[יום יום כי אט לדרכי עוד נפשך לי הומיה]
יא
יוֹם יוֹם כִּי אֵט לְדַרְכִּי עוֹד נַפְשֵׁךְ לִי הוֹמִיָּה
וּכְעָלֶה נִדָּף אַחֲרַי נוֹהֶרֶת הִיא בִיגוֹנָהּ1.
הָהּ, סִלְחִי לִי! בִּלְבָבֵךְ שָׁלַחְתִּי יָד בְּלִי-צְדִיָּה,
עֵת לִבֵּךְ עָנַד פְּאֵר בְּאַהֲבָה אַחֲרוֹנָה.
יֵשׁ אֲשֶׁר יַעֲבֹר אִישׁ בְּגַן יְפֵה-שַׁלֶּכֶת,
וְקָטַף פֶּרַח רַךְ וְיָחִיד מֵעַל שִׂיחַ,
וּמוֹלֵל אֶת הַפֶּרַח, בִּפְנוֹתוֹ אַט לָלֶכֶת,
עַד עָלָיו אֶחָד אֶחָד בָּרוּחַ כֵּן יַפְרִיחַ.
-
במקור “בִיגוֹגָהּ”. צ“ל ”בִיגוֹנָהּ". הערת פרוייקט בן יהודה. ↩
המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות