רקע
מנחם אוסישקין
לכנוס העתונאים, בעמק חפר
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: הקרן הקימת לישראל; תש"ז

לצערי לא אוכל להשתתף הפעם בכנוסכם החשוב; הרבה ענינים מעכבים אותי בירושלים. הריני שולח לכם, איפוא, את ברכתי בכתב. בכנוס עצמו ישתתפו באי-כוחנו, הד"ר א. גרנובסקי והאגרונום י. ויץ, ויתנו לכם הסברה מקיפה של הפרובלימה הנצחית שלנו – שאלת הקרקע.

נתאספתם בשעה חמורה מאד ליהדות העולמית כולה: תקוות העם לגאולתו בארץ אבות עומדת עכשיו לדיון בצורה חריפה ביותר. שונאינו רוצים להקטין את תקוותנו ולהנמיכה, אם בדרך של חניקת מפעלנו ועיכוב העליה, או על-ידי נתוח הארץ וחיסול התקווה של הגאולה השלימה וקבוץ גלויות. אני מאמין באמונה שלימה – וחושבני כי האומה ברובה הגדול מצטרפת לאמונה זו – כי שתי המזימות האלה יעלו בתוהו, והגאולה השלימה בוא תבוא על אף כל מחשבות הזדון של אויבינו. אבל בשעה זו עלינו ליתן דין-וחשבון לעצמנו ולהודות בפה מלא, כי במצב הנורא שאנו נתונים בו עכשיו אשמים לא רק אויבינו מבחוץ, כי אם קודם כל אנחנו בעצמנו. כולנו חטאנו. במשך ששים שנה עמדו גדולי האומה, מפינסקר עד הרצל ועד המנהיגים העומדים בראש עבודתנו היום, עמדו וקראו: מהרו וגאלו את הארץ משממותה, מהרו ועלו ארצה, מהרו בגאולת הקרקע ובמפעל הבנין. והתשובה על כל הקריאות הללו היתה קטנה ודלה. ואם גם הצלחנו ליצור בארץ יצירות גדולות ונהדרות, הרי הן כאין וכאפס לעומת מה שאפשר היה להשיג, אילו זע העם כולו והקיץ מתרדמתו.

בואו ועשו חשבון: השרון ועמק-חפר אינם בסכנה, מפני שהצלחנו להעבירם לרשותנו; עמק-יזרעאל ועמק-זבולון אף הם אינם בסכנה, מפני שדאגנו לגאולתם בעוד מועד; חלק של בית-שאן מובטח לנו, מפני שברגע האחרון הצלחנו לגאלו מידי זרים; חלק של עמק-הירדן אינו מוטל בסכנה, מפני שדאגנו לגאולתו. סכנה נשקפת לנו בגליל, מפני שלא הספקנו לתפוס בו אלא נקודות מועטות; את עבר-הירדן הפסדנו כולו, מפני שלא יצרנו שם אף ישוב עברי אחד; כל הנגב הוא בסכנה, מפני שלא עשינו כמעט ולא כלום באיזור זה; בנוגע לעכו והסביבה כמעט שאין לנו כל תקוה; והמקום הקדוש ביותר בשבילנו, קודש הקדשים של האומה, ירושלים – היא בסכנה, כולה או ברובה, מפני שלא הקימונו סביבותיה רשת של ישובים עברים; עיר האבות חברון, הקדושה לאומה כולה, אין לנו כל תקוה עליה – וכל זה בא לנו באשמתנו אנו. במשך ששים שנות עבודתנו בארץ, וביחוד בזמן האחרון – היינו יכולים לגאול את כל המקומות האלה, אילו היה עם ישראל לא רק מרגיש, כי אם גם מבין, מהי ארץ-ישראל בשביל תחייתו. אולם במשך כל הזמן היה קולנו קול קורא במדבר – במדבר ממש, ובתשעים אחוזים במדבר האומה.

עכשיו יש שמתלהבים למדינה העברית, שתבוא ותצילנו ממצוקתנו. אולם גם מדינה זו אינה מבוססת כל צרכה מבחינת הקרקע. מחמשת מיליון דונם, שעומדים להקצות למדינה העברית, נמצאים עוד ארבעה מיליון דונם בידי זרים. ומי יגאל את הקרקע, באיזה אמצעים ומתי, ואם בכלל תהא אפשרות לגאלו, לאלהים פתרונים.

אבל גם אם חרב חדה מונחת על צווארנו – לא נתיאש. נעשה את כל מה שאפשר לעשות בידי אדם, ולה' התשועה. עתונאי ישראל, קראו לעם בכל התפוצות, הרימו את קולכם מארץ-ישראל הדוויה: הצילו מה שאפשר להציל, גאלו היום מה שניתן לגאול. עד שיבוא הפתרון המוחלט מצד הממשלה, ובהסכמת האומה העברית, יעבור עוד זמן רב, ומי יודע אם בכלל יבוא. עשו את חובתכם, עתונאי ישראל, הגבירו את האמונה בגאולה השלימה, עוררו את העם לפעולות ממשיות, גלו את הכוחות היוצרים באומה – והאמת והצדק בוא יבואו ויביאו אתם גאולה שלימה לעם ישראל בכל ארץ-ישראל.

י“ב כסלו תרצ”ה

המלצות קוראים
תגיות