¹

יוֹתר מ-17.000 איש הצבּיעוּ בּבּחירוֹת לועידה השלישית של ההסתדרוּת — זוֹהי התוֹצאה שלהן החשוּבה בּיוֹתר! אין עֵדוּת חזקה יוֹתר על כּוֹחה של ההסתדרוּת ועל השרשים אשר העמיקה לשלוֹח בּלבּוֹ של כּל פּוֹעל. ילַגלגוּ להם המלגלגים, כּנפשם שָׂבעם, על “ארץ הבּחירה”² ועל ריבּוּי התקהלוּתנוּ. לנוּ, העוֹמדים בּמערכת החיים הכּבדה, היה הפּעם מִפקד, מפקד לכּוחוֹת הנתוּנים בּמצוֹר. הנעדר איש? העוֹד אמיצה הרוּח? הנאמן המחנה? העוֹמד הוּא הָכֵן? והתשוּבה היתה — 17.200 איש הינם חברים בּפוֹעַל, בּוֹחרים בּהסתדרוּת, חרדים לגוֹרלה, רוֹאים בּה את גוֹרלם. הרבּוֹת הן הסתדרוּיוֹת הפּוֹעלים בּעוֹלם, אשר בּהן אחוּז הבּוֹחרים בּפוֹעַל דוֹמה לזה שלנוּ? היש עוֹד גוּף ציבּוּרי אחד, בּתוֹך כּל התנוּעה הארץ-ישׂראלית למַעמדוֹתיה ולזרמיה, — ואוּלי גם בּתוֹך העם היהוּדי — המוּרכּב משבעה-עשׂר אלף איש, הפּוֹעלים בּצַותא, ואשר חייהם אחוּזים וּדבוּקים בּמפעלם?

הבּחירוֹת הוֹכיחוּ, ראשית כּל, כּי חלוֹם ההסתדרוּת הכּללית לא חלוֹם-שוא הוּא. היא בּיתוֹ של הפּוֹעל, מקלטוֹ וּמשׂגַבּוֹ. גם בצוּרתה כּיוֹם — על ליקוּייה ורפיוֹנוֹתיה, על חוֹסר כּוֹחה להיוֹת את אשר היא צריכה ועתידה להיוֹת — רוֹאה בּה הפּוֹעל את כּוֹחוֹ, את חיי רוּחוֹ, את יוֹמוֹ ואת עתידוֹ. כּי עם ריבּוּיוֹ הגדוֹל של מספּר העוֹבדים בּארץ לא חוּלל מוּשׂג ההסתדרוּת, לא נוּטש; כּי היה לעצם מעצמוֹ של הפּוֹעל בּארץ. וּבימים קשים אלה, בּימי מצוֹר וּמֵיצַר, לא נתפּזרוּ האנשים איש לעברוֹ, כּי אם התלקטוּ מחדש, ואוּלי בּיתר עוֹז ואוֹמץ, בּצל קוֹרתם הכּללית. וזוֹהי נחמה גדוֹלה בּצוֹק עתים אלה והבטחה גדוֹלה לעתיד לבוֹא. הבטחה על הגדוֹלוֹת והנצוּרוֹת הצפוּנוֹת בּבית-חיינוּ, בּהסתדרוּת, כּי לא יכַזבוּ. כּי אין לך ערוּבּה נאמנה יוֹתר לעתידה של תנוּעה, מאשר שלימוּתם ונאמנוּתם של הכּוֹחוֹת הנוֹבעים מבּפנים.

