המצבה הזאת שאנו בונים כאן למשורר שמעון פרוג במלאת ששים שנה לפטירתו, היא המצבה המקורית, שהוצבה לפני כחמישים שנה בבית-העלמין היהודי על קברו באודיסה. עם כיבוש אידיסה בידי הצורר הנאצי, שחיק עצמות, במלחמת-העולם השניה, נהרס בית-העלמין, נעקרו מצבות רבות ורוּצפו בהן כבישים. שפר מזלה של מצבת-שיש זו של פרוג, והיא הוטענה על הקרון והובאה, עם שאר דברי ביזה, לבוקארשט, ושם נקנתה בשוק על-ידי יהודי והוצבה בבית-העלמין. כשלושים-וחמש שנים היתה שוכנת כבוד במקום זה. מחמת שמועות, שבית-הקברות היהודי באודיסה עומד לההרס, התעוררה אגודת הסופרים העברים בישראל ופנתה בבקשה לשלטונות ברית-המועצות להרשות לה להעביר את ארונותיהם של מנדלי ופרוג לישראל, ולא נענינו. אז נודע לנו על-ידי הרב רוזן, רבן הראשי של כל קהילות היהודים ברומניה, שהמצבה של פרוג נמצאת בבוקארשט, ובזכות מאמציו הגדולים של הרב, וברשיונה האדיב של ממשלת רומניה, הועברה זו לישראל, והריהי לפנינו בכל צביונה וקומתה.
ודאי, מדכדכת העובדה, שארונו של פרוג, שבו מונחים שרידיו הארציים, לא הותר לבוא לישראל והוא הופרד מן המצבה. שם טמון ארונו כשאבן-ציון קטנה ומאולתרת על קברו, וכאן מוקמת מצבתו בלא שעצמותיו ישכנו תחתיה. כי המצבה באה אלינו בגפה, כמין פלג-הווייה. נקווה, שעוד יבואו ימים ויתקיים איחודם של השניים.
התלמוד מכנה מצבה בשם “נפש”; ואמנם אנו עושים נפש למשורר פרוג, זה המשורר אשר נפשו קשורה בנפש האומה. הן הוא היה בין מדליקי המשואות הראשונות של תחיית האומה, של חיבת-ציון והציונות. שירתו היתה שירת גאולה ומתן תיקון לאומה. הציוני הצעיר והיהודי הנאמן, שאך זה נתעוררה בו תודעתו הלאונית, היו שרים את שיריו ברוסית, ביידיש ובעברית, בהצרות-עם בחגיגות, בחורשות-אהבה, בשמחות של מצווה, והרגישו עצמם אנשים גאים ויהודים משוחררים, ושונאי התבוללו. לאחר גל הפרעות בשנת 1880 הזהיר פרוג מפני האשליה, שאיזו מהפכה סוציאלית תביא ישועה ליהודים, והשמיע את האני-מאמין הציוני, שכוחו יפה מאז ועד ימינו: “גאולה אחת תיתכן לנו והיא בשדותינו אנו, בארץ החופש שלנו, במקום שהגניוס של עמנו הופיע בזהרו הנעלה והוריד לעולם העויין את לוחות-הברית והמשפט”. היא קרא למהפכה הציונית, הוא חולל תמורה גדולה ביידיש, שנהפכה ללשון פיוטית אמנותית. מה שעשה מנדלי ליידיש בתחום הסיפור, עשה לה פרוג בתחום השירה. הוא התקין לה פסקי-טעמים והטיל עליה עול קצב ומישקל. שינהם הביאו לה עלית-נשמה. פרוג כתב גם כמה שירים בעברית, אולם היה אמן הלשון הרוסית, שגדולי הסופרים הרוסים הכירו בו, והנחיל בשעתו כבוד ב“איך” וגם ב“מה”. הוא נתן ביטוי לא קר לסבלות העם בגלותו ולסיכויי הישע והפדות המעותדים לו, אלא גם ליפי הטבע והנוף. עיצב את דמותם של גיבורי האומה מן המקרא ועשאם דוגמה ומופת לעם. ראו, אמר, אין זה עבר נושן, אלא חזון העתיד, לכשתרצו. בזה עורר את הדור הצעיר לגבורה, להגנה עצמית. הוא הטיף לעבודת האדמה ושר “שיר תהילה לעבודה”, ול“זורעים”, שהולחן ונעשה זמר עממי. מתוך שירתו בקעה ויצאה בת-קול והכריזה: ברקאי! היכונו לשיבת ציון, לגאולה! הוא השפיע על משוררים יהודים ועבריים, והד שירתו מצוי ביצירתם הפיוטית. אנשי ביל“ו, אנשי העליה השניה והשלישית והחלוץ, בכולם זרע פרוג את זרע הלאומיות והציונות, שהניב פרי-הילולים. לפיכך ניתנה רשות לומר, שלא רק בהם אלא בכל חלוץ ובכל חייל ישראלי פועם, בסוד הצירופים והגילגולים, שיר של פרוג; אותו ניגון ראשון, שכינורו של פרוג השמיע בשחר התחיה הלאומית שלנו, עדיין מרטט והולך בנפש הדור, ביודעים ובלא יודעים. זו סודם של המדליקים נר ראשון של גאולה והוא מאיר ומבהיק במשך דורות. לא לחינם הרגיש המשורר יל”ג התבטלות בפניו וכתב עליו:
עלה נבל אנכי, אתה ציץ פורח!
יבש כחרס כוחי, אתה מלא ליח.
פרוג לא קיטרג כמוהו על העם. הוא בא אליו מלא חסד ורחמים. הוא הביא עמו את ריח האדמה והדר הטבע, שבתוכם התחנך. הוא קרא לשוב אל הטבע, אל הטבע של ארץ-האבות.
הנה עמי בתוך ארצי ראה אראה,
יושב כקדם על אדמת מושרת,
אם כאכר מאחורי מחרשת,
אם כגיבור מתחת דגל דרור גאה…
(כתבי הקודש)
בשנת תרנ"ב, כשהיה ביאליק בן 21, כתב מכתב לחבר נעוריו יעקב פרידמן ובו כתוב בין השאר:
“רגע לפני כתבי המכתב הזה כיליתי לקרוא שירי פרוג, הוי פרידמן! מה טוב חלקו ומה נעים גורלו כי נשמה גבוהה, נפש רמה וזכה כמוה ניתנה לו ממרום! זאת הפעם הראשונה בימי חיי לטעום טעם שירים. – – – איש אשר כזה משורר יקרא! אך זה הוא אהוב המוּזה! אך זה הוא ילד אלהים! – – – מה קטונתי, מה שפלתי, מה דלותי, מה מך ערכי! – – – לא אוכל לתאר לך את הרושם אשר שמוּ בקרבי שירי פרוג”.
עכשיו הבאנו את מצבתו למדינת-ישראל. כאן אנו עושים לו נפש בין נפשותיהם של ידידיו וחבריו: ביאליק, אחד-העם, רבניצקי, בן-עמי; כאן היא תצא מבדידותה ותצטרף לצוותא גדולה ויקרה, שעימה התרועע פרוג בחייו, ואפריון אחד של הוד הנצח יהא חופף עכשיו על כל מצבותיהם.
בואך לשלום מצבה שכולה!
-
דברים בטקס גילוי המצבה של שמעון פרוג בבית–העלמין הישן בתל–אביב. נדפסו ב“ידיעות אחרונות” ביום כ“א באייר תשל”ו 21.5.1976. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.