רקע
ברל כצנלסון
בּיוֹם ההסתדרוּת הששי
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

1

(מתוך נאוּם בּ“עדן”)

מזג-האויר הזה; רוּחוֹת, עננים ושמים הכּוֹלאים את הגשם, וּבתוֹך זה אוּלם קטן שבּוֹ מצטוֹפף קוֹמץ אנשים, יכוֹלים לשמש סמל למצבה של ההסתדרוּת כּיוֹם הזה. אם לא נַעצוֹם את העינים ולא נירָתע בּיוֹם-חג זה מהגדיר את מצבה של הסתדרוּתנוּ, של תנוּעת הפּוֹעלים הארץ-ישׂראלית, נכּיר ונדע, כּי בּמצוֹר אנחנוּ. וּבמצוֹר אנוּ נתוּנים רוֹב ימינוּ. יש, אמנם, ימים וגם לנוּ משׂחקת השמש וגלים חדשים מתדפּקים אל חוֹפנוּ, אוּלם מרובּים מהם ימי הבּדידוּת, בּדידוּת בּתוֹך העם, בּדידוּת בּתוֹך המעמד וגם בּתוֹך הציוֹנוּת ואפילוּ בּארץ-ישׂראל עצמה. ויש שהפּוֹעל התל-אביבי רוֹאה את עצמוֹ בּוֹדד אף בּתוֹך ציבּורוֹ. ויהיה נא לנוּ האוֹמץ לראוֹת את המצב הנכוֹן.

אנוּ נמצאים עתה שני ימים אחר נצחוֹן, נצחוֹננוּ בּבּחירוֹת בּתל-אביב. אוּלם אין לנוּ אפילוּ פּנאי לחוֹג את הנצחוֹן. עלינוּ להכין עצמנוּ למלחמוֹת חדשוֹת, לחַשל את כּוֹחוֹתינוּ לקראת המציאוּת, המביאה לנוּ יוֹם יוֹם תקלוֹת חדשוֹת ואַכזבוֹת חדשוֹת. ואם יש לפעמים שנשכּח את בּדידוּתנוּ, ונרצה לראוֹת את מצבנוּ קל יוֹתר ונוֹח יוֹתר, ונאמין שההמוֹנים כּבר בּאוּ אלינוּ, הרי בּאוֹת מיד האכזבוֹת וּמַנחילוֹת מהלוּמוֹת קשוֹת לתפיסה כּזוֹ. וּכנגד הסימפּטיה קִצרת-הימים שעוֹרר המפעל הארץ-ישׂראלי בּאה הַעמדת קְרים לעוּמת ציוֹן, והגבּרת המגמוֹת האַנטי-ציוֹניוֹת בּכל החזיתוֹת, גם בּין הנוֹטַבּלים וגם בּתוֹך תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית.

גם בּתוֹך התנוּעה הציוֹנית פּנימה הננוּ צפוּיים מדי פּעם לאַכזבוֹת קשוֹת. כּמעט לפני כּל קוֹנגרס קמים עלינוּ חכמים, מבקרים ויוֹעצים טוֹבים, וּמַתחילה מלחמה נגד התישבוּתנוּ הבּלתי-מעשׂית, נגד “תקציבינוּ” הבּלתי-פּרוֹדוּקטיביים, נגד “שלטוֹננוּ” הסוֹגר כּביכוֹל את שערי הארץ בּפני אחרים. אך זה נתגלה לכאוֹרה כּשלוֹן העליה הרביעית, ונדמה היה, כּי הפּעם נראה לעין כּל, שלא יתכן יִשוּב ללא קרקע וּללא חרוֹשת, וכי לא יִכּוֹן בּנין לאוּמי לא על יסוֹד של עבוֹדה, ושהאמיתוֹת הפּשוּטוֹת הללוּ יֵחַרתוּ הפּעם על לוּחוֹת הציוֹנוּת ללא הימָחק. אבל האידיאוֹלוֹגיה האנטי-פּוֹעלית התחכּמה גם כּאן והרי היא חוֹזרת וטוֹענת, כּי אילמלא הפּוֹעלים ש“הפריעוּ” לעליה הרביעית, לא היתה זוֹ נכשלת ולא היה בּא המַשבּר בארץ. והנה בּמקוֹם להוֹציא לקח מן המשבּר של עכשיו, תחת לרפּא את הסבל — מתכּוֹננת עתה נגדנו בּפּוֹלין וּבאמריקה התקפה מחוּדשת, האוֹמרת לרוֹפף את התנוּעה היחידה המעשׂית, העוֹמדת בּקשרי מלחמת-ההגשמה הציוֹנית.

