בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּשָׁעָה הַמֻּקְדֶּמֶת,
עוֹד גָּבוֹהַּ הַשֶּׁמֶשׁ בָּרוֹם,
יָצָא הַבַּעַל־שֵׁם לַשָּׂדֶה לְקַדֵּם אֶת
הַמַּלְכָּה הַיּוֹרְדָה מִמָּרוֹם.
יָצָא לְקַדֵּם הַשַּׁבָּת הַנִּכְנֶסֶת –
וְעִמּוֹ חֲבוּרַת תַּלְמִידָיו;
מִשְּׂמֹאל מוֹרִיקָה לְרַגְלָם הָאַסְפֶּסֶת,
מִיָּמִין – שִׁבֳּלֵי הַזָּהָב.
וְאַף שֶׁעֲדַיִן הַרְבֵּה מְרֻחֶקֶת
הַשָּׁעָה עַד תְּחִלַּת הַתְּפִלָּה,
נָעָה בִּרְעָדָה הָעַלְוָה הַיְרַקְרֶקֶת,
וְאוֹמֶרֶת “בָּרְכוּ” הַמְּלִילָה.
מַסְבִּיר הַבַּעַל־שֵׁם מָה רוֹמְזָה הָאַסְפֶּסֶת
הַנְּמוּכָה וְרַכָּה וּכְפוּפָה;
וּמָה הַשִּׁבֹּלֶת – לְרֶגַע קוֹרֶסֶת
וְחוֹזְרָה וְעוֹמְדָה זְקוּפָה…
וּמָה הַצַּרְצוּר הַמְנַגֵּן בְּהֶצְנֵעַ,
מִסְתַּתֵּר מֵעֵינֵי הָעוֹלָם,
וּמָה הַצִּפּוֹר הַפּוֹרְשָׂה כְּנָפֶיהָ
לְגָבְהֵי הַשְּׁחָקִים וּתְכוֹלָם…
פִּתְאֹם הוּא אוֹמֵר לְאֶחָיו הָעֲשֶׂרֶת
(כָּל אֶחָד לוֹ תַלְמִיד וְחָבֵר):
"חֲבָל שֶׁעִמִּי אֵין לִי כָּאן הַמִּקְטֶרֶת,
שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לְקַטֵּר.
הַיּוֹם עוֹד גָּדוֹל, הַחַמָּה מִשְׁתַּפֶּלֶת,
אַךְ דַּרְכָּהּ לְפָנֶיהָ עוֹד רָב.
מַה טּוֹב לוּ יָכֹלְתִּי מִמִּי לְקַבֵּל אֶת
מִקְטַרְתּוֹ לְקִטּוּר־שֶׁל־חֲטָף.
רְאוּ נָא, אַחִים יְקָרִים, וְהַגִּידוּ:
הַאֵין בָּא וּמִקְטֶרֶת בְּפִיו?"
הִפְנוּ רָאשֵׁיהֶם וְהִבִּיטוּ, הִבִּיטוּ –
לֹא נִרְאָה שׁוּם אָדָם מִסָּבִיב.
"שִׁמְעוּ נָא, אַחִים אֲהוּבִים, וְהָשִׁיבוּ:
הַאִם אֵין מִתְקָרְבָה עֲגָלָה?"
הִטּוּ אָזְנֵיהֶם וְהִקְשִׁיבוּ, הִקְשִׁיבוּ –
אַךְ שׁוּם קוֹל בְּאָזְנָם לֹא עָלָה.
עָשָׂה הַבַּעַל־שֵׁם אֶת אָזְנוֹ אֲפַרְכֶּסֶת,
הִתְרוֹמֵם עַל הַבֹּהֶן קַלִּיל:
"רְאוּ נָא, הִנֵּה בֵּין שִׁפּוֹן וְאַסְפֶּסֶת
עֲגָלָה מִתְקָרֶבֶת בַּשְּׁבִיל…
הַבִּיטוּ, הִנֵּה הִיא אֵלֵינוּ נוֹסַעַת,
הִיא אֵלֵינוּ נוֹסַעַת יָשָׁר…
שִׁמְעוּ הַטִּרְטוּר וְהַשְּׁרִיק וְהַשַּׁעַט…
וּמִי זֶה הַנּוֹסֵעַ? אִכָּר!
אִכָּר, כַּנִּכָּר, מֵאִפַּרְכִיָּה אַחֶרֶת,
בַּעַל זָקָן מְגֻדָּל וְסָבוֹךְ…
וְיֵשׁ לוֹ – רְאוּ נָא, רְאוּ נָא! – מִקְטֶרֶת
שֶׁקָּנֶהָ מְאֹד הוּא אָרֹךְ".
– שָׁלוֹם לְךָ, גַּזְדָּא! מֵאַיִן תָּבוֹאָה?
כַּנִּרְאֶה מֵרָחוֹק־מֵרָחוֹק.
– מִשָּׁם (הוּא מַרְאֶה), מִן הָהָר הַגָּבוֹהַּ…
(וְהַקּוֹל כְּכִנּוֹר לְמָתוֹק).
– וְאַנְתְּ – אַתָּה רַבִּין? וְאֵלֶּה אַחֶיךָ?
– אֲנִי שְׂרֻאלְקוֹ בַּעַל־שֵׁם מֵעִיר טְלוּסְט.