וּבחינה שניה למפקד זה: בּאיזוֹ מידה שלם לבּם של המוֹני הפּוֹעלים בּארץ עם הרעיוֹן אשר הביאָם הנה, עם המפעל אשר לשמוֹ בּאוּ. זה שנים על שנים מנַסרוֹת בּחלל עוֹלמנוּ הברוֹת הקרוּיוֹת “שׂמאליוֹת”, הברוֹת של כּפירה וָמַעל. מתלבּשוֹת הן בּצוּרוֹת שוֹנוֹת וגם נזוֹנוֹת ממקוֹרוֹת שוֹנים: יש שהן בּאוֹת בּשליחוּת של סוֹכנוּיוֹת-חוּץ, אשר דבר אין להן עם חיינוּ, מפעלינוּ ויסוּרינוּ, ואנוּ — פּוֹעלי ארץ-ישׂראל — בּאים בּשבילן בּחשבּוֹן רק בּמידה שאנוּ עלוּלים להמציא בּשׂר-תוֹתחים וחוֹמר מַתסיס אחרים; יש שהן נוֹלדוֹת בּמוֹחוֹת תאֵבי-פּלפּוּל וּנזוֹנוֹת מקלוּת-הדעת של צוּרבוֹת דְרַבָּנָן המחפּשׂים חדשוֹת לבּקרים ונתפּשׂים בּכל קוּרי תיאוֹריה וגירסה אחרוֹנה; ויש גם שהן נזוֹנוֹת — כּנַחשוֹלי היציאה והיאוּש, אשר לא פּסקוּ בּארץ מראשית העליה — מִמרי החיים וקָשיָם, מנטל חוֹסר-העבוֹדה, מן האַכזבה המרה בּטֶמפּוֹ של הַמחָשת מפעלנוּ, מן המעל של ה“חוֹרים והסגנים”, מהאדישוּת וההתנכּרוּת של תוֹפסי השלטוֹן לחֶבלי העליה וההתישבוּת. מפּעם לפעם נשמעים קוֹלוֹת אלה בּרמה, ועם כּל עקה ועם כּל פּוֹרענוּת וּמַשבּר נשמעת תרוּעת-הנצחוֹן של ה“כּוֹבשים” הללוּ הסוֹתמים את הגוֹלל על אמוּנתוּ ומפעלנוּ. וּלכל אלה עוֹד לא היוּ לכאוֹרה ימים טוֹבים כּימינוּ אלה: גדישוּת סאַת הסבל של העוֹבד בּארץ, רפיוֹן הרוּח בּציוֹנוּת “הכּללית”, מטמוּט הרוּח בּתוֹך קיבּוּצים חלוּציים אחדים — כּל אלה כּתוּמם בּאוּ והבטיחוּ לעכבּרי ספינתנוּ המטוֹרפת: הגיעה שעתכם! והנה בּא המִפקד הרציני ושׂם לאַל את כּל הספּקוּלציה הזאת על המַשבּר ועל העיכּרוֹן הפּוֹליטי ועל רפיוֹן רוּחוֹ של הפּוֹעל בּארץ: השׂמאל כּוּלוֹ — על חלקיו האַנטי-ציוֹניים בּפירוּש וּבהסתר ועל חלקיו הנבוּכים בּאַ-צִיוֹנוּתם — קיבּל בּסך-הכּל כּאלף קוֹל, כּלוֹמר, לא יוֹתר מאשר קיבּלה אֶשתקד ה“פרקציה” לבדה בּבּחירוֹת לאסיפת הנבחרים. וּבתוֹך זה 300 קוֹל מנבוּכי הגדוּד והקיבּוצים, המתלבּטים עדיין בּין ציוֹנוּת לאנטי-ציוֹנוּת.

אין להעמיד את “פּוֹעלי-ציוֹן” השׂמאליים בּשוּרה אחת עם השׂמאל הפרקציוֹני ועם אגפּי ה“איחוּד” לגוֹניהם. מלחמתם הפּעם בּליקוידציה הציוֹנית הרימה את ערכּם בּעיני הפּוֹעל, אוּלם זרוּתם לעברית, עקָרוּתם הישוּבית, התנכּרוּתם למפעל החלוּצי וּלבקשת דרכי ההגשמה הציוֹנית — כּל אלה גרמוּ לכך, שלמַדרגה של מפלגה בּעלת השפעה בּחיי הפּוֹעל בּארץ לא הגיעוּ, עם כּל רצוֹנם להיבּנות מרגש המרי והאוֹפּוֹזיציוֹניוּת של הפּוֹעל לכּוֹחוֹת המנַהלים את ההסתדרוּת. תקווֹתיהם מהבּחירוֹת הפּעם לא נתקיימוּ.

אם נצרף את האחוּזים שקיבּלוּ הרשימוֹת החיוּביוֹת השוֹנוֹת (“אחדוּת-העבוֹדה”— 53.5 אחוּזים, “הפּוֹעל הצעיר” — 26.5; קיבּוצים — 4, בּלתי מפלגתיים — 1.5) ניוָכח כּי הרוֹב העצוּם והמכריע של ציבּור הפּוֹעלים — 85.5 אחוּזים — הכריז בּאלָפיו וּבהצבּעה אישית, בּשיקוּל-דעת של כּל יחיד ויחיד: דרכּנוּ היא הדרך ההיסטוֹרית של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ; בּה נוֹסיף ללכת ונַגבּיר צעדינוּ.

