אם ירצה מישהו להגדיר בדבור אחד, מה היתה שאלת השאלות של תנועתנו בשנתים האחרונות¹, כי אז לא ימצא לפניו ביטוי אחר מאשר – שאלת הקרקע שעמדה במשך שנתים אלה במרכז המאורעות.

גבר פחד ה“פן ירבו” על אויבי העם העברי הרוצים להתנקש בתקוותו לבנות את חייו בארץ מולדתו. ב-1920 החלו בפרעות, בשנת 1921 חזרו עליהן, ובשנת 1929 הגדילו עשות. אך לשוא שקד אויב. פרעות לא יפחידונו ולא יעכבו בעדנו לעלות ארצה. 160 איש נהרגו בפרעות האחרונות. במקומם באו 30.000 עולים יהודים. בתים נחרבו ורכוש שודד – והעם העברי שלח מיד, כמו מאליו, 650.000 לא"י להקים את ההריסות. האנשים אשר חוללו את הפרעות, אירגנו אותן, עזרו להן או התירו אותן, יודעים עכשיו, כי לשוא היה עמלם, שבדרך זו לא יצליחו. הם הוכרחו לחפש אחרי אמצעים אחרים וגילו את – הגבלת העליה. גזירות מגזירות שונות הומצאו, סעיפים ותחבולות וסייגים מסייגים שונים. ובכל זאת עולים יהודים ארצה. אין לשים על דלתותיה מנעול ובריח. אין דרך שלא ננסה בה. נגד פרעות ונגד חוקים לא נבונים ישנה דעת הקהל בעולם, ועוד לא פסו אמונים מקרב עמי הארץ. גם בדרך זו אין, איפוא, תקוה להשמיד את תקות ישראל.

מצאו דרך שלישית: אנטישימיות, הרחקה ממשרדי הממשלה, ממשרות הצבא והמשטרה. וגם בזה החטיאו את המטרה. היהודים נשארו בארץ גם אם ניטלה מהם האפשרות להיות בה שוטרים ופקידים. לא קל היה לשאת את העלבון, אבל נשאנו אותו. נחוץ היה, איפוא, לחפש ולמצוא אמצעי רדיקלי יותר, שישתיק את תנועת היהודים וישים קץ לציונות, ושאפשר יהיה להגן עליו יפה בפני העולם החיצוני. ביקשו ומצאו את שאלת הקרקע.

קראו את הדו“חות ודברי המומחים, את ספרי המשלחות והפרטיכלים של המו”מ ותיוכחו במה דנים: אם יוכלו היהודים לקבל קרקע או לא? השאר – מליצות. ובשטח זה – עמידתנו דלה. שמענו היום את דברי התוכחה של וייצמן לעם העברי: קנינו מיליון דונם, מדוע לא נתתם לנו את הכסף לקנות שלושה מיליונים? אני מסכים לתוכחה הזאת, אבל גם עלי להגיד דברי תוכחה למנהיגים הציונים עצמם. אתם יודעים באיזה קושי הגשמנו את הקניות ההן, שנתנו לנו את קרקעותינו החשובות ביותר, וכיצד קנינו אותן נגד רצון המנהיגים הציונים. קניות העמק, קנית וואדי-חווארית וקנית מפרץ-חיפה – הוכרחנו להלחם מלחמה פנימית קשה, עד אשר בצענו אותן. היום לא שאלת הכסף היא המעכבת בראש וראשונה – עם כל חשיבותה של שאלה זו – כי אם שאלת האפשרויות המדיניות.

עברו בארץ וראו: 95 אחוזים של אדמת ארץ-ישראל שוממים. ואלינו מדברים על צפיפות ועל עודף ישוב. אבל המתנגדים שלנו הם פוליטיקאים יותר טובים ממנו והם יודעים היטב היכן לפגוע בנו.

לא די להם בדבורים על קרקע. הם כוננו את תותחיהם נגד המוסד שהוא נושא הרעיון של הלאמת הקרקע והוא המגשים אותו בחיים, נגד הקרן הקימת לישראל, כי שני יסודותיו העיקריים מזיקים הם. ואלו הן טענותיהם של מתנגדינו: יהודי פרטי כי יבוא לארץ ויקנה לו חלקת אדמה, הרי זה רע, כי יהודי חדש נוסף לארץ. אולם הרע הזה אינו עוד בשלימותו. עוד נשקפת תקווה, כי יבוא יום ומטה ידו וימכור את נחלתו ויעזוב את הארץ. אולם אם האדמה קנין הקרן הקימת היא, הרי אפסה התקוה. כי הקרן הקימת אינה מוכרת את נחלותיה והקנין הוא קנין עולם לעם. ועוד טענה להם: יהודי פרטי כי יקנה לו אחוזה, הרי האדמה אדמת יהודים היא, אבל אם הפועלים המעבדים את האדמה בזיעת אפם אינם יהודים, נשקפת האפשרות, כי ביום מן הימים תשוב האדמה לעובדיה. הן רק עיוור לא יראה לאן פני העולם מועדות. אם נזווג הון יהודי עם זיעת אפיו של לא-יהודי – ישאר בעל הקרקע זה שהשקיע את זיעת אפו ולא זה שנתן את ממונו. ואם יש מוסד כקרן הקימת, הדורש לא רק כסף עברי, אלא עבודה עברית במאת אחוזיה – איך לא יתנכלו לו? הן זהו מוסד המשמש ערובה כי אדמת ישראל תשאר לעולם ועד אדמת ישראל. על כן הכרחי שהחצים יהיו מכוונים נגדו.

לפיכך רבו בכל ספרי המשלחות והועדות הטענות נגד שני העיקרים היסודיים של הקרן הקימת: שהקרקע אינה נמכרת לצמיתות והקרקע נעבדת על-ידי העובד העברי. הויכוח התפתח יותר ונתגבש לאידיאולוגיה שלמה. אמרתי לסיר ג’והן הופ סימפסון: אם האדמה השייכת לקרן הקימת, שאין מכירה חלה עליה, נקראת קרקע מתה, מדוע לא תאמר זאת לווקף המושלמי, שגם לו אין רשות למכור את קרקעותיו? ועוד שאלתי אותו: ידוע לך, כי בכל העולם כולו מאשימים את היהודים, כי מבכרים הם את חיי השכבות העליונות שבחברה, ואין בינינו פועלים ועובדי אדמה. האם תרצו, כי בשובנו לארצנו נביא אתנו את צורות חיינו אלה דוקא? האם אין זה האידיאל הנעלה ביותר, להזניח חיי מסחר או עבודת איש מדע ולבחור בעבודת כפים קשה ומיגעת?

על כן חובה היא שהקונגרס יביע את דעתו בשני עיקרים יסודיים אלה של הקרן הקימת. הקונגרס צריך להראות, כי כל ההרצאות וההכרזות הללו לא יזעזעו את הרצון העז והבטחון המלא לבנות את ארץ-ישראל בעזרת הקרן הקימת לישראל, על קרקע עברית, בידים עבריות ובזיעה עברית.

מיד אחרי שהופיע הספר הלבן, ובו התקפה חמורה נגד הקהק“ל, פרצה בארץ-ישראל מאליה תנועת ההתנדבות לקרן. והארץ הקטנה הזאת, רבת היסורים והסבל, העומדת בחזית מלחמה, אספה במשך שבועות מספר 2.500 לא”י, אות לברית-אמת הכרותה בינה לבין הקהק"ל. אני מציע לכם לקבל את ההצעה הזאת:

(א) "עיקרי היסוד של הקרן הקימת לישראל – איסור ממכר הקרקעות שנרכשו על ידה בנדבותיהם של היהודים, וקביעת חובת העבודה העברית בחוזה החכירה – הכרחיים הם להצלחת המפעל העברי בארץ-ישראל. ההסתדרות הציונית נאמנה לעיקרים הללו והקונגרס דוחה את הבקורת שמתח עליהם סיר הופ סימפסון.

שיטת הקרן הקימת מתאימה לאידיאלים המתקדמים של האנושיות, כי היא מבוססת על דרישות הצדק הסוציאלי, השואף לחלוקה צודקת של הקרקע בין עובדיה, לניצול שלם ואינטנסיבי של האדמה, להרמת המשק הכלכלי של הארץ ולשמירה מעולה על זכות הקנין העליון של הכלל כולו".

החלטה ראשונה זו היא הכרזה פרינציפיונית. את תכנה נחוץ לבאר ולפרש ולהקנות לא רק לבלתי-יהודים, אלא גם ליהודים ואולי גם לציונים.

מלחמה לנו לחיים ולמות, ומי שיגלה יותר נאמנות ומסירות הוא ינצח. עכשיו קשה מאד לקנות קרקע. עוד יותר קשה לקבל את הקרקע שכבר נקנתה. רק לפני שנה וחצי קיבלנו את זכות הקנין על וואדי-חוארית, אם כי את הקרקע קנינו בכספי יהודי קנדה זמן רב לפני כן. כמה עמל וכסף השקענו בדבר! אולם גם בימינו עוד ישנם בארץ שופטים אנגלים הרחוקים מנכלי הפוליטיקה, והמשפט נר לרגלם. רק עתה הניחו לנו לעלות על הקרקע שלנו ולעבדה.

אך מיום ליום הולך המצב ורע. אם ברודצקי דבר קודם על התקוות שאנו תולים באיגרת מקדונלד, הרי עלי להזכיר את חוק האריסים. זכור, מר ברודצקי, מה שאמרה איגרת מקדונלד על העבודה העברית ועל המפעל העברי. הזכות לעבודה עברית הוכרה, אך לא בלי הגבלות, כי בפירוש נאמר שם, שבאם יופיעו קשיים, צריך יהיה לדון בענין מחדש. עוד הלחץ בעינו. והאפשרויות אשר בידינו – מי יודע אם ימיהן לא ספורים. נמהר, ידידים חביבים, כדי שלא נשמע שוב בעוד שנתיים נזיפה חדשה מפי נשיאנו על שלא עשינו כלום. בשאלה זו אין כל זכות לסכן משהו. המימרא ששקר אין לו רגלים אינה קולעת עוד. היום דואה השקר על כנפים. הוא גדל והולך. הוא מתפשט לא רק מחוצה לנו, אלא גם בשורותינו. לכן דרוש להכפיל את קצב העבודה, כל עוד לא נהרסה האמונה בשורותינו אנו. עלינו לרכוש במהירות האפשרית את אשר עוד ניתן לרכוש.

ועוד דבר בענין איגרת מקדונלד ותכנית הפיתוח:

איני ידוע באיזה מצב נמצא המו"מ ומה הם התנאים שהציגה האכסקוטיבה. אבל יודע אני מה לוחץ עלינו ומהו הדבר שהקונגרס צריך להטיל על האכסקוטיבה. אם יבוא המלווה ואתו – קנית אדמה להתישבות עברית, עלינו להפנות את כל כוחות ההסתדרות הציונית והנהלתה לכך, שבאותן הסביבות אשר בהן הכינו שורש והתישבותנו התפתחה בהן, לא ימנעו מאתנו את היכולת להתרחב ולהתבסס ולא יכניסו לאותן הסביבות יסודות שיבטלו את כל בנינו. הריני מזהיר אתכם מפני סכנה זו ומציע לכם החלטה שניה:

(ב) “הקונגרס מאשר את קוי הפוליטיקה הקרקעית של הקהק”ל במובן רכישת קרקעות בכל השטחים, הפותחים אפשרויות חדשות לפעולת ההתישבות בעתיד הקרוב, ודורש להמשיך ללא עייפות במפעל הזה.

הקונגרס עומד על הדרישה למסור חלק מתאים של קרקעות המדינה ליהודים בשביל התישבותם הצפופה המנויה במנדט.

(ג) הקונגרס הי“ז מצהיר, כי בשעה זו, שגאולת הקרקע כיסוד הבית הלאומי הוכנסה למרכז מפעל בנינו, חובה כפולה היא על כל חבר ההסתדרות הציונית – בלי הבדל שייכותו המפלגתית – להעמיד עצמו לרשות הקהק”ל ולהשתתף באופן פעיל בכל המגביות והאספים. רק אז תוכל הקהק“ל למלא את תפקידה המרכזי בא”י".

אם יש בדעתי עכשיו להרצות על הישגי הקהק“ל בשנתיים הללו, הרי, כמובן, אין אני מתכוון אלא להשלים במלים אחדות את הדו”ח המודפס, ולהוסיף ולספר על צורת עבודה אחת אשר נתאפשרה על-ידינו בשנים האחרונות. כבר הזכרתי את הקניה הגדולה במרכז השרון, קנית וואדי-חווארית, אשר נתאפשרה ע"י נדבות יהודי קנדה. אם אנחנו הוגים עכשיו תקוות להתישבות גדולה של המעמד הבינוני, הרי זה אפשרי רק מפני שהקרקע הזה נמצא בידינו. זה אשרנו וזו הכרת תודתנו לאלה שאפשרו לנו להכין את השטח הקרקעי הגדול הזה. הדרך הזאת להעמיד לפני יהודי ארצות מיוחדות קרקעות מיוחדים כמטרה להתאמצות גדולה, זוהי שיטתנו החדשה, אשר מצאה כבר חסידים בארצות אחדות.

הפדרציה המצוינת שלנו בדרום-אפריקה יצאה מתוך התעוררות עצמית בעקבות קנדה, והעמיסה על שכמה את ההתחייבות להשיג במשך שלוש שנים 75,000 לא“י, כדי לגאול שטח מסוים גדול, אף הוא בשרון. דרום-אפריקה הכניסה עד היום את מחצית הסכום הזה, וכבר קנינו 15,000 דונם ממיטב הקרקע בשרון. כשמדובר עכשיו על “התישבות האלף”, הרי חלק ידוע ממנה הובטח על-ידי קניה קרקעית זו. ולכבודה של הקהק”ל עלי להגיד, שבצענו את הקניה הזאת בתנאים הפוליטיים והכלכליים הקשים ביותר, כי ידענו שבקניה זו תלויה הגשמת התכנית בכלל.