– אֲהָהּ, כֵּן, שָׁמַעְתִּי, שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ
בִּירִיד לַשְׁקוֹבִיץ, שָׁם בַּוִּידְפּוּסְט.
– הֵי גַזְדָּא, אוּלַי לִי תִּתֵּן הַמִּקְטֶרֶת
לְקִטּוּר לְשָׁעָה אַךְ קַלָּה?
– אֶתֵּן גַּם אֶתֵּן, אַךְ הַמְתֵּן, אֲאַפֵּר אֶת
הַמִּקְטֶרֶת וְגַם אֲמַלְאָהּ.
הָפַךְ וְדָפַק וְנִעֵר אֶת הַדֶּשֶׁן
וְדָחַק הַטַּבַּק, וּבְצוּר
הִצִּית הַפְּתִילָה, עַד עָלָה בָּהּ הָעֶשֶׁן
וְנִיצוֹץ הֶאֱחִיז בָּהּ הָאוּר.
– הִנֵּה, רַבִּין שְׂרֻאלְקוֹ, הָאֵשׁ, הַמִּקְטֶרֶת.
– וּמָה, גַּזְדָּא, יָפִים הַיָּמִים?
– יָפִים… וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה גַּם אַחֶרֶת…
דְּרוּשִׁים עוֹד מְעַט גְּשָׁמִים.
– וְאָז תִּתְרוֹמֵם מִשִּׁפְלָהּ הָאַסְפֶּסֶת
וְתִמְלָא בַּשִּׁפּוֹן הַמְּלִילָה?
– כֵּן יֶהִי, בִּרְצוֹת אֱלֹהִים רַב־הַחֶסֶד,
כִּי הִנֵּה הַתְּבוּאָה אֲפִילָה…
רְאֵה עֲנָנָה כְּכַף־יָד בָּרָקִיעַ,
וְאֶפְשָׁר שֶׁהַגֶּשֶׁם קָרוֹב…
הָשֵׁב מִקְטַרְתִּי, עֵת לִנְסוֹעַ הִגִּיעָה.
– רַב תּוֹדוֹת לְךָ, סַבָּא הַטּוֹב.
רָמַז לַסּוּסִים בְּשׁוֹטוֹ לֵאמוֹר “יַזְדָּא!” –
דָּהֲרוּ כְּלַפֵּי מַעֲרָב.
"הַאִם יְדַעְתֶּם מִי הָיָה זֶה הַגַּזְדָּא?
הוֹ, הַבִּיטוּ, הַבִּיטוּ אַחֲרָיו!"
עָמַד וְהִבִּיט אַחֲרָיו כָּל הַצֶּוֶת
וְרָאוּ: לַהֲבוֹת הַשְּׁקִיעָה,
סוּסִים – סוּסֵי אֵשׁ… עֲגָלָה שֶׁל שַׁלְהֶבֶת –
בִּסְעָרָה לַמָּרוֹם מַרְקִיעָה…
וְאָז רַק – רַק אָז! – נִתְגַּלָּה לַחַבְרַיָּא
מִי הָיָה אוֹתוֹ סַבָּא יָקָר;
נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וִידֵיהֶם מוּל שְׁמַיָּא –
אוּלָם שַׁעַר־שָׁמַיִם נִסְגַּר…
"אִלּוּ זְכִיתֶם לְהַכִּיר אֶת הַגַּזְדָּא
עוֹד לִפְנֵי שֶׁבַּסַּעַר עָלָה,
אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מְגַלֶּה לָכֶם רָז דָּא
עַל בִּיאַת הַגּוֹאֵל בַּעֲגָלָא".
כָּךְ שָׂח הַבַּעַל־שֵׁם בְּדִמְעָה הַנִּגֶּרֶת.
"אַךְ הִנֵּה הַחַמָּה נִסְתַּלְּקָה;
פָּנָה זִיו הַיּוֹם, הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת –
נְקַבֵּל אֶת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה".
קִבְּלוּ אֶת פְּנֵי הַשַּׁבָּת הַנֶּעֱלֶסֶת
וְנַפְשָׁם עֲגוּמָה וּנְבוֹכָה.
הָרוּחַ נָשְׁבָה בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת,
הַשִּׁבֹּלֶת כָּרְעָה שְׁחוֹחָה.
הערות וביאורי המשורר 🔗
לְקַטֵּר – לְעַשֵּׁן; גַּזְדָּא – בַּעַל־בַּיִת, נִכְבָּד (בְּרוּתִינִית); רַבִּין – רַבִּי (בְּרוּתִינִית); לַשְׁקוֹבִיץ – שֵׁם מָקוֹם בְּגַלִּיצְיָה, מְפֻרְסָם בַּיְרִידִים הַשְּׁנָתִיִּים; וִידְפּוּסְט – יוֹם מְחִילָה וּסְלִיחָה (בְּרוּתִינִית). הַיְרִידִים בְּלַשְׁקוֹבִיץ רֵאשִׁיתָם בְּהִתְכַּנְּסוּת הַכַּפְרִיִּים לְיוֹם־הַזִּכָּרוֹן שֶׁל אֶחָד קָדוֹשׁ מִשֶּׁלָּהֶם; רָז דָּא – סוֹד זֶה; בַּעֲגָלָא – בְּקָרוֹב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות