רקע
שמשון מלצר
מַזְכֶּרֶת קְטַנָּה
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספרי עליית הגג; 2009

בִּפְרוֹס חַג הַפֶּסַח אֶסַּע לִי הַבַּיְתָה.

הָרוּחַ רוֹדֵף עֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם.

הַשֶּׁלֶג נִרְאֶה עוֹד מַלְבִּין בְּצַד גֶּבַע,

אַךְ שֶׁמֶשׁ נוֹגְהוֹ וְדוֹקְרוֹ בַּקַּרְנַיִם.


אוּלָם בָּעֲיֶרֶת אֵין זֵכֶר לְשֶׁלֶג.

רַק בֹּץ בַּכְּבִישִׁים וְעַל גַּב הַמִּדְרֶכֶת,

וְאֶלֶף רַגְלַיִם לָשׁוֹת בְּלִי הֶרֶף,

אֵינָן חֲדֵלוֹת כָּל הַיּוֹם בּוֹ לָלֶכֶת.


יָרִיד בָּעֲיֶרֶת! גָּדוֹל וְרַב־שֶׁפַע,

גָּדוֹל וְכָבֵד בְּעָמָל וּבְיֶגַע.

אֵין רֶגַע פָּנוּי לִמְנוּחָה, לִמְעַט מַיִם,

וְטוֹב שֶׁהוֹלֵךְ וְעוֹבֵר בְּלֹא פֶּגַע!


וְטוֹב שֶׁהוֹלֵךְ וְנִגְמָר… אַךְ בָּעֶרֶב,

מִבּוֹא הַחַמָּה וְעַד תֵּשַׁע וָעֶשֶׂר,

מַתְחִיל הַיָּרִיד שֶׁעוֹשׂוֹת קוֹנוֹתַיִךְ,

בְּנוֹת הַטּוֹבִים שֶׁבְּעֹנִי וָחֶסֶר.


וּפֶלֶא הוּא לִי וְחִידָה, אֵיךְ לְפֶתַע

אַתְּ שׁוּב מְלֵאָה רַעֲנַנּוּת וְרֹב כֹּחַ,

וְשׁוּב בְּבַת־שְׂחוֹק לִקְרָאתָן אַתְּ עוֹמֶדֶת,

הָכֵן לְשָׁרֵת אֶת כֻּלָּן וְלִסְלוֹחַ.


"עוֹד רֶבַע סֻכָּר… עוֹד שְׁמִינִית אַחַת שֶׁמֶן…

וַחֲצִי הַשְּׁמִינִית צִמּוּקִים בִּשְׁבִיל יַיִן…

רִשְׁמִי נָא הַכֹּל, כִּי הַיּוֹם אֵין לִי כֶּסֶף…

אִם כִּי עוֹד עוֹמֵד חוֹב מִקֹּדֶם עֲדַיִן…"


וְאַתְּ מְמַלְאָה שַׂקִּיקִים כָּךְ “בְּעֵרֶךְ”,

שָׂמָה מִשְׁקָלוֹת לְמַרְאִית הָעֵינַיִם,

בְּיָד מְהִירָה הַשַּׂקִּיק אַתְּ נוֹטֶלֶת,

דּוֹפֶקֶת בְּחֹזֶק עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם.


הַכַּף מִטַּלְטֶלֶת פִּתְאֹם וְקוֹפֶצֶת,

אוּלָם הַשַּׂקִּיק כְּבָר מוּרָם, אַתְּ נֶחְפֶּזֶת,

וּכְבָר שַׂקִּיק רֵיק וְחָדָשׁ בְּיָדַיִךְ,

וְשׁוּב הַשָּׁאָב הַגָּדוֹל אַתְּ אוֹחֶזֶת…


עוֹמֵד לוֹ אִישֵׁךְ וְרוֹאֶה “מִסְחָרַיִךְ”,

רוֹאֶה הָ“רְבָעִים” שֶׁכְּפוּלִים הֵם פִּי שֶׁבַע,

וְהוּא מְקַבֵּל בִּשְׁתִיקָה מַעֲשַׂיִךְ,

שֶׁכֵּן אִישׁ שַׁתְקָן הוּא מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע.


אוּלָם בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בָּעֶרֶב,

שָׁעָה שֶׁיּוֹשְׁבִים לִסְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם,

מֵעִיר הוּא בְּדֶרֶךְ־אַגַּב וּבְלַחַשׁ,

בִּשְׂחוֹק שֶׁל לִגְלוּג קַל־קַלִּיל בָּעֵינַיִם:


אִם קִילוֹ סֻכָּר הוּא אֶצְלֵךְ כְּמוֹ רֶבַע,

וְרֶבַע בַּקְבּוּק הוּא בַּקְבּוּק כִּמְלוֹא־עַיִן,

וְכָל הַחֶשְׁבּוֹן אַתְּ רוֹשֶׁמֶת עַל פֶּתֶק,

אִם כִּי עוֹד עוֹמֵד חוֹב מִקֹּדֶם עֲדַיִן,


עוֹדֶנִּי יָכוֹל גַּם אֲנִי לְהָבִין זֹאת…

יָרִיד שֶׁל מִצְוָה, אוֹ… יָרִיד בַּשָּׁמַיִם!

אַךְ לָמָּה אַתְּ כָּךְ בַּמֹּאזְנַיִם דּוֹפֶקֶת?

הֲלֹא תִּשְׁבְּרִי אֶת כַּפּוֹת הַמֹּאזְנַיִם!


וְאַתְּ מְשִׁיבָה כְּנֶגְדּוֹ בְּרֹב שֶׁקֶט,

כְּמִי שֶׁמַּסְבֶּרֶת דָּבָר שֶׁבְּטַעַם:

הָרוּחַ הַטּוֹב לֹא יִקַּח הַמֹּאזְנַיִם,

גַּם אִם יִדְפְּקוּ עֲלֵיהֶם מִדֵּי פַּעַם.


הֵם דַּי חֲזָקִים, הַמֹּאזְנַיִם הַלָּלוּ,

נְחשֶׁת קָלָל וּפְלָדָה, בַּרְזֶל עֶשֶׁת…

לִשְׁקוֹל יֵשׁ הֶכְרָח, הִיא קוֹנָה… לוּ שָׁקַלְתִּי

לְאַט, הֵן הָיְתָה, מִסְכֵּנָה, מְבֻיֶּשֶׁת…


הָיִיתִי עוֹד נַעַר, פָּזִיז וּקְצַר־רוּחַ,

הִרְהַרְתִּי אַחְרַיִךְ, הָיִיתִי תָּמֵהַּ:

הַאִם הַצְנָעָה שֶׁכָּזֹאת מְחֻיֶּבֶת

אַחַר יוֹם שֶׁל צוֹם וְיָרִיד מְיַגֵּעַ?


עַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁהַכֹּל כְּבָר אֵינֶנּוּ,

חָלַף כְּעָנָן הַנִּרְדָּף מִן הָרוּחַ,

הָעִיר, הַחֲנוּת, הַיָּרִיד הַמּוֹגִיעַ

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב בְּצוֹם וּלְלֹא־נוּחַ,


וְגַם הַיָּרִיד שֶׁבִּשְׁבִיל קוֹנוֹתַיִךְ,

“יָרִיד בַּשָּׁמַיִם” עַד עֶשֶׂר בָּעֶרֶב,

עַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁהַכֹּל נִשְׁתַּתֵּק שָׁם,

בַּכֹּל הָשְׁלַךְ הָס וְלַכֹּל הֻגַּד הֶרֶף –


אֶרְאֶה כִּי צָדַקְתְּ בְּשָׁקְלֵךְ שַׂקִּיקַיִךְ

בְּקוֹל דְּפִיקָה לְמִשְׁמַע הָאָזְנַיִם:

כִּי גַּם מִדִּמְמַת הַכִּלְיוֹן וְהַמָּוֶת

עֲדֶן מְהַדְהֵד לִי דָּפְקֵךְ בַּמֹּאזְנַיִם.



המלצות קוראים
תגיות