הארץ השלישית הפונה לדרך זו היא צ’כוסלובקיה. באתי בשנה שעברה לפראג ואמרתי לידידינו שם, כי מושבת החלוצים הצ’כוסלובקים נתקלת במעצור להתפתחותה. בשכנות הסמוכה עומד הקרקע להיקנות ע“י מוסד זר שאינו ידידותי ביותר כלפינו, ואמרתי להם, כי דרושים לי 40.000 לא”י במשך ארבע שנים, כדי לקנות מיד את כל השטח הזה. צ’כוסלובקיה קטנה היא, וידידינו נרתעו בפני הסכום הזה. אבל “פחד אינו פרוגרמה”, אמרתי להם, והם קיבלו עליהם את התפקיד – ואת הקרקע הצלנו. צירי צ’כוסלובקיה היושבים עמנו רשאים להיות שבעי רצון, עוד תהיינה לנו דאגות – אבל הקרקע לנו הוא.

ארץ שמדברים עליה תדיר בדרך-ארץ היא אמריקה הגדולה, שגם עכשיו אינה עניה כל כך. ביקרתי שם בחורף זה. מה שנתרחש שם יספרו האמריקאים. אבל לבסוף נתקבלה חגיגית בועידת ואשינגטון תכניתי לחייב כל עיר וכל נפה לגאולת שטח קרקע מסוים. פעולה זו צריכה להסתיים במשך חמש שנים. והעבודה החלה, אם כי בתנאים גרועים מאד. נוסדה הסתדרות מיוחדת בשם “ליגת הקרן הקימת”. לפי הידיעות שקיבלתי עד עכשיו אין ספק בידי, כי במשך חמש השנים תבוא הפעולה לידי גמר. ולי, או לבא-כח אחר של הקהק“ל, תינתן האפשרות להכריז באחד הקונגרסים, כי השטח הגדול, המכריע בהתפתחותה העתידה של הארץ, הגיע בעזרת היהדות שבאמריקה לקנין הקהק”ל. אני מרגיש חובה לעצמי להזכיר בהזדמנות זו שמות שני האנשים שעזרו לי במדה יוצאת מן הכלל במצב הקשה באמריקה להגשים את תכניתי. האחד היה מחויב לכך, הלא הוא נשיא הקהק"ל באמריקה הנמצא בתוכנו, ה' עמנואל ניומן. השני, חובתו היתה רק מוסרית, אבל הוא עזר לי בכוח השפעתו העצומה ובכוח סמכותו הגדולה. הלא הוא הציוני הזקן-הצעיר לואיס ברנדייס. רצוני שהקונגרס יקבל החלטה זו:

(ד) “הקונגרס הי”ז מקדם בברכה את הפעולה, שהוחלט עליה חגיגית ובהתלהבות בועידת ציוני אמריקה בואשינגטון ב-8 בפברואר 1931, לפי הצעה של תכנית מאת ה' אוסישקין, לטובת הקהק“ל, בתמיכת כל מפלגות הציונות האמריקנית, וקורא ליהודי אמריקה לתמוך במרץ בליגה של הקהק”ל, למען אפשר את הגשמתה המהירה של התכנית".

לא אעמוד על פרטי הענינים בארצות אחדות, שבהן משמשות רק שיטות האיסוף הישנות. יש ארצות, שהתנהלה בהן פעולה טובה, באחרות בינונית, ובאילו ארצות לא הוגשמה העבודה אלא במדה זעומה מאד. ברצוני רק להגיד מלים אחדות על ארץ, היקרה לכולנו, ארץ-ישראל. בקשיים העצומים שהישוב היהודי בארץ נאלץ להתגבר עליהם בשנתיים האחרונות, מבחינה כלכלית ופוליטית, עלו הכנסות הקהק“ל בא”י ב-50 אחוז בערך.

קונגרס נכבד! רק עוד מלים אחדות על מהותה של הפרובלימה כולה בשבילנו. ארכימדס אמר: הבו לי נקודות אחיזה ואעמיד את העולם על ראשו. התנועה הציונית זקוקה לנקודת אחיזה. זו היא אך ורק הקרקע של ארץ-ישראל.

תקווותינו, עמנו, הסתדרותנו, הכל תלוי בקרקע. אם יהיה הקרקע תחת רגלינו, הרי עשרים פאספילדים אינם מסוכנים לנו. אם הקרקע לא יהיה לנו, עשרים בלפורים לא יעזרונו. יהודים בשביל ארץ-ישראל נשיג תמיד, אבל ארץ-ישראל בשביל היהודים היא שאלת השנים הקרובות. לכן נחוץ לנו הקרקע. עם הקרקע נעמוד ובלי הקרקע נפול. וגם להנהגה אני אומר: עם הקרקע היא עומדת ובלי הקרקע היא נופלת.

הרצאה בקונגרס הי"ז, 1931.