רקע
ברל כצנלסון
לשאלוֹת ועידתנוּ השלישית
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

1

ועידוֹתינוּ הקוֹדמוֹת, גם אֵלוּ שקדמוּ ליצירת ההסתדרוּת הכּללית, ראוּ בּמרכּז עניניהן את האִרגוּן הפּנימי, החדירה למקצוֹעוֹת עבוֹדה ואת שאלוֹת הקמת המשק העצמי של העוֹבד (התישבוּת). מתוֹך הוָיתוֹ ויצירתוֹ רכש לוֹ ציבּוּר הפּוֹעלים, קמעה קמעה, נסיון מַקיף, משקי וחברתי, המשמש עתה בּסיס חשוּב לכל המפעל הישוּבי היהוּדי בּארץ. החלטוֹתיהן של ועידוֹת הפּוֹעלים, מיוֹם היוָסד ההסתדרוּת החקלאית, לפני שש-עשׂרה שנה2, מציינוֹת את התחנוֹת העיקריוֹת בּדרך התהווּת מעמד-עוֹבד בּארץ וּמשק-עבוֹדה לאוּמי.

הרבּה פּחוֹת מזה נדוֹנוּ בּועידוֹתנוּ שאלוֹת הפּוֹעל בּתעשׂיה, היחסים בּין הפּוֹעל וּבין נוֹתן-העבוֹדה הפּרטי. רק רישוּמים מוּעטים מאלה נמסרוּ לנוּ בּהחלטוֹת ועידוֹת ההסתדרוּת. הסיבּה פּשוּטה למַדי. חלקה של התעשׂיה בּארץ היה כּל כּך דל, הפּחד מפּני הפּוֹעל המאוּרגן וההתנַכּרוּת לוֹ וּלהסתדרוּתוֹ שׂררוּ בּחוּגי המשק הפּרטי בּמידה כּזאת, שההחלטוֹת בּנדוֹן זה לא היוּ צפוּיוֹת לשוּם תוֹצאוֹת מעשׂיוֹת חיוּביוֹת. לפיכך לא יִפּלא הדבר, שועידוֹתינוּ, עמוּסוֹת הענינים החיוּניים, לא ראוּ לעצמן צוֹרך ממשי לטפּל בּשאלוֹת אֵלוּ, והן היוּ “נפתרוֹת” בּכל מקרה, לפי הסתדרוּת אוֹ הסתבּכוּת הענינים בּשעת מעשׂה. אין כּל ספק, כּי גם ועידתנוּ זאת לא תהיה פּטוּרה מטפּל, וּבעיוּן רב, בּשאלוֹתינוּ האִרגוּניוֹת והמשקיוֹת-הפּנימיוֹת. אין כּל ספק, שהדאגה הרצינית להבראַת משק-העבוֹדה, העברתוֹ תחת שבט הבּיקוֹרת החמוּרה ובקשת תיקוּנים אמיצים ואפילוּ נוֹעזים על פּני כּל השטח של פּעוּלתנוּ האִרגוּנית והמשקית — חייבוֹת לתפּוֹס הפּעם מקוֹם ניכּר בּעבוֹדת ועידתנוּ. אוּלם רצוֹני כּאן להעיר, כּי מחוּץ לכל אלה צריכה ועידתנוּ להקדיש הפּעם תשׂוּמת-לב מיוּחדת לכל קוֹמפּלֶכּס השאלוֹת הכּרוּכוֹת בּהתפּתחוּת המשק הפּרטי בּארץ. רוֹאה אני צוֹרך מיוּחד שהועידה תברר לעצמה, לציריה ולעסקני ההסתדרוּת בּאגוּדוֹת המקצוֹעיוֹת וּבמוֹעצוֹת העירוֹניוֹת, ותכריז בּפומבּי כּלפּי החוּץ (חוּץ זה שרוֹצה להכּיר את מגַמוֹת ההסתדרוּת כּהוַיתן מבּלי סירוּס וזיוּף), מַהי עמדת ההסתדרוּת לגבּי המשק הפּרטי הפּרוֹדוּקטיבי, היוֹצר עמדוֹת כּלכּליוֹת בּארץ (להבדיל מן “המשק” הספּקוּלַטיבי והסרסוּרי, ההוֹרס את אפשרוּת קיוּמנוּ הכּלכּלי, אשר לוֹ מתנגדת ההסתדרוּת תכלית ניגוּד), וּמַהי הדרך בּה תלך להבטחת עניניו וּזכוּיוֹתיו של הפּוֹעל המאוּרגן בּמשק הפּרטי וליצירת יחסים מסוּדרים בּין הפּוֹעלים והבּעלים.

אפשר מאד ששעה זוֹ­­ אינה נוֹחה כּלל לבירוּר יסוֹדי ושקוּל. השעה שעת מלחמה בּפּוֹעל מכּל צד. הבּערוּת הקטנוּנית של נוֹתני-עבוֹדה פּרוֹבינציאַליים, אשר עצם המוּשׂג “פּוֹעל מאוּרגן” הוּא להם לחָגא (הם חוֹלמים, כּנראה, להקים משק קפּיטליסטי בּארץ בּלי מעמד פּוֹעלים!); ההשׂתערוּת על הפּוֹעל, הבּאה לא רק להוֹריד את שׂכר עבוֹדתוֹ הזעוּם, כּי אם גם לעשוֹק אוֹתוֹ מכּל כּיבּוּשיו האֶלֶמֶנטריים; התנהגוּתם של “פּרנסים” לאוּמיים, אשר אחרי עשׂרים שנוֹת קיוּם של תנוּעת הפּוֹעלים המאוּרגנת בּארץ טרם הוֹאילוּ להוֹדוֹת בּמציאוּתה וּבהכרחיוּתה והנם מצטרפים לקבּלנים הנלחמים בּשׂכר הפּוֹעלים וּבארגוּנוֹ; העלילוֹת והדיבּוֹת הניתכוֹת על הפּוֹעל, והמהַלכוֹת פַּניקה על כּל אדם חדש הבּא מן החוּץ; הנטיה להציג את הפּוֹעלים כּ“אוֹיבי התעשׂיה” — כּל האַתמוֹספירה הזאת, המתחדדת מעל לראשנוּ עתה בּארץ, אינה עשׂוּיה לאַפשר בּירוּר רציני של הענינים.

ואף על פּי כן, אַל נראה את עצמנוּ פּטוּרים מבּירוּר זה ואפילוּ בּשעה זוֹ. כּלוּם לא פּגשוּ “פּני הישוּב” את ראשית מצעדינוּ בּארץ, בּעיר וּבכּפר, בּ“חרָמוֹת” ממש?3 כּלוּם אין אתנוּ ההכּרה, כּי שליחים אנוּ למפעל הגדוֹל של יצירת משק עברי אֵיתן ושל הבראת חייהם הכּלכּליים של ההמוֹנים היהוּדים? כּלוּם לא ראינוּ בּמשך עשׂרים שנה, כּי כּוֹח היצירה של הפּוֹעל גוֹבר וּמפלס לוֹ דרך גם מבּין אי-הבנה, שׂטנה וקטרוּג? הפּוֹעל בּארץ כּה מעוּנין חיוּנית בפיתוּח המשק הארצי, בּגידוּלוֹ, בּרנטבּיליוּתוֹ, בּהתפּשטוּתוֹ וּבכיבּוּשיו — שגם בּשעה שהוּא נתקף ונרדף אינוֹ יכוֹל שלא לכַוון את מַעיניו להרחבת הבּסיס המשקי הזה, ליצירת תנאי עבוֹדה אנוֹשיים ולקביעת יחסים מסוּדרים בּינוֹ וּבין נוֹתן-העבוֹדה הריאַלי, אשר ימנעוּ כּל חיכּוכים מיוּתרים וישמרוּ על האֶנרגיה הקוֹלקטיבית שלא תבוּזבּז לריק.

חזיוֹנוֹת פּתוֹלוֹגיים שוֹנים מלַוים את התהווּת המשק היהוּדי הפּרטי בּארץ, וּמפּניהם צריכה תנוּעת הפּוֹעלים להגן על עצמה, לשם עצמה וּלשם המשק. הנה לפנינוּ אוֹתוֹ הטיפּוּס העלוּב של בּעל-בּית, אשר יוֹתר מאשר יש אתוֹ יכוֹלת קפּיטליסטית, יש לוֹ “התיאבוֹן” הקפּיטליסטי, זה שאינוֹ מתאר לוֹ שוּם בּנין של משק, אלא על יסוֹד אוֹתן צוּרוֹת הניצוּל והשעבּוּד שהוּא הכּירן בּפּינוֹת הנידחוֹת שמהן הוא בּא, זה אשר בּשׂנאתוֹ וּפחדוֹ מפּני הפּוֹעל הנהוּ מרעיל את האויר בּארץ וּבחוּץ-לארץ; סוּג זה, היוֹדע לתבּוֹע את תביעוֹתיו מאת ההוֹן הלאוּמי, המנצל לטוֹבתוֹ בּכל הזדמנוּת את המאמצים הציבּוּריים של הישוּב ושל המוֹסדוֹת הלאוּמיים, ואינוֹ מקבּל על עצמוֹ שוּם מרוּת של האינסטנציוּת הציבּוּריוֹת, וּמפתח בּארץ יחסי הפקר וזלזוּל בּאדם וּבחברה. והנה גם בקרב ציבּוּר הפּוֹעלים מזדמן לפרקים אוֹתוֹ סוּג של “פּוֹעל” יוֹצא-דוֹפן אשר לא הכּה שרשים בּארץ, לא למד להבין את תנאיה, והנהוּ ממשיך כּאן את המסוֹרת הכּלכּלית העלוּבה שהביא אתוֹ מבּית-מדרשוֹ בּתחוּם-המוֹשב. הוּא נגרר אחרי כּל תרוּעת מלחמה, מבּלי שיֵדע לחַשב את שׂכרה ואת הפסדה, מבּלי שיֵדע להבחין בּין ענינים חיוּניים וּבין תעתוּעי שוא, אשר הפּוֹעל מִשׂחק להם. אוּלם בּשעה שהפּוֹעל מסוּג זה מוֹצא כּאן בּארץ הסתדרוּת חזקה, בּעלת מסוֹרת וּבעלת הכּרה משקית וציבּוּרית, המחנכת אוֹתוֹ והחזקה למדי לעמוֹד בּפני כּל מיני השפּעוֹת תלוּשוֹת, נמצא בּעל-הבּית מן הסוּג הנזכּר “חפשי” לעצמוֹ, חפשי לסבּך את היחסים וּלחדד את המצבים, לרעת המשק והעוֹבדים וּלהרעלת האַתמוֹספירה הציבּוּרית כּאחד.

וּלפיכך צריכה הועידה להגבּיר את ההכּרה בּלבבוֹת, כּי התהווּת משק פּרטי בּריא בּארץ מחייבת כּתנאי עיקרי, מצד אחד, מציאוּת נוֹתן-עבוֹדה, המוֹדה בּפּוֹעל המאוּרגן והנכוֹן לפתוֹר ענינים בּדרך של משׂא-וּמתן קוֹלקטיבי עם הסתדרוּת הפּוֹעלים, וּמצד שני, תנוּעת פּוֹעלים חזקה, בּעלת הכּרה משקית, השוֹאפת לגידוּלוֹ וּלהצלחתוֹ של המשק הארצי והיוֹדעת להגן על עניני העוֹבד וּשאיפוֹתיו בּתחוּמי היכוֹלת האוֹבּיֶקטיבית של התפּתחוּת המשק בּארץ.

מבּחינה זוֹ תצטרך הועידה להעמיד בּבהירוּת גמוּרה את שאלת לשכּת העבוֹדה, תפקידה ואִרגוּנה. והיא גם תצטרך לדרוֹש מאת המוֹסדוֹת הישוּביים והלאוּמיים, וּבעיקר מאת האינסטנציה העליוֹנה — הקוֹנגרס הציוֹני — קביעת יחס בּרוּר וּמסוּים לעבוֹדה מאוּרגנת.

כּמוֹ כן תצטרך, לדעתי, הועידה לדוּן יסוֹדית בּשאלת תוֹצרת הארץ, לברר את מידת יכלתוֹ של הפּוֹעל המאוּרגן לסייע לתוֹצרת זוֹ, בּתוֹר צרכּן, על יסוֹד הבטחת עניניו הצוֹדקים של הפּוֹעל בּתוֹר יצרן.

אוּלם בּמרכּז הענין צריכה, לדעתי, לעמוֹד שאלת החוֹזה הקוֹלקטיבי, שאלת קביעת הסכּם מסוּים בּין ההסתדרוּת וּבין אוֹתם נוֹתני-העבוֹדה, המוֹדים בּערכּה של ההסתדרוּת, והרוֹצים לסדר את עבוֹדתם מתוֹך יחסי הבנה הדדית עם ציבּוּר הפּוֹעלים. מעין אוֹתם החוֹזים הנהוּגים בּכמה ארצוֹת, שקיימת שם תנוּעה מקצוֹעית מפוּתחת.

וּכדי שלא יגלוּ בּדברַי אלה פּנים שלא כּהלכה, הריני מכניס את הצעתי זוֹ לועידה בּצוּרה מנוּסחת:

מתוֹך הכּרה יסוֹדית, כּי העליה וההתישבוּת והעבוֹדה העברית מעוּנינוֹת כּאחת בּפיתוּח כּל האפשרוּיוֹת הכּלכּליות של הארץ, בּהקמת משק פּרוֹדוּקטיבי נוֹשא את עצמוֹ, הרינוּ רוֹאים צוֹרך חיוּני בּהסכּם קבוּע בּין הסתדרוּת העוֹבדים וּבין מפעלי התעשׂיה, למניעת סכסוּכים כּלכּליים שיש בּהם בּזבּוּז הוֹן וּביטוּל עבוֹדה והפסד למשק ולפּוֹעל כּאחד.

אנוּ מַציעים לכל בּעלי החרוֹשת, המכּירים בּחשיבוּתם של יחסים מסוּדרים בּינם וּבין הפּוֹעלים, לכרוֹת חוֹזה את הסתדרוּת העוֹבדים העברים הכּללית בּארץ-ישראל ולקבּוֹע בּוֹ את הסעיפים העיקריים של היחסים ההדדיים:

  1. נוֹתני-העבוֹדה הכּוֹרתים חוֹזה עם ההסתדרוּת משתתפים בּלשכּת העבוֹדה. הפּוֹעלים מתקבּלים על ידי הלשכּה. הלשכּה רוֹשמת את כּל הפּוֹעלים בּין שהם חברים להסתדרוּת וּבין שאינם חברים לה, מבּלי שׂים פּדוּת בּחלוּקת העבוֹדה בּיניהם.

  2. בּכל ענף עבוֹדה נקבּע שכר מינימַלי המתבּסס על: 1) דרגת חיים של פּוֹעל אירוֹפּי; 2) היכוֹלת הכּלכּלית של ענף התעשׂיה הנדוֹן בּארץ.

  3. יוֹם עבוֹדה של 8 שעוֹת.

  4. תשלוּם קבוּע של הפּוֹעל וּבעל העסק לקוּפּת-חוֹלים.

  5. בּכל מקוֹם עבוֹדה נבחר ועד פּוֹעלים מקוֹמי המשמש בּאוּת-כּוֹח פּוֹעלי המקוֹם כּלפּי המנהלה.

  6. הפּוֹעל הנשלח על ידי הלשכּה עוֹבד זמן קצוּב בּתוֹרת נסיוֹן, והוּא נחשב כּפוֹעל קבוּע לאחר שהוּא נשאר לעבוֹד אחרי גמר תקוּפת הנסיוֹן.

  7. פּוֹעל קבוּע אינוֹ מפוּטר אלא על פּי סיבּה מַספּקת.

  8. נקבּעת דרגת פּיצוּיים לפוֹעלים קבוּעים מפוּטרים, לפי אריכוּת ימי עבוֹדתם.

  9. כּל סכסוּך שבּין הבּעלים והפּוֹעלים המשתתפים בּחוֹזה נמסר לבוֹררוּת.

ציינתי כּאן רק את הקוים הכּלליים וּבצוּרה ראשוֹנית. הועידה תמצא ודאי את הנוּסח ההוֹלם בּיוֹתר, ועוֹד תשאיר כּמה פּרטים למשׂא-וּמתן קוֹנקרטי עם הצד השני. הועידה לא תטיל, כּמוּבן, את רעיוֹן החוֹזה הקוֹלקטיבי על אלה שלא ירצוּ בּכך, אלה הבּעלים, המאמינים בּתוֹעלת של יחסים אַנַרכיים בּינם וּבין הפּוֹעלים, יוֹסיפוּ ללכת בּדרכּם הם. אוּלם אין לי כּל ספק, שבּמידה שבּארץ יתפּתחוּ מפעלי משק רציניים, בּה בּמידה יִרבּה מספּרם של אלה אשר יכּירוּ בּהסתדרוּת ויתקשרוּ אִתה.

איני מַשלה את נפשי, כּי הצעה זוֹ תתקבּל בּרצוֹן מכּל צד. ודאי ימָצאוּ בּין הפּוֹעלים, אשר יראוּ בּזה “יוּניוֹניזם צר”, “שעבּוּד הפּוֹעל”, “מכירת עניניו” וכוּ‘. וּמצד שני ודאי יקראוּ לזה כּל השמוֹת המהלכים אימים: בּוֹלשביזם, דיקטטוּרה וכוּ’. אוּלם תקותי, כּי ההסתדרוּת תעשׂה את שלה. בּנסיוֹנה הרב וּבחכמת-החיים שלה, וּמתוֹך ראִיית האפקים הרחבים לעליית עוֹבדים. מתוֹך הכּרה, כּי עניני הפּוֹעל ועניני המשק הארצי עוֹלים בּקנה אחד — תדע ההסתדרוּת ללכת בדרכּה שלה, שהיא דרך בּנין האדם העוֹבד והמשק כּאחד.


אדר ב' תרפ"ז


  1. “דבר”, גליוֹן 556, כ“א בּאדר ב' תרפ”ז, 25.3.1927  ↩

  2. יסוֹדה של הסתדרוּת הפּוֹעלים החקלאים נעוּץ בּועידוֹת הפּוֹעלים בּיהוּדה וּבגליל בּשנת תרע"א.  ↩

  3. מכוּון, כּנראה, לחרם על הפּוֹעלים העברים בּפתח–תקוה, שהוּכרז מטעם ראשי המוֹשבה בּחוֹרף תרס"ו

    ולחרם שהוּכרז על ידי רבּנים ונכבּדים בּירוּשלים בּשנת תרס“ט, בּעת שביתת פּוֹעלי הדפוּס, על פּוֹעלים מאוּרגנים בּאגוּדה מקצוֹעית. עיין ”מסילה“, הוֹצאת ועדת התרבּוּת, תרפ”ד, עמוּדים 25 ו–70.  ↩

המלצות קוראים
תגיות