כּל זה בּא ללַמדנוּ, כּי בּמצב זה כּיבּוּשינוּ עדיין אינם כּיבּוּשים בּטוּחים וּמבוּצרים. וזאת אנוּ לְמֵדים גם ממצב התנוּעה המתרכּזת מסביב להסתדרוּת, תנוּעה הנזוֹנה לכאוֹרה ממציאוּת הארץ, אשר צמחה על בּרכּי תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ, גדלה על הספרוּת והרוֹמַנטיקה הארץ-ישׂראלית. הנה ירדוּ עתה גלי התנוּעה לא רק בּארץ של הרדיפוֹת, הדיכּוי והשׂטנוֹת נגדנוּ, אלא גם בּכמה ארצוֹת אחרוֹת, וזה אוֹמר לנוּ, כּי מפעלה של ההסתדרוּת, מפעלה החינוּכי והאִרגוּני, טרם שָלַם, טרם נסתיים.

וּמה שמכאיב בּיוֹתר זהוּ מצבנוּ הפּנימי בּשעה קשה זוֹ. אם עדיין חלשים הננוּ כּדי להשליט את רוּחנוּ בּציוֹנוּת, כּדי להנחיל את האמיתוֹת שקנינוּ לנוּ בּעמל ויסוּרים לתנוּעה הציוֹנית כּוּלה, נוּכל עוֹד למצוֹא נוֹחם בּמעט הכּיבּוּשים אשר כּבשנוּ וּבמעט הנצחוֹנוֹת אשר נָחַלנוּ, אוּלם אם לתוֹך תנוּעתנוּ חוֹדרת חוּלשת-המוֹחין וּפוֹרצת אַנדרלמוּסיה שׂכלית וּמוּסרית, המַטה מן הדרך, המעקמת את התפיסה המציאוּתית, המחַקה " חיקוּי של התבּטלוּת" תנוּעוֹת-חוּץ וצוּרוֹת-חוּץ מבּלי היכוֹלת למַזג את מציאוּתנוּ עם הרעיוֹנוֹת של תנוּעת הפּוֹעלים העוֹלמית, הרי זה מוֹכיח, כּי לא הספּיקה עבוֹדתנוּ החינוּכית בּארץ וכי לא הספּקנוּ להתבּצר, עד שחלקים מאִתנו, ולוּ הצעירים והרכּים בּיוֹתר, יעצרוּ מעמד בּפני כּל רוּחוֹת מנַשבוֹת.

ואילוּ היתה ועדת התרבּוּת שוֹמעת לי לא היתה מסדרת עתה בּיוֹם חג ההסתדרוּת אסיפוֹת חגיגיוֹת בּלבד, אלא היתה מַקדישה את חוֹדש ההסבּרה לויכּוּח הגדוֹל והקשה, ויכּוּח “לחיים ולמות”, על מַהוּת ההסתדרוּת; אסיפוֹתינוּ עתה היוּ צריכוֹת להיוֹת למלחמת-אחים גדוֹלה, לבירוּרים יסוֹדיים: הלָנוּ אם לצרינוּ. דרוּש לנוּ עכשיו מעשׂה של גדעוֹן, כּי הסכּנה לנוּ עתה אינה בּקיצוּר החזית אלא בּחוֹסר בּיצוּרה.

ואפשר כּי אני אחזוֹר על דברים נוֹשנים, שכּבר אמַרנוּם, אוּלם יש עתה צוֹרך לחזוֹר על דברים אֶלמנטריים שהם אבני-היסוֹד בּתנוּעתנוּ: הסתדרוּתנוּ מה היא? הסתדרוּת מקצוֹעית רגילה, אשר יש לָמוֹד אוֹתה בּאַמַת-המידה של כּל אגוּדה מקצוֹעית רגילה, אוֹ היא הנָה דבר-מה יוֹתר מזה? השׂמאל, הרוֹכב על גבּי המהפּכה הסוֹציאלית והרוֹאה את עצמוֹ כּנוֹשׂא הרבוֹלוּציוֹניוּת בּחיינוּ, רוֹצה לעשׂוֹת את הסתדרוּתנוּ למקצוֹעית גרידא, והוּא מגיש לנוּ את השי של “איחוּד”2 מקצוֹעי וּפירוּד הסתדרוּתנוּ כּתרוּפה לכל נגעינוּ. תפיסה זוֹ — מלבד שאינה הוֹלמת את מציאוּתנוּ, מלבד מה שיש בּה השתמטוּת מן הקשיים האמיתיים שבּדרכּנוּ, אשר יש בּה הסחת הדעת מעֵין זוֹ של חוֹלה רציני המתאמץ להשכּיח מעצמוֹ את מכאוֹביו, מלבד כּל זה — הנה האידיאוֹלוֹגיה הזאת המרימה על נס את המקצוֹעיוּת ורוֹאה את הכּוֹח המחַדש והמַהפּכני אשר ישנה את סדר החיים בּאִרגוּן המקצוֹעי גרידא, תפיסה זוֹ היא פּרימיטיבית וריאַקציוֹנית, וּזמנה עבר כּבר בּכל העוֹלם. תנוּעוֹת הפּוֹעלים בּעוֹלם הוֹלכוֹת וּמשתחררוֹת מהתפיסה הזאת, מראִיית חזוּת הכּל בארגוּן המקצוֹעי וּבתפקידים של המלחמה המקצוֹעית, המצוּמצמת. זוֹהי דרגה אשר כּל תנוּעה עברה אוֹתה בּטרם הגיעה להכּרה המעמדית השלמה, בּטרם קלטה את האידיאַלים הסוֹציאליים המַקיפים. בּתקוּפתנו גוֹברת בּכל העוֹלם המגמה לעשׂוֹת את הפּוֹעל לאַחראי לגוֹרל האוּמה. להכינוֹ לקראת השלטוֹן ולקראת הנהגת המדינה. הפּוֹעל זוֹקף את קוֹמתוֹ בּאנגליה, אוֹסטריה, בּלגיה וּבעוֹד כּמה ארצוֹת, והוּא נלחם לא רק על הטבת תנאי חייו, אלא על זכוּתוֹ לעצב את כּל החיים, הלאוּמיים והמדיניים. ואצלנוּ, אשר מתחילת היוֹתנוּ לא המלחמה על שׂכר וּשמוֹנה שעוֹת-עבוֹדה קבעה את הפּרצוּף של תנוּעתנוּ, אלא האידיאה של השחרוּר הלאוּמי, המשוּלבת ואינה יכוֹלה להיוֹת מנוּתקת מהשחרוּר האנוֹשי, אצלנוּ כּל נסיוֹן להסב את לב הפּוֹעל מאַחריוּתוֹ הלאוּמית הוא נסיוֹן ריאַקציוֹני להסב את גלגל תנוּעתנוּ אחוֹרנית. אמת פּשוּטה זוֹ, שהפּוֹעל בּארץ נשׂא אוֹתה בּקרבּוֹ בּיוֹדעים וּבלי יוֹדעים וחָקק אוֹתה בּכל צוּרוֹת חייו ואִרגוּנוֹ, הוֹלכת ונשכּחת עתה בחוּגים ידוּעים בּתוֹכנוּ מתוֹך קריאת בּרוֹשוּרוֹת, מתוֹך הַטְיַת אוֹזן אחת לנעשׂה בּארץ אחת וּמתוֹך אטימת האזנים לנעשׂה בּעוֹלמנוּ אנוּ וּבעוֹלם כּוּלוֹ. חוֹבתנוּ אנוּ בּתשוּבה על זה היא לפרוֹשׂ את דגלנוּ וּלהרים על נס את שאיפתנוּ להיוֹת משַחררי האוּמה וּמבַשׂרי גאוּלתה. עלינוּ לרכּז את היסוֹדוֹת החלוּציים אשר בּעם ולא לזוּז מהאמת של תנוּעתנוּ כּל-שהוּא. וּככל שאנוּ גדֵלים, הן בּתוֹר פּוֹעלים שׂכירים והן בּיצירתנוּ המשקית העצמית, כּן יִגדל, יתגבּר ויתרחב התוֹכן הגנוּז של תנוּעתנוּ.

ואין אני חוֹשש להטיף בּשעה זוֹ לפוּלחן ההסתדרוּת. איני חוֹשש לאלה שיבוֹאוּ בּטרוּניה כּאילוּ אנוּ משעבּדים את היחיד וּמרכּיבים עליו שלטוֹנם של מוֹסדוֹת. בּתנוּעתנוּ, כּבכל תנוּעה בּעלת שאיפה והיקף ממלכתי השוֹאפת להגבּרת הקיבּוּציוּת בּמוּבן הטוֹב והמַקיף של המלה הזאת, אין דבר יוֹתר מסוּכּן מאשר אַנַרכיה, מאשר התפּוֹררוּת לאבק-אדם ולאבק-מחשבה. סוֹדה של כּל תנוּעת שחרוּר גדוֹלה וגוֹאלת הוא בּזה שהיא מוֹבילה מן ההתפּוֹררוּת אל ההתלַכּדוּת, מן הפּרט הנפרד אל הפּרט החי כּחלק של האוֹרגַניזם החברתי. ואילוּ היתה ההסתדרוּת הציוֹנית כּולה לא גוּף רוֹפף הבּנוּי על ה“שוֹקל”, אלא כּוֹח יוֹתר מרוּכּז וּמלוּכּד, כּי אז היה אוּלי מצב הציוֹנוּת אחר כּיוֹם, ואילוּ להיפך היינוּ אנחנוּ הוֹלכים בּדרך ההתפּוֹררוּת וה“אינדיבידוּאַליוּת” כּביכוֹל שבּה הוֹלך המעמד הבּינוֹני, בּדרך אשר כּמה יפי-רוּח בּתוֹכנוּ כּמֵהים לה, כּי אז היה מעמדנוּ, מעמד כּל הישוּב העברי בּארץ, וכל משקלה של יצירתנוּ אחר גם הוּא. הֵינֶה ראה את גדוּלתוֹ של משה רבּנוּ בּזה שכּבש את עבדי מצרים ועשׂה אוֹתם לעם ישׂראל. גאוֹניוּתוֹ של הרצל היא שעשׂתה אוֹתנוּ מחָדש לעם, וּגאוֹניוּתה של ההסתדרוּת שלנוּ היא בּזה, שהיא עוֹשׂה מפּירוּרי גָלוּיוֹת מכּל קצווֹת תבל, משכבוֹת תרבּוּתיוֹת וכלכּליוֹת בּעלוֹת יחסים ואידיאוֹלוֹגיוֹת שוֹנוֹת עם-עוֹבד מאוּחד. שוּם אִרגוּנים לאוּמיים אוֹ מעמדיים אחרים לא הבינוּ לעשׂות את אשר עשׂתה ההסתדרוּת, ללכּד שבטים וּגזעים שוֹנים לאוּמה עוֹבדת אחת. זוֹהי האידיאה של ההסתדרוּת. ואידיאה זוֹ שפּעמה בּנוּ מיוֹם בּוֹאנוּ לארץ אנוּ צריכים להחזיק בּה, לחַזקה וּלטַפּחה בּיחוּד בּשעה קשה זוֹ.

תנוּעתנוּ, כּכל תנוּעת שחרוּר בּהתגַשמוּתה, צפוּיה בּהכרח לשוּרת מַשבּרים, לירידוֹת אחרי עליוֹת. לא רק התנוּעה הציוֹנית, כּל תנוּעה סוֹציאלית אוֹ לאוּמית רצינית, כּיון שהיא מגיעה לסטַדיה זוֹ נקלעת בּכף-הקלע. די לזכּוֹר את רוּסיה בּ-1905 ולסקוֹר את המצב בּאירוֹפּה בּשנים האחרוֹנוֹת למען היוָכח בּזה. תנוּעוֹת המסתפּקוֹת בּהטפה גרידא יכוֹלוֹת לזרוֹם על מי-מנוּחוֹת עשׂרוֹת שנים. כּך חיתה הסוֹציאַל-דמוֹקרטיה הגרמנית עשׂרוֹת שנים וגידלה לאט לאט את כּוֹחה, כּך חיתה גם חיבּת-ציוֹן בּמשך שנים, אוּלם מצב זה אפשרי אך בּתקוּפת ההטפה, בּטרם הגיעה התנוּעה למדרגת ההגשמה. משהגיעה למוֹמנט הפַטַלי הזה אין עוֹד לימָנע ממַשבּרים. כּל חטא, אוֹרגַני אוֹ מקרי, ענשוֹ בּצדוֹ, וכל שגיאה גוֹררת אחריה כּשלוֹן. בּתקוּפה כּזוֹ טבעי הוּא שגם בּפנים מתרבּים קטַני-האמוּנה, ואז התנוּעה זקוּקה בּיחוּד לבדוֹק ולדעת היכן הנקוּדוֹת הזקוּקוֹת לבצָרוֹן.

תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ-ישׂראל משלמת בּיוֹקר לא רק בּעד כּל כּשלוֹן וּשגיאה שלה, אלא גם בּעד שגיאוֹתיה של האוּמה כּוּלה. כּל פּרצה וכל עזיבה בּרחבי העם כּוּלוֹ מתנקמת בּנוּ וּבתנוּעתנוּ. חוֹבתנוּ אנוּ בּשעה כּזוֹ היא לבצר וּלגבּש את עצמנוּ למען נוּכל לעמוֹד בּפני כּל הרוּחוֹת. אין ההסתדרוּת יכוֹלה לעשׂוֹת נחת-רוּח ל“ימין” הרוֹצה לקיים את ההסתדרוּת על ידי צמצוּם התוֹכן ודלדוּל הפּעוּלה. ולא ל“שׂמאל” הרוֹצה להרחיב, כּביכוֹל, את המסגרת על חשבּוֹן יסוֹדוֹתיה ותכנה של ההסתדרוּת. תפקיד השעה הוּא בּצרוֹן התנוּעה והעמקתה, מלחמה בּהתפּוֹררוּת, בּאבק האדם ובאבק המחשבה בּתוֹכנוּ. אם נבין זאת יקוּם בּנו הכּוֹח לחדש ולחזק את תנוּעתנוּ, להניע מחָדש את גלגלי הציוֹנוּת ולהביא לארץ תקוּפה של מפעלים שיהיוּ גדוֹלים ממפעלינוּ כּיוֹם, בּמידה שמפעלי העליה השלישית היוּ גדוֹלים מאלה של העליה השניה.


כּסליו תרפ"ז.


  1. “קוּנטרס” רפ“ה, טבת תרפ”ז, עמוּד 10.  ↩

  2. בּשנת 1925 נוֹסד בּאנגליה הועד האנגלי–רוּסי, ועד משוּתף של בּאי–כּוֹח האגוּדוֹת המקצוֹעיוֹת בּאנגליה וּברוּסיה הסוֹביטית. האגוּדוֹת המקצוֹעיוֹת בּאנגליה השתייכוּ לאינטרנַציוֹנל המקצועי האַמשׂטרדמי, שהקיף בּזמן ההוּא כּחמישה–עשׂר מיליוֹן פּוֹעלים. האגוּדוֹת המקצוֹעיוֹת הרוּסיוֹת השתייכוּ לאינטרנציוֹנל המקצוֹעי האדוֹם (הפּרוֹפאִינטרן) שהוּקם בּשנת 1920 על ידי הקוֹמוּניסטים בּמטרת כּיבּוּש התנוּעה המקצוֹעית והצליח למשוֹך אליו בּאירוֹפּה, מחוּץ לרוּסיה, מספּר הסתדרוּיוֹת שהכילוּ כמה מאות אלפים פועלים. מלבד זאת נמצאוּ בּתוֹך ההסתדרוּיוֹת המסוּנפוֹת לאינטרנציוֹנל האַמשׂטרדמי מיעוּטים שתמכוּ בּפּרוֹפאינטרן. ענין האיחוּד עלה על הפּרק כּבר בּשנת 1922, אך האינטרנציוֹנל לא הסכּים לנהל משׂא–וּמתן עם הפּרוֹפאינטרן, בּאשר ראהוּ כּכוֹח מפלג, אלא עם האגוּדוֹת המקצוֹעיוֹת הרוּסיוֹת בּמישרין. הקוֹמוּניסטים השתדלוּ ליצוֹר בּארצוֹת שוֹנוֹת תנוּעה למען האיחוּד כּרוּחם. הענין נדחה לבסוֹף מצד רוּסיה. וּבקוֹנגרס האגוּדוֹת המקצוֹעיוֹת הבּריטיוֹת בּאֶדינבּוּרג בּספּטמבּר 1927 הוּחלט על פּירוּק הועד האנגלוֹ–רוּסי. “האיחוּד” בּארץ–ישׂראל היה אחד מגלגוּלי ה“פרקציה”, אשר הוּקם בעיקר על ידי אנשי פּ.ק.פּ. ומקוֹרביהם. הם נאחזוּ בּסיסמת איחוּד התנוּעה המקצוֹעית בּעוֹלם, לשם תעמוּלה להפיכת ההסתדרוּת לארגוּן מקצוֹעי בּלבד, משוּתף ליהוּדים וערבים, על ידי הרקתה הסתדרוּת מתכנה הציוֹני וּמפּעוּלתה ההתישבוּתית, המשקית והקוֹאוֹפּרטיבית.  ↩

המלצות קוראים
תגיות