יב

חֲצוֹת לֵיל-חֹרֶף הָיָה וַאֲנִי בָעִיר הַגְּדוֹלָה.

אֶל זְרוֹעִי דָבְקָה נַעֲרָה — לִי תְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם זָרָה,

מְלֹא אִישׁוֹן-עֵינָהּ אֶמֶשׁ לִי אַהֲבָה שָׁמָרָה,

וְעַתָּה מְרִי כָל חִידָה וּפִתְרוֹן כְּבָר עֲבָרָהּ.

הָלַכְתִּי דֹם עַל-יָדָהּ בִּרְחוֹב הָעִיר הַגְּדוֹלָה.

הַדֶּרֶךְ יָרַט נֶגְדִּי עַל לוּחוֹת-גִּיר חֲלָקִים,

אַךְ כּוֹכְבֵי-עוֹלָם נִדְמוּ כֹה זָרִים וּמְרֻחָקִים,

וּבְלוֹיֵי אֶרֶג-קִרְיָה עַל רֹאשִׁי נִרְאוּ שְׁחָקִים.