(על הנרייטה סאלד)

על פי הצעת הקהק"ל קבל הקונגרס הציוני העשרים בלוצרן פה אחד את ההחלטה החגיגית ליצור בארץ-ישראל נקודה ישובית חדשה, שתיקרא על שמה של הגב' הנרייטה סאלד, ליובל השבעים וחמש לשנות חייה.

החלטה זו היתה יחידה במינה. עד היום הזה אין אנו מוצאים בארץ אף נקודה ישובית אחת, ואף לא שכונה או רחוב, שישא עליו שם של אשה. אין אני מדבר על הגיבורות ההיסטוריות שלנו מימי קדם – הללו בודאי זכו שייקרא על שמן רחוב זה או אחר בעיר העברית בארצנו, תל-אביב. אבל בין הנשים של תקופתנו, החיות ופועלות אתנו כיום הזה, הרי זו הפעם הראשונה שהתנועה הציונית חילקה כבוד כזה לאשה. זכתה הגב' סאלד, שהיא מתחילה תקופה חדשה בתולדות הנשים העבריות בדורנו אנו. הרבה נשים גדולות וחשובות קמו לנו במשך המאה האחרונה. אבל כולן תפשו מקום נכבד לא בעולמנו אנו אלא בקרב האומות. את כוחותיהן וכשרונותיהן נתנו לעמים זרים, ואילו את מקור מחצבתן שכחו והזניחו. “היו נוטרות כרמים זרים – וכרמן שלהן לא נטרו”. הנרייטה סאלד היתה הראשונה בין הנשים העבריות שהתקשרה אל עמה ותרבותו ומסרה לו את כל כוחה וכשרונה הבלתי מצוי. ומתוך כך נעשתה סמל האשה העבריה בתקופת התחיה של עמנו.

במה הגיעה הגב' סאלד למדרגה הזאת? – קודם כל באינטליגנציה העמוקה שלה. המושג “אינטליגנציה” אינו משמש הגדרה בלבד בשביל הכוחות הנפשיים של אלה שרכשו לעצמם ידיעות רבות ומקיפות במדע, בספרות ובאמנות. אינטליגנציה פירושה: רגש אינטואיטיבי עמוק היודע להבחין בין טוב לרע, בין יפה ובין שאינו יפה, בין מוסרי ובלתי מוסרי, בין אמת וזיוף. כשרון זה, הגב' סאלד חוננה בו במידה מרובה ביותר. מידה זו של אינטליגנציה אמתית מביאה לידי סגולות אחרות, שהגב' סאלד מצטיינת בהן: פשטות בחיים הפרטיים וצניעות בעבודה הצבורית. פשטות החיים משמע: – כשרון לחיות חיים מעורים בתוך העם, להכיר בערך עצמו ויחד עם זה לא ליתן להכרה זו להשתלט על כל האישיות ולהתבלט במגע ומשא עם אחרים. צניעות בעבודה ציבורית משמע: התרחקות מכל פרסום, שאינו דרוש לעצם העבודה, התרחקות מן ההדגשה כלפי חוץ, בחינת “אני ואפסי עוד”, השפעה על אחרים לא על-ידי הטפת מוסר, כי אם על-ידי הדוגמא של העבודה העצמית. וגם סגולות אלו ניתנו לה לגב' סאלד ביד רחבה.

הקשר שלה אל האומה מתבטא אצלה בשני אופנים: על-ידי הרגש ועל-ידי האינטלקט. על-ידי הרגש של אחדות היסטורית, אחדות התקוות לאחדות החיים עם כל חלקי האומה, הרגש שכל האומה קשורה ומאוחדה במהותה על-ידי קניניה הדתיים-המסורתיים; על-ידי האינטלקט, לאמור על-ידי רכישת ידיעות רבות ורחבות בהיסטוריה של האומה, בלשונה ובקניניה התרבותיים. קשר כפול זה מצוי אצל הנרייטה סאלד במידה מרובה. מאת אביה הרב ירשה את הרגש הדתי שהיא יודעת לשמור עליו כל ימיה, וברגש זה היתה מאוחדה בחייה יום-יום עם המוני בית ישראל. קשר זה אל עברנו הגדול הוא שהביא אותה לציונות ולמפעליה למען הארץ ובנינה. ואת ידיעותיה העמוקות בתרבות העברית ובהיסטוריה העברית לא קבלה מכלי שני של תרגומים, כי אם שאבה אותם מעצם המקור עד שסיגלה לעצמה ידיעת הלשון העברית על כל גווניה ואוצרותיה.

נוסיף על כל הסגולות האלה עוד קווים מיוחדים באפייה של הגב' סאלד: רגש האחריות הגדולה בכל תפקיד ובכל עבודה שהיא מטילה על עצמה, הדייקנות הזריזה וכוח העבודה שאין לו גבול, שנשאר אצלה במרצו ובתקפו גם לעת זקנתה – ונבין מה ערכה הגדול של אשה זו וכיצד זכתה לתפוש אחד מן המקומות המרכזיים בין מנהיגי התנועה הציונית.

כיום, בגשתנו ליסד נקודה ישובית חדשה בארץ-ישראל על שמה, הרינו מלוים את מפעלנו זה בברכה כפולה ומכופלת: לגב' סאלד עצמה ולציבור הנשים העבריות בכל העולם. אותה נברך באריכות ימים, בבריאות הגוף ובבריאות הרוח. ולנשים העבריות בכללן נשלח את ברכתנו שהנרייטה סאלד תשמש להן סמל בדרכן ובעבודתן למען עמנו וארצנו.

תרצ"ה