מכיר אני מקרוב, זה שנים רבות, את בעל היובל ואת משפחת אביו הנודעת לתהלה ביהדות. היתה לי ההזדמנות לעקוב אחרי התפתחותו העסקנית מראשית צעדיו הצבוריים, מימי ועידת “ציוני ציון” בפרייבורג, שאף הוא השתתף בה. ידועה בתולדות תנועתנו ועידה זו, שנתכנסה להציל את העקרון הארץ-ישראלי בציונות ולהתנגד לכל נסיון של חילוף ארץ-ישראל באיזו ארץ אחרת כמקום ריכוזו של עם ישראל. מאותו זמן ראינו את התפתחותו של כוח צעיר זה, כשהוא צועד מחיל אל חיל בקשריו האמיצים עם תנועת השחרור בעמנו, בעבודתו המסורה ללא הפסקה. וכיום הזה, כשהגיע לגיל של ששים, שמר לעצמו אותה האמונה העמוקה, אותה ההתמסרות המיוחדת ואותו המרץ הבלתי שכיח, שציינו את תכונות נפשו מימי פרייבורג ואילך ושנותנים לו את הכוח לנסוע ולטוס ולעבור ארצות וימים לטובת תנועתנו, למען גאולת עם ישראל וארצו.

וגדולה זכותו גם כחבר פעיל של הדירקטוריון של הקהק"ל, שהוא משתתף בעבודתו זה חמש-עשרה שנה. הוא מצטיין ביחסו הנפשי לכל השאלות העומדות ברומו של מפעלנו לגאולת הארץ, בהבנתו העמוקה לתנאי העבודה ההרמונית השוררת בין כל חברי הדירקטוריון, אם כי הם משמשים נציגי כל הזרמים והמפלגות בציונות, שכן על יד שולחן הדיונים במוסד זה נחתכות כל השאלות אך ורק מתוך השקפת התועלת הכללית למען גאולת אדמת המולדת.

ובמה נברך את בעל היובל? קהל מעריציו וידידיו באמריקה ובארץ החליטו לנטוע לכבודו יער גדול על אדמת הקהק“ל, הוא “יער מאיר”. ואני מאחל לו, לר' מאיר בן הששים, שיזכה להגיע לגבורות ולשיבה טובה ולטייל כזקן מופלג ביער הזה, בצל העצים העבותים, ואז יזכיר נשכחות ויספר זכרונות מחייו העשירים: מוולוז’ין המפורסמת, דרך ארצות שונות באירופה ובאמריקה, עד ירושלים הנצחית; מימיה הראשונים של תנועת חבת-ציון בימי אביו ר' נפתלי צבי יהודה זצ”ל, שכיהן באופן רשמי בתפקיד “גבאי-יועץ” של חובבי ציון, דרך האגודה החשאית של תלמידי וולוז’ין, היא אגודת “נס ציונה”, שעל חבריה נמנו גם ח. נ. ביאליק ז“ל ואחרים מגדולי עמנו, דרך הקונגרסים הציונים ויסוד מפלגת ה”מזרחי“, דרך ההנהלה הציונית והדירקטוריון של הקהק”ל – עד שתחזינה עיניו בהגשמת שאיפותינו: גאולה שלימה לארצנו ושחרור מלא לעם ישראל.

מתוך מכתב למערכת “הצופה”,

כ“ט בניסן ת”ש