ועוֹד דבר אשר התגלה בּבהירוּת בּבחירוֹת אלה, דבר אשר כּמוֹהוּ לא ראינוּ זה כּמה; ההתגַבּשוּת הפּנימית, הקוֹנסוֹלידַציה הציבּוּרית-הפּוֹליטית בּמחנה הפּוֹעלים. לאן נעלמוּ הפּעם כּל הרשימוֹת הסַסגוֹניוֹת, ה“מקוֹמיוֹת”, העדתיוֹת, המקצוֹעיוֹת וכיוֹצא בּהן, כּל אוֹתן הרשימוֹת הצפוֹת ערב בּחירוֹת. ה“דוֹאגוֹת” לחבר הבּלתי-מפלגתי שבּהסתדרוּת? ולא רק רשימות אֵלוּ, כּי אם גם כּמה רשימוֹת “מפלגתיוֹת”. הנה אך זה זכינוּ לשמוֹע “פּרוֹגרמה” שלמה ומתוּקנת מפּי ה“עמלנים”³, אשר התכּוונוּ להפוֹך על פּיה את קערת ההסתדרוּת. ועתה — אפילוּ לא העיזוּ להוֹפיע בּבּחירוֹת ולעמוֹד לדין הציבּוּר. והרביזיוֹניסטים — הם אָזרוּ אמנם כּוֹח ויצאוּ. אוּלם “מפלגת פּוֹעלים” זוֹ, היוֹדעת לגלוֹת בּכל הזדמנוּת את איבתה לפּוֹעל — וּמי כּבאי-כּוֹחם בּעיריה להוֹכיח זאת — ושאינה מסתלקת יחד עם זה גם מן התקוה לאסוֹף כּביצים עזוּבוֹת את כּל נמוּשוֹת הפּוֹעלים בּסינרה — קיבּלה מן הפּוֹעלים את התשוּבה הראוּיה לה. כּמו כן לא הצליח הפּעם גם הנסיוֹן, ההוֹלך וחוֹזר מבּחירוֹת לבחירוֹת, לזכּוֹת בּקוֹלוֹתיהם של הבּלתי-מפלגתיים לא על יסוֹ­­ד עמדה בּרוּרה, מסוּימת וּמחַייבת, השוֹנה משל המפלגוֹת הקיימוֹת, אלא על יסוֹד של בּלתי-מפלגתיוּת גרידא. אוֹת וּמוֹפת הוּא לחזיוֹן חיוּבי, החוֹזר בּחיי תנוּעתנוּ מתקוּפה לתקוּפה: התגבּשוּת רעיוֹנית וציבּוּרית. אם כּי ציבּוּרנוּ בּכלל, והציבּור הבּלתי-מפלגתי בּפרט, מלא טינה על המפלגוֹת הקיימוֹת, בּצדק ושלא בּצדק, ונוֹהג להטיל עליהן את האַחריוּת לכמה וכמה ליקוּיים בּחיינוּ, הרי בּהגיע שעת-מבחן אין הוּא מוֹסר את קוֹלוֹ ליצוּרים קיקיוֹניים, מחוּסרי עָבר ומחוּסרי כּוֹח לשׂאת בּאחריוּת. והוּא פּוֹנה לאוֹתן הפוֹרמַציוֹת הציבּוּריוֹת אשר בּהן נתגבּש הנסיוֹן הציבּוּרי-פּוֹליטי של התנוּעה כּוּלה. האין לראוֹת בהתגבּשוּת זוֹ שלב לאִרגוּן מדיני מַקיף יוֹתר ונַעלה יוֹתר, למפלגת הפּוֹעלים הסוֹציאליסטית העתידה להקיף את כּל רחבי התנוּעה, הנאמנה ליעוּד החלוּצי של כּלל- העוֹבדים בּארץ?

ועתה — רק עתה אחרי הבּחירוֹת, יש לשוּב וּלדבּר על עצם הועידה. לא כּדַבּר מתוֹך סערת המלחמה, ולא מתוֹך בּיקוֹרת המבקשת להיבּנוֹת על גילוּי-מוּמים, כּי אם מתוֹך עצם הרצוֹן לתקן, לחזק ולהגבּיר. הֶרכּבה של הועידה פּוֹטר אוֹתה מהוֹציא לבטלה את כּוֹחה בּמלחמה עם אלה, הבּאים אל בּמת ההסתדרוּת כּדי לנצלה לשם פּוּלמוּס ופרסוּם דברי בּלע, כּדי “לדבּר מעל ראש הועידה” החוּצה. וּלפיכך, האפשרוּת והחוֹבה כּי הועידה תתרכּז הפּעם בחידוּש היצירה וּבתיקוּן הקיים. והאפשרות יֶשנה: לשני הגוּפים העיקריים המהַוים את רוֹב בּנינה של ההסתדרוּת נוֹסף הפּעם גוּש הקיבּוצים, אשר התגבּר ועמד בּפני נחשוֹל הליקוידציה, ואשר יש לראוֹתוֹ כּיוֹצא בּשלוֹם מכּוּר- המַצרף וּכשלב להתגבּשוּת החלוּצית-סוֹציאליסטית בּארץ. כּל אלה יחד צריכים מעתה להעמיס על עצמם את עבוֹדת הבּירוּר וההכנה הרצינית של הועידה. אילוּ היה הדוֹר נמצא זכּאי והיוּ בּירוּרים אלה מביאים ממילא לחידוּש אותו הענין, אשר בּעצם אינוֹ יוֹרד מעל סדר היוֹם שלנוּ — ההתמַזגוּת הרעיוֹנית והפּוֹליטית של רוֹב מנינה ורוֹב בּנינה של תנוּעת הפּוֹעלים. אוּלם אם גם אין השעה ראוּיה לכך — הרי צריכים בּירוּרים אלה להבטיח, כּי הועידה השלישית לא תבוּזבּז לקטנוֹת.

שבט תרפ"ז.