhulst (Katwijk aan Zee : Servire, 1981)
  • Gog y Magog / traducción de Emiliano Jiménez (Bilbao : Ediciones EGA, 1993)
  • Gog a Magog : chasidská kronika / z němčiny přel. Zdeněk Jančařík (Praha : Mladá fronta, 1996)
  • Góg és Magóg : Haszid krónika / forditotta Ács Gábor ; illusztrálta Badacsonyi Sándor (Budapest : Babel Kiado, 1999)
  • Gog e Magog / traduzione di Silvia Heimpel-Colorni (Vicenza : Neri Pozza, 1999)
  • Гог и Магог : роман / Мартин Бубер ; перевод с немецкого Елены Шварц (Санкт-Петербург : Инапресс ; Иерусалим : Гешарим,  2002)
  • Ґоґ і Маґоґ : роман / перекладач І︡арослав Кутсенко (Київ : Дух і Літера,2008)
  • Gog şi Magog : o cronică hasidică / traducere din limba germană de Ruxandra Hosu (Bucureşti : Hasefer, 2009)
  • Le problème de l'homme / traduit par Jean Loewenson-Lavi (Paris : Aubier, Éditions Montaigne, 1962)
  • Il problema dell'uomo / a cura di Fabio Sante Pignagnoli (Bologna : Edizioni scolastiche Pàtron, 1972)
  • 인간의 문제 / 마르틴 부버 지음 ; 윤석빈 옮김 (서울 : 길, 2007)
  • At the turning : three addresses on Judaism (New York : Farrar, Straus and Young, 1952)
עריכה:
  • Der Jude
על המחבר ויצירתו:
ספרים
  • דברי עיון מוקדשים למרדכי מרטין בובר : במלאת לו שמונים שנה (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, תשי״ח 1958) <תוכן העניינים: ש. ה. ברגמן: בובר והמיסטיקה; ע. א. סימון: מרטין בובר ואמונת ישראל; נתן רוטנשטרייך: יסודות מחשבתו הדיאלוגית של בובר; ואלטר קאופמן: טירתו של היידגר; יעקב פליישמן: בעיית האובייקטיביות בחקר ההיסטוריה הישראלית>
  • מרטין בובר והחשיבה הדיאלוגית : חקר ושיח במלאת מאה שנים לספר ׳אני ואתה׳ / עורכים – רון מרגולין וחנה ויטלסון (ירושלים : מכון שלום הרטמן ; כרמל, תשפ״ה 2025)
  • מאור, זוהר. מרטין בובר (ירושלים : מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, תשע״ו 2016)
    על הספר:
  • מנדס־פלור, פול.  מרטין בובר : חיים של אמונה וסתירה (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2025)
  • רם, אורי. שובו של מרטין בובר : המחשבה הלאומית והחברתית בישראל מבובר עד הבובריאנים החדשים (תל אביב : רסלינג, 2015)
    על הספר:
  • רצבי, שלום.  אנרכיזם ב״ציון״ : בין מרטין בובר לאהרן דוד גורדון (תל־אביב : עם עובד : המכון לחקר הציונות וישראל ע״ש חיים ויצמן, אוניברסיטת תל־אביב, 2011)
  • Friedman, Maurice S.  Martin Buber : the life of dialogue (London ; New York : Routledge, 2002)
  • Israel, Joachim.  Martin Buber : dialogfilosof och sionist (Stockholm : Natur och Kultur, 1992)
  • Israel, Joachim.  Martin Buber : Dialogphilosophie in Theorie und Praxis (Berlin : Duncker & Humblot, 1995)
  • Kohn, Hans.  Martin Buber : sein Werk und seine Zeit : ein Versuch über Religion und Politik (Hellerau : J. Hegner, 1930)
  • Tumminelli, Angelo.  Martin Buber : in principio la relazione (Villa Verucchio : Pazzini Editore, 2023)
  • 王務梅.  论马丁.布伯的上帝观 (新北市 : 花木兰文化事业有限公司, 2023)
  • 武田信嗣.  さけびはとどく : 定年前の牧師人工知能と認知症の時代にブーバーの助けを頂き二、三人で広がる世界を夢見る (東京 : ヨベル(発売), 2024)
  • 福井, 雅彦.  ブーバーと6人の思想家との対話 (東京 : 東京図書出版, 2025)
מאמרים
על Drei Reden über das Judentum
על ״פגישות״
  • קלנר, ויקטור.  שיחה שלא תמה.  אמות, שנה ד, חוב׳ ב (כ׳) (תשרי–חשון תשכ״ו, אוקטובר–נובמבר 1965), עמ׳ 91–94 <חזר ונדפס בספרו הכרת פנים : עיון ומסה (תל־אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ״ח 1968), עמ׳ 183–188>
על ״חילופי אגרות״
  • קרסל, ג. איגרות כדיאלוג של ״אני ואתה״. דבר, משא, כ״ח בתשרי תשמ״ג, 15 באוקטובר 1982, עמ׳ 20, 21. <על כרך ראשון של אגרות מ׳ בובר בתרגום עברי. נדפס גם ב׳הדואר׳, שנה 62, גל׳ א׳ (י״ט בחשון תשמ״ג, 6 בנובמבר 1982, עמ׳ 11–13>
על Der Jude
קישורים:
OpenLibrary – OL22736A Wikidata – Q84423 NLI – 987007259098205171 LC – n79081898 VIAF – 68926330
עודכן לאחרונה: 25 ביוני 2026

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף