מִשְּׁנוֹת הַבַּחֲרוּת    🔗

1. לאורי-ניסן גנסין

אור ליום ב‘, פ’ מצורע, התרנ"ז, בּיליסטוק [ג' בניסן – 23.3.1897]

אחי ורעי, ידידי וחביבי… לא אדע אכנך… אנ"ג היקר.

אנ"ג שלי! ¹

מכתבך היקר קיבלתי. כל אומר, כל מלה היו² מרפא לנפשי, שיקוי לעצמותי. אין אומר ואין דברים בפי לתאר ולספר… ואודות מצבי אודיעך: כי מטרתי אך מעט השגתי… כי משכילים פה אך מעט מזעיר. לא אוכל להחליט, כי במקום ש“הבוקר אור” י“ל³ לא יימצאו אנשי בינה. זאת לא זאת! אך הם נחבאים אל הכלים. צריך אתה לחפשם בנרות, למען תמצאם. וזה קשה לי מאוד, כקריעת ים סוף… כמוּבן. אך מתלמד אנכי. מחר אי”ה⁴ אָחל את “מורה הלשון”⁵ בלי שוּם עיכוב. חומש אלמד וכתבי הקודש. בלילה הזה קניתי שתי חוברות “הויז-לעהרער”⁶ – ומחר אי“ה אָחל להתלמד. מיום א' לפני שבוע הנני קורא בכל יום שתי שעות רוסית, מעט בפרהסיא ומעט בצנעא. ואת ה”הו“ל⁷ בל תשלח לי, ואחשוב כי תמצא קונים לו, ובפרט אם תפחית עשרה ק”פ,⁸ ותשלח לי רק 40 ק“פ, כי לא אוכל התאפק, לחכות עד כי יבוא, “וגם לא במהרה” – כדבריך. אם תשלח את אנדרסן⁹ ומכתב סגור, בל תשלח До востребования¹⁰ כי קשה מאד לקבל פּה, יען שבּיאליסטוק לא דמי מעט לפוֹטשפּ. רק שלח בפי'¹¹ על שם דודי, דוידוּ נוֹרוֹצקימו,¹² ובז’רגון¹³ תכתוב למטה, כי את אנדרסן שלח לך שבתי¹⁴ מסטארוֹדוּב¹⁵ לי לדורון, וכתוב בזה”ל:¹⁶ “איך האב גימיינט, ער וועט דיר שיקען ארעכטען ספר, ווי עס איז אפגירעט געווארען, נעמט ער און שיקט דיר אביכעל, נאר אדאגה, דו וועסט דאס קענען פערקויפין, וועסטו נעמען 50 ק”פ“… התבין לרעי? איש מזימות אנוכי, האף אין זאת?! – וסודות ודעות חפשיות תוכל לכתוב כאַוות נפשך על שם דודי. אקוה, כי מצבי יוטב מיום ליום. מעט אתלמד בפרהסיא, תחת שם: “גם זה צריך”… ומעט במסתרים… תחת הגמרא, להתכסות ב”אמר רבא", והכל על מקומו יבוא בשלום. אם שלחת אנדרסן – הנעשה אין להשיב!

פרוס בעדי בשלום כל ידידינו, ג“ג ודבריו הבטלים, ש”ד ומחשבותיו, יענקלי והלצותיו, אי“ב וחקירותיו, של”ם ושירו. לכולמו תפרוס בעדי.¹⁷ דא עקא, כי אין לי מקום שאכתוב למען “הפרח”¹⁸ וכבר הציקתני רוח בטני, אך בביהמ“ד¹⁹ לא אוכל, ובבית דודי פשיטא! עאכו”כ…²⁰

באיגרתך הפתוּחה כתבת לי, כי אכתוב מעט ל“קש”ה“. אך מה אומר לך, אחי? הן בעל נפש אתה ותבין, כי לא מענוותנוּתי, אך מגאוותי, אתבייש לכתוב לו, הן עם ר' יענקלי, אחי וחברי, עמו אדבר ולא אדקדק כ”כ,²¹ אך עם איש אשר תורה והשכלה בו פָגָשו, קושט ובינה נָשָקו – לפני איש כזה “יראתי בפצוֹתי”… כי יצחק – או ייכמרו רחמיו – על שגיאותי הגסות(!). ועוד: מה אכתוב? ציוּרים מחיי? מוטב לי שלא ישמע את צביעותי ושקרי (אוי לי ואוי לנפשי! מה אעשה וההכרח לא יגונה!..), אשר לא אוכל להביעם בלי שגיאות. ואם אכתוב לו ציוּרים, אשר שם הוּתרה הרצועה – למשל, ציוּרים מעלמא דקשוט, מהג“ע²² והגיהנום – הנה לא צריכא ליה, לדידי. יקח את ה”ראשית חכמה“²³ וידע הכל… ועל כן, לפע”נ,²⁴ יפה שתיקותי מדיבורי, ואמור לו רק, כי אוקירו²⁵ כערכו. ואם ירחיב לי ד' כמאוויי, אז “לא אחסום את פי עטי”, כאשר יאמרו המליצים. ובזה אשאר ידידך בכל לבבי ובכל נפשי ממש. כן ימלא ד' משאלות-לבבי, כאשר היא נתונה לך, חביבי ויקירי, ועד עולם לא אשכחך, עד יום שובי לעפרי. זאת אודיעך, כי בב.²⁶ קוראים עברית מעט מן המעט. כמדומה לי שאין בביליותיקה פה שיתנו לי לקרוא בחינם, אך לוּ יתנו לי בשכר, ואוכל להחיות רגשותי למען לא אחלל את שמי.

י. ח. ב–ר.

2. לאורי ניסן גנסין ולגרשון גינזבורג

[א' באייר תרנ"ז, ביאליסטוק, 20.4.1897]

אחי, ידידי ויקירי, בבת עיני, אהובי א. נ. גנסין! את מכתבך הגלוי קיבלתי זה רגעים מספר, אך לא אוכל להתאפק שלא לכתוב לך; אך סלח, אחי, סלח, כי לא אשלח לך מכתב סגוּר כאשר הבטחתיך, כי האמן לי אשר הפרוטות האלו שאלתין… (התבין?..) וגם בעד “הפרח” החילותי לכתוב. שני סיפורים ורשימה ושני שירים, אך כולם לא נסתיימו, כי ראשי סובב עלי כגלגל, ועוד כי אפס מקום.²⁷ כאשר אשאל לדודי: “האין מכתב מפוֹצ’אֶפ?” יענני: “למה לך מכתבם, האם תורה ועבודה ילמדוּך?” “ומה הם חיי האדם, אם לא אחווה ורעוּת?” “הנח את התפלספותך! – יענני ברוגז – אנוכי שונא איש מתפלסף… לוּ לא היית כעת… והיית לומד בהתמדה כרצוני, כי אז היה²⁸ טוב לך בזה ובבא. ועתה… אוי לך… ואבוי לנפשך בעלמא דקשוט”… – אמנם, דברים אלו כמתלהמים יבואו ללב יחב“ר,²⁹ אך הוא יצחק מזה, ויבוא אל ביהמ”ד, אך גם שם לא הונח לו… ללמוד שפה המוזרה לו תחת הגמרא. לא בסימא מילתא! ³⁰ ובכן מה עשיתי? – שכרתי לי מלון³¹ בעד שני רובל, ולקחתי לי בעד פרוטותי האחרונות 5 חוברות “הויז-לעהרער”. אולם שלוש סיימתי בכי טוב. וגם הרביעית החילותי, אך ראיתי ונוכחתי, כי אין שווה הדבר באיבּוּד הזמן. רע ומר! – ניסיתי להראות שירי לפני המשכילים האחדים אשר הכרתי, אולי… אך אחרי קריאתם ענו ואמרו: “אמנם טוב… מדוע לא תשלח זה אל ‘הצפירה’… אך מי לידינו יתקע כי שלך הם…” אנוכי הראיתי להם את הצַרנָאוֹת³²… והם כמעט יאמינו לי… אך לענין “טובה” מי ידבר? קר לבם ככפור… האם אנ“ג וג”ג³³ הם? – אדרבה, אחד העיר למוסר אזני, מדוע בישבי אצל הגמרא, לא אתנענע בנעימה. רק כבעל מחשבות נדמיתי… ובכן ראיתי כי לא כל מוחא סביל דא, החילותי לדאוג לעצמי, ללחום מלחמת החיים, כיאוּת לאיש-אובד כמוני… חפצתי לעזוב את ה“ימים”³⁴ המעופשים… את לחם הדמים… את הבוז, השפלות והעבדות, חפצתי לקחת שני תלמידים ולהיות אדון לעצמי, ואז אדע מה לעשות… אך הזמן אמר לי: “חכה מעט, ידידי, עד יעבור הזמן הזה…” ולא נתן לי רק תלמיד אחד בעד 15 רובל לשתי שעות ביום. שעה גמרא ושעה קריאה בספרים עברים.^35∗ לכן הוּכרחתי לחיות כמקודם, מחסרון כיס… אולם אבי-תלמידי שכר מורה³⁶ לתלמידי וגמרתי אומר להשתתף בפרוטה, וגם אנוכי אשלם חצי רובל לירח, למען ילמדני, ואי"ה כאשר אלמד רק אצלו חמישה ירחים והוא יביאני השערה… בשפת רוסית ואשכנזית, הנה המוֹתר אתלמד בעצמי; אך רק ההתחלות קשות… יהיה האל בעזרי!

ומעתה יהיה סדר יומי כן ואיש לא יפריעני: 14 שעות אעבוד דבר יום ביומו. 4 שעות אעשה את האוּרוֹקוֹת³⁷ בבית מלוני, בלילה… 2 ש' אלמד עם תלמידי. 1 שעה אתלמד שם בביתו עם המורה. 2 ש' אלמד בביהמ“ד, כמעט בצנעא, תנ”ך ודקדוק, כי קניתי לי את “תורת הלשון” לפרידמן, וגם “מורה הלשון” יש אצל תלמידי. אמנם, יש פה בחורי הישיבה נעלמים, אשר השיגוּ להם מורים בחינם, אולם אנוכי לא אמצא… וע“כ גמרתי אומר, יהיה כמו שיהיה. והמותר אלמד גמרא, מסכת בבא בתרא… וכה אסיים אי”ה את הזמן… בספרותנו יראתי, כי אקרא מעט… ולע“ע³⁸ קראתי את ה”כנסת“, III,³⁹ התרמ”ח. וכמעט את כל ה“הויז-פריינד”⁴⁰ הז’ארגוני, בלשונו של ספּקטור… היום יביאו לי את ה“כינור ישורון” לש. ל. גורדון. אבקש לשלוח לי את המַרקות⁴¹ הדרושות, כי נחוצות הנה לי, אך אם חסרון בכיסך, לא אכפה עליך, חביבי ויקירי, את ההר כגיגית.

לאהובי, ידידי וחביבי, הטוב ומיטיב עמי, מר ג. גינצבורג, אתן תודה לך מקירות לבבי על מכתבך הפתוח… אך קצר הגליון מלדבר עמך ביחידות, על-כן הסתפק-נא בהמעט שכתבתי לאחי אנ“ג. פרוס בעדי בשלום משוררנו של"ם. הוא שלח לי איגרת פתוחה, ותודה לו על זה. אם תראה את זלמן לבית הריצ’יצ’ים תאמר לו, כי מאוד חפצתי לכתוב לו עוד הפּעם, אך מחסרון פנאי חדלתי. ואמור לש”ד פה א“פ⁴² או במכתב, כי אהבתי שמורה אליו, אך יחכה-נא מעט והיה כאשר ירחיב לי ד', נכון הנני לכתוב לו כחפצו. ולקש”ה תאמר: יען וביען, כי לא גבהו דרכיו ולא רמו עיניו ולא יצרור על אהבתי את הדומיה אויבתה בנפש, הנני נשבע לו בימיני, כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה ומוצא שפתי לא ימוט, כי כאשר יניח לי האל מסביב, לא איאלם דומיה, ואת ידי אמשוך בשבט סופר ואל חכי שופר, כנשר ארים קולי, להגיד ולספר את הקורות אותי⁴³ ולהביע את רחשי תודתי לפניו, אולם פה קצר המצע מהשתרע ואתו הסליחה.⁴⁴ נאום “בעל המליצה”.

י. ח. ב–ר.

P. S. שלח-נא לי את “הפרחים”, כי של“ם כתב לי, כי גנב את “הפרח” משטק”ר,⁴⁵ אעפ“י ששמעת ממני את הנ”ל, תכתוב ע"ש דודי, אך הנוסח תכתוב שאמכור, כפי מה שהוריתיך במכתב העבר. יוכל היות, כי אכתוב לך גם בעד “הפרחים”. תקוותי לימים הבאים אכתוב לך במכתב השני.

יחב"ר

יום א' פ' קדושים, ר"ח אייר, בעזרת השם! ביאליסטוק.

3. לגרשון גינזבורג

בע“ה, היום יום א' לסדר נשא, התרנ”ז לפ“ק, פה ק”ק פּוֹצ’אפ, יצ"ו⁴⁶ [ו' בסיון. 25.5.1897]

שלום ורב טוב לידידי המופלג, הרבני הנגיד, חו“ע⁴⁷ וכו' מוהר”ר⁴⁸ גרשון, הי"ו,⁴⁹ עצמותיו יחליץ, אמן סלה.

אחדשה“ט,⁵⁰ ראשית הידיעה, היא הקריאה שאני ב”ה בחו“ש.⁵¹ ושנית, כגון דא צריכנא למודעי, כי ע”י המוכ“ז,⁵² ייטיב נא לשלוח לי את אפיקורסותו של שטינברג⁵³ ימ”ש,⁵⁴ כי בעוה“ר,⁵⁵ שהפירצה נתגברה, וקורים כמעט כולי עלמא בספרי הגויים, ומרגלא בפומיהו,⁵⁶ שאין ביכלתם לקרוא בלעדיו, ומפיך ג”כ, כמדומה לי, שמעתי כן, לכן אמרתי קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא,⁵⁷ ותהיה אתה מחזיק ידי ע"ע,⁵⁸ וכו'.

ואפריון נמטיה⁵⁹ להבחור המושלם וכו' כמר יחזקאל נכד אפרים ה',⁶⁰ שנתן לי את הטומאה שנתלבשה בתמונת “ווסכוד”⁶¹ וקראתי אותו (לא עליכם) בזמן מתן תורתנו, להוי ידוע למר, שרובא הבנתי, ולא כמו שהעלה כת“ר,⁶² יצ”ו.⁶³ וד"ל.⁶⁴

ידידך הדושו"ט⁶⁵ כל הימים לרבות הלילות

יוסף חיים בלא“א⁶⁶ שלמה נ”י.⁶⁷

עיקר שכחתי, כנהוּג: כי למעה“ש,⁶⁸ תשלח לי אחד מספרי הגויים, כאשר הבטחת לי, כי הטומאה הנ”ל גזלה ממני הקליפה הגדולה שיצאה מהקדושה (אנ"ג⁶⁹ ), ואני נשארתי כ“שקץ בלי חליל” וכרב, להבדיל, בלי תורה, ושלום לו ולתורתו ולפלפולו.

הכותב, גדיא מסנקא,⁷⁰ שוטה שלא ראה מאורות מימיו

הנ"ל.

4. לאורי-ניסן גנסין ולגרשון גינזבורג

[ביאליסטוק, חורף תרנ"ח, 1898]

הפותח שער

(שיר קטן)

באותיות השחורות, רעי, הסתכל!

מַזה האודם המהול שם?

הביטה-נא, את דעתך לא אסַכל,

רואה אתה, האין זה דם?

*

כן, כן, דם! לא מים הרעים…

דם לבּתי, הטבועה ברפש,

דם יצורי גוי, הנטבעים,

דם-חללים… דם-הנפש!!!

י. ח. בּרֵנֶר.⁷¹

לאהובי וידידי אנ"ג!

מכתבך הארוך, אשר בו הראיתני את עוצם אהבתך אלי ואת דבריך וסגנונך הלוקח לבבות, קראתי. ואמנם לא ידעתי מה אענה לך, ידידי, על כל דבריך. הנה הם נאמרו לפי מחשבתך רק להוציא את הטינא אשר בלבי עליך, אך באמת למותר הי[תה} כל הטרחה הרבה הזאת. כי מדוע אתלונן עליך? הן נפשי יודעת מאוד, כי אנוכי האשם, אנוכי התנהגתי רע, גם לעצמי גם לכם, רעים אהובים. והגם עוד לי הצדקה לצעוק, אמנם, על מניעת-מכתבך, היה⁷² לי להתאונן באזניך, אך בזאת הנחת את דעתי רק במלים הראשונות ממכתבך “הטבול מכל עבריו”…

אולם, בדידי, ידידי, רע ומר! אנוכי לא אדע, איך אוציא ממך את רגשי-הבוז אשר ירגיש לבך עלי. ברגע הראשון אחרי קראי מכתבך, בעת נתמלא לבי דם-חללים, דם-נכאים, נתעבים ונאלחים, אז אמרתי בחפזי: לא! אנוכי אשנס את מתני, את עטי אקח בידי, ואראהו לדעת, כי אמנם לו הצדקה אשר יחשבני ל“איש-תהפוכות”, לאיש, “אשר חפצו רק לתור את הארץ”. כי הלא מעשי מעידים על זה! אך אנוכי אתחזק, ובכוח עטי אוכיח, כי לא צדיק גמור הנני, אך גם איני חייב כולו. דברי ימי חיי הטבוּלים בדם, היסטוֹרייתי המלאה רישומים לא-טובים ומכאובים נוראים, חיי התלוּיים בדעת אחרים, הם המה עזרוּ לא מעט למצבי הפרוע כעת. חשבתי להתחיל דברי ימי חיי מירחים אחדים לפני בואי פּוֹצ’אֶפה, להפיץ אור על תשוקתי לנסוע, לספר גם את החיצים אשר יוריתי פה. אולי אסיר מעט את הדברים השנונים, המבצבצים מתוך מכתבי. מסופקני עוד, אם הצלחתי את דרכי בזה, כי כתמים כאלה אשר נכתמה נשמתי מלפניכם לא בקל ירוּחצו, אך בבואי עם הספר והנה – אהה! –

… עטי יכעס, אפי חרה,

"לא! – יתקצף – לא אכתוב, מחמדי!

לא אחפוץ לשפוך טפי-מרה!"…

ולרגעים יפול מידי.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

אנא, עטי, אל תעזבני,

כתב-נא, כתוב זכרונותי,

הן אתה יודע, כי אומלל הנני,

ראה-נא, הביטה דמעותי…

אנא, לך אל רעי הנאהבים,

אמור להם, – מהרה חושה! –

כי שמי הטהורים הקדירו העבים

ואנוכי לא אדע אנה אנוסה.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

התחלתי לכתוב… וברגש כביר, פני נתלהבו, לחיי נתאדמו והחילותי לתאר את הכל, עד כי בצדק אוכל לאמור, כי לא בדיו כתבתי, אך בדם… אולם עטי חדל עוד פעם מלכתוב… ובפיו הקטן והשחור החל לצפצף אמרתו:

למה זה הבל תיגע, בַּער?

הרֵעֶיך לדבריך יאמינו, יקשיבו?

הבאותיות מתות תשקיט את הצער?

הן ל“פרַזות ריקות” אותם יחשובו!

הבכתיבתך את פניהם תכפר?

תגיד למו צרותיך, אסונך –

אפונה, אם הכל תוכל לספר,

כי הלא דל מאוד הוא סגנונך!..

ואמנם כן, ידידי ורעי, בזה צדק עטי, כי זכור ואל תשכח, כי זה כמעט שנה אשר רחוק הנני מספרות… ואיך אוכל לתאר את כל רגשי לבבי גם פה גם שם?.. איך אוכל להניע את לבבכם? ובכן בבושת הפנים שבתי מעבודתי ואחל לכתוב פשוט, בלי כל צרמוניות, מליצות והרצאת דברים, כי לשוא אתייפּה (וגומר…) ודי לי, כי אנוכי יודע בעצמי, כי אינני רשע גמור בכל אשר עבר עלי. עלי לדעת, כי הרבה סבלתי, נלחמתי, פירפרתי בין החיים הרוחניים ובין המוות, בין האור והחושך. ומה אעשה, כי לא יכולתי להחזיק מעמד… לנַצח? חיי תלואים בדעת אחרים… זה צרתי בעיתות העבר וגם בהווה.

כן, כן, זה כל שגעוני. בעל-דמיון הנני! איך לא ידעתי, כי גם בביאליסטוק אוכרח לחיות על חשבון-אחרים. גם שם לא אעשה כל מה שלבי חפץ, גם שם אהיה אסור בעבותות הפאנאטיזמוס, גם שם אוכרח להסתיר את אידיאלַי ולחיות חיי צביעוּת… איך לא ידעתי זאת?

אמנם זכרתי, זכרתי. אנוכי דימיתי, כי בבואי ביאליסטוקה, בלי ספק אמצא לי רֵעים אשר יבינו לרעי ואשר לא יעזבוני בעת צרה… אני דנתי ק“ו⁷³ מעצמי. ומה בערי אוקריינה, ערי החושך, מצאתי אנשים בעלי-לב, בעלי-רגש, אנשי תבונה, מגיבורי ישראל – בעיר ואם בישראל כביאליסטוק, אשר שם יש משכילים (ככלבים…) לרוב, שם ראה אור וכו' (לשונך במכתבך)⁷⁴ – על אחת כו”כ! ⁷⁵

טרם הייתי בצפצפה⁷⁶ לא ידעתי ולא הכרתי את כשרוני (אשר בעוונותי איבדתיו בזמן הזה). לא עלה על לבי, כי המוּזה משחקת עמדי והפּואזיה היא חבֶרתי ואשת בריתי, לא הכרתי ולא התבוננתי, כי לב-משורר לי. ואמנם גם ב“טינופתקה”⁷⁷ היה לבי מלא מאהבת ההשכלה, ואחרת לא חשבתי בלתי אם לנסוע הוֹמֶלה להשתלם בלימודים. אך אחרי היותי ירח בבית אבי, איבדה ההשכלה אין חין ערכה בעיני. בדבּר אלי אבי יום-יום: “מוח מעוקם… השדים יודעים, מה הוא מדבר… קֶנטשַׁפט…⁷⁸ קֶנטשַׁפט… מה? מה? מה תתן ומה תוסיף לך ה”השכלה" שלך?.. הידעתי? לעזוב את תורת ה', אשר מלבד המצוה הגדולה של לימוּד-התורה עוד תתן עושר וכבוד ומעמד טוב בחיים, ולהיות “קֶנֶריל”⁷⁹ – פטפוּ! בושה וחרפה! חילוּף טוב! חי–חא–חי!" ובדַברו ירק פעמים אחדות וינע בכתפיו. הדברים האלה, אם כי לא מחכמה נאמרו, בכ“ז⁸⁰ ירדו חדרי בטני, יען כי יצאו מפי אב יקר ואהוב. ואנוכי לא ידעתי עוד מ”השכלה לשמה" כיום… רק חפצתי להיות משכיל שלא לשמה, כלומר: “בעבור תכלית”. ובכן, כאשר הראה לי אבי את הפך-הדברים, נרפה רוחי, נאבדו רגשותי, וגם ה“חופ”ק“,⁸¹ החסיד ה”צבועאלי" (לוּבּאַויץ) דעירנו, הטיף עלי מלתו, עד כי גמרתי אומר לנסוע צפצפתה⁸² ללמוד, אך ורק ללמוד… מה טוב ומה נעים לשבת ולנגן “איפּכא מסתברא”! ⁸³… והכל ברגש ובחפץ. ומה נעשה עמדי בצפצפה? – זאת ידעת גם אתה!

שם… שם… רבותי! החילותי לחוש… להרגיש, שם החילותי לשיר… ולחוש חסרון-ההשׂכּלה באופן אחר. שם התעורר בי החפץ ל“השׂכּלה לשמה”, לשם ההשׂכּלה הרוממה, המעשרת רוח-האדם!…

*

חמתי עליך, אנ"ג, על כי תישפט עמדי אל אשר לא חפצתי להישאר בעירך. היכולתי להישאר ולהראות את “חומצי”, את “אפּיקורסותי” ואנוכי תלוי בדעת אחרים?

ידוע תדע, ידידי יקירי, כי גם “עת חרסים יניחו על עיני” לא אסלח לך על אשר נתת לי – בדמיונך – את “החפץ לתור את הארץ”. אמנם, חוטא אנכי, חוטא גדול, פושע ומעוול, אֶגוֹאיסט מנוּול, מוג-לבב ורואה צל-הרים כהרים – אמור הכל עלי, לא אכעס, יקירי, כי לא תשקר כל כך. יותר⁸⁴: מעט הנני חייב בצעידתי אחורנית… לאיש ראוי, כי אידיאליו יכריעו את חומרו; לאיש ראוי, כי ימות באוהל על קידוש-הדעה; לאיש ראוי לזכור, כי “גדולה דעה שניתנה בין שתי אזכרות!”⁸⁵ ואני יודע ששווה אנוכי את כל הבא עלי עתה. כי אמנם חיצי הזמן ירו בי מאוד, מאוד, בכל זאת אנוכי באיוולתי האדבתי את נפשכם, רעים אהובים (לא פה המקום להאריך; אקווה כי נבונים כמוכם יבינו דבר מתוך דבר ומלה מתוך מלה… אקווה, כי תבינו את לבבי המלא כיום הזה רגש-קודש…), ובכן הרשות לך לחשבני לאיש-תהפוכות ול“כל בו”… אך לא להוציא עלי שם רע כזה, חפץ אווילי ושטותי כזה!… צררתני, ידידי, צררתני!.. וגם ראייתך אינה מכרעת, על כי סבבתי כבר עיירות רבות… הגידה לי, שאהבה נפשי, איפה זה הייתי? אחרי “הלוּסק”,⁸⁶ ששם נפקחו עיני לראות את האור כי טוב, הייתי בטינופתקה,⁸⁷ אשר שם נמרטתי לחי וכמעט שלא נקברתי ב“קבורת חמור”…⁸⁸ ואין מקום לצעקתך!

ואלה מאי? – מדוע ברחתי מפוצ’אֶפּ? מדוע עזבתי רֵעים אהובים, רעים חביבים, ידידים נחמדים? ה“מעשה שתק”ר" גרם?⁸⁹ לא! פטפוּ! אפילו רושם קל לא רשם בקרב נפשי פנימה, אף פּעוּלה קטנה לא פעל עלי… ובכן מדוע?

הדבר כן הוא: התבוננתי בפני הרב שיחיה והנה אינם עמדי כתמול שלשום… המשגיח – הוא לא יבוש מלאמור, כי לא טוב יהיה ממני בקרב הימים… מדוע זה? הידעת? יען כי עמדתי לימין ה“בּיכלך” – גם הרב, גם המשגיח, גם כל העדה הקדושה אנשי פוצ’אֶפּ יצ“ו,⁹⁰ יודעים כי אינני יין, רק חומץ, כי נתפשתי כבר ברשת המינות ר”ל.⁹¹

אז החילותי לחשוב מחשבות, אז באו חלומות רעים והרהורים רעים ויבלבלו את מוחי: "לא טוב… לא טוב… לא אוכל להישאר פה, לא אוכל לכנוס גם בשערי הדעת והתבונה בעיר הזאת. ומה בסיבה קטנה כזאת נבאשתי – בהחילי להשתלם וללמוד מעט – מה ייעשה עמי?… הטוב לי גם להיפרד מפה בשם רע? הטוב לי גם פה להימרט לחי? לא! לא זו הדרך! (בסוד אגיד לך, כי לא חפצתי מאוד ללמוד רובא דיומא, כי לימודי התלמוד איבדו ערכם בעיני אז כמו עתה…) אלכה! אלכה! אנה? – החילותי להתייעץ בנפשי – אנה אשׂים פעמי? לעיר קטנה? לא טוב! פן לא אמצא מבוקשי – אלכה אל עיר גדולה, אל ביאליסטוק. שם… שם…

שמה, הכלל, הדעת, ההשכלה,

* * * * * * * * * * * * * * * * * *

והמשכילים כוּלָהַם, הטובים והנאורים,

* * * * * * * * * * * * * * * * * *

יבינו בודאי כשרונך בשיר… (משירי במכתבי אליכם).

עתה, כשאני פה, עתה כשנפלתי ארצה, עתה כשמתו כל אברי, עתה כשאני פצוע, מדווה לבוש קרעים, הולך שחוח, נדחה אחורנית, נבזה, נמאס, עתה אשוב ואשאל את נפשי:

ואיך לא הבנתי, שוגה ובער,

כי מי יתן לב לעלם כמוֹכָה? (שם).

אבל אז דאיתי בכנפי דמיוני, רגשותי הרתיחו את דמי, ובאמת החילותי להאמין בעצמי ולא ביקשתי חשבונות רבים. קיוויתי, כי אמצא לי רֵעים אשר יציגוני לפני משכילים אמיתיים, יתמכוני בימין-צדקם, ואז אסיר המעטפה מעלי, ויבואו ימים – קיוויתי – כי

מהפטרן⁹² הקטן, הזבוב, התולעת,

יהיה פוֹאֶט, במלוא-מובן-המלה!… (שם).

ובכן ויהי בלילה ההוא… הוי, אלי!… מה נעשה עמדי בלילה ההוא?! “הלילה ההוא יהי גלמוד”⁹³ וכו'… כי בלילה ההוא קברתי את כל רגשותי, בלילה ההוא נפרדתי מרעים אהובים, רעים אשר השפילו את כבודם להתחבר עמדי. היש לי גם פה רעים כאלה, אשר יחשבוני לאיש? הנה פה הנני שפל עד כי לא אאמין שהיו לי אז בימים ההם רעים… רעים של מי?… שלי? עמדי התחברו רעים?… אין זאת, כי חלמא טבא חזאי⁹⁴ והדבר לא היה במציאות. אמנם, זכרון נשאר לי מהלילה ההוא… הן, אנ"ג, כתבת, כי גם אתה תזכור מה שהיה אצל השולחן הקטן באַתיק⁹⁵ вагон מסילת הברזל… כן-כן, תזכור…

ועת גֵוִי יֵחַת מקולות וברקים

ויעזוב את נפשי מקול המולה…

אז נפשי תעופה, תרקיע לשחקים,

ושמה בעבים תשתפך כולה.

ומשם על ראשי ירד הגשם

מנפשי הנמקה, הנמוגה,

ובמטר גם אמצא ניצוצי-לשם

מנשיקת-אהובי, שאליו אערוגה.

אל תיוואשי, נפשי האומללה,

כי תטבע ביון כעס וחמה:

הן נפשי בך עוד לא בחלה

וגנסין, גם גינצבורג, לך עוד המה!…

(משירִי “עולמי”, שכתבתי בימים האחרונים ואם תדרשהו ממני אשלחו לך).⁹⁶

*

והנני בביאליסטוק…

ובב. יש לי דוד, מלאכתו היא הספרות הסת"מית. לבלקר⁹⁷ הוא. כמובן, ביקרתי את ביתו בתור “בחור שבא הנה ללמוד ולאכול ‘ימים’” –

ומה בכך? חזון נפרץ הוא! דודי קיבלני בסבר פנים יפות, דאג למעני בנדון ה“ימים”, עשה כל מה שהיה בכוחו, מבשרו לא התעלם, ובפרט, כי עוד “ישכור מצווה” בזה, להחזיק ידי לומדי תורה.

עבר חג הפסח… ואני ככלב הרחתי אחר כל בחור, אולי אמצא מבוקשי? אולי? פישפשתי, ולא מצאתי…

בתוך הימים חקרתי לדעת את הכל והנה: ביאליס' היא עיר-מלאכה. הריאליזם הוא השׂורר פה. בחור! מה אתה? בעל-מלאכה? תוכל לשׂכור?⁹⁸ טוב! קרב הנה! אבל האידיאליזם – מאן דכר שמיה? בחורי-העיר אנשים סוחרים המה. ישנם מעט הלומדים גם תלמוד, אבל מדעת הֵמה נעוּרים. ובחור שמרגיש… בחור בעל-לב, עוד לא ראיתי!…

משכילים גדולים אין פה. חנ“ב⁹⁹ המשורר לא היה פה מעודו. אב”ג¹⁰⁰ הכוהן – כאילו כבר עבר ובטל מן העולם. מידד – לא אדע מי הוא. ניסנבוים¹⁰¹ יש פה, אולם הוא איש טרוד. ושנית, בתור מה אתייצב לפניו? הן נבער מדעת אנוכי. על חסרון-ההשכלה פה יעיד הדבר הזה, כי אין פה כ"א¹⁰² ביבליותיקה אחת, אשר פחות משלושים אגורות לירח, לא יינתן מאומה ושני רובל ערבון (задог) – וגם הדורשים אותה מעטים המה!

אמנם, מצאתי שני בחורים, אשר נודעתי אליהם. הראיתי להם את שירַי… הם הרכינו בראשם באין מבינוּת, אך מורם העברי אמר, כי השירים טובים המה ויקרי-הערך. ובכן לא האמינו, כי בעל קאפוטה ארוכה ובעל-פאות יכתבם… לא אחפוץ להאריך ולתאר את כל אשר עבר עלי, כי הן קיבלתי עלי לדבר בקיצור. וגם כמעט הארכתי יותר מדי והיום קצר. אך ההכרח אספר. ובכן ראיתי, כי לא טוב עשיתי שנסעתי הלום, אך הנעשה אין להשיב. ומה יענה אבי, השמח כי נסעתי ביאליסטוקה, אם אעזבה? מה יאמר דודי על זה? הלא להם לא אמרתי את לבבי!

ובכן הוכרחתי להישאר פה. גם זאת אל תשכחו, כי ירח ימים לא באה מלה עברית אל פי. החילותי להרגיש, כי רוחי ירפה מיום ליום. חשתי, כי קרירות גדולה נכנסה בלבבי ותעש שם שַׁמות…

דודִי החל לראות עצבוני, את אי-התמדתי, ויחל לשחר את אזני למוסר… אולם לא [כל] כך במהרה נכבתה גחלתי… רגשותי לא נתנו דמי לרוחי… קניתי את ההו“ל,¹⁰³ החילותי להתלמד שפת רוסיא בצנעא. מעט ביום תחת הגמרא, וכמה שעות בלילה, אחרי אשר ישנו הבחורים “בעלי-הקלויז”. למדתי תנ”ך הרבה… כתבתי עברית. שירים. החילותי לכתוב סיפורים ורשימות גם בעד “הפרח”…¹⁰⁴

אמנם שגיתי, כי נסעתי ביאליסטוקה – חשבתי אז – אך אלחום ואנצח… אולם לא כן! דודי החל לספור את צעדי, הוא הריח, כי תמיד אתהלך קודר בלחץ-לבבי, הוא בא כמה פעמים אל הקלויז והנה – אני כותב!

– מה תכתוב?

– מכתב! – עניתי ומוג-לב כמוני נתאדם מיד, ונתלבּן, וחזר ונתאדם…

– מכתב? – הלא אתמול אמרת לי, כי תכתוב מכתב אל אביך. ואיזה תכתוב היום?

– אל רעי אשר בפוצ’אֶפּ! – עניתי מעט בעוז-רוח.

– אה! – קרא הוא – כל היום הנך כותב. אנכי לא אבין מה לך ולרעיך?

– ומה הם חיי-האדם, אם לא אהבה ורעוּת? – קראתי מעט בכעס.

פילו[– –] – קרא דודי בלעג – אנוכי אשׂנא פילוסופים כאלה!

לוּ היה אחר במקומי, כי אז ירוק ירק בפניו ושלא לשמוע לו. אך אנוכי זכרתי מיד, כי חיי תלויים בדעת אחרים…

כל בני הקלויז הביטו עלי כעל משוגע… בחור עבה… בעל חוטם גדול… בא הנה והוא חצי-משוגע… כותב כל היום וכל הלילה… ואוכל ימים… בעד מה? לומד מעט… וכל היום הנהו כותב… הראיתם משוגע כזה?

בשמעי את הדברים… וכי הקלויז הוא כמרקחה… יראתי פן יגרשוני. לכן, בראותי, כי ניבעו מצפוני, חשתי להקדים פני הרעה, ושיניתי את מקומי לקלויז אחרת. אכן, גם נבאשתי בעיני דודי!

זה היה הרעם הראשון שקיבלתי פה. אולם עוד לא חתי מפניו. ברוב יסורים השׂגתי לי “תלמיד” ושׂכרתי לי משכן או מעון. ושם למדתי בליל כמה שעות רוסית, ביום לא יכולתי ללכת מהקלויז, כי הגבאי דשם הביט על כל צעדי… תנ"ך למדתי, אך בעד “הפרח” חדלתי מכתוב, כי לא הספיקה לי השעה.

_________

רעי הנחמדים! אקווה, כי בעוד ימים אחל לכתוב זכרונותי לעצמי. ושם יהיה מפורש הכל באריכות. אך פה אאולץ לדלג על דברים רבים. כי לא אוכל להניח גליונות הרבה, פּן לא יחפוץ הבי-דואר לקבל ויאבד המכתב. וגם העת קצרה, והאות, כי גם צארנֶה¹⁰⁵ לא כתבתי. רק היום התחלתי כך לכתוב, ובכן סלחו לי על אשר לא ציירתי היטב, וגם הדקדוק יחסר באיז[ו מקומות], אם כי [?] לא זר לי ת"ל¹⁰⁶ עתה, אך בחפזי לא דייקתי. את מצבי בעת ההיא כתבתי לך במכתבַי…

וכה עבר עוד ירח ימים עד חג השבוּעות. העצבון אכל את לשד-חיי. רֵעַ לא היה לי, כי אשפוך לפניו שיחי ודאגתי לפניו אשיח, ספר עברי ג"כ לא היה לי, אשר יחזק את רוחי. מיום ליום נפלתי. הכרח אילצני להצטבע, לרומם את הסמרטוטים ולגנות את ההשכלה, אידיאלי איבדתי אחד, אחד. דודי הֵמר את חיי, זכרונותי כי נפרדתי לשוא מרֵעים אהובים לא נתנו דמי לנפשי, לשבת כל היום וּלהתנענע אצל הגמרא היה הגיהנום שלי, ללכת לשוּלחן-אחרים נחלשה גווייתי. התלמיד שלי היה פרא, ורבת שׂבעה לה נפשי ממנוּ, הוא הֵמק את לבי. ובכן, ויהי ביום הראשון לחג השבועות נחליתי – לא עליכם – עד כי לא האמנתי בחיים!

בקומי ממחלתי הגדולה מצאתי את זה: מכתב גדול ארוך ומלא על כל גדותיו מאבי שי',¹⁰⁷ בו יתאר את החורבן אשר עשה מכתב דודי בביתו, כי דודי כתב אשר לא אלמד אף מלה אחת, ואת הטפל שׂמתי לעיקר, כל היום הנני כותב… אבי יכתוב לי, כי קיווה לעשות ענבים ויעשׂ באוּשים. ואמי וזקנתי בוכות כל היום על אשר נגזרה תקוותם. המכתב הזה – אשר אנ“ג לא נתן אמון בו, וגם זאת לא אשכח – הביאני לדמעות, וכל היום הלכתי כמשוגע. אתפלא באמת, איך לא נשתגעתי? גם מהחופ”ק¹⁰⁸ דעירנו, גם מדודי אשר בטינופתקה קיבלתי מכתבי-מוסר, ממש נעתקים מה“ראשית חכמה”¹⁰⁹ (לפי נוסחי: “ראשית סכלות”). וגם את התלמיד איבדתי מסיבת מחלתי. כל אלה נקרו ויאתיו ביום אחד. והרוח שאינו מצוי הזה אחזני בציצית ראשי ויאחזני ויפרפרני ויעשני – גל של עצמות!

*

ואז החלו לי ימי היאוש ושממון-הנפש. מני אז אספור לי לילות-עמל, מאז היה לאבל כינורי, מני אז איבדתי את הכל… את כל תקוותי בחיים! אולם אז מוכרח הייתי.¹¹⁰ “מעון” (станция) לא היה לי, החילותי ללון בבית-המדרש, וגם מה אועיל, אם גם לא אלמד, אחרי שבין כה וכה ההשכלה בורחת ממני. לכן התחלתי ללמוד דווקא בהתמדה גדולה, ודווקא גמרא…

ומעט-מעט התרגלתי בחיי האלה. החילותי ללעוג בקרב נפשי פנימה על חלומותי, חדלתי להאמין בכשרוני, כי הן הלא הכל צחקו ממני וימלאו שחוק פיהם, כאשר אמרתי, כי “בעל-לשון-קודש” הנוכי והיום הכל מדברים עמדי ידידות, מקשים ומפלפלים עמדי. החילותי לשיר בהפך… ראיתי, כי רק בד' אמות של הלכה חלקי. החילותי להיות “מדקדק במצוות וחסיד נלהב”, יגעתי באמת לשכוח את כל מחשבותי… נעשיתי אחר, ממש אחר. נהפכתי מן הקצה אל הקצה ומאיש – נהייתי מלך-בלהות… ומי אשם בזה? אמנם אנוכי! אך גם הזמן היה בעוכרי!

ידידי אהובי! – הרשני-נא להיאנח עתה, כי כבר מלא לבבי דם והציקתני רוח-בטני. אבטיחך, כי האנחה הזאת היא דומה ממש לאותן האנחות הכבדות, העמוקות, החמות, שהוצאתי בהיותי “יחב”ר"¹¹¹ – ואמנם נפש טמאה היא נפשי עד עתה, אך הלא בעל-תשובה אנוכי! התרשני, ידידי? – אשאל עוד פעם – התקבלני בתשובה שלמה לפניך, כי יסורים רבים הנני סובל כעת בעד פשעי…

“אחי אתה, יוסף חיים ידידי! הנני מוחל וסולח לך!” – אשמע קול רעי החביב מדבר. “א”כ?¹¹² מאוּשר הנני! והנה לפניך אנחתי: אללי לי! אי-אי-אוה-אוה-אי!!! ואמרת: “על מה תיאנח?”

הנני נאנח, על כי לא יכולתי אז לתאר לפניכם את כל אשר עמדי, ועל כן לא הבנתם את מצבי. וחילוף-מכתבינו לא היה כל כך טוב, כידוע. ואתם, אשר קיבלתם תמיד מכתבי, פעם כך ופעם כך, תחשבו אותי ל“הפכפך ואשר יעשה זר מעשהו” – כן, כן, אגואיסט אנוכי, גם מהמיית-זבובים ושריקות-דבורים נבהלתי פן ירֵעו לי… הנעשה אין להשיב… הכלל: אומלל אנוכי!

*

אולם אחרי אשר נתתי ספר-כריתות לַדעת עוד לא נדַמה נפשי. כל זמן שהדעת היתה שעשועי, יכולתי לסבול את היסורים מ“אכילת ימים” – אך כיון שנשארתי תלמודיסט לבד, חפצתי גם לאכול את שלי.

ובכן השלמתי את דוֹדי… עשיתי את כל חפצו ותביעותיו ממני. והוא החל ללמדני מלאכת הספרות,¹¹³ ובעוד שבוע החילותי לשׂכוֹר¹¹⁴ בעד שתי שעות שבע או שמונה אגורות, וזה היה לחמי. כמובן, גם זאת לא יפה היה בעיניכם. ואנוכי לא חפצתי להודות לכם על זה ועשיתי את שלי…

ובין כה וכה נהייתי אורתודוכס נלהג,¹¹⁵ קנאי, בעל דעות משונות!… ד' ירחם! ומה הפלא?

ספר, מעין אותם הספרים המאירים את העינים, לא ראיתי. ורוחי, אשר שואף הוא לספרים ולספרות, התרחץ בספרים ממין אחר, אשר השקוני מי-ראש בתוך שארי-חולי-ישראל… וכמובן, לא נהניתם ממכתבי שכתבתי לכם בימים ההם…

זאת שכחתי לספר, כי אבי, המקווה ממני גדולות, לא נתיישבה דעתו ממלאכתי, אולם אנוכי לא שמעתיו, אך אחרי החג קיבלתי ממנו מכתב, שבו ישפוך עביט של חרפות על ראש דודי, על אשר יטני מדרך הישר ויניאני מלימודי… גם יבקש שם אותי כי אלמד בהתמדה, ואי“ה,¹¹⁶ על חג הפסח אסע לביתו. אנוכי, אשר כבד היה בעיני לעזוב את הספרות ולהתחיל לאכול ימים כבתחילה, ביקשתי את דודי, כי לא ישמע לקול אבי, אך הוא לא שמע בקולי, ואני נאלץ הייתי לעזוב את הספרות ולבוא אל הקלויז הקטנה הזאת – הרחוקה מדודי בערך “כנס”¹¹⁷ וע”כ לא יֵדע ממעשי – שאני יושב בה. כל היום לא יבוא אף ילוד-אשה. ורק אני וחברי (אשר תיארתיו במכתבי הקודם) נשב פה. ולא חסר לי פה בלתי “שני ימים בשבוע” – כל כי האי ריתחא!…¹¹⁸ לרעוב שני ימים מילתא זוטרתא¹¹⁹ היא עתה בעיני… כבר הורגלתי!

*

זה כמעט ארבעה ירחים שהנני יושב פה ויותר משני ירחים ישבתי בשלווה. הייתי מאושר מדומה. אבי כתב לי מכתבי-אהבה, ואחרת לא חשב, כי אבוא על חג הפסח. ואני למדתי באמת בהתמדה גדולה ואחרת לא חשבתי. אבי ביקש ממני, כי אכתוב להרב דפ.¹²⁰ לגול מעלי את העלילה שהעלילו עלי, כי עזבתי את התורה ואלך חושך ולא אור… ואני קיימתי את דבריו. אנ"ג רֵעי ראה זאת ויחר אפּו. ואז מֵעָקת-לב נפלתי עליו במכתב מלא חרפות, אשר עליו לא ענני עד המכתב הגדול הזה…

“מעקת לב” אמרתי. “מעקת לב” כתב גם אנ"ג, ולבו ניבא ולא ידע מה ניבא, כי באמת בכתבי המכתב ההוא כבר החילותי להרגיש “ימים מקדם”…

שמע, ידידי: דרשות ניסנבוים על דבר תחיית-ישראל, הטפת קנטור¹²¹ ורובינשטין, “תולדות היהודים” – לגראֶטץ, וחוברות אחדות “השחר” שקראתי פה, ספרי ז’ארגון: “דער יודישער ערב פסח” לר' מנדלי זקננו, וספרי ספקטור ובלושטין, הם העירוני משנתי, הם הזכירוני זכרונות, הם השיבו לי את לבבי, הם תיקנו את כנורי, הם העמידוני, ובקול נאדר בקודש, בקול חוצב להבות קראו כולם (שלא בכוונתם):

“עורה, בטלן, למה תישן? הקיצה משנתך!”

ואחרי השֵׁנה הארוכה הזאת, שנת שבעת ירחים, הקיצותי כאותם הדבוֹרים אחרי שנתם כל החורף, ולפני שבעה שבוּעות היה הדבר, כי חידשתי את ימי כקדם.

אל תאמר, אנ“ג: “הבל-הבלים! עתה לא תעשה חיל! כבר נתקרר קדרך!” לא, ידידי! עתה ארגיש, כי הנני איש אחר, עתה הנני ערוך למלחמה… ולעת-עתה, בשני הירחים האלה, עשיתי את זאת: למדתי חלק גדול מה”מורה הלשון“, למדתי איוב ותהילים, עברתי על פני החלק השני של “שׂפת רוסיא” לווֹלפּאֶר, וגם חלק קטן מהחלק השלישי (Русская речь II, III, М. Вольпер), וגם עברתי על כריסטוֹמאַטיה רוּסית-ז’ארגונית קטנה ליונה טרובניץ, הסופר הידוע, וגם למדתי מהמתוֹדה לצ’אצקין את החלק הראשון וחוקים אחדים מחלק השני. כי הנני עוסק כל היום בידיעות הנחוּצות. כבר ישנתי די צרכי, ועתה נתעוררתי ובשבוע הזה לוויתי שני רוּ”כ ושלושים ק“פּ¹²² והלכתי אל הביבליותיקה לקחת ספרים. לעת עתה הנני קורא את “קורות היהוּדים בספרד” לא”ש פרידברג, הוצאת “אחיאסף”. אחרי כך אקח את ה“דברי ימי ישראל” לגראֶטץ ז"ל –

הנה כי כן, בכבדוּת וּבלי סדרים הפצתי אור על חיי בביאליסטוק. זאת עבר ועתה עלי להתייעץ על העתיד…

*

לפני שני ירחים, כשקראתי: “אחדש ימי כקדם!” אז לא עלה על לבי רעיון אחר, בלתי אם להיוותר פּה גם על ימי הזמיר,¹²³ וכשהתבוננתי היטב בדבר הזה, לא מצאתי “חסרונות” ומפריעים בלתי את זה: לעבור “מלחמת-פנים”, כלומר כי אבי לא יחשוב אחרת, רק כי אבוא לביתי על חג הפסח, וכמובן, הנסיעה הזאת היא מסוכנת לרוחי, אך יצר לבי, כמובן, לא יתנני לעבור על הבטחתי ולעבור את מצוות ובקשת אבי. לכן עלי להתגבר בזה ולא להיכנע, כאשר עשיתי עד כה, אך המלחמה הזאת כאַיִן היא בעיני, כי לבבי חזק עתה מאשר היה… ועוד היו לי בזה דברים קטנים, פּרטים, אשר יחסר לי שני ימים… וכדומה, ומחשבות, איפה אקח על הוצאותי בימות-הקיץ, הוצאות גשמיות, 30 ק“פּ לירח על קריאת ספרים וגם רובּלים אחדים על קניית ספרים – הכל “חשבונות בעלי-בתיות”, אשר בעד זה לא חפצתי להניע את רגלי מזה, כי באמת אין חפצי “לתור את הארץ”, כאשר גזר אנ”ג; אולם עתה התבוננתי וראיתי, כי טעיתי בחשבון… הבה אבאר את דברי:

שאיפותי ותשוקתי עתה אך – הדעת! שתי ההברות האלה המה אך המה חיי, בלעדיהם אמאס בכל, ולמטרתי הזאת, ידעתי, כי אין דבר אשר יעצור אותי. מוכן ומזומן אני למות באהלה. כי אמנם אתה תספק¹²⁴ בזה, אם ההשׂכּלה תכשיר את מידות האדם, ותרחיב את שאלתך במכתבך כפּוּבּליציסט מלידה… אבל אנוכי, אם כי הנסיון הורני לדעת, כי ישנם משׂכּילים, אשר אין בהם לא אהבת-הבריות ולא כל המידות שמנוּ חכמים, בכ"ז ארגיש, כי אך ההשׂכּלה היא תכלית-האדם, ושלמוּת האדם רק בדעת ימצא, ולכן, אנוכי, אשר אחפוץ לשׂאת עלי את התואר “אדם” לא לשם כבוד-הבריות, התפארות מגונה, רק כשאני לעצמי אמצא בזה את אשרי; לכן אדמה, כי הדעת שארכוש לי בגניבת-דעת תחת מכסה “בן-תורה” תוכל להזיק לרוחי יותר מאשר להיטיב…

זאת ועוד אחרת: כיון שהנני פה תלוּי בדעת אחרים, אוכרח לדבר את אשר לא יהגה לבבי, לא אוכל למצוא לי חבר, אשר עמו אדבר את כל אשר מעדי, דעותי, מחשבותי, כי כֻסָה פני.¹²⁵ רוּחִי ירפה מאוד בזכרי, כי הנני פה נבזה ונמאס, נאלח וחדל-אישים, איש שלא נברא אלא ללקק קערות-אחרים… הבמצב כזה אוכל להתפּתח? הן זה כבר הורני הנסיון!

ובאמת, איך אוכל לבטוח, כי שליו אשב פה, פן יבוא רוח ויעקרני ויהפכני על פני, פן יתבונן השַׁמש דפה ולא יחפוץ להחזיק ידי עוברי-עבירה… פן איתפש ביד… פן יימצאו ספרי? הבחיי-פחד כאלה אוכל להשתלם? טוב היה – אחשוב לפעמים – לוּ יכולתי לבוא למקום, אשר אוכל למצוא שם מחייתי ביגיעי, בהשׂיגי לי הוראת-שעות על “מעון” ושמונה אגורות ליום למזונות, וזה בערך רובּל לשבוע… מה מאושר הייתי אז. אחרי אשר פטרתי את “שעותי” הייתי יושב, משתלם, הוגה בספרים. וחיי היו אז חיים. אז התנחמתי על שנותי הרבות שעברוּ עלי בלי צעד אחד קדימה. מרגיש אנוכי עתה לכה"פּ,¹²⁶ כי רוחי חזק^127∗∗∗ עתה, וכנגד מכשולים רבים הייתי יכול לעמוד. Вот-то было-бы житье¹²⁸

יש אשר יעלה רעיון על לבבי בימים האלה: מדוע לא אסע פוצ’אֶפּה? הלא שם רעי האהובים, אשר ידאגו בעדי, כי אשׂיג הוראות-שעות. הם יודעים, כי הנני יכול ללמד, גם תלמוד, גם שׂפת עֵבר, ורובּל לשבוע מה זה? הלא זה רק שתיים או שלוש שעות. כן, כן, עצה טובה, אסע פוצ’אֶפּה…

ואז יעלה עלי רגש-הבושה וילחש באזני: איך לא תבוש לדבּר ואף לחשוב דברים כאלה? איך תוכל להביט ישר בפניהם?… שנה עברה ואתה על עמדך תעמוד, ומה תענה לכל מכיריך שמה? הלא שם “תיקבר חיים”…

ואז רוחי יעמוד ויהדוף את הרגש האחרון: הן זה הַראֵה את כוחך, כי למען בוא אל מטרתך לא תביט על כל המכשולים, ורגשותיך הפנימיים, אך זה התבונן, אם יחפצו רעיך דבר-ביאתך, איך ייעצו לך על זה, אם יסלחו לך על פשעיך, אם יקבלו יסוריך ושבר-לבך בתור “שילוּם”, ולא יזכרו לך ראשונות. אך אַל תבּט אחריך – פּן תהיה נציב-מלח!..

*

כן גמרתי אומר, ידידי אנ"ג, לשאול את פיך ואת עצתך בדבר הזה, ואם אוכל לשׂאת את כל “המבטים הקשים”, אשר יביטו עלי רעי ומכירי. הנה כן, שלושה רובּל יש לי להוצאות-הדרך, וגם זה הוא לקרבן על כל חטאותי, אשר אפקיר את נפשי בעבור הדעת, מַשׂאַת-נפשי. אמנם כן, העבר אין להשיב, אך בעתיד עלי להיטיב את דרכי. במלה אחת: כיון שלא אהיה תלוי בדעת-אחרים – יהיה הכל טוב!

*

וגם אם תמנעני מבוא אליכם, הגידה לי, אהובי, מה אעשה: אם להישאר פה במקומי ולאמור כאשר יאמר הרוסי: “מה שיהיה הוא שיהיה” что будет, то будет, או כי אתהווה ל“מלמד כפרי” על זמן אחד, למען אשר בכספּי אוכל לנסוע וילנאה. בוודאי עשיתי זאת, אולם יראתי פן לא ישלמוּ לי – מעשים בכל יום – ואז אבדתי!

וקודם היפּרדי ממך אשירה לך החרוזים האחרונים משירי “עולמי!”:

את צרותי – נפשי יודעת:

כי על כן לא אמצא נחת,

כי עולמי הלא הוא הדעת,

והדעת ממני בורחת…

אקווה, כי המכתב הזה, אמנם איננו נכתב בסגנון טוב ובשׂפה מדוייקת,^{129∗∗∗∗} ובכ"ז תיוָכחוּ ממנו את כל רגשי לבבי כעת… ותדעו, כי יוסף חיים כעת הוא יוסף חיים שהיה, אך נחלד… ותקווה נשקפה, כי בעוד ימים תסור החלודה ויתראה הכסף. היה שלום!

י. ח. בּרֵנֶר.

הנני פורס בשלום ידידי אהובי, “של”ם".¹³⁰ תודה לו על איגרתו הפתוחה ואותך, אורי ניסן, אגלה אזניך, כי הוא מתאונן עליך, כי בידיעתך לא יתנו לו ספרים למקרא. אתמהה!

“גרשון גינזבורג! ידידי יקירי וחביבי!”

ממכתבך בעל שני הגליונות, בין הדברים הארוכים המליציים, ראיתי, כי מצד אחד תצטדק, ומצד השני תדקרני – אגב-אורחא – על אשר באיגרתי הפתוחה לא דרשתי בשלומך. אמנם, דקירתך היא משׂורגת היטב בדבריך – מעשה-אדם! – ולא עליה אני דן, כי הלא איגרתי לא דורשת-שלום היא, כ“א¹³¹ מקוננת, ועל מכתב כזה אין מתרעמים, ועל אשר תישפט עמדי, “מדוע דרשתי ספר-כריתות?” – שמע מינה – אמרת בסברת הר”ן ותעלה ותוריד את אצבעך העבה (אגודל), שלהיפטר אתה אומר כן! לא, חביבי! איש, אשר ילך לאור הציביליזאציה כמוך, לא יאתה לו ללמוד שמע-מינוֹת כאלה, הלא בפירוש אמרת שם:

* * * * * * * * * * * * * * * * * * *

"אף אם ישנאני ידידי ורעי,

אנוכי אוהבו עד רגעי האחרונים".

ועל החרוז: “אך איה ספר-הכריתות” – הן לא היתה כוונתי לבקש ספר-כריתות, רק לדרוש גזל-משפטי… התבין?

לולא היה מכתבך כתוב בעט סופר מהיר,^{132∗∗∗∗∗} כי אז לא סלחתי לך על כי הכנסת כוונה זרה בדברי, אבל עכשיו, שיפה כתבת, ואני הנני אשם נגדך, יותר מאשר אתה לפני… בשתי הסיבות האלה שׂמתי יד לפה.

*

עוד תרחיב את פיך על אשר אינני שליט ברוחי, ובשביל שלא עניתם לי שישה שבועות, גזרתי אומר, כי בגדתם באהבתי. הקושיה יפה היא! אמנם, בקראך תחילה מכתבי לאנ"ג, תבין, כי האיגרת הפתוחה כתבתי בעת אשר נהפך לבבי, אשר אז יראתי פן אאבד את ידידי אלה, ומי יתן לי אחרים תמורתם? ועל-כן הרימותי קו-בוכים. ורק בקראי המלים: “לידידי וכו'”, והנה נתיישבה ונתקררה דעתי!

*

אבקש, ידידי, לקרוא בשׂים לב מכתבי לאנ"ג ולהגיד דעתך על דבר מצבי. יוכל היות, כי רק ביניכם החייתי, רק באופן אחר.

שיעוּר-לימוּדך – אחווה דעי, אם כי לא תשאל את פי – לא ישר בעיני. חצי שעה תנ"ך – מעט… וגם חצי שעה “מורה הלשון” – מה היא? ואם, אמנם, גמרא תלמד שתי שעות שלמות, על זה לא אדוּן עמך, אבל “שולחן-ערוך”… מַזה?

התזכור את פלוני הרב, ומאמרו הארוך:

“על דבר יפיותו של יפת על פי השולחן ערוך” (ביאליק), ואני אדמה, כי “אור הציויליזאציון”, אשר בו תתפאר במכתבך, לא יתאים עם ה“שוּלחן ערוך” – ומי ידחה את מי? דעת לנבון נקל, כי האור ידחה את החושך… אקנא בך, כי קראת כל הני מילי מעליותא,¹³³ ואנכי נפשי ריקה, אין כל.

ונשמת גינזבורג לפני תרחפה,

בדעת ספר ורגש עדוּיה,

יחד תתנגש עם נשמתי היחפה…

שבין אור וחושך תמיד היא תלוּיה…

ולמעלה תעופנה שתיהן יחד:

נשמתו תהל מאור-תורה –

ונשמתי?.. הוי, אימה ופחד!!

משוּחה וטבוּלה ב“מרה-שחורה”…

ובזה איפרד ממך, רעי אהובי! היה שלום!

י. ח. בּרֵנֶר.

5. לאורי-ניסן גנסין

[ביאליסטוק, חורף תרנ"ח]

החיים והספרות בעולמי הקטן

(זכרונות ומחשבות)

האדם אשר יאתה לו שם “אדם” הוא רק אם יש לו אידיאלים, שאיפות, תקוות, אהבה אל היקר והמועיל, רגשי-כבוד אל כל הנחמד בלאומו, אוהב את עמו אהבה בלי מצָרים, מכבּד את – –¹³⁴ ארצו שיושב בה, ובכל זאת תקועה בלבו אהבת ארץ אבותיו… ארץ אשר כאֵם יולדת דאגה למענו, השפיעה על עמו ועל אבותיו טל-תחיה,¹³⁵ ולא כאֵם חורגת, שהיום תאמר לו כך ולמחר – בהפך…

אולם עם כל האהבה הגדולה הזאת לא נוכל לכחד, כי קודם כל דבר האדם אוהב את עצמו. זרם טבעי^136∗7 הוא, חוק ולא יעבור. האהבה הזאת לא ישרשוה כל ספרי-מוּסר שבעולם וכל ספרי פילוסופיה. אהבה-נולדת היא, אש, כנודע, לא תעמוד לפני התנגדוּת מלאכוּתית…

אמנם כן, אהבה-עצמית שנולדת עם האדם היא “אהבת הנועם”. הנועם המָרגשי. חפץ כביר וגדול יתעורר לכל אדם לפי טבעוֹ: יש אוהב תהילה וכבוד במידה נפרזה, ישנו אוהב לקנות שם טוב, יש מתאווה כל היום להתעשר, להתלבש, להתהדר… יש אשר התשוקה גוברת בו רק, פשוט, “לחיות יום טוב”, גשמי, בלי שום תשוקה רוחנית, הבאה מן המוח ולא מן הלב…

אבל האין תקנה לתשוקות האלה, המביאין נזק רב לבעליהן?

על זה נשיב בחיוּב: יש ויש!

“בראתי יצר הרע, בראתי לו תליין – תורה!!!”.¹³⁷

לא אומַר כהרמח“ל¹³⁸ ז”ל בספרו “מסילת ישרים”, כי חובת האדם לשבר את טבעותיו. לא ולא! – הטבע לא תישבר בנקל, אף לא במלחמת כבדה. ובכל זאת הספרות (התורה, במובן אחד…), היא תטהר את הטבע. ותחת כי האהבה העצמית הנולדת עמו תצווהו רק לאהוב את הנועם, הנה הספרות תתן לו לב אחר, לאהוב את המועיל, לבלי להביט על מכשולים, וללחום בעד הדעת והדעות באומץ ובגבורה, מבלי לסגת-אחור, מבלי לפסוע כסרטן אחורנית, לצעוד צעדים רחבים קדימה ולא לקַנוֹסָה, להדוף באף את רוח הריאקציה, לבל תגע בו לרעה…

זאת פעולת הספרות על האדם!

*

ובכתבי הדברים האלה, בהכרח אשוב אל ימי ילדותי…

לא באתי להאיר פה על כל ימי חיי-שחרותי, על התפּתחותי בספרות הישנה, כי אין פה המקום, רק ארמוז ראשי פרקים, למען אוכל למצוא לי נתיב בחיי כעת ולמען אסיר מלב ידידַי “קושיות חזקות”, או כאשר ייאמר בפי המחודדים: “קושיות עֵציות” ("קלאָץ-קשיות).

אורי-ניסן בא במכתבו הראשון (מההמשך) וישאלני: “מי האמין אז, כי יוסף-חיים יודה בעצמו, כי הנהו אֶגוֹאִיסט גס וכו' וכו'? ומדוע לא הרגשתי אני את אֶגוֹאִיזמוּסוֹ? האומנם בלב ולב דיבר?”…

על השאלה העצומה הזאת עברתי במכתבי הראשון בשתיקה, כי מלבד זה מכתבי הקודם נכתב בלי ישוב-הדעת רק ברגש בלבד, אף כי גם צַרנֶה¹³⁹ לא כתבתי לי, כי אחרי קראי מכתבך הארוך ואביט על “הדמעה החמה, הקדושה, הטהורה” והנה… היא תתנשׂא, תתרומם ותהיה לנחל שוטף גליה כאילו לטרוף את אנייתי, ורגשותי, דמעותי ואנחותי, שנפלו בה, כולם יגיחו אל ליבתי, שמה יבקשו אוהל לשבת מדאגה בדבר פן יקרעו את לבי לגזרים, פן לא תוכל להכיל ים-דמעות ועולם-אנחות כזה – –¹⁴⁰ בחפזה. שינסתי את מתני ואשב ואכתוב. וגם אל תשכח, כי שמונה ירחים לא כתבתי ולא קראתי מאומה. ובכן ידעתי, כי המכתב ההוא מלא חסרונות, ומסופקני, אם לא יחטיא את המטרה ואם לא ימעל בשליחותו. וגם על שאלותיך לא עניתי. אמנם, היום בקבלי מכתבך השני (ההמשך) אשוב ואדבר עוד… פן משניהם יצא משפטי לאור. תקוותי תאמצני, כי משניהם גם יחד תבין מקרי-העבר, רגשות-ההווה ומחשבות-העתיד בעולמי הקטן. אמנם, גם בדברי האמורים לעיל אשיב גם לנפשי על שאלות רבות. והאחת מהן אכתוב לך, בתארי לפניך את מצבי מראשית ימי החורף הזה, עד לפני תשעה שבועות למפרע…

אחרי המלחמות הרבות והעצומות, אחרי הדמעות הגדולות והאיומות, אחרי האנחות רבי-רבבות, משברות הגוף ומחרידות לבבות, אחרי הצעקות הגדולות, הנוראות, אחרי החיצים ואבני-בליסטראות, אחרי המכתבים, רבּי-המלים, אחרי האיגרות ופתקי-אווילים, אחרי אשר נדודים שׂבעתי ומלחמות גדולות ידעתי, אחרי אשר שבוּעות הלכתי קדורנית – פסעתי כסרטן אחורנית!!!

ואמנם כמעט החילותי להאמין, כי כבר שבה נפשי לדממה, כבר אינפש מהמכות אשר הוּכיתי במלחמת שתי שנים, כבר אינצל מהשאלה הגדולה המנקרת במוחי זה כמה והיא: “מה לעשות?”… ואשר היא רק היא ניתקתני מֵרעים אהובים, חביבים, נכבדים ונחמדים. השאלה הזאת, אשר עד כה הרֵעה לי יותר מאשר היטיבה, תסור ממני, ויוסף חיים זה נהיה לחסיד גמור, לאוֹרתוֹדוֹכּס היותר נלהב. נתהפך ממש מהקצה אל הקצה, ברח מעולמו המלא ספיקות ואי-אמונה… אמנם, גם אידיאלים קדושים וטהורים. ברח מהיכל-שירתו הקטן ויבוא לעולם אחר… פה, במדרשי הקטן, אשר באתי בו אחר החג, החילותי לחיות באופן אחר, הייתי לומד הוויות דאביי ורבא כל היום וחלק גדול מהלילה… זמן תורה היה לי לחוד וזמן תפילה לחוד. משיכיר בין תכלת לכרתי¹⁴¹ הייתי מכוון את לבי למקום ומדבר הרבה עם אבי שבשמים. לאבי כתבתי מכתבי-ז’ארגון מלאי אהבה ותקוות טובות, כי גם אנוכי הייתי מלא מהגיונות מעוממים ותקוות נבערות… אז שכחתי את הכל… נהניתי מאוד ממנהגי… בזיתי – או, יותר נכון: כעסתי – על דעותי הקודמות…

כמובן, גם אבי לא החריש לעת מצוֹא, או, כאשר יאמרוּ הפוּריסטים: לא טמן את ידיו בצלחת, ולא נאנק דום ויכתוב לי מכתבי[ם] מלאי-אהבה ויבטיחני, כי אסע לביתי על חג הפסח, וכל מחשבותי בשעות הפנויות היו, כי מהרה… מהרה… אנוכי אלמד… ואני בביתי… אֵם אהובה… אב יקר… אחיות נחמדות ואחים אהוּבים. אנכי אלמד הרבה, הרבה… ובאמת החל קרום לעלות על פצעי, אשר לא נרפאו, כי אם נקברו. השלווה, השקט קיננו בקרבי. דעות אחרות, כי אם להישאר “לומד”, לא חשבתי… ולבי היה ריק כקיבת סופר עברי מהמצויינים… אנוכי חשבתי, כי עברתי המעברה…

אולם…

ראה! מה זה היה לי? אנוכי חפצתי לספר מעט מילדותי, ואיך הסחתי את דברי לענין אחר? אך כן, כן! חפצתי לתרץ גם לעצמי: “היתכן, יחב”ר, שהוא, הוא… ישכח את הכל… וברגשות-ילד יבלה את עיתותיו? היאומן כי יסופר? איכה היה הדבר, איך נהפך לבו פתאום?…"

לכן, גם לתרץ לנפשי גם לך, אבקש להפיץ אור על שאיפותי ונטיותי הטבעיות. להוציא מחקירתך שלא נחקרה רק כסומא בארובה, ואשר על כן הוצאת משפט מעוקל. כאשר תיוָכח לדעת גם מעט ממכתבי הקודם…

ובהכרח אשוב לימי קטנותי, ובבואי עם הספר לדבר, אבין, כי בהכרח עלי לדבר אמת, וכל אשר מצאתי בי – לומר בפומבי, ואף כי יוכל היות, כי תתרעם עלי ותחשוב דברים אחדים לדברי גאווה, אך אנוכי לא אביט על זה. אדבּרה ויעבור עלי מה!

הטבע לא אצלה עלי מהודה, לא נתנה לי: “קווצות תלתלים, יפה עינים, וטוב רואי”,¹⁴² לא שפכה עלי נועם וחן… אולם במקום זה נתנה לי מוח ישר, מתבונן ושופט מישרים, לב מבין ורַגש. ובכן, היש לי הצדקה להתלונן עליה, על מעלה בי באחרות?…

מילדותי, כלומר מטבעי, אהבתי תמיד תהילה ושם טוב. כל מגמתי היתה, כי על פני כל העם איכבד. לא אדע, אם השאיפה הזאת שווה היא בכל החיים על פני האדמה, או רק בי בחרה לכבדני בארסה במידה מרובה…

השאיפה הזאת היטיבה לי גם מעט, כי על ידיה הייתי תמיד המתמיד בחדרי. ובאמת השׂגתי מבוקשי, כי תמיד אמרו עלי כמעט כל שבחי בפני. עתה ארגיש, כי לרגלי התהילה ביקרה אותי אז הגאווה ואז החילותי למצוא בי יתרונות מעל כל בני גילי. אנוכי – מחומר אחר קורצתי… ואמנם, פישפשתי ומצאתי: אנכי אשמור ואדקדק בברכה על כל דבר, אנכי לא אפסיק בק“ש.¹⁴³ בשבת לא אשב בטל, רק אהגה בספרי-מוּסר (מהספרות החסידית-הדרשנית). מתחילה עשיתי זאת “למען יראו…”, אך מתוך שלא לשמה באתי לשמה, ונעשיתי ל”מדקדק במצוות" גדול, ל“אדוק משונה”…

לא אחפוץ להאריך, אדלג גם על היותי בשנת השתים-עשרה לשנותי בהומֶל, אשר ההוויה ההיא השפיעה עלי לטוב ולרע, אך אזכור רק היותי בהלוּסק (עיר קטנה במחוז בּוֹבּרוּיסק, ששם היה גוֹנטה¹⁴⁴ כמבואר ב“קורות הדורות” לשנת תקכ"ח). שם שוּנה רוחי תכלית שינוי. שם החילותי לקרות ה“קבורת חמור” ו“אהבת ציון” וכו'. שם באתי מעט בעולם-הספרות; שם נחמצתי מעט, החילותי ללמוד את ה“מסלול”, לכפור ב“יהודים טובים”,¹⁴⁵ לאהוב מעט את המדעים. זכיתי גם-כן בשׂיחי, לשמוע תהילתי, הוא שם-התואר: “משוגע”. שם נפקחו עיני מעט. אמנם, בגזרת אבי עזבתי את הלוּסק ובאתי לביתי. בביתי לא שׂבע ממני אבי עונג רב, זקנתי התאוננה באזניו, כי בלילה אחד, אחרי קראי את הבּיכל¹⁴⁶ (זה היה “הנלכד בשחיתות-אנשי-הרע”,¹⁴⁷ מקורו רוּסית לבוגרוב ונעתק לעברית, וברוב עמל השׂגתיו בעירי הקטנה וקראתיו בלילה אחד…), שכבתי כ“גוי” בלי ק“ש,¹⁴⁸ ועוד כמה עוונות גדולים כאלה… ר”ל.¹⁴⁹ ובכן, שירשה ממני מעט הספרות את אהבת התהילה ותטע¹⁵⁰ בקרבי אהבת המועיל ותעמידני על רגלי. החילותי להרגיש אהבת ההשתלמות, במידה גדולה או קטנה. שם חשך מעט אור תקוותי; שם הוּבא בלבול-טוב במוחי וצער נעים בלבי. מן העת ההיא החלו להתפרץ מלבי אנחות. ועד כה לא ידעתי מה טיבן. אז החלה לפעום בקרבי שאלת: מה לעשות? מאז אשירה:

למה קודר אתהלך ואין קֵצֶה לתוגתי?

מדוע לא אדע מנוח?..

מדוע-זה תתפּלץ, תשתפּך מררתי,

ותמיד אתעלף באין כוח?.. (משירי “עולמי!”)

*

אמנם כן, מטבעי אינני “חביב ונחמד”, טבעותי מאוד לא טובות הנה. אמנם, עלי תפעל לטוב הספרות, כי בעת קריאתי וגם ימים רבים אחרי כן אש תוקד בלבבי: להיטיב, להשׂכּיל; אז אחלום גם על דבר עמי, אז אתנשׂא מחומרי המזוהם והמגושם, אז אבוא לעולם-האצילות, לעולם שכולו טוב, ואז בדבּרך עמדי תדמה, כי מטבעי הנני ברוח-טוב. בשום אופן לא תכיר את אֶגוֹאִיזמוּסי…

אבל אנוכי יודע את צרתי…

ולוּ, לכל הפחות, לא הייתי מוג-לב, לוּ לא חַתי מגערה, כי אז לא כתבתי זכרונות מרים כאלה. כי אילו הייתי עשׂוּי לבלי-חת, כי אז מיד, כשבוערת בי אהבת הטוב, הייתי עושה… אבל לא כן עמדי, כי להתגבר על כל סביבי לא היה בי כוח ואייל (עד עתה…); כל כך לא פעלה עוד עלי הספרות. ובכן, כעבור שניים או שלושה ירחים, והספרות לא תשפיע עלי, אז אשכח את הכל, ואשוב להיות “אֶגוֹאִיסט גס”, כבתחילה…

אנ"ג, ידידי חביבי, ידעתי, כי בזה יתורצו לך קושיות רבות, ועל-כן סלח לי על כי אתעצל לתאר גם את חיי בטינופתקה,¹⁵¹ איך גם שם עברוּ עלי תקופות, כאלה וכאלה, כי אין מקומם במכתב…

והשתא לא אתפלא גם כן, איך חייתי כך משך שני ירחים בחורף הזה, כי הן הספרות רחוקה ממני. ובכן, בכתוֹב לי אבי, כי אתייצב לפני הרב בצפצפה¹⁵² בעור-כבשׂ, עשיתי את דברו. ואתה, כאשר הוכחת את דרָכי על פני, ואשר בעת ההיא כבר נקרע הקרום מעל פצעי וייראו החוצה, כי שמעתי מלים ישרות מניסנבוים, מקנטור ומרובינשטין, ועשיתי ביני לבין עצמי חשבון-הנפש ולא מצאתי את ידי ורגלי… ואחרי אשר קראתי את ה“תולדות היהודים” ועוד וספרי-ז’ארגון רבים… וכבר החילותי להרגיש, כי פצעי לא יחפצו עוד לשכב דומם בקבר אשר כריתי להם, מובן מאליו, כי איגרתך הפתוחה קרעה היטב את לבבי, נפשי החלה להמות כגלי הים: “איפה אתה בעולם?”. מקול הקורא הזה קמתי משנתי, התעוררתי, והנה אורי-ניסן עומד וחרבו שלופה בידו, ומעקת-לב ומשממון-הנפש התנפלתי עליו בחמת שפוכה, ומפי יֵז קצף (לכבוד חברנו החדש החילותי לדבר פוריסטית), ואקרא עליו: “הוי, מעורר פצעים ישנים!” (במחילת כבודי, דימיתי, כי כבר נתיישנו הפצעים…) ואם אשאל: מדוע זה עשיתי הרע? הא?… (החילותי לגרד את פדחתי…) הא? כן, כן, הצדק עמך… אולם… אבל… אבי… פלוני, אלמוני… מה אומר… מה אדבר… לא טוב… סוף דבר: “אֶגוֹאִיסט גס אנוכי?” – – –

– חה-חה-חה! – קרא אורי-ניסן בשחוק-תוגה – אֶגוֹאִיסט? מדוע לא הכרתי את אֶגוֹאִיזמוּסךָ" – האל עמך, ידידי! – אענה מרה – בפוצ’אֶפ הייתי קרוב אל הספרות… ועתה? נפשי ריקה אין כל!"…

*

הא לך האמת על הקערה!!???"

ומאז – התעוררתי, קמתי…

אולם, ידידי, באופן אחר. לא הנחתי את הדבר עד עת קץ, עד כי יניח לי המקום מכל אויבי מסביב… רק באותו יום לוויתי רובּל וחצי, מעט כספי שהיה עמי לא חסתי עליו, כיחשתי בקיבתי, כי שאלה ממני את תפקידה, לא הבטתי על ר' יקותיאל הגבאי הקנאי דפה, על השַׁמש, פן ימרוט את לחיי. עתה השׂגתי לי גם “רוח עשוי לבלי חת” – דבר שלא היה לעולמים…

ובו בלילה קיבלתי על עצמי ללחום בעד הדעת ודעותי. די לישון. כבר ישנתי את חלקי. “עת לעשות” – קראתי ברגש. מהר קניתי המתוֹדה לצ’אצקין, כי, כנודע לכם, לא יכולתי גם לקרות שׂפת רוּסיה, קניתי גם ספר דקדוק רוסיה לבלוּשטין, קניתי גם עוד ספרי-לימוּד, השגתי את ה“מורה הלשון”, ואת “תורת הלשון” לפרידמן, וכל הלילה למדתי את הלימודים החדשים האלה, והם באו כשמן בעצמותי… ביום למדתי שתי שעות מקרא, ישנתי כמה שעות, ובלילה השני עשיתי את הסדר כדאתמול…

אחרי אשר עברו שבועות אחדים וראיתי, כי הנני עושה חיל, אז בלילה ההוא שרתי את השירה הזאת:

"רוחי, מה עז, מה חזק הנך!

מיום ליום חילים תגבר,

בכוחך תהדוף פתי הקרך¹⁵³

וצורי-מכשול תשבר – ".

6. לגרשון גינזבורג

[ביאליסטוק, י“ד באדר תרנ”ח – 23.2.1898]

פוליטון: רעיונות מבולבלים

(בתור מענה לדברי ג"ג)

… הנה כי כן הקדיש “הוא” עלי מלחמת-תנופה. הוא חשׂף את זרוע-עוזו, קיבץ את כל פתגמיו, חידודיו וכל כלי-זינו ויתייצב הכן לנגדי, ערוך בכל למלחמה, ובזכות שלושה אבות התחיל לירות עלי משלושה זמנים מיוחדים. למשפט אדַמה, כי לוּ לחמוּ התוגרמים¹⁵⁴ – במלחמה האחרונה – ברוח-גבורה כמוהו, כי אז לא עלה ביד נשר-רוסיה לצאת בעטרת-הנצחון! הן הוא בפועל ממש הפליא לעשות… בכוחו כי עז ובאַוותו ללחום הוציא גם נשקי ספרי-המוסר מרפשם הנורא… ויקרא בגרון: “אנחנו אנשי-קודש… ולעשות סייג לתורה… גדר לגדר, צו לצו, למען שנכבוש את תאוותינו…” הכלל, נפלאתי נוראות, איך יכול איש לעשות גדולות כאלה, אך ורק להשקיט בולמוס כתיבתו?..

אכן רוח הוא באנוש!

… ואמנם, עלי לא לחטוא נגד האמת ולאמור (כלומר: לחשוב), כי לא נהניתי ממכתבו. הן אמנם נהפוך הוא! ממנו ראיתי, כי איש-אמת הוא, שונא-רמיה, הוציא את כל לבו, ואהבתו הנשׂגבה לי אהבה אמיתית היא, אהבה חשבונית, לא אהבת-קוף (ידוע) – האמת ניתנה להיאָמר! אך מה שגה במשפּטו, הוי, הוראות! ¹⁵⁵

…חדשות השמיעני הפעם ו… חדשות ונצורות. אם, אמנם, כי לא עניו גדול הנני, בכ“ז לא דימיתי מעודי, “כי אנוכי הראיתיו את האור כי טוב… החילותי ללמדו מעט… אנכי הראיתיו והוריתיו” וכו' וכו' (דבריו ממש). האומנם? אנוכי? אנוכי, אשר תמיד בין תועים אחשבה את עצמי? אנוכי, אשר בעצמי לא אדע מאומה, איך להתיר את עצמי מבית-האסורים? אנוכי, התועה בדרכי החיים, היכולתי ליישר הדורים בחיי אחרים? היאומן כי יסופר? ובאמת, הלאיש חנף אחשוב את ג”ג? הלוא ידעתי את האיש ואת שיחו, הלוא הוא יסרַני (ולא למשפט…) על חניפותי, ההוא לא יקשוט את עצמו וידאג למען אחרים? אין זאת כי אין מירמה בו, ובאמת, למה זה יחנפני? ההוא צריך לי? אנא צריכנא לו! הנה כי כן, מעז יצא מתוק. ואגב, השמיעני היום דבר אשר לא פיללתי… בתקופה הראשונה…

אך מה שגה, בקומו למשפט על דבר חיי בביאליסטוק… ובאמת אתפלא, אחרי כי קרא את מכתבי. האומנם לא מצא מענה לכל קושיותיו? אמנם, הכל במזל תליא! המהרש“א, בכתבו “ויש ליישב” על דבר “פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי”, אשר, כמובן, אין הדבר שייך לחיי האדם בכלל ולחיי בן-יעקב בפרט, ובכל זאת אלפי מוחות “ישוּברו” לדעת מה כיוון “הגאון ז”ל”, ואני, העני ממעש, שכתבתי על הכל תירוצים מספיקים ובכ“ז ג”ג ה“מופלג” לא יחפוץ להבין. ויקרא עוד פעם כאילו לא כתבתי מאומה. הגידה לי, עטי, עמך אתווכחה, במה גדול כוח ה“יש ליישב” ממכתבִי “החיים והספרות”,¹⁵⁶ אשר לא חפץ ג"ג להבינו. כי לולא זאת לא שב אל…

אכן גדול כוח “הפוסקים והגאונים”! לזכרם תסמר שערת בן-יעקוב! וגם אותי תאחז פלצות. אך באופן אחר… לא אוסיף עוד לכתוב אודות מצבי בב. – מוטב שאשתוק. אחרי כי מכתבַי החטיאו המטרה, למה זה הבל איגע? אי"ה,¹⁵⁷ כאשר אתראה עמם, אוכיח את צדקתי בפי, כי אין לאל עטי לדבר ולהסביר הדבר. לכן אחריש!

ג"ג שואל: מדוע לא סבבתי ערים רבות לבקש את ההשכלה?

ג"ג שואל: מדוע לא חפצתי לנסוע פוצ’אֶפה?

ג“ג שואל ושואל… ובאמת, לוּ חפץ למצוא מענה, כי אז מצא במכתבי לפני שבעה ירחים ובמכתבי עתה. אך האם “מהר”ם-שיף” אנוכי, כי יחזור אחרי דברי? לכן אכין א“ע¹⁵⁸ לתת דין וחשבון לפניו, אי”ה¹⁵⁹ בעגלא¹⁶⁰ ובזמן קריב, על התקופה השניה.

ועל התקופה השלישית התעורר ג“ג ביתר שאת, וביתר עוז גיבר חיילים על חיי עתה. בנה דייק וישפוך סוללה. עד כי בעצמו ירא, פן לא אוכל לסבול המוסר ו”אשיר את פזמוני" ו“אחבר שיר לדקרו” (כה הֵמה דבריו). וזאת שכח, כי שירים לא יחוברו ברצון כותבם, רק שלא ברצונו, ובקחתו עטו, אז תפרח ליבתו ותשתפך על הגליון. ואין בכוחי לחבּר שירים, אך מכתמים אחבּר. אך בכל זאת לא ארעימו. כי הן כּוָנתו רצויה ונאמנים פצעי אוהב…

מתחילה יסב ג"ג את כלי נשקו מעֵבר התלמוד. שם מצא בעל-חוב לפרוע את חובו. באמת, לא אזכור מה כתבתי אודות התלמוד, כי לא אכתוב קוֹפּיה¹⁶¹ לפני מכתבי, ולא אוכל להאמין, כי כתבתי דברים “הפולחים כליות לב איש מישראל”. הן ידעתי, כי התלמוד הוא עזר לא מעט לנצחיות ישראל, ללאומיותו, וכי רק ברוחו יָכלוּ ישראל להישגב ולהתבצר מפני אויביהם הרבים והעצומים. אך בכל זאת הואיל ואתא לידן אימא מילתא.¹⁶² כי הן עתה, בימים האחרונים, רק אמת יהגה חִכי וחלילה לי מִדַבר אחת בפה ואחת בלב. ואנוכי לא אוסיף לתת מעצור לרוחי ולרסנו לבל יתפרץ. הן אחת אגיד, כי בכל אהבתי להתלמוד, אהבתי הנוראה, בכל זאת לא אכסה על מגרעותיו… (כאשר אהיה אצלכם, ארחיב הדברים), ולא אוכל לאמור, כי הוא למעלה מכל ביקורת… לא, טעות בפי האומרים כן! מומי התלמוּד יתבטלו באלף, אך מומים יש בו, אחרי כי מחַבּריו היו אנשים ולא בני-אלים! ומי ידבר אודות מפָרשיו המפלפלים ומקצריו (הפוסקים). הם השחיתוהו, חיללו את יפעתו… והדברים ארוכים! – – – –

…בצר לו, לאג“ג,¹⁶³ על כי אוהבו הנאמן נפל ברשת האפיקורסות וידבר תועה על הרמ”א וחבריו, נתנחם כי,הדת והחיים“¹⁶⁴ ידבר מתוך גרוני. ובאמת מה אכחד? הוא אישר את דעתי, הוא הראה לי בעליל, כי “האריות והנמרים, הדובים והזאבים – הם יתושים, פרעושים, נמלים, אשר צחנתם עולה באף כל מבין”. הוא הראה לי את זה בעליל, אך כלל הדבר ידעתי, כי הפוסקים גם בוש לא יבושו, גם הַכלִים לא ידעו, לאמור על כל דין: “ומפני שאין אנו בקיאים יש להחמיר”. האמינה לי, כי גם רעי הליטאי יבין הדבר, אחרי אשר עמלתי לילות רבים עליו, ואקווה, כי אם יהיה לרב, אז לא יטריף “בועה בגבשושית” (תר"ל),¹⁶⁵ ור' גרשון נר”י,¹⁶⁶ היודע היטב את היו"ד¹⁶⁷ וגם את התלמוד, ידבר דברים זרים ומתועבים… ולא ינקרו באזניו דברי משוררנו, רוח אפנו:

"מפני שאין בקיאים, ולמה נמנעתם,

רבותי, מללמוד את אשר לא ידעתם?" (יל"ג)

המופלג ר' גרשון יצ“ו¹⁶⁸ יאַיים עלי… אך ממי אירא? היוכל היות, כי “מלאך-הדומה” לא למד יו”ד,¹⁶⁹ לא ראה “שולחן ערוך”? מסתמא גם שם יש חברות לומדי “חיי-אדם”, “משנה ברורה”, ובכן, בודאי ידע, כי הצדק עמדי ולא ייסרני… ומה אענה ומה אדבר על מלחמת-אג“ג¹⁷⁰ בדבר חניפותי וענוותנותי? אמנם, לא נעים לי לשמוע, כי הבריות יאמרו עלי, כי הנני נוכל, צבוע, איש-תככים ורע-מעללים, אשר כל אלו כוללת המלה “חָנף”… ג”ג יסיים: “למה לך זה?” – לא טוב ולא במשפט כתב שלוש המלים האלה. עליו היה לשפוך עלי – לפי דעתי – עביט של שופכין, לצעוק חמס על מעשים נוראים כאלה. אך ג"ג לא אשם בזה, כי לבו ניבא לו, כי זך אנוכי מעוון, חף מפשע… ולצדקתי אעתיק פה כל השיר “עולמי”, אשר כתבתיו רק למעני. ובכן לא יוכל לחשדני, כי מֵחניפה כתבתיו. ואך זאת הנני מודה, כי נסכלתי עשה בהעתיקי החרוזים, שריח חניפות נודף מהם…

ואחרי כל הדברים ראיתי, כי אסיר-תורה הנני לג"ג על כי לא כיחד תחת לשונו האמת ואבקש, כי גם דברי יקבל כראוי לאוהב נאמן כמוהו, ל…

י. ח. ב–ר.

“עולמי”!

(שיר)

מתי זה יתרפא מַחץ-

מכתי, מתי אדע מנוח?…

מדוע זה אתהלך בלחץ-

ליבתי, אומלל, נדכה ושחוח?…

אם על חליי מחלה נוראה –

הלא היא מחלת “חסרונות” –

ואין לי, בעוונותי, צרכי-שעה –

האָנוכי אדאג ל“דיני-ממונות”?…

הן כעשיר אל אבותי איאָסף,

אם גם אני אחיה עד מותי,

עד קצי לא אשתחווה לאליל הכסף,

כי ירחם ויאהב אותי…

כי בכבוד מדומה, “כבוד-נגידים”,

זה מכבר נפשי בּחָלָה –

כי איד ונכר למו עתידים,

וגם בליל שנתם נגזלָה…

האדאג על אשר בדד הנני?

כל היום אשבע נדודים?

כי אוהבי ורעי¹⁷¹⁸ לא יבינני

ורואַי יביטו עלי כעתודים?…

מי אשם בזה, אם לא אנכי,

על אשר לא אמצא לי חבר –

כי מי יודע לבבי ומוחי?

הלא רק לעינים יביט גבר!

ועל איש כמוני, לבוש קרעים,

עיני-בשר בבוז יביטו;

הן שמלתי איננה בשלל צבעים,

ואיך טוב עלי ימיטו?…

ומה גם כי יפה-תואר אינני,

אינני אדמוני ויפה-עינים –

ובכן, בלי-שפק יאמר רואני,

כי לא אוכל לספר גם שנים!

אולם אני את עצמי יודע,

כי לבבי טהור וכליותי נקיות;

אנכי בעצמי אמצא מרגוע –

ומה לי ולכבוד-הבריות?

הן חיים פשוטים לי בחרתי,

חיים של אושר-הנפש –

מאמונות כוזבות נפשי שמרתי,

לבל אטבעה ברפש…

לא מסחר וכסף, רק אור תורה

יבחר איש כמוני;

עט ודיו, שולחן ומנורה –

זה כל עולמי, רכושי והוני.

ובכן, מדוע לא אדע מנוח,

נדכה הנני ושחוח?

* * *

פני הנזעמים, מתי תאירו?

(תקותי עוד לא תמה)

רגשותי, הלנצח לא תשירו

שירי-נצחון במלחמה?

יפה אַת, דמעתי; יפה, נעימה;

עוד לא ספית מן בלהות…

תביטי, כי רעי יצעדו קדימה,

ואני ארד… נוראות!

מחרכי בת עיני תביטי, תשקיפי,

תשטפי לחיי, לא תמצאי מנוח –

מה תתני לי, רעיתי, ומה תוסיפי,

ואני אומלל ורפה-רוח…

מה עוד אדבר, למה אָהימה,

ואת הן ידעת, ליבתי –

את הן ראית: את עיני ארימה

ואביט על גנסין… ועל נשמתי.

את הן אית – האומנם שכחת,

דמעה יקרה, חמה, עיומה? –

הלא את לחברה עמדי אָרחת,

ואז נשבעתי כי לא אוסיף

אנומה…

וגם נשמת גינזבורג¹⁷²…..

………………….

(עד הסוף)

*

עתה, דמעתי, הנך יודעת,

מדוע לא אדע נחת?

כי הלא עולמי – הדעת,

והדעת ממני בורחת…

העתקתי משירי “עולמי” למען לגול מעלי אשמתך, עוד שני שירים כתבתי והם “עצבוני” ו“מחזיונות-ליל”. והם אתי בכתובים. אבקש, ידידי החביב הנאמן, אג“ג¹⁷³ ענני. מחיי הפרטיים תקרא במכתבי לאנ”ג¹⁷⁴ ושלום. אוהבך, המתרפּק עליך באהבה,

י. ח. ב–ר.

אור ליום הפורים. התרנ"ח.

7. לאורי ניסן גנסין

[ביאליסטוק, אדר תרנ"ח]

וזאת לאנ"ג ואומר:¹⁷⁵ שמע קולי, ידידי, האזינה אמרתי! הנה פתחתי פי, דבר לשוני בחכי, אמרתי אדברה וירוח לי, אריד בשיחי ואהימה, אך אוי ואבוי! פתע לפתאום קצרו שפתי, עָרלוּ מלי, ומרוב רגשותי הסוערות בחוּבּי לא אוכל אדבר, נאנקתי דום ונאלמתי דומיה…

אך איככה אוכל לשים מחסום לפי? הן גם אלי קורא קול מעטי,¹⁷⁶⁹ כי הציקה רוח בטנה, ותתן קולה בבכי, וינועו אמות הסיפים מקול הקורא (אדַמה, כי לא למותר יהיה פה לכתוב: ובכל מקום השליך הס… האין זאת?): “מה החרדה אשר חרדת? המבלי אין דברים שמת מועקה במתני? הרכבת דומיה לראשי, ולא הבאתני במים (כלומר: בדיו…), גם בוש לא תבוש, גם הַכלִים לא תדע, על כן…” ומעוצר רעה ויגון לא יָכלה דבר עוד וקול מליה נחבאו…

לכן קמתי ואתעודד, שינסתי את מתני ונתתי בָּמוֹ קסת הסופר, ואקום ואכתוב מפורש, באֵר על הלוחות, למען ירוץ קורא בו…

ואען ואומר: מכתבך הגלוי הגיע על ידי לנכון; ומכתב ג"ג¹⁷⁷ המלא מרורות גם כן קיבלתי, ולוֹ הקדשתי “פוליטון”,¹⁷⁸ ואתה דבר אליו בשמי, כי מאוד שמח לבי ותעלוזנה כליותי על תוכחתו הגלויה מאהבתו המסותרת…

חדשות ונצורות אין עמדי, הנני קורא את “דברי-ימי-עולם” לק. שולמַן וסיפורים קטנים בשפת רוסיה. הנני לומד “דקדוק שפת רוסיה” לבלושטין, הפדגוג הנודע והמהולל, ובעד קריאתי הנני משלם במיטב כספי…

בדברים הכתובים לעיל שילמתי לך בעד פּוּריסטוּתך. כאשר עשית לי כן עשיתי לך. מצבי לא אוכל לתאר לך, הנני עָצֵב, וכתבתי בימים האלה שיר המתאר עצבוני, ו[ה]אם אבוא לתת דין וחשבון לפניך על עָצבי? חי נפשי, כי גַם אנוכי לא אדע, הן ת"ל¹⁷⁹ נמלאו כל משאלות לבבי לטובה, והחרוזים האחדים שכתבתי: “אל תיוואשי, נפשי האומללה!” הנה קמו ונהיו, כי אתה, ידיד נכבד, אוהב דבק מאָח, פקחת עלי עיניך. ומה לי עוד? וגם אחט[י]א את האמת, אם אומר, כי סיבת עצבוני היא “מלחמת-אבי”, אשר, אמנם, ניצחתי, דבר שלא היה לעולמים, ובכל זאת הן אזכור מי הוא המנוצח?… אך לא כן! גם על זה לא ידווה לבי. ואם אומר, כי עצבוני הוא על אשר עברה שנה ואני לא עשיתי מאומה לנפשי, כמובן גם זה יהיה ללא אמת… כי הן מה לי לדאוג? עוד לא עבר המועד, עוד יש לי ימי-עבודה, ועל רוחי האידיאלי הן פעלה השנה הזאת הרבה. זכרונותי מהשנה הזאת יקרים בעיני ואשר כוח בהם להוציא מעיני “אותו דבר”… ואיך שיהיה, תלמוד למדתי וגם שלושה ירחים הן ראיתי את המוטל עלי. הן שפת-רוסיה היתה זרה לי, ועתה, אמנם, איננה עוד מדוברת בפי, וגם ספרותה עוד לא ידעתי, אך כבר באתי בשעריה… את “מורה הלשון” סיימתי, גם אקווה כי בימים הבאים לקראתי אשלם בריבית את חובותי…

וסיבת עצבוני עוד לא ידעתי.

אך זאת עלי להשמיע, כי בזכרי, שאוהב נאמן ויקר-רוח כמוך ידבר אהבה באזני, ינוסו מעטי צללי היגון, אך כמעט קט ישובו לאיתנם…

אי"ה,¹⁸⁰ ביום א' פ'¹⁸¹ צו, אשים לדרך פעמי. כמדומה לי שלהוצאות-הדרך לא יחסר לי וגם לבוש קרעים לא אבוא. מובן מאליו, כי לא אהיה לבוש אריסטוקראטית, מוֹדית, אך גם לא פאנאטית, כבן-ישיבה, רק בגדים שלמים ונקיים…

אבקש לכתוב לי עוד איגרת פתוחה, ללמדני איך להתנהג בבואי אליכם. אי“ה¹⁸² על שאר העניינים נתייעץ פנים אל פנים… הוי, אורי ניסן, חביבי… מה… אבקש מאת מ”ץ¹⁸³ לכתוב לי מלים אחדות.

אבקש לבלתי הללני בפני מכירי החדשים (כדרכך), פן לא ימצאו בי, ושנינו נהיה לבוז. עם של“ם לא תדבר בלעג, רק הבינהו את ערכו בשפתי-נאמנים, ואנכי אבוא ואמלא אחריך. ת”ל,¹⁸⁴ ראיתי כי הנני מוכשר לזה, כי גם על רעי נסכתי מעט מרוח העבריים. עליך להבין מצבו הרוחני, כי בזכרו את שם ס–ן,¹⁸⁵ יאמר בפה מלא: “זכרונו לברכה”, תחת אשר מתחילה היה רק גידופים בפיו. עוד נפש עבריה!… עולם מלא!

שירי “עולמי” שלחתי אליכם על פי ההכרח. שני שירים אתי בכתובים. יוכל היות, כי אכתוב עוד. אשמח, כי לא שלחת מודעה ל“המליץ”, כי בחינם היית מאבד עשרים אגורות, כי הן עתון עברי לא יראו עיני. חפצתי לכתוב עוד, אך הקור גדול וידי נקפ[א]ו ובכובד אכתוב. חביבי יקירי, מחמדי, אהובי, בבת-עיני… היה שלום! הנני אסיר-תודה לך עד נצח, כי לולא אתה הייתי טבוע עתה ביוון החסידות המעלה צחנה… ואתה, רק אתה הצלת נשמתי. אקווה, כי גם לבך ישמח על זה, ברזל בברזל יחד ואיש את פני רעהו, יחדיו נעשה כל המוטל עלינו. משירי “עולמי” תבין מעט יותר מצבי בזה. די לכתוב, לא אוכל, היה שלום.

י. ח. ברנר.

ע. ז.¹⁸⁶ – מסור המכתב לג. ג.¹⁸⁷ וקראו פוליטוני יחדו.

8. לאורי ניסן גנסין

[ביאליסטוק, אדר תרנ"ח]

אנ"ג! ¹⁸⁸ השירים השניים האלה, אשר זכרם בא במכתבי האחרון, הנה הנם לפניך. חווה דעתך עליהם. אם תחפוץ, העתיקם והחזירם לידי. אך השיר ∴ נתון לך לנצח, ככתבו. אקווה, כי תהיה¹⁸⁹ לרצון לפניך תשורתי הדלה. וגם מכתב-אבי יראך לדעת, כי לא בנקל יצאתי בתפארת-הנצחון. ולבי עודנו מתבוסס בדם… אין מלה בלשוני, הבינה!

ברגשות, אשר לא יתוארו באומר ודברים,

יחב"ר.

(שיר)

(מוגש לאהובי-נצח א. נ. גנסין)¹⁹⁰

I

בכל אשר נביט אין בית, אין מעון,

שדממת מאושרים תשׂוֹרר שמה;

בשווקים, ברחובות, נשמע אך שאון:

זקנים עם נערים כולם – למלחמה!

II

וַתגעש ותרעש הארץ, ורִבּי-רבבות

אבני קלע מסביב אותה אפָפוּ;

אזניך תחרשנה מצלצול חרבות,

ועמודי מרום מבּרקים שָׁפו.

III

רעם, המולה, קול שופר מסביב:

פה סופקי ירך ובזה מוחאֵי-כפים –

בת קמה באמה, בן באביו,

כי אין רחמים וחנינה במלחמת החיים!

IV

“מלחמת החיים” – מה איומים, מה נוראים

שתי המלות! אשרי איש מהם יסתר;

אך מי גבר יחיה תחת השמים,

ולעבודת המלחמה הזאת לא ימָסר?

V

מלחמה איומה, דם ואש לוהטת

נוראה על סביבה – מה רבו חלליה!

זה ראש ישָׁבר, זה ישָׂרט שרטת –

ומפקדה – הזמן – הוא עומד עליה.

VI

אהה לנופלים! – קרבינו יחמרו –

אך לא לאשר מֵחוסר-יד נפלו חללים;

רק לאלה, שראשם שברו,

ובנוסם כָּשלו בנבכי מי-הבלים…

VII

לַחמו, אחי! בחופשכם אל תבגודו!

למדו את ידיכם ואצבעותיכם לקרב!

נטפי דמיכם הקריבו, עבדו, עבודו!

לא נוסיף עוד היות מוגי-לבב!

VIII

זמירות ננגן, לא תשמע אנחה,

לא ירך לבנו, מאבחת-חרב,

אל נָכוֹפה ראשנו, ננוס מהמערכה –

נגבר, נצריח, ידנו לא תרף!

IX

אך לא בקצף, בקשת וכעס

נבריח את אויבנו קדמה וימה,

רק באמת ותום, ביושר ודעת,

באלה נוכל להם – נלחֹם, נלחָמה!!!

י“ד אדר, התרנ”ח, ביאליסטוק.

**

גם אנכי רבות יזמתי,

בכל כוחי רבות נלחמתי –

בעד רוחי ונשמתי,

בעד לבי ואהבתי.

ואמנם בדם-מלחמה אגאָלתי,

אך הן נצחתי, יכלתי,

וכיאות לבן עם חכם

רוּחי עוד יֶחִי, יֵחַם.

ולא אלך עוד בגי-צלמָוֶת,

ולאהובי, חביבי, רעי

אוכל להגיד את דעי,

כי בינינו יפריד רק המות!!!

ברית-עולם כרותה בין א. נ. גנסין ובין יוסף חיים ברנר.

9. לא. נ. גנסין ולג. גינזבורג

[ביאליסטוק, אדר תרנ"ח]

אהובי וידידי אנ"ג.

בקשתך מילאתי, ראיתי את שירך ולא מצא חן בעיני, על-כן נתתי עליו ביקורת בתור פוליטון. אקווה, כי תשמח על זה, כי הן ניתחתי את שיריך לנתחים כראוי ובנקל תמצא גם אתה בעצמך את חסרונותיו.

אהובי וידידי ג"ג.

במכתבי הקודם כתבתי לך ועתה אין לי מה להוסיף, כי אם לבקש גם ממך, כי תמהר להשיב לי על המכתב הזה, כי עיני כלות ומיחלות למכתבכם.

אחיכם יחב"ר.

סילוק

יחב"ר עוד ישב, ינסה את כוחו

לכתוב עוד מעט אל נחמדוֹ,

אולם עיניו סוּגרו, נתבלבל מוחו,

ועטו ברעש יפּול מידו.

ומראש המגדול תישמע השעה,

הפעמון מצלצל פעמים ארבעה,

וכבר נחלש הלב, נרפה הרוח –

כן, כן, עת לישון, עת לנוח! ¹⁹¹

10. לא. נ. גנסין

עַד רְאִיָה¹⁹²

אוהבַי ורעַי, אחַי וידידַי!

מכתביכם קיבלתי היום, אף כי זה ימים אחדים הם בב. בארגז-השולחן אשר לדודי. ריבות-שפתכם על דבר חניפוּתי הן שמעתי, אולם ידעתי כי לי הצדקה. ובאמת למה נטעה בחשבון? האומנם כשל“ם לא אדע את ערכי?¹⁹³ עלי לא לכחד – אם לא אובה לחטוא נגד האמת – כי תקוותי היא, כי בקרב הימים אהיה איש במלוא-המוּבן, אחרי כי ר' אנ”ג, ומורנו ר' ג“ג,¹⁹⁴ והמ”ץ¹⁹⁵ וכל הנהו¹⁹⁶ האדונים הנכבדים מעידים, כי בעל כשרון אנוכי. יוכל היות – לעתיד לבוא, אבל עתה, הוי, עתה… עתה איש בער אנוכי (דווקא). שׂפה, מבלעדי עברית, זרה לי (רוסית עוד לא נשלמתי בה היטב ומסופקני, אם אבין רעיונות טורגניוב), וגם דרכי-העולם, טבעי-אנשים, הנהגה נאורית, עוד לא ידעתי, ואם אכבד את אשר אחשוב למעוּלה ממני, לא אמצא בזה עוון, וזאת עליכם שלא לשכוח, כי שם “משורר” – שם המשאל הוא לי…

לא אחפוץ עוד להתווכח, אשר על כן לא אענה על תלונות אנ"ג על איחור-מכתבי. כי ידעתי, כי הצדק עמדי, ולא מאכזריות עשיתי זאת, רק יען, כי כחמישה ימים קיבלתים (מכתבו ומכתב ג"ג) אחרי בואם ביאליסטוקה!

מאבי קיבלתי מכתב, אשר מתוכו הָראיתי, כי לא אבן ולא ברזל אנוכי, כי אלמלי אבן הייתי, הייתי נימוק ואם ברזל – מתפוצץ. רק כי דורש טוב אנוכי ואוהב… וכוח האהבה הלוא נודע…

כתבתי שי “הצפרדע” (лягушка) ממשלי קרילוב שקראתי, ושיר קטן “העתיד”, ש[ה]דבקתיו על התשורה הקטנה, שאביא לך, אנ"ג, חותם לבי, ושיר “מלחמת החיים”,¹⁹⁷ ביום קבלי את מכתב-אבי הנורא… (בשׂפתי אמת אומַר, כי השירים האלה ארגיש מגרעותיהם, ואין לאל ידי לתקן…).

התשורה היא מספרי לוינסקה¹⁹⁸ (ז’ארגון), הסופר המהולל והציוני הנלהב. אקווה, כי ישׂביע רצון.

ביום א' בבוקר אשׂים לדרך פעמַי; בפוצ’אֶפ אהיה, ברצות ד‘, או ביום ב’ בלילה, או ביום ג' בבוקר. אבטח, כי אנ"ג יחכה לי בבית-הנתיבות.

למ"ץ אין לי מה להשיב, ומתארַי “עניו, משכיל, נאור”, לא אחזור. “מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי” – בזה התפאר התנא ר' יוסי (“שבת”), ואיך אומַר להפך, אם דרישת-אהבתי ממני בעיני תורה על זה. אקווה, כי לא אחזור גם בימים הבאים.

מצבי הביאליסטוקי לא ימוש מלבבי עד נצח…

“מגילת” של"ם קראתי ושחוק קל, מהוּל בחרון דק, נראה על שׂפתי… מריה דאברהם! אֵלי! אֵלי! מה זה נהיה לילד? – אך די! עוונותי רבוּ ועל פני אחרים איך אוכיח?

הבל הכל, אתה לא אדם, והמה לא דבורים –

ולך נא קשוט עצמך… ואחר – אחרים (אנ"ג).

בשלום ג"ג, נפש היפה והזכה (קוֹמפּלימנט, למרות רצוני), אדרוש ברגשי

י. ח. ברֵנר.

יום ד' פּ' ויקרא, ביאליסטוק.

11. לשמעון ביכובסקי

[פּוֹצ’אֶפּ, כ“ב באייר תרנ”ח, 1.5.1898]

שמעון אחי!

"המכתב הראשון לשמעון ביחובסקי! ¹⁹⁹

המולה בקרב נפשי פנימה, כל רגשותי יצאו חוצץ, כמו למערכות-קרב, להשתפך על הגליון… כל רגשותי יסערו, יסערו… דמי נקבצו ובאו יחדיו; מוחי מלא מרעיונות אין קץ, מדברים אין סוף… ידי רועדת ולבי הומה… ותנוע עטי, ותבוא בדיו, ותירא, פן לא תוכל למלא את כל שאיפותי ותביעותי ממנה, פן לא תדמה ותשוה ל“עט סופר מהיר” ותיאלם ותעמוד מרחוק…

אולם הן בפראזות ריקות לא אצא ידי חובתי; במשפּטים בודדים לא תימלא נפש אחי, ועלי באמת לתאר היטב את כל רחשי נפשי בשפתי נאמנים, עלי לדבר בשפה ברורה, כיאות לאיש בעל-צורה, שאף על-פי שהתפילה אצלו איננה שמורה, בכל זאת היהדות בפיו מנויה וגמורה. ואם כי מפני “מלאך הדומה” לא יָגוּרה, והקליפה בקרבו יושבת… אך הסברה, להפך, מחייבת, כי ה“חדשים” ועזי-הפנים, ידברו נכון בשׂפת-נאמנים, והיראים והקדושים, שתרפ"ט מצוות הם מקיימים ועושים, והכל בהתלהבות, בדיצה ושׂשׂוֹן, והם כבדי פה ונלעגי לשון.

ושמעון יודע, כי כל הידידים, שלכתוב לו המה עתידים, אינם כלל צדיקים וחסידים. ובכן יחפוץ, מסתמא, כי לוילנה שָׁמה, יכתבו לו בלי רעש ומהומות, לא פראזות בעלמא, שיבלים צנומות, רק לוילנה הָתָם, יכתבו לו דברים כהווייתם.

ובכן חביבי, עטי נמעדה, נפשי חָרָדה, שנתי שֻׁדְדה…

מי זה הוא שמעון? מה כל החרדה? – – –

שמעון הוא רעי, מוקיר את דעי, יודע את לבבי, ומבין את מצבי, ובאהבה טהורה, פשוטה ונאורה, אהבה כוללת, נשׂגבה ונאצלת, אני אוהב אותו, כאח את אחותו, וכבן לאביו הוא נעים לי וחביב.

*

הס! קול עולה מקרב נפשי, הקול בוקע ועולה למעלה, למעלה. הקול לא יישמע בחוץ, אך אזני תשמענה, רק הן לבדן, קול דברים:

"אל הימים שעברו נפשי ריחֵפה,

ואני נרעד, משתומם, אתבונן, אביטה –

לאן זה, לבבי, אנה תשאפה?

לשמעון אהובי בירושלים שבליטא!

כדרור אשאף רוח, וביתי-כלובי,

לילה, עת אנוח ביגון, במיטה,

כלתה נפשי, הה, לשמעון אהובי,

לשמעון המתגורר בירושלים שבליטא.

לשמעון, לשמעון נפשי כָּלָתָה,

לליבתו הטהורה, שאַהבה אִתה,

שזה לא כביר בפּוֹצ’אֶפּ הָיָתָה,

ואיה עתה? – בירושלים שבליטה!

שמה ליבתו מתגוררת, מתנודדת,

תאחר שבת, אף שחר תעיר –

ולבי מִמוּלהּ אוהבת, נרעדת,

לירושלים שבליטא, לוילנה העיר!

בבית-מדרש קטן, שם מצא מרגוע,

המנורה הקטנה מפיצה אור בהיר –

והוא שם יושב, אט יתנענע…

בירושלים שבליטא, בוילנה העיר.

ואני פה יושב, ולבבי לא ינוח,

נרי הקטן, הגם הוא יאיר?

היעלה, היתרומם, אם יפול הרוח,

כי מִצעָר מושבי, קטנה העיר…"

ולבבי ישתבר, הן די לדבר, פן אומַר מלה, ואבוא חלילה, לידי אחת מאלה, או לידי שׂיחה בטלה, או לידי ליצנות, ואז באמת רחמנות, על נשמתי האומללה, שיעשו עמה כלה, בעלמא דאתי.²⁰⁰ ובכן החלטָתי, כי יהיו דברי מועטים וגֵוִי לא יהי נכון לשבטים…

ובכן אדבר דברי הפרטים.

בעוונותי הרבים, הנני יושב אל עקרבים, האפיקורסים המופלגים, הציידים הדייגים (כלומר: לנער, שהוא בער, יעשו בלבבו רגש וסער… יתנו לו ספרים, כלענה מרים, שכופרים בצדיקים ובנפלאות, ופיהם חלק מחמאות. וגם על עצמי אעידה, והאמת לך, ידידי, אגידה, כי ח"ו²⁰¹ מאלו ספרי-טריפה, אמונתי רופֵפה…) שבפוצ’אֶפ חונים, והם גם ציונים (שוכן מעונים, שמע ישראל!) ובעברית ממללים ואינם מתפללים. ובביכלאַך²⁰² מתהללים, ואמונתם הולכת תמס, כי אינם לומדים חכמת האמת – –²⁰³ ומרגלא בפומם אידיאלים, לכן אינם יודעים מעולם הגלגלים.²⁰⁴ למצות ד' אינם חרדים, ואינם מאמינים גם בשדים, בעולם הבּיכלאך (ימח שמם!) הנם אזרחים, אך בקבלה, בעולם המלאכים, אינם יודעים מאומה, ולכן בודאי לא יהיה להם תקומה, ומלאך הדומה, תהי ידו רוממה!

היוצא מהנ"ל, שאינם חסידים כלל, אדרבה רשעים, שהם מלאים פשעים, ואם בין אדם לחברו דרכיהם ישרים, אך במילי דשמיא מאוד מכוערים, ובהקדוּשה יעשו חבּורות ופצעים…

וגם אני למדתי דרכיהם הרעים – –

ואף-על-פי שהקלפיה איננה מולכת אצלי בכיפה, כי עוד לא ניגשה אלי כולה, כי אינני יושב בראש מגולה, ובגדי ארוכים, על הארץ סרוחים, וק“ש²⁰⁵ אקרא מדי לילה, עת נשמתי תעלה למעלה, לתת דין על מצוות ועוונות, לפני סורה-בּורה²⁰⁶ רואה-חשבונות, אך בזה לא דמיתי להני בני עליה, ועל זה עיני בוכיה, כי הנני תלמיד שפת-רַסִיה, ואני יודע את העוון הנורא, כי מזה נשמתי איננה טהורה, ובכ”ז לא אתרפה מהשפה הזאת, ובכל יום הנני קובע לה עת, ואיך אמצא מרגוע, אם הנני יודע, שאינני שומע, לדברי הרב, הגאון… יצ"ו,²⁰⁷ שהעלה בספרו לחומרא לדינא ועל דא קא בכינא!

וגם בזה הנני נופל לתהום (תהום האפיקורסות), כי שפת אשכנז אלמוד בכל יום,²⁰⁸¹¹ השפה הפסולה לכל הדעות, כי עיני היראים בה כהות, כי בה כתב מנדלסון מברלין, את ספרו, ספר-מין, וגם ראֵה, כי לא תהי לו תקומה, ומה גדול כוח הטומאה! רשע, מה הוא עושה? הוא מתרגם אשכנזית תורתנו הקדושה, וזאת תבין מבלעדי אעירה, כי יש בזה מעין מינות וכפירה…

ועתה באתי, להודיעך מפרנסתי, כי הנני משׂתכּר שמונה רובל לירח, וכל החדשות האלה הן כפתור ופרח

*

ועתה אבקשך, אנא הודיעני-נא מכל אשר אִתך, כי לא רב מספר אוהבים ונאמנים כמוך יש לי, ידידי אהובי. ספּר לי מכל המוצאות אותך בווילנא ומצב המשׂכּילים בירושלים שבליטא. ומה ייעשה ברחובותיה, בבתי מדרשיה, בישיבותיה, ואם ראית את זקן-ספרותנו “שוּלמַן”, יאריך ימים. כי מי כמוך יודע את חיבתי לספרותנו ולסופריה, וביחוד הגאונים, כסופר מדעי ק. שוּלמַן. ותאר לי את מנהגי חייו, האמת נכון הדבר, כי הוא מתנהג אוֹרתוֹדוֹכּסית, ובכלל אַל תעצור במלין במכתביך אלי, ומהר ענני, ואם מצאת לך אוהבים נאמנים ונכבדים, כי ידעתי, חביבי, ששווה אתה להיאהב…

­­­_______

וגם להווי ידוע להאי גברא, שחפץ אנוכי לדעת, מה ילמוד ומה יעשׂ. אם נפשו חשקה בתורה ושׂכרה, או יחפוץ לבקר את הארורה, כלומר את ההשׂכּלה המרה. וגם מאי הווה בדעתיה הבּרה, על דבר תכליתו, מה שבלשון אפיקורסית קוראים לזה מַטָרה, וגם יהי-נא מטובו, להודיע לאהובו, כמה שטיבּלך²⁰⁹ יש בק“ק²¹⁰ וילנא יצ”ו,²¹¹ המעט מספּרם או רב? והיש שם יהודים טובים?²¹² והבריאים הם, אם בעלי מכאובים, ומה מספר תכשיטיהם היקרים (כלומר: אלו ה“שברים”…) של בני האלים, והיש שם חסידים צבועאלים? ואם יש הבלבים,²¹³ שקרנים וגומר, הכל תודיעני ותאמר.

גם סלח לי, שבקשתך לא שמרתי, ובמקום שהיה לי להאריך קיצרתי. מה אדבר ומה אומַר, יום פנה כצל תומר, וערב שבת יומא דנא שהוא בבחינת מלעיל ולא מלרע, פירוּש לדברי העמוקים, שהיהודים אוהבים מצוה נכונה, ולהיות בבית הרחצה על האיצטבה העליונה, ולכבוד שבת הם מזיעים, ואגב אורחא צועקים ומריעים, וגם אני דבק במידותיהם, וחפץ לחקות את מעשיהם. וזה כוונתי במלת “מלעיל”, להזיע על האצטבע, ולא מלרע במקום הרפש, ודו"ק²¹⁴ כי זה מתוק מזפת…

*

הירגע ודוֹמה, אל תנוע, תסתער,

הוא יחזיק רוחך, מוילנה ידבר,

אגרות לך יכתוב, נא אל תצטער,

אל תחיל, אל תמריא… על כסאך

יְ. חַ. בֵּ – ר!..

יום ו', כ“ב אייר, התרנ”ח. פוצ’אֶפּ.

12. לגרשון גינזבורג

[פוֹצ’אֶפ, י“ז בתמוז, תרנ”ח – 25.6.1898]

אדוני המבקר הנורא על כל סביביו ה' ג. גינצבורג.

צר לי, כי לא קראת היטב את שירי…²¹⁵ אך אחרי אשר קראתו רק ידיעה²¹⁶ שטחית, טובה היא ביקרתך שאין למעלה הימנה. הסגנון טוב, קל ונוקב…

על דבר הערותיך הניקוד צדקת רק במקום אחד, כי “שממריאה… מרקיעה” כוונתי על האנחה ולא על ההבל… ובמקום השני צדקת וצריך לתקן.

ובוכים, והומים… ודמעות כספירים

על שדמותיך, אחותי, תפולנה.

וגבעולי הדגן – נוצצים מאירים

והשיבלות המלאות תגלנה, תחולנה.

אחרי כל אלה, תודה לך על כי טרחת לכתוב ביקורת על שירי, וביקורת לא פשוטה לשם השיר, רק ביקורת לשמה… ובכן, לא אתפלא על כי לא ירדת לעומקו של שירי, ביקורת לשמה שאני!

ואמנם, מה שחפצת עלתה בידך באופן היותר נעלה. בשׂפתי אמת אומַר, כי לכתוב לשה"ק²¹⁷ – תוכל…

ואם לא תבין את שירי – מה איכפּת לי? ולאמור “פירוּש” על שיר לא אוכל…

צום הרביעי, צום לאומי, התרנ"ח.

י. ח. ברֵינֶר.

13. לשמעון ביכובסקי

[פּוֹצ’אֶפּ, כ“ח בתמוז תרנ”ח – 6.7.1898]

חביבי ויקירי כנפשי, גבר מצוין, עברי בכל לבבו ובכל נפשו ה' ש. ביחובסקי.

איגרתך הפתוחה, אשר אנוכי ואחי א. נ. גנסין רבות חיכינו לה – קיבלנו; ותוכל להבין את גילת-לבבנו בראותנו את שמך אשר נוקיר מאוד חרות עליה, וביותר גדלה שמחתנו, כי השׂגת את מטרתך ומשׂאת-נפשך נמלאה. תתן ההשגחה את כל משאלותיך!

ואני?…

אין כל חדש; לומד מעט וקורא הרבה, וכותב לא-מעט. עני אנוכי, ברוך השם, על צד היותר טוב, ובמקצוע זה הנני גברא רבא. תקוותי לא ספו תמו, אף כי לא לעתים רחוקות אומר על לבי וחיי:

…אזוב עולה בגל

גפן בוקק, ציץ מק – היחַינו הטָל?

היתעורר המת? היזדעזע המת? (ביאליק)

אך במלה אחת: ספרותנו נותנת הרבה אומץ וכוח לי…

חיה בטוב! פקדני במכתביך והודיעני בפרוטרוט מכל אשר אתך. והנני ממספר אוהביך הנאמנים לך נצח, מכבדך ומוקירך בכל לבבו, כערכך הרם לעמנו ולספרותנו, אשר אוהבם סלה.

י. ח. ברֵינֶר.

יום ב' לדברים.

הציסלוֹ²¹⁸ אינני יודע – סלח לי!…

14. לשמעון ביכובסקי

[תחילת תרנ"ט, פוֹצ’אֶפ; סתיו 1898]

ש. ביחובסקי, אחי האהוב לי!

ראה, הנני כותב לך, יושב אל השולחן, משתוקק לכתוב ולדבר הרבה, “לשפוך את רחשי לבבי בטנא הגליון” – כאשר יאמרו המליצים, לספר לך את כל אשר אתי, לתאר את חיי, חיי צעיר עברי אובד ונדכה, כפוף ושפל, בעל לב כואב ומלא מרירות איומה, משולל אהבה וחסר אמונה ותקוה, מביט על ידיעותיו שרכש בנדודי-שנה וזיעת-אף רק בעיני-חמלה, ומשתוקק [ל]חיי הנפש אחרים – ואינו מוצא, לוחם באומץ, מרה²¹⁹ – ונופל… מתעודד, מתאמץ – ונכשל, עובד ויגע – ואינו מוצא סימן ברכה… תועה בדרכי החיים!

ובבואי לכתוב – קשה עלי הדבר, כבד ממני, לבי מתפלץ ונמס, מוחי מנוקר מיתושים רבים… אולם בכל זאת אבליגה, אספר כל מה שאוכל…

לעשות רצונך חפצתי.

לומד הנני לא-הרבה; חצי היום יאכלו שיעורי, אשר לי ללמד, ובבואי לבית-מלוני, מאוּכל-קור (בגד-חורף אין לי), הגרון ניחר, העינים עששות, הלב דַווי, המוח משועמם, חסר-אנרגיה ומלא קלון וריש, עיף ויגע (וכו') – ואז אתגבר כארי ללמוד מעט חשבון, גיאוגרפיה פורתא, היסטוריה כזית, רוסית, אשר אף כי אדע את דקדוקה, לא אוכל להוציא מלה כהוגן…

חסל סידור-השכלה…

אנחה-איומה.

רק זאת נחמתי בעניי, כי קורא הנני עברית לשובע, ואז, בקראי הספרים החדשים מביבליותיקת “תושיה”, המאספים החדשים “אחיאסף”, “השלוח”, “האשכול”, אשכח את יגוני והנני מאושר במלוא-המובן.

התבין? התשמע?

חושי הספרותי התפּתח במידה מרובה, צעד קדימה, צעד רחב, אבל מה תסכון לי רוחנית דרוחנית בלי ידיעות שימושיות? מה תסכון לי רוחנית דרוחנית בלי ידיעות שימושיות? מה תסכון נשמה נאצלה בלי גוף כל שהוא?…

ובכן אדַמה, דעת לנכון נקל (גם “מליצה” אוכל לכתוב, האין זאת?!), כי לא אוכל “למשוך בעט סופר ולעגוב על בת-שירתי” (כמבטאך). אמנם, מוחי ולבי מלאים ציורים, ויש רגעים, כי אין קץ לחפצי לכתבם, אך עת אין, אחי! ועוד זאת, האמת מוכרחת להיאמר, כי שפל הנני בעיני כל-כך, עד כי אשׂחק על-עצמי בשבתי לכתוב…

סופר גדָל-דעה! לא ידע מאי דידעו תינוקות של בית-רבן!

על כל מה שכתבתי עד הנה הנני מביט בעין-לעג-מר, אף כי בלבי ארגיש שיש להם ערך ספרותי… ולוא התפתחתי… מילא, דברים בטלים!…

על שירי לא אחפוץ גם להביט (כמדומה לי, כי כולם נאבדו ממני). עתה ידעתי, מה הם שירים… משורר בוודאי אינני, וכשרון-מספר בוודאי יש לי…

אבל המעטים הכשרונות האובדים?!… ביחוד בינינו, עם אומלל…

______

פיטפטתי מעט יותר מכפי הצורך…

הנני רואה שחוק קל על שפתיך…

לא, חלילה, שחוק-בוז… חס ושלום! זה יוכל רק מי שאיננו מכירני, מי שאיננו מבין הגיגי, מי שאינו רואה רק גוי הכפוף האינו-טבעי (מהתגוללות בישיבות), עיני התרוטות ופני הגסים, אבל מי שיודע את לבי, כמוך, אהובי, מי שיודע כל הגיוני-לבי, לא יבוז לי. הנך שׂוחק, צחוק-רֵע, צחוק אח חביב, על פטפוטי היקר לו.

ואולם בת-צחוקך (אגלה את הסוד) מהולה בתוגה… גם היא מרה… בכל אני רואה מרירות, בכל אני שומע אנחות, גם בצחוק-רעַ… פיסימי איום אנכי!…

אחד-עשר רובל יש לי לירח משיעורי, ששה – להוצאותי, אכילה, נייר, וכו'. שני רובל – למורה (הנני מתלמד אצל פַדוֹלנר²²⁰; כנודע לך, הוא ידען קטן; רק מה אוכל עשות? הן תדע מה שיאמר הרוסי: באתרא דליכא דגים, גם הסרטן לדג ייחשב). שלושה רובל – ייוותרו לי.

הנני מקבץ, לימי-הקיץ אחשוב לנסוע לאיזה מקום, ועל-כן אדַמה, כי בחמישה-עשר הרובל אשר ייוותרו לי, אוּכל להתפרנס ארבעה ירחים. כי בימים הראשונים לבואי עירה חדשה, לא אמצא בוודאי הוראות-שעה (ביחוד לשפת-עבר), אחרי כי לפי בגדו יהולל איש בבואו, ואני גם היום “בחור-ישיבה”, בטלן, כלומר: אי-פראַנט, כידוע לך…

העיקר, כי לא אדע, אם אמצא לי מורה שיוֹרני. הן לא אוכל ללכת ולהתחנן לגימאנזיסט עשיר, כי יחנני בהוראה בלי שילוּם. טבעי לא יניחני, והטבע אי-אפשר להחליף, במובן ידוע, והשנית, הן לא נכחד ממני, באיזו עינים יביט עלי, על בן-שבע-עשרה שאיננו יודע רק ראשית-לימוּדים…

ביוגרפייתי עלי לספר לפניו, האין זאת?

עלי לספר גם, כי ראש חצי-עילוי היה לי בקטנותי, כי גם קרוב לאלף דף גמרא היו במוחי, כי עתה ראשי עלי כגלגל ואין רגע בלי כאב, כי לבי הוכה לרסיסים, חלף האהבה אשר היה מלא, כי גם כבוד ויקר ידעתי בישיבות, וגם מריטת-לחי, וגירוש בק.²²¹ בעד מכתמי וציורי מחיי החסידים דשם…

הרבה, הרבה עלי לספר…

אבל בוֹריסֵינו (עיין “קרח מכאן ומכאן” למר גולדין) לא יבינוּ ללב אומלל כמוני. תקותי מאריסטוקראטים כאלו – לא תחפוץ להיבנות…

­­­______

לוּ ידעתי, כי בווילנה אמצא הוראות-שעה לארבעה רובל לירח, כי אז לא דימיתי הרבה, ובוודאי נסעתי לשם, הן וילנה – הלא וילנה היא… ירושלים שבליטא…

הן כתבת, כי התוודעת אל העברי מר יעבץ, האוכל להתאפק מבלי התקנא בך, כי תכיר סופר מצויין ועברי נאור, כבעל דה"י וכו'.²²²

הספר הראשון היה “דברי הימים”, אשר קראתי בספרותנו העברית. זכרונות רבים, כהים, מטושטשים, אבל חודרים, מכאיבים – יתעוררו…

היה שלום, שמעון אהובי, מה רבה אהבתי וידידותי אליך!

מה תיעצני על דבר הוֹמל – האסע לשם? האמצא את אשר אבקש, האשתלם שמה? האעלה ברוחי? האתפתח בהומל? הן זאת…

די לדבר…

י. ח. ברעננער.

 

יְמֵי הוֹמֶל    🔗

15. לשמעון ביכובסקי

[חותמת-הדואר: הומל. 6.1.1899]

אחי, האמן, כי עוד לא הפרדתי בין מכתבך וה“לתשובה”,²²³ והנני ממהר לענותך, יען כי לבי דווי עלי על אשר המרתי את רוחך ולא כתבתי לך. ואמונה גוררת אמונה. ולכן האמן לי גם זאת, כי יען שמצבי ברע הוא לכן שכחתיך כרגע… מצבי ברע… לוּא האמנתי באלוהים, כי אז אמרתי שהוא מייסרני בעד אפיקורסותי, ולוּא הייתי אסטרולוג, כי אז אמרתי כהאבן-עזרא: “אויה לאיש עני נולד בלי כוכב!” אולם עכשיו שאינני לא הא ולא הא, אני אומר, כי אי-קלוּתי (неловкость) ואי-התערבותי בין הבריות היא שגרמה לי כי אובַד בעניי… הוראות-שעה – אין… (לעת-עתה לא ארעב, כי האיש הישר וטוב-הלב מ' כהן²²⁴ מחזיק בידי… יחוסוֹ – отношение – אלי בפרטיות אודיעך במכתבי הבאים. עם הר"ש ציטלין אין לי חליפת-עניינים כלל), ומורה יש לי, אלא שהוא, כנודע לך, מורה חנם. והשאר מובן מאליו… – – ²²⁵! Ну, довольно

אבקשך שלא למסור את דברי אלה להפוֹטשאֶפּי הידוע,²²⁶ כי לא אחפוץ להאדיבו, ובמכתבי אליו אגלה רק טפח, וטפחיים אני מכסה…

ואף על-פי כן אני מקווה… מצבי, יוכל היות, כי יוטב…

אחבקך, חביבי, כתוב לי, אני כולי שלך בכל לבבי. ה“אוּניז’וֹני והאוֹסקוֹרבּליוֹני”²²⁷

י. ח. ברעננער.

את רעי הירש לא מצאתי. לבית-העקד לא אלך. ספרים אקח אצל הכוהן.²²⁸ “מה יפעלו הציונים?” – לא כלום; כנהוג בכל תפוצות ישראל, תוב"ב.²²⁹

אדריסתי: фалку Энтину. אני מתפרנס בשבע קפות²³⁰ ליום… מה חפצתי לכתוב?

16. לשמעון ביכובסקי

השמיני לירח מאַי, י“א סיון התרנ”ט, הוֹמל. [1899]

אחי ברגשות ובדעות, מר ש. ל. ביחובסקי, שלום וברכה.

איגרתך קיבלתי ולא הבנתיה. פשוטו כמשמעו. אנחנו חיים כיום בדור שאין חפצים לדעת “פירוש המלות” היוצאות מהפה, כידוע. “מצבי הרוחני דל מאוד” – הנך כותב עם שלוש נקודות לרמיזה רבה. ומה חפצת להגיד בזה? אינני מבין, מה שייך “דל” לרוחניות. האין ספרים בירושלים שבליטא, כי לא תוכל להעשיר את רוחניותך. ובכלל, מדוע לא תכתוב מה אתה קורא. ההנך קורא ספרי הביבליותיקה של “תושיה”, תחיה, “השלוח” ו“היהודי”?²³¹ וגם איזו ספרים תקרא בספרות-העמים? על הרבה משאלותיך אודותי כבר שמעת תשובתי במכתבי הקודמים, וחדשות אין. יש לי לחם ודג מלוח ולפעמים גם מעט חמאה (פֶה, מאטריאליזם!), אך כל אלה בצמצוּם. הנני קורא ספרי-המופת הרוסים ועברית הרבה, נהנה מעולמי ומלא אידיאלים ושאיפות לעבוד בעד תחיית עמנו וספרותנו. ואני מתפתח כפי יכלתי – להבין מה היא הקולטורה הכללית בכלל והעברית בפרט. שימושיוּת²³² לא אלמד כמעט כלל, רק את השפה האשכנזית, שיעורים קטנים מדי יום.

היה שלום, אחי, וכתוב לי. אחיך העברי י. ח. ברינר.

שאלותיך, היש לי חליפות-עניינים עם משכילי עיר ה. וסופריה (?) ומה אמר הכוהן²³³ וכו' ייפּתרו: הראשונה בחיוב למחצה והשניה בחיוב בשלימוּת. אך אינני כותב מאומה.

17. לשמעון ביכובסקי.

הומל, 14 לירח יון, התרנ“ט. [י”ח בתמוז - 1899]

אחי, חביבי ויקירי, מר ש. ביחובסקי.

איחרתי קצת בתשובתי, לא – –²³⁴ מסיבה מעין “ד' היודע מה”, אלא, פשוט, משום עצלות, תלאות רבות וגם… חסרון-כיס. מדוע אינך כותב, אח יקר, את מצבך הגשמי, מאין אתה חי, וממה אתה מתפרנס, היש לך “שעות” ובכלל, כמה אתה משתכּר וכו‘. מכתבך קראתי, והנני שמח מאוד, באמת ובתמים, על עשרך הרוחני. אני, כנודע לך, לא הספקתי לקרוא בכמות הזאת. קראתי גם אני מספרי (ולא כל ספרי) טולסטוי, טורגניב, דוסטויבסקי וכו’. עתה אני קורא את הוֹהוֹל²³⁵ (Гоголь). קראתי את בּאֶלינסקי המבקר, והנה הרבה רעיונות נולדו אצלי אחרי המקרא, אך צר פה המקום, ובכלל אומר לך, כי הוא, ב., עשה עלי רושם כדברן יפה, כבעל-רגש עד הקצה שאין למעלה הימנו, אבל לא כהוגה דעות. כמובן, יש בביקרותיו הרבה רעיונות יפים, ואולי גם עמוקים (בספר העתקתי מרעיונותיו אודות הלירה²³⁶ ), אבל קשה לי הלסכים להתפעלותו האין-קצית במלאכת-מחשבת. למשל, הוא עושה את הוֹהוֹל בסיפוריו ממש לאלוה – ואני, אחרי קראי את “רחוב הנאֶבסקי” «Невский проспект » מרגיש, שיש פה אמת רבה, כשרון נעלה – אבל על דעתי עולה²³⁷ מאמרו של אבינו “אחד-העם” “הלשון והספרות” (הקראת אותו בכוונה?): “…טוב, טוב, אבל!…” במכתבך הבא תכתוב לי, מה דעתך ודעת העולם אודות “הרומן החדש” לטולסטוי²³⁸. אני קראתי בו רק עשרה נומרים, וגם זה השגתי בדוחק. אם תאבה לדעת את דעתי, אומר לך, כי “יצאתי מכלי”! כמה אמת! כמה כשרון! כמה מוסר! עתונים אינני קורא כלל – ועל דא קא בכינא!

כתוב לי מה תקוותיך ושאיפותיך. את אורי-ניסן²³⁹ דיברתי משפטים במכתבי האחרון על “מנעו ממך את פרי עטו ועל שימו מחסום לפיו”, אבל כבר עברו שלושה שבועות וגם לי אין תשובה. מי יתנך עתה לפני – כמה יש לי לדבר עמך! הקראת את הסיפור (צ"ל²⁴⁰ הרומן) “שמעון עציוני”²⁴¹? הוא מצא חן בעיני למאוד. היה שלום, אח!

י. ח. בּרֶנֶר.

אמצא חובה לנפשי להעיר, כי בנדון “הרחוב הנאֶבסקי” עיקשתי את הישרה, כי באמת – –²⁴² הוא מביא למחשבות רבות ועמוקות. אבל אני דן בכלל, כי אני דורש ממלאכת-מחשבת גם רעיון, ואם לא כן, אני שואל “מאי קמ”ל“.²⁴³ צר לי מאוד, כי לא אוכל לדבר פה כאוות נפשי, ובמכתבי השני אמלא, אך הנני חפץ לצטט לך את שני הפרקים מסיפור מַאלוֹרוּסי²⁴⁴ “בית-מרזח נורא”, בכרך ראשון, ופה מתגלם יותר הרעיון הנ”ל.

הלל ציטלין – כדבריך. אני יודע אותו ונכנס לפעמים לביתו. הוא איש מצויין. קרא ושנה הרבה והשקפתו רחבה.

אל תשכח לכתוב לי, אחי!

18. לשמעון ביכובסקי

Гомель 20-го июня 1899.

[הומל, 20 ביוני 1899. כ“ד בתמוז תרנ”ט].

אח יקר, אח חביב, אחי היושב בקירות לבבי, מר ש. ביכובסקי.

זה עתה קיבלתי מכתבך בעתון. ולוּ יכולתי להתאפק לבלתי כתוב לך עד הלילה, כי אז בוודאי פיטפטתי שם כדבעי למהווי, או, כדקא חזי, בלשון הזוה"ק,²⁴⁵ אבל עכשיו, שאינני יכול להתאפק, הנני כותב בחפזון. על-כן אולי יהיו דברי מעטים.

על ראשון – ראשון, ועל אחרון – אחרון.

הנך כותב (כלומר, מתרעם) על מצבך הרוחני. ואני אינני מבין זה כלל. דבריך הם, כי “קריאת רומנים בלי הכנה תיאוֹרית (теория) – לא כלום”. אבל מהי הכנה תיאוֹרית – האומנם תדמה, כי לוּ ידעת בבקיאות עצומה ובדיוק רב, מתי נולדה הקיסרית ההיא, באיזו שנה ובאיזה מקום, או כמה כלי-תותח נשבו במלחמה פלונית, כי אז הבנת יותר היטב את ה“אשמה ועונש”²⁴⁶ לדוסטויבסקי, או את “ממשלת החושך” לטולסטוי, או אז הביאו לך תועלת יותר רבה? אתה, אחי, כמדומני חפץ רק להיקרא אדם. ובכן, אין לך להתאונן. קרא!! קרא את ספרי “תולדות הקולטורא”, לך מן הקל אל הכבד. קרא ספרי-ביקורת, התלמד לחשוב ולהתעמק, ואחרי כן תוכל לקרוא גם את דארווין ואת ספנסר ואת בוֹקל וכל המלאכים הגדולים, שאך את שמם יזכירו כל משכילינו ו“בפצח מפצחים”, ואתה תוכל גם להבין. אני מדבר בזה, יען שגם אני חפץ לעשות כן. הלום באתי להשתלם בלימודי-הגמנאסיה. ועתה, אחרי שאני רואה שזה לאו דווקא; שפת לאטין – לאו דווקא; היסתוריא מצומצמת – לא דווקא; גיאוגרפיא מדוקדקת – לאו דווקא! מעשיות ב“הזקנה יַגַא” – לא דווקא – אז החילותי לחיות באופן אחר ואינני מתאונן על מצבי הרוחני. אמנם, יש צורך לדעת גם היסתוריא, גם גיאוגרפיא, גם פיזיקא וכו', אבל כל אלה יש היכולת להתלמד מעצמו. צריך לקרות! – וסוף הדעת לבוא. בזמננו יש ספרים פופולאריים לכל ענפי-המדע. ואם תקרא – תדע. אמנם, הידיעה הזאת לא תהי נישומת בשוק בערך הידיעה שקונים בבתי-ספר, אבל מה איכפת לך? הלא אתה מתאנח רק על הרוחניות ולא על ה“קאריאֶרה”. שמע לעצתי וקרא שש או שבע שנים – ואז תיווכח ותרגיש את עצמך…

שאלתך על דבר מצבי, קושיתך העצית (קלאָץ-קשיא) וה“ורמינהו” שלך ממכתבי על מכתבי – יתורץ באופן זה: רוחי שונה ממכתב למכתב. ויש שהנני אופטימיסט בזה – ופסימיסט בשני.²⁴⁷ ומזה יוצאים הניגודים. אך בכלל הנני עני גדול, וזה חצי שנה כי לא טעמתי כף תבשיל וכו' וכו' וכו'. מ. כהן²⁴⁸ איננו עתה בהומל, כי אם בנאות-דשא, ובכן פטרתי את עצמי מלהאריך אודות הדבר הזה.

עתה הנני קורא את באֶלינסקי. ביקורתו על הספר “תלאה מדעת” («горе от ума») לגריבּוֹיאֶדוֹב, הביאה לי עונג ותועלת אין-קץ. כמה רעיונות! כמה רגש! אחי, הריני מיעצך לקרוא אותו (את באֶלינסקי). הוא מרחיב את הלב ומשפר את הטעם.

אתה שואלני: הקראתי את ה“אשמה ועונש” לדוסטויבסקי ואת ה“נדכאים והנעלבים” שלו. אענך בחיוב. ועל דבר הראשון אין מלים בפי להוציא לך את התפעלותי בנדון הפסיכולוגיה שבספר היקר והנשגב הזה! ²⁴⁹ השערתך שלמ. ז. פיארברג ז“ל היה כשרון מעין דוס²⁵⁰ – השערתך קרובה לאמת היא, ואני בעצמי חשבתי זאת בשעה שקראתי את ה”לאן?" ב“השלוח”. חבל, אחי, חבל על אדם גדול כזה שאבד לספרותנו. “מי יהיה הכינור להשמיע את רגשותינו?” אומַר בסגנונו של משוררנו הלאומי ח. נ. ביאליק בהספּדו ליל“ג ז”ל. – אתה מזכיר את טשרניחובסקי – אמנם, הוא משורר בעל כשרון, אבל הוא איננו משוררנו. בשעה שהעולם שרוי כל כך בצער, בשעה שמעשי ידי הקב“ה טובעים בים צרה, בשעה שאלפים גוועים ברעב וריבֵּי רבבות בני הנעורים צמאים לדעת, לפתרונות השאלות המרות והאיומות, בשעה שעמנו – הוי, אח! – פה עבדים, עבדי עולם, עקרי-רוח, ופה פראים אומללים, מתים ברעב, – בשעה איומה כזו יושב מר טשרניחובסקי ואומר שירה “ליפהפיה”, “ירתחון דמיך, יהמיו כסיר וכו' אניע”²⁵¹ וכו' (שכחתי את הלשון) – התבין את האידיאל? הוא מתעסק עם איזו יפהפיה ש”נפשה עיפה מתענוג וגיל" והוא חפץ לעוררה, להוציא להב על לחיה… הנח לו! ביאליק, בעל השירים “הרהורי לילה”, “המתמיד” (!!!), “בשדה”, “אכן חציר העם”, “משה מת” וכו‘, “אם יש את נפשך לדעת”, “התיקון”²⁵² וכו’ וכו‘, י. דוידוביץ ז“ל, בעל השיר “בין תקוה ויאוש” וכאלה – כל מן דין הבו לנו! הם מביעים את רגשותינו, את הלמות לבבנו, את שאיפותינו. אבל טשרניחובסקים – אמנם, יש כמה שירים טובים באמת, יש כשרון גדול, ובכל זאת איננו מה שאנו, כגון אנא ודכוותי²⁵³, דורשים ממשוררנו. חפצתי לדבר הרבה בכלל על מלאכת-מחשבת בספרותנו ו”המהלך החדש". אבל, אחי היקר, האמינה, כי אין עת ועלי להתאפק ולחדול מדברי, ואל תדמה שזה רק תירוץ יפה, אלא שהאמת כן. קרא-נא את “דברי זמר”, מאמרו של הח’ ליליינבלום ב“אחיאסף”, תרנ“ח, אבל בכוונה ובדיוק! ועוד נדבר בענין זה במכתבינו הבאים. אתה כותב, ששירי פרוג לא תורגמו היטב.²⁵⁴ אמנם, כזה השמיע גם המבקר הנכבד והחרוץ ב”השלוח", מר רבניצקי (ב"ק), ואנוכי לא אדין בזה, יען שאני מבין עברית יותר מרוסית, ובכן נעים לי התרגום כשירי פרוג במקורם. אך זאת אוכל להגיד, כי חייבים אנו תודה למר קפלן בעד עבודתו, וראה שגם הסופר החכם והפובליציסט מר בריינין מהלל גם הוא את התרגום… כמה יש לי לדבר עמך! כי… האמינה: אין – עת!

אם תאבה לברר לך את דעותיך על דבר “אנה קארנינה” ו“בְלאסט טמִי”²⁵⁵ לטולסטוי, קרא את הביקורת לסקאביצ’בסקי, כרך ב'. אני נהניתי מאוד.

“שאיפותי”, שאתה חפץ לדעת, הנה הנן: אני חפץ להשתלם עוד כעשר שנים – ואם ארגיש אז צורך ויכולת – אכתוב ואהיה לסופר בישראל.

מאנ"ג²⁵⁶ לא קיבלתי שום דבר. גם אני לא אדע מה זה היה לו. אתה מבקש דבר-מה מכתבי-ידי – אינני כותב מאומה עתה, בלתי אעתיק לפעמים איזה רעיון מאשר אקרא רוסית.

אתה שואל על-דבר הרושם שעשתה עלי עיר הוֹמל, משכיליה וכו'. הנה, כמדומני, לא נכחד ממך שיש לי תמיד רק מכירים מעטים (ביחוד, שאני הנני גם עתה בחיצוניותי בחור-ישיבה בכל פרטיו. ועוד יותר: בחור-ישיבה משחת-המראה, ממש כגיבור ב“כתבי המשוגע” להוֹהוֹל²⁵⁷ (Гоголь) ומי זה יארח לחברה עמדי? ישנם רגעים שלבי דווי בדבר הזה, אך בכלל ינוח רוחי. אני יושב וקורא – ותו לא. (יוכל היות, כי כתבתי הטורים האחרונים שלא כנימוס, אך אתה תסלח).

ב“השלוח” יודפס בקרוב מאמרו השני של מרדכי בן הלל “ישראל וארצו בחזון הסיפורים”. כן הגיד לי הוא. מאמרו של ציטלין²⁵⁸ הוא בודאי טוב ומועיל, ירבו מאמרים כאלו בספרותנו!

כמדומה, עניתי לך בקיצור על כל שאלותיך (אה! שאלת, הקראתי את פושקין ולרמונטוב? – אענך: רק מעט. ביחוד קראתי את “גיבור הזמן” ללרמונטוב בכוונה. והיום אקרא את ביקורתו של באֶלינסקי עליו). סלח, אחי, כי קיצרתי. היה שלום! “עבוד וסבול, אחי, בשם אדוני!” (ביאליק)

אחיך י. ח. ברנר.

­­­­­­אל תוסף לשלוח לי מרקאות.²⁵⁹ אני אכתוב לך בעצמי, אם גם לא רצוף. כלימה תכסה פני לקבל ממך ה“נדבה” הזאת.

יש לי להעיר, שגם י. ל. פרץ הוא מהכשרונות הגדולים מבית-מדרשו של טש.,²⁶⁰ אבל הוא – – ²⁶¹ מרגיש גם את צרת העולם ושואל את תשובת החברה מהשאלות הנוראות – מה שאין כן שט. כמובן, יש יוצא מן הכלל גם בשיריו. ויש לי להוסיף עוד דברים רבים. במכתבי השני אשוב לדבר.

(הנני מקווה, שתסלח לי בעד פראזות אי-מדוקדקות, המשחיתות את הכוונה, ובכלל אחרי עברי לקרוא את המכתב לא מצא חן בעיני כלל, אך אתעצל לשוב ולכתבו מחדש).

19. למאיר צינברוב²⁶²ולא. נ. גנסין

[חותמת-הדואר: הומל, 3.12.1899]

לאחַי אשר בפוֹצ’אֶפ! קיבלתי מכתביכם ואקראם כולם, וגם את מכתבך, אורי-ניסן, קראתי כולו. יהודי הוא סבלן! הנני נכון לענות.

חשבת לבוא ולא באת – טוב מאוד; כי למה היא הסנטימנטאליוּת? כבר באה העת, כי נבין את החיים. לא ימצא חן בעיני גם סוף מכתבך: “אֵלִי, הרמוניה נפלאה”, כי כבר באה העת להבין, שבחיינו אי-אפשרית “הרמוניה”, כי חיינו הם ימי מלחמה ארוכה וּכבדה ונוראה! צר לי, כי לא הבנת את מכתבי ההוא. שם היו, אמנם, פראזות שטוּתיות אחדות שנאמרו לא ברצוני, אך בכלל היה שם הרבה אמת. קצר המקום להאריך, לכן שמע, אורי-ניסן: “היעדרנו פה ומציאותנו שמה” אינה תועלת כלל וכלל. אדרבה, עמנו צריך, כי אנשים כמונו יהיו גם פה בגלות, גם שם, וכי גם פה גם שם לא נסתפּק ב“שאיפה ובסבלנוּת”, כי אם בעבודה, ללמוד וללמד. וזו היא כוונתי באמרי השליחות הגדולה-הגדולה הזאת. ולסעת בעלמא, “הוּליע קבּצן, – – איז וואלוויל”²⁶³ אין את נפשי. אני נשאר פה ללמוד! ואם ארגיש את עצמי מוכשר – אזי אני רץ!

אני אינני מברר היטב את דעותי, אבל אתה בעצמך חשוב-חשוב – ותבין. אני סומך על המעַיין. צריך הייתי לכתוב מכתב גדול, אבל אין לי שבע קופּיקות.²⁶⁴

סיפורי הוא – “בדרך”. הטיפּוּס²⁶⁵ שבּוֹ סובל הרבה מתנאי החיים, ולדעתי הוּא תופס מקום הגון בחיינו, אבל הוא עודנו בדרך. ומצד זה הסיפּוּר איננו במדרגת השלימות הגמורה, אבל יש בו הרבה-הרבה אמת. כי תקראהו – אי-אפשר, יען שאני צריך להעתיק בכתב נקי, לתקן ולשלוח ל“תוּשיה”; אולי תקראהו בקרוב בדפוס. אני חשבתי לשלחו ל“אחד העם”, אך הוא הלא איננו בביתו.²⁶⁶

את בוֹקל קרא.

אני שואל עוד פעם: הכותב אתה דבר? השיבני בקירוב היותר אפשרי.

אינני מבין, מאיר אחי, מדוע באת לכלל… במחילה, כזו והנך כותב, כי אין לי חפץ במכתביך. האומנם אתה מדַמה, כי “רגעי” הם רגעי “סופר” במוּבן האירופּי של המלה? אם תכתשני במכתש, לא תסור ממני הקלוֹיזיוּת ואין לך לדבר עמי בטוֹן משוּגע כזה שכתבת.

לאחי ביחובסקי כתוֹב, אורי-ניסן, בשמי. להשתפּך במליצות אין את דעתי, כי קורא אני את פּיסאראֶב בימים האלה. על השאלות הספרוּתיות שהעמיס עלי אין להשיב, כמובן, באוטקריטקה,²⁶⁷ ועל “מלמדוּתו” אין לו מה להתאונן: “רבים שתו ורבים ישתו”, הכי בני הגלות אנחנו ולא נהיה “מלמדים”! בזה שהוא שואל “הארה” ממני – הוא פתי; ראשית, אני “תועה בדרך” ולא מומחה בה. ושנית: הבאמנם יאֶלאֶנוֹת ונאטאליות אנחנו? האומנם לנו לחכות לרוּדינים ולאינסארוֹבים?²⁶⁸ נחוץ לקרוא ולקרוא ולקרוא, לחשוב ולחשוב ולחשוב, ואם אפשר – לכתוב…

– – – ²⁶⁹.

באהבת אח, תחת דגל “תחיית עם ישראל”,

יוסף חיים.

מה שלום אחי? מה זה נבדל ממנו גרשון גינצבורג? מדוע לא יכתוב – – – הזה? דרוֹש בשלומו.

20. לשמעון ביכובסקי

[חותמת-הדואר: הומל, 27.XII.1899]

אחי ביחובסקי,

מכתבך ההוא אין עתה לפני ולא אדע, האענה לך על כל שאלותיך; אך על אלה שאני זוכר אשיב. במלה “מליצות” השתמשתי לא לזכר מכתבך, כי אם בכלל: אני אין את נפשי ל“מליצות”. שם, כמדומני, שאלתני על אודות ה. ציטלין – הנה תשובתי: הוא, ברוך השם, בקו-הבריאה, כותב מעט, מורה עברית לילדים, מדבר עמי לפעמים ו– – –. דעתי על דבר “באין מטרה”²⁷⁰ הנה הנה: הרבה חדשות יש בספר הזה, הרבה קרני-זווית מחיינו – כביכול – הוא מאיר, כשרון יש לסופר החדש הזה, הטכניקה טובה, השׂפה מדוייקה וכמעט עשירה, אבל הגיבור בעצמו מר אדמוביץ הוא – סמרטוט סובל. הוא, אמנם, סובל עינוּיים מפּסימיוּת(?), אבל הוא סמרטוט, נשחת וריק! יש בו הרבה ממידותיו של פּאֶטשוֹרין (“גיבור זמננו” ללרמונטוב), אבל בזה שגה המחבּר בדַמוֹתוֹ, כי על “שׂדנו” יוכלו לגדול גיבורים כאלה. בין תבין מעצמך, שאין אני מדַמה לאמור, כי בזה פטרתי את עצמי מלכתוב את דעתי. הרבה יש לדבר אודות זה ואני מתעצל עתה. מה שאלתני אז עוד? חי-נפשי, כי לא אזכור. “מה מצבך הגשמי?” – הנך שואל; תשובתי: הנני אביון ברוחב המובן של המלה, הנני סובל עינוּיי-נפש נוראים, הנני מתלמד ראשית-לימוּדים וקורא את טולסטוי. ראה כמה גדול כוחו של “יהודי סבלן”! אתה שאלתני על אודות גשמיות, ואני מחיתי בחדא מחתא²⁷¹ גם את הרוחניות, ללמד שהיהודים הם עם-הרוח. מאוּרי ניסן²⁷² שלנו קיבלתי אתמול מכתב. הוא – פייטן… מעט הוא מפטפּט שם, אבל בכלל הוא добрый малый ²⁷³ אני מקנא מעט בשלימוּתו. אני, עבדך, הנני שבוּר לרסיסים, אף עצם אחת שלמה אין אצלי. הוי, אחי שמעון! הוי, אחי, אחי! – – –

היה שלום.

אחיך י. ח. ברנר.

21. לגרשון גינזבורג ולא. נ. גנסין

[חותמת-הדואר: הומל, 12.1.1900]

גינצבורג ידידי, קראתי איגרתך ולא הבנתיה כלל; בפעם הראשונה אני שומע איש המשליך שיקוּצים על חייו באופן כזה, ואם באמת נורא הוא מצבך – למה אינך חושב מחשבות לצאת ממנו? אם רוחך באמת ימריא לעולם אחר – נוּ, הרי צריך להילחם ולנַצח!

אתה שואלני על דבר חיי – אין מה להאירך: קורא אני מכל הבא לידי, חי בדחקוּת – –.²⁷⁴ עוד קווים אחדים תיוודע ממכתבי אל אנ"ג²⁷⁵ פה. אין אני מכחד: יש לך הרשות לכעוס עלי על תשובה קצרה כזאת, אבל מה אעשה ואני מוכרח לכתוב לכם ביחד. ידידך אשר לא ישכחך לנצח.

י. ח. ברנר.

גרשון, אַל תאחר ממסור את המכתב לידי אנ"ג.

­______

אורי-ניסן, לא אדַמה להצטדק על אשר לא עניתי לך תיכף ומיד, מסתמא לא יכולתי! מכתבך ההוא, אמנם, שווה בתשובה יותר ארוכה, אך אבד ממני ממחרת בסיבת צלחותי הקרועות (ממש!), ואולם, באמת, דומה שבין כה וכה לא הייתי מוציא את כל רוחי באיגרת, כי אם על פה! להתיאוֹריה שלך במכתבך ההוא על דבר “הספרות למען הספרות”, תכלית האדם וכו' אין אני מסכים כלל. השקפתי על החיים היא שונה לגמרי; ובקיצור: עלינו להקריב את נפשותינו ולהמעיט את הרע שבעולם, רעה של רעבון, עבדוּת, ביטוּל, צביעוּת וכדומה. נחוץ להבין הכל, להבין ולהתרחק ממיסטיוּת ומדמיונות; נחוץ להגביר הריאליוּת והקדושה בעולם; נחוץ לתקן את חיי עם ישראל כי יהיו נוֹרמַאליים. ויסורי-נפשי הנוראים הם תולדות ספיקותי בכלל: היש תיקוּן? ההולכים אנחנו קדימה? זהו בכלל, ובפרט: איך בין ניט צופריעדין פוּן זיך אליין.²⁷⁶ אני מסוּפק בכוחותי אני וכו' וכו'.

זה ימים אחדים נהייתי לאוכל-צמחים.

אתה כותב פּואימה היסטורית – ודבר זה אינני מבין. האומנם אנחנו יכולים להסיח דעתנו אף רגע מההווה? היודע אתה מצב-צעירינו? היודע אתה, כי הננו המוהיקנים האחרונים? היודע אתה, כי עמנו הולך למות? היודע אתה, כי העולם חולה? היודע אתה, כי היאוּש מכלה נפשות? היש לך עיניים?!

אורי-ניסן!!!

______

שואל אני לשלום מאיר.²⁷⁷

הוא, על פי התנאים אשר כתב, יכול לבוא הנה בלי שום פקפּוּק. כתוב לי ואענה לך באריכוּת, כי בשום אופן לא אוכל לזכור מה שכתבת לי אז עוד.

22. לגרשון גינזבורג

[“Hacefirah”

Redakcya I Administracya

Warszwa, Marjańska 2]

[Warszawa d.] 25 Abrycta [1] 900 r.

[ורשה, 25.8.1900]

לידידי גרשון גינצבורג!

אני כותב לך מוַארשה. הנני פה זה ימים אחדים.²⁷⁸ באתי מבּיאליסטוק. בדעתי לשהות פה ירחים אחדים; אחר כן אשוב, כמדומה, להומל. לעת עתה אני מתגורר ביחד עם אורי-ניסן ועם המשורר ז. י. יפה²⁷⁹ (ב“לוּח-אחיאסף”, תרס"א, שיצא לאור). האחרון, קרוב הדבר מאוד, כי יבוא לפוטשאֶפ.

אני לא כתבתי לך עד הנה מפני שלא הרגשתי צורך פנימי לכתוב. עתה, אחרי קראִי מכתבך, אני חפץ לכתוב לך, רֵעי, דברים אחדים.

אתה מתאונן, גרשון, על מחלת-נעורינו הכללית, על הניגוּדים שבנפשך, על השממון שאתה מרגיש וכו'. חפץ אני להאמין, כי כל אלה התאוננויותיך יוצאות מלב טהור (אף שמצאתי ביניהן איזו פראזות נפוּחות), כי באמנה צר לך המקום…

אתה שואל את אנ“ג²⁸⁰: מדוע, כשהאני המגוּשם והאני הרוּחני שבנפשך נלחמים – הרוּחני נופל שדוּד? ואת הדבר הזה אתה שואל מאת אנ”ג?! לא, לא חוק הוא בטבע, שהרע יתגבר על הטוב. אלף פעמים לא! ואולם, האנ"ג יוכל להשיבך מדוע הנך, לדבריך, יתוש, חדל-אונים וכו'?

שמעני, גרשון גינצבורג! אם, אמנם, מכתבך הראני שאתה מהרהר גם הרהוּרים רצינותיים, בכל זאת ארהיב בנפשי עוז לשער, כי רק לתפארת המליצה אתה מכנה את עצמך אֶפּיטטים כעין אותם שהבאתי לעיל. באמת אתה מרגיש את עצמך לא ליתוש (וזאת תהילתך!) והודעתך: “בימים האחרונים הנני עובד ברעיון הציוני בלי הרף” תוכיח! ועל כן שמעני, אחי! חדל מכל אלה התאניות, שאינן מעלות כלוּם למעלתו של האדם, וצא לפעולות! התעודד, אחי, התעודד בשם רוח עמך אשר תאהב ואשר תוקיר, התעורר בשם קול האלוהים המתהלך בלבבך ופוקח את עיניך להביט על כל סביבותיך, לבקר אחר מעשי חבריך! התעודד! הרבה הרבה יש לפעול לצעירינו, הרבה הרבה יש לתקן, הרבה הרבה יש ליסד! הסר מקרבך פעוטיות וקטנות! התגדל והיה איש! אתה יכול לכונן חדר²⁸¹ טוב אחד בעיר-מולדתך וכבר בזה קנית את עולמך. אַל תאמר, כי רק בגדולות להתהלך לאיש – מעשים קטנים טובים של יחידים מצטרפים לחשבון גדול!

אני מקווה, כי לא תשׂים אל לבך את הניגוּן הגדלותי, שבּוֹ כתוּבים דברי האחרונים. יוכל היות, כי נלעג אני עליו, אבל דברי אלה יוצאים מן הלב הינמו.

“שמעתי אומרים, – אתה כותב – כי שם מעל לרקיע(?) ישנם חיים אחרים, יותר טובים, יותר יפים, יותר נעימים, יותר שקטים וּשלווים” – לא, אחי, חיים שקטים וּשלווים – – ²⁸² יוכל היות הנם נעימים ויפים במובן ידוע, אבל אינם טובים ואחרים. חיים טובים הם אלה שיש בהם עבודה ומלחמה. רק בזה אנחנו ניצולים מהשממון הנפשי הבא מחוסר-שאיפה, מחוסר-השתתפות בחיי עמנו, בחיי חברינו, בחיי עובדינו הנדכּאים, בחיי בריותינו החלשות, בחיי ילדינו הנרקבים בחדרים²⁸³ – קברים. לכל אלה צריך להושיע!! תחי עבודה כבירה ומועילה לאושר בני האדם!!!

ואני מוסיף להרהר. אני מוסיף לעוף על כנפי דמיוני לימים הבאים. אתה תוכל להיות לנו לעזר, בבואנו אנו הצעירים לבנות במה בספרותנו, דבר המעניֵני ולוקח את לבבי וממלאני תקווה… אנחנו, כלומר אני ואורי-ניסן, הירהרנו היום בדבר הזה… אך עתה אני חושב, כי עוד לא באה העת לדבר בזה. נראה מה תענני בימים הבאים!

שלום לך

ברגשי-תקוה

י. ח. ברנר.

23 לשמעון ביכובסקי

י“ט אוקטובר, תרס”א, הומל. [ט' במרחשון – 19.10.1900]

לידידי ש. ל. ביחובסקי.

את בקשתך לא אוּכל למלאות, יען שאין בידי אֶכּסמפלרים נותרים.²⁸⁴

מה שלומך? מדוע מכתבך אוֹפיציאַלי כּכה? מה אתה עושה, מהרהר ומרגיש?

בחיי אין כל חדש. אני קורא מכל הבא לידי. בחיי-החברה איני לוקח כל חלק. חיבּוּרים חדשים כמעט איני כותב כלל.

והנני ידידך י. ח. ברֶנר.

אנא דרוש בשמי לשלום גרשון גינצבורג.

אדריסתי: – – –

 

בַּצָּבָא הָרוּסִי    🔗

24. לאורי-ניסן גנסין

[חותמת-הדואר: אוריול, 1.2.1902]

ליבער ברודער!

די טעג געהען. איך שטעה אויף פינף אזייגער פארטאג און ביז ניין אזייגער ביינאכט שווים איך ארום אין מאטערניש, אין שפרינגעניש, אין שווערע אָבּידעס און אָסקאָרבּליעניעס. איך פערנעם אַ אָרט פון אשלעכט חדר-יונגעל און לייד שרעקליך. דעביי פערגעס איך ניט אויף א מינוּט אויך יענע וועלט, וואס חוצ’ן קאַזאַרמע, און כ’ווייס דייטליך, אז ניט דא איז פאר אזא זשאַלקען נפש, ווי איך, אויך ניטא קיין אֶרט. זונטאג זיטץ איך א גאנצען טאג אין געהאקטע וואונדען. די קראנקע פיס און הענד רוהען א ביסעל אָבּ, אבער דער נשמה איז שווערער. ארום און ארום איז קאזארמע… עס טראכט-זיך… און דער עיקר טראכט זיך וועגען די אייגענע אָבּידעס פון מיין געבארענס-טאג אָן… פון מיין נאטורליכע און סאציאַלע אוראָדסטוואָ, עלענדקייט, אונגליקליכקייט… איך וייס קלאר, אז דיר איז אונגענעהם צו לייענען די ווערטער, נאר מיך – –²⁸⁵ טרערען – און איך וואלט, דוכט מיר, שרייבען אַ סך, אַ סך… אויסער דיעזען בריוועל שרייב איך גאר נישט. קיין ביכעל זעה איך ניט אין די אויגען. קיין עטוואס לעבעדיגען מענשען אוודאי ניט. איבעריגענס, איז די מעשה פערקעהרט: קיין פערשטארבענע מענשען (ד. ה. סאָזנאטעלנע) זעה איך ניט; לעבעדיגע זענען אלע, אויסער די קראנקליכע און – – –²⁸⁶ קאליקעס. מען זינגט און מען טאַנצט, ווען מען גיט נור די ערלויבענעס. די ערשיינונגען, וועלכע גיבען דא, רעקאמענדירען דאס לעבען אין כלל אקוּראט ווי עס איז. און מיר, אפיזישען קאליקע, אַנ-'ערענסטען און פיעהלענדען אַנאַליטיק און רעפלעקטאָר, איז דא שווער, שווער, זעהר שווער! און אז איך וועל שוין איבערקומען די פיער יאהר²⁸⁷ - וואס וועט זיין דענסטמאל?…

נאר, נאך אלעמען, טאקי “ארורים החיים”, גוואלד “ארורים”, אָבער… אין פסוק שטעהט דאך אויך “ארור המות”…

און אין פֶרק שטעהט: “על כרחך אתה חי…”

און נאך אלעמען, ברודער לעבען, וואלט איך גערן געלייענט פון דיר עטליכע ווערטער, א בריוועלע… דו פערשטעהסט?

דו שרייבסט ניט – איך האב צו דיר קיין טענות ניט. אָבער פאר וואס זאלסטו טאקע ניט שרייבען?

און פאר וואס זאלסטו זיך פוילען טאקי מחיה זיין מיך מיט א ביבליאגראפישען מיש-מאַש, וועגען דאס, וועגען יענץ? וואס דרוקט “תושיה”, וועגען וואס רעדט די וועלט, וואס הערט זיך אין דער רוסישער ליטעראטור?

דו פערשטעהסט איך מוז זיך לעגען שלאפען נייען, ניט שפעטער, און זונטאג זיטץ איך אין געהאקטע וואונדען. ארויס געהן פון חצר-הקאזארמע האב איך קיין רשות ניט, און געשפייזט ווערען פון פרעמדע הענד, האט אפילו נוחַ’ס ראָב געוואוסט, אז עס איז ניט גוט…

דו פערשטעהסט, אז איך בין אניזשנער טשין, אז איך ווער געלערנט צו פערהיטען דעם ארדענונג און איך האב אויף זיך גבוה מעל גבוה…

דו פערשטעהסט, אז איך בין איצט פעהיג צו פלוידערען נאך א סך, ווען עס זאל זיין אָרט,²⁸⁸ און נאך מעהר פעהיג צו אראב פון זינען… געריס דוד’ן.²⁸⁹

תרגום:

אחי אהובי!

הימים עוברים. אני קם בחמש לפנות בוקר ועד תשע בערב אני מתשוטט בתוך תלאות, בתוך קפיצות, עוולות קשות ועלבונות. דומה מצבי לשל ילד לא-טוב ב“חדר” וסבלי איום. יחד עם זה אין אני שוכח לרגע גם את העולם ההוא, שמחוץ לקסרקטין, ויודע ברור, כי גם לא כאן אין מקום לנפש עלובה שכמוני. ביום א' בשבוע אני כלוּא כל היום, ללא מעשים ולמרבה יסורים. הרגלים והידים הדווֹת נחות, אמנם, מעט. אבל הנשמה – לה קשה יותר. בכל צד מסביב – קסרקטין… באות מחשבות… וביחוד באות מחשבות על עלבונותי שלי למן יום צאתי לאויר-עולם… על היותי בריה משונה ופגומה, יתומה ואומללה מצד הטבע ומצד החברה… אני יודע ברור, כי לא-נעים לך לקרוא את הדברים האלה, אבל אני נחנק¹ מדמעות ונדמה לי, שהייתי כותב הרבה-הרבה… מלבד מכתב קטן זה אין אני כותב כלום. ספר אין עיני רואות. אדם חי, פחות או יותר – ודאי שלא. ועל צד האמת, נהפוך הוא: אדם מת (זאת אומרת: אדם בעל-הכרה) אין אני רואה; חיים הם כל האנשים, מלבד חולנים ובעלי-מומים.² פה שרים ורוקדים, בשעה שנותנים רשות לכך. מה שעובר ומתרחש כאן מחַיב את החיים, בדרך כלל, בדיוק כמו שהם. ולאיש כמוני, נכה בגוף, מתרשם ומנתח רציני ורַגש, רע פה, רע, רע מאוד! וגם לאחר שיעברו עלי איך שהוא ארבע השנים – מה יהיה בי אז?…³

ואולם, אחרי הכל, הן “ארורים החיים”, הוי “ארורים”, אלא ש… במקרא כתוב גם “ארור המוות”…

ובפרקי אבות נאמר: “על כרחך אתה חי”…

ואחרי הכל, אח יקר לי, משתוקק אני לקרוא ממך שורות אחדות, איגרת לא-גדולה… מבין אתה לי?

אין אתה כותב לי – אין לי טענות עליך. ואולם למה-זה, באמת, לא תכתוב לי?

ולמה תתעצל אף להחיות נפשי במין צליף-צלף ביבליוגרפי, על דא ועל הא? מה מדפיסה “תושיה”, מה מנסר בעולם, מה חדש בספרות הרוסית?

מבין אתה, אנוס אני לשכב לישון בתשע בערב, לא יאוחר מכך, וביום ראשון בשבוע אני כלוּא, ללא מעשים ולמרבה יסורים. לצאת מחצר-הקסרקטין אין לי רשות, ולהיות נזון מידי זרים – גם עורבו של נוח ידע, שאין זה טוב…

מבין אתה, חַייל פשוט אני, נמוך-דרגה, ומלמדים אותי להגן על הסדר הקיים וממונים עלי גבוה מעל גבוה…

מבין אתה, מסוגל אני עתה לפטפט הרבה-הרבה, לוּ היה מקום לכך,⁴ ויותר מזה מסוגל אני – לצאת מדעתי… אמור שלום לדוד.⁵

25. לז. י. אנכי

[חותמת הדואר: אוריול, 28.4.1902]

לאהרנסון²⁹⁰

אחי היקר!

אחרי אשר גמרתי אתמול לכתוב מכתב ארוך לך ולאורי-ניסן נכנס אלי הַקַזַרמָתָה²⁹¹ פראדקין ידידנו²⁹² ויגד לי, כי אורי-ניסן נוסע לבוֹריסוֹגלאֶבּסק ואתה נסעת לטרוּבּטשאֶבסק – והחבילה נתפרדה. אז דנתי את מכתבי ההוא לגניזה. היום בבואי העירה מצאתי את… אורי-ניסן יושב בבית הרב²⁹³ ומכין את עצמו ללכת אלי. שמחתי היתה ממש כשמחתי ביום ההוא, בצאתי החוּצה – ואראך! ²⁹⁴ אורי-ניסן כבר נסע עתה מפּה – ואני כותב אליך. במכתבי אשר כתבתי אתמול היתה בקשה, כי תוסיפו תחדשו את חליפת מכתבינו! מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר – תבין מעצמך. שוב היו שם דברים מרים, תרעומת ופילוסופיה, כנהוּג. ואתה הן תדע את הדברים האלה בעל פּה. אגב-אורחא: היום קראתי את מכתבך להלל ציטלין. אבקש לכתוב לי בעת שיעלה על דעתך. איני מחכה ממך השקפה עולמית חדשה, אך רשמים חדשים הן יוכל היות כי יהיו לך. אדריסתי היא על שם יעקב קצנלסון.

והנני אחיך י. ח. בּרֶנר.

26. לא. נ. גנסין

[אוֹריוֹל, איר-סיון תרס"ב / מאי-יוּני 1902]

– – – האמנם, הוא (כלומר אהרנסון²⁹⁵) בוודאי ימס מרב נחת למקרא מכתבי. שם היו בוודאי חמש עשרות סימני קריאה ומאה נקודות ו – חכמה בלי שיעור! קטעים מהשקפתי העולמית, הגיונות, שׂרטוטים, רשמים, שגעון… וכל הנחמד והנעים – – –²⁹⁶

27. לז. י. אנכי

[לפי חותמת-הדואר: אוריול, 3.8.1902 / י“ג באב תרס”ב]

אחי היקר, היקר!

קיבלתי את מכתבך. אתמול קיבלתי מפּוצ’אֶפּ על-ידי איש אחד שני ספרים. היום אני כותב לאורי-ניסן. קבלתי מקוֹטיק²⁹⁷ שלושה רובל, אך מכתב על-דבר כתבַי שאצלו לא קיבלתי.²⁹⁸ העתון החדשי “הקשת”, שנוסד בברלין ע"י הסופרים העברים דהתם,²⁹⁹ שלח לי, בתוך יתר הסופרים, הצעה לתמכם תמיכה רוחנית בפרי-עטי. נורא הכאב, אחי, ומי יביענו!

היה שלום. אחיך י. ח. ברֶנר.

תשעה באב.

כן, עיקר שכחתי: אתה מזכירני איזה דברים על-דבר פראדקין. הטובע אוחז בראש שיבולת. אבל דע לך, כי כל זה עורבא פרח בפועל ממש, ואין הדבר הזה צריך לתפּוס אף המקום היותר קטן בלבך.³⁰⁰

28. לז. י. אנכי

י"ד אבגוסט [1902]. בשובי מן המשמר ובשבתי באוהל יחף.

אחי היקר לי, האהוב!

קיבלתי איגרתך, בעל-התפּעלוּת חביב! אוי, אהרנסון, אתה שואל: מדוע “עורבא פרח”; אתה מדמה, כי אני “נמהר לחתוך את גזר-דיני”, אבל גזר-דיני הן נחתך ועומד הוא. אברייטע אריין; אשמאלע – ארויס.³⁰¹ פראדקין אינו כותב; חופשה מוגבלת אין נותנים, ולוּ גם יתנו – נוּ, מה? עורבא פרח!

אתה תהיה עוד ירח ימים בטרובּצ’אֶבסק, וכו' ו“בכן עוד פעם אנא התבונן, התחשב בדבר הזה היטב”.³⁰² ו“בכן” זה אינו מובן לי. מה ענין שמיטה אצל הר סיני? או אולי אתה מביע בזה שיהיו בידך שקלים אחדים לישועה, אבל כמה תם וחביב, חביב ותם, אתה, אחי היקר!

ועל-דבר קוֹטיק – גם פה הנך בעל-התפּעלות יותר מן המידה (הנני מַכּס נורדוי אמיתי בהאי שעתא!).^18א אין עוד אותות חותכים, כי הכתבים יאבדו אצלו. הוא ענה, לאחרונה. ואף שגם במכתבו זה אין כלום על דבר הכתבים, ואולם פה הוא מציע לפנַי לבקש לי חופשה מוגבלת ולנסוע אליו לביאליסטוק לעבוד עבודתו הספרותית. ואף שגם זה “עורבא פרח”, אבל מה אתה חפץ?

שוב הצעתי לפני אורי-ניסן שישתדל להדפיס את סיפּוּרי, אחרי אשר אתקנו. “מַניה” זו קמה עלי לענותני זה שבועות אחדים. עתה קיבלתי מכתב מאורי-ניסן – “יש תקוה… ואם אמנם… אולי… אבל” – נו…^★ אבל איני יודע, היעלה בידי לתקן, יען שתקוותי, כי תהי לנו עת חפשית אחרי ימי המחנה, עולה בתוהו, יען שעלינו ללכת שתים שלוש מאות פּרסה עד בואנו ועד התיצבנו לפני המלך בסביבות קוּרסק, ובשובנו משם…

אחי היקר! עורבא פרח, חא-חא-חא! – האקטיוֹר צוחק והמסך נופל.

אחיך.

29. לז. י. אנכי

[אוריול, חורף תרס"ג / סוף 1902 – תחילת 1903]

אחי היקר אהרנסון!

קיבלתי את איגרתך. ב“חיי” אין כל חדש.

אתה שואלני, כיצד אני חושב ע"ד השינוי שנהיה בבאם?³⁰³

אני חושב, כי כך צריך להיות: הפילוסופיה דורשת להיות רך ולבלי לדחות כלום. אמנם, בנוגע לבאם, בתור “איש חי”, אני תמים-דעים עמך.

אתה כותב על דבר קברים. גם לבי אני עתה קבר גדול אחרי האבדון שהיה לי.³⁰⁴ יש אמנם רגעים, שהמתים קמים לתחיה, ואז נחוץ רק לקרום עליהם עור ועצמות וקמו על רגליהם,³⁰⁵ אבל שעה פנוּיה אין לי לעשות את הדבר הזה: דרוש לי לשמור את עגלות-הגדוּד ולקלוף תפוּחי-אדמה.

ולקרוא אני יכול, בכל זאת, ואני קורא מכל הבא לידי. לרוב ספרי-פילוסופיה.

אני הייתי חפץ לדעת יותר מפורט ע"ד שוֹפמן. על איזו תנאים הוא עובד בצבא?³⁰⁶ כמוני? אתה כותב, שלדעתך “עוד הרבה חסר לו”, ואוּלם גם “הרבה יש בו”? או אולי דיבּרה תורה כלשון בני אדם? בכלל, איזה רושם הוא משאיר? חיצוֹניוּתוֹ אירופּית או יהודית? בעניני עולמנו גם זה ענין.

וספרוֹ לא מצא חן בעיני. אם חפץ אתה, כי אהיה כסופרינו הגדולים, האוהבים לצטט משיריהם או מספריהם, אשר אִתם בכתוּבים, אצטט גם אנוכי מרשימותי, לאמור:

“עברתי במקרה על פני סיפוּרי שוֹפמן ואַש החדשים,³⁰⁷ והם מילאו בקרבי הרהוּרי-ספק ביחס אל התפּתחוּת הספרות העברית. אין לסופרינו הצעירים החדשים מדגרמיהם³⁰⁸ כלום. אי-אפשר לאמור ששוֹפמן מבּיט על הכל בעיניו הוא (מידה מיוחדת, לדעתי, לכל הציירים), אלא: הוא אינו יודע כלום מלבד את עצמו, וגם דעתו את אי-בהירוּת נפשו – אינה בהירה. לא די שאין מלה חדשה (דבר יקר-המציאוּת בכלל), אלא גם אין מלה חזקה. הסופר נחפּז ללדת. “הערדל”, “הקרדום”, “בבית זר”, “רפאל” – זהו ציוּר אחד במלים שונות (האחרון חלש ביותר); “כחום היום” - ³⁰⁹безсмыслица; “יונה” – עוד פעם אותו דבר, מעט דקדנטיוּת, מעט רשמי-הקריאה של כתבי איפוליט החולה ב”אידיוט" לדוסטויֶבסקי הגדול וּמעט פרטנזיה להצטיין באוֹריגינַליוּת בספרותנו העלובה – והרושם, אם ישנו, אינו טוב מאוד. הטוב שבקובץ הוא הסיפור “מחיצה”. פּה אנו רואים כשרונו של המחבּר, אף שגם בסיפורים הנ“ל יש מקומות רציניים ומגלים את לבב הכותב, שהוא אחד מאתנו, במובן ידוע. כשרונו של אַש גדול משל שוֹפמן, אך גם בו אין דבר אף מעֵין גדול. הכל מרפרף ממעל וכתוב על רגל אחת, והעיקר – גוָן אחד, מצב אחד וּפסיכולוגיה אחת לכל. גדול מהם נומבּרג, ואולם…”

פה הפסיקוני אז, בכתבי, להביא שקים מבית אוסף החפצים, ולא הוספתי לכתוב את דברי-הביקורת שלי, ועתה ראשי כואב.

לשוא אתה ירא להדאיב את נפשי ואינך שופך את רוחך הסוער לפני. ידוע תדע, כי נפשי מודאבה עד הקצה האחרון – ואין מה לירוא. אמנם, גם ב“התאפקך מדבר הרבה אודותיך” אני יודע הכל למדי, ובכל זאת כתוב לי מה אתה עושה; לא, איך אתה חי.

אם חפץ אתה לקרוא איזה דבר – קרא את “הכתבים מתחת הקרקע” (Заниски из ноднолъя) לדוסטויֶבסקי הגדול.

ו“השלוח” העומד לאט לא הדפיס את “הינוקא” שלך. Еще-бы! ³¹⁰ מתפּלא אנוכי רק שמצא בך אחד-העם סימני כשרון.³¹¹

לגנסין ולבאם לא כתבתי עוד. אבקשך לכתוב להם ולהזכירני, כלומר, לבקש סליחה בעדי. אמנם, אדריסתו של בּאם אינה ידועה לי, ולולא זאת, יש רגעים שאני חפץ לכתוב לו מאוד.

אינך מאמין, יש בקרבי תשוקה עתה להמשיך שיחתי אתך עד אין סוף, אבל על מה אדבר, אחי היקר? אמנם דקה, עמוקה אנחתי, אך סוף-סוף רק אנחה. וגם מי יודע, אם דקה ואם עמוּקה!

אחיך עד אין קץ

יח"ב.

כן, עיקר שכחתי: למות אין חפץ כלל. ודאי מפּני שהחי חפץ לחיות – רצון עיוור – ואולם לי נדמה שאצלי הוא הדבר כך: כּכה סבלתי, כּכה עוּניתי, יסורים כאלה, וסוף-הסופות – חושך נצחי, אפס נצחי, כאילו לא הייתי… נורא הדבר! אמנם, הלא סוף כל סוף, איך שיהיה, יהיה כדבר הזה, ובכל זאת… חא-חא-חא! (השֹחוק הזה אינו טבעי).

30. לז. י. אנכי

[חותמת-הדואר: אוריול, 27.4.1903]

אחי, אחי אהובי, יקירי, אחי עד הקבר!

בכי של שמחה בכיתי בקבלי את איגרתך הקטנה, כי מאוד-מאוד דאגתי לשתיקתך מאז גוֹרשת מקיוב.³¹²

ובכן הנך שוכן בעיר-מולדתך.³¹³ אויה, אחי, לבי מתפּלץ. שתי בכיות אני בוכה: לוּלא הייתי אני בבור-שבי לא הייתי מניחך להיות “ככה בודד, ככה גלמוד מכל ומהכל”…

רעד עובר בכל עצמותי.

ושם לך “דירה מיוחדה לעצמך”, אבל עד מתי יהיה כדבר הזה? “שעות”³¹⁴ יש לך או לא? וספרים, עתונים – הגם זה אין לך?

כתוב על זה, אחי.

צייטלין³¹⁵ ברוֹסלאבל, כמדומה. מאמרו האחרון “לחשבונו של עולם” בחוברת ג' של “השלוח” הוא מאמר מצוּין עד מאוד. גם סיפוּרי אני³¹⁶ החל להידפס בחוברת ההיא. וצר לי מאוד, שגם אתה גם אורי-ניסן דווקא אינכם קוראים את “השלוח” –

אורי-ניסן עתה בתחנה קטנה: מאֶנה, ל. ר. ז'. ד.,³¹⁷ פלך צ’אֶרניגוב, בבית הירשה בּאסין – זוהי כתובתו. היום קיבלתי מכתב ממנו: לוֹ ניתן שטר-שחרור לדורות מעבודת-הצבא. התשמע? הוא חפשי!

ו“נשמתי הכואבה” מרגשת כאב ורחמים. הרעה גדולה מכפי שידברו ויכתבו אודותה. והצלה אָיִן…

ובעולם יש חדשות: קישינוב! ³¹⁸ אם נעמוד ונצעק כל הימים וכל הלילות – אין אנו מספיקים. הקללות מתנדפות!..

ובנוגע לדידך, צריך אתה, אחי, להתחזק ו“לבלי לירוא מפניך”. אם אני חי – מוּתר לך לחיות בוודאי. ארורים החיים, אך גם ארור המוות. ומי יודע, אם לחיים טובים אין לנו לחכות, אבל לחיים של ענין, לחיים של אהבה ורעוּת בעיר אחת ואפשר גם בחדר אחד – אפשר שיש לנו לקוות. הן רק שנתיים ומחצה נשאר לי לשכב חי בקבר, ואח"כ – נחיה ביחד, נגור ביחד, ואולי גם נדוֹד ביחד. מצא תנחומין בגדלותך, בהבנתך העמוקה והגדולה את העולם והחיים, ולכשתחפּוץ – גם באהבתי הגדולה והעמוקה אליך. קרא את הקריאה: “ובכל זאת!”

אחיך לנצח י. ח. בּרֶנר.

את מכתבך, כמו כל המכתבים הבאים אלי, אני מוכרח לקרוע.³¹⁹

31. לז. י. אנכי

[חותמת-הדואר: אוֹריוֹל, 20.5.1903]

אחי היקר!

קיבלתי את איגרתך. אדריסתו של קלויזנר היא: ואַרשה, חברת “אחיאסף”, ד“ר י. קלויזנר. על שם זה תוכל לשלוח כתבים ל”השלוח". ואדריסתו של ה. צ.³²⁰ ברוסלאבל הלא בוודאי ידועה לך: “בית-המסחר של י. ס. גינצבורג ובנו”, אלא שסופרנו הוא עתה (אם עודנו שם) בתחנה קטנה של המסילה ריגה–אוֹריוֹל,《Снежетская》ואתה יכול לשלוח אליו מכתבים על שם מ. י. גינצבורג בשביל צייטלין.

ובדבר “עבודתי החדשה” – הנה זוהי שקראת שם אז, רק מקוצרה ולא באותה השלימוּת, אבל קלויזנר הרשה לעצמו ושלא בידיעתי כינה ל“רשימותי ושׂרטוטי” אלה “רומן”³²¹ – ומה אעשה לו?

אתה מבקש לכתוב הרבה, אבל לי אין מה לכתוב אף מעט. כבר הננו באהלי-המחנה³²² ושם אנו מושכים בעולנו. קורא אני רק קריאת-ארעי.

ב“לוּח-אחיאסף” הבא יודפסו ממני שלושה דברים לא-גדולים: “בחצר”, “שמה” ו“פעמיים”.³²³

אורי-ניסן חולה קצת (אוי, בני-הרבנים!). הוא עודנו בפ.³²⁴ על מכתבו לא עניתי לו עוד. אין מה לכתוב.

אחיך – –³²⁵ עד מותי

י. ח. ברנר.

32. לז. י. אנכי

ח' יולי, תרס"ג [1903, אוֹריוֹל]

הידד, אחי היקר, הטוב, החביב, הידד!

ורגשי שמחתי אלה³²⁶ הבעתי זה כרגע גם במכתבי לקלוזנר. ובכן נזדמן בפונדק אחד – ב“השלוח”.

ואני – כלתה נפשי בימים האחרונים. וגם מגנסין קיבלתי מכתב-פלצות: מדוּע אין מכתב מאהרנסון?³²⁷ מדוע? מה אתו? –

מה אתך – אנו יודעים, אנו יודעים… ואולם בכל זאת, טוב הדבר: חי אתה, דעתך צלולה, וכתביך רואים אור!

ועל אודותי אין מה לכתוב. אתה בדידך ואנא – בדידי³²⁸. עינויי בקיץ האחרון, הגופניים והרוחניים, כבדים מכל אלה שידענו שם…³²⁹ התזכור?

ואולם – הידד! הידד! חי-נפשי, אין אני חפץ לדבּר עתה דברי-קינה. עוד נעשה חיל, אחי היקר!

“אַל יפּול רוחכם, עליזים, מתרוננים…”

ועתה, אחי, בשעת-חדוָה הייתי חפץ דווקא לפטפּט מעט, אבל בי נשבעתי, כבר איחרתי המועד משוב אל המחנה. את המכתב הזה אני כותב בעיר.

בקרוב תקבל ממני מכתב ארוך.

והנני אחיך-נצח

יוסף חיים.

33. לז. י. אנכי

י אבגוסט תרס"ג. אוֹריוֹל [1903]

אחי אהובי,

קיבלתי איגרתך, ובמקום המכתב הארוך שהבטחתי הנני כותב עוד פעם מכתב קצר, ואתה הלא לא תכעס עלי.

הנה על אודותי: הקיץ עבר עלי במצב נורא וכבד מנשֹוֹא. לא כתבתי אף מלה אחת. ובכל זאת קראתי קצת. בכלל הנני קורא לפרקים ספרים רצינים. עתה יש לי שהוּת הרבה. אני משלם בכסף בעד עתי.³³⁰ מצב רוחי לא ברע, ויש בתוכי אֶנרגיה ואהבת-החיים וגם, במובן ידוע, מחשבות חיוביות (במוחי יש תוכן לסיפּוּר “ההוא גברא”),³³¹ ובכל זאת, כפי הנראה, לא אכתוב כלוּם. צר לי שמסרתי את ה“בחורף” ל“השלוח”. קלוזנר נאנס לחלק את הסיפּוּר הזה להמשכים קטנים, ותחת שדימיתי, כי ישלַם הסיפּוּר עד סוף הקיץ – יימשך עד סוף השנה. הרושם נמחה. וגם ציורי הקטנים האחרונים לא נדפסו, ואני עומד בדרך, ואיני יודע מה כתבתי כבר ומה יש עלי עוד לכתוב. בכלל אני מהרהר הרבה על דבר העתיד. מחשבתי על דבר ערך העולם ומהוּת החיים, בכלל ובעומק, לא נשתנתה, ואולם, בכל זאת, אני חש אפשרות רגעים מעניינים ועבודה אנושית, ויש שאאמין, כי אדם תקיף אני וראוי לחיות. סוף-סוף, חבל, שלא למדתי דבר ואיני יודע לשונות ומדעים, אך עד כמה שאפשר עוד אמלא את החסרון, ומה שאי-אפשר – מה לעשות? ומקץ שנתיים, כשאשתחרר מזה – אתחזק לחיות כראוי, לברוא חיים לי…

ועתה על אודותיך: עליך לנסוע ממקום-מושבך. לאודיסה טוב לך, לעת-עתה, מאשר לואַרשה, אך איך שיהיה, חבל שאין בידך כסף. השתדל להשתלם. עוד יבוא יום ונעבוד ביחד. אַל תתן לעצבים למשול בך. אתה קורא: “הסופרים… העתונים… ריח הספרות…” – אַל תרגז! לנו אין עוד ספרוּת ועלינו ליצרה. “כשזוכר אתה את כל אלה תרגיש בקרבך דבר לא-נעים במאוד”… “– –³³² אתה ירא קצת”… מה לעשות, אחא? לאנשים לא-שלמים כמותנו בוודאי לא נקל לחיות, אבל מה לעשות, גדולה שלנו משלהם! ובכלל – ילדוּת… אמנם ילדוּת טבעית, מוּבנת ובמידה ידועה גם טרגית… אבל מה לעשות? אם גיבורים אין אנו, הלא גם חלשים איננו! נעימוּת בל נבקש, נבקש תוכן!

ועל דבר הבדידוּת – זה חלק האדם!

ביני וּבין צייטלין אין חליפת-מכתבים. כך. איננו כותבים איש לרעהו. הוא בחיים וגם בשלום בוודאי, עד כמה שאפשר הדבר.

מגנסין לא קיבלתי כלום, ואיני יודע מדוע. אם תכתוב לו הזכירהו, כי יודיעני למצער את אדריסתו בואַרשה.

אחיך עד עולם י. ח.

ל“הינוקא” שלך אני מחכה בכלות-הנפש. הן אני עוד לא קראתי.

34. לז. י. אנכי

[חותמת הדואר: אוֹריוֹל, 10.9.1903]

“ודומה שאני צולל בתוך נבכי ים שחור וגדול ועמוק כנצח”…³³³

וקורא אני דברי-שירה, דברי-שירה אמיתיים על ההוא ינוקא, ש“עזב את מקומו והלך לו למעמקי-היער”; ושומע אני את קולו על “חילוּל-החיים, על לבו הגועש והסוער, על נפשו המשתוקקת לראות אנשים אלוהים”; ומאזין אני לנבואתו ש“עם ישראל ברא את האלוהים ועתה עליו לברוא את האדם”; ומבין אני איך שהוא נוצר “בשביל העולם החדש, אך לא לברוא אותו”; ורואה אני איך “הוא עושה שלום את אויבו היותר נורא והיותר שֹנוּא לו”…

ופּוֹאימה כזו אני רואה בפעם הראשונה בעברית.

ואין אני חפץ לעשות ניתוּח, אין אני חפץ להשתמש באיזמל, אין אני חפץ להוציא מפּי המלות של “הקוֹמדיאנטים השונים, האוכלים ושותים בנחת ובהנאה, היודעים כביכול את הכל והמתפּלפּלים על הכל”, אין אני חפץ לאמור: זוהי רוֹמאנטיוּת, לא-ריאליוּת, דברי הפילוסופיה שפה סותרים זה את זה, פסוק זה על פי הטכניקה המקוּבלה מיוּתר הוא, פסוק אלמוני אין מקומו בכאן, או שכבר נשנה, מלה זו (“נצח”, למשל) ממלאה את התיאורים מעט יותר מן המידה… אין, אין אני חפץ בכגון דא של המבקרים המושבעים; איני חפץ לחלל את הקודש.

אני קורא: “רבקה נתנה את קולה בבכי תמרורים, בכי של נפש מעוּנה מאהבה שהשתפך במלוא רוחב הנצח” וכו' וכו' ונדמה לי, שמוּתר היה למחוק המלות “בכי של נפש מעוּנה מאהבה”… פשיטא! (ומזה תקיש על השאר), אבל עדיין אני אסור בחבלי הקסם ששמו עלי “הקרניים המופזות, המשתטחות ומתפּזרות ורובצות בנעימות על הכר הנרחב” וכו' וכו' עד סוף הפּואימה; עדיין אני מסתכל בזה פּינחס השיכּור, זה בעל השֹפתים העבות, אשר “תמיד לא ידעו מנוחה”, ש“אינו אוהב את המלמדים לאדם דרך-החיים”; עדיין מצלצל קולו באזני:

– לכאורה מה יפה עולמו של הקדוש ברוך הוא…

ואור חביב ממלא את כל היקוּם – ושֹוֹחק.

ואחרי העיוּן?

קצנלסון³³⁴ עוד לא קרא את הפּואימה: לכשיקראנה אכתוב לך את דעתו.

ואתה, אחי, לך בכוחך זה ועשה חיל. התרכז, עבוד… תחזקנה ידיך! ³³⁵

35. לד"ר יוסף קלוזנר

כ“ד דצמבר. תרס”ד [אוֹריוֹל, 24.12.1903]

לאישי יוסף קלוזנר.

אתמול קיבלתי את הכסף (סך 100 רובל),³³⁶ גם את הספר “עפּ”ד, II, ו“חרמון”³³⁷ קיבלתי, שמחירם עולה לי 1,66. עד עתה נשלח לי מ“אחיאסף”³³⁸ 65 ר' (50 לאבותי ו-15 הלום). הס"ה, אפוא, 166 p. 66 k.. כמה מגיע לי עוד על פי החשבון?

במכתבך שלפני האחרון, מיום ד' נובמבר,³³⁹ אתה כותב, שלעשות תיקונים בהפּלאטין של ב“חורף” קשה, ועל-כן טוב שאעשה “לוח הטעויות” ותדפיסו בסוף הסיפוּר, אבל אני הלא איני יודע את מספרי-העמודים, ובכלל להוראתך בזה אני צריך, איך לעשות.³⁴⁰

מפּני סיבות חיצוניות ופנימיות לא כתבתי דבר בכל העת, אף שמוחי מלא ציורים ולבי – הרגשות. אך בשבוע האחרון כתבתי דבר – –³⁴¹ שיש לו ערך, כמדומה: “גלוּת” (משׂרטוטי נכה-רוח). כמוּת הדבר מעט גדולה מ“הנדיל”³⁴² ואחרי שיעלה בידי להכשירו לדפוס אשלחהו אליך. ועוד ציור אחד אכתוב, כמדומה, בימים אלה.

בברכת “חזק ואמץ!”

י.ח.ב.

36. לח. נ. ביאליק

[אוֹריוֹל, 6.1.1904]

לח. נ. ביאליק.

מכתבך קיבלתי. מטעם אחד³⁴³ אני מבקשך להדפיס את “הנדיל” בפסידונים.³⁴⁴

ציורים חדשים תקבל ממני לא קרוב מבעוד שבועות מספר.

לעתה עתה אַל תוסיף לשלוח לי הלום דבר-מה.

המוקיר שמך

י. ח. ב.

ו' יאנואר.

 

תְּקוּפַת לוֹנְדוֹן    🔗

37. לח. נ. ביאליק

כ"ח מרץ [1904]³⁴⁵, איידקונן, על גבול פרוסיה.

אישי ומשוררי!

באלה שלושת הירחים שעברו מיום כתבי אליך מכתבי האחרון כבר לא אחת ולא שתים אמרתי: נגזרתי! אך הנה אני כותב אליך. וזה לך האות, כי עוד אוסיף לעבוד את “השלוח”, ופה אני מביע תודתי בעד מאה הכסף שנשלח בשבילי בעתו להצלתי ולפדות-נפשי, ותקוותי חזקה, כי יהיה אלוהים עמדי לעבוד את אדמת ספרוּתנו המקורית באותו המקצוע שאתה עורכו.³⁴⁶

במכתבי הקצר האחרון הבטחתי בשביל “השלוח” את סיפורי “גלוּת”, שכבר היה בכתובים, אך יקום נא הלל צייטלין ויעיד שזה ועוד כתבים הרבה (“לא כלום”, ציור, “מכתבי נכה-רוח” “עוד מכתבי נכה-רוח”, ציורים מחיי אנשי הצבא, חומר רב לרומן מחיי האינטליגנציה העברית בשם “האחרונים”)³⁴⁷ – כל זה אבד עולמית, הודות לאסון אשר קרני,³⁴⁸ ולא עוד אלא שאף שמונת הפרקים מהרומן הנ"ל שכתבתי מחדש בהיותי נחבא בעיירה אחת³⁴⁹ ברוסיה (א. נ. גנסין ידידי קראם בהיותו אתי שם) ואשר לקחתי אתי לדרך – גם הם אינם אתי עתה. דרכי היתה קשה ומלאה חתחתים וממוות ממש ניצלתי במקרה.

רציתי לנסוע לניוּ-יוֹרק, אך אין כסף בידי. אמרת לנסוע לבּאֶרן אשר בשווייץ – ואין מניחים פה לנסוע להתם מכאן. מוּכרח אני לנסוע ללונדון. מקום אחר אין. קניתי כרטיס ונשארו בידי שני מארקים וחצי – – –.³⁵⁰ משם אכתוב לך. עתה מצאתי לנכון להזכירך עלי ועל מצבי למען תדע ותזכור, אולי תימצא בידך איזו עבודה ספרוּתית בעדי, כי צר לי מאוד, אם אוכרח למהר בכתיבת ציורַי כדי להחיות את נפשי. אני בקי היטב בספרות הרוסית, ואולי יש צורך ל“השלוח” בסקירות מעין זה. קצר המקום ועוד אשוב לדבר.

מעריצך

י.ח. ברנר.

מעומק לבי הנני דורש בשלום קלוזנר.

38. לח. נ. ביאליק

ג' דחוהמ“פ, לונדון [י”ט בניסן תרס"ד / 4.4.1904]

אישי!

מאיידקונן כתבתי לך. שלשום באתי עד הלום. אמרתי, כי אגור ברחוב, אך הנה נמצא לי איש מאחי ורעי יוצאי-רוסיה ואתו אשכונה. עתה אני קורא ספרים ועתונים ומתאמץ להתרכּז ולקבּץ את נדחי-רוחי. בקרוב אחל לעבוד.

אבקש להשיב לי תיכף. אם תוכל לשלוח לי כעשרים רובל – שלח. את השורה האחרונה של חשבונותי³⁵¹ עם “אחיאסף” איני יודע. בכל העת קיבלתי 266p.³⁵² ונדפסו בהוצאתו: “בחורף”, “בחצר”, “שמה”, “פעמיים”, “הנדיל”.³⁵³ מי חייב למי? בכל אופן, השתדל לשלוח לי עשרים רובל. וגם חשבון תשלח לי “אחיאסף”.³⁵⁴

יחד את כל כתבי נאבדו, כמובן, גם כל ספרי. ובכן אין אתי כלום מכל חיבורי. אם יש קומפּ [לקט] של [ם]³⁵⁵ של “השלוח”, שנת תרס“ג, שלח לי, כי עוד לא קראתי את סוף סיפוּרי.³⁵⁶ טוב היה לוּ נשלח לי שנית גם ה”לוח“,³⁵⁷ תרס”ד. כן תשלח לי את חוברות “השלוח” דהשתא.

לתשובתך אחכה, שלך

י.ח. ברנר.

אדריסתי: London E. 66 Jubilee str. Mr. Brener.

מעומק-לבי אני דורש בשלום יוסף קלוזנר.

39. לח. נ. ביאליק

[לונדון, 23.4.1904]

לח. נ. ביאליק.

הנני שולח בזה בשביל “השלוח” את שברַי: “מן הזווית”.

בשמונה לירח החולף ענה לי מר קפלן³⁵⁸ על שני מכתבי באותה העת שאתה היית באודיסה. שם נאמר, כי אחרי שובך תענני; עוד יש שם הבטחה לשלוח לי “חשבון” וספרים ועשרים רובל, על חשבון עבודתי העתידה. –

כתבתי: London E. 66 Jubilee str. Mr. Brener.

מה שלום הד"ר קלוזנר?³⁵⁹

40. לח. נ. ביאליק

[1904] 27/IV

אישי המשורר!

ביום השבת העבר הריצותי לך את שברַי “מן הזווית” בשביל “השלוח”, ואולם מבלי דעת כלל את שׂפת הארץ ומאי-בקיאוּת יתרה בחוקי-המשלוח נדמה לי שעשיתי איזה משגה ולבי נוקפי מאוד, שמא יאבד גם הכתב-יד הזה. ואני הלא כבר מיוּסר ככה בנדון זה כל ימי חיי (על כתבי שאבדו זה לא כבר לא אובה הינחם), ולכן אבקש להשיב לי תיכף על דבר הקבלה, אם רק תהא – את “לוח-אחיאסף” ושתי חוברות “השלוח”, שנשלחו לי מ“אחיאסף”, קיבלתי. כן קיבלתי גם את החשבון, אף-על-פי שאת הכסף אקבל, כפי הנראה, רק בעוד ימים מספר: המוכר-ספרים ענה, כי עוד לא קיבל כלום מ“אחיאסף” על דבר נתינת הכסף. וזאת לי להעיר: בחשבון לא עלה כלל ציורי “בחצר” – שגיאה היא שיצאה מלפני המחַשב. ובכלל נותן החשבון מקום לבעל-דין לחלוק ולאמור: נמצא שפּוּבליציסט נשׂכּר ובלטריסט, המוכרח להתנהל בכבדוּת, להעתיק פעמים מספר כל עמוּד ולהמעיט בכתיבה – נפסד…

אך נפשי קצה בהתרעמות, וביחוד בנוגע לשׂכר שמשלמים מו“ל ספרים עברים… דבר לי אליך, ח. נ., וזהו: בדעתי לכתוב עתה סיפּוּר גדול מחיי האינטליגנציה העברית,³⁶⁰ ואם רק יהיה אלוהים עמדי – ייצא דבר הגוּן לספרוּת העברית. ואולם בהיותי מצד אחד בעירום ובחוסר כל,ומהצד השני לא אוכל להתעסק בהוראות-שעה וכדומה, ועל-כן בשביל שלא למות ברעב, בשביל להשׂתכּר כעשרים רוּבּל לחודש, יהיה ניטל עלי לתת את כוחי לעבודה ממיתה באחד העתונים הז’ארגוניים היוצאים פה לאור, ואני חס מאוד על נשמתי… ולכן אני פונה אליך, משוררי: עוּצה!… ואמנם, הצעה קטנה יש לי: הד”ר קלוזנר כתב לי לא פעם במכתביו, כי הוא משאיר פלאטים מסיפּוּרי “בחורף”, כן אפשר שהיה “אחיאסף” מתרצה לקנות את זכות סיפּוּרי הנשארים (“פת-לחם”, “בחצר”, “הנדיל”, “שמה”, “פעמיים”, “מן הזווית”) ולהוציאם. בכסף הזה הייתי יכול להתקיים עד כתבי את סיפורי הגדול. וטוב היה גם לי, גם ל“השלוח”, שנת תרס"ה. מה דעתך?

ענני בהקדם האפשרי. מוקירך.

י.ח. ברנר.

41. לח. נ. ביאליק

8.V.04

אישי!

שמחתי מאוד על מכתבך ומבקש הנני להודיעני, אם נתקבל הציור³⁶¹ בלי כל עיכּוב, למען אדע איך להתנהג בעתיד. ובנוגע לציוּר עצמו אוכל להגיד לך, שהרבה עבדתי בכתיבתו, העתקתי פעמים אחדות, קיצרתי עד כדי חציוֹ³⁶² ויותר טוב לא יצא מתחת ידי. סוף סוף, גדול רצוני מיכולתי…

הייתי היום בפעם הששית בבית המוכר-ספרים והשיב את פּנַי ריקם. לדבריו לא קיבל מ“אחיאסף” כל ידיעה. ובין כך – – –³⁶³ נשׂכּרתי בכאן לעתון ז’ארגוני³⁶⁴ ולעבודה בלתי ספרותית. נשמתי, אמנם, אינה נפגמת, חלילה, כי אף שנשׂכּרתי בלחם, אך הן לא עטי אני נותן להם אלא את ידי, ואולם רוחי ועתי נפגמות ונפגעות, כמובן, אבל – מה לעשות?

אני כותב לך את זה בשעה מאוחרת מאוד, ועל כן תסלח לי על אשר דברי לעו.

עוד אשמח לבשרך, כי החילותי, סוף-סוף, לכתוב את סיפורי הגדול³⁶⁵ וּכבר יש לי בכתובים שלושה פרקים!

למכתבך אחכה.

מוקירך

י.ח. ברנר.

42. לח. נ. ביאליק

13/V.04

אישי!

קיבלתי היום מכתבך. אני קראתי לשברַי “מן הזווית” ולא “הירושלמי”,³⁶⁶ כאשר חשבתי מראש בעצמי, מפני שאין הוא כולו ממלא את כל הכתוב. עכשיו, שמצאת כי השם “מן הזווית” כבר היה לעולמים, בוודאי אי-אפשר היה להשאירו. ואולם מדוע מחקת את האקדשה? ובנוגע להאות א' – אינה מובנה הערתך כלל. הן הא' לא היה פירושו סיפור א‘, כי אם קפיטל א’. וּכפי הנראה, מחקת³⁶⁷ את כל ציוּני הפרקים. נוּ…

בשביל ה“לוח”³⁶⁸ אין לי לעת-עתה כלום. כל עתי אוכלת עבודתי לעתון הז’ארגוני (כותב אני שם חדשות, מעתיק מכל מה שהפּה יכול לדבּר, מגיה את עלי-ההדפסה ומקבל י' שילינג לשבוע). כשיש לי שעה חפשיה, אני כותב את סיפוּרי הגדול.

מ“אחיאסף” קיבלתי את ה“לוח” תרס“ד, שתי חוברות “השלוח” האחרונות של השנה שחלפה, אף כי ביקשתי את כל החוברות, כי יחד את כל כתבי וחפצי אבדו לי גם כל ספרי, ואין עתה “בחורף” ו”בחצר" לנגד עיני. וההמחאה על עשרים רו"כ³⁶⁹ היתה לבטלה. הייתי בבית ה' – –³⁷⁰ כבר עשרים פעמים, ואין הוא אומר לשלם. יותר לא אלך אליו. והנני מסור לך בכל לבי ונפשי.

י.ח. ברנר.

43. לח. נ. ביאליק

שבת, ד' לחודש יוני [1904], לונדון.

לְפַיטָנָה שֶׁל נַפְשִׁי!

זה כרגע קיבלתי את איגרתך הפתוחה, שמתוכה אני רואה, כי איגרתי שלי הפתוחה האחרונה לא קיבלת, כי על כן אתה שואל, הקיבלתי כסף מ“אחיאסף”. לא. מ“אחיאסף” קיבלתי רק את ההמחאה על עשרים רוּבּלים, ואולם ה' מאזין³⁷¹ אינו רוצה לשלם. אומר הוא, כי יש לו דין ודברים את “אחיאסף” וכאלה אמתלאות. ונעלי, כנהוג, קרועות גם בלי אשר אבוא אליו צהריים ובוקר וערב, ואילו לא מצאתי את העבודה הקשה והמדכּאה בעתון הז’ארגוני היוצא פה – כבר הייתי מת מרעב. אותה העבודה (מקבל אני כעשרה שילינג) אוכלת את כל עתי, ולוּ היתה תמיד רק מלאכה – החרשתי, אבל לאט-לאט היא גוזלת גם את רוח-הקודש שבּי ומשעבּדתני יותר ויותר.³⁷² צריך אני לאמור לך, כי בהוראת-שעות לא אוכל להתעסק, ואם אמנם ידעתי, כי הספרות העברית לא תוכל לזון את עבדיה, אבל אמרתי: האומנם לא תתן לי אפילו ט“ו – כ' רוּבּל לירח? האומנם לא תתן לי מעון צר ולחם-לחץ? תוֹחַלתי היתה גם להוצאת סיפּוּרי בתוצאה מיוּחדת, ובשעת ההכרח לעבוד גם במקצוע אחר, אף שאיני יודע עד כמה הנני מוכשר לזה. במלה אחת, נכון אני לתת את כל עתי וכוחי – ורק לקבל ט”ו – כ' רוּבּל לירח, בשביל שלא למות ברעב. והנה, כפי שאני רואה, צריכה השכינה לסלוח לי על חטאת תקוותי. הכתב-יד של סיפורי הגדול, “האחרון”,³⁷³ מונח בקרן-זווית. הגרעין כבר יש; אבל להצמיחו ולע[בּדוֹ] אין עת. ואילו לא היה כן, הלא אפשר שבעוד שלושה או ארבעה ירחים היה יכול לבוא בשערי “השלוח”. אבל אין צועקין. בשביל ה“לוח” כבר רשמתי רשימות אחדות, ובעוד שבועות מספר אפשר שתקבלן ממני. מ“אחיאסף” ביקשתי גם את “השלוח” של כל השנה שעברה, כי איננו עתה [בידי], ואני חפצתי לקרוא את סיפּוּרי “בחורף”, והנה נשלחו לי רק החוברות האחרונות. כן עדיין לא נשלחו לי החוברות של השנה הזאת. על אשר החל גם שוֹפמן לעבוד ב“השלוח” אני שמח מאוד. ואליהו מיידאניק?³⁷⁴ תהא נשמתו צרוּרה בצרור-החיים! מיתתו הוסיפה עוד חלל בלבי…³⁷⁵

44 לח. נ. ביאליק

ט' יוני [1904]. לונדון.

היום קיבלתי שתי לירות שטרלינג מה' מאזין³⁷⁶ ואני שולח ל“אחיאסף” את תודתי. ואולם להבּא מבקש אני לבלי לשלוח לי את שׂכרי על הנ“ל מפני שנודעתי אח”כ, לבָשְׁתִּי כי התנהג עמדי שלא כדרך התגרים, כלומר נתן לי [תחת] כ“ב שילינג רק כ'. אני, אמנם, העירותי על זה בשעת קבלת המעות, אלא שהוא ענני, כי מצב הרוּבּל הרוסי הוּרד כיום והאמנתי לו. אח”כ בדקתי – ואין הדבר כן.

ועתה, ביאליק, הנה מה שעלה בדעתי להציע לפני “אחיאסף”. אילו היה זה האחרון מרוצה לשלוח לי מדי חודש בחדשו עשרים רוּבּל', הייתי אני מתחייב לבלי להדפיס מכּתבי שום דבר באיזו תוצאה שתהיה מלבד “אחיאסף”. ונדמה לי, שטוב היה הדבר גם לי, בהיות היכולת בידי לעסוק בספרות כחפצי, וגם “אחיאסף” לא היה מפסיד, כי סיפּוּרי “האחרון” בלבד הלא שווה יהיה יותר משׂכר של חצי שנה. והן גם מבלעדיו – מוחי מלא ציוּרים.

בטוח אני, ידיד נפשי, כי תציע את הדבר לפני בעלי “אחיאסף” ותענני בהקדם האפשרי. כי דברַי את העתון הז’ארגוני יגעים, וירא אני פן אחטא לכשרוני על פת-לחם.³⁷⁷

המסור לך

י.ח. ברנר.

45. להלל ציטלין

[לונדון, יולי 1904]

לא נשלח.³⁷⁸

שלום להלל!

הדרמה שאמרתי³⁷⁹ אינה יחידה במינה (היא נתבּקרה גם ב“הזמן” ע“ה³⁸⁰ גם ב”הדור" נ"י³⁸¹ ), ואולם היא יהודית-אנושית במובן המלא. ועל דבר מה שכתבת בכלל בנדון “האדם”³⁸² לא אקצר בשׂפתי מלהביע לך את חששי,³⁸³ כי סוף-סוף הרצון הגדול והצורך הגדול הן אינם מולידים את היכולת הגדולה. הנה אני רציתי לתת ב“הירושלמי” איזה דבר חדש – ומה עלה בידי? (אגב-אורחא מוקדש היה חיבּוּר זה לך, והמשורר העורך מחק את “האַקדשה, מפני שבכל אַקדשה יש שמץ דבר פרטי ולא נאֶה ל’השלוח'”³⁸⁴ וגם עתה אני כותב סיפור גדול “מסביב לנקודה” (גלגול “האחרונים”), כותב וּמתלבּט ומזיע, וד' הטוב יודע מה יֵצא מזה. – –³⁸⁵ חלומותיך שלך ותוכן עבודתך לעתיד בדבר מורי-האנושיות וכו' נראים מאוד בעיני, כי לכך נוצרת וזה ודאי יעלה בידך, ואולם בדבר הל“ו צדיקים… חלילה לי מללעוג לזה, מבין אני את מקור החפץ הזה, ואולם מה אעשה וכוח השופט שבּי פשוט הוא יותר מדי. צריך אני לגלות לך, אחי היקר (ואם תמצא לאמור: מורי היקר), שגם “דבריך כהווייתם” ב”הדור" רחוקים ממני. מרא דאברהם! בוודאי ובוודאי טוב היה לישראל למצוא איזו פינה, בוודאי ובוודאי דרוש איזה מקלט לעמנו הגוסס והכלה, אלא… ויותר מה“אֶלא” הזה לא אוסיף להגיד לך כלום. ה“אֶלא” הזה בוודאי ידוע לך יותר ממני. לומד אתה פשטוּת מליב טולסטוי, אבל האומנם תדַמה, כי זקן פשטן זה חכם גדול הוא?… אמנם, מוותר הייתי על חכמה, אילו היו מועילים דברי-אווילים שלנו, אבל הלא לא יועילו. כי אם גם יקומו אנשים יהודים ויסדו³⁸⁶ להם “טריטוריה” באיזה מקום נידח על פי דרכם (אוגאנדה – עורבא פרח) – כלום יוּסרוּ אף מעט המכאובים הנוראים וכלום תיעצר הגסיסה?

אתה מעירני על מה ש“הירושלמי” מעורר לעג, אבל מה אעשה – ועינַי פּקוּחוֹת. התשמע? עינַי פקוּחות… וחיי קשים מנשׂוֹא גם מצדדים כאלה, שאתה בוודאי אינך מעלה אותם גם על לב (אפס קצותם תראה ברשימתי “בימות החמה”, שתודפס ב“לוח” הבא). לגאולה כבר איני מחכה וגם על המוות איני חושב…

אתה שואל, מדוע איני מחזיק בידי “הדור”? ראשית, הנה אף שפרישמן הוא באמת הסופר היותר מצויין שבּין סופרינו ויהודינו, בכל זאת גם הוא לא יברא לעולם יש מאַין, וב“הדור”, אמנם, אין כלום… והשנית, הלא אני ממעיט כל כך לכתוב, וכל אשר אכתוב אני מחוייב לשלוח ל“אחיאסף”, כי לא יכולתי עוד להוסיף לעבוד³⁸⁷ בעתונים הז’ארגוניים היו“ל³⁸⁸ בכאן, ובשביל שלא למות ברעב הצעתי לפני³⁸⁹ “אחיאסף”, כי אשלח להם את כל פירותי והם ישלחו לי 20 רוּ”כ³⁹⁰ מדי חודש בחדשו, למען אהיה בטוח, וסוף-סוף נתרצו וקיבלו את הצעתי. וגם סיפּוּרי “מסביב לנקודה” אדפיס ב“השלוֹח”.

דבריך על דבר הרצל אמיתים הם ונכונים לאין שיעור, אבל צדק גם פרישמן: אגדה יפה.

נוּ, היה שלום, אַיה עתה מקום כבודך ומה שלומו של אֶרליק³⁹¹ שלך?

והנני אחיך

אחד האחרונים³⁹²

46. לח. נ. ביאליק

ערב שבת בין השמשות [חותמת הדואר: לונדון, 22.7.04]

לביאליק.

היום קיבלתי את “השלוח”, חו' ו', אשר בו יש שירך “אַיך?”, שכבר אני יודעו כמעט בע“פ, וגם סיפוריהם של שוֹפמן ומייד אניק (עה"ש³⁹³ ) ומאמריהם של מל”ל³⁹⁴ ובורוכוב.³⁹⁵

מחוברות “השלוח” של זה הכרך (כרך י"ג) לא נשלחו לי עוד החוב' א‘, ב’, ג‘, ה’, ובא‘, ובה’ הלא יש גם ציוּרַי.³⁹⁶ מתי יישלח לי גם הספר של צ’יריקוב³⁹⁷ הנחוץ לי מאוד, כמו שאמרתי עם מכתבי ההולך לפני זה?³⁹⁸

כל היום החולף עבדתי בסיפּוּרי, אשר הסיבותי את שמו מ“אחרון” לכזה: “מסביב לנקודה”. הפרקים המעוּבּדים מוצאים חן בעיני מאוד. גם הוא יהיה בערך ששה גליונות של דפוּס. את הפרקים הראשונים דומה שאוכל לשלוח בשביל החו' השמינית. שלח לי את ברכתך.

שירך “אַיך?” הוא, לדעתי, עוד יותר עמוק מ“מכתב קטן לי כתבה”. זה האחרון, אמנם, נחמד לאין גבול, ואולם “אַיך?” מביע את כל געגועיו ואת כל צערו של הצעיר³⁹⁹ העברי בן-דורנו ביחסו ל“יחידת חייו ושכינת מאווייו”. ואולם, ראה והביטה את אשר אני עולל: באתי להיות לך תנא דמסייעא! מכדי לא ידעת, שכל חרוז היוצא מנביא-ה“מַשׂא” הוא נצחון גדול לשירת-ישראל?

באהבה רבה

י. ח. ברֶנר.

47. לח. נ. ביאליק

[1904] 1/VIII. לונדון.

לביאליק.

הסיפּוּר “מסביב לנקודה” נגמר לכל פרקיו ועמודיו. כולו חמישה בּוֹיגן⁴⁰⁰ של דפוס בערך, אולי יותר מעט, בעל עשרים פרק⁴⁰¹ ויוכל לבוא בחמש החוברות של השנה הזאת. התפאר עלי, למתי⁴⁰² עליך (הודע את המועד שאין כבר מאוחר ממנו) לקבל את הכתב-יד בשביל לתת את הפרקים הראשונים בחו' ח', כי אני הייתי מתחיל תיכף להעתיק בכתב נקי ועל צד אחד, כנהוג בשביל הדפוס, אלא שמקננת⁴⁰³ במוחי אידיאה-פיקס, שמתחילה דרוּש לקרוא את “היהודים”⁴⁰⁴ ויהי מה. ירא אנוכי, שאני יוצא מדעתי יחד את אבּרמזון גיבורי. ועל כן, אם רק אפשר שתשלח לי את הספר הזה, שלח ואַל תשׂים לב למחירו: בוודאי ישנו בוַארשה באיזה מקום. השתדל-נא, ביאליק, ועשה לי החסד הגדול הזה.

____________

ה“בחורף”⁴⁰⁵ נתקבל בבית מערכת “השלוח”, כפי שאני רואה מרשימת הספרים שבחו' ו', ומדוע אין אני זוכה לראותו? ובכלל חפצתי לדעת על אודותיו יותר מפורט. עבדתי כל היום. ראשי כואב מאוד.

י. ח. ברֶנר.

במכתבי הקודם היו, כמדומה, עוד איזו בקשות.

48. לח. נ. ביאליק

י"ד אויגוסט [1904], יום ב', לונדון.

לביאליק.

שמעתי לקולך, ומיד, כשקיבלתי את איגרתך הפתוחה, ניגשתי להעתקת הסיפּוּר אל הנקי, אך תקותי, כי יעלה בידי לכלות את המלאכה בימים אחדים נכזבה. מלבד שבעצמי אינני בקו-הבריאה מחוסר-אוויר וממיעוּט-מזון, ואיני יכול לעבוד בלי הפסקות, חלה גם שכני המתגורר אִתּי בחדרי, ואם כי, בתתי אל לבי את התנאים שבהם העתקתי את “בחורף”,⁴⁰⁶ תכסה כלימה פני להזכיר לך מפריעים כאלה, ובכל זאת, איך שיהיה, ושבוע שלם עוד דרוש לי בשביל להעתיק את כל הסיפּוּר “מעבר לנקוּדה”.⁴⁰⁷ לעת-עתה העתקתי רק חמישה פרקים. במכתבך כתוּב שבעוד שבוע אתה ניגש לסידוּר החוברת התשיעית… האין זו טעות סופר?⁴⁰⁸ בטוח אני, כי ביום ב' הבא אשלח לך את כל הסיפּוּר, ואתה תן למעה"ש⁴⁰⁹ את לבך לתת את ראשיתו בשמינית. עשרים הרוּבּל‘, שקיבלתי בראשית יולי,⁴¹⁰ כבר אפסו זה כשבועיים, ועתה, כששכני חולה ואינו משׂתכּר, אנו סובלים מחסור מצויין. יתן ד’ ולא יעכב זה את משלוח הסיפּוּר.

המסור לך בלב ונפש

י. ח. בּרֶנר.

49. לח. נ. ביאליק

לביאליק

לבי נוקפי מאוד. ביום ה' העבר שלחתי לך באחריות את סיפורי “מסביב לנקודה” בשלימוּתו, והיום, כעבור שבוע, אני מקבל את מכתבך מיום ב' העבר, הדואג לבריאותי…

אבקש להשיב מיד.

המסור לך עד נצח,

י. ח. ברֶנר.

[1904] 19/VIII.⁴¹¹ לונדון

50. לח. נ. ביאליק

[1904] 6/IX. לונדון

לביאליק.

זה כרגע קיבלתי את איגרתך. תודה. שרוּי הייתי עד כה בצער גדול.⁴¹² אתה מזכיר לי את “שכלול-הלשון”, ובוודאי צדקת: בעצמי הייתי רוצה מאוד להעתיק את הסיפור בשלישית, ואולם, כמדומני, שצריך להניח מילוי-רצון זה עד שייבנה בית המקדש. אני יושב בלונדון ואתה בוארשה ו“השלוח” נדפס בקראקא, ועד סוף השנה נשארו רק ארבע חוברות, ואני מתעתד לכתוב בשביל השנה הבאה את דברַי שיש לי עוד לכתוב.

– “בידי הגויים” –

אגב אורחא: האויל ווֹרטסמאן הלך ונגע בידיו ביחוס שביני ובין “אחיאסף”, שכולו על ידיך, ועל כן אין לידים כידי הנ"ל לנגוע בו, והערתך במכתבך הקודם הכאיבה לי מאוד. חוץ מהשנתיים הידועות בחיי שנשתעבדתי בהן “לידי הגוים”⁴¹³ לא הייתי מעולם “עבד” ומעולם לא היו לי “בעלים”…⁴¹⁴

ובנוגע לעניינא הנה צר לי שאין להשיג פה שום עבודה. עתה, ככלות סיפורי, הייתי מרוצה לשוב גם אל העתונות הז’ארגונית שבפה, אך כבר אין מקבלים. “אחיאסף”, כנראה, אינו יכול לשלוח את השכר בזמנו, ואני חַיָה בהלוואות: חיה – מלמד שתש כוחו כנקבה…

עתה, ועוד לא פעם, אבקשך לדקדק ולהיעָבר מאוד מאוד⁴¹⁵ כשתתקן איזו דברים בסיפורי, וכמו שהארכתי בזה במ“א.⁴¹⁶ ביחוד, שכל מה שכתבתי ב”מסביב לנקודה" לא כתבתי אלא מתוך ידיעה ברורה.

ביאליק: מדוע אתה נותן לסנדלרים אשר ב“חי העברים”⁴¹⁷ לעשות תועבה בשיריך?

אבקש לשלוח לי מ“בחורף” עשרה אכסמ"פ⁴¹⁸

51. לח. נ. ביאליק

22 אוקטובר [1904], תרס"ה, לונדון.

לביאליק.

הנהגת “אחיאסף” אתי נפלאת בעיני עד מאוד. זה יותר מארבעה ירחים מעת אשר עשינו את החוזה בינינו, ועדיין לא נשלח לי שכרי אלא רק שתי פעמים.

לא אבוא פה באיזה אִיוּם, כי באמת אין לי במה לאַיים. כוחותי הולכים הלוך והתמעט, ואם יש בי חֵפץ לספרות העברית, שאולי כבר אינה בעולם – ספק הוא… ברם, איך שיהיה, ולא ככה עושים אנשים סוחרים!

__________

את החו' התשיעית של “השלוח” קיבלתי אתמול. תיקוני המלים והמשפטים ששעשית פה ושם הנם טובים ונכוחים, ואין בהם נפתל ועקש.

י. ח. ב.

52. לח. נ. ביאליק

[1904] 24/X, תרס"ה, לונדון.

לביאליק

לפני ימים אחדים שלחתי לך מכתב-תמרורים בנוגע להנהגת “אחיאסף” אתי, ועתה באתי לא לחזוֹר בי, כי אם להוסיף את העיקר ששכחתי: בימים האלה אני מוכרח לעזוב את דירתי זו, ועל כן, עד אשר אמצא לי דירה אחרת, תואל-נא לכתוב לי ע“ש מערכת “הדגל” דפה; כן, אם יעלה על לב “אחיאסף” לשלוח לי איזה סך, ישלח לי ע”ש המערכת הנ"ל, ותברכך נפשי.

בכל אופן אבקש להשיב במוקדם האפשרי ע“ש הנ”ל, אם לא נשלח לי הלום כלום עד אשר נתקבל מכתבי זה.

וכאן אמצא לי מקום להביע גם את הרושם⁴¹⁹ המיוחד שעשה עלי ה“דבר”⁴²⁰ אשר יצא מפיך.

והנני

י. ח. ברנר.

53. לח. נ. ביאליק

[חותמת-הדואר: לונדון, 12.11.1904]

לביאליק

קיבלתי עשרים רובל מ“אחיאסף” ותהי לי הרווחה, כי הימים רעים גם פה ושכר-האדם לא נהיה.⁴²¹ כמו שאמרתי עם מכתבי אין אני בא בטרוניה, כי מבין אני את המַצב כמו שהוא, אלא שאין אדם נתפס על צערו וכו'.

אתה שואל, מה שלומי, ועל זאת אענך: בימים האחרונים לא כתבתי כלום, כי לא גרמה לי השעה. ואולם בימים הבאים אני מתעתד לשוב אל הספרות.

איגרתך האחרונה⁴²² גרמה לי צער גדול כבראשיתה כבאחריתה, אלא שאין כאן מקום להאריך…

בכליון-עינים אני מחכה לדעת אחריתן של כל אותן ההרפתקאות…

ובנוגגע לטכניקה של סיפורי – בוודאי צדקת, אלא שמ“מ⁴²³ הייתי מבקשך ללאוט עד כמה שאפשר לכל “אותם הדברים שאינם צריכים לגופם”. בוודאי אין אני מביע בקוצר-רוחי את כל מה שבדעתי, בוודאי יש בי נטיה⁴²⁴ לא-אוביקטיבית ל”ספר הכל בנשימה אחת“, אך הטרם תדע שבכדי איני כותב דבר… ואמנם כלתה נפשי לראות את החוברות הבאות,⁴²⁵ כי מורא עולה על ראשי… בוודאי לא נכחד ממך, עד כמה אני מוקירך ועד כמה יקשה לי להתריע נגדך… אבקש לשלוח לי את ה”לוח" החדש.⁴²⁶

י. ח. בּרֶנר.

54. ל – – –⁴²⁷

[לונדון. קיץ תרס"ה]

אחי היקר והאהוב!

אחרי הצפיה הארוכה קיבלתי את איגרתך הפתוחה ואגיד לך את האמת – למכתב כזה חיכיתי.

ומזה ש“למכתב כזה חיכיתי” תבין גם את כל אשר אתי.

ומזה אל תאמר שמצבי רע הוא עד מאוד. אדרבה, מצבי הולך הלוך וטוב, ואין כל ספק שלא אמות ברעב, וגם עובד אני לפי כוחותי וגם רוח הלאומיות נוססה בי, וגם יש שאדרוש ברבים וגם סיפורים וציורים הנני כותב…

ואחרי כל אלה – למכתב כזה חיכיתי… חפץ הייתי מאוד להתראות אתך. אבל היש תקוה?

אדריסתי היא:

Mr. Marmor,⁴²⁸ for Brenner 82 a Rutland Street, Stepney E.,

55. לשמעון ביכובסקי

[1905]. 8/VIII. תרס"ה, לונדון.

ידידי היקר,

בקשות רבות לי אליך, ואיני יודע, אם הנך עדיין בפוצ’אֶפ, ולפיכך יהיו דברי מעטים. כן אמרתי לשלוח לך במכתב סגור את מחברתי הקטנטנה החדשה: “הוא אמר לה”,⁴²⁹ שמחירה קודש לטובת ההגנה העצמית, אלא שאיני עושה זאת מפני הטעם הנ"ל.

בקשותי הנן: א) מתכוננים אנו פה להוציא עתון בשם “האבוּקה”,⁴³⁰ ואמרתי לדבר עמך על דבר עזרה וכו'. ב) רוצה אני לחַלות את פניך שתודיעני, אם יודע אתה דבר על מכרתי חיה וולפסון,⁴³¹ אַיה בימים האחרונים ובדומה לזה. ג) דרוש לי מאוד מאוד המאסף הרביעי של “בּוּדוּשצ’נוֹסט”,⁴³² וכבר ביקשתיהו לא פעם מן הגדולים, אחדים לא נענו כלל ואחרים הבטיחו ולא מילאו הבטחתם, כנהוג, ואמרתי אלכה לי אל הקטנים, ואני מקווה, אחי, כי אם יהיה הדבר בידך תמלא את כל בקשותי בהקדם האפשרי.

ידידך י. ח. ברנר.

אדריסתי:

I. Ch. Brenner c/o I. Narodizky 48 Mile End Rd. London E.

56. לשמעון ביכובסקי

[תחילת ספטמבר 1905, לונדון]

אחי היקר,

תודה עמוקה בעד מכתבך הטוב ורצונך הטוב לעזור לי, אף על-פי שלעת-עתה, כפי הנראה, גם החלום הזה ע“ד “האבוקה”, כבעל-החלום בעצמו, עולה בתוהו… עב-החושך⁴³³ לועג ל”אבוקתו"⁴³⁴ –

אחי, אם לבך טוב עלי כל-כך אפשר שתגדיל את חסדך עמדי ותשלח לי ביחד את מאסף “העתיד” הרביעי⁴³⁵ גם אוּסטאוו⁴³⁶ לעבודת-הצבא (מחירו 25 קוֹפ', ואם בפ.⁴³⁷ קשה להשיגו, הנה בעיר גדולה כהומל או סימפרוֹפול,⁴³⁸ למשל, ובכלל במקום שאנ"ח⁴³⁹ נחיתים שמה. נקל מאוד להשיג) וגם – ירא אני להרבות בבקשות כל-כך – את המאסף הששי של « «⁴⁴⁰ Знаниеששָׁם סיפורו של קוּפּרין « Поединок » ⁴⁴¹. כל הספרים האלה אוכל להשיב בחזרה תיכף לאחר שאעבור עליהם.

ואורי-ניסן?⁴⁴² מה אורי ניסן? מה אתו? ור' אבא?⁴⁴³ – אהה, כפי הנראה, כולנו אודים עשנים. יכתוב-נא לי חצי מלה.

ה“מחברת”⁴⁴⁴ שלוחה לך. אם התוכן לא ימצא חן בעיניך, אפשר שתתענג על יפי ההדפסה, שגם בזה יש לי חלק. ככה הוא הדבר. למדתי את מלאכת סידוּר האותיות, ואולם עבודה אין לי ומצבי הוא בלי כל תקוה ובלי כל מוצא. כתוב.⁴⁴⁵

57. לשמעון ביכובסקי

כ“ז ספטמבר, התרס”ה, לונדון [1905].

אחי וידידי שמעון.

איגרתך האחרונה קיבלתי באיחור-זמן קצת, מפני שאני מתגורר במקום אחר וה“פוסטה שלי” מתקבלת במקום אחר, והיות שאחת מאצבעות רגלי כאבה בעת האחרונה (יד נעלי היתה במעל הזה) ולא יצאתי מפתח חדרי, לא ראיתי את איגרתך עד ימים אחדים לפני זה. והיות שבמכתבך כתוב, כי אתה נוסע “בעוד איזה ימים” לה.,⁴⁴⁶ חששתי לכתוב לך לפ.⁴⁴⁷ פן לא ימצאך מכתבי. וגם עתה לא עבר החשש הזה, ועל-כן יהיו דברי מעטים, ורק שכותב אני לך בבחי' « авось » ⁴⁴⁸ את מחברתי⁴⁴⁹ הייתי יכול לשלוח, כי עוד יותר מחמש מאות אכסמפלארים נשארו לי מן האלף אשר הדפסתי, ורק שאיני יודע, אם תרשה הצנזורה. – א“נ⁴⁵⁰ לא כתב לי עדיין כלום. – שלוש השורות הרוסיות שבמכתבך היו לי לחידה נפלאה, והרבה “שברתי עליהן את ראשי”. כתה”י⁴⁵¹ של שתי השורות הראשונות נראה לי לידוע, אלא שאיני יודע פירושה של המלה Соня » «. ונ.ב., החתום בסוף השורה השלישית, מי הוא? לא ניבילוב?⁴⁵² אבקשך לבלי להחמיץ את תשובתך, אם ימצאך מכתבי זה, וגם… אֶ – אֶ… בנוגע להבטחתך…⁴⁵³ אם לא תוכל להשיג את כל שלושת הספרים אל נא תימנע בעבור זה לשלוח לי את מה שיהיה לאל ידך. והנני אחיך הדורש בשלום הכל.

י"ח ברנר.

58. לשמעון ביכובסקי

3/X 05, London

אחי היקר ביחובסקי.

קיבלתי איגרתך האחרונה מן הדרך. ביום הרביעי העבר שלחתי לך מכתב פתוח לפוצ’אֶפ. התקבלהו? שאלתיך שם, מי כתב לי את השורות הרוסיות במכתבך שלפני האחרון. השתדל נא, אחי, למלאות את הבטחתך. נפלא בעיני, מדוע אינך מזכיר גם את הספר השלישי שביקשתיך והוא המאסף “דעת”, שבו ראה אור סיפורו החדש של קוּפרין: “פּוֹיֶדינוֹק”.⁴⁵⁴ כתבתי לך גם שנכון אני לשלוח לך מחברתי “הוא אמר לה”, כי עוד הרבה אכסמפלארים נשארו לי, אלא שאני חושב, כי הצנזורה לא תתן לה לבוא לרוסיה. אתה שואל לחיי – אני סובל מחסור רב. כשתסע לארץ-ישראל, רשום את רשמיך בכתב, אפשר שיימצא בהם חפץ.

אחיך יוסף חיים ברנר.

אתה שואלני מדוע איני עושה כר.⁴⁵⁵ – למה?

59. לשמעון ביכובסקי

כ“ו אוקטובר התרס”ו [1905], לונדון.

אחי ביחובסקי,

לאחר שקיבלתי את מכתבך האחרון שלחתי לך שני אֶכס. מ“הוא אמר לה” במכתב סגוּר, וגם אכסמפלארים אחדים בבאַנדרוֹל למסה, אולי לא תעכבם הצנזורה. אל הבּאנדרול הדבקתי במתכּוון רק תו של חצי הפֶּני, בכדי שיהא הדבר בטוח יותר. והנה אתמול קיבלתי את המכתב בחזרה, מפני ששלא היתה עליו מיכסת התווים הדרושה, ובעל מוענך מיאן למלאות את החסר, ובדבר יתר האכסמפלארים עדיין איני יודע דבר. אנא להודיעני על זה במוקדם האפשרי.

שלך י. ח. ב.

הספרים המובטחים לא קיבלתי. על-דבר התרגום של “מסביב לנקודה” איני יודע דבר.⁴⁵⁶ ע"ד יתר הדברים שכתבתי לך במכתבי המוּשב – בפעם אחרת.

60. לש. אנ–סקי (ש. רפופורט)

[תחילת נובמבר 1905, לונדון]

טשייקאווסקי האט מיר געזאגט, אז איהר, אנ – סקי, ווילט וויסן פון מיין סגנון הלשון אין זשארגאן, כדי צו מזכּה זיין מיך א. מָאל, ווען ס’וועט זיך מאכן, מיט עפּעס א שטיקל ארבעט. טהוענדיק אייער רצון און צושיקענדיק אייך דא אן “ארטיקל” פון מיינע אמאליקע שרייבעניש אין דער היגער “נייער צייט”, בעט איך אייך צוויי זאכן, ערשטענס, איהר זאלט ניט פערגעסן, אז באשטעלטע ארטיקלן פאר א צייטונג איז מען זיך נוהג צו שרייבן אויף איין פוס… און אבוואהל איך בין נישט קיין “זשארגאניסט” – דאך מיט געוויסע אנשטרענגונג פיר אן איבערזעצונג פון עפעס רעכטס, למשל, קען בא מיר די שפראך ארויס פיעל בעסער; און צווייטענס – איהר זאלט אזוי גוט זיין צו אבשיקן מיר צוריק דיזעס בלעטיל, וייל קיין צווייטען עקזעמפלאר פון איהר האב איך נישט.

תרגוּם:

טשאיקובסקי⁴⁵⁷ אמר לי, כי לך, אנ – סקי,⁴⁵⁸ יש רצון לדעת מה טיבו של סגנון-הלשון שלי בז’ארגון, כדי לזכּוֹת אותי מזמן לזמן, בהזדמנות, באיזו עבודה שהיא. עושה אני את רצונך ושולח לך בזה “מאמר” מתוך כתיבתי לשעבר ב“נייע צייט”⁴⁵⁹ אשר כאן, ועם זה אבקש ממך שני דברים: ראשית, שלא תשכח, כי מאמרים מוזמנים ע"י עתון נוהגים לכתוב על רגל אחת… ואף על פי שאינני “זארגוניסט”, הרי בקצת התאמצות – לשם תרגום דבר-מה מהוגן, למשל – תוכל לשוני להיות טובה הרבה יותר. ושנית, שתואיל בטובך להחזיר לי עלון זה, כי טופס שני אין לי ממנו. ⁴⁶⁰

61. לשמעון ביכובסקי

[חותמת-הדואר: לונדון, 23.XI.1905].

שמעון, היום התחלתי להתעורר קצת מן התמהון אשר הוכיתי בו בימים האחרונים,⁴⁶¹ וביחוד משעה שקיבלתי את ידיעתך.⁴⁶² גיא ההרגה רחב יותר ועמוק יותר גם מאשר פיללתי תמיד. נוּדה לי, אחי.⁴⁶³

62. לשמעון ביכובסקי

כ"ג דצמבר [1905, לונדון]

ביחובסקי אחי.

מכתבך האחרון מוארשה קיבלתי. לפני ימים אחדים שלחתי לך את החוברת הראשונה של “המעורר”. הקיבלת אותה? התוכל להיות לנו לעזר בהשׂגת חותמים? איני יודע מתי תקבל מכתבי זה, אך כשתקבלו, ענה לי תיכף ואשלח לך גם מעט פרוספקטים להפיצם. גם לגנסין שלחתי, וגם מכתב אני כותב לו היום. מה אתו? את “הצדה”⁴⁶⁴ שלו קראתי פעמיים. בפעם השניה נוכחתי, כי כתב דבר גדול. לצערי, אין לי כשרון ההסברה הביקורתית, חוץ מזה שצרותינו אינן מסגלות אותנו לאמנות עברית. את הביבליוגרפיה ב“המעורר”, כפי שתבין מעצמך, כתב לא אני. השתדל לבלי להחמיץ תשובתך.

אחיך י. ח. ב.

כמדומני, שלא הייתם עושים אַ נארעשקייט⁴⁶⁵ אלמלי הייתם באים שניכם לונדונה.

63. לא. נ. גנסין ולש. ביכובסקי

י' ינואר, 06, לונדון.

אַחַי,

אעפ“י שאין לי פנאי, הרי אני עונה תיכף. הודעתכם ע”ד ה“נסיונות”⁴⁶⁶ שימחתני, כמובן, עד לאין קץ, אלא שמכתבך, שמעון, הפרטי וסגנון⁴⁶⁷ המודעה הוכיחו לי שאינכם אלא מנסים. במקום אחד אתה אומר, שגנסין יכתוב לי על הפרטים (ומשורר זה לא כתב אלא כבן-עליה…) ובמקום שני אתה כותב שאתה בעצמך תודיע בפעם אחרת. מה אות? ושוּב: אדריסה לפוצ’אֶפ (כרך ידוע) ושני שמות, או זה או זה. ובכלל היימצאו משלחי רֻבל (דווקא בלי ואו) מראש? עכשיו ש… וכו' ואח“כ יקבלו “לערך”. אנשי מעשה אינם עושים כך. את המודעות, באיזו תיקונים,* אשלח לך למועד המוגבל. בכמה יעלו איני יודע עוד, כי בבית-הדפוס הזה אין אותיות רוסיות וקשה יהיה להשיג את האותיות בשביל האדריסה וכיוצא בזה. איך שיהיה, והכל ייעשה עצהיו”ט.⁴⁶⁸ ובנוגע להדפסת הקונטרסים בכלל, ספק הוא אם טוב יהיה לעשותה פה. תנאי ההדפסה בלונדון יקרים⁴⁶⁹ מאוד. וחוץ מזה אין נקודות ואין מסדרים טובים לעברית. אמנם, על זה עוד נדבר. דיברתי עם המדפיס נארודיצקי ולא יכול “לתת תשובה” על רגל אחת. ואתם ענו תיכף ומכל דבר שורש. העיקר, אם יש לכם מה להפסיד, כי בלי זה לא צריך לנסות. כן, המשלוח… המשלוח מלונדון לחו"ל עולה בדמים מרובים.

ובנוגע ל“המעורר” “הנכם משתדלים כפי האפשר להפיץ” – חא-חא!… מה אתם מפיצים! היש לכם אכסמפלארים? ודעו, כי לדעתי, בעת הזאת קשה להשיג חתומים, והעיקר הוא ממכר לאחדים.⁴⁷⁰ המודעה ע"ד “נסיונות” תבוא בחו' ב'. כמה עלינו לשלוח לכם אכסמפלארים? מינימוּם.

את “הכתבים מתחתיות” הייתי מתרגם ברצון רב, אלא שאת הספר הזה אי-אפשר להשיג בלונדון (הביבליו תיקה הרוסית נסגרה מאפס אמצעים), ולפיכך, אם רוצים אתם בזה, שלחו לי את הכרך הזה של דוֹסטוֹיֶבסקי,⁴⁷¹ ואולי, שמעונ’קה, גם את יתר הספרים, אשר אני מבקש ממך זה כשנה…

ובנוגע ל“מסדה”⁴⁷² – אל תהיו כבני כפר היוצרים להם דמיונות על “הריאקציה של ‘הצפירה’”… “מַסַדה”⁴⁷³ זו אינה אלא מיסטער ברעננער, הערר ראדלער⁴⁷⁴ ועוד שנים או אחד וחצי (ה-½1 הנשארים אינם סופרים ח"ו,⁴⁷⁵ אלא מלמדים…).

ושלום, המנסים! יהיה רוחכם עמכם! והעיקר – תשובה תיכף.

י. ח. ברנר.

* אך אל תחשוש: רק את הסגנון ולא את הפרטים [הערת י.ח.ב.].

64. לשמעון ביכובסקי

1/13.06, לונדון.

אחי, הני שולח היום שתי חבילות לפוצ’אֶפ: לך ולאורי-ניסן. בחי‘⁴⁷⁶ שתי מחנות, והיה כי יבוא עשׂו וכו’, כי הלא רואה אני שאתה לא קיבלת את האכסמפלאר ששלחתי לך.⁴⁷⁷ בכל חבילה וחבילה: חמישה אכסמפלארים של “המעורר” ו-25 פרוספקטים. מכתב-קבלה מצדך – תיכף. אתמול כתבתי ביחוד לאורי-ניסן. את המודעות ע"ד “נסיונות” אשלח לך לא יאוחר מיום ג' הבא (היום שבת).⁴⁷⁸

דיברתי היום בפרוטרוט את נארודיצקי ע"ד תנאי ההדפסה, והנה:

16 עמודים, הרוחב קצת פחות מרחבו של הקונטרס “הוא אמר לה”; האורך – 27 שורות ושולי הגליון; האותיות – פיקה קטנה (כעין המאמר: “מרומא לירושלים”⁴⁷⁹ ). נייר משוּבח ומעטפה נהדרה (חוץ מ-16 העמודים) –

סכום 3000 – 40 רובל

לכל אלף נוסף – עוד 8p. 25k..⁴⁸⁰

65. לקוראי “המעורר”

[אמצע ינואר 1906; לונדון]

“לכהאי גוונא⁴⁸¹ – אומר פ. מ. זיידמן במאמרו “מי ומי החלוצים?” (חו' א' של “המעורר”) – לבנין בניננוּ החדש, נחוצים אנשים בעלי אינדיבידואליות חזקה, ואני חושב, כי קרובים יותר מהפועלים אל מחנה-החלוץ המה המשכילים שבעם”. והנה מניח אני לו את ה“פועלים”, שבזה ודאי שכיוון אל האמת, ואולם “המשכילים שבעם” – כלפי לייא⁴⁸²?! המשכילים, כלומר אינטליגנטינו הידועים, העושים כל ימיהם דיסקוסיות, ושכל עסקיהם היא איזה ורמינהו מתורה שלמה זו של מאַרכּס – ההם הנם “בעלי האינדיבידואליות החזקה”? אמת, מר זיידמן מסיים את מאמרו בסימן-השאלה, אך בכל זאת, כמדומני, שבמקום “מי ומי החלוצים?” צריך היה לעמוד על שאלת “מי ומי האנשים?”, מי ומי בתוכנו אנשים, אנשים ממש, אנשים היודעים לבוז לתיאוריות של מה בכך, אנשים שאינם זקוקים לכל תורות שבכתב ואינם נתלים באילנות יבשים, אנשים זריזים, נאמנים, חיים, מרגישים, אוהבי-עבודה ומוכשרים-לעבודה… כי במקום שאנשים כאלה עומדים – שם גם חלוצים – –.

66. לשמעון ביכובסקי

20.1.06, לונדון.

ביחובסקי היקר,

את המכתב הזה אני שולח לך באחריות, מפני שחושש אני, כי לא קיבלת את כל מכתבי, כשם שאולי לא קיבלת גם את החוברות ששלחתי, חמש, חמש, לך ולאורי-ניסן.⁴⁸³

אתמול, רק אתמול, קיבלתי את הרשימה הראשונה⁴⁸⁴ ואת 9 הרובל, במה איכּ, ואקדם? ביום השלישי הבא נשלח לך את המודעות של “נסיונות” ביחד עם 15 אכסמפלארים של “המעורר” בטוח. על מה שקיבלתי ע"ע⁴⁸⁵ להדפיס פה את המודעות⁴⁸⁶ אני מתחרט מאוד. קשה מאוד להשיג את האותיות הרוסיות וגם אסון-מכונה קרה פה בשבוע הזה, עד שלא עמדתי בדיבורי.

החוברת השניה תצא בעוד שבוע. סוכן ברוסיה עד עתה אין לנו בלעדיך, ובשער החוברת השניה נכתוב את שמך (בצירוף שם “נסיונות”) בתור סוכננו היחידי ברוסיה, וכבר שלחתי היום מכתב לאחד ששאל על שם מי אפשר לשלוח כסף ברוסיה וקראתי בשמך.

ומה שלום בעל “הצדה”? מה שלום אורי ניסנק’ה?⁴⁸⁷ היֵרד אלינו?…

ושלום לך ולעוזריך

י. ח. ברנר.

את האכסמפלאר לקלימוביצ’י תיטיב לשלוח אתה, כשתקבל את האכסמפלארים.

באחד ממכתבי, שאולי לא נתקבל, כתבתי לך, כי תנאי ההדפסה של נארודיצקי הנם: 3000 אכסמפלארים של חוברת כעין הוצאת “חברים” – 40 רובל.

67. לשמעון ביכובסקי

יום ה' 1/25.06, לונדון.

ביחובסקי,

ממך הכל קיבלנו, גם את המכתבים היקרים, גם את כספם של י“ב החותמים. בדבר מודעות של “המעורר”, הנה די לנו הפרוספקטים האלה. סוכן ברוסיה מבלעדיך אין לנו. במודעה שתבוא ב”הזמן" יבוא גם שמך. הנוסח ישתנה. בדבר עניותנו, אמנם כך הוא הדבר. בשוברות אין לנו צורך. עשה כחפצך. חותמים ברוסיה אין לנו. אבגערופען האבען זיך⁴⁸⁸:

ביהמ"ס הלפרין, מינסק.

אהרן נירנברג, בריסק דליטא.

יקיר וארשאבסקי, מלאווה.

אברהם יוסף שטיבל, וארשה (בּוֹניפראטאֶרסקה, 6).

איך מתייחסת אלינו הצנזורה איננו יודעים. שלחנו לשטיבל הנ“ל חוברת אחת באחריות וקיבל. שלחנו למרדכי זיידמאן, קאמאֶנאֶץ פּוֹדוֹלסק (עפ"י רקומנדציית אחיו בבאֶרן) 10 חוברות שלב”א⁴⁸⁹ ואבדו. מעתה לא נשלח כל חוברת לרוסיה אלא על ידיך. לעת-עתה אני שולח לך עשרים חוברות ופרוספקטים ומודעות של “נסיונות” בשתי חבילות, באחת 17 ומעט פו“ם⁴⁹⁰ ובשניה 3 והרבה פו”ם. המודעות רק היום עלה בידי להדפיסן מפני האסון שבבית-הדפוס ומפני שקשה היה להשיג את האותיות הרוסיות. מחיר המודעות שני רובלים וחצי. כתב“י⁴⁹¹ של חוברות “נסיונות” יכול אתה לשלוח אלי ויודפסו בפטיט חדש, שקונים אֶכּסטרה לשם זה, אלא שצריך אתה לשלוח כסף, כי אני איני כאן אלא בחור זעטצער⁴⁹² המשתכר פרוטות ידועות לשבוע ולא בעה”ב ח“ו.⁴⁹³ בפטיט יהיו 33 שורות בעמוד. אכסמפלארים מ”המעורר" נשארו מעט מזעיר, כי הדפסנו מעט מזעיר. ידענו מתחילה, כי לָעולם אין צורך בסחורה זו. החוברת השניה תצא לאור בשבוע הבא. בה יבוא הרומאנס הנפלא של…⁴⁹⁴ חודש אנוכי, כי של גנסין הוא, אלא שלעת-עתה כתבתי לשניאור כמצוותך וביקשתיו להרשות להדפיסו [ונראה איך יפול דבר. בכלל, הגעשעפט⁴⁹⁵ (לא של הרומאנס) אינו טוב מאשר פיללתי. נוּ, אבל הלא כן פיללתי. טוב הדבר, כי לא היתה פה ראַזאָטשאַראָוואַניע.⁴⁹⁶ חוברות “המעורר” תופענה בדיוק].⁴⁹⁷ כתבתי לשופמן וכו' וכו' ולא נעניתי עדיין. גם הלל צייטלין הבטיח לכתוב ולא מילא הבטחתו. היה שלום…

י. ח. ברנר.

68. לשמעון ביכובסקי

06.1/11. לונדון.

ביחובסקי,

הנני משתדל למלאות כל בקשותיך והנני שולח לך היום בשלוש חבילות ובאחריות עם ההוספות של “הוא אמר לה” לחוב' ראשונה ו“מכתב ארוך”⁴⁹⁸ לחוברת שניה, 20 אכסמפלארים ינואר ו-60 פברואר עם מודעות מ“נסיונות” ומודעות של “המעורר”, שבהן שמך בתור מוּרשה יחידי. להרשאה פורמאלית אין לי חותמת. הקיבלת את כל מה ששלחנו לך? המודעה ב“הזמן” נדפסה שלא בנוסחתי, והקלקול יתוקן בקרוב. ובזה הנני שולח לך אדריסות אחדות:⁴⁹⁹

Д. Мировский, Виштынец Сувал. губ.

(רוצה לקבל את ה“ירחון”, אלא שאין לו היכולת לשלוח הכסף מרוסיה לאנגליה).

M. I. Paikin, Prüdrusk. Witeb. gub.

(רוצה להיות סוכן של “המעורר” בפרס).

בית מסחר הספרים של מ. האלפרן במינסק (הריקומנדציה של הלל צייטלין) רוצה לעשות לטובתנו, אלא שאינו מאמין לנו לשלוח כסף; מבקש להודיעו את המקח של כל חוברת למכירה בודדת.

Вильно, (ח"י מגידס) Изр. И. Магидс – מבקש חוברת למבחן. שלח לו פרוספקטים.

שלח אכסמפלאר-אכסמפלאר מחו' ב' לשטיבל בוארשה ולוארשאבסקי במלאווה.

שני אכסמפלארים של החוברת השניה עפ"י האדריסה הזאת:

Г. Сквира, Киев. губ. (Дфинковыx) П. Максимовскому

המחיר קיבלתי פה.

איני יודע מה לי לעשות את התרגומים הנפלאים מצ’יכוב,⁵⁰⁰ שיתקלקלו בבית-הדפוס הזה מחוסר נקודות. מתי תשלחו כסף להדפסת הקונטרס? בלי זה לא יודפס. אם רוצים אתם בתמונה, עליכם לשלוח הלום פרצופו של צ’יכוֹב, שיהא נקי וברור, ונעשה מזה בלוֹק ויעלה הדבר בעשרה שילינג.

מהרובל שלכם אנו מקבלים שני שילינגים ופֶני.

*

במגילתו הנפלאה של גנסין⁵⁰¹ חייתי יום תמים. “אם ברנר זוכר אותה”… את כולכן, את כולכן אני זוכר, החביבות, והכל, הכל מטושטש במוחו של היהודי הזקן, שנבל בטרם היות לו פרח. – כן, אתם, ביחובסקי וגנסין, חושבים על דבר לונדון. וכאן – שבועה, שאין פה אף זכר ליוּליוֹת, לדינוֹת, ולרוּחמוֹת. חי-נפשי, אין זכר, היוּ שלום, אַחַי.

יוסף חיים.

69. לש. פרלמן

2/11.06, לונדון.

ש. פרלמן הנכבד והיקר,

קיבלתי מכתבך. ואף על-פי שכל מה שכתבת לי בנוגע ל“המעורר” גלוי וידוע לפני למן השעה הראשונה, הרי אני מכיר לך תודה רבה בעד דבריך הגלויים, שמתוכם אני רואה, עד כמה יקר לך הדבר הזה, מה שגורם לי לקוות, כי אמנם תמלא בקשתי ותכתוב איזה דבר חשוב בשביל החוברת השלישית של “המעורר”, שתצא לאור בראשון למרץ.

ובטרם אחתום את מכתבי אני רוצה בכל זאת להעיר חצי דבר על אומר אחד⁵⁰² שבמכתבך והוא: “צריך אתה (כלומר, אני) להתייחס באופן יותר רציני אל הירחון היוצא על ידך” – הוי חברי הנכבד! הגם לך צריך אני לספר את מצב הענין כמו שהוא? הגם לך צריך אני לומר, כי מוכרח אני לעבוד כל היום עבודת כפיים, ורק כשעה אחת במעל“ע⁵⁰³ יכול אני להקדיש ל”המעורר"? הגם לך צריך אני להגיד את הקושט על דבר אופיים של חברינו הסופרים העברים האומללים, שנדרשים ואינם נענים? ובכלל, רצינות הכא, רצינות התם – אם גם אלה 32 העמודים נדפסים בפרוטותיהם של מנדבים עניים. והדברים עתיקים.

המחכה לתשובתך

בחיבה וכבוד י. ח. ב.

70. לג. שופמן

ג' פברואר, תרס"ו (1906), לונדון.

שופמן

כל עומק לבי מלא תודה. “תלוי” – זהו דבר שופמני באמת. צר רק, שאין נקודות בבית-הדפוס ולהרבה מלים יאבד קול-המחט אשר להן…

הדבר יראה אור בחוברת השלישית, שתופיע בראשון למרץ.

טענותיך צודקות,⁵⁰⁴ אלא… הלא יודע אתה שלכל דבר יש אלא…

“עוד לא הא” – ומהיכן יהא “הא”? רצון ודאי שיש, ורצון עז, ל“הא”, הדבר היה צריך בוודאי להיות באופן אחר, אלא… עוד פעם אלא…

חוברות “המעורר” נשלחות היום לך ולברקוביץ⁵⁰⁵ (לו על שמו). שלום, שלום רב לזה היקר וההגוּן. תודה, תודה רבה לך, ברקוביץ, על דבריך ועל הבטחתך. קראתי את ה“בכפר” שלך. קורא אני את כל היוצא מתחת עטך. בלעתי גם את פיליטוניו של ברק⁵⁰⁶ ב“הזמן”. יפה, יפה. כך צריך לכתוב. בעיקר הדבר, בתור כתבן, הרי אני קרוב לך יותר מלשופמן. אלא שאת שופמן אני מבין. הרבה אני מבין.

י. ח. ברֶנר.

שלום מיהושע רדלר.

71. לשמעון ביכובסקי

06.3/11, לונדון.

ביחובסקי,

קיבלתי את מכתבך ומכתבו של גנסין. שלשום שלחתי לך מכתב גדול, ובשלוש חבילות עוד 20 חוברות מיאנואר וששים מפברואר. מחוברות יאנואר אני יכול לשלוח לך עוד כשלושים, אם תהא נחיצות בדבר. מחוברת פברואר כמה שצריך. שלח לשניאור חו' א' וב‘. נפשי מרה לי על הקלקול שיצא בדבר שירו.⁵⁰⁷ הרביתי עליו בדברי פיוס. היסלח? יקר הוא לי מאוד. בשורה טובה! קיבלתי היום דבר משופמן. הוא מזכיר לי בשם ניבילוב.⁵⁰⁸ באמת, איהו? איהו? הודיעוני את אדריסתו. למען “המעורר”. את שירו של שניאור⁵⁰⁹ עם הנוֹטין ששלח לנו אדפיס בתור הוספה מיוחדת לחו’ ג' עם עוד איזו דברים קטנים. קיבלתי היום אגרת מ: מ. בלאֶכמאן, סטארוֹ-קוֹנסטאַנטינוֹב, ווֹל. גוּבּ; רוצה להיות סוכן “המעורר” ומבקש להודיעו את ה“פּרוֹצנטים שינכו בשבילו”. כתוב לו ככל אשר יעלה על דעתך. לכל העתונים ברוסיה שלחתי בעצמי חוברות, והנני מתחרט על זה. אמור לאורי-ניסן, כי ב“בּוּדוּשצ’נוֹסט” נחוצים לי רק ציוריו של ווֹלין: “נאַ וואָיענאָי סלוּזשבּע” – ותו לא.⁵¹⁰ אם יזכני גנסין באיזה דבר בשביל החו' הג' תצא זו אתרוג’ל ממש. שלום מרדלר.

אחיכם

יוסף חיים.

בכל חוברת וחוב' היוצאת עתה מת“י⁵¹¹ אני מוסיף בכת”י⁵¹² מתחת לרומאנס את שם המשורר.⁵¹³ היש לכם פנאי לעשות גם אתם כמוני?

אחרי כתבי את המכתב ואמרתי לשלחו נתקבל בחזרה כל מה ששלחתי לך בפעם ההיא בעטיה של הצנזורה. או לי, מה לעשות?

72. לש. ביכובסקי

10/11 יום השבת [לונדון, 1906]

קיבלתי היום את עשרים הרובל ואת איגרתכם הגלויה מיום 6/11. מסתמא קיבלתם כבר את גלויתי, ששלחתי לכם ביום השבת העבר, ושבסופה באה הידיעה המחרידה על הצנזורה הוארשאית, שהשיבה לי את פרוספקטי “נסיונות” ועשרים חוברות א' “המעורר בחזרה. את יתר החבילות לא קיבלנו. וחושב אנוכי, כי קודם כל לא הניחו ל”מעורר“, מפני שהוא חדשי ודורש כסף-חתימה ולזה דרוש רשיון מיוחד. מובן מאליו, שאילו היו לי קפיטאלים, כי אז אפשר היה לנסות להשיג רשיון, ואולם מכיוון שאין לי אף פרוטה, ולא עוד אלא שגם פרנסתי בבית-הדפוס נקטנה מסיבות שונות, ו”המעורר" מתאבק עם מר-המוות, איני יודע מה לעשות. בכל אופן את החוברת השלישית אוציא באופן הזה: אני מדפיס את “המעורר” ב-500 אכסמפלארים, ובכן אדפיס את החו' ג' בשלוש מאות אכס. “כדאתמול”, היינו בשביל לונדון וארצות-הברית ושאר ארצות, ועל ב' המאות בשביל רוסיה לא אציג את שם “המעורר”, והמעטפה תהיה: “מסדה, קונטרס ספרותי”, ולא יותר. ואת שתי מאות אלו אשלח לך דרך פּטרבּוּרג, ששם הסכנה יותר קלה. מה לעשות? נוספו שני חתומים מרוסיה. מאוריול ומרוּז’אני. שלחו כסף לחצי-שנה. שלישי שלח המחאת-פוסטה מקאֶרטש (Керчь) ולא הודיע את שמו במכתב מיוחד, ואין אנו יודעים, מי הוא השולח ואין אנו מקבלים את הכסף. להדפיס חו' “נסיונות” איני מתחיל, מפני התקלה ומפני שעדיין אין הפרוספקטים בידיכם. חשבתי אתמול לשוב ולשלחם אליכם וחזרתי בי. כבר קצה נפשי לאַבד דמי פוֹרטוֹ. עשרים הרובלים יהיו מונחים לעת-עתה עד שיבוא אליהו. בנוגע לתמונה⁵¹⁴ דרושה דוקא פוטוגרפית, אבל שתהא ברורה ולא כאותה ששלחתם לי. נוּ, ענו מיד, מה לעשות. אחיכם המלא יאוש.

נקודות, כלומר קמץ, פתח, חיריק במקום הדרוש. בתרגומיך ישנן, אבל אינן בבית-הדפוס.⁵¹⁵ למנחם⁵¹⁶ אני כותב ושולח היום.⁵¹⁷

73. לש. ביכובסקי ולי. קאמסקי

06.12/11, לונדון.

זה עתה קיבלתי מכתבכם. כתבתי לכם ביום השבת העבר. את החבילות האחרונות – – – לא קיבלתי עדיין בחזרה. את החבילות הראשונות השיבה הצנזורה הוארשאית בלי כל פירוש וביאור: ריפיוזד – ותו לא. ביום השבת העבר פניתי גם לצנזור בפטרבּוּרג ודרשתי עצה מפיו. נראה. לעת-עתה איני שולח לכם מודעות “המעורר”, כי יוכל היות שצריך יהיה להדפיס אחרות ובשם אחר. פרוספקטי “נסיונות” אני שולח לכם חבילה שלמה היום ובלי אחריות. מחוברת ב' אני שולח לכם שלושה אכסמפלארים: גנסין, ביחובסקי, קאמסקי⁵¹⁸. לביחובסקי איני מדביק תו-פוסטה בכוונה. חוץ מזה איני שולח דבר לכם עד עבור זמן-מה. ע“י שטיבל קיבלתי היום עוד ארבעה חתומים עם כסף ושלחתי לכולם חוב' א' וב‘. כן שלחתי לרוּז’אני, פלך גרוֹדנוֹ, מ – ללה שיינה חייקין (חותמת) ולאוֹריוֹל, בית-התפילה העברי (חותם); כן שלחתי לשניאור קונטרס א’ וב‘, מכיוון שאני רואה וכו’. וארשאבסקי עוד לא שילם, אבל את החו' תשלח לו. יוצא מן הכלל הוא. מקאֶרטש קיבלתי מכתבים מסוֹכנים, וכפי הנראה, סוֹכנים ישרים: אליעזר ליבאֶרזוֹן, בּרדיטשוב, שלח את אלה האדריסאות: א) חצקל מאנזוֹן, ב) ש. א. הוֹרוֹדצקי, ג) ס. קלפיק, ד) הרצל צוקרמאן, ומבקש לשלוח לו ולארבעה אלה את ה”ירחון", ותיכף לאחר קבלת החו' הראשונה ישלח כסף. כתבו לו. אלתר גולדשטיין, זבאַניץ – פּוֹדוֹל, רוצה להיות סוכן “והיה זה שכרי לקבל אכס' אחד חינם”. לנירנברג, בריסק-דליטא, שלחתי בעצמי. לרבניצקי באודיסה שלחתי.

רחמו עלי ובקשו את ניבילוב עבור.⁵¹⁹ חי נפשי, אני מת מרוב עבודה וגם הרבה פרוטות אין לי לכתוב כ"כ.

אתה שואל לונדון – בּלאָטע⁵²⁰

74. לשמעון ביכובסקי

13/11 [לונדון, 1906]

מכתביך מ-8 ומ-9 נתקבלו בבת אחת. הודעתך ע“ד קבלת המשלוח השני שימחתני והממתני. אם כן אין לדבר סוף, והכל תלוי במקרה. על שתי החבילות שהושבו לי היו סימנים אדומים וחותם בלשון צרפתית: “ריפיוז פאר לא סענזיור עטראנז’ער דע ווארשוויע”.⁵²¹ ותו לו. אתמול שלחתי לך פרוספקטי “נסיונות”. משלוח-החבילה עלה בשילינג ופֶני. 24 חוברות “המעורר” בחבילה ובאחריות אולה לי בשילינג ו-6 פינס (יותר מ-70 ק"פ). החוברות לזיידמן לא עבדו. שים לב למכתבי של אתמול ודקדק לבלי לשלוח עוד לאשר שלחתי כבר. היום קיבלתי כסף 4 חתומים מסוּבאלקי ע”י ח. סוּכוֹבוֹלסקי, רחוב אוספּאֶנסקי, וכבר שלחתי להם ח' א' וב‘, עוד פעם מכיון שאני רואה וכו’. בנוגע לשאלותיך: כמה אני מדפיס, כתבתי לך במכתבי של יום השבת: חמש מאות אכסמפלארים. חתומים מכל הארצות – בלאָטע.⁵²² המשלוח של כל חוברת בודדה עולה לי בפאֶני (4 ק"פ.), שתי חוברות בפאֶני וחצי (6 ק"פּ.), כל ליטרה – 4 פאֶני (16 ק"פּ.) יותר מארבע ליטרה אי-אפשר לשלוח בחבילה אחת. באחריות – הוספה של 2 פאֶני וחצי. ובנוגע לאדריסה טלגרפית⁵²³ היֹה היה לי הדבר לשחוק. כלומר: הבה ונשחק במשחק-הסוחרים. הוי, הוי, הטרם תדעו, כי ספרי לשון קודש אינם סחורה, והעוסקים בהם אינם סוחרים? מחו' א' כמעט שלא נשארו לי כל אכסמפלארים, ושלושים ישלחו לכם מגאליציה, ועל דא קא בכינא. כי הממכר היה ברובו בהקפה, ואת החוברת השלישית כבר איני יודע במה להדפיס. ואולם כל זאת איני אומר לך לרַפות את ידיך. אם אני עומד ב“קשרי-המלחמה” – אתה לא כל שכן! ירחם-נא עלי גנסין וישלח לי את אש הבטיח וחזר והבטיח. בימים האלה עברתי עוד פעם על “צללי החיים”.⁵²⁴ לא רע. חוסו עלי וכתבו בעדי גם לניבילוב. נוּ, ומה אתם חושבים ע“ד “נסיונות”, הא? האמת הדבר, ש”השלוח" מתחיל להופיע? הלואי, רבוש"ע! ⁵²⁵

היה שלום.

יוסף חיים.

מה אתה אומר לה- Пальма»» האורקולית,⁵²⁶ שהדפיסה את שמי בין סופריה, מבלי להודיעני ע"ז כלל?

75. למר – –, וילנה

[אמצע פברואר 1906, לונדון].

ציורך “שכר-לימוד” אינו דורש תיקונים: הסגנון לא רע, ההרצאה ספרותית, ובכל זאת הרי “רפה” הוא גם לפי דעתך; רפיונו בהיקפו השטחי ובתוכנו הבלתי-חשוב, אף על-פי שהוא “מן החיים”.⁵²⁷

76. לש. ביכובסקי, לי. קאמסקי ולא. נ. גנסין

06.23/11, לונדון.

ביחובסקי, קאמסקי, אורי ניסן,

הידד! זה עתה נתקבל מכתב מישראל לנדא, הצנזור הראשי בפטרבורג, וזה לשונו:

"שתי חוברות ‘המעורר’ נתקבלו לי לשמי ונתבקרו [ונכתבו] בספרן של צדיקים. בדבר הערבון וכו' הוא שקר מוחלט. ועל דבר ההשבה בחזרה פליאה דעת ממני ולא אוכל לה.

ויקבל החוה“ש מאדה”ש וכו'⁵²⁸ "

(הקוּרסיבים שלו, כמובן).

_____

שלחו לכם שלושים חוברות א' מגליציה. הקיבלתם? שלחתי לכם שלשום מכתב שטוּתי בז’ארגון ובאחריות. הקיבלתם?

_____

אשתמש בהגעלעגענהייט⁵²⁹ והנני שולח לכם שתי אדריסאות של חובבי שפת עבר ברוסיה, שנודעתי פה ע"י בני-עירם: א) טביה ליב יוּדין, קריסלאבל, ויט. גוּבּ. ב) בית מסחר ספרים של גרציג, דריסה, ויט. גוב.

מחכה אני לתשובתכם. – – –

77. לשמריהו לוין

לונדון, 06. 23/11

לשמריהו הלוי, וילנה.

אדוני,

זה עתה קראתי ב“החיים העברים”,⁵³⁰ 5 №, שבאספת ה[חבר]ים בני רוסיה של הועד הפועל הציוני דנו ע"ד התחדשותו והוצאתו של “השלוח” בפלשתינה. אי לזאת, הריני פונה אליך היום בדבר הזה.

אני, הח"מ,⁵³¹ הנני אדם בריא ומוכשר לעבוד שש עשרה שעות במעת-לעת. פה בלונדון למדתי מלאכת סידוּר-אותיות, שמזה אני מוצא את לחמי, ויש ביכולתי לסדר ביום יותר משני עמודים של “השלוח” בזה הפורמט שהיה יוצא עד כה (היינו כשמונת אלפים⁵³² ). נוסף לזה, בנני גם בעל-מגיה לא רע. חוז מזה, אני כותב בשעות הפנויות סיפורים ושאר דברים בלשון-הקודש, ויש שהם עולים יפה. צרכי – קב חרובין ממש.

לנסוע לפלשתינה ולחיות שם חיים שיש בהם עבודה הגונה – זוהי, מפני טעמים שונים שאין פה מקומם, משאת-נפשי מאז, מאז…

כמדומני, לפיכך, שאלה העמלים עכשיו עם התחדשות “השלוח” יכולים להשתמש בי.

אקווה, כי אתה וחבריך תשימו להצעתי זו לב.

תנאי:

לתת לי את האפשרות לנסוע שמה, להיכנס אליה ולחיות בה חיים שאין בהם רעב וחשש חזרה לרוסיה (אני הייתי בורח לפני שנתיים מעבודת-הצבא, בשעה שכבר הזמינוני להישלח למזרח הרחוק וענשי חמוּר).

בכבוד

המחכה לתשובתך, הלוי,

י. ח. בְּרֶנֶר.⁵³³

48 Mile End Rd. E. London

78. לשמעון ביכובסקי

9/III 06, לונדון.

ביחובסקי,

שולח אני לך, סוף סוף, דרך פטרבורג ובאחריות קונטרס ג' של “המעורר” במספר מאה בארבע חבילות (אחת קטנה, שלא באחריות, ע"ש גנסין) בצירוף ה“תוספתאות”, כביכול, פרוספקטים ומודעות ע“ד “המעורר” ו”נסיונות“. מסור לאורי-ניסן, כי שלחתי גם לו שלוש חוברות של קונטרס ג' בצירוף פו”ם⁵³⁴ ובאחריות. כן אני שולח לקאמסקי חבילה של שלושים אכסמפלארים קונטרס ג‘, באחריות. כשאקבל מכתב חוזר מכם, כי קיבלתם את כל אלה, אשלח לכם עוד מה שיידרש. לאחרונה, הנני מודיעכם, כי היום בא שינוי נכבד במצבו של “המעורר”: “מפיצי שפת עבר” באמריקה רוצים לבוא לעזרתו. אחים! תיכף כשתקבלו את הכל ענו וכתבו מה לעשות בנוגע ל“נסיונות”. השאלה היא רק בדבר המשלוח. הנני שולח לך, ביחובסקי, רשימה קטנה למי לשלוח ברוסיה. הודיעני את דעתך ע"ד קונטרס ג’. אנא כתבו לניבילוב. אורי-ניסן, הושיעני ושלח איזה דבר בשביל קונטרס ד'. אני, שלכם.

יוסף חיים.

ומה את השלושים, קונטרס א‘, ששלחו לכם מגאליציה? מתחילה חשבתי לשלוח בארגז ובמסילת הברזל ונמלכתי. אינני יודע כיצד עושים זה וגם ישהה הרבה, וקונטרס ג’ איחר גם בלי זה.

79. ליעקב כהן

15/III 06, לונדון.

למתהלך על במתי נשף.

יעקב כהן,

שלח איזה דבר בשביל “המעורר”.

קוראך המובהק,

י. ח. ברֶנר.

P.S. מר ש. פרלמן, ששלח לי ברב טובו את כתבתך, כתב לי, כי מתגורר אתה בבית אחד את בעל “היהודי הנצחי באגדה ובפואזיה” – י. ל. ברוכוביץ. יקבל-נא משורר זה את דרישתי בשלומו מעמקא דלבא וישים-נא גם לב לבקשתי. ומה היא בקשתי? שלא יסיר פניו⁵³⁵ מ“המעורר”. חברים! מצווה, מצווה חשובה והוגנת, להחזיק ב“מעורר”! –

הנ"ל.

80. ל – – –

[אמצע מרץ 1906, לונדון].

הטכניקה של שירך “בר-כוכבא” אינה גרועה, ואולם בכללו ובתוכנו עודנו בוסר. אינך דואג לצמצם במלים. ביחוד עושה רושם לא טוב הקריאה: “על הסוסים!”, הנשנית פעמים אחדות. כלום פרשים היו בני המרד?⁵³⁶

81. ל“מתאונן”

[אמצע מרץ 1906, לונדון].

האמן לנו, שכמונו כמוך רוצים אנו בתקנתו של “המעורר”, אלא שלא בידינו טובנו. אין לקונטרסים אלו כל פרטנסיה למלאות בצורתן של עכשיו את מקום הירחון, שחסרונו, אמנם, אוי, מורגש ומורגש, אם כי לא “מֵרַבּים”. שהרי אלמלא שכך לא היה מקום להתאוננות. ה“רבים” הרי הם, סוף-סוף – אנו ואתה. בנוגע לחותם שלך שלא קיבל עד עתה את החו' א' ודאי שצדקת, אלא ששוב אין האשם לא בנו ולא בסוכננו. אנחנו שלחנו והממונים על הכניסה לא הכניסו. צערנו גדול משלך.⁵³⁷

82. לשמעון ביכובסקי

06 17/III, לונדון.

ביחובסקי,

כל מה ששלחתי אליכם ביום השבת העבר דרך פטרבוּרג (133 אכס. ופרוספ. ומודעות) הושב לי היום מוארשה.

הכל הולך לאבדון.

יוסף חיים.

83. לקלמן מרמר

06 22/III, לאנדאן.

ליעבער מרמר,

אייער לאנג-ערווארטעטער בריעף האט מיר דערשאַפט אייניגע ערמונטערענדע מינוטען. איך דאנק אייך.

פאר צווי-וואכן שבת האב איך אייך געשיקט דאס דריטע העפט “המעורר”. האט איהר עס ערהאלטען? און וואס איז מכוח די 15 עקז. קונטרס א', וואס איך האב געשיקט צו פריינד אדע לשטיין? –

איהר פרעגט: וואס מאכט דער “המעורר”? וואס זאל ער מאַכען? קיין פערזאנען, וועלכע זאלען זיך אין איהם נויטיגען, האט ער ניט. פון רוסלאנד האב איך אפילו יא אַ הונדערט אבאנענטען, איז אַ צרה מיט דער צענזור. דאך איז עוד לא אבדה כל תקותי. א. ש. וואלרשטיין האט מיר געזריבען: “הננו לעזרתכם!” – הלוואי שלאַפענקער גאטוניו!

מרמר, נעמט ניט אין אַכט מיין טאַן. איך בין שרעקליך מיעד, פיזיש, או מיר איז שווער צו שרייבען.

זאל איך שיקען פיר’ן “אידישען קעמפפער” אן איבער-זעטצוּנג פון “הוא אמר לה”? אבוואהל, איהר וויסט דאך, די זאך איז געשריבען נאך זשיטאמיר, ניט איצט… אויסער דעם וואלט איך וועלען איבערזעטצען פון רוסיש: “די פאמיליע שפיגעלמאן” אַ 2-אקטיגע דראמע, געדרוקט אין נייעם “יעוורעייסקאיא זשיזן”, 50 זייטן. וויכטיג סיי קינסטלעריש, סיי פראפאגאנדיסטיש. שרייבט מכוח דעם. פון אנדרעיעוו’ן, וואס כ’האב צוגעזאגט, האב איך ניט געקראגען. געוואלט איבער-זעטצען: “אונדזערער אַ סוחר” פון ביאליק. האב איך דערזעהן, אז “דאס פאלק” וכו' ושלא יאמרו. עלתה במחשבה אַ סעריא ארטיקלען איבער העברעאישער ליטעראטור, איהר פאזיציע, שטראמען א. ז. וו. זייט געזונד, מרמר.

י. ח. ברנר.

איך וועל אויך פיעלייכט שרייבען אַ סעריע פעליעטאנען פון לאנדאנער געטא. א גערוס עובדיה’ן. אין וואס איז ער מגולגל געווארען? א. ציוניסט? האָט אויף דער הוצאה? סערען און שמואל’ן בעזוך איך אָפט.

תרגום:

06 22/III, לונדון.

מרמר חביב,⁵³⁸

מכתבך, לוֹ חכיתי זמן רב, הסב לי רגעים מעודדים. אני מודה לך.

בשבת שלפני שבועים שלחתי לך את החוברת השלישית של “המעורר”. האם קיבלת? ומה בדבר 15 האכס' של קונטרס א', ששלחתי לידידנו אדלשטין?⁵³⁹

אתה שואל: מה בענין “המעורר”? וכי מה? אנשים, שצורך להם בו, אין לו. ברוסיה, אמנם, יש לי כמאה חתומים, אבל צרות לנו מן הצנזורה. אף על פי כן עוד לא אבדה כל תקותי. א. ש. ואלדשטין⁵⁴⁰ כתב לי: “הננו לעזרתכם!”, הוי מי יתן, אלוהים חלשים!

מרמר, אַל יַטעך הטון שלי. עייף אני עד מאוד, עייפות גופנית, וקשה לי לכתוב.

האשלח ל“אידישער קעמפפער” תרגום “הוא אמר לה”? אף על פי שדבר זה נכתב, כידוע לך, אחרי ז’יטומיר,⁵⁴¹ לא עכשיו… מלבד זאת רצוי לי לתרגם מרוסית את “משפחת שפיגלמן”, דראמה בת שתי מערכות,⁵⁴² שנדפסה ב“יבריסקאיה ז’יזן”⁵⁴³ החדשה, 50 עמוד. חשובה גם מבחינה אמנותית, גם מבחינת הרעיונות המוטפים. כתוב לי על זה. משל אנדרייב לא מצאתי את אשר הבטחתי. חפצתי לתרגם את “משלנו” של ביאליק, והנה ראיתי ב“דאס פאלק” וכו' ושלא יאמרו. עלה במחשבתי לכתוב שורה של מאמרים על הספרות העברית, עמדתה, זרמיה וכו'. היה שלום, מרמר.

י. ח. ברנר.

אולי אכתוב גם שורת פיליטונים מחיי הגיטו בלונדון.

ברכת שלום לעובדיה, באיזה “גלגול” נתגלגל? ציוני הוא? ולקיום יש לו? את שֶׂרה ושמואל⁵⁴⁴ אני מבקר לעתים קרובות.

84. לשמעון ביכובסקי

26/III 06, לונדון.

ביחובסקי, קיבלתי זה עתה את מכתבך מן הדרך. אוכל להודיעך, שהיום קיבלתי שני מכתבים: מאידלסון, עורך ה“יבר. ז’יזן”, שפניתי אליו, והוא מייעצני לשלוח את החו' ע“ש “עזרה”⁵⁴⁵ בפטרבורג והם ישתדלו שלא תעכבם הצנזורה. התבין? כששולחים לפוצ’אֶפ דרך פטרבורג, החבילה עוברת דרך וארשה ומוּשבה; לא כן, אם ישר לפטרבורג. בתור נסיון שלחתי היום שלושים ל”עזרה“, ואם יתקבלו ימציאו לך. כך ציוויתי עליהם. כן קיבלתי מכתב משטיבל, שגם אליו פניתי, ובו הוא מבטיחני לבוא בדברים עם הצנזורה הוורשאית. בקיצור, עוד לא אבדה התקוה. אוי, קשה! אוי, קשה! שמע-נא, בנוגע ל”נסיונות" הנני לעת-עתה אובד עצות. שלחתי בשבוע העבר מכתב באחריות לגנסין עם שירים של משורר אחד,⁵⁴⁶ ומתיירא אני שילך לאיבוד, לאחר שעזב גנסין את פוצ’אֶפ.⁵⁴⁷ אל הפרוספקטים “בשלוש שפות” אין נפשי נוטה כל עיקר.⁵⁴⁸ למה זאת? אכתוב מודעה גדולה בז’ארגון, ואשלח לה“אידישען קעמפפער” וחסל.

הוי, אתם, הישמרו לכם מזריקת עפר. לא זה הדרך! עתה אני כותב גם לגנסין.

אני המבולבל.

כן, תקבל שלושים מגאליציה; קונטרס ג'.

בעוד ימים אחדים אשלח לכם תמונתי ותמונת רדלר.

85. לשמעון ביכובסקי

4/4.06, לונדון.

ביחובסקי אחי!

מגאליציה שלחו לך שלושים אכס. קונטרס ג'. הקיבלת? לפטרבורג, בימה"ס “עזרה”, שלחתי 30 דיטא, בכדי שישלחו לך. הקיבלת? לברלין שלחתי 30 דיטא, שימסרו משם לשטיבל בוארשה. כך ציווה עלי, והיום קיבלתי מכתב ממנו, שהתראה את הצנזור הוארשאי ומעתה יהיה הכל “בכי טוב”. ובכן אני שולח לך שוב 30 אכסמפלארים, 10 קונטרס ב' ו-20 קונטרס ג'. הודע תיכף, אם יתקבלו. אוי, אחי, כמה איבוד כסף וכמה צרות!

החוברת הראשונה של “נסיונות” תודפס בהקדם האפשרי. בחול-המועד פסח תהיינה חוברות. באמריקה על תבטח הרבה. צריך לעשות, צריך לטרוח, אך אל לבטוח. אם אפשר לעשות דבר באמריקה – יעשוהו אלה היושבים שמה. “המעורר” נמכר שמה במספר חמישים אכסמפלארים. פרוספקטים בז’ארגון ובאנגלית לא אדפיס. כך כתבתי גם במכתבי שבאחריות ששלחתי לגנסין יד עם השירים.⁵⁴⁹ אולי אתה יודע דבר ע"ד גורל המכתב הזה. בנפשי הוא!

להדפיס את “המעורר” ברוסיה אי-אפשר. לזה דרוש כסף, וכסף אין לי אף פרוטה אחת, בדיוק. אח. כן, נירנברג⁵⁵⁰ שלח לי 4 רובל, אך עוד לא החלפתים. הקיבלת את כל מכתבי?

ענה תיכף!

שלך יוסף חיים

רדלר נסע כבר.

86. לשמעון ביכובסקי

5/IV 06, לונדון.

אחי,

קיבלתי זה עתה את איגרתך מיום 1/IV. הנני משנס את מתני, וביום הראשון לפסח אשלח לך שתי מאות אכסמפלארים מ“נסיונות” (אם לא יתקבלו, דמך בראשך ואני נקי) ושתי מאות להאפט⁵⁵¹ בשיקאגוֹ. אך מודפסים יהיו כבר כל שלושת האלפים. אי-אפשר להדפיס קמעא-קמעא. היום שלחתי מודעה ל“יוּדישען קעמפפער”. האדריסה:

אמריקה – 725 S. 2^nd Str. Philadelphia Pa.

פרוספקטים בז’ארגון לא אדפיס. איני יכול. כל מה שאני יכול לעשות אני עושה.

הקיבלת את איגרתי מיום אתמול?

ענה תיכף.

אנוכי, מי שישב ניע וו’סוואָאי סַאני.⁵⁵²

87. לקלמן מרמר

[“המעורר” פעם בחודש הוצאת “מסדה”]

האדריסא: I. Ch. Brenner,] 48 Mile End Road, London E]

לונדון, 5/IV 06

מרמר,

איך ערוואַרט אונגעדולדיג דעם “אידישען קעמפפער”. אויף מיין בריעף האב איך נאך פון אייך קיין ענטפער געהאַט שאפירא איז טאקי אוועקגעפאהרען, אבער עסו ואלט קיין אונגליק געווען, ווען איהר וואלט איהם שיקען די עטליכע דאלאר אויף מיין נאמען, ווייל איך האב ביי עֶני’ן (די, וואס ארבייט ביי סערא’ן) געליהען 3 פונט פיר איהם אויף’ן וועג און איך האב ניט מיט וואס אבצוגעבען. דאס 4-טע העפט “המעורר” האט זיך אויך פערשפעטיגע. איך ווייס ניט, ווארום האב איך עד היום פון חבר אדלשטיין קיין ענטפער מכוח די 15 העפטע “המעורר”, א‘, וואס איך האב צו איהם געשיקט? האט איהר ערהאלטען קונטרס ג’? “יעוורעסקאיא זשיזן” האט מיר אריינגעשריבען א בריעף צוזמען מיט’ן אנפאנג פון מיין ניט-גוט איבערזעטצטען “מסביב לנקודה”, אין וועלכאן זי איז מבטיח, אז זי וועט מיר צאהלען. גלויבט זיך אייך? וויפיעל און ווען – איז מיט געזאגט געווארען. פון דער רוסישער צענזור ליידט דער רעאקציאנערער “המעורר” גרויסע צרות. פון ווארשא ווערען אבגעשיקט אלע העפטע, וואס איך שיק געזיכערט; ניט געזיכערט – געהט פערלוירען אין גאנצען. איך בין זעהר פערביטערט. דער גאנצער ענין איז ניט נאך מיינע כוחות. יא, זעהט איהר פילייכט וואלדשטיינען? ווארום ענטפערט ער ניט?

איצט האב איך צו אייך א בקשה: געבען זאפארט 2 מודעות אין “אידישען קעמפפער” מכוח “המעורר” און “נסיונות”. דער עיקר “נסיונות”. דעם נוסח שיק איך אייך. וצריכנא למודעי: איך מיין ניט אומזיסט. סערא’ס ברידערלעך זיינען גאנץ וויילע יונגען. זי אליין האט האפנונגען, און איהר דארפט זעהן, אז זיי זאלען ניט זיין קיין תוחלת נכזבה. איהר דארפט זי אריבערנעהמען צו זיך וואס פריהער. ס’לעבט זיך איהר שווער אהן אייך.

אייער ברענער.

שמואליק איז א דבר-פלא.

תרגום:

מרמר,

אני מחכה בקוצר-רוח ל“אידישער קעמפפער”. על מכתבי עוד לא קיבלתי מענה ממך. שפירא,⁵⁵³ אמנם, נסע מכאן, אבל לא יהיה כל רע בדבר, אם תשלח לו את הדולארים האחדים על שמי אני, כי לָוֹה לוויתי מאת האֶניה (העובדת אצל סאֶרה⁵⁵⁴ ) שלושה פונטים להוצאות-הנסיעה שלו, ועתה אין בידי להשיב. “המעורר”, קונטרס ד‘, התאחר אף הוא. תמוה בעיני, משום מה לא קיבלתי עד היום תשובה מאת החבר אדלשטיין בענין 15 חוברות “המעורר”, ששלחתי לו. האם קיבלת קונטרס ג’? מאת ה“יאֶברייסקאיא ז’יזן” קיבלתי מכתב – בצירוף התחלת תרגום לא-טוב של “מסביב לנקודה” שלי⁵⁵⁵ – ובו הבטחה ממנה, כי תשלם לי. התאמין בזה? כמה ואימתי – לא נאמר. מן הצנזורה הרוסית יש לו ל“מעורר” הריאקציוני צרות צרורות. מוארשה מוחזרות כל החוברות הנשלחות על יָדי באחריות; שלא באחריות – הולכות לאיבוד לחלוטין. מאוד מרה נפשי עלי. כל הענין כולו שלא לפי כוחותי. כן, אולי רואה אתה את ואלדשטין? מדוע אין הוא עונה לי?

עכשיו בקשה לי אליך: תן מיד שתי מודעות ב“אידישער קעמפפער”: על “המעורר” ועל “נסיונות”. בעיקר על “נסיונות”. את הנוסח אני שולח לך. וצריכנא למודעי⁵⁵⁶: לא חינם אין כסף. אחיה של סאֶרה בחורים טובים הם. אשר לה – תקוות לה, ועליך הדאגה, כי לא תהיה זו תוחלת נכזבה. צריך אתה להביאה אליך בהקדם ככל האפשר. חייה כאן בלעדיך קשים הם.

שלך ברנר.

שמואליק⁵⁵⁷ – דבר-פלא!

88. לקלמן מרמר

13/IV 06, לאנדאן.

מרמר,

איך האב נעכטען ערהאלטען דעם “אידישען קעמפפער”. ער איז ריין (רויסער: “די קאלאניזאציאן אין פאלעסטינא אויף סאציאליסטישע יסודות”), פול מיט אינטערעסאנטען מאַטעריאַל, אבער דאָך פעהלט איהם עפעס. איך ווייס ניט וואס. פילייכט איז שולדיג דער ניט-שענער דרוק, בעזאנדערס די “פיקטשערס”: דאס קעפיל און ר' מענדעלע.

מכוח עפעס שרייבען פירן “קעמפפער” וואָלט איך גרייליך געוואָלט, האב איך זיך אבער געחאַפט, אז, אין אמת ריידענדיג, האב איך דאך טאקי קיין צייט ניט. בעארבייטען דאס ארטיקעל, וואס איך האב אייך געשריעבען, דארף געדויערן א פאָר שענע עטליכא טעג. נו, און מיין זעטצעריי – מה תהא עליה? ווען איך זאל וויסען, אז איהר זייט ניט קיין קבצנים, וואָלט איך געבעטען אַן אַוואַנסיק", דאמאלס פילייכט וואלט איך געקענט פערבויגן מיין ארבייט, פון וועלכער איך לעב.

איך האב נייעס: וואלדשיין האט געענטפערט. דער “המעורר” איז כמעט ווי געזיכערט. ראדלער איז אוועק פון לאנדאן. ווא מאכט ביי אייך שאפירא? – – –

יא, פון דער איבערזעטצונג פון מיין “בחצר” בין איך ניט גאר צופריעדען. נאר, ווי ס’ווזייט אויס, איז דאס שוין ביי מיר אזא חולאט צו ניט-צופריעדען זיין פון תרגומים. מיר, למשל, גיעט זיך אויס, אז “יהודי שתקן” זאגט עפעס מעהר פון א “שטילער איד”. שתקן איז עפעס א זכר לדבר צו ר' יוסי שותק וכו' ובכלל…

נו, זייט מיר געזונד, מרמר, און פוילט זיך ניט צו שרייבען וואס עפטער.

אייער ברענער

דא איז אבא גאלדבערג (אבגד"ר). ער האט מיר געזאגט, אז די “ווארהייט” האט איבערגעזעצט מיינע עפעס אן ערצעהלונג. קענט איהר עס מיר פילייכט צושיקען?

תרגום:

מרמר, אתמול קיבלתי את ה“אידישער קעמפפער”. נקי הוא (מלבד: “ההתישבות בארץ-ישראל על יסודות סוציאליסטיים”), מלא חומר מעניין, ואף על פי כן חסר הוא דבר-מה. אינני יודע מה. אולי גורמת לכך ההדפסה שאינה יפה, וביחוד ה“פיקטשורס” (התמונות): הכותרת ור' מנדלי.

אשר לכתיבה בשביל ה“קעמפפער”, הרי ודאי שרצוי לי הדבר, אלא שנוכחתי וראיתי, כי בעצם הדבר אין לי פנאי לכך. כדי לעבּד את המאמר, שעליו כתבתי לך,⁵⁵⁸ דרושים לי כמה וכמה ימים. ומלאכת סידוּר-האותיות שלי⁵⁵⁹ – מה תהא עליה? אילו ידעתי, כי לא קבצנים אתם, הייתי מבקש מכם “אַוַנס” קטן, והייתי יכול לוותר קצת על עבודה זו שלי, שליה קיומי.

חדשה לי: ואלדשטין השיב תשובה. “המעורר” מובטח כמעט. ראדלר עזב את לונדון. מה שלום שפירא⁵⁶⁰ אצלכם?

כן, בתרגום “בחצר”⁵⁶¹ שלי אין אני מרוצה ביותר. ואולם, כפי הנראה, ליקוי הוא בי, שאין אני מרוצה בתרגומים.⁵⁶² אני, למשל, סבור, כי “יהודי שתקן” אומר קצת יותר מאשר “אַ שטילער איד”.⁵⁶³ ב“שתקן” יש מעין זכר לר' יוסי שותק וכו' ובכלל…

היה לי, אפוא, שלום, מרמר, ואל תתעצל לכתוב לעתים קרובות, ככל האפשר.

שלך ברנר.

נמצא כאן אבא גולדברג (אבגד"ר). הוא אמר לי, כי ה“ווארהייט”⁵⁶⁴ תירגם איזה סיפור משלי. אולי יכול אתה להמציאו לי?

89. לא. קלמנסון

15/IV 06, לונדון.

למר ח. מ. קלמנסון,⁵⁶⁵ קיוב.

אדוני הנכבד,

על-פי בקשת ידידי מר שמעון ביחובסקי מעיר פוצ’אֶפ, הריני מתכבד לבוא אליך היום ולהעיד עליו, על ידידי זה, שהוא ידוע לי למומחה ומצויין במקצוע ההוראה, לבעל מידות ישרות וטובות ולחובב בכל נפשו את ספרותנו הלאומית וכל קנייני ישראל. ומובטחני שישביע רצון בכל איש אשר כמוך.

בכבוד וברכה,

י. ח. ברֶנר.

90. לשמעון ביכובסקי

[1906] 16/IV, לונדון.

אחי היקר ביחובסקי,

הנני שולח לך בשלוש חבילות:

60 אכסמפלארים מקונטרס ג'

25 מקונטרס ב'.

איני שולח לך יותר מפני שאין לי להוצאות הפוסטה. מחו' א' לא אוכל לשלוח לך אפילו אחד. אין. בעצמי לא שלחתי אלא לשטיבל וליקיר וארשאבסקי, מלאווה. לכן אל תשלח להם וגם אל תשלח ליתר החתומים בוארשה. שלח לשני חתומיו החדשים של נירנברג וגם לו בעצמו, וזה אדריסתם:

ז. מ. לובאֶטקין, בראֶסט-ליטוֹבסק.

מ. שטיינברג, שירוֹקוֹ-סלוֹבּוֹדסקאיה.

כתוב לשטיבל, למי ימסור את האכסמפלארים ששלחתי לו דרך ברלין, לאחר שיקח לו כמה שצריך. אני כותב לו היום גם בדבר “נסיונות”. בדבר “נסיונות” אירעו עוד פעם מעצורים. וצריך אני להגיד לך, שנואלנו מאוד מה שאנו מדפיסים אותם כאן. ואולם פערפאלען.⁵⁶⁶ בעוד שבוע יהיו נגמרים בוודאי ואז אשלח לך. מודעה ל“יודישען קעמפפער” שלחתי, ובוודאי תודפס. הראית את המודעה בדבר “המעורר ב”יב. ז’יזן" 12 №? לקלמנסון כתבתי.⁵⁶⁷ רבוש“ע! ⁵⁶⁸ ע”ד 10 הרובל הלא כתבתי וכתבתי. לאן הולכים מכתבי? היה שלום וענה תיכף.

יוסף חיים.

התמונה של צ’יכוב⁵⁶⁹ יצאה משוכללה, חאָץ איין טרייסט.⁵⁷⁰

ראלדר נסע מזה.

91. לר' בנימין

אסרו חג של פסח, תרס"ו, לונדון. [17.4.06]

ליעבער יהושע,

דיין קארטיל האב איך נאך ערהאלטען אין דער פריה, האב איך אבער ביז איצט, 1 אַזייגער אין דער נאַכט, קיין צייט געהאַט צו ענפערן דיר. איך האב היינט מיט מזל אנגעהויבען צו זעטצען דאס פיערטא העפט, אבוואהל לאנדאן, כמובן, האט שוין לאַנג פערגעסען אויפ’ן “המעורר” לחלוּטין, ובתוכם גם הד"ר י. שחלה סוף סוף גם הואבמחלה המתהלכת בלונדון (מובן, שלא חדל להיות מה שהוא, אלא שכאן הגיבור יאמר חלש אני וד"ל). וואס איז די רייד, ברודערקע, האחד בשדה-קרב – התעשינה ידיו תושיה? אלא שבכל-זאת עוד לא אבדה תקותי לגמרי. קבלתי מכתב מבטיח מאמריקה ומכתב מבטיח מרוסיה – נחכה ונראה. לעת-עתה אני עובד. מה שיעשה הזמן וכו'.

מילא,אז דו קענסט שרייבען בריעף און איך ניט – בעדארף איך דאך דירניט זאָגען. בפרט שאני עייף ויגע ולא ירא-אלוהים. אגב אורחא: אחותו של מאיר מחייבת את הריוולוציונרקות, כשם שאחיה את הריוולוציונרים. אדם מעניין, מעניין במעלותיו ובמגרעותיו. מובן שאינה אידיאל של האשה במובנך אתה, ואולי גם במובני אני, ואף על-פי כן, כשאני מוכשר לזה וכשהשעה כתיקונה, הריני אוהבה מאוד. זי פארט אַב אין גיכען און וועט זיין אויך אין ברלין. ד"ר ב. האב איך דיין גרוס איבערגעגעבען. פון דיינעט וועגען קיינע געלד און קיינא בריעף. א. ציוני – י. וילקנסקי? אינטערעסאַנט. טאמער וואלט ער עפעס שרייבען פיר’ן “המעורר”? קודש צום אביב צוגעשטעלט.⁵⁷¹ אץ הערצליכסטאן גרוס מאיר’ן

דיינער בלב ונפש יוסף חיים.

תרגום:

יהושע חביבי,

את גלוייתך קיבלתי בבוקר, ואולם עד עתה, שעה אחת לאחר חצות לילה, לא היה לי פנאי לענות לך. היום, למזל, התחלתי לסדר את הקונטרס הרביעי, אם כי לונדון שכחה, כמובן, זה כבר את מציאותו של “המעורר” לחלוטין, ובתוכם גם ד“ר י. שחלה, סוף-סוף, גם הוא במחלה המתהלכת בלונדון (מובן, שלא חדל להיות מה שהוא, אלא שכאן גם הגיבור יאמר חלש אני וד"ל⁵⁷²). מה נאמר ומה נדבר, אחא, האחד בשדה-הקרב – התעשינה ידיו תושיה? אלא שבכ”ז עוד לא אבדה תקוותי לגמרי. קיבלתי מכתב מבטיח מאמריקה ומכתב מבטיח מרוסיה – נחכה ונראה. לעת-עתה אני עובד. מה שיעשה הזמן וכו'.

שאתה יודע לכתוב מכתבים ואני לא – אין אני צריך לאמור לך זאת. בפרט שאני עייף ויגע ולא ירא-אלוהים.⁵⁷³ אגב-אורחא: אחותו של מאיר מחייבת את הריבולוצונריות, כשם שאחיה את הרבולוציונרים. אדם מעניין, מעניין במעלותיו ובמגרעותיו. מובן שאינה אידיאל של האשה במובנך אתה, ואולי גם במובני אני, ואעפי“כ כשאני מוכשר לכך וכשהשעה כתיקוּנה, הריני אוהבה מאוד. היא עוזבת בקרוב את לונדון ותהיה גם בברלין. לד”ר ב. מסרתי את ברכתך. בשבילך לא בא לא כסף ולא מכתב. א. ציוני – י. וילקנסקי? מעניין. אולי יכתוב מה בשביל “המעורר”? ימציא-נא לימי אביב-קודש⁵⁷⁴.

ברכה מלב למאיר, שלך בלב ונפש

יוסף חיים.⁵⁷⁵

92. לשמעון ביכובסקי

06 IV/24 לונדון.

אחי היקר, מכתבך מיום 20 י“ז⁵⁷⁶ קיבלתי. ל”עזרה" כתבתי. אתפלא, מדוע לא קיבלת מגאליציה. את כל מצוותיך אעשה. ל“נסיונות” גם אני מחכה בכליון-עינים. האמן לי, כי כל מה שאני יכול לעשות אני עושה. הישַׁלמו לי “החיים העברים”⁵⁷⁷ בעד תרגום סיפורי⁵⁷⁸ איני יודע. התרגום רע. זה אני יודע. אורי-ניסן אינו כותב. את השירים⁵⁷⁹ לא שלח, ואינני יודע מה לעשות. החוברת הרביעית הולכת ונדפסת. צירים וחבלים מכל הצדדים. את מספר החותמים, חוץ מאלה שבידך, אני יודע “בדיוק”: נער יכתבם. אם תשלח כסף יהיה טוב. מודעה לה“פאלמה”⁵⁸⁰ שלחתי זה כשני חדשים. הבטיחה להדפיס. קיבלתי ממנה רק שתי חוברות ושם לא היה כלום. את התוספתאות⁵⁸¹ אשלח. לקלמנסון כתבתי בקיצור, אך אוּבדעדיטעלנא.⁵⁸² לשטיבל כתבתי בדבר “נסיונות”.

אחיך וכו'.

אם תקרא באיזה מקום דבר הנוגע ל“המעורר”, כתוב-נא לי, כי אני איני רואה כמעט כל עתונים. חוץ מה שאין לי פנאי לקרוא. פשוט.

93. לשמעון ביכובסקי

06 V/1, לונדון.

אחי היקר,

קיבלתי איגרתך. “נסיונות” כמעט שהם מוכנים למשלוח, אלא לאן ואיך? ביום השבת העבר קיבלתי בחזרה את שלוש החבילות של “המעורר”, ששלחתי לך ביום IV/16 ע"י הצנזור הוארשאי. השומע אתה? אין לסמוך על איש.⁵⁸³ מרטתי את שערותי, מה לעשות? לכן שמע, קצתי בחיי. אם אי-אפשר יהיה לשלוח ישר לעיר, שיש בה צנזור ושיהא אדם שיקבל שם את החבילות מידו, לא אשלח. לפצ’אֶפ לא אשלח עוד בשום אופן. לכן דע לך. החוברת הרביעית נסדרה חציה בדפוס, אך אין בידי אפילו פרוטה אחת ואיני יודע, מאין יבוא עזרי. מילא, “המעורר” הולך וגוסס. הנשימה האחרונה. אורי-ניסן אינו עונה על כל מכתבי. קאַטעגאריטשעסקי.⁵⁸⁴ גם את השירים לא החזיר לי - - -⁵⁸⁵.

נו, היה שלום, בריא וחזק ושכח אותי ואת “המעורר”. כי במזל לא אדע מה שמו נולדנו⁵⁸⁶ גם שנינו.

יוסף חיים.

94. לקלמן מרמר

ערשטער מאַי 1906, לאנדאן.

מרמר,

איך האב אייך זעהר פיעל צו שרייבען, אייך פערזענליך. איך האב אבער קיין צייט ניט. עס איז שפעט און איך הייל זיך צו טראגען דאס בריוועל אויף פאסט: איך וויל איהר זאלט דיעזען ערשטען פעליעטאן, וועלכען איך האב היינט אנגע שריבען ניט ארבייטענדיג אין דרוק, קענען אבדרוקען וואס פריהער. וועל איך קענען שרייבען ווייטער. נומער 2 און 4 NO האב איך ניט ערהאלטען. איך האב זיי אבער געזעהן ביי פרעמדע. נומער 4 איז גאר ניט שלעכט. ראדלער איז אוועק. דער “המעורר” האלט ביי אונטערגעהן. וואלדשטיין האט מבטיח געווען צו שיקען א פאר פונט, איך האב אבער עד היום ניט מקבל געווען און ווייסניט וואס איך זאל טהון. דאס פיערטע העפט איז האלב אויסגעזעצט. מכוח דעם וואס איהר שרייבט, איך זאל אייך ערלויבּען צו שרייבען אויף דער איבערזעצונג פון “מסביב לנקודה” מיט די ערלויבניס פון מחבר. וואלט איך דאס געקענט טאהן, ווען איך וואלט געזעהן די איבערזעצונג. איצט אבער לאז בעסער זיין אָהן מיין ערלויבניס. דעם נאמען גלויב איך, אז מ’קען איבערזעצן: “ארום דאס פינטעלע”, אדער גאר “אבראמזאהן”. איך וואַרט אויף איין ענטפער. מיט דעם פעליעטאן זאלט איהר ניט מדקדק זיין. אין די קומענדע וועל איך פערבעסערען. - - -

תרגום:

אחד במאי, 1906, לונדון,

מרמר,

יש לי הרבה מאוד לכתוב לך, לך אישית. אבל אין לי פנאי. השעה מאוחרת ואני ממהר להביא את המכתב אל הדואר: רוצה אני, כי פיליטון ראשון זה,⁵⁸⁷ שכתבתי היום – בהיבטלי מבית-הדפוס – תוכל להדפיס בהקדם ככל האפשר. או אז אוכל לכתוב עוד. נומר 2 ו-4№ ⁵⁸⁸ לא קיבלתי, אבל ראיתים בידי אחרים. נומר 4 אינו רע כלל וכלל. ראדלר יצא מכאן. “המעורר” עומד להיפסק. ואלדשטיין הבטיח לשלוח פונטים אחדים, אבל עד היום לא קיבלתי ואיני יודע מה לעשות. קונטרס ד' מסודר חציו לדפוס. אשר לבקשתך, כי ארשה לך לציין בתרגום של “מסביב לנקודה”,⁵⁸⁹ כי זהו תרגום ברשיון המחבר, יכול הייתי לעשות זאת אילו ראיתי את התרגום. עכשיו, שלא ראיתי, מוטב שלא יהיה ברשיוני. את השם אפשר, לדעתי, לתרגם: “ארום דאס פינטעלע”, או, פשוט: “אברמזון”.⁵⁹⁰ אני מחכה לתשובה. בפיליטון אין אתה צריך לדקדק. בבאים איטיב.⁵⁹¹ - - -

95. לר' בנימין

[לונדון] 06 V/2

אחי היקר כל-כך.

מצבו של “המעורר” ברע. ספק בידי, אם תצא גם החוברת הרביעית. מרוסיה החזירו עוד פעם. מרטתי את שערותי – ונתייאשתי. מאמריקה הבטיחו ולא קיימו. ד“ר יוסף קלוזנר שלח מאמר קטן ומצויין⁵⁹² בשביל “המעורר”. היחס של החברים הווילנאים (גנסין, צייטלין וכו') מַרעים: אינם עונים על כל מכתבַי. אפילו שיריו של דוֹמניץ עוד לא הוחזרו לי עד היום. על-דבר “ספר-התעִיה”⁵⁹³ חשבתי הרבה. הטכניקה שלו מקולקלה עד לקיצוניות. ובכל זאת הלואי שיראה אור. את ג. איני יודע אם אראה עוד; יוכל היות שכבר נסע מזה. לא מצאתי בו מאומה. קראתי עוד פעם את מכתבך. כמה מיטיב אתה לכתוב! במה אני מצטער? – באותו הצער. הכרת האבדון וחיים ללא חיים. את תמונתך אתן היום לד”ר ב. הנני שולח לך מכתבו של באדר ושלושה קטעים: מביחובסקי, מקלוזנר, משפירא.⁵⁹⁴ אדריסתו של שפירא: New-York. Mr.Gubich, 197. Eldridge str איש אחד וק. שמו, בן עיר-מולדתך, לפי דבריו, היה פה ודרש לך.

אני הנני עייף מאוד. עצבי נחלשו ובימים האחרונים הנני גם חולה קצת ואולי לא קצת. נוּ היה שלום. הלא מבין אתה, כי אותך לא אשכך גם בשכבי גוסס על מיטתי האחרונה. אדם גדול אתה גם בעיר, גם בכפר.

שלך יוסף חיים בן-שלמה.

96. לשמעון ביכובסקי

06 V/3, לונדון.

אחי,

אתמול כתבתי לך מכתב מדכא. המצב הוטב. שלחו לי מעט כסף מאמריקה. החוברת הרביעית תצא לאור בוודאי, תגדל בכמותה ובאיכותה.

ועתה אל תרפינה ידיך. התחזק והבא סדר בכל חשבונותיך אתי. אדע כמה יש לי חתומים ברוסיה אחרי ככלות הכל. שלח לי מעט כסף, אם יש תחת ידך. והעיקר: ראה בדבר הצנזורה. נחוץ ש“המעורר” יתקבל ע“ש⁵⁹⁵ איש היושב בעיר שצנזור בה. תבין, כי לא טוב שכל חוברת תישלח ארבע פעמים: מכאן לפטרבורג, מפטרבורג לפוצ’אֶפ, מפוצ’אֶפ לקיוב ומקיוב לחותם. כתוב לי גם מה אעשה בנוגע⁵⁹⁶ ל”נסיונות". לאן אשלח?

אחיך

יוסף חיים.

לגנסין הנני כותב עתה. אם לא יענני גם על מכתבי זה – יהיה הוא האחרון.

97. לר' בנימין

06 V/3 לונדון.

אחי היקר ראדלר.

אתמול כתבתי לך מכתב מדכּא. היום הוטב המצב. החוברת הרביעית תצא לאור בוודאי. אחי! עברתי עוד פעם על “ספר-התעיה” שלך, והייתי מייעצך לשנות את השם לאמור:

“איגרת-התעיה או במקום ביקורת”.

“ספר-התעיה” – זה מבטיח הרבה יותר מדי. וביחוד שיש מן הטיפשים, הבלתי-מבינים, שילמדו את הפשט, שאתה קורא לספרו של קלוזנר “ספר-התעיה”. מובן, שזה לא חשוב ובשביל שאין לנו קוראים מבינים אין לשַׁנות אפילו כחוט השערה, אבל, לדעתי, השינוי הזה צריך לגופו. השתדל לענות לי תיכף ומיד, למען לא יהא הפסק בהדפסת הדבר. ובכלל, יאה לר' בנימין בעל ה“איגרת-תימן” לכתוב גם “איגרות-תעיה”.

המחכה לתשובתך, אחיך

יוסף חיים.

98. לא. נ. גנסין ולהלל ציטלין

06 V/9 לונדון

אחים, קיבלתי את מכתבכם בבוקר וכבשתי את פני בכר ונוכחתי, שאבדנו. ולא רק מפני שכולכם יוצאים מדעתכם⁵⁹⁷ - גם אני יוצא מדעתי בכל יום ויום – אלא גם מפני… בקיצור, הנני עייף מאוד מעבודתי ואיני יכול לכתוב. מה חפצתי לאמור? כן, אתם, כנראה, אינכם מקבלים את כל מכתבי ואני את מכתביכם. מתי כתבת לי, גנסין, שאין שירי דומניץ ראויים לדפוס? ובנוגע לעצם הדבר, עברתי היום עליהם עוד עשר פעמים ונוכחתי, שלמרות צורתם הגרועה, הנם ראויים וראויים לדפוס; הרבה הם מגידים לנפשי.⁵⁹⁸ השירים השניאוריים⁵⁹⁹ יודפסו בקונטרס ה‘, שיצא לאור בעוד שבועות אחדים. קונטרס ד’ יֵצא לאחר השבת. תודה בעד הטובה שאתם רוצים להשפיע עלי על-ידי מאמריהם של חן וציוני⁶⁰⁰ (היום עוד לא קיבלתים), אף שהשם יודע, אם אעצור כוח להמשיך את חיי קונטרסי. הריני, אמנם, בעל מום משונה ומוכשר לעבוד יותר מכפי יכולתי, ואולם, סוף-סוף, יש גבול, ומעשי שלושה לא יוכל לעשות אחד. את “קנייני הרוח”⁶⁰¹ בשביל “נסיונות” אל תשלחו לי, כי אין כל חשבון ולהדפיס פה את “נסיונות”, מפאת יוקר ההדפסה, צרות המשלוח (ביחובסקי יכתוב לכם מה שעולה לי עם “המעורר”) וכו' וכו'. סיפורי צ’כוב מוכנים למשלוח, אבל יותר לא אדפיס פה. בשום אופן. יחוסַי אל המדפיס - - ⁶⁰² טובים. הנני עיף וחולה. הנחמה האחת שהיתה לי, כי תוציאו לאור קובץ עברי הגון, גם היא אבדה עם מכתבכם של היום. יהי אלוהי הז’ארגון הוילנאי עמכם. איך ווינשע אייך גראָמאַדנע אוספעחען. דער נאַראֶד ווט אייך פריזנאַיען.⁶⁰³

יוסף חיים

99. לדניאל פרסקי

06 V/9, לונדון.

ידידי היקר, מר דניאל פרסקי, שלום.

רב תודות לך בעד מכתבך החשוב אלי. בעד עבודתך לטובת “המעורר” לא אודה לך, שהרי כמוני כמוך עובדים לטובת משאת נפשנו זו. לעת-עתה מצבו של “המעורר” רופף מאוד, ובכל זאת אקווה, שיאריך ימים. ביחוד הרֵעה לעשות לו הצנזורה הרוסית, שהחזירה לי את חבילות “המעורר” ארבע פעמים וגרמה לי הפסד עצום, ועדיין הדברים יגעים. החוברת הרביעית תצא לאור לאחר השבת ותהיה רבַּת-האיכות מאוד; החוברת החמישית תצא לאור בעוד שלושה שבועות וגם היא לא תבייש את אחיותיה הבכירות.

לדאבוני, לא אוכל להדפיס את שירך “עם האביב”, למרות מה שבצורתו אינו רע כל עיקר: אין בו רשמים חדשים; באַנאַלי הוא; מי לא שורר ככה על דבר האביב? חיבוריך בפרוזה שלח. סלח לי, ידידי, על קיצורי. הנני עיף מאוד מעבודת כל היום. דרוש בשמי לשלום א. ש. ואלדשטיין וגם אב. גודלברג (אבגד"ר). למכתביך אחכה.

יוסף חיים ברנר.

ראדלר נסע מזה זה כבר.

100. לקלמן מרמר

06 V/11, לאָנָן.

מרמר,

אייער “קעמפפער” געהט בארג ארויף. דער 5-טער נומער איז שוין גאָר נישקשה’דיג. געוויינליך,אויסער די אגיטאציע, וואס איהר מאַכט פיר מיר… כ’לאַך. די אנאָנסע אויסגעצייכענט, אויסער אונטען איז איבערגעביטאן די שורות, און ביין תוכן פון “המעורר”, ד', דארף זיין פון אנהייב:

א)“המחנה הנשאר”. – ד“ר יוסף קלוזנר. שירים פון א. דומניץ דארף זיין נאך “נאקה”. און אנשטאט “ספר התעיה” דארף זיין “מגילת שגיון”. געוויינליך איז די שולד ניט אין אייך. איך בעט צו פערריכטען. דאס העפט וועל איך שיקען נאך שבת. געלד פון מפיש”ע ערהאלטען. וואס מכוח מיין פעליעטאן? א גערוס פון סערא’ן. געווען היינט ביי איהר מיט אַ וויזיט. פערנומען מיט די ברידערלאך. נו, ווער וואלט אנדערש געווען?… וואס מאַכט ביי אייך ל. שאפּירא?

איך: ברענער.

עיקר שכחתי: איך האב אייך היינט געשיקט געזיכערט א ביסעל⁶⁰⁴ ליטעראדעט פון די ארבייטער טעריטאריאליסטען (פועלי-ציון). ס’שאדעט ניט, איהר זאלט אויפמערקזאם זיין אויף דעם. דאס זיינען וואהלע אידען.

תרגום:

מרמר,

ה“קעמפפער” שלך הולך ועולה. נומר 5 אינו רע כבר כלל וכלל. מלבד כמובן, הפרסום, שאתה עושה לי… צוחק אני. המודעה מצויינת, אלא שלמטה נתחלפו השורות, ובתוכן “המעורר” צריך להיות בראש:

א)“המחנה הנשאר” – ד“ר יוסף קלוזנר. שירים מאת א. דומיניץ – צריך להיות אחרי “נאקה”. ובמקום “ספר-התעיה” צריך להיות “מגילת שגיון”. האשם, כמובן, לא בך. אני מבקש לתקן. את החוברת אשלח אחרי שבת. כסף ממפיש”ע⁶⁰⁵ קיבלתי. מה בנוגע לפיליטון שלי? שלום מאת שֶׂרה.⁶⁰⁶ היום ביקרתי אצלה. טרודה באחיה. ומי היה נוהג אחרת? מה שלום ל. שפירא אצלכם?

אני: ברנר.

עיקר שכחתי: היום שלחתי לך באחריות מעט⁶⁰⁷ ספרות של הפועלים הטאֶריטוריאליסטים (פועלי-ציון). מן הראוי, שתשים לב לזה. יהודים טובים הם.

101. לשמעון ביכובסקי

[לונדון, 106] V/12

אחי היקר,

כתבתי אתמול והיום ל“עזרה”, שתקבל [עליה את] הסוכנות הראשית של “המעורר” ברוסיה. על שטיבל איני יודע, אם אפשר לסמוך. הלא הוא הבטיח, שדיבר את הצנזור, וגם נתן לו מה שצריך, ולבסוף לא יצא כלום מזה. גם על השלושים ששלחתי לו דרך ברלין על-פי פקוּדתו לא קיבלתי מענה עדיין. צר לי שהנך מוכרח לעזוב את קיוב. הלא גם שם יש צנזור ולא רע כמו שאומרים בפטרבורג ובוארשה לא אוכל להיות לך לעזר, שהרי אתה רואה; גם לקלמנסון כתבתי,⁶⁰⁸ וכנראה… בדבר החותמים המחכים⁶⁰⁹ כתוב “מכתב אל המערכת” ל“הזמן” ול“יאָב. ז’יזן” בשמך בתור סוכן “המעורר”. הם יקבלו. סַפּר דברים כהווייתם וירפו ממך החותמים לרגע. גם אני מקבל מכתבי –התאוננות. מה לעשות. גם בלי זה אני קורע את בשרי לשנים-עשר גזרים. “נסיונות” אני שולח היום לאמריקה. לך לא אשלח בספק אפילו אחד. מתבייש אני מפני הפוסטה, היודעת כבר, שאני הנני השולח, שמחזירים לו. מא"נ⁶¹⁰ קיבלתי, סוף-סוף, מכתב, שאחרי שעברתי עליו האב איך אויף זיך געריסען די האר פון קאפּ:⁶¹¹ הקובץ העברי נהפך לקובצים ז’ארגוניים! אבדנו.⁶¹² בעל-מחשבות⁶¹³ במכתב לראדלר מבקש רחמים שימציאו לו את “המעורר” כל שלוש החוברות. האין בידך, שמעונ’קה, לעשות כזאת? אני שלחתי לו והחזירו לי. הוא מבטיח לכתוב עליו. כן, קיבלתי מכתב מ-(רשוֹם בפנקסך את האדריסה) ש. שיפרין, נוֹבי-בּוּג, פלך חאָרסון, שמבקש לשלוח לו עתון “השבועי” “המעורר” לדוגמה ולהודיע לו, את המחיר בכסף רוסיה. כן קיבלתי מכתב מ-(כנ"ל) ג. סאלגאניק, Чечельник פלך פוֹדוֹליה, שבמבקש להודיע לו, אם “המעורר” עודנו יוצא לאור ויחתום עליו. עניתי לו והודעתיו את אדריסתך. כן קיבלתי מכתב חשוב ממ. גינצבורג (הרוֹסלאבלי⁶¹⁴) היושב באודיסה, קאנאטנאיה, 84/6, הרוצה מאוד לראות את “המעורר” ולהיות בא-כוחו ברוסיה. החוברת הראשונה של “נסיונות” [עלתה] יפה מאוד. קיבלתי “קנייני-הרוח”,⁶¹⁵ אבל לא אדפיסם, אין כל חשבון להדפיס פה את “נסיונות”.⁶¹⁶

102. לש. ביכובסקי

[1906] V/19, שבת, לונדון.

היום שלחתי לך אכסמפלאר אחד של “המעורר”, קונטרס ד', בלי אחריות. לכשתקבל תודיעני.

אתמול קיבלתי מכתב מ“עזרה” (קאזאנסקאיה, 35, ספ"ט⁶¹⁷), שהיא מקבלת עליה את הסוכנות של “המעורר”. ובכן אשלח מחר לשם שתי מאות מקונטרס ד' ואיזו עשרות מן הקונטרסים הקודמים, ואתה מהר-נא ושלח לי תומ“י⁶¹⁸ רשימה מפורטת מכל החותמים אשר תחת ידך, למען אשלחה תיכף ל”עזרה". נגמר הדבר.

שים את זה אל לבך ושלח את הרשימה באחריות והאדריסאות בכתב נקי. ומהר-נא!

בנוגע ל“נסיונות” הלא כתבתי לך. לך שלחתי רק אכסמפלאר אחד. להאפט⁶¹⁹ ע“י שליח 500 אכסמפלארים. את המודעה בוודאי יראה. ל”אידישען קעמפפער" יש מהלכים בכל אמריקה. לך אשלח. כמה יימכרו מ“נסיונות” בלונדון איני יודע.

שים אל לבך לכל מה שכתבתי לך במכתבי האחרון לפני ימים אחדים.

שיריו של שניאור יודפסו בקונטרס ה'. אם תכתוב לגנסין, האץ בו שישלח לי את החומר שהבטיח. את הרצנזיה ב“הזמן”⁶²⁰ לא ראיתי. בריאותי אינה עצהי"ט⁶²¹. שלום!

יוסף חיים

את ג. שלך ראיתי פה. לא כלום.

את תמונתי אשלח לך, אז ס’וועט זיין בעסער אויפ’ן הארצען.⁶²²

103. לר' בנימין

06 V/19, לונדון.

אחי היקר,

סוף סוף, עלה בידי לשלוח לך קונטרס ד' של “המעורר”. היתה שביתה בדפוסו של נארודיצקי והצרות אין לשעֵר. צריך אני לכתוב לך הרבה, אלא שאין לי פנאי וגם חולה הנני. לבעל-מחשבות כתבתי. במצבו החמרי של “המעורר” לא בא כל שינוי, חוץ מזה שקיבלתי 5 פונט מאגודת “מפיצי ש”ע"⁶²³ בניו-יורק. את “מגילת השגיון” שלך הוכרחתי לחלק לשנים מפני שאין לי חומר לקונטרס ה', שכבר הנהו מסתדר בדפוס. הנני שולח לך מכתבו של שפירא וגם מכתב טוען מגאליציה על שאין שולחים לו את “המעורר”, והאיש אינו בספר החתומים.

סלח, איני יכול לכתוב יותר, הנני חולה.

יוסף חיים.

בן-אליעזר⁶²⁴ דורש בשלומך מפאריז.

חוברת לאחיך שלחתי. עוֹל הסוכנות הוסר ממנו. השלושים ששלחנו דרך גאליציה לא נתקבלו עד היום.

104. לא. ציוני (יצחק וילקנסקי)

06 V/24, לונדון,

ליצחק וילקנסקי.

אדוני,

לא עניתיך זה יותר משבוע ימים על מכתבך הגלוי, מפני שחיכיתי כל העת בקוצר-רוח ובכליון-עינים למאמרך “זרמים שבספר. א.”, שהלל צייטלין הבטיח לשלחו אלי בשביל “המעורר” ואמרתי להחמיץ קצת את תשובתי אליך בכדי שאוכל להודיעך דבר. והנה, לרוב צערי, לא שלח לי ה. צ. את המאמר עד היום; למצער, אני לא קיבלתיו עוד; ואני אמרתי לתתו עוד בקונטרס ה', שכבר נמצא בדפוס. אשמח מאוד, אם אקבלו עוד בימים האלה ואספיק לסדרו בדפוס. בטוח אנוכי, שהיד שכתבה “פעמוני אביב” ו“מחפשי הֶכשרים”⁶²⁵ לא הוציאה גם הפעם דבר שאינו מתוקן. באמת אגיד לך, שכשקראנו, אני וראדלר, בהיות זה האחרון פה, את מאמרי א. ציוני שמחנו שמחה גדולה ואמרנו: מי הוא זה ואיזהו הכותב ככה? האומנם עלה כשרון חדש באופקה של הפובליציסטיקה שלנו? והנה בהיות ראדלר בברלין, לאחר שנסע מפה, כתב לי שא. ציוני הוא י. וילקנסקי. אז מיהרתי לשאול ולחקור על אדריסתך, מפני שרציתי לבוא לפניך ולבקשך שתשתתף ב“המעורר”, שבעד אופן יציאתו לאור ראוי הוא שיבואו לעזרתו כל האחרונים הנותרים. בקיצור, אין כאן מקום להאריך ובוודאי עוד אשוב ואכתוב לך בקרוב. את אדריסתך שלחתי לראדלר היום.

כולי שלך

י. ח. ברֶנֶר

105. לש. ביכובסקי

06 V/25, לונדון.

שמעון, שמָעֵני:

אתמול שלחתי ל“עזרה” בארגז: 50 “המעורר”, א‘, 50 ב’, 100 ג‘, 200 ד’, “סיפורי צ’כוב”⁶²⁶ 300, וכותב אני לו, שאת הסיפורים יכול הוא למכור כמה שהוא חפץ, ואִתה, ביחובסקי, אם תדרוש ממנו מספר אכסמפלארים מזה, ישלח לך.

לך אני שולח כבקשתך חבילה של מאה “נסיונות”. עושה אני את רצונך ולבי בל עמי.

את “המעורר” לא אשלח לך עד שאראה, איך יפול דבר עם ה“דוגמא”. הקיבלת קונטרס ד'?

בודאי קיבלת כבר את מכתבי, שבו דרשתי מאתך לשלוח לי תיכף רשימה מפורטת מכל חתומינו. כי צריך אני לשלוח את הרשימה ל“עזרה”. כן תרשום גם מי קיבל את כל החוברות ומי לא. את הדבר הזה עשה תיכף בלי כל טענה ומענה!

על הצנזור הוארשאי ירא אני לסמוך. הן שטיבל כתב, כי כבר ריצה את פניו, ולבסוף לא עלה כלום מזה. על דבר השלושים שלחתי לשטיבל דרך ברלין איני יודע דבר עד היום. כמו כן אלה ששלחתי דרך גאליציה.

להאפט⁶²⁷ כתוב ע“ד 500 האכסמפלארים מ”נסיונות" ששלחתי לו. מדוע אין האיש הזה כותב לי דבר?

בלונדון והסביבה, חושב אני, לא יימכרו מ“נסיונות” יותר ממאה אכסמפלארים. מה אתם חושבים ע"ד קונטרס ב' של “נסיונות”? מה את גנסין? פון די ווילנער חברה ווער איך צוּלאָפעט.⁶²⁸

לבן-אליעזר שלחתי את “נסיונות”. הוא רוצה להשתתף, לתרגם מפולנית. הוא יודע פולנית היטב. אני כותב לו את כתבתך.⁶²⁹

106. לא. ציוני

06 V/27, לונדון.

יצחק וילקנסקי היקר,

מאמרך יבוא בחוברת ה‘. קיבלתי גם מציטלין ואעשה כמצוותך: אוסיף בהאחד מה שראוי להוסיף מהשני. בדבר ה“בטלנות” הייתי מוחק, אלמלא חסתי על הסגנון הנאה.⁶³⁰ חוץ מזה לא יבואו כל שינויים. בדבר מאמריך שהזכרת – אנא ואנא. הבה לי גם את “רוחות הקיץ”, גם את “הקרע”. ליעקב כהן פניתי בגלויה⁶³¹ עוד לפני ירחים אחדים ולא זכיתי להיענות. נו, יהא כך! את ד’ חוברות “המעורר” הריני שולח לך.

שלך בחיבה רבה ותודה רבה

י. ח. ברֶנר.

107. לשמעון ביכובסקי

06 V/27, לונדון.

שמעון,

את הרשימה⁶³² קיבלתי, העתקתיה ושלחתיה ל“עזרה”. כתבתי לו גם למי וכמה ישלח. לך, איפוא, אין עסק כלל מעתה עם הרשימה הזאת. “עזרה תשלח לך רק מ”נסיונות“, אם תדרוש, ולא מן “המעורר”. מן “המעורר” אשלח לך בעצמי. לעת-עתה אני שולח לך 5 5 מחוב' ב‘, ג’, ‘ד’, בלי אחריות כבקשתך, ונראה. מ”נסיונות" שלחתי לך מאה לפני ימים אחדים וגם מכתב. את תמונתי אשלח לך כשאצטלם לבדי. עם ראדלר “יצאתי” לא טוב. יפה יותר מדי. את תמונותיו של צ’כוב וכמו כן את “ציורי” ווֹלין⁶³³ אני שולח לך באחריות.

בריאותי הוטבה. למצב-רוחי כבר אין כל תקוה אחרי כל אשר קרני.

מהאפט לא קיבלתי דבר; אמנם, גם אני עוד לא כתבתי לו.

מה את “נסיונות”?

שלך יוסף חיים.

באחת האדריסות של וארשה מצאתי שגיאה. כן לא הבנתי באחד ליקטרינוסלב כתוב npocnekt.⁶³⁴ “התראיתי עם הצנזור – גאר נישט”.⁶³⁵ מה פירוש גאר נישט?⁶³⁶

108. לר' בנימין

[לונדון] 06 V/29

אחי יקירי, יקירי,

אני חוטף וכותב. אינך יודע איזו רגשות גרמת לי ב“ישתבח? שלך לחוברת ד‘, שהרהורי עליה היו כל כך עצובים. ואוכל לשמחך גם אני, שביחובסקי, קורא עברי מובהק, מתפעל מאוד מכתביך וחביב אתה עליו, והחוברת הזאת, הוא אומר,עושה “רושם מפליא עד מאוד”. סופה של “מגילת שגיון” (שם מוצלח!) יבוא כולו, כמובן וכמובן, בראש חוברת ה’. הוא כבר נסדר. חוץ מזה יש כבר בשביל חוברת זו שירים משניאור ומאמרו של וילקנסקי “זרמים שבספר”. לא רע, לגמרי לא רע. את ד' החוברות שלחתי לו אתמול. את מכתבו אליך אני מחזיר לך, כי לי יש רב, אחי. כן אני שולח לך את הביבליוגרפיה על חוברת ג', שנדפסה ב”הזמן". בן-אליעזר דורש בשלומך בכל מכתב ומכתב. צבי שרפשטיין, איני יודע מי הוא, אלא שכתב לי מכתב וביקש שאמנהו לסוכן בגאליציה ועשיתי את בקשתו. איני מבין את שאלתך, אם שלחתי לכל החותמים בגאליציה – ומאי סלקא דעתך?! לאותו הסטודנט אני שלוח תיכף. אני מפסיק ממכתבי ושולח לו. – שלחתי. בדבר מטלטליך אעשה חקירה ודרישה. לא הביאו לי כלום.

בוודאי ראית שבימה"ס “עזרה” נתמנה לסוכן “המעורר” ברוסיה. שלחתי לו ארגז של “מעוררים” ועלה לי ב-18 שילינג. קיבלתי כארבעה פונטים ממערכת “החיים העברים” בעד סיפורי “מסביב לנקודה”, ההולך ומתרגם שם, ויש לי במה לשלוח. חותמים ברוסיה עד היום יש לנו – תשעים. אם תהיה הכניסה באופן ישר, אז לא נאבד. בחיי אני הפרטיים לא בא כל שינוי. אני הנני אותו האיש, שלו אין כבר כלום בעולמו.

גם ב“החיים העברים” היתה רצנזיה על “המעורר” והזכירו מאמריך לשבח.

ושלום לך וברכה!

שלך באהבה רבה, יוסף חיים בן-שלמה

109. למשה קלינמן

06 VI/5, לונדון.

למר משה קליינמאן, לבוב.

חבר נכבד ויקר!

לא קראנו לך, פשוט, מפני שלא היה למַה לקרוא. ה“במה” שלנו אינה בנויה עד היום, ולא כל שכן לפני חדשים אחדים, בצאת קונטרס “המעורר”הראשון לאור. הבמה שלנו מתקיימת עד היום בנס, ככל מה שיש לעמנו, ולפיכך לא הרהבנו בנפשנו עוז לבוא ולקרוא אלא את אלה שהיו מכרינו-בפועל (חוץ מג. שופמן, שפניתי אליו, אף על-פי שלא נתראינו פנים מעודנו, מפני שבתור כותב סיפורים קרוב הוא אלי קירבת נפש ביותר). ולא עוד אלא שרוב “אחינו הסופרים”, אשר פנינו אליהם, לא נענו כל עיקר… ואתה, משה קליינמאן, הנה באת ותבא את דבריך אל “המעורר”. ברוך תהיה לאלוהי ישראל, המפרפר בין החיים והמוות! האנחה אשר הוצאת ברשימתך זו⁶³⁷ עולה, כמדומני, עם קולו של “המעורר” כולו… היא תבוא בקונטרס ו‘. קונטרס ה’, שכבר נסדר כולו בדפוס, יישלח לך אחר השבת הבאה עם יתר קונטרסי “המעורר”.

ושלום שלום לך!

בכבוד ובתודה מעומק הלב, י. ח. ברנר

110. לקלמן מרמר

ליעבער מרמר.

דעם “קעמפפער”ערהאלט איך ניט. 9 № האב איך אפילו יא ערהאלטען, דארף איך אבער נאך אן עקזעמפלאר. שיקט מיר, איך בעט אייך. דרוק-פעהלער פעהלט ניט, קיין עין-הרע. ס’פעהלען אפילו גאנצע ווערטער, נאר, אז איך וועל אֶנשרייבען עפעס בעסערס, וועט מיך דאמאלס פערדריסען. דערווייל האב איך נאך גארנישט, חאטץ צורייס זיך. פיר “עבריה” האב איך שוין בעארבייט מיינע צוויי קליינע נייע סיפורים, נאך מיין מינונג – זעהר וויכטיגע. ל. שפירא’ן האב איךגעשיקט א לאנגען בריעף. קונטרס ה' פון “המעורר” כמעט פערטיג.

תוכן:

1. מגילת שגיון. (סוף) ר' בנימין.

2. שירים ז. שניאור.

3. “בטרם אלך” י. הורוויץ.

4. זרמים-זבספר. א. א. ציוני

5. מא. עד מ. (המשך) י. ח. ברנר.

6. מכתב גלוי מאת הועד המרכזי של “עבריה”.

פיר קונטרס ו' האב איך גוטען מאטעריאַל. דער “קעמפפער” איז ליטעראריש זעהר גוט. דער אמעריקאנער לעבן איז אבער אין איהם ווייניג. דאס געלד דורך שרה’ן ערהאלטען. פיר די מודעות רעכענט זיך מיט “מפיצי שפת עבר” אין נויאָרק. אגב בעט איך אייך, אז איהר וועט ערהאלטען דאס קארטיל, זייטמודיע וואלדשטיינען פון דעם וואס איך האב אייך געשריבען. - - -

תרגום:

06 VI/5, לאנדאן.

מרמר חביב.

את ה“קעמפפער” אין אני מקבל. 9^№, אמנם, קיבלתי, אבל יש לי צורך באכסמפלאר נוסף⁶³⁸. אנא שלח לי. טעויות-דפוס אינן חסרות, ברוך השם. חסרות גם מלים שלמות, אלא, לכשאכתוב משהו הגון יותר, או אז ירגיזני הדבר. לפי שעה אין עמי כלום. שב והתפקע. בשביל “עבריה”⁶³⁹ עיבּדתי כבר את שני סיפורי הקטנים החדשים, שהם, לדעתי, חשובים מאד.⁶⁴⁰ לל. שפירא שלחתי מכתב ארוך. קונטרס ה' של “המעורר” מוכן כמעט.

תוכן - - -⁶⁴¹

לקונטרס ו' יש לי חומר טוב. ה“קעמפפער” טוב מאוד מבחינה ספרותית. ואולם מחיי אמריקה יש בו מעט. את הכסף, ע"י שרה,⁶⁴² קיבלתי. את חשבון המודעות⁶⁴³ עליך לסדר עם “מפיצי שפת עבר” בניו-יורק. אגב אבקשך, כשתקבל גלויה זו, תודיע לואלדשטין את אשר כתבתי לך. - - -⁶⁴⁴

111. לא. ציוני

06 vi/5, לונדון

יצחק וילקנסקי, היקר לי כל-כך!

הוספתך נוספה, אף על-פי שכבר היה כל המאמר מסודר והדבר עלה בקושי רב. בנוגע להבטחתי שלא יבואו במאמר כל שינויים, לא נתקיימה במלואה. מכיוון שניתנה לי רשות להשוות את שתי המהדורות ולהחסיר ולמחוק ולהוסיף בהן מאחת אל השניה, והוכרחתי להעמיק בכל המאמר, נוכחתי, שאף על-פי שכולו יצא מיד א. ציוני, ויש בו מחשבות חדשות ומקוריות, הנה התוכן שלו כל כך נדוש, כל כך ידים מישמשו בו, עד שלא היתה לכותבו אפשרות להימלט גם מחיזור אחרי דברים שכבר נאמרו… (והנה אפילו אני, למשל, טיפלתי בזה ב“רשמי שעה” ב“הצופה”⁶⁴⁵ וב“דפים”, ח. ב. צלאל, “המעורר”, קונטרס א'⁶⁴⁶ עיין שם). זאת ועוד אחרת: בפוזיציה, שהספרות העברית נמצאת בה במלחמתה את הז’ארגון, אסור לנו, הלוחמים בעדה, להשתמש ביריות מבטלות: “כתבנים ז’ארגוניים”, “חכם ז’ארגוני” וכיוצא בזה. אסור לנו גם להביא את הארגומנטאציה של עניותה של הספרות הז’ארגונית. סוף-סוף, הספרות הזאת גדֵלה לעינינו בכל הגיטות שבני ישראל נדחו שמה (באמריקה: “דאס פאלק” ו“דער יודשער קעמפפער” (עתונים ספרותיים), ברוסיה: “דאס יודישע פאלק” וכו' וכו' ואפילו בלונדון כבר נראים נצנוצים)… סוף-סוף קוראי עברית – אם ישנם עוד בכלל – הנם גם קוראי-ז’ארגון, בעוד שמקוראיהם אין לנו כלל. כמובן, כל זה לא יחשיך את הכרתנו הפנימית, אך, בכל אופן, בנוגע למאמרך, הוכרחתי בצער רב להשמיט שורות שלמות במקומות אחדים. ואולם מבטיח אני לך, כי גם זאת לא הייתי עושה, אלמלא היו שתי המהדורות לפני עיני. יקרים לי הסופרים התומכים את “המעורר” וביחוד אתה, שאני מחכה ממך הרבה, הרבה, ואני ירא מפניהם לבל אעלה עלי את חמתם… ולפיכך אני נזהר מאוד. את “המעורר”, ה' תקבל איה“ש⁶⁴⁷ אחר השבת ואז תשלח לי את כל אשר בלבבך לשלוח. יקירי! אינך יודע את מצבו החומרי של “המעורר” האומלל, וספק בידי, אם יהא אפשר להדפיס מאמריך בתוצאה מיוחדה. (“מסדה” - פיקציה⁶⁴⁸). ואולם אתה, אם מצאתי חן בעיניך, שלח הכל ואני אעשה כל מה שיהא אפשר. אם צריך יהיה למלאות באחד ממאמריך חצי החוברת – אעשה גם את זאת. פיליטוני אחיך⁶⁴⁹ ב”הצפירה" נזדמן לי לקרוא, אך אני לא ידעתי אז שאתה א. ציוני וחשבתי שדא חדא אחד הוא.

ה“ראָיה” שלך מהעם השווייצארי רפה מאוד, אך מקום זה השארתי כמו שהוא.

לסאמבורסקי לא שלחתי עוד. בימים האחרונים איני שולח את “המעורר” לשום חותם בטרם קבלי כסף ממנו. נידלדלתי מאוד.

י. ח. ברנר

112. לש. ביכובסקי

06 vi/6, לונדון.

אחי, מצטער אני על שאינך מקבל את “נסיונות”. מ“עזרה” עוד לא קיבלתי כלום ואיני יודע, אם נתקבל הטראנספורט שלי. כלום חסר אלא זה. עתה אני שולח לך, כבקשתך, 15 אכסמפלארים: 5 חוב' ב‘, 5 חוב’ ג‘, 5 חוברת ד’ עם ה“הוספות”. מאמרו של אַיירוב (בקצת שינויים ותיקונים) יבוא בקונטרס ו‘⁶⁵⁰. מאמרו של א. ציוני – בחוברת זו, ה’, שתצא לאור בשבוע זה. את מאמרו של א. חן איני יודע מה לעשות. ארוך הוא יותר מדי ו“המעורר” קטן. לגינזבורג באודיסה לא שלחתי. קיבלתי אתמול מכתב ממנו, שבאם ימצא “המעורר” חן בעיניו, ימצא לנו הוא שותף עם כסף. מה אתה מושך בכתפותיך? גם אני מושך.

שלום, אורי-ניסנ’קה.⁶⁵¹ כנראה, לא הספקת לראות את מכתבי האחרון ששלחתי לווילנה. מה אתה מסתובב בעיירות? “לחשוב ע”ד עזיבת לונדון" – כלומר? בשביל מה? להחליף קומבינאציה אחת בשניה? אני אינני כסיל.

שלום למַכרת-מַכּרַי רחל. בוודאי עלמה טובה, אם יש לה אינטרס לדעת אותי.⁶⁵²

אחיכם שלכם יוסף חיים

113. לג. שופמן

06 vi/9, לונדון.

זה עתה קיבלתי איגרתך. היאך? הלא מיד אחרי צאת קונטרס ד' לאור שלחתיהו לך ולברקוביץ’. הגם הוא לא קיבל? אתמהה! בשבוע הבא יֵצא הקונטרס החמישי ואשלח לך את שני הקונטרסים באחריות. קונטרס ד' לא עלה יפה. מה לעשות, אין עֵזר משום מקום! חביבי, שלח את רשימתך, שלח, שלח, שלח, שלח! ⁶⁵³ מה שאתה מתעצל לזוז ממקומך אני מבין. גם אני מתעצל. ובכל זאת, אילו היית יכול לבוא לונדונה – אַה, מה שמחתי על זה!! ⁶⁵⁴ מצב “המעורר” החמרי לא הוטב במשהו. אך כל זמן שהנשמה בקרבי… הלל צייטלין כותב לי: “והנני מבקש סליחה מאת שופמן על שלא הבנתי לפנים את העומק שבו”. גנסין וכו' נתפזרו לארבע רוחות. צעירי בני ישראל אובדים… פוּ, התחלתי שוב. נו, שלום ושלום לך.

את תמונתו של ברקוביץ ראיתי בחדרו של שלום עליכם. גם את אסתר ראיתי. קלסתר פניה נאה.⁶⁵⁵

ענני, גרשון,

שלך י. ח. ברנר.

הקיבלת את מכתבי האחרון ששלחתי לך באחריות לפני ירחים אחדים?

114. לא. נ. כהנוביץ

06 vi/9, לונדון.

1. נ. כהנוביץ יקירי,

קיבלתי היום את ה“סתיו” שלך ועברתי עליו בעיון, כמובן, והנה משפטי: מדעתי איני חוזר, שיש לך כשרון, וכשרון הגון, ואולם חושש אני, שנחפז אתה להוליד. הנה המוֹטיב היסודי של “סתיו” הוא אותו ממש שב“נאקה”,⁶⁵⁶ ואפילו פעמים אחדות נשנית אותה הפראזה: “וכבר אין תקוה לחיות חיים אחרים” (בכלל יש בך חסרון להחזיק באיזו מלה, כמו “ופתאום” וכיוצא בה. ב“נאקה” היה ה“פתאום” הזה בכל שורה ושורה), והאם יש די מוֹטיב אחד לפרנס “מחזה בשלוש מערכות”? דוק ותשכח,⁶⁵⁷ שכל זה, כלומר, העיקר מה שניסן מספר מעבָרו, אינו מספיק אלא לסקיצה קצרה. מובן, שהסצינות האחרות, שהן לעצמן, אינן רעות (למרות התרשלות בשימוש-הלשון), אבל פּרימיטיביות הן יותר מדי, נדושות, באַנאַליות. בכלל אין זו דראמה, שיהיה הגיבור חולה ומספר מה שקרה לו. למשל, אותה העובדה עם “הנשמה הטהורה והתמימה, החזקה כאלון צעיר”, שדחה אותה מעליו – הלא בזה יש חומר עשיר לניתוח דרמתי (לניתוח אני אומר, ולא לאֶפקטים זולים!), והנה אנחנו איננו רואים את זה אלא שומעים שתים שלוש שורות מסיפורו של ניסן לחיים, שלא נברא, זה האחרון, אלא בכדי שיספרו לו (גם הרופא, גם רייזיל, גם שלום – הכל חולפים כצל, מבלי כל צורך לגופא דעובדא ומבלי קביעת חשיבות לעצמם). בקיצור: ה“סתיו” שלך טוב הוא לאין ערך מהרבה דברים נדפסים, אבל רע הוא לגבי דידך, שיש לנו הרשות “לחכות ממך”. אל תחמיץ בתשובתך. את הכתב-יד נכון אני להשיב לך. הפראזה שלך במכתבך, שאינך יודע, אם יש לי זמן לענות לך ושעל-כן אינך כותב לי בפרטיות, גרמה לי צער ונשמע לי מתוכה גם מעין צל של עקיצה. לא כתבתי לך עד עתה בפרטיות מפני שאמנם הנני עסוק מאוד, אבל עליך לבלי לכבוש את כל דבריך אלי, ואני נכון, כמובן, תמיד ותדיר לענות על דבר הטעון תשובה.

שלך י. ח. ברנר.

115. 06 vi/11, לונדון.

ביחובסקי אחי,

קיבלתי את 15 הרובל. בוודאי קיבלת כבר את ה-15 “המעורר”, ששלחתי לך. איני יודע, מה זה את “נסיונות”, מדוע אינך מקבל. מ“עזרה” לא קיבלתי עד היום שום ידיעה על-דבר הטראנספורט. מה לעשות? כתבתי היום עוד פעם לשם וציוויתי לשלוח לך כל אשר תדרוש מאתם. קונטרס ה' של “המעורר” איני יודע מה לעשות אתו. איך לשלוח ולאן? אם יעלה הדבר בידכם להמשיך את חיי “נסיונות” (ריבוש"ע! ⁶⁵⁸…) תדפיסו אותם ברוסיה. את המכתב בנוגע לקאַמסקי אני מחזיר לך. חולה אנוכי מהכניס את ראשי בדבר זה. עשה כטוב בעיניך. אוריניסנקה,⁶⁵⁹ אני מנשק אותך שלום לרחל.⁶⁶⁰

אחיכם יוסף חיים.

משטיבל קיבלתי לפני שבוע מכתב מבטיח להתראות “מחר” עם הצנזור ולכתוב. עד עתה לא קיבלתי את המכתב המובטח.

מדוע לא נדפס גם ב“הזמן” ה“מכתב אל המערכת” שנדפס ב“יאָב. ז’יזן”?⁶⁶¹ בשביל קונטרס ו' יש כבר חומר מן המוּבחר.

116 לדבורה בארון

06 VI/11, לונדון.

לדבורה בארון.

אחותי,

זה עתה נזדמן לי לקרוא את רשימתך “מיחוש” ב“הזמן”, ואיני יכול להבליג על רגשותי בקרבי ולבלי לבוא לפניך ולאמור לך: קבלי תודה וברכה, אחות יקרה!

יודעת את לכתוב, אחותי, ואם יש עוד תחת ידך מכיוצא בה, אנא זכּי את “המעורר” בו ותברכך נפשי.

על-פי הצעת יקירי בן-אליעזר שלחתי לך את “המעורר”, אך ספק בידי, אם קיבלת אותו. התעניני?

בברכת-אח

יוסף חיים ברֶנֶר

48 Mile Wnd. Rd. E. London

117. לא. ציוני

06 VI/14, לונדון.

יצחק וילקנסקי,

הריני שולח לך את “המעורר”, ה‘, עם מאמרך “זרמים שבספר. א.” ונפשי בתקותי, כי ה“א” לא יהיה א’ לבטלה..

את הכתב-יד “רוחות קיץ” ו“הקרע” קיבלתי. “רוחות-הקיץ” יבואו בקונטרס ו'. בדבר “הקרע” עוד נתיישב.

על-דבר הז’ארגון עוד, כנראה, יארך ויכּוּחנוּ, ועכשיו אין לי פנאי. בקרוב ודאי שאכתוב לך בארוכה.

את הפּיֶסה⁶⁶² שלך שלח – ואשים עליה את עיני. מארץ-ישראל דורשים ממני בחזקה את הסחורה הזאת.

לס.⁶⁶³ הנני שולח, אבל רק ארבע חוברות. הראשונה אין ת"י.⁶⁶⁴

שלך בלב ונפש

י.ח. ברנר.

הפָנו אליך מן “העומר”, קובץ שנתי בארץ-ישראל, בבקשה להשתתף?

118. לג. שופמן

[לונדון. אין תאריך. בערך, מחצית יוני]⁶⁶⁵

שופמנ’קה,

בוא הלום, ללונדון. פה לא תמצא דבר, אלא שני “עיפים”:⁶⁶⁶ אני וביילין, שהאחד, אני, רגע אחד אינו עובר עליו מבלי שיחשוב על הכותל החלק. ובכל זאת, בוא הלום. מאי נפקא מינה? –

את תמונתך קיבלתי על-ידי ביילין, אלא שרוצה אני לראות דווקא אותך. מן הנסיון אני יודע שפוטוגרפיה אינה אומרת כלום. קמט אחד, חריץ אחד, בוּעה אחת אומרים הרבה יותר. ובכן, תבוא?

אני,

י. ח. ברנר.

119. לשמעון ביכובסקי

06 VI /15, לונדון.

ביכובסקי,

הריני שולח לך בלי אחריות בחבילה אחת מאה “נסיונות” ובשנית חמש חמש חוברות מקונטרסי ב‘, ג’, ד‘, ה’. מחר אשלח לך עוד עשרים באופן הזה, כפקודתך.

קיבלתי זה עתה מכתב משטיבל ובו הוא מודיעני, שהצנזור הוארשאי נשבע, כי לא קיבל שום ספרות עברית זה ירחים אחדים. מה אתה אומר לזה? אני שולח עתה לשטיבל חתיכה אחת ממעטפה, שעליה חותם הצנזורה הוארשאית להחזיר. שטיבל כותב שיעץ לך לקבוע מושבך בוארשה, והוא נכון לעזור לך בכל יכלתו. כמדומני, שהדבר הזה נכון הוא. בוארשה עליכם להדפיס גם “נסיונות”. אין כל חשבון להדפיסם פה. אינכם יודעים את הוצאות המשלוח “המציגות אותי בדיל-הדל”. אילו היתה סוכנות “המעורר” ברוסיה כתיקונה, כי אז כבר באה עת לתקוע ולהריע על דבר החתימה למחצית השנה השניה ולספר לעולם דברים כהווייתם⁶⁶⁷ עוד נתישב בדבר. – מהאפט לא קיבלתי שום ידיעה. – מ“עזרה” לא קיבלתי עדיין שום ידיעה. – על גינצבורג איני סומך כלל: “המעורר” ודאי שלא ימצא חן בעיניו. לש. לא שלחתי: אראה מתחילה מה יעשה בשביל “המעורר” ואם איננו גם הוא איש-דברים ככל אחיו בני ישראל. – שלום!

גנסין, אדריסתו של ראדלר:

Kl. Eichholz. Postamt Prieros bei Berlin.

מכתבך הגדול עדיין לא נתקבל. את “נסיונות” ודאי שצריך לגמור, אם רק אפשר. ומקובציכם – האומנם לא נשאר כל רושם?⁶⁶⁸ “להכעיס” אני מחכה ממך [ל]יצירה חדשה וגדולה. שומע אתה?

120. לשמעון ביכובסקי

06 VI/20, לונדון. מיטוואָך.⁶⁶⁹

שמעון,

קיבלתי זה עתה את הכסף (60 רובל). ביום ו' וז' העבר שלחתי לך שתי חבילות של “המעורר” ב‘, ג’, ד‘, ה’, ( 5 5 החבילה) וגם מאה “נסיונות” סוף סוף, קיבלתי גם אני מכתב מ“עזרה”. הטראנספורט לא נתקבל עדיין. השדים השיאוני לשלוח על-ידי ספינה. אתמול שלחתי ל“עזרה” ע"י הפוסטה מאה חוברות “המעורר”, ה‘. את הרשימה של חותמי קיוב אשלח לה. מה אני צריך לכתוב לך עוד? ראשי כואב עלי והנני מבולבל קצת. כן, להורוויץ אני שולח. לגנסין אני כותב על שם הופנשטיין להומל. האומנם לא קיבלת את מכתבי החתום, ששם היתה האטקריטקה⁶⁷⁰ של באַסין? הלא כתבתי לך שם שלענין קאמסקי-באסין וכו’ לא אכניס את ראשי. אין בי כוח לזה. החותמים מתאוננים על דלותו של “המעורר” – גם אני מתאונן. –

ושלום לך, אחי היקר, העמל והעסקן. ברוך תהיה!

יוסף חיים.

121. לא. ציוני

06 VI/22, לונדון.

וילקנסקי היקר, מ. בן-אליעזר, סופר צעיר ונלבב (הוא מ. לזרסון, מ. ג. וכו') כותב לי ארוכות על מאמרך “זרמים שבספר, א'”. כל-כך הוא מוצא חן בעיניו, ביחוד על אשר אין בו “דברי-קנטור לשוא”. ומכאן תשובה להערתך על אשר השמטתי מבטאים כעין “חכם ז’ארגוני” וכיוצא בזה. הלא גם הם, החכמים הז’ארגוניים, מאמינים, כמונו, בישרתם ובקרבתם לאורחא דמהימנותא,⁶⁷¹ והראיה, סופרים כז. י. אנכי, י.ד. נאמר “Япошки” ⁶⁷² בשעה שהם אינם בזויים כל עיקר?! בנוגע למאמרו של רייזין בפרט כבר דיברו עליו הרבה. “הטון הפרוקלאמאציוני” – והם אומרים, כי הטון שלנו הוא פרוקלאמאציוני. אך די. מאמרך “רוחות-קיץ” הולך ומסתדר בדפוס. הוא, לדעתי, טוב עד מאוד, וכמדומני שאין בו כלום מה לתקן, אם לא לחשוב את הפראזה “נלחמו החיים נגד החיים בעד החיים”, שהיא בּאנאלית במאוד ושיש לי יצר-הרע גדול להשמיטה, וכמו כן “הכל מתפרק מחוליותיו”, שמרבה אתה להשתמש בפסוק זה. אחרי ישוב-דעת ארוך עם עצמי החלטתי לבלי להעניק לו כל הערת “מערכת”. “מנגינות אוקטובר”⁶⁷³ מדברות בפני עצמן. וביחוד, שאין בו אף מלה אחת שעבר עליה זמנה והרי הוא כאילו נכתב היום. ולהיסטוריון איני חושש. יכול אתה להוסיף בסופו את היום שבו נגמר המאמר. את “הקרע” קראתי וקראתי וקראתי – ומצאתי שאינו ראוי ל“המעורר”,

• כמובן, לא מפּני שדעותיו של “עורך” “המעורר” שונות מדעותיך, שהרי ניתן מקום לקלוזנר, למרמר, לראדלר וכו', שדעותי, או, יותר נכון, שמצב-רוחי, הן כל-כך רחוק מדבריהם, אלא מפּני שצורת ההשקפה הזאת מתאימה יותר לז’וּרנאל, לספר שנתי, אבל לא לקונטרסַי הדלים. תדע, שאפילו את “מכתב ארוך”⁶⁷⁴ לא הדפסתי ב“המעורר” גופא. אילו היה כסף בידי, כי עתה הוצאתי את “הקרע” בתוצאה מיוחדת. ועוד נתישב בדבר.⁶⁷⁵

122. לשמעון ביכובסקי

06 VI/23, פרייטאג'⁶⁷⁶ לונדון.

ביחובסקי.

קיבלתי את איגרתך מיום 20 יוני. שלשום כתבתי לך לפוצ’אָפ, אתמול – להומל. עתה עוד פעם להומל, והא לך תשובה על כל שאלותיך: א) אם קיבלתי את הששים רובל – קיבלתי. ב) אם קיבלתי דבר-מה מ“עזרה” ומה כותבים – קיבלתי, וכותבים, שהקביטאנציה⁶⁷⁷ ששלחתי להם מכאן פסולה היא עפ“י טעות הקוֹנטוֹרה של פה, ואי-אפשר לקבל את הסחורה, ולפיכך רצתי אתמול בכל כוחי אל הקוֹנטוֹרה וקיבלתי קביטאנציה אחרת ושלחתי ל”עזרה“. השדים השיאוני לשלוח ע”י קונטורה. את הרשימה לשם שלחתי. הכל מילאתי. ג) אם שלחתי כל מה שביקשת – שלחתי ושלחתי ושלחתי, אלא ש-100 “נסיונות” לשלוח על שם זלאטופולסקי⁶⁷⁸ לא ביקשת ולא שלחתי. עתה כשאתה מבקש אני שולח.

אתמול שלחתי גם חו' אחת מן “המעורר”, ה', להומל. כן כתוב לי דבר מדוייק על דבר חותמי פוצ’אֶפ (עיין מכתבי מדאתמול). ואתה תחזה את אורי-ניסן⁶⁷⁹ ותאיצהו לשלוח את הכתב-יד⁶⁸⁰ בשביל “נסיונות”. ושוו בנפשכם, שאין ימי אוקטובר⁶⁸¹ חדשים בתוככם ושהכל עולה בשלום. “המעורר”, כמדומני, שיתקיים; אם יתפתח – זה כבר תלוי בכם ולא ב“ראֵה, יוסף חיים”, כי יוסף חיים רואה ורואה, אלא שעיניו כהו מראות.

“וכבר מילאתי את המכתב בעסקנות גמורה”,⁶⁸² אלא שאני לא “נמלאיתי” ומחכה ל“המשך יבוא”.

י. ח

25 "נסיונות לפוצ’אֶפ שלחתי.

י. ח.

123. לר' בנימין

לונדון, 06 VI/24,

ראדלר, חיכיתי למכתבך בכליון-עינים, וכשבא, שמחתי עד כמה שאני מוכשר לשמוח, ביחוד עכשיו, כשאנו תמים לגווע.⁶⁸³-

מה שלומי? – קראתי היום את הכרוניקה של ה“יאָבריסקאיה ז’יזן” ובכיתי. נתכווץ הלב. ונתכווץ, כמובן, לא רק מצרות הכלל. הכל ביחד. אבדנו כולנו…

מקום בשבילך יש “תמיד ותדיר”, למרות מה שכתביך אינם מוצאים חן כל-כך בעיני הדוקטור - - -וכו' ולמרות מה שלפרקים קרובים הם מצלצלים גם באזני כאַקוֹרד מוזר. היינה וברנה קילקלו את הספרות הגרמנית?! –

קונטרס ו' יצא בעוד שבוע לערך. מה יהא להלן – איני יודע. שלום לליאן.⁶⁸⁴ הלא כתבת לי, שהוא כותב איזה דבר בשביל “המעורר”. נוּ? אני שולח לבית-העקד שלו קונטרסי ה‘, ו’.

הטכניקה של החלק הראשון של “מגילת שגיון” היתה באמת גרועה עד לקיצוניות. מחכה אני למכתבך הארוך-הערוך.

באהבה רבה, אחיך יוסף חיים.

124. לא. ציוני

06, VI 26, לונדון.

וילקנסקי היקר!

זה עתה קיבלתי איגרתך. אם להדפיס את “הקרע” בקונטרס מיוחד, למשל כזה של “מכתב ארוך” שלי, יעלו 32 עמודים, ומחיר ההדפסה של אלף אכּסמפּ. כאלה - יותר ממאה מארק. עצתי, אם אפשר לך להדפיסו ב“העומר” – מוּטב. כתוב לי ואשלחהו לשם. ובנוגע לדעתי עליו, כשהוא לעצמו, כלומר, לערכו הספרותי – חושש אנוכי, שהנני קצת חשוד בדבר זה. אני אוהב את אופן כתיבתך, אבל הכרתי⁶⁸⁵ הציונית יונקת מצינורות אחרים. בכלל, אין למדין ממני ומהכרתי הציונית גם יחד, שהרי כבר לא הכל חי בי… קשה עלי עתה הכתיבה והנני מתחרט על שהתחלתי.

את כסף החתימה מסאמבורסקי קיבלתי. תודה לו. בנוגע למחזות הנה אני כתבתי רק קומדיה אחת במערכה אחת: “לעת עתה” (“הזמן”, ג'), שיצאה על-פי טעויות-דפוס כתותה ורצוצה וחסרת המחזה האחרון.⁶⁸⁶ – כמדומני, ש“הגיטו החדש” של הרצל בתרגומו של בריינין יאה לעניינך מכל מה שאפשר לי להזכירך. אם מאיזו טעמים לא תוכל להשתמש ב“הגיטו החדש”, אז שלוש דראמותיו של הירשביין הנן הקאנדידאטות הראשונות. מובן, שבערכן הספרותי אפשר להמליץ עליהן: אחרונה אחרונה חביבה.

ב.

אם לא יוכל “הקרע” להידפס ב“העומר”, הנני נכון להדפיסו על חשבוני (בצירוף ה-20 מארק, שאתה רוצה לשלוח), אך בכדי להחזיר את ההוצאות אי-אפשר יהיה בשום אופן להמעיט את מחיר החוברת משמונה ק"פ.⁶⁸⁷ השומע אתה?

125. לג. שופמן

06 VI/29, לונדון.

שופמן, יקחך אופל! כמה דק הוא מכחולך, כמה חדים צבעיך!

לצערי, נמסר כבר קונטרס ו' של “המעורר” כולו לדפוס וה“עיפים” שלך צריכים יהיו להמתין עד קונטרס ז'.

קובצו של גנסין כבר נהפך במחשבה לז’ארגוני – וגם מזה לא יָצא כלום. אין קובצים, כנראה! בדבר “נסיונות” עדיין אומר הוא לנסות. הוא לנסות ואני לעורר – בד בבד! את “דברך”,⁶⁸⁸ כמדומני, שאומר הוא להוציא בקונטרס מיוחד ב“נסיונות”.

שופמן! בשעה זו (אַל תתירא! אינני מתחיל: “בשעה זו, שהדם וכו'”; אני אומר להתחיל בפסוק פחות נורא – ) בשעה שסופרינו כולם עוזבים את הספרות בלשון עברית, אני מהרהר ברטט, שאתה לא תהיה בתוכם, ואולם מפני מה – איני יודע. יש שאני חושב, כי אתה לא תעזוב את הספרות הגוֹועת מפּני שלא תמצא כל ענין לעבור ממקום למקום, ויש – מפּני שלא תחפּוץ לעבור בסך. המַרשירוֹבקה⁶⁸⁹ הלא היתה בוודאי – תועבת נפשך. ואולם, בכל זאת: אם לא קשה לך, הודיעני-נא את יחוסך ל“שאלה” הזאת. הן ברקוביץ, ז. י. אנכי וכו' הנם יותר עברים ממך, ואף-על-פי-כן –

אבקשך להודיעני על קבלת איגרתי זו מפני שלבי נוקפי, שמא אין האדריסה נכונה, מאחר שהחלפת את מעונך ובמכתב לא נזכר ע“ז ואיכמ”ל.⁶⁹⁰

126. לד"ר יוסף קלוזנר

שבת, VI/30 06, לונדון.

יוסף קלוזנר,

הנני כותב בבית-הפּוסטה וממהר לכתוב בכדי שלא אאחרה. קיבלתי את מכתבך. תודה. קונטרס ו' נמסר כולו לדפוס. קונטרס ז' יֵצא בעתו בוודאי, ולכן אַל-נא תימנע משלוח איזה דבר בשבילו. במטותא…

במחברתך הרוסית עדיין יש לי צורך ונא לשלחה אלי.

שלך. י. ח. ברֶנר.

להיכן עלי לשלוח לך קונטרס ו'?

127. לר' בנימין

[לונדון,] 06 VII/2.

יהושע אחי,

חיכיתי לאיגרתך בכליון-עינים. לא ידעתי מפני מה אינך כותב. בא המכתב ושמחתי. מתי תשיב לי את ה“אוצר” ומתי תשלח לי את ה“טלטולים”? בהווייתי אין כל חדש, כמובן. דחיקא לי שעתא⁶⁹¹ ואיני שולח לך אלא שלושה רובלים שקיבלתי היום מרוסיה. מה אתה חושב לעשות בימות החורף הבאים? אפשר שיבואו הלום גנסין ובן-אליעזר. לכשיהיה לך דבר אלי – כתוב גלויה.

אוהבך בלב ונפש.

יוסף-חיים.⁶⁹²

128. לא. ציוני

06 VII/3 לונדון.

וילקנסקי,

התחלתי היום לסדר את “הקרע” שלך וכרצונך: בתבנית “המעורר” ובאתיות של “מגילת-שגיון”. בכמוּתו של הדבר טעיתי קצת. הוא לא יחזיק כל-כך הרבה כמו שאמרתי מתחילה, ואפשר יהיה לקבוע את מחירו ברוסיה 5 ק“פּ עם המשלוח, היינו באנגליה: 1 פֶּני. במכתבך הבא אל תשכח להוסיף להכתב-יד את השורות האחדות הצריכות לבוא עוד בסוף ה”קרע“. את “זרמים שבספר. ב.” שלח למען השם בהקדם ואתנהו עוד בחו' ז‘. אל תדאג לקורא העיף והנלאה מפרי עטו של כותב אחד. הלא אנו איננו כותבים בשביל קוראים, אלא בשבילנו בעצמנו, ולמה נחשוש? קונטרס ו’ יֶצא בשבוע הבא. ה”רוחות" שלך תפסו 6 עמודים. לא הבנתי את מה שכתבת, כי מאמרך ששלחת ל“העומר” נכתב לאחר כ"ה שנה. כלומר?

שלך בצפיה לתשובה

י. ח. ברנר.

129. לר' בנימין

06 VII/6, ערב שבת.

ליהושע בן-ישראל

אחי יקירי,

לברלין שלחתי לך איגרת פתוחה. אתמול קיבלתי את מכתבך הארוך-הערוך. ב“טלטולים” שלך אני רוצה, בכלל אני רוצה בכל, אלא שמכתביך איני רוצה להשיב: שלי המה. ברם, אם תתעקש – אשיב. למכתבים ארוכים ממני אַל תחכה: הלא יודע אתה שלא איש-דברים אנוכי, ובכלל, “אינך חולה” להבין הכל ברמיזה. בנוגע לה' השילינגים – בכל לבי ובכל נפשי, אלא שאיני יודע כיצד לשלוח. היצלח אצלך מוֹני אוֹרדר“?⁶⁹³ בכפרך גופא הלא אין פּוסטה? קונטרס ו' אפשר שאשלח לך ביום השבת הבאה (לא מחר, כמובן). על-דבר הסוף של “מגילת שגיון” כותב קלוזנר ש”יש בו דברים של טעם“, אבל מה זה שייך לאחה”ע?⁶⁹⁴ להפך, הלא הוא הטיף לעבודה צנועה וכו'. אדריסתו של גנסין:

С.Л. Быховскому, Почеп, губ. для Н. Гнесина

מצבו של “המעורר” – כמעט בטוח. ביחוד בצד הספרותי. מאחיך קיבלתי מכתב. אדם הגון ומיושב.

שלך אחיך יוסף-חיים.⁶⁹⁵

130. לי. ד. ברקוביץ

06 VII/6, לונדון.

ברקוביץ

בוודאי אתה יודע, שאני אוהב אותך. כזאת הגדתי גם לשלום-עליכם, אבי אסתר שלך, שבחדרו ראיתי את שניכם ושניכם מצאתם כל-כך חן בעיני. ואלא מפני מה נתאפקתי לבוא לפניך ולהודיעך את זאת עד היום? פשוט: יראתי. שלום-עליכם התפאר, כי תחת השפעתו נהיית לז’ערגוניסט גמור, והרהרתי: מרא דאברהם! אם בעל “ממרחקים”, “פֹרא-אדם”, “בכפר”, “אמיגרציה”, “וידוי” וכו' וכו' נהיה לז’ארגוניסט גמור – למה זה אנכי?… מובן, שלאהוב אותך לא חדלתי גם אז – אי-אפשר! – אבל לבוא ולבלבל את הראש… והנה מקבל אני היום מכתב מבן-אליעזר שבפאריז, שבו הוא מודיעני, כי ברצונך לשלוח לי איזה סיפור בשביל “המעורר”… האומנם? אחי!!…

בן-אליעזר כותב: “ברקוביץ שאלני ע”ד אדריסתך". מה פירוש? הלא אני שלחתי לך ללמברג כל חמשת קונטרסי “המעורר” שיצאו עד עכשיו, ושם הלא רשומה אדריסתי. אבקש להשיבני דבר ובהקדם.

י. ח. בּרֶנר.

131. לדבורה בארון

06. VII/7, לונדון.

אחותי היקרה-היקרה,

קיבלתי את רשימתך “רוצח” ועברתי עליה. היי ברוכה, אחותי!

אמנם, “מצוּדתך” היצירתית – עד כמה שאני יכול לשפּוט משלוש רשימותיך “בקרן חשכה”, “מיחוש” ו“רוצח”, אשר נזדמן לי לקרוא – פּרושה רק על רצועה קצרה משדה-החיים; ואולם ברצועה הזאת יש לך משלך: יש לך סגנונך, צבעיך ונפשך העברית הנאה. עדינה היא רחמנותך הסובלת…

לצערי, תהא רשימתך זו מוכרחת להמתין עד קונטרס ח' של “המ.”: קונטרס ו' יישלח לך לאחר השבת; ובשביל קונטרס ז' יש לי כבר רשימה משל שופמן.⁶⁹⁶

את הבכיה שבסוף חושבני שצריך יהא להסיר. די, כמדומני, בשורה: “אי חברברת” וכו' ובשורה של מַקפים רחבים (тире) שאוסיף אחריה. כמו כן, כשאַת כותבת מתחילה: “נתבלבל מוחו של מנדיל ולבו התחיל דופק-דופק. נעשו עיניו בולטות” וסוף-פסוק – הרי זה חזק כל-כך, אבל כשאַת מוסיפה לזה קו באנאלי כמו “ושפתו התחתונה רעדה”, הרי אַת מקלקלת בידים, והרושם הולך ונפגם. ולפיכך, הרשיתי לעצמי למחוק גם את שלוש המלים האלה.

נוּ, היי שלום, אחותי, וקבלי-נא את כל הרגשים הטובים אשר בלבי אליך.

י. ח. ברֶנר

132. לא. ציוני

[לונדון, 1906.VII.10].

עברתי שתי פעמים על חזונך, וזה מה שיש לי להעיר:⁶⁹⁷

התוכן – הדראמה בנפשו של הרב – ישן. כבר דשו בו רבים. ואולם בידך עלה להעלות איזו קווים חדשים. בשביל כך יש לדבר זה ערך ספרותי לא פחות מבינוני, ובכל אופן, ראוי וראוי הוא להיקבע בדפוס.

אין זו פּיֶסה⁶⁹⁸ במובן הרגיל, מפני שאין כאן נפשות פועלות, והרי זה רק ציור מן החיים, מוּרצה באופן חזיוני. הכל פשוטים ובולטים, אבל אין הם גדֵלים, אין הם עושים. התעלפות לאו כלום היא.

המחזות נחמדים כולם. לא היה לי לציין דבר, אלא בשניים שלושה מקומות, מה שעשיתי, ברם כל זה לא חשוב כל-כך. המחזות נחמדים.

השם. “לפני שואה” – מדוע “לפני”? “השואה” הלא לפנינו היא.

“מחזות בשלוש מערכות”.⁶⁹⁹ המערכות הנן פה שלוש לכל הדעות, ואַל תפקפק בדבר, ואַל תעיין בפוסקים.

עצתי: העתק ולא בחפזון את יצירתך זו אל הנקי (וממילא יֵצא העיבּוד הנחוץ) ושלחה אלי, ואני כבר אשתדל שלא תישאר בכתובים. באופן היותר רע, הריני מפשיל את שרווּלי ומסדר את אותיותיה ומוסרן אל מכונת ההדפסה.⁷⁰⁰

133. לשמעון ביכובסקי

06 VII/10, לונדון.

ביחובסקי,

קיבלתי אתמול את מכתבך הסגור עם שירי י“ש⁷⁰¹ והיום את גלויתך מי”ז⁷⁰²6. בוודאי קיבלת כבר את גלוייתי ששלחתי לך ביום השבת העבר. חדש אֲין. עם “עזרה” אני אובד את ראשי – מה לעשות, מה לעשות, אין ידיעה, כתבתי, כתוב גם אתה לשם. קונטרס ו' יוצא בשבוע זה. פּרוספּקטים חדשים אני מדפיס במספר שני אלפים. קונטרס ז' יצא בן חמישים עמודים. באמריקה הוא נמכר במכירה לאחדים והם שולחים לי מיד את הכסף – וזוהי התשועה היחידה. מקונטרס ו' וגם מן הפֹרוספקט תיהנה. חוברות “המעורר” ו“נסיונות” שלחתי לך כבקשתך במכתבך שלפני האחרון. יותר לא אשלח לך עד שתקבל אלה. על-דבר וארשה לא אוכל להגיד דבר. ודאי שטוב היה אלמלי ישבת שמה. שטיבל כתב לי לפני שבועות אחדים, כי הוא נכון לעשות למענך כל אשר יוכל. קיבלתי היום מכתב תלונה מצבי כהן (קאָלמי, גרשוביץ), ששלח לך דמי חתימה לחצי-שנה ולא קיבל כלום. מפּני מה לא קיבל אני כותב לו, אבל עליך להשיב בתנאים כאלה לכל חותם. הלא כתבתי לך, כי גם “תושיה” נתמנתה לסוכנת ל“מעורר”. אבל מה לעשות, והדבר בכלל אינו הולך למישרים עם חוברות “המעורר”. הוֹוה על הוֹוה ושבר על שבר. עיקר שכחתי: “בינתים”⁷⁰³ קיבלתי היום, והתאמין לי, אין לי פנאי למקרא. מיד, כצאת קונטרס ו' לאור, הריני ניגש להדפסת הסיפור הזה.⁷⁰⁴ נוּ, היה שלום, וכתוב ל“עזרה”. המשלוח של “נסיונות” להאפט היה בידים אמונות, ואני בטוח, כי כבר הגיעו למחוז-חפצם.

מר גרשוביץ כותב, כי לא ענית לו על כל מכתביו הכפולים.

134. לצ. ז. וינברג

06 VII/10, לונדון.

למר צ. ז. וינבּרג, אַבגוּסטוֹב.

אדוני,

קיבלתי מכתבך. את ציוריך יכול אתה לשלוח לי ואשים את עיני עליהם. אם יסכנו ל“המעורר” – אשמח מאוד. לצערי, אין מערכת “הזמן” שולחת לי את עתונה ואין אני קורא את העתון הזה אלא באקראי, ואף-על-פי שנזדמן לי פעמים אחדות לעבור שם על איזו מכּתביך ולמצוא בהם זעיר-שם קו הגון, לא אוכל עכשיו לדון עליהם לפניך בבירור. –

על יתר דבריך הנכוחים אין לי מה להשיב לך. לך ושווע “שמע ישראל!” לא אוכל לומר ש“משתתף אני בצערך”, מאחר שהוא הוא צערי וצערם של כל סופרי ישראל בזמן הזה. מה לעשות… בכל אופן, לא “להשליך את העט מיד”. אלא להישאר אחרונים על החומה…

הצעותיך טובות. צדקת גם בה, שטוב היה אלמלי יסדו במה אחת גדולה במקום לבנות במות במות קטנות, איש לעצמו. אולם הלא עכשיו אין לנו לא במות גדולות ולא במות קטנות. אורבאניזאציה – ודאי דבר גדול הוא. אבל כלום לא ניסו גם את זה? כלום לא - - -⁷⁰⁵ “יבנה”⁷⁰⁶ סוכנים ספרותיים וכו'? הא למדת, שעתה - -

• ⁷⁰⁷ ליחידים-השׂרידים אלא לעשות בעצמם כל מה שהיו צריכים לעשות מאות ואלפים…

בכבוד

י. י. בּרנר

P. S. מַרקאות⁷⁰⁸ לתשובה אַל תוסף לשלוח לי, מאחר שלא אוכל להשתמש בהן כאן. בקרוב אשלח לך פֹרוספּקטים של “המעורר” למחצית שנתו השניה.

135. לאפרים א. ליסיצקי

06 VII/10, לונדון.

למר א. א. ליסיצקי

אדוני, שירך “לפני הרעם” יבוא בקונטרס הבא, ז‘, של “המעורר”. קונטרס ו’ אני שולח לך בשבוע הזה. –

נעים לי להודיעך, כי על-פי שירך זה מוצא אני בך סימנים של כשרון פיוטי הגון.

תודה בעד דברי מכתביך הנוכחים.

בכבוד

י. ח. בּרֶנר.

136. לצבי כהן

06 VII/10, לונדון.

למר צבי כהן

נצטערתי מאוד למקרא מכתבך. מר ביחוּבסקי הוא איש ישר, אלא שבשבועות האחרונים היה בקיוב ובהוֹמל, ואולי לא הגיעו לידו מכתביך. אתה שואל “במי האשם?” אבל דע לך, אדוני, כי עד אשר יעלה בידי להמציא את חוברות “המעורר” לרוסיה – עוברים שבועות וירחים, וצערי והפסד-ממוני עולים על זו של חותמיו. בכל אופן היה בטוח, כי תקבל על-ידי הסוכן הנ“ל את שש החוברות של מחצית השנה הראשונה. מקווה אני, כי להבא תקל הכניסה ויבואו איזו סדרים בנוגע לחותמי רוסיה, כי “תושיה” מקבלת עליה מעכשיו את הסוכנות של “המעורר”, ו”המעורר" יגדל בכמותו ויוטב באיכותו, למרות המצב הנורא שכולנו נמצאים בו.

בברכת-שלום ובכבוד

י. ח. ברֶנר.

לדאבוני לא נזדמן לי לקרוא את ציורך “תכלית” ב“הזמן”. אולי תוכל להמציאהו לי על-ידי פוֹסטה ואני אשיבהו אליך לאחר שאעבור עליו?

137 לר' בנימין

[לונדון] VII/12 06.

ראדלר,

הריני שולח לך באחריות כל היקר לי בצרור מכתבַי, ואתה עבוֹר עליהם והשיבם לי גם כן באחריות.⁷⁰⁹

דברי צייטלין ב“הזמן”, שגנבתי במסירות-נפש מבית-העקד בשבילך, תשאיר אצלך. קיבלתי היום מאמר מ- -, שבדוחק גדול אפשר יהיה להדפיסו. איגרתי אליך לברלין נתקבלה על ידיו. כך הוא כותב לי. חבל.

שילינגים אחדים (יותר מה') אשלח לך באלה הימים. עתה אני לווה פרוטות אחדות בכדי לשלוח לך את הצרור הזה.

ב“ששוני” מן“המעורר” אל תקנא. קונטרס ו' עם פּרוספּקט חדש אשלח לך ביום השבת הבא.

קשים עלי החיים.

יוסף חיים.

138. לשמעון ביכובסקי

[אמצע יולי, 1906, לונדון]

יודע אני, שמצפה אתה למכתב ממני, אבל מה אעשה לך. מ“עזרה קיבלתי גלויה מ-25/6 (למספר הרוסים, כנראה) ש”מחר יתקבל הטרנספורט ולא יאוחר מיום ה' אשלח לכולם“. נוּ, ואתה לא קיבלת דבר עד היום! כמו כן משטיבל איני מקבל שום דבר. חו' ד-ה: שלחתי לו בעצמי. הקיבלת ו', ששלחתי לך (אכס. א') זה כשני שבועות? א”נ⁷¹⁰ כותב לי. מתיישבים אנו על-דבר ביאתו ללונדון. אני רוצה בזה. אני כותב לו היום להומל גלויה שניה בזה. – ראה נא, מאיש-הורוויץ לא נעניתי עד היום. – ע"י “תושיה” יש לי כבר שלושה חותמים לשנה. שלחתי לשם. כסף לא קיבלתי עוד. ראבּט 25%. קונטרס ז' נמצא כבר בדפוס (בן יותר מ-50 עמודים). כל תשועתי היא אמריקה, שמוכרת מספר אכסמפּלרים ומשיבה לי את הכסף. חוץ מזה – הכל הבל. גם גאליציה, גם לונדון, גם רוסיה האומללה שלך. אוי! “בינתיים”⁷¹¹ יוצא מתחת מכבש-הדפוס. מה לעשות אתו ולאן לשלוח – איני יודע. יגעים הדברים.

שלך יו"ח.

139. לצבי כהן

06 VII/19. לונדון.

למר צבי כהן.

אדוני,

את ציורך “תכלית” קראתי. לציור כזה לא הייתי נמנע מתת מקום גם ב“מעורר”. הואל, אפוא, ושלח איזה דבר מהני מילי מעליותא⁷¹² שיש בילקוטך.

בכבוד,

י. ח. ברֶנר.

140. לא. ציוני

06 VII/19, לונדון.

יצחק,

הנני להשמיעך חדשות. מפני סיבות טכניות (כלומר, זה שהמדפיס אינו רוצה להקיף) הנני מוכרח לתת את “הקרע” שלך, שנסדר כבר כולו ונמצא במכונה⁷¹³ - בקונטרס ז' של “המעורר”. הקונטרס יהיה בן 38 עמודים ומאמרך זה עם “השורות האחדות” המוּספות יחזיק 18 (37 שורות העמוד). ואולם בעד ה-20 מארק שלך ציוויתי להדפיס ביחוד ובמעטפה מיוחדת 500 אכסמפּלארים, ואתה תעשה בהם מה שתחפוץ. ב“המעורר” אכתוב גם אני איזה עמוד ע"ד הקרע הזה. מובן, שבספּאראטים לא אתן את העמוד הזה. הספּאראטים יהיו עם שמך על כל עמוד ובהָדר, כיאוּת. מה לעשות…

החוברת תצא במועדה. כלומר, בעוד שבועות אחדים. הספאראטים יהיו, כמובן, עוד קודם ואשלחם לך. את ה“בקיץ” שלח ואראה. ד“ר קלוזנר הזמין כבר מקום בקונטרס זה בשבילו (16 עמודים) לדבר “ע”ד המאורעות” האחרונים. אבל ספק בידי אם יעלה לו הדבר. הוא חולה. בכל אופן אשתדל לעשות מה שביכלתי.

לחתומיך שלחתי. לאחותך גם את הקונטרס הראשון ובאחריות. אך האלוהים הרעים יודעים אם תקבל. בכלל, עם רוסיא הדברים יגעים. ודא עקא,⁷¹⁴ שהכל תלוי במקרה.

ראדלר מתאונן לחינם. אני שולח וכותב לו כסדר. מה את “השואה”⁷¹⁵ שלך. מארץ-ישראל דורשים ודורשים את המין הזה. בדבר הפעולות והדברים בפּיאֶסה – לא הבנת קצת. אין אני אומר שהגיבורים צריכים לחטוב עצים בחזיון. ודאי שצריכים הם לדבר. אבל המומנט העיקרי, המומנט שבו מתגלה אופיים, - צריך להיות מומנט של עשִׂיה ודיבור כאחד; לאמור: איזה צעד… ואין כמ"ל.⁷¹⁶

קיבלתי דבר מאחיך (חתם: א. זרחי) בשביל “המעורר” ויבוא בראש איזו חוברת. הודיעהו נא על זה. ע"ד “רוחות הקיץ” שנדפסו לחינם, הצטערתי מאוד.

שלום

יוסף חיים.

140^א. ליקיר וַרשבסקי

06 VII/20, לונדון.

למר יקיר ורשבסקי, וארשה.

הריני מחזיר לך את מאמר-הביקורת של פ. לחובר ע“ד אָש, ולא מפני שאינו ראוי לדפוס, אלא מפני שיש כבר בשביל “המעורר” מאמר-ביקורת על הסופר הזה מאת מ. לזרסון,⁷¹⁷ שכבר הבטחתיו להדפיסו, ומובן מאליו שאין אני יכול לתת ב”מעורר" הקטן שני מאמרים רצופים על מסַפר אחד.

בנוגע למאמרו של מר לחובר כשהוא לעצמו, אני מוצא, כי יש בו חוש של מבקר הגון לעתיד, וגם את המאמר הזה, שהטכניקה שלו עדיין רפויה היא, אפשר היה להדפיס באיזו תיקונים. ביחוד בסוג מאמרים הבנויים באופן כזה צריך להתרחק מציטאטות ארוכות. אפשר וצריך לכתוב, למשל: “כשאתה קורא את ציורי-הנוף של אַש אתה נזכר באגדה הילדותית וכו' (עיין אַ שלעכטער צייט", 57)”. השוה לזה, כיצד הדבר יוצא אצל מר לחובר בעמוד 3. הציטאטה הארוכה מ“יצא וחזר” הובאה גם ב“הדור” במאמר-ביקורת על אַש. כמו כן סופו של המאמר, עם ה“אמנם שומעים אנחנו כבר את הד-פעמיהם”, מזכיר את בריינין… וכיוצא בזה.

רוצה הייתי מאוד שיתוקן המאמר הזה ויישלח ל“הזמן”, אך שלא יישאר בכתובים. אולם אם יש את נפש מר לחובר לכתוב סריה של מאמרים על ברדיצ’בסקי, נומברג, ברקוביץ, שופמן, שניאור, אזי בתוך הסריה הייתי יכול להדפיס גם את המאמר הזה בפרק השני או השלישי. מובן?⁷¹⁸

תמיה אני, אדוני, על שלא הודעתי במכתבך, אם קיבלת את “המעורר”, ד‘, ששלחתי לך על-פי האדריסה של הגבול⁷¹⁹ וגם את יתר הקונטרסים עד ו’, שציוויתי על בית-מסחר-הספרים “עזרה” בפטרבורג לשלחם אליך. לתשובתך אחכה.

י. ח. בּרנר.

ומה את הבטחותיך אתה בנוגע ל“מעורר”?

141. לצ. ז. וינברג

06 VII/22, לונדון.

למר צ. ז. וינברג.

אדוני,

רשימתך“חשד” נתקבלה לדפוס. “המעורר”, קונטרס ז‘, יֵצא לאור בעוד שבועיים ורשימתך תבוא, דומה אני, בקונטרס ח’.- - -⁷²⁰

הקיבלת את הפּרוספּקטים ששלחתי לך במעטפה פתוחה?

את סיפּורך ב“צייט”⁷²¹ לא קראתי, ולכן איני יודע מה להשיב לך. בכלל, אני מתפלל לכל הסופרים הכותבים גם ז’ארגונית לתת את פּרי-רוחם בעברית מתחילה או לאחר כך- אחת היא.

ואתה עבוד ושים את לבך לכל הצדדים שבחיים ועבוד. לדעתי, הגון הוא כשרונך הסיפורי.

שלך בחיבה

י. ח. בּרנר.

142. ליצחק קצנלסון

06 VII/23, לונדון.

לקרוב ל“גבולות ליטא”⁷²² ואוהב כוכבים.

ועלמות וכותב שירים כה יפים – שלום ושלום!

קיבלתי את איגרתך, יצחק קצנלסון היקר, והנני אומר לך: “תודה!” –

שאלה היא, “אם יש לי צורך בשירים ובפרוזה” – ובמה יש לי צורך, אם לא בשירים ובפרוזה?

צר רק, שלא ידעתי את זאת לפני ימים אחדים, כשהדפסתי את הפּרוספּקט בדבר “המעורר” למחצית שנתו השניה –

אכסמפלארים מועטים מן הפּרוספּקט הזה הריני שולח לך במעטפה מיוחדה ופתוחה. אם תקבלם, תודיעני על זה.

וברכתי וחיבתי רבות-רבות אליך,

י. ח.ברֶנר

48 Mile End. Rd. E.

143. לא. ציוני

26/VII 06, לונדון.

את ה“בקיץ” שלך שלח. בודאי כבר ראית, שהד“ר קלוזנר מדפיס את מאמרו המובטח ב”הזמן“. אני לא קראתי אלא את ההתחלה, וכנראה מצא בעצמו שמאמרו ראוי יותר ליומן מאשר ל”מעורר", אף על-פי שגם “המעורר” אינו “ז’ורנאל סריוֹזי”. אמת, מקום אין לי גם בלי מאמרו (את ה“דראמה”, מאמרו של אחיך,⁷²³ אני מדפיס בחו' זו), אבל לכשתשלח לי, אמצא עצה גם בשביל מאמרך. –

ובדבר השמטת האברך מה“שואה”⁷²⁴ – מה אתה מדבר! לא צריך! אם רצונך בכך – שלח את המחזה לארץ-ישראל תחילה. לגנסין זה⁷²⁵ (אחי א. נ. גנסין) כבר כתבתי שיש מחזה כזה, אף על-פי שלא מצאתי לנכון להזכיר את שם המחבר. ולכן שלח ומשם ישלחו לי את הכתב-יד ואתן את ההתחלה ב“מעורר”, ט'.

את הליטרא טורה הס“סית⁷²⁶ אמציא לך. את ה”נייער וועג"⁷²⁷ שלהם הלא אתה רואה בוודאי.

מאמרו של קליינמן הלא אינו ע"ד הרצל אלא “ליום פטירתו”. בכאראקטריסטיקה מקפת – אדרבה ואדרבה. קיבלתי, אמנם, בימים האלה כזו מסופר מפורסם, אך לא אוכל להדפיסה. מקווה אני, כי שלך תהיה יותר הגונה. – מזכיר אתה “זרמים. ג'” – וב'? ואת המארקים שלך שלח. אני נצרך. מה לעשות את הספּאראטים⁷²⁸ נתיישב.⁷²⁹

144. לשמעון ביכובסקי

06 VII/2, לונדון.

P. S.⁷³⁰ אחרי כתבי את שתי הגלויות קיבלתי את גלויתך, שמעון. בימים האחרונים לא שלחתי לך דבר ולא אשלח. קצרה נפשי בשליחות האלה. מן החוברת הששית לא שלחתי ל“עזרה” כלוּם. גם בשבילך לא אשלח לוַארשה, עד אשר תהיה שם ממש. דע לך, כי לאחר המשלוח ל“עזרה” נשארו לי מחוברות א‘, ב’, ג' – מ-30 עד 40 אכס. מחוברת ד' – כמאה ומחוברת ה' – כשתי מאות. מחוברת ו', שלא שלחתי לרוסיה, יש לי משלוש עד ארבע מאות. כל זה הייתי יכול לשלוח לך, אילו הייתי יודע שזה יביא לאיזו תכלית. כמו כן בדבר המודעות ברוסיה עליך בעצמך להודיע בשמך הכל על “נסיונות” ו“המעורר” ביחד. אנחנו צריכים לעשות כל מה שביכולתנו.

145. לשמען ביכובסקי

06 VI/30, לונדון.

קיבלתי את עשרת הרובלים. כמו כן קיבלתי מכתב מודיע מ“עזרה”, ששלחה לך 200 “נסיונות”, כמו כן 25 אכס. מקונטרס ה‘. קונטרס ו’ הוחרם מפני המאמר “זכור!”.⁷³¹ מה אתה אומר לזה? נוּ, עתה כך. עד שלא תסע לוַארשה לא אשלח לך דבר: היום קיבלתי בחזרה חבילה קטנה של “המעורר”, ששלחתי באחריות לאיישישוק, לאחותו של א. ציוני. ולכן, ראה למען השם לנסוע לוארשה וּמשם להודיע בשם עצמך בעתונים על “המעורר” ו“נסיונות”, שיפנו אליך לשם, ולספר במודעה דברים כהווייתם. המודעות תעלינה לך בכסף, אבל כך צריך להיות. אני לא אוכל לפנות אל “הזמן” בבקשת מודעה, מפני שיש איזו סכסוכים בינינו. – אם שלחה “עזרה” לכל החותמים, אז ודאי ששלחה גם לחותמי קיוב, כי הרשימה שלחתי. בדבר המשלוח האחרון – כמדומני, ששלחתי בשתי חבילות. מובן, שאני איני רושם את כל מה שאני שולח, ולכן בדוק במכתבַי. סוף-סוף, לא קיבלת את כל מה ששלחתי לך. ומה את זה ששלחתי לך לקיוב? מש“י הורוויץ קיבלתי מענה. הקיבלת את מכתבי הסגור עם האטרקה⁷³² וזאת לגנסין. ואומַר: מדוע אין כל אינסטרוּקציה בנוגע למודעה ע”ד “נסיונות” על המעטפה? מה “מוכן לדפוס” וכו‘? ואם בכלל – היש איזו תקוה להוצאה זו? – אשתדל ליפּות קצת את השער, אף שגם לי אין צורה מסויימה וכו’. החוברת מחזיקה 32 עמודים אותיות חוץ מהמעטפה. הפוֹרמַאט ממש כזה של סיפורי צ’יכוב. קטעי השירים הרוסים אני מדפיס באותיות לאטיניות. משופמן יש לי בשביל קונטרס ז' ציור בשם “עיפים”. היש תחת ידך ממנו דברים חדשים? ומה אתה מחשה? הנני שומע לקולך ומדפיס 3000 אכסמפּלרים מ“בינתיים”, אף על-פי שלדעתי זה קצת יותר מעל המידה. הלא אין קוראים ללשון-קודש. לחלוטין. – ומה עם בואך לכאן? בוודאי קיבלת את האטקריטקה⁷³³ שלי בתוך מכתבי לביחובסקי. גם בן-אליעזר מתעתד לבוא הלום מפּריז. הוא הנהו שם בבחינת גנסין בהומל… האמת, כי ברוסיה מתחיל לצאת לאור עתון חדש בלה"ק⁷³⁴ בשם “היום”? וחוץ מכל אלה אין כל חדש, כמובן, והכל כדאתמול. מילא.

יוסף חיים.

“המעורר”, ז', יֵצא בעוד שבועיים. בדבר “בינתיים” אני מחכה לתשובה על מכתבי זה.

146. לא. ציוני

י“א אב, תרס”ו, לונדון [2.8.1906].

יצחק יקירי,

בכדי לתת מקום לה“בקיץ” (ובאותיות לא קטנות) מוכרח אני להוציא קונטרסי ז' וח' של“המעורר” ביחד, שאם לא כן, אז תמלא אתה ואני כל החוברת, ומה אעשה לשאר החומר שאינו סובל דיחוי? וככה אני עושה. החוברת הכפולה תכיל כשמונים עמודים. בדבר הספּאראטים כברנעשה מעשה, 500 אכ., וישוב-הדעת שהזכרתי אינו אלא בנוגע לזה: אם אשאירם אצלי ואם אשלחם לך. ובהיות שהחוברת יוצאה כפולה וגם מחירה יהיה כפול, אין להתחרט על שהשקפתך תהיה מצויה ב“שוק” לבדה ובמחיר מצער. חוץ מזה, “המעורר”, כפי שאתה רואה מן המעטפה של החבילה ששלחתי לאחותך והוחזרה לי, בא לרוסיה באקראי (תוכל לשער מזה את מצבי החמרי). המארקים שלך בוודאי יתקבלו היום או מחר. ממאמלל קיבלתי ידיעה ע“י איש שבא מהתם להכא – שהאיש, ששלחנו לו, דחיקא ליה שעתא השתא.⁷³⁵ את ה”לפני שואה" שלח אלי מתחילה, אם רצונך בכך, אף שספק בידי, אם יוכל לבוא בחוברת הבאה. בסופו אל תכתוב: “ומתעלף”, וגם לא “מים!”, די בכך: "(ראשו צונח מעל הכר).

רחל: אבא!… (לקול קריאתה נכנסים חיים וכו')".

הזכירני במכתבך הבא על הליטראטורה של ס. ס., ובדיוק מה נחוץ לך ואשלח לך.

רוחי מדוכא וקשה עלי הכתיבה.

שלך בלב ובנפש

יוסף חיים.

החוברת תצא לאור בעוד שבועיים לערך. מן הפובליציסטיקה ש“בקיץ” שבעתי רצון.

147. לג. שופמן

06 VII/3, לונדון.

שופמן,

באקראי נמצאו בידי היום 6 שילינגים ושלחתים לך. יש, אמנם, קצת בושה בדבר לשלוח סכום כה, אבל כבר אמר החכם: "ההכרח וכו'.

בדבר בואך הלום – מדוע לא? אם רק תמצא לך להוצאות-הדרך וגם 5 ליטראות שטרלינג להראות לממונים על הכניסה שבכאן (את זה אפשר ללוות). מובן, שלצפות לאיזה דבר מיוחד בלונדון – אָין. פה, כבכל מקום, אין כלום. לחלוטין. Смысл⁷³⁶ - אבל היכן ישנו? כמדומני, שכבר באה העת לנו להתרגל לשכוח את המלה הזאת…

מתעתדים לבוא הלום גנסין, בן-אליעזר (זה האחרון הנהו בפאריז). לימות-החורף אפשר שישוב הלום גם ראדלר. רוצים היו לבוא הלום גם הלל צייטלין, אהרנסון (ז. י. אנכי). דעתי על זה? איני חושב, כי נמות פה ברעב. אנשים, שאינם שומרים את מיטתם, לא ישׂתכּרו ללחם וטה? בִתמִיָה?~

לפני ימים אחדים קראתי שנית את “כחום היום”, “בבית זר” “יונה”⁷³⁷ וכו'.

ובנוגע ל“כתפי” (הרוחניות וקצת גם הגופניות) לא טעית לגמרי,⁷³⁸ אבל מה בכך, ואני הנני איש שאינו מחכה כבר אף לאיזה צל של דבר. החשבון ברור והרי כבר כאילו איני. מה שאני עדיין מתקשה⁷³⁹ ומטפּל ב“מעורר” – אי משום הא לא איריא⁷⁴⁰: אין בכוח ילוד-אשה לקבור את עצמו לגמרי.

קונטרס ז‘-ח’ של “המעורר”, שבו יבואו “עיפיך” (מפני סיבות טכניות הנני מוכרח להוציא קונטרס כפול, בן 70–80 ע'), יֵצא בעוד שבועיים.

מצבו החומרי – בלונדון יש קונים מארבעים עד חמישים. ברוסיה הדברים יגעים לגמרי. התשועה היחידית – אמריקה, אך עד כמה תארך ועד כמה אפשר לסמוך עליה – איני יודע.

כי אין כבר ספרות עברית בעולם, בזה אין לי שום ספק. קוראים – איני יודע, אם יש כמאה בכל העולם. פה בלונדון יש משניים ועד שלושה. אולי.

גלויתך האחרונה קיבלתי וגם שלחתיה לראדלר שיקראה גם הוא.

את ה“כסף” שלחתי ישר על שמך (אצל א. ביילין).⁷⁴¹ האדריסה כמו מעל"ד.⁷⁴²

148. ליעקב פיכמן

06 VIII/9, לונדון.

ליעקב פיכמאן,

יקירי,

קיבלתי את ה“מנגוהות לנגוהות” (דבר נפלא!) ויבוא בקונטרס ט' של “המעורר”. ז‘-ח’ (חוברת בת 76 עמודים) יוצאים בשבוע הבא. ההרפתקאות והיסורים של כל צעד קטן שבקטנים – אין לשער ואין לתאר.

מדוע לא פניתי ליהודה שטיינברג? ולמי, שלא ממכרי הסופרים, אפילו אלה שידעתי את אדריסותיהם, פניתי? ואיך יכולתי לפנות, אם לא הייתי בטוּח, שהדברים שאקבל יזכו לראות אור?⁷⁴³ עד היום הכל נעשה במקרה. וכלום יש הזמנות בדבר? הנה שלחת דבר – תבוא עליך ברכה! ישלח יהודה דבר – תבוא גם עליו ברכה!

ומכרי הסופרים, שפניתי אליהם, אמנם, לא נענו זמן מרובה, וגם אותם איני מאשים. המצב ידוּע ומובן. עתה החלו להתעורר קצת. הלוואי!

השקפותי על הז’ארגון הנן, כמדומני, דווקא השקפותיך אתה. על עתידות איני מדבר, אך רוצה הייתי, שתהא היצירה העברית בלשון-הקודש. רחוק הדבר גם-כן שתהא בז’ארגון. ברם, תמיה⁷⁴⁴ אני, אם יש בכלל - - -⁷⁴⁵ עוד כוח-יצירה ליהודים.

אומר אתה: ארץ-ישראל. אני, אדם לא – חולה וידוע מלאכת סידור האותיות (זעטצעריי), מוכן לנסוע לשם בכל שעה.⁷⁴⁶ אך, מי יודע מה יהיה שם? ליהודי ארץ-ישראל הלא אין צורך בזה, ובכן שוב בשביל יהודי הגולה, שגם להם אין צורך בזה, ומה לי לונדון, מה לי ירושלים?

“מדוע אין הודעות מפורטות וסוכנות כללית וכו?”… “יודע אני את מצב-הנפש שלכם”… וחוץ מזה הנני, אמנם, אדמיניסטראטור לא חרוץ… וכסף להוצאות אין… ואיש, אשר יעזור לי במקצת, אין… ומה אני יכול לעשות?

ב“הירדן”,⁷⁴⁷ ד', נדפסה כאראקטריסטיקה קצרה ולא גרועה עליך מאת צבי שרפשטיין: “פייטן צנוע”.

כתוב לי, כי גורם אתה לי רגעי עונג גדול במכתביך, ואני הרי אני כל-כך צמא לזה.

שלך

י. ח. ברֶנר.

את ג' הקונטרסים עוד לא קיבלת?

149. לשמעון ביכובסקי

10/8 06, לונדון.

ביחובסקי,

קיבלתי זה עתה את גלויתך מיום ב' (5/8). אתמול שלחתי באחריות ובמכתב סגור לאורי-ניסן⁷⁴⁸ אכסמפלארשלם של “בינתיים”. את האדריסה⁷⁴⁹ אחליף ב“מעורר” ז‘-ח’. ב“נסיונות” אי-אפשר כבר. ובכן, באותו היום שתבוא וארשאה, תודיעני אדריסתך החדשה. כמו כן תשלח מודעות בשמך ל“הזמן” ולה“וועג”.⁷⁵⁰ “היום”⁷⁵¹ (עתון חדש) אולי יקח מודעה, בתנאי שנתחלף עמו במודעות. ל“יאֶב. ז’יזן” שלח מודעה ארוכה ע“ד “נסיונות” ו”המעורר" בשמי. הם ידפיסו. לשטיבל איני כותב, מפני שהוא צריך לכתוב לי. ל“עזרה” כתוב אתה גלויה ושאל, מה היא הסיבה שאינך מקבל. – והתעורר ועשה חיל ביהודה!

מאורי-ניסן אני מחכה למכתב.

יוסף חיים.

150

[אבגוסט 1906, לונדון]

מעין גילוי-דעת

ב“יידישע גאַזטען”⁷⁵², היו“ל⁷⁵³ באמריקה, מזהיר מר תשר”ק באזהרה חמוּרה את “אחת האגודות הספרותיות שבלונדון” לבל תתמוך, חס וחלילה, ב“המעורר”, מפני ספרות-הזנות הנמצאת בו (קטני-רשימותי “מא. עד מ.” ושירי ז. שניאור). ומפני שהרושם של ה“אזהרה” הוא, כי “המעורר” מקבל תמיכה מכל צד וסכנה גדולה נשקפת לעולם-היהדות ממנו, לפיכך הריני מוצא לנכון להרגיע את הכותב והדומים לו ולהודיעם, כי מו“ל “המעורר” לא פנה מעודו בשביל שום תמיכה לשום אגודה ספרותית בלונדון, והמציע באותה אגודה (כפי שנזכר ב“דז’וּאיש וורלד”⁷⁵⁴) עשה זאת על דעת עצמו. “המעורר” נוסד בראשיתו ע”י אגודת “מסדה” (סניף לאגודת “דוברי עברית”). שאספה בשביל הקונטרס הראשון למחצית הוצאת הדפסתו, ומני אז אין “המעורר” יוצא אלא על ידי הח“מ⁷⁵⁵ (חבר אגודת “מסדה” הנשאר) ולמן הקונטרס הרביעי גם ע”י אגודת “מפיצי שפת עבר” באמריקה, שקיבלה על עצמה להפיץ ממנו מספר מסויים של אכסמפלארים. כפי שרואה הקורא, לחינם, איפוא, היה כל הצלצול מצד סופרו של ה“טאַגעבלאַט”⁷⁵⁶ ואולי לשוא הוא גם פחדו, כי במהרה יהיו ילדים קטנים מתים בעוונו של “המעורר”.

י. ח. ברנר.⁷⁵⁷

151. לפ. לחובר

VIII/14 06, לונדון.

למר פ. לחובר, צ’יכנוב.

אדוני,

קיבלתי את מכתבך מיום כ' אב. ע"ד הצעתך קיבלתי אתמול מכתב גם ממר וארשאבסקי, והנה תשובתי.

שמח אני מאוד מאוד עליה, אך לא אוכל לקבלה בשלימותה. בתנאים שספרותנו נמצאת בם, שסופרינו אין להם, פשוט, מקום להדפיס בו את דבריהם, איני מוצא לנכון לשוב ולהדפיס מאמר, שכבר ראה אור בהוספה ל“הצפירה” (לצערי, לא קראתי את מאמרך זה על טשרניחובסקי; אולי תוכל להמציאהו לי? אגב אורחה⁷⁵⁸: איני מסכים להגדרתך את טש. במכתבך בתור עומד כולו מחוץ. בעל “בין המצָרים”, “ברית-מילה”, “כחום היום” ועשרות השירים הציוניים הנפלאים אינו עומד מן החוץ כל עיקר, אך אין כאן מקום להאריך). כמו כן לא אוכל לקבל את מאמרך על תקופת המעבר, שבו אתה משלב גם אותי. הַסכּם, שאיני יכול להדפיס מאמרים ב“מעורר”, שבהם ידובר על אודותי, אם לטובה ואם לרעה. ולפיכך, זה הדבר אשר אני דובר אליך כעת: גמור את מאמרך על ביאליק ושלחהו אלי, ואני אדפיסהו בהקדם האפשרי. אחר כך תכתוב על פייארברג וברדיצ’בסקי – ורק! – ותשוב ותשלח אלי ואני וגו'. ואת מאמרך על אַש הַדפס ב“היום”, כי ראוי וראוי הוא לראות אור. ואם יהיה אלוהי ספרותנו עמנו, אז אפשר שאוכל לחבר בקרוב את מאמריך אלה ולהוציאם במחברת מיוחדת. טוב?

לצערי, לא ראיתי עוד את “היום”. לא ראיתי גם כל מודעה על אודותיו. עתון הגון? ויש לו עתיד?

את החוברות של מחצית השנה השניה תקבל, קונטרס ו' לא קיבלת מ“עזרה”, מפני שהצנזור הפטרבורגאי החרים אותה בעד המאמר “זכור!”. טענותיך נגד האדמיניסטראציה של “המעורר”, שאינה בטוב, ודאי צודקות, אבל מה אעשה, ואני איני אדמיניסטראטור מטבעי ומחזיק אני מהכרח באומנות שאינה שלי, והדברים ארוכים. – שלום וברכה!

י. ח. ברֶנר.

152. ליעקב לרנר

06 VIII/15, לונדון.

למר יעקב לרנר,

קוסטופול.

שירך “ולבכות אחפוצה” נתקבל לדפוס ויבוא באחת החוברות הקרובות של “המעורר”⁷⁵⁹

חוברת ז‘-ח’ כבר יצאה לאור.

רוצה אתה לדעת את דעתי על שירך זה. הנה היא. ראוי הוא לדפוס בכללו, ביחוד מפני הבית הרביעי שבו, אך לא נקי הוא מחסרונות בטכניקה: “כאילו אבנים נשאתי”, “לחינם ביקשתי לי מקלט בטוח”, ובכלל – אריכות-דברים, שזו מזקת מאד לליריקה. –

ברגשי תודה וברכה,

י. ח. ברֶנר.

153. לצבי כהן

VIII/18 06, לונדון.

למר צבי כהן קֶלמי.

אדוני,

לבלי לקבל את “תרעומות”⁷⁶⁰ אי-אפשר. כבשני ציוריך הקודמים, שנדפסו ב“הזמן”, יש גם בזה איזה דבר משלך. וזה יקר מאוד. אבל צריך אני להעיר את אזנך, כי מתרשל אתה מאוד בטכניקה של כתביך. אמנם, יש בה גם מקוריות, אבל ההתרשלות עולה עליה… לוקח אני לי את הרשות להעיר לך זאת, מפני שאני בעצמי כותב סיפורים ונגוע במחלה הזאת… בציורך זה אוכרח לתקן קצת פה ושם (בסגנון), ואתה השתדל ושלח לי בשכר זה את “המתבודד”, המעורר תקוות בלבי…

שלך י. ח. ברֶנר.

בשבוע זה יצאה לאור חוברת ז‘-ח’ של “המעורר”, חוברת רבת האיכות.

154. למנחם גנסין

[לונדון] 06 VIII/20.

מנחם יקירי,

שתי גלוּיותיך קיבלתי. לכסף⁷⁶¹ הנני מחכה בכליון-עינים, כי דחיקא לי שעתא מאוד.⁷⁶² הנני שולח לך חוברת ז‘-ח’ של “המעורר” עם שני אכסמפלארים מ“בינתיים”, אחד בשבילך ואחד בשביל העלמה דונדיקוף (קונטרסו של צ’יכוב שלחתי לה) ומחכה להזמנות חדשות. כמו כן אני שולח לחמשת החותמים (לשנים כל ח' הקונטרסים). ועתה על כל שאלותיך:

1. מחיר הספרים הוא באמת כאשר קצבתם. “בינתים”, שאשלח לך, 12 ק"פ.⁷⁶³ כמה לשלוח ממנו?

2. ל“שערי ציון”⁷⁶⁴ לא אשלח את החוברות הבאות, עד שאקבל כסף בעד השש שנשלחו ובעד אלה שיישלחו.

3. את הקונטרסים א‘, ב’, ג' מן “המעורר”, שלא נשארו מהם אלא אכסמפלארים אחדים, איני שולח אלא לחותמים לשנה שלמה.

4. קונטרסי ד‘, ה’, ו', אפשר להשיג גם בקניה לאחדים.

ה) את ה“לעת-עתה”⁷⁶⁵ עליכם להשתדל להשיג בארץ- ישראל. האומנם לא היה אף חותם אחד על “הזמן” בכל פלשתינה? איזו הערות וההשמטה תמצא בגוף המכתב הזה.

ו) הערותיו של ש. בן-ציון בנוגע ל“נסיונות” ודאי שצדקו. אלא – כלום אינכם יודעים עד היום את התנאים שבהם יוצאה לאור מלה עברית נדפסת? ועל-כן אין להקשות כל קושיות. “הסופרים המקוריים” אינם “זקוקים לכסף”, מפני שאינם מקבלים בעד עבודתם אף פרוטה אחת. ולוואי שהיינו מוציאים הוצאות-הדפוס.השמעתם?!

ז) מה עם “העומר”?⁷⁶⁶

ח) הקיבלתם את ה“לפני שואה”⁷⁶⁷ מאת מ. וילקנסקי? ומה את ה“סתיו” של כהנוביץ?⁷⁶⁸

ט) “המזמר בליל”⁷⁶⁹ – דבר מגוחך ונבאש, שאינו כדאי לשלחו.

י) את המכתב ע"ד “עבריה” שבארץ-ישראל שלחו ואדפיס.

י"א) ר' בנימין זהו ש. פלדמאן – י. ראדלר.

י“ב) ע”ד הגדלת כמותו של “המעורר” הדברים יגעים. השאלה היא לא בסופרים, אלא בקוראים. ובכל זאת אני מגדילו. חוברת ז-ח בת 72 עמודים ומחירה פראנק שלם. חוברת ט' בת 40 עמודים. חוץ מזה עיין ההודעה ע"ד “כתבים”.⁷⁷⁰

שלום לך ולחבריך, וכתוב וחתום

ח. ח. ברֶנר.

בנוגע ל“לעת-עה” (ירחון “הזמן”, חו' ג):

אחרי ע' 337 – ע' 342; ואחרי 345 – 338; ואחרי 341 -246.⁷⁷¹

אך כל זה – מובן מאליו. קשה מזה השגיאות שבפנים, המקלקלות, לפעמים, את הכוונה, ובזה צריך הריז’יסור לדקדק היטב.

בסוף נשמט מחזה שלם קטן - - -⁷⁷²

155. לא. ציוני

06 VIII/20, לונדון.

יצחק יקירי,

הריני שולח לך “המעורר”, ז‘-ח’, “בינתים” ועשרה אכסמפלארים מ“הקרע”. את השאר אני שולח קצת לארץ-ישראל, קצת לאמריקה וכיוצא בזה. בוודאי קיבלת את האכסמפלאר, ששלחתי לך לפני ימים אחדים על אדריסתך הקודמת. מהר-נא להודיעני ע“ד קבלת המשלוח הזה וגם לשלוח כל מה שאתה אומר לתת בשביל קונטרס ט', כי כבר ניגשתי להדפסתו (יחזיק 40 עמודים). התבונן-נא אל ההודעה ע”ד “כתבים”. חוגר אני את מתני. אולי אצליח⁷⁷³. שלום! אין לי פנאי להאריך.

שלך י. ח. ב.

156. לשמעון ביכובסקי

06 VIII/23, לונדון.

ביחובסקי,

לאחרונה קיבלתי את גלויתך. שלחתי - - - ⁷⁷⁴ עתה, החובה עליך לקחת את כל ענייני “המעורר” ברוסיה עליך. כתוב ל“עזרה”. הודע בעתוניםבשמך. מַלא את פקודותי במכתבי הקודמים. כל אשר תצווני אתה אעשה. שלח את מותר הכסף בעד “בינתיים”. רשום בפנקסך שמו של ישעיה טשרניחובסקי, נובוהרודאֶק, פלך מינסק. האיש הזה שלח לי 3 רובלים ושלחתי לו את 6 חוברות “המעורר” והוחזרו לי. צריך יהיה לשלוח לו מחדש. ד“ר קלוזנר כותב לי: “פנה אלי קורא מובהק, מר חיים נתן גינצבורג (“אלמנזר”) בשאלה, איך לחתום על “המעורר”. כתבתו” וארשה, מוראנוֹבסקאיה, 15. שים, איפוא, לבך לזה. ודע לך, כי אני חולה גמור (בגופי) ועל-כן מהר לעשות כל מה שבכוחך ואפילו כל מה שלא בכוחך. – ל”היום“, ל”ציון“, לד”ר אלישוב שלחתי את “המעורר”, ז‘-ח’. הקיבלו? למכתבך אחכה.

יוסף חיים ברֶנר.

157. ליעקב האפט

06 VIII/23, לונדון.

למר י. האפט,

חבר יקר,

מפאת הטון העצב של שתי גלויותיך איני שולח לך מ“בינתיים”, התוצאה החדשה של “נסיונות”, אלא 350 אכסמפלארים ע“י Davies Terner et Co. Limited. את תשלומי המשלוח שילמתי פה. את החבילה יביאו לביתך. 150 אכסמ פלארים אני שולח ל”מפיצי שפת עבר", אולי יוכלו הם לעשות איזה דבר. מדוע אינך כותב כלוּם לביחובסקי? אל יפול רוחך.- - -⁷⁷⁵ ועשה כל מה שביכולתך. את קונטרסֵי “הנביא”⁷⁷⁶ וכו' שמוּ בוודאי בשגגה לתוך החבילה. מכרים בשיקאגוֹ אין לי, אבל הנה יש שם מכר-מכרִי, שעל שמו הנני שולח גם קונטרסים אחדים מן “המעורר”, ומכָּרו של אותו האיש, מקסימובסקי,⁷⁷⁷ המתגורר פה, כתב לו כבר, כי יהיה לך לעֵזר. אדריסתו: D. Resnik, 93 Newberry avenue, ^c/_o Lewy.

שלום לך וענני תיכף

י. ח. ברֶנר.

158. לשמעון ביכובסקי

שבת, VIII/25, 06, לונדון.

ביחובסקי,

ראשית, למה אתה שולח מכתבים בלי התווים⁷⁷⁸ הדרושים, ואני, העני, מחוייב לשלם פה כפליים. – ועתה אל הענין. אתמול כתבתי לך, אך מאשר לא היה בגלויתך לא שם חברך ולא שם הווילה, מתיירא אני שלא קיבלת אותה הגלויה, ובכן שמע. חדשות אין, כנהוג. יצאה לאור חוברת ז‘-ח’ (ט' בדפוס). ל“תושיה” שלחתי ממנה 15 אכסמפּ., 3 לחותמיה, לך – אחת. כמו כן שלחתי לך על שם “תושיה” 15 “בינתיים”. עתה לא אשלח לך דבר עד שתסדר את הענין עד כדי שאוכל לשלוח לך טראנספורט שלם. דע לך כי מחוברות א‘, ב’, ג' אין לי אלאעשרות אכסמפלארים; מן השאר מאות אחדות. ולכן דע את אשר לפניך, בהודיעך בעתונים. ועתה איני יודע גם מה לעשות עם “עזרה”. ע“ד קונטרס ו' המוחרם ע”י הצנזורה הפּטרבורגית בעד המאמר “זכוֹר!” כתבה לי היא. בכלל, כפי הנראה, אין שווה לעשות עמה משא ומתן. לא כדאי. ולפיכך התאזר עוז ועשה כל מה שאפשר. הבא סדרים ברשימת החותמים ונחדל לאחרונה צוּ טוּמלען זיך.⁷⁷⁹ – להאפט,⁷⁸⁰ כמו שכתבתי לך בגלויתי, שלחתי 350 “בינתיים”, ל“מפיצי שפת עבר”⁷⁸¹ – 150, לשרפשטיין,⁷⁸² למנחם⁷⁸³ וכו' שלחתי ושלחתי. ע“ד הגלויה שקיבלתי מהאפט הלא כתבתי לך. ובכן עדיין אני במצב של צפיה בכל. בגלויתי של אתמול כתבתי לך גם ע”ד שני חותמים. – עם מכתבך הבא תשלח לי את שלושת הספרים האלה הנחוצים לי: “אוצר היהדוּת” (חוברת לדוגמה), חוברת “השלוח” המשולשת, “ספר השנה” האחרון. כל זה תקנה בכסף ותשלח לי.

ע“ד “הביבליותיקה”⁷⁸⁴ שכתבת לא הבנתי. הלא לא יצאו אלא קפ”ה ספרים. בכלל לא זכיתי לראות את התוצאות האחרונות. אולי תשלחן לי?

והיה חרוץ ובריא בעבודתך כשם שאני בעבודתי (לא האדמיניסטראטורית…).⁷⁸⁵

159. לב. קרֶמֶר

06 VIIII/25, לונדון.

למר ב. קרמר,⁷⁸⁶

וארשה.

אדוני,

עברתי פעמים אחדות על שני שרטוטיך: “סבא” וּ“וידוי”. – אי אפשר לומר, שרעים הם ואינם ראויים לדפוס, אלא שבכל זאת, גם על פי היקפם, גם על פי הרצאתם, יאים הם יותר לעתון יומי מאשר לתוצאה חדשית.

צר לי, כי לא אוכל למלא את בקשתך ולשלוח לך את “המעורר” בתור “תשורה” ומן הקונטרס הראשון. על-ידי האבדות הרבות שחלו במשלוח החבילות לרוסיה, שגרמו לי הפסד מרובה וכמעט שעשו כָלה בכל הענין, לא נשארו בידי אלא אכסמפלארים מועטים, שאני חרד עליהם ממש כמו על ספרים יקרי המציאות. –

בכבוד,

י. ח. ברֶנר.

159.^א לא. ציוני

06 VIII/28, לונדון.

יצחק יקירי,

בשמחה רבה מסרתי לדפוס את הפרק הב' של “זרמים שבספר” וגם את המילואים.

סובבתי אתמול כל הנשף להשיג את הספרים שביקשת ממני ולא השגתי אלא את “ההמון” וגליונות אחדים מ“דער נייער וועג”. מקווה אני להשיג עוד את “הדקלראציה” ואולי גם את החוברת “הדור”, אבל ה“וואזראזשדעניע” אינה בוודאי בנמצא בכל לונדון. גם את “השחר” כביכול לא אשיג בוודאי פה. בדבר “השחר” יכול אני לפנות לפאריז, ששם ודאי ישנו. כתוב לי מה לי לעשות.

את האותיות הקטנות אל תירא. רק את המילואים אתן בפטיט. ומעכשיו אדפיס כל דבריך הבאים רק באותיות גדולות, אם הנך שונא כה לפטיט. ואני הריני דווקא ההיפך ממך בזה. – מה את ה“לפני שואה”?⁷⁸⁷ מה דעתך ע"ד ההודעה על “כתבים”?

שלך

ברנר.

160. לי. ד. ברקוביץ

06 IX/1, לונדון.

ברקוביץ, חבר יקר!

הייתי אצל שלום-עליכם וקראתי את ה“אוגערקעס”⁷⁸⁸ שלך. טוב. יש מקומות שמגיעים לידי קלאסיוּת. רק במקום אחד, כשהיא עומדת על הגשר וחושבת מה ידברו אודותיה אחריה ביבליותיקה, אין היא צריכה לחשוב בדיוק, שהוא יאמר: “חבל שאין לי על מי להשאיר את הביבליותיקה”… זה придумано⁷⁸⁹ הלא היא אינה כותבת סיפורים.⁷⁹⁰

מַלא, אפוא, את דבריך בנוגע ל“מעורר”.

יש לי עוד לכתוב אליך, אלא שממהר אני אל הפּוסטה וגם אין לי פנאי. ותו, קיבלתי זה עתה ידיעה מוארשה, שמר ביחובסקי, סוכן “המעורר”, שבא לשם לסַדר את העניינים היגעים של עתון זה – נאסר. אין מזל.

ובכלל…

שלך. י. ח. ברֶנר.

אל תשגיח ב“טוֹן” ובסגנון של גלויתי. הנני עיף מאוד.

161. לשמעון ביכובסקי

[חותמת-הדואר: לונדון, 4.9.06]

אחי שמעון,

נוּ, מה אכתוב לך? דברי נחמה אין בפי. שלחתי היום מכתב אל ה“מערכות” העבריות והודעתי על-ידיהן לחתומינו את מצב הענין. קצה נפשי בעמל זה.⁷⁹¹ ל“תושיה” לא אוכל למסור את כל הדבר, מפּני שהנהו מסוּבך יותר מדי. הם לא יֵדעו וואו איין, וואו אויס.⁷⁹² עתה איני דואג אלא שתשתחרר. “המעורר”, כנראה, אינו יכול⁷⁹³ לצפות מרוסיה כלום. חוברת ט' תצא באלה הימים ואראה: אם אפשר להוציא עוד, אוציא. –

מר פ-ן,⁷⁹⁴ תודה רבה בעד מכתבך. האדריסים וכו' יהיו מונחים בידך עד שישתחרר האסיר שלנו. מה לעשות. לי אין צורך בהם. –

קשה עלי הכתיבה, כי איני בקו-הבריאה.

י. ח. ברֶנר.

162. לחתומי “המעורר” ברוסיה

[תחילת ספטמבר 1906, לונדון]

לפי הידיעות המגיעות אלי הנני למֵד, כי לידי רוב חתומי “המעורר” ברוסיה, לא הגיעו כל החוברות של מכהע"ע הזה,⁷⁹⁵ ויש גם שלא קיבלו אפילו חוברת אחת. בכדי להסיר לזות-שפתים מעלי ומעל מוֹרשה “המעורר” ברוסיה מר ש. ביחובסקי (פוצ’אֶפּ, פלך טשאֶרניגוב) הנני עומד ומודיע, כי סיבת הדבר הזה היא לא בנו.

…אלמלי היתה הנהגתם של הצנזורים הרוסים קבועה ומוצקה, והיתה חותכת גזר-דינו של “המעורר” בפעם אחת לשבט או לחסד, להיתרא או לאיסורא, כי אז, בכל אופן, לא היה מצבו של זה כיום מבולבל ומסובך כמו שהוא עכשיו. אם להיתֵרא – הרי טוב; ואם לאיסורא – לא היינו, למצער, מודיעים על החתימה ומביאים אחרים לידי טעות. אבל הדבר לא היה כן. הכל היה תלוי במקרה ובשרירות-לב. פעם נתעכבו החבילות הנשלחות ופעם לא נתעכבו, פעם הוחזרו ופעם הוחרמו, הלה אסר והלה התיר. צריך היה, אפוא, לבקש תחבולות, לעשות קפנדריות, עד שחוברת אחת נשלחה לחתומיה פעמים אחדות ובאופנים שונים, ורוב האכסמפלארים, ביחוד משלושת הקונטרסים הראשונים, הלכו לאיבוד. אף על-פי כן לא אבדה התקוה כל העת, כי “המכשולים יוסרו בקרוב”. אולם, לאחרונה, בראותנו, כי כל העמל אינו מוביל, סוף-סוף, אל המטרה הרצויה והדברים נעשים יגעים מאוד, החלטנו, שמר ביחובסקי יקבע מושבו בוארשה, ומשם, ממקום אחד, יסדר את המשלוח וכל עניני האדמיניסטראציה של “המעורר” כראוי. רק באופן הזה היה הדבר יכול לבוא לידי תיקונו. אבל – אהה! – גם הפעם מצאתנו יד המקרה ושרירות הלב: היה חיפּוּש במעון, שלָן בו מר ב. בבואו לוארשה, נמצאו שם איזו גליונות שיש להם איזו שייכוּת להגנה עצמית – והוא הוּשם במאסר.

הנה הדברים כהווייתם. דומה אני, שהם, הדברים המעטים הללו המסוּפרים כאן, הקיצור הנמרץ מכל ההרפתקאות הרבות ובזבוז הכוחות שבענין זה, יוכלו לשמש לנו, לי ולמר ב., לקצת התנצלות לפני טענותיהם הצודקות של חתומינו. –

י. ח. ברֶנר.

אלול, התרס"ו, לונדון.⁷⁹⁶

163. ליעקב פיכמן

06 IX/4, לונדון.

יקירי,

אתמול קיבלתי גלויתך ושלחתי לך על שם מערכת ה“וועג”⁷⁹⁷ ובאחריוּת מקונטרס ראשון עד חוברת ז‘-ח’ בצירוף “הוא אמר לה” ו“מכתב ארוך”. צר לי, כי שכחתי לשלוח לך גם את “בינתיים”, סיפור חדש מאת גנסין. כתבתי היום איגרת ל“היום”, שיריצו אליך. ה“קטעים”⁷⁹⁸ שלך כבר נסדרו בדפוס ויבואו בראש חוברת ט'. דבר יפה. לכשתקבל את הקונטרסים תודיעני. את “היום” אני מקבל והנני שמח עליו. מצבו של “המעורר” החומרי הולך הלוך ורע; האֶנרגיה שלי מתחילה לבגוד בי. שלך באהבה,

י. ח. ברֶנר.

ב. פלדמן ור' בנימין ב“המעורר” – י. ראדלר; ח. ב. צלאל, בר-יוחאי, לא-עלוני וכו' וכו' – אני.

בדבר ארץ-ישראל, כמדומני, שדברי ברורים: אילו הייתי יודע שיעלה בידי לעשות שם איזה דבר הגון, הייתי נוסע לשם.

164. לר' בנימין

06IX/4, לונדון.

ראדלר,

מדוע אינך מודיע דבר על אודותיך? מדוע אינך עונה על כל מכתבי? מה בעיניך חוברת ז‘-ח’? “בינתיים”?

אחיך יוסף חיים.

165. לא. ל. ביסקא

[לונדון, תחילת ספטמבר 1906].

למר א. ל. ביסקא. –

הנני נותן מקום למכתביך, מפני שאיני מוצא לנכון לבלי לתת את האפשרות לכל טוען להשמיע את טענותיו, אך איני משיב ואיני מעיר עליהם,מפני שאין לי מה להשיב ומה להעיר. ראה: בעצמך אתה אומר במכתבך הראשון, ש“העורך נותן בוודאי מה שהוא יכול”. מובן מזה, שאלמלי היה מתעורר איזה איש משכיל ובעל הרצאה ספרותית לתת ל“מעורר” השקפות על חיי היהודים באנגליה – היינו שנינו שמחים על זה. אבל בדליכא⁷⁹⁹ - מה מקום לשאול “מדוע”?⁸⁰⁰

166. לפ. לחובר

06 IX/10, לונדון.

למר פישל לחובר.

יקירי,

היום קיבלתי את מאמרך ע"ד ביאליק⁸⁰¹ ושמחתי עליו. מאמרך זה, מצדו הטכני, אמנם, דורש עיבּוּד מרובה, אבל ראוי הוא לכך. בכלל, לולא דמסתפינא⁸⁰² הייתי אומר, שמשתדל אתה להאריך, וזה לא טוב. יש לך הרבה רעיונות הגונים, אבל אפשר היה להגידם בחצי מזה שכתבת. כמו כן, למה כל אלה הציטאטות הארוכות, השירים השלמים? בכיוצא בזה צריך רק לציין – ודי.

נצטערתי למקרא דבריך על דבר התנאים, שבהם אתה עובד את עבודתך הספרותית, אבל, מה לעשות, חבר יקר, כולנו נתונים בתוך תנאים כאלה. צרת-רבים. השתדל, אפוא, ושלח לי גם את מאמרך השני.

חוברת ז‘-ח’ הריני שולח לך עכשיו. אם תקבלה, אשלח לך ישר מכאן כל הקונטרסים החסרים לך.

יש לי עוד הרבה מה לכתוב לך, וביחוד בנוגע למאמרך, אבל עכשיו אין לי פנאי וגם איני בקו-הבריאה, ואני הרי אני ממהר לענות לך, כבקשתך.

ברחימו,

י. ח. בֹרֶנֶר.

167. לי. ד. ברקוביץ

[לונדון, אמצע ספטמבר 1906]

ברקוביץ יקירי,

הריני עכשיו במעונו של שלום-עליכם ורואה שהוא שולח אליך מכתב, וַאוֹמַר: אען אף אני חלקי. – מסתמא קיבלת כבר במועדה את גלויתי ע“ד הקישואים”⁸⁰³ שלך, ומאז הרי גם אני מחכה לתשובה ממך… ולא לתשובה גרידא, אלא גם – ובעיקר – להכת"י⁸⁰⁴… נוּ, מה?

ביום ד' הבא אשלח לך “המעורר” קונטרס ט'.

ושמע נא עוד: היום קיבלתי בחזרה מכתב ששלחתי לפאריז לגלאֶמבּוצקי⁸⁰⁵ על שם דירתו החדשה: 16 rue de la Pitiē, האינך יודע סיבת הדבר: או אולי יכול אחר מבני משפחתך, הבא עמו בחליפת מכתבים, לפתור את החזון?

נוּ, שלום רב ולהנלווים אליך, וכתוב.

י. ח. ברֶנר.

168. לדבורה בארון

ערב ראש השנה תרס"ז. לונדון. [19.9.06].

לדבורה בארון.

אחותי,

הריני שולח לך קונטרס ט' של “המעורר”, שבו בא ה“רוצח” שלך. מה בעיניך חוברת ח‘-ט’?⁸⁰⁶

הראית מכתבי⁸⁰⁷ ב“היום”, 44 №?

שנה טובה!

באחווה,

י. ח. ברֶנר.

169. ליצחק קצנלסון

ראש השנה. תרס"ז. לונדון [20.9.06]

יצחק קצנלסון.

הריני שולח לך קונטרס ט' של “המעורר”, שבו באה “שקיעתך”. אם תקבלו, אנא להודיעני.

מסתמא קראת את “מכתבי אל המערכת” ב“היום”, 44 №.⁸⁰⁸

איני בקו הבריאה ומוכרח אני לקצר.

שלך

י. ח. ברֶנר.

170. לר' בנימין

[לונדון, 25 בספטמבר 1906].

אחי, לא עניתיך עד הנה מפני שלא היה לי מה לכתוב לך. אני חולה בגופי ובנפשי – וכבר הושרה השירה. קשה מזה, שאני הולך ונובל כציץ יבש. –

הנני שולח לך ספרות; יש בכל אלה גם דברים הגונים, אבל מה בכך…

אם תהא אפשרות, שלח את ה“טילטולים”. החזר גם את צרור המכתבים. בכל אופן, הודע ע"ד קבלת המשלוח הזה. –

“צל אשה” – הרי זה אחד הדברים הקדושים והגדולים, הנשארים לאדם באשר הוא אדם. ואם אינך מקווה לאושר ולהמשכת המצב – אשריך! ⁸⁰⁹

ובנוגע לעמך שאתה מבקש – איני יודע מה לאמור לך. לי, למשל, אין עם.

אחיך

י. ח. ב.

171. לא. בֵּילין

[סוף קיץ 1906, לונדון]

אשר,

מכתבו של שרפשטיין⁸¹⁰ נתקבל עוד אתמול בבוקר. הייתי כבר פעמיים בביתך למסרו, והנה התריסין מוגפין.

איך געריס יענקעלען און צי די אלע, וואס קושען איהם אין - - -

ברענער

[תרגום: שלום ליענקלה⁸¹¹ ולכל אלה שמנשקים לו ב - - - ברנר].⁸¹²

172. לר' בנימין

06 X/2, לונדון

יהושע,

אדרבה, אותו העוז והיופי שבשאר כתבי ר' בנימין. וגדולה מזו: על-ידי המאמר הזה⁸¹³ וע“י הקורספונדנציה הזאת⁸¹⁴ יקבל הקונטרס העשירי בעיני צורה אחרת. אלה שלושת הקונטרסים האחרונים, י', י”א, י“ב, יהיו כולם רק בני 32 עמודים. חומר הגון אין לי לעת-עתה בשבילם, אך הלא צריך להוציא את השנה מפני הכבוד. גורלו של ביחובסקי לא נשתנה: יושב עד עת קץ.⁸¹⁵ מרוסיה הנני גָדוּר לגמרי. הנני שולח רק אכסמפלארים אחדים ל”תושיה“. לנארוֹדיצקי⁸¹⁶ אני כבר חייב יותר מעשרה פוּנטים, אלא שיש תקוה, כי אשלם לו הכל עד סוף השנה. הנני משתכר. נבלות אני פושט בשוק ומשתכר.⁸¹⁷ ל”מעורר" אין אפשרת-הקיום מכל צד. זכות-הקיום בתור אורגן של אריסטוקראטי-הרוח והיהודים האחרונים יש לוֹ, אבל לא אפשרות-הקיום. אני עיף, עיף, עיף. בעיני אין הקונטרס התשיעי מוצא חן כלל וכלל. מכתבי⁸¹⁸ הדפסתי ב“היום”, 44 №. קליינמאן⁸¹⁹ ביקש ממני פרוספקטים ושלחתי לו. חוברות למבחן אין כל חשבון לשלוח. את תמונתו של אימבר לא אתן. אין כסף ואין מקום. את הפיליטון ע“ד שופמן קראתי בשעתו. ע”ד בריאותי: הנני בריא בכל אברי, אלא שכאב-לב נורא תוסס בי כל היום וכל הלילה ואינו פוסק אף לרגע. מקורו: אימת החיים והמוות. חרבן האומה, געגועי חשק קשים, חלומות רעים והרהורים רעים. - - -.⁸²⁰

דרוש-נא בשמי לשלום אחיך הד"ר ש. ב. פ. וגיסתך היקרה ק. פ. איך בין איהר זעהר דאַנקבאַר פיר איהר גערוס.⁸²¹

הראית את שופמן כשהיית בלבוב? אם ראית, כתוב לי. את המלון האנגלי-ז’ארגוני של הרכבי אשלח לאחיך מחר. היום אין לי כסף.

שלכם באהבה, יוסף חיים.

מקסימובסקי⁸²² נשאר בלי “חדר”.⁸²³ אילו היה יודע ברור, כי ימצא בגליציה את מחייתו, היה נוסע אליכם בנפש חפצה.

173. לאשר בילין

יום ג' בערב [לונדון, 2.10.06].

ביילין יקירי,

צריך אני לך. בוא נא אלי בכל עת שתיפּנה. מחר, ערב סוכות, אחר הצהרים אחכה לך בביתי.

שלך

י. ח. ב.

גוט מאָרגען אייך, ציפה, און אויך דיר, יענקעלי, יענקעלי, יענקעלי, יענקעלי, יענקעלי, יענקעלי - - - [שלום-בוקר לך ‘ציפה’⁸²⁴, וגם לך יַעַנקלי,⁸²⁵ יענקעלי, יענקעלי, יענקעלי, יענקעלי - - -⁸²⁶].

174. לצ. ז. וינברג

06 4/10, לונדון.

למר צ. ז. וינברג.

יקירי,

בקרוב תקבל מוַארשה ע"י “תושיה” כל קונטרסי “המעורר” שיצאו לאור עד כאן. דַפי ציורך “חשׁד”, שנדפס בקונטרס ט', שלחתי לך במכתב סגור עוד לפני שבועות אחדים. האומנם לא קיבלת גם את המכתב ההוא? השמועה, כי אני נוסע לארץ-ישראל ליסד שם שבועון לא אמת היא. לא התנאים ולא כוחותי מכשירים לזה. – דבר אחד בעברית עוד יכול אתה לשלוח לי בלי פקפוקים, כי את שנתו יוציא “המעורר” בוודאי. וכשתקבל את הקונטרסים והשעה לא תהיה לך דחוקה ביותר, תיטב-נא לשלוח דמי החתימה (יכול אתה לשלוח את זה גם בתוי-הפוסטה).⁸²⁷ על יתר הדברים הרבה יש לדבר ואין מה לומר. נשמתי באה עד דכא ולבי היה לאבן.

שלך י. ח. ברֶנר.

175. לש. ב. מקסימובסקי

06 4/10, לונדון.

מקסימובסקי חביבי,

דבר לי אליך בנוגע ל“מעורר”. בַּקרני בביתי. ושלום לך ולאחיך היקר, שאני אוהבו זה מכבר.

י. ח. ב.

176. לג. שופמן.

06 X/5, לונדון.

שופמן,

איני יודע, מה יהיה יחוסך לזה, ואולם לבי אומר לי לבלי להדפיס את ה“שלג” – ואיני מדפיס.

---

מה יהיה עם ה“טיול” שלך?⁸²⁸ עד מתי יהא מונח אצל גנסין?

שלך י. ח. ברֶנר.

• • -⁸²⁹
• בודאי אתה, מבין, שבשבילי הרי זו כמעט יצירה, אלא – למה להדפיס? ברם, אם רצונך דווקא בכך – אבטל את רצוני פעם.⁸³⁰ מה לא יעשה האדם בשביל זה שבא אליו לילה לילה בחזיונותיו וקוֹשמאריו?⁸³¹ ועל המאמר של - - - ירוק! צחוק עשה לך ביילין שלנו.⁸³² החַנדרה (хандра)⁸³³ שלי ברגע זה הוא ממין אחר לגמרי.

177. לח. נ. ביאליק

06 X/6, לונדון.

ביאליק,

לא קראתי לך, מפני שעם צאת כל קונטרס וקונטרס של “המעורר” לאור לא האמנתי בחברו שיבוא אחריו, והקפדתי שלא להטריחך לחינם…

כמו שכתבתי לך בגלויתי האחרונה, שלחתי לך את הקונטרסים הראשונים של “המעורר” בשעתם, אלא שאתה, כנראה, לא קיבלתם. לפני ימים אחדים שלחתי בשבילך במעטפה ע"ש “תושיה” מקונטרס א' עד ט', וביקשתי את בעלי “תושיה” שימציאו לך את הקונטרסים מוַארשה. לכשתקבלם אנא להודיעני.

“שקיעתך במ”ט שערי טומאה" אינה מובנה לי. מה פירוש?! שעמלך להביא לחם לביתך מרחיקה אותך מן הספרות – נוּ, ואת מי אין כמו אלה?

כנוּיך “האמיץ” בנוגע לי העיר בי כאב. אוי, אוי! ⁸³⁴

בראש קונטרס י' של “המעורר” שיֵצא בעוד ימים אחדים, יבוא מאמר אודותיך מאת סופר טירון, פישל לחוֹבר. מסה ספרותית לא רעה.⁸³⁵ שלום, שלום רב!

והנני י. ח. ברֶנר.

לנארודיצקי שלום. הוא מתכונן לכתוב לך בארוכה על הציפרים שפרחו להן. פרחו, פרחו הציפרים…⁸³⁶

178. למאיר וילקנסקי

06 11/10, לונדון.

למאיר וילקונסקי, יפו.

חמסי עליך, יחיד-היחידים, על אשר מנעת ממני את טובך עד כה. את רשימותיך, כמעט בלי תיקונים, אתחיל להדפיס מקונטרס י"א ואילך בשם “כתבים מארץ-ישראל”. קונטרס י' כבר נגמר כולו בדפוס, ובקושי רב אולי יעלה בידי להבקיע אליו את ההתחלה של “לפני שואה”⁸³⁷ למען תוכל “השואה” לעבור⁸³⁸ עד סוף השנה.

ובנוגע לרשימותיך – אתה הוא הביטוּי היחידי והעז⁸³⁹ של אותה “דראמה”⁸⁴⁰. סגנונך מקורי וחי. שמח אני עליך.

י. ח. בּרֶנר.

179. לר' בנימין

06 11/10, לונדון.

יהושע,

רוצה אתה, שאודיעך את “החלטתי במוקדם האפשרי”. אבל החלטה זו מהיכן תבוא? האומנם יכול אני ל“החליט” שיעבור וייבטל “המעורר” והיה כלא היה? אפיסת הכוחות מורגשת, אפיסת הכוחות בדמי ההדפסה, ומה שרע מזה אפיסת כוחות בחומר ספרותי (דאילו היו לי דברים הגונים, שצריך היה להדפיסם ויהי מה, הייתי מדפיסם ויהי מה!). ואולם אם יתעוררו חברינו לשלוח לי איזו דברי יצירה, ואם יתעוררו אחרים לעזור לי בהוצאות – אז לא מַתּי גם אני עדיין. בכל אופן החלטה עוד אינה. אני כתבתי לך רק את המצב: מרוסיה הנני גדור, כל חותם עולה לי בהפסד מרובה. בלונדון אין כל איש. מגאליציה לא גדולה התקוה (לפני חדשים אחדים שלחתי לא. רובינזון בבאָרן⁸⁴¹ חוברות למבחן שיפיצן ולא עלה מזה כלום. עתה הוא מבקש פרוספקטים, אבל המבלי אין פרוספקטים בגאליציה אין סכום החותמים משם עולה על מנין? הסיבה היא יותר עמוקה, - -,⁸⁴² הסיבה היא מה שהעבריה היא שפה נשכחה ובלתי נחוצה ליהודים). מבטיחים עזרה מאמריקה. אם תתקיים ההבטחה – טוב, אך לך והיה למאמין! הנה א. ציוני כותב לי, למשל, שאתה כתבת לו ע“ד איזו חמישים חתומים וב”עורבא פרח" כזה הננו מרמים איש את רעהו. סוף דבר: כתוב את “ביניהם” ושלחהו אלי במוקדם האפשרי – וד' הטוב בעיניו יעשה. אחיך

י. ח. ברנר.

שלום לאחיך היקר. הקיבל את המלון ששלחתי לו?

180. לשמעון ביכובסקי

לונדון, 06 11/10.

לשמעון ביחובסקי

אחי יקירי,

אין לי מה לכתוב לך, אלא שעלה בדעתי לשלוח לך תמונתי. עד עכשיו לא רציתי לשלחה אליך מפני שיצאה לא טוב, לפי טעמי (פשוטה יותר מדי ואין בה האצילות שיש בי לפרקים),⁸⁴³ ואולם מרצון לגרום לך הנאה פורתא הנני עובר על החלטתי. תודיעני על קבלתה. –

מתפלא אתה על ה., שאינו כותב מאומה. אבל ראשית אינו כותב, מפני שהדברים יגעים, ושנית – למה ייבּדל מכל צעירינו גיבורי-הפה, שמבטיחים הרים וגבעות ומסיימים ב“אָרעמע גויות”.⁸⁴⁴

מן “המעורר” יוצא קונטרס י' באלה הימים.

שלך י. ח.

שלום רב לחבריך היקרים.

181. למנחם גנסין

לונדון, 06 13/10.

מנחם אחי,

קיבלתי שתי גלויותיך, ולאות כי הריני כבר בקו-הבריאה הנני שולח לך את תמונתי, אף על-פי שכשהיא לעצמה לא עלתה יפה, לפי טעמי, ואינה ראויה למשלוח. אם יש לך תמונה משלך – שלח לי מידה כנגד מידה.

מן “המעורר” לא אוכל לשלוח, אחי, את הקומפלאֶקטים שביקשת, מפני שמחוברות א' וג‘, מסיבות שונות, לא נשאר אלא אכסמפלאר אחד. תחת זאת יש לי מאות אחדות מ-ד’, ה‘, ו’, ז‘-ח’, ט' וי' (זו, העשירית, תצא בעוד שבוע ותהיה רבת הערך מאוד), ולפיכך כתבתי לך והנני כותב שוב ע"ד ממכר לאחדים. והיות, שמערך החוברות הנזכרות צריך לנכות את ההמשך של סיפורי “מא. עד מ.”, מאחר שלקוניו לא תהא ההתחלה, לכן כתבתי לך גם על הוזלת המחיר עד כדי חציו. ואתה כעסת לחינם. כתוב לי על זה, האשלח לך טרנספורט בשביל ממכר לאחדים?

שלחתי לך בשתי חבילות מאה אכסמפלארים של “בינתיים”. הריני מוזיל מחירו ב-25%, ואם יהא צורך אפשר יהיה להוזיל עוד אך היזהר לבלי לבקש לשלוח בעלמא, כלומר מבלי תקוה למכור: משלוח ספרים מאנגליה עולה ביוקר גדול. הודיעני ע"ד הקבלה.

ועתה אל העיקר: ע"ד נסיעתי לארץ-ישראל. החלטתי לבוא אליכם בכל אופן, אך מתחילה צריך אני להוציא את שנתו של “המעורר” פה בלונדון מפני הכבוד. ולכן אני חושב, כי בירחי ינואר-פברואר אבוא אליכם. להוצאות-הדרך אולי יהיה לי, אך אם לא, עליך יוטל ללוות בעדי את מאה הפראנק שאמרת. ולעת-עתה השתדל לענות לי במוקדם על השאלות האלו:

1. היש בית-דפוס עברי הגון ביפו, שאוכל למצוא בו עבודה?

2. הקשים ביחוד תנאי הצנזורה בארץ-ישראל?

3. הרבים הם היסורים שסובלים מן הפקידים הטורקים והשכנים הערבים (ע"ד היסורים שסובלים מאחינו העברים אני יודע).

4. היש, למצער, במחנכם “מנין” של אנשים שכמותך?

5. האם לא מתביישות בנות-ישראל שבפלשתינה בשם יהודי?

6. אם מדברים ביניכם רק עברית ובאיזו הברה?

את השאלות האלה אני מציע לפניך, כמובן, רק מסקרנוּת לאומית ולא בנוגע לנסיעתי לארץ-ישראל, כי איך שיהיה והדבר הזה הוחלט בתוכי.

ויוכל היות, כי עוד נעשה חיל. אם רק יימצא חומר ולבנים, נבנה בנין גדול ורם וראשו יגיע השמימה. ועל דגלנו נחרות⁸⁴⁵: והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אלהי אומתנו.

שלך יוסף חיים.

דרוש בשמי לשלום כל אחינו.

ע"ד סיפורים לילדים נכל לדבר רק אז, כשאהיה בארץ-ישראל.

ע“ד ה”כתבים" אין מה להודיע. מי יתן ואוכל להוציא את החוברות של “המעורר” עד סוף השנה. הבריקה התקוה והודעתי; עפה לה – ונאלמתי.⁸⁴⁶

182. לעקב כהן

[לונדון, אמצע אוקטובר 1906]

יעקב כהן,

הנני מחזיר את הכ“י.⁸⁴⁷ בנוגע למחיר, הגדול באמת, יש לי להעיר שלושה דברים: א) המדפיס שכח לומר לי, כי חשב בתוך הסכום גם את המשלוח מלונדון לבאָרן, וזה בערך שלושים שילינגים. ב) הוא חשב לתת נייר משובח ביותר, ואם להדפיס על נייר מעין של “עם הזרם”⁸⁴⁸ ינכה עוד כשלושים שילינגים. ג) למה לכם להדפיס באמת באופן משונה, כאלה הברושוּרוּת האשכנזיות? אם להדפיס באופן פשוט, באופן של מחברים עניים העושים חשבון, היינו כזה של “דער יודישער נאציאנאל פאנד”,⁸⁴⁹ הרצוף בזה, יעלו שלושת אלפים רק במחיר שמונה לי”ש (בלי משלוח). ושלום רב לך וליוסף קלוזנר ולכל חברינו. השיר קיבלתי,⁸⁵⁰ שייך לומר, קיבלתי!…

י. ח. ברנר.

183. לא. ציוני

X/17 06, לונדון.

יצחק אביגדור יקירי,

“בין הערביים” שלך נשאר לקונטרס י"א. קונטרס י' כבר נמצא כולו תחת מכבש הדפוס ויֵצא ויישלח בעוד ימים אחדים. בו באה המערכה הראשונה של “לפני שואה”, שקיבלתיה לפני ימים אחדים מיפו, ביחד עם עוד איזו דברים הגונים מאחיך, שלא הספיקו להיכנס לתוך החוברת הזאת.

9 המארקים קיבלתי. מִמאָמל קיבלתי.

ע“ד התוצאות הספרותיות בארץ-ישראל ובברלין, שאתה כותב לי – חלומות שוא. אני יודע זאת ממקורות נאמנים. תחת זאת אוכל להודיעך, שאני החלטתי לנסוע לארץ-ישראל בראשית שנת 1907, היינו בעוד שלושה-ארבעה ירחים. מה אעשה שם איני יודע, כמובן, אבל אני נוסע. מפני רעב איני ירא. באופן הזה יצאו מן “המעורר” בלונדון רק עוד שתי חוברות, י”א וי"ב.

שלך י"ח.

בהוספות התלושות יש צורך.

184. לשמעון ביכובסקי

X/20 06, לונדון.

לאחי שמעון

את הרשימה הביבליוגרפית שלך⁸⁵¹ אתן בקונטרס י“א, אך בתנאי שתצרף לה את רשימתך השניה ע”ד שניאור. בלי זו אי-אפשר. גם “מודעתך” תבוא בקונטרס הבא, כי קונטרס י' נמצא כבר כולו תחת מכבש הדפוס ולאחר השבת אשלחהו אליך.

ע“ד “המעורר” ו”נסיונות" אין מה לשאול כלום. הלא כתבתי לך: יוציא את שנתו. ולאחר זה – הנני נוסע לפלשתינה. אולי יש באפשרותך גם אתה לנסוע לשמה? התישב בדבר וענני.

מאו"נ⁸⁵² איני מקבל כל ידיעות. איני יודע גם, אם נתקבל כל מה ששלחתי לקיוב.

הנני שומע בקולך ומאבד פרוטות אחדות ושולח ללוריא לפינסק קונטרס ט'. דע לך, כי אפילו הלל צייטלין לא קיבל את “בינתיים” ששלחתי לו. תלך רוסיה שלך לאבדון.

לך אני שולח עתה קונטרס ו', כבקשתך. מילא.

מהאפט מאמריקה עדיין לא קיבלתי כלום. שלחתי לסוכני בניו-יורק 150 “בינתיים” ומונחים שם כאבן.

עם “עזרה” אין לי כבר שום מגע ומשא. ילד הכל לאבדון. וו’פּראָטשעם,⁸⁵³ הכל, אמנם, הולך לאבדון.

אחיך וכו'

שלום לשארית.

185. לשמעון ביכובסקי

X/22, 06, לונדון.

נוּ, מזל טוב, שימעונ’קה. ודאי שתודיעני, מה בדעתך או באפשרותך לעשות מכאן ואילך.⁸⁵⁴

בוודאי קיבלת כבר את גלויתי, שבה הודעתיך ע“ד נסיעתי לארץ-ישראל. עתה אני ממהר להודיעך, כי נולדה אפשרות בלתי-צפויה להמשיך את קיוּמו של “המעורר” גם לשנה החדשה. הדבר, אמנם, מוּטל בספק גדול, ואני איני רוצה בשום אופן להאמין בזה, אלא שמ”מ,⁸⁵⁵ אם ייאָמת הדבר, אני אוכרח להישאר בלונדון על אַפּי ועל חמתי.

השערים של חו' ט' שביקשת, לא אוכל לשלוח לך, מפני שעלי לקרעם מעל החוברות ולקלקל בזה את אלו.

לפני שבוּעות אחדים קיבלתי מכתב מאַיירוב,⁸⁵⁶ שיש איש אחד הרוצה לשקול על ידי מאות רובלים אחדות להוציא “מעורר” ז’ארגוני. לכאורה, צריך הייתי לענות לו, כי איני רוצה בזה, אך אני לא עניתיו כלל. לכשתכתוב לו, תודיעהו, כי אני לא עניתיו.

מסיפורי צ’יכוב⁸⁵⁷ יש עוד כאלף אכסמפלארים. מ“בינתיים” יותר משני אלפים. תוכל לשער מזה, בכמה עלה לי המשלוח כל פוּנט - 16 ק"פ⁸⁵⁸). שלחתי לאמריקה, לגאליציה, לארץ-ישראל – ומשום מקום לא קיבלתי עדיין אף פרוטה אחת. פֶ’ה!

ועוד פעם מז"ט. אלמלי היית נערה הייתי גם נושק אותך… במחשבה, כמובן.

שלך

י. ח. ב.

קונטרס י' אשלח לך מחר.

186. לשמעון ביכובסקי

06 X/27, לונדון.

שלוש גלויותיך קיבלתי. מה שכתבתי לך פעם, כי אני שולח 20 אכסמ. ל“תושיה” – היינו זה שאני שולח להם (15 להם ו-5 לחותמיהם) ושהם מקבלים. מ“בינתיים” לא שלחתי להם אלא 15 בשבילך.

הנני מתאזר עוז, לוֹוה להוצאות ושולח לך – ע"ש “תושיה” – ביום ב' הבא טרנספורט גדול ושלם. שם יהיו:

סיפורי צ’יכוב - 500 (נשארים עוד בידי כשתי מאות)

“בינתיים” 1200 (נשארים עוד בידי יותר מאלף)

“הקרע” 200 (נשארים בידי מאות אחדות, המחיר 5 ק"פ⁸⁵⁹

וגם מ“בינתיים צריך להוזיל הרבה, לפ”ד⁸⁶⁰).

“המעורר” קונטרס ה' 100 נשארים בידי כשתי מאות. השתדל בממכר לאחדים

המעורר קונטרס ו' 150 " " " " " " "

"המעורר קונטרס ז-ח 150 " " " " " " "

“המעורר” קונטרס ט' 200 (לפי שאין בו המשכים)

“המעורר” קונטרס י' 50 (לפי שביאושי הדפסתי ממנו שוב מספר מצומצם אך אפשר יהיה

להשיג עוד 50).

פרוספקטים

• • - ⁸⁶¹

ואתה ראה לבלי לעזוב את וארשה עד שיהיו הספרים בידיך. והיזהר. ואל תחשוש להיראות כפחדן. גם עבודתנו נחוצה היא. ואל תתנודד בחוצות ללא צורך. אצל שטיבל צריך להיות שלושים אכסמפּלארים מחו' ג‘. גם אצל קאמסקי. השי“ת⁸⁶² הצליח את דרכנו בכל אשר פנינו. במודעות אַל תמהר. אפשר שנוכל להודיע ע”ד השנה השניה… חו’ י' שלחתי לך. חוברת יפה, הלא?… בארץ-ישראל אפשר שהייתי יכול להתמכר כולי להוצאת “נסיונות”, להדפיס קונטרס בן ט"ז עמודים בכל שבוע. ועוד נדבר בזה.

וכתוב לאו“נ,⁸⁶³ כי ימהר במשלוח “טיול”.⁸⁶⁴ גם שופמן בעצמו כתב לו כבר על זה. ושלח את הביבליוגרפיה ע”ד שירי שניאור.⁸⁶⁵ וקרא את מכתבי זה פעמים אחדות.

הטרנספורט יעלה בעשרים רובל, לערך.⁸⁶⁶

187. לשמעון ביכובסקי

06 X/29, לונדון.

אחי יקירי,

קיבלתי את גלויתך מיום ו‘. בוודאי כבר קיבלת גם אתה את גלויתי מיום ו’ עם ההודעה ע"ד המשלוח והעצות. עתה אני מודיעך, כי כבר מסרתי את הארגז עם הספרים - - -⁸⁶⁷ ל-American Exress Conpany, אך עדיין אין לי ידיעה, מתי תוכלו לקבל את הטראנספורט וכמה יהיה עליכם לשלם דמי המשלוח, כי בשביל שימהרו בעלי הטראנספורט להמציאו אליכם החלטתי שתשלמו אתם את ההוצאות בוארשה. מחר איוודע הכל ואכתוב לך בפרוטרוט.

מ“עזרה” אין לי כל רשימה, למי ומה שלחה היא, אבל יש לי רשימה מה ששלחתי לה, והנה ברשימתי היו 131 שמות לשלוח להם “המעורר” - - -⁸⁶⁸ קונטרס ו' הוחרם. ומפני זה ומפני חוסר תשובה נפסק המו"מ⁸⁶⁹ בינינו. ואתה התחל לשלוח מקונטרס ו' ואילך, כמו שכתבתי לך בגלויתי הקודמת.

ממחברתי, הוצאת “עבריה”,⁸⁷⁰ אין בידי לע"ע⁸⁷¹ ולא כלום. האמריקנים אינם דייקנים ביותר לעניני ספרות עברית. כתוב גם לה. שלך. ודבר אתו משפטים. שלך

יוסף חיים.

188. לר' בנימין

06 X/31, לונדון.

יהושע, קיבלתי.⁸⁷² גאליציה שלך נותנת קולות. בכלל מתרקמת שם השירה העברית בחשאי, בעומק הלבבות.⁸⁷³ וחן להם לבנימינים האלה, לשֶׁנֶרים⁸⁷⁴ האלה, ליאמפולסקים⁸⁷⁵ האלה. הכל יבוא בקונטרס י"א.

“החלוץ” –איזה “חלוץ”?

פניתם ל“שופמן”. מי ביקש מידכם? עם שופמן אני עומד בעצמי בקשר נפשי מאז. הֱיוּ גיבורים ופנו לרדיצ’בסקי (אני איני יודע את כתבתו) וכיוצא בו (לביאליק כתבתי בעצמי).

לארץ-ישראל החלטתי לנסוע מראשית השנה, אלא שמתרקמת פה אפשרות חדשה להוציא את “המעורר” ודווקא בלונדון. אראה.

עתון חדש בארץ-ישראל – לא יהיה.

וכך הוא הדבר.

אחיך יוסף חיים.

ו“ביניהם”⁸⁷⁶ היכן “ביניהם”?

קיבלתי זה עתה “יודישעס וואכענבלאט”.⁸⁷⁷

189. לצ. ז. וינברג

06 X/31, לונדון.

צ. ז. אחי ויקירי,

קיבלתי זה עתה את שני ציוריך: “כשאהבתי” ו“בלילה”. יש לך אופן-כתיבה משלך ואיני רוצה לנגוע בו, אף על-פי שיש שהצבעים מוֹנוֹטוֹניים. הם. איך שיהיה, עם כל ציור וציור חדש, שאני קורא משלך, הריני מכבד יותר ויותר את כשרונך. “כשאהבתי” יבוא בקונטרס י“א הנמצא בדפוס ו”בלילה" (התּימה של שני הציורים נפלאה!) בקונטרס י“ב.⁸⁷⁸ קונטרס י' יצא זה כשבועיים ואמרתי לשלחו לך, אלא שנמלכתי, מאחר שגם מכתבים פשוטים אינכם מקבלים שם ברוסיה שלכם. בוודאי אשתדל להמציאו לך ע”י “תושיה”. כסף-החתימה אל תשלח. די בזה שאינך מקבל כל שכר. “המעורר” יופיע גם מראשית השנה הבאה.

היו, אמנם, מחשבות זרות בלבי (כי הייתי עיף מאוד..), אך עתה החלפתי כוח ועוד ידי נטויה. תוכל, אפוא, לשלוח לי בשביל “המעורר” כל מה שתמצא לנכון. ובכל אופן אראה, כי כתבים עברים לא יישארו בטמיון. ע"ד נדודיך בימים האחרונים למדתי לדעת מתוך מודעות בעתונים שבשביל “צווייג”. קבל את כל רגשי תודתי וחיבתי.

שלך י. ח. ברֶנר.

תשתדל להביא יותר סדר בסימני-ההפסק שבכתביך. הכתבים האלו, אמנם, נכתבים בלהט ובשלהבתיה, אך הקורא אינו רוצה לדעת מזה. הוא צריך לטאָטשקות.⁸⁷⁹ שלום לשארית הפּליטה.

190. לג. שופמן

[לונדון, 2.11.1906]

לבעל “הצחוק הפּנימי.”⁸⁸⁰

שופמן,

אני כתבתי לראדלר לאמור (לשוני ממש אז איני זוכר): “הלא יודע אתה שכמעט אין בכוחי להוציא את “המעורר”, אבל אילו היה לי חומר הגון, כי אז היו נמצאים כוחות לבעל ‘הכתפים הרחבות’,⁸⁸¹ והנה אין חומר, אין חומר”…

ראדלר כותב, שאני איני פונה לשום סופר מכמה טעמים נפשיים(?), וזה לא אמת.⁸⁸² חוץ מברדיצ’בסקי, שאיני יודע את כתבתו, פניתי כמעט לכּל (אפילו לביאליק!), אלא שהללו הבטיחו ולא קיימו (אָנכי, גנסין, ציטלין, פּרץ הירשביין, פרלמן, בריינין וכו' וכו'), והרבה נדרשו ולא נענו.

ברם, דע לך, מחמד-נפשי, ש“המעורר” יופיע להלן. יופיע, יופיע.

ומגנסין, אמנם, “אין קול ואין קשב”. אי, חלשים אנו ביותר ואומללים ביותר. שלח, שלח רשימותיך הקטנטנות, ידלוף מטר, יפּול שלג…⁸⁸³

וביילין שלנו סובל יסורים. לא לו לונדון, לא לו…

שלך עד אותו הרגע

י. ח. ברֶנר.

191. ליעקב כהן

XI/5, 06, לונדון

לחבר יקר יעקב כהן, באֶרן.

שלחתי היום בשתי חבילות את 500 האכס. של המכתב-חוזר ב.⁸⁸⁴ המשלוח עולה לשני שילינגים חסר חצי פּני, ההדפסה – 6; ביחד – 8 שילינגים.

נצטערתי צער עמוק על הקלקולים שבשירך.⁸⁸⁵ האמן לי, כי לא בזדוני או באי-זהירותי האשמה, וכי דבר כזה לא יישנה עוד לעולם. המדפיס והמגיה של “המעורר” אני אני הוא, כשם שאני הנני גם ה“אדמיניסטראטור” וכו', ואי-אפשר לומר, ש“המעורר” יוצא בשגיאות מרובות, אלא שדווקא – מעשה-שטן! – בהגהה השניה של אותו הדף, שבו בא “רוח-הבוקר”, הוכרחתי על-פי מקרה יוצא מן הכלל (הובהלתי באותה שעה לרֵעַ שחלה) לסמוך על איש אחר, ואותו האיש הוא מדקדק גדול בעיניו ר“ל,⁸⁸⁶ ולא עצר ברוחו מעשות תיקונים ואת פי לא שאל. – מה שאתה מעיר בנוגע ל”תבנית השורות" לא הבינותי. אם כוונתך על הרוַח המקולקל שבין השורות: “בצחוק טוב-לב” ו“בלי מקום לו” – הקולר תלוי בהחול“מ שב”הכּל“, שהוא שורה בפני עצמה, ודבר זה יבינוּ הבקיאים (בדפוסו של פישר בקראקוב בנין-הנקודות הוא אחר) ואיכמ”ל.⁸⁸⁷ שלך בבקשת סליחה ושירים,

י. ח. בּרנר.

שלום לרובינזון ולפרלמן.

192. לר' בנימין

06 XI/6, לונדון.

לאחי יהנושע.

כתבתי לך לפני ימים אחדים ובוודאי קיבלת. עתה אני בא להוסיף: קיבלתי דמי חתימה לשנה הבאה מרוסיה 35 רובלים. עברתי אתמול בלילה שנית על ה“יזכור” שלך ומצאתי, כי עולה הוא הרבה הרבה על הראשון והחלטתי לשׂימו בחוברת י"ב (ודחיתי דבר אחר), אך שיניתי את השם שאינו נאה: “יזכור” גם לחי וגם למתים. “יזכור”, II. פֶ’ה! אלא:

אזכרה

מילקוטו של

ר' בנימין.

(מוקדש למרת (L. V. M.

האוּרווה אורווה⁸⁸⁸ - - -

אחיך יוסף-חיים.⁸⁸⁹

193. לא. ציוני

XI/6 06, לונדון.

יצחק יקירי,

החוברת הבאה תצא בעוד שבועות אחדים. המצב דחוק. מאמרך “בין ערבים” יהיה מוקדש לימי הזכרון.⁸⁹⁰ מ“לפני שואה” – מערכה ב'. מאחיך: “כתבים מארץ-ישראל”.

בנוגע ל“בכלל” הנה הדבר כך הוא: המדפיס של “המעורר” רוצה להדפיס את “המעורר” על חשבונו כל השנה הבאה ובלבד שאמסור לו את האדמיניסטרציה וקבלת החתימה. באופן הזה יכולתי להכריז על החתימה בבטחה. והנה אלמלי הייתי נוטה להאמין, כי גם בארץ-ישראל אוכל לעבוד לטובת ספרותנו, לא הייתי פוסח על שום סעיפים, כי ישיבת לונדון נוטלת את חיי ופלשתינה מושכת. אבל, כשאני מעיין בדבר, הנה האפשרות בא“י מוטלת בספק נורא: צנזורה, ובלי כסף, ומקום חדש ואוירא דארץ-ישראל של עכשיו, ויהודי א”י וכו' וכו' וכאן – אפשרות קשה, עבודה למעלה מן הכוחות, אבל סוף-סוף איזו אפשרות, והדבר צ"ע.⁸⁹¹ רוצה הייתי לשמוע את עצתך בזה.

שלך י. ח. ברֶנר.

לרוזנצווייג שלחתי.

194. לנ. י. מָרֶק

06 XI/6, מייל אֶנד.

יקירי,

את הקונטרס עם המכתב קיבלתי אתמול, ביום ב‘, ולא יכולתי, איפוא, לבוא אל המיטינג היטא"י⁸⁹² שביום א’. יום אתמול אין אנו יכולים להחזיר בשום אופן. רעה חולה היא.

תודה בעד מכתבך. כשאני לעצמי אין אני חושב את ה“בינו-לבינו”⁸⁹³ לדבר גרוע. יש שם קווים הגונים. ברם,בטעמא תליא מלתא.⁸⁹⁴

טענותיך נגד קליינמאן⁸⁹⁵ יכול אתה לכתוב, אם רצונך בכך, אף על-פי שאני חוכך בדבר זה משני טעמים: א) כבר קצה הנפש להתפלפל על גסיסת ספרותנו. ממה נפשך: אם יכולים אנו לעצור בגסיסה זו הרי טוב ואין מה לדבר, אלא מאי, איננו יכולים? – פשיטא שאין מה לדבר. מכל אופן, מוטב שנעשה ספרות משנדבר ע"ד ספרות. – ב) מסופקני מאוד, אם יעלה בידך לתת לרעיונותיך ההגונים צורה ספרותית.

שלך י. ח. בּרֶנר.

שלום לאביך היקר.⁸⁹⁶

195. לשמעון ביכובסקי

06 XI/6, לונדון

אחי חביבי,

כתבתי ל“תושיה” ול“עזרה” ע“ד כל מה שביקשתני. מה שלחתי לזלאטופולסקי⁸⁹⁷ איני זוכר בדיוק. אך זה ברור, שכל מה שביקשו ממני שלחתי. “המעוררים” ו”נסיונות".

כשתקבל את הטראנספורט⁸⁹⁸ (הקונטורה בעצמה תודיע מתחילה ל“תושיה”), תעשה איזה סדר בנוגע לחתומים הישנים ותשלח מודעות לכל העתונים ע"ד החתימה לשנה הבאה. אך מתחילה צריך יהיה לברר היטב את מצב ההתקבלות של “המעורר” ברוסיה. “המעורר” יתרחב קצת בשנה הבאה, ויש לנו הרשות להתחלף במודעות עם העתונים, שיחפצו להתחלף אתנו.

ע“ד פרוגראמות לא צריך להאריך, אך תחת זאת צריך להודיע בבירור את הבּיטחה שיתקבל “המעורר” להבא. ע”ד ארץ-ישראל נחדל לחשוב לפי שעה. מה את א"נ?⁸⁹⁹ הביבליוג. שלך איני מדפיס.

הנכנס אתה לבעל-מחשבות? דרוש בשמי לשלומו. חביב הוא עלי ביותר.⁹⁰⁰

196. ליעקב לרנר

06 XI/8, לונדון.

לפייטן יעקב לרנר, קוסטופול.

יקירי,

קיבלתי זה עתה את שירך “מנגינות התוהו” ו“אי-שנה”. לא עניתיך מיד על מכתבך האחרון עם שירך “הגידה” מפּני טעמים פרטיים, מקריים (כאי-בריאות וכו'), וגם מפני שאחרי קבלי את גלויתך מיום הושענא רבה, שבה אתה מרשה לי לשלוח את שירך “ולבכות אחפוצה” ל“הירדן”⁹⁰¹ (והיאוש בנוגע ל“מעורר” תקפני ביאותו יום ביותר…), עשיתי כדבריך ושלחתיו לשם. עתה אני מתחרט על זה, כי “המעורר” יֵצא בוודאי לשנה הבאה (אם רק לא יארע דבר יוצא מגדר-הרגיל) ויכולתי להשתמש בו. עוד נדמה לי, ש“הירדן”, אמנם, פסק מצאת לאור, ולכן כתבתי לשם, שישיבו לך את השיר הזה, ועדיין לא קיבלתי מענה. אם תקבל את השיר בחזרה, אז תקן בו קצת בבית אחד שדורש תיקון בלי ספק, ושלחהו אלי שוב ואני אדפיסהו. ב“ביום סגריר” ניכרו סימני בוסר. העצבות, אמנם, נוראה ועמוקה מאוד, אבל יש בתים מקולקלים, וגם ענין “העדר” מצלצל כלא-יהודי… אם אין לך טופס ממנו, אחזירהו לך ותשירהו מחדש. כלומר, תתקנו… תחת זאת טובים מאוד שיריך “הגידה” ו“מנגינות-התוהו” ויבואו שניהם בקונטרס י"א הנמצא כבר בדפוס. בכשרונך הפיוטי איני מטיל ספק, אף שכנראה עוד הרבה עליך להצטער ו- переживать⁹⁰² עד שתקבל⁹⁰³ המוּזה שלך צורה רבּת-גוונים. “אי-שנה” הוא דבר בכל אופן לא למעלה מבינוני, אפשר להשתמש בו, אבל לא ביחוד.

בחיבה רבה י. ח. בּרֶנר.

מחיר “המעורר” לשנה עם המשלוח – 3 רובלים. בערך הזה לחצי שנה. עם קונטרס י"א יצורף פּרוספּקט חדש.

197. לש. ב. מקסימובסקי

[לונדון, 10.11.1906]

יקירי,

מפני הטעמים הידועים לך: א) שההקדמה כבר עבר זמנה קצת; ב) שהכרקטריסטיקה של משפחת הצנועים הנפלאה אינה נפלאה ביחס לנושא-המאמר⁹⁰⁴

• מצאתי לנכון לרשום בראש מתחת לשם: “(מהרצאה שעלתה לפני אגודת “דוברי עברית” בלונדון)”, ובסוף⁹⁰⁵ “שלהי - -”, ובזה אני פוטר את המערכת מכל הערות ומוציא אותה מכל התנפלות. הלא לא תתנגד לזה?

שלך ברנר.

198. לשמעון ביכובסקי

XI/13, לונדון.

אחא ביחובסקי,

קיבלתי את מכתבך עם השירים. מכתבך עשה עלי רושם לא טוב. רואה אני מתוכו, כי אינך בעל עסק כלל. הנה התראית עם אדם אחד, שעד עתה לא מילא כל דבר וכל הבטחה בנוגע ל“מעורר” וגם לא השיב על מכתבַי, ועליך כבר עשה רושם של “אוהב ספרות בכל לב”, וכבר יש לך הצעה להדפיס את “המעורר” ברוסיה, ואתה שוכח, כי, ראשית, אין איש ברוסיה שאוכל לסמוך עליו (שלושים האכסמפלארים של ג' הלא מונחים עדיין בברלין, ובכלל, כל מה שעשיתי ברוסיה גרם לי הפסד!) והשנית, הלא יודע אתה, כיצד אני מתחבט ומתלבט עם חומר לחוברות וכי סופרים קבועים אין לי וכי כל האפשרות של הוצאת “המעורר” אינה אלא מה שהא גברא טרסקא,⁹⁰⁶ כלומר, מה שאני נמצא במקום הדפוס. מה שידוע לקליינמאן,⁹⁰⁷ שלא כתבתי לו מעולם על זה דבר וחצי דבר, לא ידוע לך, ועודך שואל: “היש איזה פוֹהד ל’מעורר'?” ובכלל – הבטחות והבטחות, ומדוע אין איזה מעשה מוחש, מוחש, התבין? מילא, אם אין – אין, אבל ההבטחות למה?

שמע-נא: “המעורר” יֵצא בשנה החדשה בכל אופן. כבר נתחבב עלי ולא ארפה ממנו. לצנזור שבפטרבורג כתבתי ומקווה אני גם לקבל תשובה ממנו. ב“המעורר”, י“א, כבר יהיה פרוספקט חדש, וממנו תוכל לעשות מודעה בשביל העתונים הרוסים. בכלל, טוב היה שתהא ל”מעורר" ברוסיה סוכנות כללית, כי סוף סוף אין אפשרות לסמוך בחוברות בודדות ובחתומים בודדים על רוסיה המבולבלה. הנה, למשל, שלחתי להומל “המעורר”, י', ולא נתקבל. צריך להתקשר עם “תושיה”.

כשתקבל את הטראנספורט תשלח ליעקב פיכמאן (לֵיאוֹבוֹ, פלך בסרביה) קונטרס י' ו“בינתיים”. הוא יכתוב ביקורת על זה. ואת שטיבל תבקש, שישתדל, כי יוחזרו אלי השלושים ג'. יש לי צורך בהם. ע"ד השירים עוד אכתוב לך. כשרונו הפיוטי של אפשטיין אינו מוטל בספק, אך ניכּרה בו יותר מן המידה השפעתם של כתבי שניאור וגנסין.

שלח את מודעות-החליפין בהקדם. ושלח לי אדריסתו של גנסין. מארץ-ישראל קיבלתי שקלים אחדים בעד סיפורי צ’כוב. היש לך למחייתך? ועבוד וכתוב והיה לאיש.

אחיך י. ח. ב.

199. למ. ריז’ין

14/XI-06, לונדון.

ידידי ריזשין⁹⁰⁸ היקר!

האתה הוא הדובר בי? הוי, הוי! אלמלא נברא “המעורר” אלא בשביל זה שאקבל ממך מכתב לאחר שלא שמעתי על אודותיך זה שנים שש – דייני.

מה שלומך? מה שלום זוגתך? מה שלום בנך בעל העינים הגדולות? מדוע לא כתבת על כל זה? והעיקר: בריאותך, בריאותך…

העודך מַזיר עצמך מן הבשר?⁹⁰⁹

בחוברת י"א של “המעורר”, שתצא לאור בעוד שבועיים, אתן את שמך בתור סוכן למוהילב. אם אינך רוצה בזה, עוד תספיק להודיעני. בענייני כספים וחוברות תוכל לפנות אל ביחובסקי שלי, וארשה, נוֹבוֹליפיה, 25, מעון 6 (עיין מודעות ב“היום”).

והנני שלך ושלך

י. ח. ברֶנר.

200. לשמעון ביכובסקי

06 XI/14, לונדון.

אחי, אתמול כתבתי לך ודיברתי באזניך דבריך קשים, כי קשה-רוח אני, והיום קיבלתי את שתי גלויותיך מיום י“א וי”ב לח“ז וגם מענה מ”תושיה" עם “תנאיהם”(!) והחלטתי לבלי למסור להם את הסוכנות, ובחוברת י"א הייתי כבר רושם את שמך בתור סוכן כללי לשנה החדשה, לוּ קיבלתי מכתב מבטיח ממך, כי לא תעזוב את וארשה כל השנה הבאה. כתוב, אפוא, והבטח.

ושוב דברים קשים: אל תוסף לכתוב לי ע"ד “איזו נימוקים”. אין צורך ברמזים. כשיש לך לדבר איזה דבר – אל תבוא בסודות.

ובדבר הטראנספורט – היזהר נא שתקבלוֹ! בהחזרתו אין לי צורך.

הופנשטיין⁹¹⁰ וניבילוב⁹¹¹ מבקשים את “בינתיים”. לנַאנסי אני שולח. קיבלתי מכתב מריזשין ממוהילב⁹¹² (אחד מידידי בהומל), המבטיח לעשות הכל בשביל “המעורר” ומבקש אדריסה לשלוח כסף. שלחתי לו אדריסתך. כתובתו: מוהילב, בראגינסקי, בשביל מ. ריזשין.

ומ“עזרה” אין עוד ידיעה? לצנזור הפטרבורגי כתבתי מכתב.

והעיקר: אל תנא בהול, אל תהא בהול. היה לסוחר לא-יהודי! ⁹¹³

201. לשמעון ביכובסקי

XI/15 06, לונדון.

אחי,

אתמול כתבתי לך גלויה והיום הנני בא להוסיף, כי עברתי עוד פעם על מכתבך וראיתי שכותב אתה, כי תקבל את הטראנספורט “בלי אמצעות ‘תושיה’”. היאך! הטראנספורט הלא נשלח על שמם לכתחילה!

דבר צדדי, אבל חשוב: השתדל להשיג (לקנות) אוסטאוו⁹¹⁴ של חיי אנשי הצבא ושלחהו אלי. הספר הזה נחוץ לי לרגל עבודתי".⁹¹⁵

ואגב אורחא “נאסטאוולעניע”:⁹¹⁶ אל תחשוב את מאן-דהוא לחָתוּם עד שאתה מקבל ממנו דמי-החתימה.

ואת החוברת י', ששלחתי לך על אדריסתך, הלא לא קיבלת?

אחיך

יוסף חיים.

סוכן “המעורר” שבאמריקה כותב לי, כי ה-150 “בינתיים”, ששלחתי לו, אי-אפשר למכור, מפני שהאחדים הקונים “מתאוננים על כי דברים כאלה מוצאים להם מקום בספרותנו”. על “לא כלום” שלי כתב ה“טגעבלאט”,⁹¹⁷ כי דברים הרבה יותר טובים הם משליכים אל הסל, וכי אין המחברת שווה בנייר שנדפסה עליו. חבל! חבל!

202. לנאמני “המעורר”

[אמצע נובמבר 1906, לונדון].

לאחי ורעי ולכל הבאים עמי בחליפת מכתבים

הנני מודיע, כי ההחלטה שלי לנסוע לארץ-ישראל נדחתה, לפחות, למשך של שנה שלמה; השנה הזאת הנני נשאר בלונדון לערוך ולהוציא את “המעורר”⁹¹⁸

203. לד. ב.

[אמצע נובמבר 1906, לונדון].

לסופר ד. ב. בל.

“נסיונותיך” (למה קראת להם גם “בחלום ובהקיץ”?) אנקדוטיים הם ביותר בשביל “המעורר”. מה שנוגע ל“חירות-הדיבור”, הנה, אמנם, נכון אני לתת מקום גם למאמינים בגאולה ועובדים אותה וגם למטילים ספק, למתיאשים או לבלתי מאמינים בשום בניה בכלל, אבל בשום אופן לא למתיחסים בזרות או בקלות-ראש ל“אותו הדבר הנקרא ציונות”. “המעורר”, כידוע לך, אינו כלי-מבטאו של המחנה הציוני (שלאסוננו כמעט שאינו), אבל בהכרח הוא צריך להביע ומתאמץ להביע, ובכל תוקף, את הכאב הציוני; ומי אשר באיזו מידה זר לו הכאב הלז, הוא לא יבוא אלינו ולא יגש אל הקיר הנטוי, שלפניו אנו, סופרי “המעורר”, שופכים את לבותינו.⁹¹⁹

204. לר' בנימין

[אמצע נובמבר 1906, לונדון].

אחא,

לא עניתי לך מיד מפני שהיה עלי מתחילה למצוא שעות אחדות פנויות בכדי לחטט בגל מכתבי ולהוציא משם את מכתביך בשביל “ביניהם”. הנה הם לפניך: שלושה וחצי במספר. הנה גם של ברדיצ’בסקי בתוכם. תודה רבה.

בדבר שירו של שאֶנאֶר עוד אתיישב בדבר. “הסעודה השלישית” של יאמפולסקי הוא דבר נאה. פרוספקטים לשאֶנאֶר שלחתי.

מ“לא כלום” (דבר חשוב!) לא קיבלתי עדיין אפילו אכסמפלאר אחד. לכשאקבל אשלח.

את “דבר”⁹²⁰ לא אדפיס מפני שכבר הדפסתי ב“המעורר”, י"א מין פרוספקט משלי. חבל!

תמיהני שעלה בדעתך לשלוח לי את “האדם” לגוֹרקי, זה הדבר הטריביאלי והבלתי-יפה. אולי בגרמנית הוא עושה רושם טוב. לא, חדל לך מזה! הנח את גוֹרקי לי!

הייתי אצל ד"ר ב. לקבל את המלון שלך, והנה הוא קשה וכבד כל-כך עד שמחירו אינו שווה דמי-המשלוח, ולמה אעשה כזאת?

ובנוגע ל“הרותחין” שלי – כלום אינך רגיל עדַין אצל האי קשה-רוחא? כלום אינך יודע את מר-נפשי?

ושלום לך, יהושע,

יוסף – חיים.⁹²¹

205. לשמעון ביכובסקי

06 XI/19, לונדון.

אחי.

• -⁹²² ע“ד “נסיונות” איני מדפיס מודעה חדשה (מה שיש ע"ד “בינתיים”, בחילוף-האדריסה, אני משאיר), יען שלפי דעתי צריך יהא לשוב ולהודיע כשתתבררנה ה”תקוות" ולא לסמוך על נסים ולתקוע: מוכנים לדפוס, נמצאים בדפוס. מנַאנסי, שציווית לשלוח אכס' אחד מצ’יכוב ו“בינתיים”, שלחתי וקיבלתי תשובת-תרעומת על אשר לא שלחתי אכסמ. אחדים. “איך אפשר לי לעשות דבר לטובת ‘נסיונות’, אם שָׁמה, בהבּירה, אין סדר?” – כותב האיש. שמע-נא: סטודנטית אחת יודעת עברית שבנאנסי הבטיחה לי לשלוח תרגומים, והיום קיבלתי ממנה תרגום ממוֹפּאסאן: “חרטה”. ב“המעורר” לא אוכל להשתמש בו, וטוב היה להדפיסו (בצירוף עוד ציורים מתורגמים אחדים ממופּאסאן) באחד הקונטרסים של “נסיונות”. היא מתרגמת מצרפתית. – היכנס אל מערכת “היום” ומסור להם את הבטחתי להשיג חתומים אחדים בשבילו. תן שם על חשבוני 90 ק"פ⁹²³ וישלחו לעת-עתה לחודש אחד – ג' פעמים בשבוע – מראשית דצמבר למנין חוץ על-פי האדריסה הרשומה לעיל. במכתבי הסגור הבא אשלח לך מרקאות⁹²⁴ רוסיות. מכתב אל “המעורר” בדבר “נסיונות” אבד לי. אחיך

יוסף חיים.

טוב היה אלמלי הדפסת את הביב.⁹²⁵ שלך ע“ד “בינתיים” ב”היום".

ע"ד שירי אפשטיין במכתבי הבא.

206. לש. פרלמן

06 XI/19, לונדון.

לפרלמן,

חבר חביב ויקר,

קיבלתי. קונטרס י“א של “המעורר” יישלח ל”חותמים" בשבוע זה, ובכן לא אוכל כמובן, לתת את ההתחלה של “שלומית” בקונטרס י“א הבא. בשביל הקונטרסים הראשונים של השנה החדשה כבר היה בידי תרגום טוב מדבר היותר עמוק של מטרלינק: “מופתו של אנטוניוס הקדוש”, ב' מערכות, אלא מפני שתרגומה של “שלומית” עולה על כל שבח ותהילה, הריני דוחה את אותו הדבר לחוברת ג' של השנה הבע”ל,⁹²⁶ ובשתי החוברות הראשונות אתן את “שלומית”.⁹²⁷ נוּ, נוּ, זהו תרגום! ספרותנו - - ⁹²⁸ מתעשרת על-ידי זה כמעט ביצירה מקורית, למצער ביצירה, שהיתה צריכה להיכתב בה, אלמלי היה לנו ואילד. איך שיהיה, ועכשיו הדבר לנו הוא.

ספק בידי, אם תהא לי היכולת להוציא את “שלומית” גם בחוברת מיוחדה. עסקי רעים המה מאוד.

טוב כי נזכרתי. איני יודע, מפני מה השיבה לי הפוסטה את הקונטרסים ו‘-י’ ששלחתי למשניבסקי. הגם החותם השני לא קיבל? האוסיף לשלוח? הכתובת היתה: סַידנווג, 40.

שלום למשוררנו.⁹²⁹ שירו “מרחוק”, בלי כל שגיאות, נמצא כבר תחת מכבש הדפוס.⁹³⁰

והנני שלכם, שארית-ישראל,

י. ח. בּרנר.

207. לשמעון ביכובסקי

06 XI/20, לונדון.

אחי,

ואני איני יודע מה לעשות. קיבלתי היום עוד שני חותמים מרוסיה, לשנה וחצי שנה, וכיצד אשלח להם, כיצד? על זה כבר כתבתי לך גם אתמול. הודע תיכף, אם יכול אני לשלוח בחבילה על שמך.

לנַאנסי שלחתי עוד 4 צ’יכוב, 3 “בינתיים”.

לחתום על “היום” יראים, פן לא ימשיך את קיומו, מאחר שהוא פונה לעזרה. ובכל-זאת השגתי לע"ע עוד שני חתומים לחודש. - - -⁹³¹

לשלוח לשלושת חותמֹי גם את קובץ המאמרים “אחד-העם”.⁹³² כולם אחד-העמיים.

היום אפנה במכתב לקונטורה ואדרוש מהם תשובה, מפני מה לא נתקבל עדיין הטראנספורט בוארשה.

אחיך

יוסף חיים.

קיבלתי זה עתה את ה“טיול”. ממנו בעצמו⁹³³ לא כל דבר. אתמול כתבתי לו והיום שוב.

שלח את המודעות. במכתבי הבא אשיב לך את השיר “וידוי”, עם מכתב אל המשורר.⁹³⁴ שני השירים האחרים אדפיס בקונטרס א' של השנה הבע"ל.⁹³⁵

208. לג. שופמן

XI/20 06, לונדון.

שופמן,

לפני שעה קיבלתי, סוף־סוף, מגנסין את ה“טיול” הממועך שלך. תוכל לשער את התפעלותי. עדיין לא קראתיו אלא שתי פעמים ומסתמא עוד נדבר בזה. עתה הנני מודיעך, כי חס אני לתת את הדבר הזה בחוברות “המעורר” האחרונות של השנה האומללה הזאת, והנני רוצה להשאירו לחוברת הראשונה של השנה הבאה. אולי תשלח בשביל קונטרס י“ב את קטנותיך שהבטחת? ב”טיול“, עמוד 4, כתוב: “איזו בתולות נכריות, בנות גזע מעוּלה, שיוֹפיין היהיר, הזר, הבלתי נתפס, מעביר רוח בכל חלל האולם השומם וחולף כברק את הטלטול ופיזור-הנפש”. מה פירושן של המלים “וחולף כברק את”? ­– כתוב! קונטרס י”א של “המעורר” אשלח לך בשבוע זה. שלח לי בהקדם את כתובתו של ברדיצ’בסקי. קראתי בימים האלה ברביעית או בחמישית את סיפוריו. גדול האיש מאוד!

שלך ושלך ושלך

י. ח. בּרנר.

209. להלל צייטלין

XI/21 06, לונדון.

להלל צייטלין,

קיבלתי את גלויתך, והנני נכון להשתתף בעבודת ה“וואָכענבלאט”,⁹³⁶ והנני רוצה באַוַאנס, אך האוואנס צריך שיהא לא 25 סמאַרבאָווינצעס,⁹³⁷ אלא מאמר בעברית מאת הלל צייטלין בשביל “המעורר”, מעין “לחשבונו של עולם”, “הרהורים”, “מכתבי אחד הצעירים”, “קנייני הרוח”, “די בענקשאפט נאך שענהייט”⁹³⁸ (כמובן, פחות פופולארי ויותר עמוק) וכיוצא בזה עניינים פיוטיים-פילוסופיים או פובליציסטיים-צייטליניים. כתוב על ל. שאֶסטוב,⁹³⁹ כתוב על שניאור, כתוב על מה שאתה רוצה. כשאקבל תשובה ממך על דרישתי זאת, אשלח לך מיד מה שביקשת, היינו איזה דבר מן הגיטו היהודי שבלונדון, ואם זה לא יעלה בידי או שלא אחפוץ לפגום את דברי הגדול, אשר אני אומר לכתוב “במעבר לגבולין”, אתרגם בעצמי, לפחות, מציורי העבריים (מעין “מצוה”, “פעמיים”, “רשמי-דרך” וכו') ואשלחם אליך. אידיש אני יודע לכתוב היטב, וגם כל נדרים אין אתי, וגם מכל “קדושה” איני מתיירא. אני הנני אדם חזק, טוב וחפשי, חי חיים פילוסופיים ובמובן ידוע גם מאושרים במקצת, יודע תאוות “רעות”, אך ריחיים אין על צוארי. ראשי כואב ונוטה קצת למיסטיקה.

יוסף חיים.

“המעורר”, י"א, אשלח לך בשבוע זה. הנני רוצה לקבל שתים-שלוש מלים מאנכי.⁹⁴⁰

210. לשמעון ביכובסקי

XI/21 06, מיטוואָך⁹⁴¹, לונדון.

אחי, קיבלתי את גלויתך מיום 5/18. בוודאי קיבלת גם גלויותי מיום אתמול ומשלשום ע“ד שלושת החתומים בשביל “היום” וע”ד השאלה המרה, איך לעשות, סוף-סוף, עם החותמים הבודדים שאני מקבל מרוסיה. פרוספקטים שלחתי לך. בכלל, אחי, עליך להתפשר עם הרעיון, כי זו השנה כבר אבדה לנו ונחוץ להתאמץ בכל הכוחות ולאַרגן את ענייני “המעורר” ברוסיה לשנה הבאה⁹⁴² (חתימה ומכירה לאחדים), אך העיקר: למעט בהקפה, למעט בהקפה! כמו שכתבתי לך אתמול, כתבתי גם לקונטור הדפה ובוודאי עוד היום אקבל תשובה. “המעורר” לשנה הבאה יוגדל בכמותו (40 עמודים וחלק הגון מהם פטיט) ויוטב גם באיכותו, לפי הנראה. הסופרים יתעוררו, סוף-סוף, וגם הלל צייטלין יכתוב. היום קיבלתי ממנו מכתב-בקשה להשתתף ב“וואכענבלאט” ועניתיו, שאם ישלח איזה דבר בשביל “המעורר”, אשלח גם אני, ואם לא – לא. את ה“טיול” קיבלתי. גנסין מעצמו לא כתב כלום. רבוש“ע,⁹⁴³ מה גדולים יסוריו של אדם זה! מ”בינתיים" יש 350 בשיקאגו ו-150 בניו-יורק. ע“ד האוסטאוו.⁹⁴⁴ הוא נקרא “אוסטאַוו וונוטרעננאָי פּעחאָטנאָי וואָיעננאָי סלוּזשבּי”,⁹⁴⁵ או בדומה לזה. מחירו בקסרקטין 25 ק”פ.⁹⁴⁶ אבל בוודאי ישנו גם בבתי מה“ס.⁹⁴⁷ השיגהו ע”י “תושיה” ואל תכניס את עצמך בקניה זו, כדאי שלא לעורר חשדים עליך. מי יודע. היה זהיר ביותר, אחי. הלל⁹⁴⁸ כותב לי שה“לא כלום” לא מצא חן בעיני אנשי שלומנו. “המעורר”, י"א, אשלח לך ביום ו' הבא.⁹⁴⁹

211. ליעקב לרנר

06 XI/23, לונדון.

יקירי,

שלחתי לך היום קונטרס י“א של “המעורר”, שבו באו “מנגינות התוהו” שלך, אבל רק “אשקיפה בחלון” ולא “הגידה”, כי ניחמתי מתת גם את זו ב”המעורר" מפני אריכותה היתרה ומפני חוסר-המוסיקה שבה ברובה. אולי תוכל לעבדה יותר?

הנני נמהר עתה בכתיבתי יותר מדי ודברי לעו. הודיעני ע“ד קבלת החוברת. לחותמך שלחתי חוברות ז'-י”א ע"י ביחובסקי שבוארשה (נוֹבוֹליפיה, 26/6).

ע"ד תרגומים אדבר עמך במכתבי הבא. אם אתה מרגיש את עצמך למתרגם הגון, טוב שתעסוק רק בדברים חשובים, כעין “הפעמון השקוע” או “מיכאל קרמר” להופטמן.⁹⁵⁰

ושלום לך מאת

י. ח. ברנֶר.

212. לר' בנימין

XI/24 06, לונדון.

יהושע,

שלחתי לך היום “דז’וּאיש ווֹרלד”,⁹⁵¹ “המעורר”, י“א, ומחברתי “לא כלום”. שלחתי גם לתשעת חותמיך כל הדרוש. מ”המעורר“, א‘, ב’, ג', אין לי כל אכספלרים, ולאה שחתמו לשנה ישולחו גם קונטרסי “המעורר” של השנה הבאה. אגב-אורחא: אַי הנך בעל חשבון! 24 כתרים של ארבעה שנתיים, ½4 של אחד לרבע שנה וי”ב כתרים של ארבעה לחצי שנה עולים אצלךלשלושים כתרים וחמשים הלר⁹⁵²! והא קיימא לן: 40=24+4+12, אבל, מילא. סלח לי על שהוגעתיך. מה אפשר לעשות?

מה היא האפשרות, אתה שואל. האפשרות היא שאחרי קונטרס ט', כשתקף עלי היאוש וגם החלטתי לנסוע לארץ-ישראל, אמר לי נארוֹדינצקי: מאי איכפת לך? הדפס, ואם יהא הפסד, אסבול גם אני. אולם, כנראה, לא אצטרך לו. ברוסיה ניכרת איזו התעוררות לטובתו של “המעורר”. אפשר יארע נס ויהיו חתומים. איך שיהיה ואני נכון שוב לעבוד בכל כוחי ש“המעורר” לא יופסק. מה דעתך על דבר הפרוספקט?

ציורו של יאמפוֹלסקי הוא מסודר כבר בדפוס (בשעת סידור תיקנתי בו קצת והדבר הוא, סוף-סוף, לא רע לגמרי!) ולא בא בקונטרס זה מאפס מקום. “השובר”: מ. ה. להוצאת הדפוס – יבוא בקונטרס י"ב.

ד“ר ב. ואישה מתגוררים בסטוק-ניואינגטון. הנסיעה לשם עולה בארבעה פנסים. כשאהיה שם אזכיר שנית ע”ד המלון. מהר ושלח “יזכור” II.

חומר יש כבר. בשנה הבאה יבואו תרגומים נפלאים מ“שלומית” לאוסקאר וַאילד ו“מופתו של אנטוניוס הקדוש” למוריס מטרלינק. קראתי בימים האלה את סיפורי ברדיצ’בסקי. אמן גדול ויהודי גדול האיש הזה.

חותמים בארץ-ישראל – 15. בדבר “ביניהם”, אם הדבר פרטי הוא ביותר, אל תכתבהו בשביל הציבור. הנני עסוק ועיף ביותר מלכתוב לך יותר מזה. הודע ע"ד הקבלה.

שלך ושלך

י. ח. ברנֶר.

213. לדבורה בארון

XI/24 [1906, לונדון].

לאָחות דבורה,

שלחתי לך גם קונטרס י' וי"א ויהי רצון שתקבלים.

מדוע “אחרו כה פעמי” החו' התשיעית לבוא אליך – לא אבין. האם בבית הצנזורה היתה מונחת כל העת?

מראשית השנה – יש תקוה – לא יישנו הפחדים האלה.

באהבה רבה,

י. ח. ב.

אדוננו יוסף קלוזנר כותב לי באחד ממכתביו: “בחוברת ט' מצאו חן בעיני דברי ח. בצלאל,⁹⁵³ “זרמים שבספר”⁹⁵⁴ וציורה של דבורה בארוֹן”.⁹⁵⁵ הנה!

214. לג. שופמן

06 XI/25, לונדון.

לשופמן היקר והנערץ.

קיבלתי הכל בבוקר השכם. הנני כותב לך ומניח את המכתב עד שיבוא ביילין.

יפה עשית שהטלת את שמך בראש.⁹⁵⁶ ציורים כאלה, איני יודעת מתי אקרא עוד.⁹⁵⁷ אחרון אחרון חזק וגדול מחברו.

רוצה היית לסלקו⁹⁵⁸ – מבין אני, מבין, אבל מה לעשות ומידותיו של שמאי בי להניח את הפרה הנאה על יום השבת ולבלי לומר “ברוך ד' יום יום”. סוף-סוף, הרי שנה זו של “המעורר” מקולקלת היא, והתקוה הלא מנצנצת בלב, שהשנה הבאה, בנוגע לזה, תהא טובה מההולכת לפניה.

ע"ד “חלפה רקתו” ידעתי. אך בכל זאת טוב הוא תיקונך.⁹⁵⁹

ע"ד מעשי הנערות של ראדלר וציוני שלנו אני יודע. מאי איכפת לי?⁹⁶⁰ לברדיצ’קבסקי אני כותב בעצמי. לכל כתבתי כבר, ואפשר שאכתוב עוד. ביאליק הבטיח, אלא שעכשיו הרי “השלוח” יופיע, ואיני מאמין, כי ישלח לי את שיריו שיכתוב.

בנוגע לשניאור וכו’– מה לעשות והם צריכים לשכר-סופרים. אני יודע, שהם רשאים לזה. דלדולו של ביילין – גוזמא קתני. – “המעורר”, י“א, ו”לא כלום" שלחתי שלשום.

ברגשות מיוחדים

י. ח. ב.

תחת “טיול” הייתי רוצה לרשום: 1904. – – –⁹⁶¹

215. לצ. ז. וַינברג

[לונדון, נובמבר 1906]

יקירי,

כשהתחלתי לסדר את ציורך זה⁹⁶² בשביל קונטרס י"ב, כהבטחתי, נוכחתי, לדאבוני, שהציור הזה פגום הוא על-ידי אריכותו היתירה ומונוטוניותו. אמנם, על זה הערתיך גם במכתבי הראשון, אך אז לא היה הרושם הלז כל-כך בולט כמו עכשיו, בקראי אותו בשנית. הנה, למשל, אילו נסיר את כל העמודים הראשונים לא תפסיד על-ידי זה שלימוּת הציור כלום, מפני שמלא הוא הכפלת הצבעים והכפלת הדברים. לפיכך, הואילה-נא, חביבי, לעבּד את הציור הזה, וביחוד להקציעו ולקצרו, ואז אדפיסהו באחת מחוברות “המעורר” של שנה הבאה. ענני.

בחיבה

י. ח. בּרנר.

216. למ. י. ברדיצ’בסקי

06 XI/26, לונדון.

למיכה יוסף ברדיצ’בסקי.

סוף-סוף נודעתי (ע"י ג. שופמן) הכתובת שלך, והנני כותב לך. וכותב אני לך באותם הרגשות שביחס למחמד-נפשי ולמרכז-געגועי-הרוח. כי הנה דווקא בימים האלה קראתי – ברביעית או בחמישית – את כל סיפוריך ושיריך, וחזיתי עוד פעם פני גודל השגה ועומק השגה בנוגע ליהודי “מחניים”, “עורבא פרח” ו“מדרך אל דרך”, וחייתי עוד פעם את אותו העצב ואת אותו הצער – – –⁹⁶³ דווקא בימים האלה.

* * *

שלחתי לך היום את הקונטרס י"א (נובמבר) של “המעורר”, שיצא לפני ימים אחדים. הבע את רצונך ואשלח לך גם את הקודמים ואשיג בשבילך את את שלושת הראשונים, שלא נשארו לי מהם (בסיבות שונות) כל אכסמפלארים.

והנני המחכה לתשובתך ברעד-לב

י. ח. ברֶנר.

כתבתי מעל"ד.⁹⁶⁴

217. ליעקב לֶרנר

XI/26, 06, לונדון.

ליעקב לרנר.

קיבלתי זה עתה שני שיריך הטובים והמתוקנים ויבואו בחוברת ינואר של השנה הבאה. שלשום כתבתי לך ושלחתי לך את “המעורר”, י“א. תקן גם את “הגידה” ושלחהו אלי.⁹⁶⁵ “המעורר” י' אשלח לך שנית ביחד עם י”ב. אין לי פנאי לכתוב יותר. סלח.

והנני שלך, יקירי,

י. ח. בּרֶנר.

218. לשמעון ביכובסקי

XI/26 06, לונדון.

ביחובסקי,

קיבלתי את מכתבך מיום 22 ואת גלויתך מן השבת. ביום השבת שלחתי לך חבילה באחריות וגם מכתב באחריות. משם תלמד מה שצריך לך לדעת. בנוגע למודעה בקאטאלוג צדקה “תושיה” ממני. זה היה עוד קודם יציאת חו' ט' לאור, כשאתה “ישבת”⁹⁶⁶ ובלבי היה היאוש. אז חפצתי להיפטר לכל הפחות מהאכסמפלארים שיש לי ומסרתי להם את המודעה המודפסת. ואולם אתה אל תדאג לזה. עשה מה שאתה יכול והפונה ל“תושיה” יפנה אליה. אל תהי עינך צרה בה. ותן אל לבך בעיקר ענייני “המעורר” לשנה הבאה. השנה הזאת כבר אבדה לנו. אני לא נשארתי בע“ח,⁹⁶⁷ כי השתכרתי כל העת בדברים אחרים ו”תן לי 300 חותמים" ואכל עמוד. גם ב“השלוח”, אל תקנא. ל“מעורר” יש זכות-הקיום גם כשׁיֵצא “השלוח”, והלואי שיֵצא. משופמן קיבלתי דברים חדשים וחשובים מאוד. לשלוח לך את התרגום לא כדאי, דורש הוא תיקונים, אבל אני מקבל את זה על עצמי. יש לי דאגות רבות ותהא עוד אחת.⁹⁶⁸ איני יודע מה לעשות עם המודעה הרוסית: אין לי אותיות. משלוח הארגז⁹⁶⁹ עלה לי לערך ב-12 רובל. ענייני “המעורר” הולכים וטובים בחו“ל. “יאֶבר. נַאר”. ו”היום" אני מקבל; “יודישע פאלק” לא. ועוד נאסטאוולעניע⁹⁷⁰: הווה דייקן במספרים. ועשה הכל בישוב הדעת ובמנוחה.

יוסף חיים.

219. לפ. לחובר

06 XI/28, לונדון.

לפישל לחובר,

יקירי,

איני זוכר מתי שמחתי שמחה כזו שבשעת קבלת מכתבך. בראותי מרחוק את הגלויה בידי נושא-האגרות והכרתי את הכתב והבנתי שזו ידיעה היא ע"ד שחרור,⁹⁷¹ חטפתיה מידו ומבלי קרוא מתחילה נשקתיה. בפועל ממש. נוּ, מזל-טוב לך, אחי!

את מאמרך ע“ד ביאליק בוודאי קראת כבר בדפוס. לפני שבוע שלחתי אליך גם קונטרס י”א ובוודאי קיבלתו כבר. עכשיו הריני מחכה להבטחתך. התאזר עוז והזדרז!

באהבה,

י. ח. בּרֶנר.

קיבלתי זה עתה ידיעה ע"ד שחרורך גם מיקיר וארשבסקי חברנו. עתה נבוֹאה לעזרת ספרותנו, אחים! אגב אורחא: שכלל את סגנונך, יקירי, שכללהו.

220. לג. שופמן

[לונדון, תחילת דצמבר 1906].

שופמן,

התיקון ב“לא” נראה ונראה בעיני. עוד אלך היום לביילין ואמסור לו את מכתבך. שואל אתה אותו, איזו העוויה עשיתי אני בקראי את ה“לא”. אתמהא! כלום איני “מבין” בפנינים, ודווקא לא ככל היהודים?! אני כבר קראתי את הקטנות כשמונה פעמים, ובכל פעם אני מתפעל. בסוף “האשמורת התיכונה” הייתי מוחק את המלים: “את השריקה הידועה”. די ב“פיוּט! – שרק קאראבלניקוב בשפתיו”. ה“טיול” יבוא עוד בחו' דצמבר. ניחמתי מלדחותו. ביילין נתן בשביל “המעורר” דבר אחד, שאלמלי לא היה “המעורר” יוצא אלא בשבילו בלבד – דיו.⁹⁷² בו אפתח את השנה החדשה. בשוֹרה: קיבלתי מברדיצ’בסקי מענה על מכתבי. כולו שלנו. – יש לנו עוד בר-טוביה אחד. – יהיו דבריו גם בקונטרס י“ב, גם בשנה החדשה. בנוגע ל”שאלת היצירה" איני חולק, אלא… ספק בידי, אם אני כבר אהיה לאחר.⁹⁷³ דבר גדול בכמות, ואולי גם באיכות, מתרקם בלב, והוא, אם אכתבו, יהיה שחור מסמאל בעצמו.⁹⁷⁴ אה, עוד ידי נטויה. “יפרפרו לבותיכם, יפרפרו!”⁹⁷⁵ – חוץ מכל זה אני חי חיים לא רעים לגמרי בימים האחרונים: סופרי “המעורר” נותנים איזה תוכם לחיי: שופמן, ראדלר, בר-טוביה… לא רע!

האוהבך מאוד

י. ח. בּרנר.

221. לר' בנימין

XII/3 06, לונדון.

יהושוע. את “יזכור” אקבע בדפוס בחוברת ינואר הבאה. חו' דצמבר תצא בעוד שני שבועות, לא יאוחר, ואין בה מקום. בעיני מצא גם ה“יזכור” הזה חן. בנוגע לשירו של ל. – בוסר עדיין ולא יצלח לי. החתיכה מוַאסרמאן ראויה וראויה היא להתכבד בה.⁹⁷⁶ את “היהודים מצירנדורף”⁹⁷⁷ (בהעתקה רוסית) ניסיתי לפני שנה לקרוא – ולא קראתי. מברדיצ’בסקי קיבלתי מענה על מכתבי אליו. שלנו הוא. קיבלתי דברים חשובים משופמן בשביל “המעורר”. נתוסף חבר אחד לנו והוא א. ביילין, המתגורר עכשיו בלונדון, ובחוברות “המעורר” הבאות יבואו ממנו דברים הגונים. לונדונה בא הוא מלֶמבֶּרג, והוא אינו נותן לי לשלוח לש. כפקודתך. אני שומע בקולו, כי בעניינים כאלה יודע הוא יותר ממך, יהושוע שלי! ל“המצפה” אני נכון לשלוח רשימה ביבליוגרפית על “בינתיים”, אך בלי חתימת שמי. שלח לי את אדריסת “המצפה”, כי אינה בידי. קיבלתי מכתב-בקשה מקלארה קלינגר לשלוח לה גם את ג' הקונטרסים הראשונים. מה לעשות ואין לי. עניתי לה מכתב של כבוד. קיבלתי זה עתה מכתב-התאוננות מאת אחד – – –.⁹⁷⁸ מבקש אתה 5 אכסמפלארים מחו' י‘, ולי אין ממנה אלא אכסמפלאר אחד. אסון הוא, אחי, שנתיאשתי בשעה שהדפסתי את החו’ הזאת ומיעטתי להדפיס. כתוב לי מה לעשות. בכלל, אחי, עתה צריך לקבל חתימה ולסדר חתימה ולארגן חתימה מראשית השנה הבאה. – השנה הזאת כבר אבדה לנו גם בחומר וגם ברוח. בשנה הבאה יבואו דברים חשובים וגם האסונות לא יישנו. הצנזורה ברוסיה לא תעכב עוד, כבר התראו אתם פנים. – – –.⁹⁷⁹ בנוגע לשאלה של שליחת חומר ל“המצפה” – כבר נכוויתי ב“הירדן”. נו, נשאר עוד מקום פנוי קטן לדבר דברי אהבה באזניך, אך אין עתותי בידי, אַי, עסקים!

אחיך יוסף חיים.

222. ליעקב לרנר

XII/3 06. לונדון.

יקירי,

מה לעשות, והאדם עלול לטעות. בשל התוכן הנמרץ, שרציתי מאוד, כי יתבטא בספרותנו; בשל התשוקה לראותך כותב דברים מקיפים; בשל המקומות היפים מאוד מעין: “ואשר לו חרב וזרוע ואגרוף בגידים משורג, ממותת ושוחט והורג” וכיוצא בזה מסרתי את הדבר לדפוס – ואחר-כך נמלכתי. ונמלכתי מפני זה: מתחיל אני: “הגידה אם תדע, חביבי, מה פתרון הזדונות סביבי” – מה קשה ובלתי-מצלצל! אח"כ: “ששיקצו טהרת היופי בכל מיני חלאה ודופי”, “מעשים כה טמאים”, “לא הראה גאונו”, “לא כולם השמידם בחרונו” – במלה אחת, חכך הטועם צריך להגיד לך עצמך, שהשיר דורש התרכזות, מרץ הקיצור וחיזוק-המבטא. זה הכל. הן רואה אתה שתיקנת את “ולבכות אחפוצה” ועלה⁹⁸⁰ יפה, כמו שכתבתי לך כבר מיד אחרי קבלתו. גם השיר “לאחר זמן” נאה הוא, אלא שהשם הוא למותר, וכל יתר בשירה עושה רושם כבד.

שלך י. ח. ברֶנר.

223. לש. ביכובסקי

XII/3 06. לונדון.

אחי שמעון היקר. קיבלתי את גלויתך האחרונה מיום ה' בערב וגם את מכתבך מיום ד' בערב. מעבר לדף תמצא מודעה, אשר רק אותה עליך להדפיס בכל העתונים. היא קצרה ומגדרת הכל. והעיקר שהיא מיישבת את אסוננו בנוגע לחתימה על השנה שעברה, כי עליך לדעת שמחוברת י', מפני שהדפסתי ממנה ביאושי (אתה היית במאסר ואני התעתדתי לנסוע לפלשתינה) מספר קטן מאוד של אכסמפלארים, אין לי אף אכסמפלאר אחד. שים זאת אל לבך, ובכלל גם עם שאר החוברות אל תהא בהול למכור. מי“א ומי”ב אוכל לשלוח לך עוד מחמשים עד מאה – וחסל. חוברת י“ב תצא לא יאוחר מביום 15 דצמבר למספר חו”ל, ועד שתיקבע המודעה בעתונים, כבר יהיה “יצאה”. אגב: ב“יאֶברייסקי גוֹלוֹס”,⁹⁸¹ 5 No, יש מודעה ע“ד “המעורר”. האתה שמת אותה שם, וצריך, אפוא, לתת מודעת-חליפין. דוק ושים לב לכל דברי. שלח את רשימת הסוכנים והמודעות (של “יאֶבר. נארוֹד”⁹⁸² ביהודית, כי אין לי אותיות רוסיות) בהקדם האפשרי. מעיר ז’וואניאֶץ, פלך פודוליה, פנה אלי איש ישר וסופר-לעתיד בבקשה למסור לו את הסוכנות לחבל פודוליה שלעמלק”פ.⁹⁸³ כתבתי אלין שיפנה אליך. כתובתו:

М. Жванец, Подол. губ. Учителю мест. (II) Тал-Торы (g) А. Л. Ягольницеру.⁹⁸⁴

אילו הייתי יודע שבאמת תוכל להוציא את “נסיונות”, הייתי משאיר את הזאַץ⁹⁸⁵ של “טיול” לשופמן ושל הדברים שלו, אשר אדפיס בחוברת ינואר הבאה, והיית מרוויח את דמי הסידור, כי אז לא היה צורך בשביל הרשימות אלא בנייר ובהדפסה. כתוב לי על זה. – בדבר “תושיה” – מה איכפת לך? תקבל חתומים. מאמריקה אני פודה כמעט בעד 300 אכסמפלארים בנכיון של 25 פרוצנט ודמי המשלוח (כי הם מזילים שם את המחיר). אך למה לך לדעת ע“ד אמריקה? זוהי מידה יהודית! מה היא אמריקה – תוכל לשפוט ממכתבו של – – הרצוף אליך בזה. דוק בו היטב ותראה, איזו נבלה מבצבצת בו. ע”ד 500 של צ’יכוב אינו מזכיר כלום, ע“ד ה”בינתיים" שלא נתקבל (??? מלונדון לאמריקה אינם הולכים לאיבוד חבילות אחדות בעלמא!!!) נתיישב לכתוב לי מקץ חמישה חדשים. “לחקור אחרי החבילה”!, אבל כיצד אחקור, אם המכתב נכתב ביהודית, ומה אם אבוא לפוסטה ואשאל: “אדוני! לפני חמישה ירחים שלחתי שלא באחריות חבילות אחדות של ספרים ולא נתקבלו. מה אִתם?” – הלא ילעגו לי! רב לי! אני מסלק את ידי מ – – זה לגמרי.⁹⁸⁶ בנוגע ל“עזרה” חשוב בדבר! איזו 50 p 12? הלא רציחה היא! בעד מה? ישלחו לך חשבון וגם רשימת הספרים שתקבל. פֶ’ה, עסקים יהודיים! בנוגע ל“לא-כלום” פנה בעצמך ל“עבריה”⁹⁸⁷ ובקש. נמאסו עלי העסקים האלה. האדריסה היא: A. S. Waldstein, 155 Clinton Str., New-York. השיר “וידוי” של אפשטיין אני מחזיר. ארוך הוא יותר מדי, לקוי במקומות רבים ופרוזאי בסגנונו בהרבה מקומות. יתוקן-נא. כתוב. ראה מעל"ד.

יוסף חיים.

קונ' י"א לריאקציות שלחתי. מה צייטלין? שלחתי לו גם את “לא כלום”. הקיבל?

[מעבר לדף]

יצאה לאור חוברת י“ב (דצמבר) של “המעורר” הנערך ויו”ל אחת בחודש ע"י י. ח. ברֶנר בלונדון.

תכנה: א) לפני שואה (סוף) י. אבויה. ב) טיול (רשימה) ג. שופמן. ג) מילודיות-בציר (שיר) יעקב פיכמאן. ד) חיים. יקיר ורשבסקי. ה) מחשבות. בר-טוביה. ו) אז… (שיר) ש. פינסקי. ז) הסעודה השלישית (ציור) יצחק יאמפּוֹלסקי. ח) מרשמי עתונאי. משה קליינמאן. ט) ביבליוגרפיה, מודעות ודברים שונים.

מתקבלת החתימה על “המעורר” לשנת 1907.

כתובת המערכת:

J. Ch. Brenner, 48 Mile End Rd. London E.

הסוכנות הראשית ברוסיה: 25/6,С. Л. Быховский, Варшава, Новолипье

מחיר “המעורר” עם המשלוח: לשנה 3 רובלים, ובערך הזה לחצי שנה ולרבע שנה.

*

* *

מפני האסונות הקשים והשונים, אשר מצאו את שנת “המעורר” הראשונה (ואשר – ישימו-נא לב – לא יישנו עוד בשום אופן ואופן), אין להשיג ממנה כל קומפלקט שלם, אלא רק חוברות שונות ובודדות במחיר 25 ק"פּ החוברת, וכל אלה, אשר שלחו או ישלחו דמי חתימה, יואילו לקבל תמורתם מן השנה החדשה חוברת חוברת כסדרה. חוברות-למבחן חינם אינן נשלחות; פרוספקטים לכל דורש.

224. לא. ציוני

XII/4, 06, לונדון.

יקירי,

רק היום אוכל לשלוח לך את עלי-ההגהה מ“לפני שואה” (7 עמודים); אך אם תחפוץ להשתמש בהם, עליך יהיה להגיהם בעצמך מתחילה, כי אני אשלח לך בלתי-מוגהים. אך אולי לא כדאי כל עיקר?⁹⁸⁸ “המעורר”, י"ב יֵצא לא יאוחר מביום 15 דצמבר.

לבלומנפלד אשלח את כל שלוש החוברות ביחד.

להציג את “לפי שואה” – כדאי וכדאי, לפי דעתי.

כבר באה העת לאסוף חתומים לשנה הבאה.

לחו' ינואר אני מחכה ממך לאיזה דבר פובליציסטי, כי בבלטריסטיקה עשיר אני – –⁹⁸⁹ ופובליציסטיקה אין לי כלל. כתוב “מעין-השקפה”.

“ימות-המשיח” של אַש אין לי.

“אחרי בחינותיך” – אימתי?

שלך

יוסף חיים בּרֶנר.

ומה אתה אומר ע“ד “השלוח”? הידד! ואולי אתה יודע איזה דבר ע”ד “העומר”. הודיעני.

ברדיצ’בסקי ישתתף ב“המעורר”!

225. לאפרים א. ליסיצקי

06 XII/4, לונדון.

לאפרים א. ליסיצקי.

חברי היקר,

שירך “בשובי” גרם לי הרבה שמחה והרבה צער. שמחה – על אשר נבואתי בנוגע לכשרונך הפייטני הולכת ומתקיימת ומתחזקת, וצער – על אשר למרות האיתן הפיוטי שבשירך זה, בסגנונו הנמרץ וברגשו הנערץ, אין לי היכולת להדפיסו מפני המוטיב הכוזב שביסודו. בוודאי אתה זוכר, שגם ביאליק עמד על סף-בית-מדרשו, מקדש-אל-נעוריו, בעת שסיפּו אשר רקב וכתליו הנמלחים בעשן ופיח התקרה שנית עליו נקרו, – – –⁹⁹⁰ והוא שופך שם את כל געגועיו, את כל מרירותו, אבל הוא אינו שב. מפני מה? מפני שאי-אפשר לשוב, מפני אין לאן לשוב, מפני שבית-המדרש כבר הוֹרס וכבר הוּדש, מפני שבו בשבילנו כבר אין דבר, אין דבר בהחלט, והמשורר שלך, מפני שלא מצא בעולם כלום, או מפני שהעולם “דחו, צררו”, הוא מבטיח: “אשכח את העולם מעבר לחללך!” לא! לא! צריך לתקן פה איזה דבר, שעדיין איני יודע להגבילו בדיוק, ורק אז אפשר יהיה להוציאו לאור. יהא מונח, אפוא, לדעתי, עוד איזה זמן – ואז נתיישב בדבר. ענני על מכתבי זה.

בוודאי קיבלת כבר את “המעורר”, י"א, עם שירך שבדפוס ועם שירך שבהגהה. כתוב לי גם על זה.

שלך י. ח. ברֶנר.

אולי תוכל וכתבת לי על חייך הפרטיים, מה מעשיך וכמה ימי שני חייך וכיוצא בזה. סלח לי על סקרנותי, שאינה, כמובן, סקרנוּת בעלמא.

ו“איוב” מה?

226. לצ. ז. וינברג

לונדון, XII/4 06.

לצ.ז. וינברג.

יקירי,

“ביום השבת” עולה על “בלילה”. לפי דעתי, בכלל, כשיש לך איזה תוכן מסויים אתה מאריך בו יותר מדי, וזה מקלקל לרוב את ציוריך, אולם ב“ביום השבת” אין תוכן כזה אלא מומנטים בודדים, ועלה לך גם מפאת זה, שבצד הלז אשר “ביום השבת” לא נגעו עדיין כל מציירי-השבת שבספרותנו, משלום אַש עד חבריו. הרשימה הזאת תבוא באחת מהחוברות הראשונות של “המעורר” למן השנה החדשה. –

בוודאי קיבלת כבר את “בלילה”, אשר שלחתי לך לעבּדו, עם ההערה הקצרה שבצדו. סלח לי, יקירי, שגרמתי לך בוודאי שלא במתכוון איזו עגמת-נפש. וכדי לפייסך ולגרום לך גם הנאה פורתא הריני ממלא בקשתך התמימה בנוגע לפוטוגרפיה משלי. הפוטוגרפיה הרצופה פה היא באנאלית ביותר ולא-⁹⁹¹ удачная, אלא שאחרת אין לי לפי שעה, ומאי נפקא-מינה?⁹⁹²

שלך בחיבה רבה

י. ח. ברֶנר.

227. לש. ביכובסקי

06 XII⁹⁹³/6, לונדון.

אחי שמעון היקר.

קיבלתי את ה-35 רובלים. ביום ב' העבר שלחתי לך מכתב באחריות. מחכה אני לתשובה עליו. מחו' י“א וי”ב אוכל לשלוח לך כמאה. חו' י“ב עודני יכול להדפיס יותר, אבל חושב אני שלא כדאי, מאחר שאין השתיים הקודמות. בשביל “היום” אשתדל לשלוח דברים מתורגמים, כי דברים מקוריים איני כותב בימים האחרונים.⁹⁹⁴ כתבתי היום לאו”נ,⁹⁹⁵ שרוצה אני כי יבוא ללונדון. יכול אני לשלוח לו כחמישים רובלים להוצאות. במודעה, ששלחתי לך ע“ד חו' י”ב, צריך להוסיף, אם אפשר, בתוכן, אחרי “מרשמי עתונאי” של קליינמאן: “אזכרה, מילקוטו של ר' בנימין”. בנוגע לאותו סופר, הלא יודע אתה, שאין ל“המעורר” הונוראר לשלם.

והנני המחבקך

יוסף חיים.

פרוספקטים אדפיס ואשלח בהקדם האפשרי.

שלח רשימות הסוכנים הפרטיים.

228.לד"ר יוסף קלוזנר

[לונדון, 10.12.1906]

מפני המודעה הזאת⁹⁹⁶ לא שלחתי לך את המחברת⁹⁹⁷ עד עתה, כי אמרתי: מאחר שהם עומדים עמך בחליפת מכתבים, ודאי ששלחו לך בעצמם. לצערי, איני יכול לשלוח אכסמפלארים אחרים מקונטרסי י' וי“א של “המעורר”, מפני שבעת שהדפסתי קונטרס י' היתה החלטתי לנסוע לפלשתינה, ובמתכוון צימצמתי כל-כך במספר האכסמפלארים, לבל אצטרך להובילם אתי להתם (ומובן שלא יכולתי להרבות את מספר הי"א על הי'), עד שעכשיו אין לי מהם אלא אכסמפלאר אחד בשבילי. מקונטרס ט' יש לי עוד – –⁹⁹⁸ וע”כ הנני שולח לך אכסמפלאר שני. על “עם הזרם”⁹⁹⁹ לא היה לי מה להעיר, מפני שדעותי דעותיך בנדון זה, וכלום אבוא להיות לך תנא דמסייעא? הקור גדול בחדרי, ואצבעותי רועדות, וקשה עלי הכתיבה. “מה שלומי הגופני והרוחני?” בריא אני בגופי, וברוחי – ישועות בל נעשו, ולפיכך הרי אני מצמצם בדברים. הידיעה ע“ד התחדשות “השלוח”¹⁰⁰⁰ היתה לי למַעין של עליצות נפשית, אלא שממני אין לכם לקוות הרבה. יש, אמנם, פלאַנים,¹⁰⁰¹ אבל מצבי הנפשי אינו נותן לי לכתוב. גם בשביל “המעורר” לשנה הבאה אין לי משלי אפילו שורה אחת. משל אחרים (שופמן וכו') יש דווקא דברים הגונים. הודיעני, אם אשלח לך ללוֹזאנה את הקונטרס הי”ב שיֵצא בעוד שבוע?

בנוגע ל“מאמרי התהילה הרבים”¹⁰⁰² ידי נקיות מהם לחלוטין. “מצבו של המעורר” – הוא יתקיים. יעוין בפרוספקט שבקונטרס י"א.

229. לצ. ז. וינברג

06 – XII/10, לונדון.

לצ. ז. וינברג.

חביבי,

קיבלתי את ה“בלילה” המתוקן. קונטרס י"ב נמצא כבר תחת מכבש הדפוס, ועליך, אפוא, להמתין על חוברות השנה הבאה. בוודאי קיבלת כבר את מכתבי הסגור עם התמונה הפוטוגרפית, ששלחתי לך בקבלי את “יום השבת”. גדול הקור בחדר וקשה לכתוב יותר. רועדות האצבעות. שלום רב.

שלך

י. ח. ברֶנר.

הווה זהיר בבריאותך ואל תתרגש כל-כך מכל דבר קל. בעיקר הדבר, חכמים המה הבורג’ואים. לא?

230. לשמעון ביכובסקי

XII/11, 06, לונדון.

אחי יקירי,

קיבלתי זה עתה את ה-15 רוּב. אתמול כתבתי לך. שלחתי לך חשבון מדוייק, כמה ספרים צריכים להיות אצל “עזרה”. מן החשבון, שאתה שולח לי מ“עזרה” וממך גופא, אני נוכח, כי עם כל קונה וקונה מרוסיה אני מפסיד. ההוצאות הצדדיות הן נוראות. ע"ד חוברת י' כתבתי לך אתמול, שפקדתי על אמריקה לשלוח לך. ביום השבת הבא (ובשום אופן לא יאוחר מיום ב' הבא, 17 לירח דנא) אשלח לך: – – –¹⁰⁰³

לעת-עתה אני שולח לך חבילה קטנה של פרוספקטים ובלי אחריות. מעניין, אם תקבלה.

בנוגע ל-300 אכסמפלארים אני חושב, כי זה מעט. אני כתבתי לך 300 חתומים. אבל הלא צריכה להיות גם מכירה בודדת. חה-חה, הרואה אתה, שמכיוון שהראו לי אצבע אני כבר משתוקק לרכוש את כל רוסיה. נֵאטוּרה יהודית.¹⁰⁰⁴

“המעורר” בשנה הבאה יהיה רב האיכות.

על בימה“ס – – יש לי מעין איזו טינא ואין כמ”ל.¹⁰⁰⁵ אך היה זהיר.¹⁰⁰⁶

231. לצ. ז. וינברג

06 XII/12, לונדון.

יקירי,

לא. המכתב המוּשב לא היה ממני. אני, אמנם, עניתי לך מיד כשקיבלתי את ה“בלילה” המתוקן, כי הציור יבוא בחוברות “המעורר” של השנה הבאה, יען כי קונטרס י"ב נמצא כבר כולו תחת מכבש-הדפוס (מחר יצא לאור),¹⁰⁰⁷ אך אל הגלויה ההיא הדבקתי את המארקה¹⁰⁰⁸ הדרושה, ובוודאי כבר קיבלת אותה. – שלום!

שלך י. ח. ברֶנר.

232. לשמעון ביכובסקי

יום השבת, 15 דצמבר [1906].

אחי,

קבל את איגרתי זו והודיעני תיכף על קבלתה. היון שלחתי לך 13 חבילות באחריות ע"י הפוסטה ועלו לי בעשרה רובלים. שם היו:

“המעורר”, ב' – 20 (השגתי בחזרה)

“לא כלום” – 15

פלאקאטים יפים 150

“המעורר”, י"א 150

“המעורר”, י"ב – 225 (25 בשביל “תושיה”)

פרוספקטים הרבה על כל חבילה.

אחיך וכו'

קיבלתי מכתב מגנסין. הוא רוצה לבוא. אשלח לו כסף. הרואה אתה את שיטבל?¹⁰⁰⁹ מה עם השלושים?¹⁰¹⁰ לחתומיך מחול [מחו"ל] שלחתי הכל, לבד מי'. החותם מקאֶרטש היה רק לחצי שנה. הווה דייקן בחשבונות. מראשית השנה אשלח לך רק בטראנספורטים, ואתה תשלח לכל. חוץ מִלךָ לא אשלח לשום איש. כתוב תיכף.

233. לשמעון ביכובסקי

06 XII/16, לונדון.

אחי יקירי,

כתבתי לאמריקה שישלחו לך משם חמישים אכסמפלארים מן “המעורר” י'. אם לא ישלחו משם אין פערפאלען.¹⁰¹¹ בידי אין אף חוברת אחת.

– – –¹⁰¹²

כל תנאים לא היו ביני ובין עזרא. הוא כתב לי “לא נלך אל הרב”, ואמנם כל פרוצנטים לא נוכל לתת לו, מאחר שהחתומים היו חתומינו, שפנו אלינו. במכתב אליו כתבתי שינכה שכר טירחה ומשלוח. הוא שלח, אם שלח… (רק פעם אחת ובחדא מחתא)¹⁰¹³ “המעורר” א' – 8; ב' – 50; ג' – 70 (נשארו בידו 28 אכסמפלארים), ד' – 130 (נשארו 67); – –¹⁰¹⁴

קיבלתי זה עתה את ה“אידישעס ואכענבלאט”. צייטלין קען שרייבען.¹⁰¹⁵ כתוב.

– –¹⁰¹⁶

אחיך

יוסף חיים

234. לר' בנימין

XII/17, 06, לונדון. יהושע, הנני שולח לך קונטרס י“ב של “המעורר”. סוף סוף, הוצאנו שנה אחת. מכתבך האחרון הגיעני כשכבר היה הכל מודפס, מלבד צד עליון של השער, ותיקנתי שם את השם.¹⁰¹⁷ למודעות לא היה כבר מקום. עייפותי מגיעה עתה עד מרום קצה ולא אוכל לכתוב. שלחתי לכל חתומיך, שלחתי לנַאגלר (שמו בתור “סוכן”) 5 י”ב. שלחתי לד“ר טוֹן ב‘, ד’, ה‘, ו’, ז‘-ח’, ט', י”א, י"ב. קיבלתי היום מכתב מ – – ולא מצאתי בו אלא שיר, שאי-אפשר לי להשתמש בו, ודברי-משפט אחדים על אשר לא הצגתי את שמור בתור סופר. היכן נפלאותיו של זה בתור סוכן אשר התפארת בו? לתרגומך של “הוא סיפר לעצמו” אני מתייחס בשוויון-נפש. ברצונך לתרגם – תרגם. מה יועילו לנו הגויים? לנו נחוצים עברים קוראים עברית, והם אינם ולא יהיו. והרי לך פירוש המלות,¹⁰¹⁸ אף על-פי שלא נעים לי לטפל בזה. “טושטשה הנקודה הקטנה”. היינו שהיא היתה נקודה קטנה בעולם וטושטשה; “הבּריא”, כלומר, הנוֹרמאלי בפסיכיקה שלו; “הרעילו את דמיך אותן התמונות (של נשים אחרות), כי רעב אתה” לאשה; “המרַמה, המַתעה”, כלומר הכוח העיוור של סוד-החיים וההוויה, המכה באדם להקים דורות, שלא מדעת, ומרמה ומתעה אותו; “לא הבוז” ולא “לא, הבוז” שהרי מפני מה עוד [נ]בוז לזה שחייו אינם חיים שלא באשמתו? “ונִצְרָה” – מלשון “נצר נתעב”; “בקרבת הגל התשיעי” – מבטא רוסי, כלומר הגל האחרון שלפני הגאולה. “עצבים עצביך” – לשון נופל על לשון עברי, ולא תתרגמהו ז’ארגונית. פֶ’ה, עבודה לא נעימה העמסת עלי!

א. ביילין מתפרנס מעבודה יומית ב“אידישען זשורנאל”. “המצפה” לא קיבלתי. סמכתי עליך ונתתי מודעה עליו. שלחתי לו את החוברת. שלח אדריסתו של יאַמפוֹלסקי. – איך אשפיע אני שישלחו לך את “היום”? כלום גבאי אני שם? – התחזק, יהושע, והיה לאיש יזכור¹⁰¹⁹ “מגילת שגיון”. אחיך.

י. ח. בּרנר.

235. לשמעון ביכובסקי

06 XII/17, לונדון.

אחי, בוודאי קיבלת את מכתבי ששלחתי לך שלשום ע"ד 13 החבילות. והרי לך עכשיו עוד מכתב עם 6 דיבּרות:

א) ע“ד האוסטאוו.¹⁰²⁰ נחוץ הוא לי במאוד מאוד. אולי יש לאיש מכם סוֹלדאט מַכּר, והוא יוכל לקנות את זה ברוֹטה¹⁰²¹ בעד 25 ק”פּ. בכל אופן – השג.

ב) אם יהיה לך כסף-חתימה עד 100 (מאה) רובל, אל תשלחהו אלי אלא לגנסין, כי אני הבטחתי לשלוח לו כסכום הזה, בכדי שיבוא לכאן, וספק בידי, אם אוכל להשיג פה מעות כאלו!

ג) שלח אכסמפלאר ל“יודישע פאָלק”, ובקש סליחה בעדי על שמרוב חפזון לא באה האדריסה שלהם במודעה. הקלקול יתוקן בחו' הבאה.

ד) שלח לד“ר ס. גוטמאן, רוֹסטוֹב-דוֹן, סטאראיה פּוֹצ’טוֹ-באיה, 156, – – את הח' ו‘, ז’-ח', י”ב וכתוב לו, שאתה שולח לו זה בפקודת ד"ר פ. פרנקל (בר-טוביה) מבּאֶרן ובקש ממנו שישלח לך את מחירם.

ה) תמסור לפרישמאן אכסמפלאר מכל חוברת שתקבל.

ו) מראשית השנה – בכדי שלא יהא כל בלבול וטומלעניש¹⁰²² – אני רוצה שלא יהא לי לשלוח מכאן אף חוברת אחת שלא על ידיך ואפילו לרידקציות. אני אשלח לך בטראנספורטים,וכל האדמיניסטראציה תהיה בידך. אך על זה עוד נדבר. כתוב קבלה גם על כרטיס זה.

בלונדון אֵד ואויר נורא, וראשי כואב עלי זה היום הרביעי בלי הפסק ועיפותי אין לשער.

לצייטלין שלחתי כתב-יד בשביל עתונו.¹⁰²³ עוררהו שישלח לי גם הוא את כת"י.¹⁰²⁴

236. לא. ציוני

XII/25 06, לונדון.

יקירי,

את תשעת המארקים קיבלתי. “נשארת חייב” עוד בעד בלומנפלד (י', י“א, י”ב). מאמר בשביל חו' הא' כתוב על כל מה שאתה רוצה והגד כל אשר יהיה עם לבך. החו' האחרונה ודאי שקיבלת כבר. בשבועות האחרונים עסקתי בדבר חדש וגדול בכמותו, שאמנם כתבתיו ועלה יפה,¹⁰²⁵ אך תחת זאת הנני עיף עתה עד לאין שיעור. וכתבי אחיך¹⁰²⁶ המונחים אצלי (נופלים קצת מהפרק הראשון) דורשים, לפי הודאת בעל הדין עצמו, תיקונים בהרצאה, ואני טרוד ועסוק ועיף. זהו החסרון העיקרי של אחיך, שהוא סומך את עצמו על האדון הרידאקטור, ומי הוא האדון הרידאקטור, אם לא בחור פועל שכמותו? אכתוב לו את זאת מחר. בדבר “אויב העם”¹⁰²⁷ – אולי. בכלל, רפים העסקים. שלך יקירי,

י. ח. ברנר.

יש לך עוד שהות של שני שבועות.

237. לשמעון ביכובסקי

XII/26, 06, לונדון.

אחי יקירי,

גלויתך מיום ו' קיבלתי. מה הלאה? במודעות ע"ד “המעורר” תוכל להוסיף:

“בתיק המערכת נמצא חזיון חדש בארבע מערכות מחיי היהודים הגולים במזרח-לונדון בשם מעבר לגבולין” מאת י. ח. ברנר. החזיון יבוא כולו בארבע החוברות הראשונות של השנה הזאת".

היכן אורי-ניסן?! ¹⁰²⁸

את הידיעה ע"ד החזיון מסור-נא בטובך ביחוד גם להלל¹⁰²⁹ שלי. אמור לו, כי נולד דבר עמוק מאוד, אך ייזהר לשפוט עד כלותו לקרוא את המערכה הרביעית.

אלה שחתמו פה על “היום” לחודש על-ידי מתאוננים על שלא קיבלו את ההוספות ע"ד אחד-העם. מסור-נא את זה ברידאקציה.

מה“וועלט”¹⁰³⁰ קיבלתי מכתב, שמודעה ע“ד “המעורר” תבוא ב”העולם“.¹⁰³¹ ב”וועלט" אין אותיות עבריות. כן קיבלתי מודעות-חילוף מ“די יודישע ווירקליכקייט”¹⁰³² וגם שלחתי להם כבר מודעה משלנו. כתוב והודע.

אחיך יוסף חיים.

הקיבל צייטלין את כתב-ידי? גליון ב' של ה“וואכענבלאט” לא נתקבל. גליון ג' קיבלתי זה עתה. המאמר הראשי שלו עשה עלי רושם לא-טוב, אף על-פי שרעיוניו נכונים.

238. לשמעון ביכובסקי

XII/28 [1906, לונדון]

אחי, שלשום שלחתי לך גלויה, שבוודאי קיבלת. ועתה:

א) הנה לך ידיעות אחדות בנוגע לאדמיניסטראציה של “המעורר”. מעבר לדף זה תמצא אדריסה לקיוב. שלח פרוספקטים לזה עם איגרת. הוא ענה לאחד מחברי פה, כי יעשה כל מה שביכולתו בשביל “המעורר”.

ב) איה גנסין? לבסוף, אשלח לו אני כסף, אם בידך לא יהיו. אך איהו? הקיבל את איגרתי? הבחיים הוא?

ג) הלא קיבלת את הגלויה של – –, ששלחתי לך לפני שבועות אחדים. והנה מתגלה הדבר, שאת החבילה ההיא לא שלחתי לו ע“י הפוסטה אלא ע”י קוֹמפּאניה להובלה וכמובן כתבתי לו עוד בירח אוגוסט על זה. היום קיבלתי מכתב מהקוֹמפּאניה, שהם פנו לאותו האיש ולא קיבלו כל מענה ועל-ידי זה עדיין החבילה מונחת אצלם. ואם לא יקבלוה בקרוב תחרימה הממשלה האמריקנית. כמובן, כתבתי תיכף ל – – באחריות מכתב בעברית ובאנגלית, שילך לשם ויקבל. אבל, כמדומני, שבגלויתו כבר היתה כתובת חדשה (אני כתבתי לו ע"ש – –) ולכן מהר גם אתה וכתוב לו על פי הכתובת החדשה את דברי אלה תיכף ובמכתב באחריות. לא יאבדו הקונטרסים, לכה"פ. פֶ’ה, עם אנשים כאלה לא צריך לבוא במשא וּמתן!

ד) מה עם צייטלין? הישלח מה שהבטיח? תשובה על זה!

יוסף חיים.

239. למערכת “העולם”

06 XII/28, לונדון.

חברים יקרים,

הנני חושב למותר להביע לכם את רגשי שמחתי הרבה בקבלי את הודעתכם ע"ד הופעת “העולם”. דבר שאתם צריכים לעשותו אתם עושים בזה, ואלוהי אומתנו ישלח לכם את הברכה.

בנוגע להשתתפותי ב“העולם”, הנה, בכל חפצי הטוב, ספק הוא בידי, אם אוכל לתת לכם את הבטחתי. הנני כל-כך ממעט לכתוב, וכפי הידוע לכם, אני מוציא בעצמי אורגאן עברי ספרותי בשם “המעורר”, ואם יהיה ד' בעזרי ויעלה בידי לכתוב איזה דבר טוב – הלא אדם קרוב אצל עצמו.

בברכת-שלום חמה

י. ח. ברֶנר.

P.S. תמיהני מה שלא צירפתם למכתבכם את המודעה שלכם על “העולם”, בכדי שאוכל לתתה בחו' יאנואר של “המעורר”, שתצא בעוד שלושה שבועות?¹⁰³³

240. לפ. לחובר

07 I/3, לונדון.

לפישל לחובר.

יקירי,

בדבריך על אחד-העם אשתמש בחו' הראשונה, אף-על-פי שאיני יודע, אם תכירם: כל כך דרשו עיבוד ותיקון.

מאמרך על אַש אדפיס ברצון, אלא תנאי אחד: צריך אתה להקדים לו, לכל הפחות, מאמר אחד על אחד מאותם שהזכרת במכתבך.¹⁰³⁴

חו' י"א שלחתי לך, ואתה לא קיבלתיה. ולכן פנה אל ביחובסקי שישלח לך הוא. גם את דמי החתימה תשלח לו. “לא כלום” אני שולח לך.

בחיבה רבה

י. ח. ברֶנר.

היטיבה-נא לי וכתוב לחברנו יקיר ורשבסקי, ש“צלליו” החדשים (“ילד מת” הוא החלש שבהם) נתקבלו. יסלח לי על אשר לא עניתיו תיכף, וגם עתה איני כותב לו אלא ע"י שליח. הנני “מת” מרוב עבודה.

הנ"ל.

241. לר' בנימין

07 I/4, לונדון.

יהושע.

“הצורך הנפשי¹⁰³⁵ התמעט” – הא מנין לך? “אצלך הושרה השירה” – הא מנין לך? (שירתי, אמנם, הושרה זה כבר, או, יותר נכון, לא היתה לי שירה בחיי מעולם, אבל כתיבתי עדיין לא נפסקה, ובימים האחרונים כתבתי דבר בן חמישה בויגן¹⁰³⁶ דפוס ויותר, העולה באיכותו על כל מה שכתבתי עד הנה).¹⁰³⁷ אם ליאוש, אז רק מפני המצוקה החמרית, אבל במה הורעה השתא מאשתקד? ברנר עודנו חי וגופו בריא. כתוב, אפוא, את מאמרך “האדם בתור אלוהות”¹⁰³⁸ ושלח לי את ההתחלה במוקדם האפשרי, ואל תהא שוטה, במחילה. – לחתומים מגאליציה ולישועה מה – – וה – – איני מקוה. הגליציאנים שלך משונים המה, בעלי-תרעומת, אינם מקבלים מעולם את החוברות הנשלחות להם, אינם משלמים את המובטח ורוצים תמיד שתכתוב להם מכתבים בלי סוף ובלי תכלה. – – לא שילם עדיין בעד חתומיו, וכשביקשתי ממנו כסף, חרה אפו והתפטר מסוכנותו. אף על-פי כן הנני שולח ל – – כמצוותך עוד חמש חוברות י“ב. שאֶנאֶר בא בדברים עם לוּבצקי. התדע, מה? “שאקח את ‘המעורר’ אתי ואבוא לווינה” ושם יפלו גוזלים לתוך פינו. פֶה! מוחות מעוקמים ומבלי כל צורך נפשי אמיתי! בעוד שבועיים תקבל את “המעורר” החדש, בן ארבעים עמודים, ותראה, כי עוד יש צורך ב”המעורר“! אני מחכה להתחלת מאמרך בכליון-עינים, אני מקוה ממנו לגדולות. הגיעה השעה לדבר ע”ד האדם, על דבר הגיבור, על דבר היוצר. יותר מדי שולטות בעולמנו הדעות ההמוניות. כתוב. אלוהים עמי, אלוהי הזעם והצער.¹⁰³⁹ שלך, הסולח לך על מכתבך והמחכה ל“עכו”ם",

יוסף חיים ברנר.

ענה על מכתבי זה. מכל אלה שפניתי אליהם והזמנתים וביקשתים לא קיבלתי כלום עדיין. עליך ועלי תקוותי.

י. ח. ברנר.

242. לח. נ. ביאליק

07 I/5, לונדון.

לביאליק. את הזמנותיך¹⁰⁴⁰ לשופמן ולגנסין שלחתי בו ביום. אולם לכתוב לך, הן תאמין לי, לא היתה לי שעה פנויה עד עכשיו.

אדריסתו של שופמן:

G. Schoffman, bei Max Donn, 21 Sonnengasse, Lemberg, Galizien.

אדריסתו של גנסין לפי שעה (מפני שהוא יוצא בקרוב אלי ללונדון:.губ .Чернигов,ПоЧен,Гнесину.Н

ובנוגע אלי… אין לי דבר, ביאליק, אין לי דבר! ¹⁰⁴¹

אמנם, מבלי כל צפיה לזה, היה אלוהי בעזרי וכתבתי בשבועות האחרונים דבר גדול (בכמות) בשם “מעבר לגבולין”, אך איך אוכל לשלחו לך, כש“המעורר” שלי עומד ותובע גם הוא מזונות רוחניים; לגשמיים אינו רגיל, אבל רוחניות הוא אוהב דווקא, דווקא…

וברכה חמה אני שולח בזה לאחד היחידים והמיוחדים – ליוסף קלוזנר. באותו היום שקיבלתי את קריאתו: “התיאש – וכתוב!” התחלתי לכתוב את דברי החדש, ועכשיו כשגמרתי, איני מתחרט על שהתחלתי.

שלום!

באותם הרגשות שלמחַיה¹⁰⁴² “מתי מדבר”,

י. ח. ברֶנר.

243. לא. ציוני

07 I/7, לונדון.

אחי ויקירי,

ה-34 עמודים¹⁰⁴³ כבר מסודרים בדפוס ומחכים לאותם העמודים, אשר תשלח אתה למען יהיו לאחדים עד 40. יש, אמנם, גם חומר אחר, אבל רוצה אני בפובליציסטיקה שלך. אולי תוכל להקדים מן המועד אשר יעדת? אם לא, אנא הודע את זאת תיכף. אולי תוכל לשלוח לעת-עתה את החצי והמשך יבוא אי"ה?¹⁰⁴⁴

דברי החדש יבוא ב“המעורר”. מערכה ראשונה תבוא בחוברת זו.

מן “השלוח” קיבלתי הזמנות והזמנות. “אם אין אתה לי – כותב ביאליק אלי – מי לי?” אבל מה לעשות, אדם קרוב אצל עצמו, ויודע מי שאמר והיה העולם, שאין אני מתכוון ב“המעורר” אלא לתועלת ספרותנו. קלוזנר מתפאר שיש להם הרבה יותר מאלף חותמים וכי אקבל שכרי מידם וירווח לי וכו', אך מה לעשות?

באהבה

שלך י. ח. ברנר.

244. לג. שופמן

[לונדון. אין תאריך. לפי הענין תחילת יאנואר 1907]

לאחי ליקירי לשופמן,

את הקונטרס הי“ב¹⁰⁴⁵ בוודאי קיבלת בעתו. אני וביילין אחינו חייבים לך מכתב, אלא שהאמֵן, אחי, שלונדון היא עיר-טריפה – סלח על האֶפּיטאֶט המגושם – ואנו, אחיך, מושכים בעוּלה. היסורים הנם מכל צד ואין לשערם ולתארם. לאחרונה, הגיע הדבר לידי כך, עד שכתבתי אפילו דבר חדש וגדול בכמות “מחיי לונדון” בשם “מעבר לגבולין” (השם בוודאי ימצא חן בעיניך) ויודפס ב”המעורר". ענייני “המעורר” כמקודם – לא הוטבו ולא הורעו. גנסין יבוא הלום. הנני אוזר שארית כוחותי, שיבוא. מרגליותיך (בעיקר “לא” ו“בליל תשעה באב”) נסדרו כבר בדפוס. הרשיתי לעצמי לסדר במקום “חניכי-צבא צעירים” – “חניכי צבא טירונים”. במקום “ראש הרוֹטה”¹⁰⁴⁶ (בנוגע ל“רוֹטני קומאנדיר”¹⁰⁴⁷) – “שר הרוֹטה”. הקונטרס יֵצא בעוד שניים-שלושה שבועות. הכותב אתה איזה דבר חדש בשבילנו? כתוב, אח. אני אוהב דווקא את כתב-ידך המעוּקל. מגריס הוא רק שיניו של ביילין שלנו, אבל אני כבר רגיל אצלו. – רצופה בזה הזמנתו של ביאליק.¹⁰⁴⁸

שלך

יוסף חיים

שתיים אחר חצות. הנני בדד בחדרי. הערה נחוצה:

ב“בליל תשעה באב” יש כל הצער הישראלי שבגלות רוסיה הלבנה.

245. לשמעון ביכובסקי

07,¹⁰⁴⁹ I/7, לונדון. קיבלתי את שלוש גלויותיך מיום 30, 1, 4. עם “תושיה” השוויתי חשבונותי ונשארתי אני חייב לה שבעה רובלים. “המעורר”, א', יֵצא בעוד שבועיים, ואשלחהו לך במספר 300. לגנסין שלחתי היום כתשעים רובלים. עתה יספיק לו ויבוא. חבל ששלחת לו את ה-20, אבל, מילא, יביאם הוא הלום. לאפשטיין אמור, כי את שיריו לא אדפיס עד שיבוא גנסין. מתיירא אני לסמוך על מבינוּתי ולהדפיס משירי משורר חדש. – לש. פרידמאן מסור, כי את כתב-ידו הקטן לא יכולתי למצוא. שלח את “המעורר”, י“א וי”ב, לריגה (נירנברג, נאבּאֶראֶז’נאיה, 5, מעון 14). האיש הזה הוא מַכרי מלונדון והבטיח “לעשות” בשביל “המעורר”. כל החוברות הקודמות נתתי לו בהיותו בלונדון. קיבלתי מכתב מבלכמאן (סטארוֹ-קוֹנסטאנט.), המתאונן עליך על שאינך ממלא את דרישותיו. עם יהודים טוב לאכול ביחד קוּגל ותו לא מידי.¹⁰⁵⁰ התאוננות והתאוננות על אחרים. ממנחם¹⁰⁵¹ מא"י קיבלתי מכתב בלתי-משמח. לשוא אתה כותב לו בכל יום שישתדל. צריכים לסמוך על עצמנו. “הלל¹⁰⁵² הוא נגד נסיעתו של גנסין בכל עוז”. העוז של הלל… בכל אופן הלא טוב בלונדון, שאין שומעים בה לכל הפחות קול נוגש, וחפשי אתה לנפשך להכות קדקוד אל קיר. חתומַי על “היום” לא קיבלו את ההוספה,¹⁰⁵³ ועל כן אין הם רוצים לחתום גם על להבא. כתוב תיכף לגנסין, כי שלחתי לו את הכסף על שם אביו¹⁰⁵⁴. – בכל אופן אל תתייאש מן “המעורר” ואל תרפינה ידיך. גרוע מן השנה העברה הלא לא יהיה. בכמות ובאיכות יוטב “המעורר” בכל אופן. כתוב. היום אינני בקו הבריאה. הנני כותב לך את זה בעלמא.

יוסף חיים

שלח “לא כלום” ליעקב פיכמאן. לא ישונה.¹⁰⁵⁵ עם החו' הראשונה תקבל ממני רשימת סופרים רוסים,¹⁰⁵⁶ שצריך יהיה לשלוח להם את “המעורר” חינם.

246. לא. ז. רבינוביץ

07 I/9, לונדון.

לחביב וליקר, לא. ז. רבינוביץ ביפו.

הנני רוצה להשתמש בשעת-כושר זו ולהביע לך את רגשי החיבה אשר לבי רוחש אליך תמיד, מאז קראתי עוד את סיפוריך הראשונים, “באפס תקוה” וכו'.

בנוגע להזמנתך, שאשתתף בהוצאת “יזרעאל” – מה אומר לך, ואני רחוק כל-כך מעולם-הילדים, ואני לא ידעתי מעולם את עולם-הילדים. זקנים הם גם חברי הצעירים. זקן העם אשר אתי!

את כתובתו של מר צ. לוין איני יודע. כתבתו של יצחק קצנלסון: 79 oN.ул Петроковская,Лодзь

שלום רב

ברחשי אהבה וכבוד,

י. ח. בּרֶנר.

247. למ. י. ברדיצ’בסקי

07 I/9, לונדון.

למיכה יוסף ברדיצ’בסקי.

אתה כתבת:¹⁰⁵⁷ “אתך אני בכל אשר תעשה”. על סמך זה צהלתי לפני חברי: “ברדיצ’בסקי אתנו הוא!” ועל סמך זה רשמתי את שמך במחנה המבטיחים להשתתף ב“המעורר”, ואמנם חכיתי בכל יום ויום לאיזה דבר ממך, ולבסוף תמיה אתה…¹⁰⁵⁸ גם אני תמיה. –

באותה הערצה,

“נכבדך”¹⁰⁵⁹

יוסף חיים ברנר.

248. לר' בנימין

07 I/10, לונדון.

לאחי ליהושע,

ברוכה השעה קיבלתי את תורתך – תורתו של קארלייל.¹⁰⁶⁰ אוסיף עוד עמודים אחדים¹⁰⁶¹ ויבוא עוד בחוברת זו. ושמע-נא: הן בעזרתו של איש אחד יודע אנגלית תירגמתי כבר בעצמי את חצי הפרק הראשון מהספר: “על הגיבורים, הערצת הגיבורים וענין הגיבורים במהלך ההיסטוריה”¹⁰⁶² ואמרתי לתתו בחו' ב'. ברם עכשיו – הרצאתך הלא נפלאה היא כל-כך! כתוב את הפרק השני, כתוב את הפרק השני!

בנוגע לתרגומים, דעתי כדעתך. אבל לא מדברים קלאסיים כּגיטה ושכספיר. לזה לא יספיק “המעורר”. יש באמתחתי כבר שני תרגומים נפלאים מ“שלומית” של אוסקאר ואילד ו“מופתו של אנטוניוס הקדוש” מאת מוריס מטרלינק.

בוודאי קיבלת את איגרתי האחרונה. לנאגלר שלחתי ה' י“א וי' י”ב. הסטאטיסטיקה – עצה של שטות, במחילה. על לובצקי¹⁰⁶³ – איני יודע, אם אפשר לסמוך באיזה דבר. רחוק האיש מאתנו. “המעורר” א' תקבל בקרוב.

הנני שרוי בצער גדול וקשה. קיבלתי מאמר מציוני ואי-אפשר להדפיסו.¹⁰⁶⁴

אחיך יוסף-חיים.

ביילין, אדם הגון מאוד, צריך לשוב לגאליציה. מבקש לו משרה של מורה עברית. מה לעשות?

249. לא. ציוני

07 I/11, לונדון.

לא. ציוני

אחי,

הנני שרוי בצער גדול. בכליון-נפש חיכיתי למאמרך, ממש בכליון-נפש, קיבלתיו, עברתי עליו וסידרתי ממנו כחצי-עמוד – ונוכחתי, כי אי-אפשר לי להדפיסו! ההתנפלות על הריבולוציונרים שלנו, שכבר הבעת אותה פעמים רבות וממש בסגנון זה, ואימתי? – בשעה שכולם נופלים חללים מעל החומה… והנה ההשקפה על האספה ההלסינגפורסית,¹⁰⁶⁵ שאין בה שום נקודת-מבט עליונה, שתתפוס את כל האסון – –¹⁰⁶⁶ שבחזיון הזה כמו שהוא. בקיצור, לא עלה, לא עלה המאמר בידך. כתוב לי מה לעשות. הלהחזירהו לך? על הכל במכתבי השני. הנני נרעש ונסער וראשי כואב. שלום לך, היקר! כתוב אלי, אחיך

י. ח. ברנר.

250. למ. י. ברדיצ’בסקי

07 I/14, לונדון.

למיכה יוסף ברדיצ’בסקי.

סלח. האמן לי, כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא מניתי את שמך במספר אלה שהבטיחו להשתתף ב“המעורר”. אין אני נהנה מ“המעורר” אפילו באצבע קטנה, ויש אשר אני חושך בשבילו מלחמי. תוכל להתייחס לזה כמו שאתה רוצה. אנא, סלח לאיש מבולבל ובלתי מיושב כמוני. אין אלפא-ביתות¹⁰⁶⁷ ביני ובין הבאים עמי בכתובים. הכל נדמה לי, שמובן הוא מאליו. תוכל להתייחס לזה כמו שאתה רוצה. בכל אופן, אנא סלח לאיש מבוהל¹⁰⁶⁸ על שדפק על-פי טעות בדלת אשר לא לו.

בכבוד גמור

י. ח. ברנר.

251. לשמעון ביכובסקי

07 15/1

שמעון, איני יודע, אם חלית, או העסקים הנם רעים כל כך, עד שאינך מוצא לנכון לכתוב אפילו גלויה.

בוודאי קיבלת כבר את גלויתי, שבה הודעתיך ע“ד הכסף (90 רו"כ),¹⁰⁶⁹ ששלחתי לגנסין. תשובה עדיין לא קיבלתי ממנו. את 20 הרו”כ, ששלחת לו, זקפתי על החשבון. אם יהיה לך עוד כסף, שלח 17 רובל (בנכיון דמי המשלוח) אל מערכת “די יודישע ווירקליכקייט”, וילנה, ותודיעם שהנך שולח להם משלי, וגם תודיע אותי על זה. אני חייב להם 17 רוב' אָהן קאָפּיקעס.¹⁰⁷⁰ את רשימתך הביבליוגרפית ע“ד “בינתיים” שלחתי היום ל”הזמן" בחתימת אות ב.¹⁰⁷¹ – שלח פּרוספּקט, שנדרש במכתב, לרב הרוחני שלום שיין, עיר ראֶני, פלך בסאראביה, והעבר שם קו על הסוכנות שברוסיה, בכדי שיפנה ישר אליך.

ענה על איגרתי זו. “המעורר”, א‘, בן 44 עמודים, כמעט החצי פּטיט, ובעל איכות רבה, יוצא בעוד שבוע. אם רוצה אתה, הודע על זה בעתונים. כבר באה עת להשמיט את שמות המשתתפים, שאינם מעלים ואינם מורידים. וזה תוכן “המעורר”, א’, כפי שהוא כבר כולו תחת מכבש הדפוס:

1. באותם הימים השחורים. א. ביילין. ב) מנדלי (ליובל השבעים שלו). ח. ב. צלאל. ג) צערו של עולם. בר-טוביה. ד) בליל-חשק (שיר). ז. שניאור. ה) רשימות. ג. שופמן. ו) מרגוע (שיר). יעקב כהן. ז) מעבר לגבולין. מערכה ראשונה. י. ח. ברנר. ח) עכו"ם. האדם בתור אלוהות. ר' בנימין. ט) עוד קצת על אחד-העם (ממכתב פּרטי). פ. לחובר. י) שונות.

אחרי כתיבתי קיבלתי את ה-50 רובל. לחינם אנו מאַבדים הוצאות-המשלוח. הלל¹⁰⁷² לא שלח דבר. מי היא הכותבת? מוחי מבולבל מאוד ולא אוכל לזכור. – – –.¹⁰⁷³

אתן מודעת חליפין.¹⁰⁷⁴

252 [אמצע ינואר 1970, לונדון].

ל“מתכּוון לטובה”

האמן לנו, ששמחתנו על התחדשותו של “השלוח” היא אולי לא קטנה משלך, ובכל-זאת אין דעתנו כדעתך, שבשביל שלא יתחלקו הכוחות המעטים וכו' על “המ.” לפַנות מקומו ולהיכחד. ל“המ.”, ואפילו מצד כמותו הדלה בלבד, לא היתה מעולם פרטנזיה למלאות מקום ירחון כ“השלוח”. “המעורר” לא התחיל לצאת כל עיקרו אלא מפני שנמצא בו צורך מחשבתי לקומץ קטן של יהודי-המשבר מאתנו, אשר בהיותם מצד אחד מלאים מגעגועי כל הדורות שבעבר הישראלי, שאין דוגמתו, ולפיכך נשמתם עברית כולה ועטם עברי כולו, ומאידך גיסא הם חפשים מכל שעבוד רוחני ודיסציפּלינה מפלגתית מוגבלה ומבינים את המשבר ואת שלאחר המשבר, – רצו ועמלו בבניינה של במה זו, שתתן להם את האפשרות המלאה להיות בני-חורין בעטם ונאמנים לעצמם, להבנתם-תוגתם ולרוחני שבהם; והאנשים האלה עוד לא מתו – הננו. ילך לו, אפוא, “השלוח” בדרכו הכבושה והמיושבה, יורה, ידין, יעלה מעלה-מעלה ויהיה לרב טוב לך, לנו ולכל בית ישראל, ואנו, הקלים והבלתי-מיושבים, לא ניעף ולא ניגע לבוא אל הבקעות והעמקים, ומשם נשמיע את כל הדבר, אשר יהיה עם לבנו לאמרו. בקונטרסינו הקטנים, כל זמן שיהיה לאל ידינו להוציאם, נגלם את עצמוּתנו, את נשמת-נשמתנו ואף את זה אשר לא יבין זר; בהם נשיר ונתפלל, נאהב ונשנא, נטיף ונקלל, נתלהב ונבנה, נתגדל ונתרומם, נתריע ונתַנה את תוקף מכאובינו, נברך ונשווע מעצמת יסורינו, נכפור ונערוך, נפקפק ונחפש – כי לא אל השלוה-המרגעה ולא אל הנתיב הסלול עינינו נשואות.¹⁰⁷⁵

253. לא. ציוני

07 I/16, לונדון.

יצחק יקירי,

“האסון שבחזיון” מִשְׁנֶה הוא: אין הכרה ציונית אצל המוני היהודים ואין דרך גם בשביל אלה שיש להם הכרה. עבודה ריאלית, עבודה ריאלית¹⁰⁷⁶ – ובהכרח עומדים על מקום אחד. ולפיכךשיחקו ברזולוציות ע“ד שאלת א”י, ובכדי לרכוש את לב ההמונים שאין לבם לציוניות מצאו לנכון גם “לחרוש בעגלה הכללית”,¹⁰⁷⁷ אף על-פי שאיזו שייכות יש בין קונסטיטוציה ברוסיה ובין הציונות?!! בנוגע למאמרך – הוא לא עלה לך. בוא וראה, שקלוזנר אמר כמעט זה וביתר קיצור, וביתר בירור, ובלי חיטוט בפרטים מפלגתיים, שלא לבן-המפלגה, הבקי בכל העניינים והשמות שלפני הפרגוד ושמאחורי הפרגוד, יהיו כמעט כספר חתום. ע"ד הדיקטאטורה¹⁰⁷⁸ כבר דיברו ודיברו בזה, ולמה נבוא בעתון לא-מפלגתי להעלות גרה? בכלל, מאמרך הוא לא של איש העומד מעל כל הענינים האלה, אלא של זה העומד בתוך אלה. להדפיס את המחצה השניה אי-אפשר, כי כבר מלאה החו' וגדושה (בת 44 עמודים), אבל רוצה אני להחזיר לך את המאמר, כדי שתציל ממנו את הניצוצות ותעשה ממנו כלי בשביל החוברת השניה. אם אתה עומד על דעתך שאשלחהו לראדלר¹⁰⁷⁹ – אמלא פקודתך. מה עם החזיון שעלה בדעתך?

התשלח לי מה שהבטחת: את תמונתך?

כשתקבל את החו' הראשונה, אל תחמיץ מהביע¹⁰⁸⁰ את דעתך עליה.

שלך בלב ונפש

י. ח. ברנר.

254. לשמעון ביכובסקי

07 I/16, לונדון.

שמעון,

אתמול כתבתי לך גלויה, שבה בא תוכן-העניינים של “המעורר”, א'. לאחר שכתבתי קיבלתי את ה-50 רובל. היום קיבלתי מכתב מגנסין שכספי (85 רובל) קיבל, אבל את העשרים ששלחת לו לא קיבל, ואין לו במה לנסוע, יען שעשרים צריך לשלם בעד פאספורט. אני כותב לו, שישיג בהלוואה כ-25 רובל, ואתה תשיב לאותו האיש מיד כשיהיו לך.

כתוב לי, אם לתת מודעת-“הזמן”. על איזו תנאים ביקשת מהם להדפיס את מודעתנו?

– – –¹⁰⁸¹

מ“תושיה” קיבלתי 7 חותמים, מהם בוארשה ומהם בערי השדה. מה דעתך? כיצד צריך אני לשלוח להם? ובכלל, עדיין לא הוּתרה השאלה בנוגע למשלוח פרטי, היהא הכל על ידיך או לא? בכלל – “צרה” עם רוסיה. כששולחים לשם, אין אמונה שיקובל והעצבים מזדעזעים. גם בלי זה טויגען שוין די נערווען אויף כפרות.¹⁰⁸² אם אתה רוצה לקנא בי – אל תקנא.

אחיך יוסף חיים.

למעה"ש,¹⁰⁸³ אל תרפינה ידיך מן “המעורר”. עבוד וכתוב.

255. לשמעון ביכובסקי

07 I/21. אחי, קיבלתי את הכל: את ה-40 רובל ואת שלושת המכתבים ואת האוּסטאוו. החוברת הראשונה יוצאת היום ואשלח לך ממנה אכסמפּלאר אחד באחריות¹⁰⁸⁴ ולצנזורים שבוארשה ובפטרבורג. גם לכל החותמים אשלח ישר מכאן. אל תוסף לתת את המודעות הגדולות עם שמות המשתתפים, אלא מודעות קצרות נדפיס מכאן ואילך. “המעורר”. יצא לאור קונטרס פלוני. תכנו: – המחיר. האדריסה. בשביל מודעת “הזמן” לא היה לי מקום. האוּסטאוו, ששלחת לי, אינו זה. לי דרוש: “אוּסטאוו ונוטרעננאָי סלוּזשבּי”.¹⁰⁸⁵ את “הזמן” הנני מקבל. – – –¹⁰⁸⁶ ע“י “תושיה” יש לי 11 חתומים עד היום. – –¹⁰⁸⁷ מ – – אין מענה. – – שילם בדוחק בעד צ’יכוב, אבל לא בעד “בינתיים”. – –¹⁰⁸⁸ ל”תושיה" אכתוב כפקודתך. שלום. הנ"ל.¹⁰⁸⁹

מי היא פאָרט¹⁰⁹⁰ הכותבת ו“שולחת את ברכתה”? מאו"נ¹⁰⁹¹ קיבלתי מכתב. אין בו חשק לנסוע ללונדון.

256. לא. ציוני

07 I/21.

יקירי,

קיבלתי את גלויתך. הנני שולח לך בתור תשובה את החו' א. אם מוצא אתה לנכון לשלוח את מאמרך בשביל חו' ב‘, שתצא בעוד חודש, שלח. את “בממלכת הגלגלים” שלחתי לראדלר כפקודתך. לז’ חתומיך שלחתי. את “הקרע”¹⁰⁹² ל“העולם” הנני שולח. 50 שלחתי ממנו לגאליציה, 50 לאמריקה, 200 לרוסיה וכ-200 או יותר מונחים עדיין אצלי. כמובן, לא נתקבלה עדיין אף פרוטה אחת בעד כל זה והפסדתי רק דמי המשלוח וגם כן, כמובן, לא בשביל שזוהי מחברת גרועה. היה שלום וברכני, כי אעצור כוח לעבוד להבא.

שלך

הנ"ל.

257. לצ. ז. וינברג

07 I/23, לונדון.

לצ. ז. וינברג.

אחי,

החוברת הראשונה של “המעורר” כבר יצאה לאור. מסיבות טכניות לא בא בו אף אחד מציוריך. הם יבואו (מתחילה “ביום השבת” ואח"כ “בלילה”¹⁰⁹³) בחוברות הבאות. לעת-עתה אל תשלח לי עוד.

מפני מה לא קיבלת חוב' י"ב איני יודע. אני פקדתי על סוכני ברוסיה לשלוח לך. בכל אופן עם החו' הראשונה תקבלה.

על “נסיונות” אין לע"י מה לדבר. השקעתי בזה קצת כסף והרבה עמל – ועדיין אין דבר.

הנני מודה לך מעומק לבי על החיבה הרבה, שאתה מראה לי במכתביך.

שלך באהבת עולם

י. ח. בּרֶנר.

258. לר' בנימין

[לונדון], 1907 I/23.

יהושע,

ה“גדולות” שקיוויתי להן באו, אפוא, סוף-סוף. ה“קומפוזיציה”¹⁰⁹⁴ של מאמר ראשון¹⁰⁹⁵ היתה של קארלייל, וזו שלך היא. תוכל לשער, מה רב צערי, כשאני צריך לסדר¹⁰⁹⁶ את ביסמארק, שאני מתעב אותו ואת נפּוליון כל-כך, סמוך לגיטה, אבל מה לעשות – הענין עלה לך באופן היותר טוב. יישר כוחך!

בוודאי קיבלת כבר את “המעורר”, א‘, עם מאמרו של ציוני במכתבים. שלחתים לך באחריות, ואתה שלח כסף שלא באחריות. ככל שאשר ציווית שלחתי. שלחתי לנאגלר ה’ חוב' א‘. שתיים-שתיים הנני יכול לשלוח לו רק מד’, ה‘, ו’, ז‘-ח’, ט' ולא יותר. האשלח?

למה ציווית להעתיק את ה“רוחות”?¹⁰⁹⁷ על מה אתה מכלה כוחן של ישראל? יש תרגום מזה כבר בידי אחד במאֶמאֶל, ובוודאי תרגום לא רע, והיכן ידפיסו?

“ידיעות א”י"¹⁰⁹⁸ אין לי. פנה למ. שיינקין, יפו. בשביל לקנות ספרו של קארלייל נתתי לבוגדן שילינג אחד (אני איני יוצא מפתח ביתי וחיי קשים מאוד), אבל עדיין לא קנה. יישלח לך באלה הימים. התחל את המאמר השלישי. יהא אלוהים עמך! רק אתך אין תוחלתי נכזבה. ברוך תהיה.

לא-משולם.¹⁰⁹⁹

שתין פולסי דנורא¹¹⁰⁰ ויותר משתין צריך להכותך על שאתה נותן לאחרים להעתיק מכת“י. הוי, מה מרעים זה אותי, ובפרט שכת”י המעתיק גרוע כל-כך.

259. לשמעון ביכובסקי

[1907] I/25, אור ליום השבת.

אחי, רק היום בבוקר קיבלתי את הרשימה¹¹⁰¹ וכל היום שלחתי עד שעתה, השעה התשיעית בערב, גמרתי הכל. על-פי רשימתך שלחתי ל-181. עוד הוספתי: “די יודישע ווירקליכקייט”; הופנשטיין בהומל; צ. ז. וינברג; יצחק קצנלסון בלודז; לרנר, קוסטופול; דבורה בארון, קובנה; יאגולניצר; לחובר; יקיר ורשבסקי. עוד שלחתי לי“א חתומי “תושיה”. לך שלחתי חוברת אחת “כך” (תודיעני את קיבלתה, כי את הֶעָברה שלחתי לך במארקה¹¹⁰² בת פֶּני, ואת זו לכתחילה במארקה בת חצי הפּני). כיצד נתגלגל לרשימתך ח. נ. גינצבורג, שחתם ישר על ידי? ל”תושיה" אני כותב. כן, לך שלחתי בשלוש חבילות ובאחריות 75 חוברות. יותר אי-אפשר היה. בכלל, אם תקבל חתוּמים חדשים, אל תשלח להם מאלו, אלא הודיעני תיכף את האדריסות ואשלח אני בעצמי. בכלל, אל תזלזל חס ושלום בדמי משלוח ובחוברות. בעלמא לא צריך לשלוח לשום מקום. וחוץ מזה אני חושב, כי מכירה לאחדים אינה כדאית בירחון כ“המעורר”, שדמי חתימתו כל כך מועטים. מה אתה אומר לסקאנדאליסטים בעלי “הזמן”? אני כתבתי להם בפירוש לבלי לחתום את שמי על הביבליוגרפיה שלך, אלא אות ב., והם עשו להכעיס. פֶ’ה¹¹⁰³ אולי תוכל להודיעני אדריסתו של בעל מחשבות. תוכל לשער את עיפותי.

יוסף חיים.

שלח מודעה על יציאת החוברת ל“יודישע פאלק”. לגנסין לא שלחתי, כי איני יודע איהו. להלל צייטלין תאמר בשמי שלוש מלים: ככה לא ייעשה.¹¹⁰⁴ – מה נשמע עם “השלוח”?

260. ליעקב כהן

[26 בינואר 1907, לונדון].

ליעקב כהן. חבר יקר, היה לי לעזר. לאחר שגמרתי את האכספדיציה ניגשתי לעריכת החוברת השניה של “המעורר”. והנה צרור שירים בידי. זרקתי הלאה¹¹⁰⁵ את הגרועים ביותר, אבל גם אלה שיש בהם איזה דבר, מסופקני מאוד, אם ראויים הם לדפוס. ואולם מתיירא אני להדפיסם ומתיירא אני לפסלם. ולפיכך הנני פונה אליך. אתה הן תתייחס לזה בכובד-לב של פייטן. עבור על השירים וברוֹר מהם, לפי טעמך, מי ומי מהם ראויים. ואם תמצא בראויים איזה תיקון דרוּש, אנא אל תתעצל לתקן ותברכך נפש “המעורר”. העברה והחזרה¹¹⁰⁶ בעוד יום אחד. כי החוברת השניה, כאמור, הולכת ומסתדרת.

“עורך המעורר”.¹¹⁰⁷

261. למ. י. ברדיצ’בסקי

07 I/28 [לונדון].

למיכה יוסף ברדיצ’בסקי.

כל מורשי לבבי מלאים תודה אין קץ.

והנני מתחטא לפניך כילד,

יוסף חיים ברֶנר¹¹⁰⁸.

262. לשמעון ביכובסקי

07 I/28 [לונדון]

אחי, ברגע זה קיבלתי את ה-25 רובל ואת רשימת החותמים החדשים. ביום ו' העבר שלחתי הכל וכתבתי לך. אח“כ היו לי סכסוכים עם הפּוסטה, כי הדבקתי רק מרקאות¹¹⁰⁹ בנות חצי הפֶּני, בשעה שמפני הכובד הנוסף צריך להדביק בנות פּני (4 ק"פּ).¹¹¹⁰ שילמתי, אפוא, את הסכום החסר, לבל ישלמו החתומים קנס. היום אשלח גם לשאר. את “המעורר” אני מדפיס במספר 1200. לפולוצקי אכתוב בעצמי דברים אחדים. שלח לי את המודעה של ה”פאלקסשטימע“,¹¹¹¹ כי לא מצאתיה במכתב. כשתדפיס מודעות אל תכתוב לעולם: “ובקרוב תישלח”, כי באופן הזה ידפיסו גם בעוד שבועיים, בשעה שתצא חוב' ב‘, "ובקרוב תישלח חו’ א'”. מ“הזמן” קיבלתי מודעת חליפין ותבוא בחוב' הבאה. ל“היום” שלחתי פוליטון קטן,¹¹¹² מתנה בעד מודעותיהם. בנוגע ל – – איך "האומנם לא קיבל לא את צ’יכוב ולא את “בינתיים”? “את צ’יכוב הלא קיבל בוודאי. כתב לי שקיבל! איני מבין כלום. את “הזמן” התניתי ברחבה”ק,¹¹¹³ ומה אעשה שנתנו לי להכעיס את לאה הגדולה?! בעד זה לא אכתוב להם דבר. עוד אכתוב לך בפרטיות על הכל. האמן, שאין לי פנאי. ובכל זאת יש לי פנאי לומר שלום לרחק הצוחקת.¹¹¹⁴ אשריה ואשרי מכריה. הרואה אתה את הלל?¹¹¹⁵ מה אתו? קיבלתי בשביל חו' ב' דבר מאת ברדיצ’בסקי. שלום ונשיקה, נשיקה ממש.

אחיך הנ"ל.

כתוב בכמה עולה המשלוח של חו' א' ברוסיה?

263. לשמעון ביכובסקי

יום ה' בשבוע [חותמת הדואר: לונדון, 31.1.07].

אחי, איגרתך מיום 28 קיבלתי. בוודאי קיבלת גם מה שכתבתי לך קבלה על ה-25 רוב' וכו‘. מאטריצות אי-אפשר להשאיר. הזדרז בדבר שירו של פרישמאן, בכדי שיבוא עוד בחו’ ב‘, שתצא בדיוק בעוד שלושה שבועות. מאו"נ¹¹¹⁶ קיבלתי זה עתה מכתב. הוא יסע דרך וארשה ללונדון. קוים אַ מאָל.¹¹¹⁷ רוצה אני מאוד שיבוא הלום. כתבתי לו מתחילה, שהחיים רעים פה. אבל אין לפחד. איני כותב לו מפני שאיני יודע, אם ימצאהו מכתבי בפוצ’אֶפ. לבעל-הטענות מסלוֹנים כתבתי היום מכתב וזה לשונו: "’בעת קשה כזו לספרותנו העברית' (לשונו במכתבו) הנך מתפלא עלי, אדוני הנכבד, על שאיני שולח לך לסלונים את ‘המעורר’ מן השנה הזאת, 1907, בעד דמי חתימתך שחתמת ברוּז’אני למחצית הראשונה של 1906 ואשר בעדם שלחתי לך חוברות א‘, ב’, ג' ישר ואח“כ ג‘, ד’, ה', ע”י ביהמ“ס “עזרה” בפטרבורג וגם ו' שלחתי וכו'. ה-1,25, ששלחת, עלה לי, אפוא, בהפסד-משנה מסיבות שלא היו תלויות בי, ועתה, כשדמי החתימה בעד “המעורר” לחצי שנה הנם כבר 1,50, ועתה, לאחרי שעברה מחצית השנה השניה, ואתה לא היית בין החותמים, הנך בא אלי ואל סוכני בטענות ותביעות לשלוח לך מן השנה הזאת בעד אותן הפרוטות. חוצה היא, אדוני!”

את החותם ניידיטש במוסקבה, ארמיאנסקי פֶּר, ד. קונסטנטינוֹבה, מצאתי גם ברשימה נו' 1 וגם בשניה, אלא שבראשונה יש איזה “בשביל”. שלחתי ב' פעמים.

קיבלתי מכתב מהצנזור שבפטרבורג. מהלל מאוד את “המעורר” ומבטיח שלא יאונה לו כל רע. למה שלחת לי את ה-25 רו'? מדוע לא חשׂכת אותם לבוא גנסין?¹¹¹⁸ מצייטלין נתיאשתי. כתוב.

אחיך הנ"ל.

לפוֹלוֹצקי בריגה כתבתי והבטחתיו לשלוח מפה קונטרס א' וד'. ה“יודישע פאלק” קיבלתי. מה אתה אומר לד. פינסקי?¹¹¹⁹ נפלא!

264. לשמעון ביכובסקי

07 II/2, יום השבת [לונדון].

קיבלתי את ה-50 רובל. ושלחתי לכל. כתוב לי בכמה עולה משלוח של חוברת בודדת ברוסיה. ל“השלוח” שְׁלח,¹¹²⁰ אם אתה רוצה. חוברות א' תהיינה בשבילך עוד במסר מאה. את מכתבי בוודאי קיבלת. לאגודת הסטודנטים בקאזאן כתבתי עוד לפני חודש ימים, כי אין “ראבאטים”¹¹²¹ כאלה נוגים אצלנו. אשלח להם רק רבע שנה. מ“תושיה” קיבלתי מענה, כי אם לא 25%, הם מסתלקים מקבלת החתימה. “ומדוע אני נותן לך 25%” (? מה זה? מי אמר להם כאלה?). כתוב לי תיכף, מה לענות להם. אני ממהר, אבל את הפּוסטה איחרתי כבר, כמדומני. מחו' ד' יש לי עוד כחמישים. כל מה שפּקדת מילאתי. – למה אתה שולח כסף ואינך מחכה לביאת גנסין? כתוב.¹¹²²

265. לפ. לחובר

07 II/4 [לונדון].

לפישל לחובר, צ’יכאנוב.

חבר חביב,

מאמריך על כהן ואש קיבלתי. לתתם בתור ההמשך של המסות הספרותיות איני יכול, מפני שנופלים הם מפני הפרק הא' שעל ביאליק. אולם חושב אני להדפיסם באיזו תיקונים, כמובן, בח' ג' בשם “הגיונות ספרותיים”: א. על יעקב כהן. ב. על שלום אַש.¹¹²³ – צר לי מאוד, כי כשרונך אינו מתעמק. אַש, בעצם, אינו כלל בציוריו “משורר הצער והעצב”, אלא ילד אופטימיסט, שלא יצא מקליפתו. כמובן, יש אצלו גם “טרויעריגע מעשיות”,¹¹²⁴ אבל הלא לדון צריך על אופיו הכללי וסגולות-כשרונו העצמיות. הכאראקטריסטיקה של כהן יצאה קלושה, רפויה ובלתי-שלמה. – הקיבלת את החוברת א'? מה דעתך עליה?

שלך הנ"ל.

את הקונטרס י"א, אם לא תקבל מביחובסקי, אשלח לך ביחד עם קונטרס ב', כי השגתי ממנו אכסמפלארים אחדים.

266. לר' בנימין

07 II/4, לונדון.

יהושע.

לפני ימים אחדים שלחתי לך את קארלייל, והיום קיבלתי את שגעונותיך. “ספרא דשבילין” יפה מאד בחיצוניותו, אבל להדפיסו ב“המעורר” לא אדפיסו, מפני שתכנו אינו כלום בעיני¹¹²⁵.¹¹²⁶ כן, מלחמה בינינו, אחי הקרוב-הרחוק, וגם ב“המעורר” זה¹¹²⁷ הנני יוצא לנגדך ב“הערה”.¹¹²⁸ בדבר ביסמארק,¹¹²⁹ אם רוצה אתה להדפיסו על חשבונך בתור קונטרס מיוחד, הנני לעזרתך. את “גאליציה” אקבל ואדפיסו בחלק ה“שונות”, בקונטרס ב‘, כי רפה הוא וגם לא אמיתי.¹¹³⁰ “חזון ויש”¹¹³¹ במובן “דיכטונג אונד ווארהייט”?¹¹³² לא ברור. – – –¹¹³³ בתרגומיו של – – אין לי צורך. ההערה מר’ נחמן מברסלב לא תבוא, לצערי, כי כבר נדפסו אותם העמודים. ל“המעורר” כבר יש חותמים ברוסיה לערך 250 ועוד יהיו.

שלום לך וברכה, ומחכה לתשובתך

אחיך.

267. לשמעון ביכובסקי

07 II/4 [לונדון].

קיבלתי רשימת החותמים ד' ושלחתי תיכף לכל. ביום השבת כתבתי לך. כתוב לי, מה אענה ל“תושיה”. במכירה לאחדים אין למהר כלל וכלל. דמי המשלוח מעבירים אותי על דעתי. ע“ד אמריקה איני יודע עוד דבר ברור, כי אין עדיין מענה על החוב' א' ששלחתי להם. בשאר מקומות לא חשוב, אך מכיוון שברוסיה יהיו, כנראה, 300 חתומים, מצבו של “המעורר” בטוח. – – –.¹¹³⁴ אם תראה את הלל¹¹³⁵ אמור לו, כי מפני שהם שולחים בבאנדרוֹל גרוע כזה אין אני מקבל את ה”יודישע וואכענבלאט“.¹¹³⁶ היום קיבלתי בדרך נס את הנ'¹¹³⁷ 9 והיכן 6, 7, 8? בנוגע לפולמוס עם גורליק¹¹³⁸ אני מבינו, אבל צייטלין לא צדק. למשל, גורליק כתב: “דער מבולבלער פאעט און מיסטיקער”¹¹³⁹ כלפי הס”ס¹¹⁴⁰ וכו' ובדרך לעג להם ולא לצייטלין. אילו היו אומרים עלי, למשל, “מיסטיקער”¹¹⁴¹ לא הייתי חושב את זה לפגיעה בכבודי. אם תראהו, אמור לו, יכתוב איזה דבר בשביל “המעורר” ויקבל תיכף את שכרו במזוּמנים.¹¹⁴²

מה עם אורי-ניסן? פקודותיך תמולאנה בדיוק. שלום,

אחיך יוסף.

הנני שולח לך שלא באחריוּת 10 חוברות ד'.

268. ליעקב כהן

07 II/6 [לונדון].

ליעקב כהן.

חברי,

היום שלחתי לך – באותו האופן ששלחתי את הקו“ק¹¹⁴³ “אל המורים” – את מאת חוברות השקלים.¹¹⁴⁴ צירפתי גם את ה”המחאה“. התיקון בנוגע לרווח וההוספה “מטרת ‘עבריה’ וכו'” נעשה. ל”יפּוֹתוֹ" לא רציתי מדאגה בדבר, פן מה שייראה לי כיפה ייראה בעיניך כמכוער. הלא כן קרה לנו גם בנוגע לכתבי בר-טוביה…

בנוגע לשירים – הנני שומע בקולך.

מחיר השקלים החדשים עם המשלוח 6 פאֶנס 25 שילינג. הסידור מן הקודמים לא נשאר, וההבדל הוא רק במשלוח. היום קיבלתי 15 שיל. 10 פּאֶנס מבּאֶרן. ומסתמא מחברנו רובינזון¹¹⁴⁵ בעד חותמי “המעורר”.

כשתקבל את החוברות תודיעני.

רובינזון התפאר, כי יש לך שירים חדשים. אנא להודיעני, אם לא היתה זו התפארוּת-שוא…¹¹⁴⁶

269. לשמעון ביכובסקי

07 II/12 [לונדון].

אחי שמעון, קיבלתי את ה-30 רובל. על אורי-ניסן¹¹⁴⁷ כמעט שנלאיתי לחכות. לרשימה 5 שלחתי באותו יום, לרשימה 6 אשלח ביחד עם קונטרס ב‘, שיֵצא בעוד שבוע, לא יאוחר. לאלישוב¹¹⁴⁸ שלחתי. לחותם פוזננסקי אני זוכר בבירור, כי שלחתי, ובכלל איני יודע איך לנהוג, כשחותם מתאונן כי לא קיבל, ואתה יודע ברור ששלחת. מציורי שופמן השארתי את הסידור, אך אח“כ דרושות היו האותיות ביחוד ופיזרתין. אם רוצה אתה ויכול אתה להדפיס איזה קונטרס מ”נסיונות“, הדפיסו ברוסיה. אני איני יכול עוד. מ”תושיה" קיבלתי עוד שני חותמים, אך דווקא ב-25 פּרוצנט. לא שלחתי. כתבתי להם שיפנו רק אליך. שירי פרישמאן¹¹⁴⁹ קיבלתי וגם הודעתיו על זה. מכתבו של צייטלין קיבלתי וגם עניתיו על זה. שקוע הוא בבִיצה גאזֵיטית. – קנה ושלח לי “כה דיבר צרתוסטרא” של ניטשה בתרגום רוסי משובח. שאל על זה את צייטלין. הספר נחוץ לי. – אם יש לך איזה דבר בנוגע לחו’ ב‘, הודע תיכף; – בכלל עלה המשלוח בכי טוב ובאופן הזה אשלח גם את החו’ הבאות. הונוראר התחלתי לשלם קמעא-קמעא. איני מתיירא: החלק היותר גדול הלא אמלא אני או תרגומים. עם “הדגל”¹¹⁵⁰ אין לי כל מגע ומשא ואיני רוצה שיהא לי עמו מגע ומשא. – את ה“ראזסבאֶט”¹¹⁵¹ אני מקבל וגם אתן את מודעתו בחו' ב‘. מ“פאלקסשטימע”¹¹⁵² (פארזוֹרים נאלחים!) קיבלתי רק את הג’. “פראלעטארישער געדאנק”¹¹⁵³ קיבלתי. הרבה עתונים אני מקבל. מילא. ההגון מכולם הוא “די יודישע ווירקליכקייט”.¹¹⁵⁴

אחיך הנ"ל.

270. לשמעון ביכובסקי

07 II/15, [ונדון].

אחי שמעון,

קיבלתי אתמול את גלויתך, שבה אתה מודיעני על נסיעתך לקיוב. מילא, אם נסעת, מסתמא צריך היה לנסוע. הקיבלת את גלויתי, שבה הודעתיך על הכל? ביום ב' הבא אשלח לצנזורים ולך את “המעורר”, וביום ג' לכל החתומים. חו' ב' כבר נדפסה באותו המספר של חו' א‘. “תושיה” נאותה ב"ה¹¹⁵⁵ על 15%. שלחה עוד 4 חתומים. הלל¹¹⁵⁶ מיעץ לך לכתוב; נוּ, ומי מעכב בידיך? אדרבה. חוברות ד’ שלחתי לך 10, אני יודע זאת בבירור. מדוע לא קיבלת אלא 6, איני יודע. הודיעני, שבאה הגלויה הזאת לידיך. את החוב' ב' (ג"כ בת 44 עמודים) אשלח לך גם לוארשה וגם לקיוב.

אחיך

יוסף חיים.

271.לג. שופמן

16.11.70 [לונדון].

באתי ומצאתי את המכתב כתוב.¹¹⁵⁷ צריך, אפוא, לרשום גם אני שתים שלוש מלים, כדי שלא תגדל הטינא. האוויר היום הוא לא רע, ובכ"ז איני יוצא מתוך האמבטי של ריקנות. על מי יש לך טינא?…

י. ח. בּרֶנר.

את “המעורר” תקבל בשבוע זה.

272. לשמעון ביכובסקי

07 II/18, [לונדון].

אחי, קיבלתי את מכתבך מן הדרך. כתבתי לך לפני שבוע לוארשה ולפני ימים אחדים לקיוב. שלחתי לצנזורים ולך היום 3 אכסמפלארים “המעורר”, ב‘, לוארשה, וּ-2 לקיוב. להלל¹¹⁵⁸ כתבתי שאעשה לו “אָבצוגען”¹¹⁵⁹ כדרישתו ובלבד שלא יפרנסני בהבטחות. מה שכתבתי לו חוץ מזה – דברים עתיקים. ב-No 4 “יודישע פאָלק” יש מודעה ע"ד “המעורר”. את המודעות הפרוליטאריות¹¹⁶⁰ לא נתתי עד שיתנו הם מקודם את מודעתנו. שירי פרישמאן יבואו בקונטרס ג’. מהאפט קיבלתי עתה 15 דולארים. 14 דמי חתימה על “נסיונות” ודולאר אחד מכירה פרטית. רשמתים על חשבונך. אל תמהר במשלוח כסף. כשיש כסף בידי, הוא מתמזמז. טוב שתהיה לי לעזר עם החוברות האחרונות. עתה כבר שילמתי למדפיס בעד שתי חוברות מראש. אם יש בך התעוררות לכתוב על ענייני-החודש בחיים ובספרות, כתוב! כתוב והודע על זה, למען אדע לפנות מקום בקונטרס ג'. – בכלל, לא רע מצב “המעורר”. “רע” הוא רק מה שזקנה קפצה עלי, וקשה לעבוד. נוּ… מה יהיה, סוף-סוף, עם אורי ניסן.¹¹⁶¹ – לכל החתומים אשלח היום בערב. כתוב.

יוסף חיים.

273. ליעקב הפט

07 II/18, [לונדון].

למר י. האַפט.

קיבלתי את הט“ו דולארים ורשמתים על חשבון ש. ביחובסקי. נומרים חדשים מ”נסיונות" עוד לא יצאו. בחו' ב' של “המעורר”, שנה זו, במודעה הקצרה ע“ד “בינתיים”, רשמתי את כתבתך בתור סוכן לאמריקה. החוברות החדשות של “נסיונות” יודפסו ברוסיה ולא פה. לביחובסקי ע”ד הכסף הזה הודעתי.

שלום וברכה!

הנ"ל.

274. ליעקב פיכמן

07 II/18, [לונדון].

יעקב פיכמאן, יקירי!

שלחתי לך היום קונטרס ב' של “המעורר”, והנה גם הוא יצא בלי כל שייכות אל החודש. מה לעשות? יאושי המוחלט אינו נותן לי לכתוב על שאלות-השעה, ובנוגע לספרות אולי – –¹¹⁶² תוכל אתה לקבל על עצמך לתת לכל חוברת “ביקורת קצרה ויפה על החדשות הספרותיות”. יש באמתחתי מעין זה, אך איני שבע-רצון ממנו ואיני רוצה לתתו. מוּטב שיהא כך. אם מסכים אתה להצעתי הנ“ל, הזדרז ושלח פרק א' בשביל קונטרס ג'. אולי יהיה ב”השלוח" איזה דבר, שראוי יהיה לעמוד עליו. הלואי, רבונו של עולם! כמו כן דע לך, שעם האפשרות הראשונה תקבל גם איזה שכר בעד עבודתך זו. רובל בעד עמוד הנני יכול להבטיח (וגם לקיים, כמובן) בכל אופן. ברוסיה יש לי כבר כשלוש מאות חתומים, ובשביל פועל כמוני זה לא מעט.

מכתבך נתקבל כשכבר היה שירו של פינסקי¹¹⁶³ מודפס. כנראה, אין אני מבין בשירים, שהרי אני מוצא בו מה שדרוש לי. צריך, אפוא, להיות זהיר להלן. בשביל ג' יש לי כבר שירים נפלאים משניאור ומקצנלסון.

ענה על מכתבי.

י. ח. ב.

275. לר' בנימין

[לונדון,] 07 II/18.

אחי, הדפסת ה“שבילין” עם עוד דף קטן (באיזה פורמאַט?) יעלה, לערך, 15 שילינג. לעתונו של לודוויפול אל תחכה.¹¹⁶⁴ המבטא “דברים בטלים” שכתבתי הוא מפני שבשבילי אין כבר ציונות בעולם. יש הונאה עצמית ותו לא מידי.

“דברים שמאיש לאיש” אין לי מה לכתוב לך. נתקשו החיים עוד יותר. הזקנה קפצה. איני יוצא מפתח ביתי. גם אלי אין איש בא. אילו היה איזה איש ואילו היה בא – הייתי מגרשו. זולת זאת אין דבר.

שלחתי לך היום את “המעורר”, ב' – האכסמפלאר הראשון שהוצאתי מבית הכורך. לכל החתומים אשלח בערב. משטרייט כבר קיבלתי מכתב, ש“עננה שחורה שוכנת על מצחו” בגלל שלא קיבל את החוברת.

מצבו של “המעורר” אינו ברע. ברוסיה כבר יותר מ-300 חתומים. נסיתי כבר לשלם פוּנטים אחדים פשיטי דספרי¹¹⁶⁵: לבר-טוביה, לשניאור, לבן-אליעזר, לגנסין (אַוַאנס). לי אין צורך בפרוטות. ידי חזקות. אך לרוחי אין כבר מרפא.

אחיך לא-משולם.¹¹⁶⁶

הקורא אתה את “מעבר לגבולין”?

כשתכתוב דרוש בשלום ביילין. אדם נאה ודק.

P..S כותב אתה, שב“שבילין” יש מה ש“לא יבין זר”. אבל כלום בעולם הפוליטיקה כשאלת הערבים ושאלת הישוב כותבים דברים שלא יבין זר? הן אין זו חסידות ואין זה “יחבק לה בעלה”¹¹⁶⁷ ואין זה “בהיר וטמיר”¹¹⁶⁸ – – –

276. לנ. י. מרק

07 II/19, [לונדון].

חביבי, צר לי, כי אין לי פנאי לפטפט קצת אתך בדבר הערותיך הנכוחות.¹¹⁶⁹ לכשנתראה נמלא את החסרון.

שלך

י. ח. בּרֶנר.

277. למ. י. ברדיצ’בסקי

07 II/21, [לונדון].

למיכה יוסף ברדיצ’בסקי.

אם תיאות לקבל שני שילינגים בעד עמוד – שלח; יותר הוא מן הנמנע.

על הטעות “והנהרות” נצטערתי גם אני וגם תיקנתיה על השער (ע' ב'). “החת” תחת “חתת” לא מצאתי בספרי “המעורר” אשר לפני. בכולם כתוב “חתת”.

בעשיית איזה דבר לספרותנו כבר אין אפשרות להאמין. אין מקום בתוכנו לשום ספרות ואצ"ל¹¹⁷⁰ לספרות בלשון עברית. אלא שמזה אין להוכיח, כי עלינו לכלוא את הכתבים הנכתבים ברצוננו-בעל-כרחנו.

והנני המסור לך

י. ח. בּרֶנר.

278. לשמעון גינזבורג

07 II/22, [לונדון].

למר ש. גינצבורג.

א.נ.

הטוב שבקבוצה הוא השיר VI, “זכרון-עולם”. אולם בכלל – אריכות יתרה והרבה פרוֹזה. עוד זאת: דוק ותשכח, שכמעט הכל כבר נאמר אצל ביאליק (או שנאמר באופן מהופך – אחת היא): כוונתי – המוֹטיבים היסודיים. I (“פּזמון” ב“הדור”), II – התוכן יש כל-כך, III – מיכתּמיי יותר מידי וגם מעין קוֹנטרה-שיר ל“על סף בית-המדרש”. VI¹¹⁷¹ – פּרוקלאמאציוני, וגם “חגרו-נא עוז, לבשו-נא עוז” – הזוכר אתה את שירו הראשון של ביאליק ב“הדור”, שנה א'? בכלל קשה לסמן ביחוד, מפני מה לא יוכשר עוד, מפני מה בוסר עדיין. תעבורנה עוד שנה, שנתיים – ותבין מעצמך.¹¹⁷²

בכבוד

הנ"ל.

279. להלל צייטלין

[חותמת הדואר: לונדון, 22.2.07].

הלל, נעכטען האב איך דיר געשיקט דעם “המעורר”, ב'. דיין בריף האב איך מקבל געווען. צו וואס רעדסט דו אזויפיעל פון אַקאָלנער? אַ קאָלנער איז ניט מער ווי אַ קאָלנער. ער דארף ניט זיין “אַ שטיק פון דער נשמה”.

בנוגע צו די עניני אישות – וואס זאל מען טהון, אז די עניינים זיינען נוגע לעומק העומק שביש, און ווען מיר דריקען אויס אונזער בעציהונג צו דער וועלט, צו גאָט, צום לעבען, צום טוידט, צו דער אומה הישראלית, על אחת כמה וכמה אז עס דארף זיין דער אויסדרוק פון זה הענין. דער חילוק פון ריינע הענד און ניט ריינע ביחס לזה פערשטעה איך ניט. אגב, די “ריינקייט” פון ר' אבא, גנעסין, ברענער עט קאמפּ. איז ביי מיר ווערט אַ שמעק טאבאק. די יוָנים האבען בעסער געווסט ווי צו לעבּען אויף דער וועלט, אָדער ריכטיגער, די יוָנים האבען בעסער געקענט. ומאידך גיסא: שניאורס שיר איז מיר טאקי אויך ניט געפעלען: עס איז צו פּראָסט, צו בעל-הבתיש. נוּ איזו ואס? האב איך איהם ניט געדארפט דרוקען? – זיי געזונד און שיק אָב די כתב-יד’ן מיינעם און ביילין’ס. יוסף חיים.

לכשתשיב את כתבי היד תצרף איזה דבר בשביל “המעורר”, ג'.

תרגום:

הלל, אתמול שלחתי לך “המעורר”, ב'. את מכתבך קיבלתי. למה זה תרבה כל כך דברים על צווארון? צווארון הוא צווארון ותו לא. אין הוא צריך להיות “חלק מן הנשמה”.

בנוגע לעניני האישות¹¹⁷³ – מה לעשות והענינים האלה נוגעים לעומק העומק שביש, ואם אנו מביעים את יחסנו לעולם, לאלוהים, לחיים, למוות, לאומה הישראלית, על אחת כמה וכמה שצריך להיות ביטוי לענין זה. ההבדל בין ידים טהורות ובין לא-טהורות ביחס לזה – אינו מחוּור לי. אגב, “טהרתם” של ר' אבא,¹¹⁷⁴ גנסין, ברנר ושכמותם ערכה בעיני כקליפת-השום. היוונים הבינו יותר איך לחיות בעולם, או ביתר דיוק, היוונים ידעו יותר איך לחיות בעולם. ומאידך גיסא: שירו של שניאור¹¹⁷⁵ לא מצא חן גם בעיני אני: פשוט הוא יותר מדי, בעל-בתיי יותר מדי. ובכן? האם לא הייתי צריך להדפיסו? – היה שלום והשב את כתבי היד שלי ושל ביילין. יוסף חיים.

לכשתשיב את כתבי-היד תצרף איזה דבר בשביל “המעורר”, ג'.

279א. לא. ציוני

7 II/23, [לונדון].

יקירי,

קיבלתי את הכסף זה עתה.

לפני ימים אחדים נשלח לך ולחתומיך “המעורר” חו' ב'. “על שילשים ועל ריבעים” קיבלתי וגם אוכל להשתמש בזה, אבל מקודם צריך ליתן את התרגומים שיש באמתחתי, של אוסקר וואילד ומוריס מטרלינק.

מ“נסיונות” יציאה לאור רק חוברת מקורית אחת, “בינתים”, סיפור מאת גנסין. מחירה 12 ק"פ. האשלחה לך במספר עשרים?

עסקי “המעורר” הולכים וטובים קצת. מכיסי כבר איני מפסיד כלום. – מה עם עבודתך הספרותית? מה עם הדבר הגדול?

שלך

ברנר.

280. למ. י. ברדיצ’בסקי

II/26 01907, לונדון].

למיכה יוסף ברדיצ’בסקי.

קיבלתי.¹¹⁷⁶ הכל ייעשה כרצונך. עלי-ההגהה תקבל.

המסור לך

יח"ב.

281. לד"ר יוסף קלוזנר

07 II/26, [לונדון].

קלוזנר,

שלחתי לך את “המעורר”, א-ב. לביאליק שלחתי ב' לפני שבוע.

את “השלוח” לא קיבלתי, אך היום נזדמן לי לראותו אצל חותם אחד ואיני זוכר שעת – –¹¹⁷⁷ כזו בשנותי האחרונות. ברדיצ’בסקי הולך ועולה, בר-טוביה הוא בר-טוביה וביאליק – מה אתה אומר למשוררנו! איזה מאמר! ¹¹⁷⁸ גם השירים טובים, כמובן (לי נראה שירו של פיכמאן יותר משל כהן). גם על דבריך בעיקרם אין לי מה להעיר. בקונטרס השלישי של “המעורר” כתבתי “פנקס קטן” והנני רואה, כי בעיקר הבנת המצב לא רחוקים אנו, אף על-פי שדברי “הפנקס קטן” במקומות אחדים יגרמו,¹¹⁷⁹ כמדומני, לך (לא בתור פרט) דווקא אי-נעימות.¹¹⁸⁰

מצבו של “המעורר” הוטב קצת. כבר איני מפסיד עליו כלום. על שלומי והלך-רוחי וכו' אין מה לכתוב. מה שאפשר להביע אני מביע ב“המעורר” ומה שימות עמי – הן לא אבוא לכתוב במכתב אפילו לידי נאמן¹¹⁸¹ שכמותך. – את המודעה קיבלתי ותבוא, כמובן.

ושלום לך מאת

י. ח. ברנר.

הדפסת “השלוח” יפה מאוד. אלמלי הייתי יכול לשוב לרוסיה הייתי מתענג לעבוד בבית-דפוסם של ביאליק-בורישקין.

282. לשמעון ביכובסקי

07 II/27 ]לונדון].

אחי,

את ה-30 רובל קיבלתי אתמול. פרוספקטים אין לי. ובכלל, די בפרוספקטים – איבּוּד דמי משלוח. שלח מודעה ל“הזמן” על צאת חו' ב‘. צריכים הם לקבלה. את המודעה של “מפיצי השכלה” הלא כבר אין כדאי לתת בא’ מאַרט.¹¹⁸² – מדוע “טוב שלא לשלוח לחותמים בפעם אחת”? כתוב. בכלל אובדים אכסמפלארים אחדים בדרך, שלא באשמתי. כך אני נוכח מהמכתבים שאני מקבל. החותם יעקב רבינוביץ בז’וַנץ, פ.¹¹⁸³ פוֹדוֹליה, לא קיבל. מה אתה רוצה מ – –? מניו-יורק מקבלים ממני בעד כל אמריקה 400 אכסמפלארים ומשלמים קרוב ל-60 רובל לכל חודש. בשאר ארצות כדאשתקד. – – –¹¹⁸⁴ לדעתי, לא טוב לקבל חתומים על “נסיונות”, כשאין תקוה להוציאם. זה לא יפה. כתוב תיכף בדיוק כמה לשלוח לך? חו' ג' תעלה באיכותה על חברותיה.

אחיך י"ח.

אחרי כתבי קיבלתי את גלויתך מוארשה: הנני שולח לך 75 ב' בשלוש חבילות ובאחריות. בנוגע לחתומים שלא קיבלו אני פוסק כך: לחתומים על שנה צריך לחזור ולשלוח, לחתומים על פחות מזה לא צריך. קיבלתי שני גליונות “ז’יצ’יֶה ז’ידובסקיֶה”,¹¹⁸⁵ ובהם מודעה ע"ד “המעורר”; כמו כן מכתב בבקשה להחליף במודעות ובאכסמפלארים. היכנס, אפוא, לשם ומסור להם שתי חוברות “המעורר” עם תשובתי, שבעתונם אין לי צורך, יען שאיני מבין פולנית, אבל את “המעורר” הבאים אשלח להם, גם את המודעה אתן; בעד זה תיכף מודעה לכל חוברת “המעורר” בצאתה.

283. לשמעון ביכובסקי

07 III/4 [לונדון].

שלחתי לכל חתומיך עפ“י רשימה 8. – – –¹¹⁸⁶ עם החוברות הנאבדות לא טוב. אני שולח בוודאי. קיבלתי תלונה מאחד – – –¹¹⁸⁷ כמה לשלוח לך מכתבי יש”ק?¹¹⁸⁸ אשלח לך בחבילה של חו' ג‘, שתצא בעוד שבועיים. למה אתה שואל וחוזר ושואל, מה מצב “המעורר”? נאדאָיאֶדאיאֶט. אָט!…¹¹⁸⁹ הולך ונדפס. אם עוד לא החזרת לחותם על “הדגל” את 4 הרובלים, כתוב לי שנית את האדריסה ואחתום. את “השלוח” לא קיבלתי אבל קראתיו. מודעתנו, הבטיח קלוזנר, תבוא בח’ ב‘, אם יהיה מקום. אם תוכל להשיג בוארשה ח’ ג' מן הכרך האחרון של “השלוח”, קנה ושלח לי בשביל אחד ממכרי והמחיר זקוֹף על חשבוננו. שלח לברלין, “יידישע לעזעהאַללע”,¹¹⁹⁰ אוֹראַניאֶנבּוּרגר שטראססה, 28, את “המעורר”, ב', מן השנה שעברה והודיעני ע"ז. – – – ¹¹⁹¹

שלום, אחיך יוסף חיים.

מנחם גנסין מיפו כותב לי ששלח אליך בימים האחרונים (מסתמא בהיותך בקיוב) שני מכתבים וקיבלם בחזרה ואינו יודע אַיֶךָ.

284. למ. י. ברדיצ’בסקי

[לונדון, 5.3.1907].

רצוף בזה חמישה רובלים כנגד חמישה עמודים. כתבי יש"ק¹¹⁹² אשלח לך עם החו' ג'. המחברת השניה של “עבריה” בניו-יורק,¹¹⁹³ איני יודע אם יצאה, כי לא קיבלתיה. את הקונטרס “תנאים אחרונים”¹¹⁹⁴ לא שמע פה איש את שמעו. אנא לבלי להשהות אצלך את העלים הללו.¹¹⁹⁵

285. לר' בנימין

07 III/5 [לונדון].

אחי, ה“דיסקוסיה”¹¹⁹⁶ תבוא, כמובן, אף על-פי שהיא מוכיחה לי, כי אמנם רחוקים אנו איש מרעהו מרחק-יה. כיצד אינך מבין, שהחוק נגד הסוציאליסטים לא היה איזה יוצא-דופן בפוליטיקה של ביסמארק, אלא ממש היא היא; ובנוגע לאחדות-גרמניה… אבל מה אומר ומה אדבר? היה אתה האחרון בדיסקוסיה זו.

את “המעורר” ל“המצפה” שלחתי. לכתוב בשבילו? והנה “העולם” הבטיח תשלומין טובים וגם לו איני נותן דבר. מה ליתן?

ה“דיסקוסיה” דחתה את “גאליציה”. צר לנו המקום!

להדפיס, שאתה לא תצטער, אם – – – אני חושב לאי-טאַקטיות בשביל “המעורר”. בנוגע ל“על ערבים” יכול אני להדפיסו ואח"כ נתחשב. פרוטות.

על הטבת מצבו של “המעורר” לא הצטערתי. מיצער היא. ובנוגע ל“השלוח” – מה בכך, אם סבבו על פתחי נדיבים וקיבצו דמי חתימתם? לא בכל שנה יתרחש ניסא דנא.

האגדה שלך על פלשתינה ואחיותיו של ציוני ו“בצלאל” העירה את מכאובי. הנך גם לץ לכשתרצה. נוּ, נוּ! אחיך מכל-מקום.

יוסף חיים.

על-דבר הרהוריך בנוגע לספר הגדול.¹¹⁹⁷ לא צחקתי כלל וכלל. אלא: מנין לך ש“כוחותי פי אלף המה”? טועה אתה. הנני הולך וזקן מיום ליום ומשעה לשעה.¹¹⁹⁸

286. לנ. י. מרק

[חותמת-הדואר: לונדון, 6.3.1907].

– –¹¹⁹⁹

צעקתך הגיעתני. למה אתה מתאכזר כל כך אל עצמך? מה אתה רוצה מעצמך? את מי אין כמו אלה הצעקות, אבל אתה מגדיש את הסאה. מבין אני, מבין, אבל הוא הדבר: מנוחה, מנוחה! – זוהי הקריאה האחת, אשר עלינו לקרוא לעצמנו. – את מאקסימובסקי¹²⁰⁰ – איני יודע מתי אראהו.

והנני המברכך במנוחת הנפש

י. ח. ברנר.

287. לשמעון ביכובסקי

III/7 07, לונדון. דאנערשטאָג¹²⁰¹.

אחי, גלויתך האחרונה קיבלתי וגם עניתיך עליה. לחותמים אני שולח בדיוק, ומה לעשות. מתיירא אני עוד שבמקומות הנידחים אין מקבלים ואין מודיעים על זה. קיבלתי היום עוד מכתב מהצנזור הפטרבורגי עם תהילות ותשבחות ל“המעורר”. לרשימה 9 No שלחתי. לחותם אַלברט (157) שלחתי גם א' וגם ב‘. “כתבי יש”ק" יישלחו לך היום. “מה לעשות?”¹²⁰² בוודאי ישלחו ג"כ, אבל מדוע לבלי לפנות ישר לבאֶרן? שתי פעמים הוצאות המִשלוח. מחו’ ד' ואילך תבוא השקפה תמידית מאת יעקב פיכמאן על הספרות. בח' ג' אני נותן מאמר משלי ע“ד “חיינו”, סיפור (בשכר-סופרים) מאת ברדיצ’בסקי ו”הגיונות ספרותיים" מפ. לחובר.¹²⁰³ אך לי אסור לכתוב על זה, כלומר על ענייני השעה. את “העת”¹²⁰⁴ איני רואה. – חו' ג' תופיע לא יאוחר מיום 20 למרץ (בחשבון חוץ).¹²⁰⁵ כל החוברות תופענה בצ’יסלוֹ¹²⁰⁶ הזה בדיוק. תוכן עניינים מדוייק אשלח לך ביום ב' הבא. עם אמריקה קרני כמעט אסון. יוכל היות שהאסון יהיה גדול ביותר. וזה הדבר: שלחתי מיד לצאת החו' הא' 400 אכסמפלארים לשם ע“י קוֹמפאני אחת – ועד היום לא נתקבל הארגז. שלחתי בלי אחריות. ההפסד מאי-הקבלה גדול כבר, אך אם יאבד הארגז – בין איך פערפאלען.¹²⁰⁷ כלומר: “המעורר” אבד. עורכו אבד¹²⁰⁸ בין כך ובין כך. ראה את הלל¹²⁰⁹ וכתוב לי מה אתו. במאמרי אני מדבר קצת עליו, כלומר לא עליו אלא על גידופיו האחרונים ב”וואכענבלאט".

לתיקונים ולהערות שמתי לב. שלום!

יוסף חיים.

אם יהיה לך כסף אל תשלחו ואל תבזבזו. יהיה שמור עמדך. יהיה בו צורך מסתמא.

288. לא. ציוני

07 III/12 [לונדון].

חביבי ויקירי,

הנני שולח לך כבקשתך 20 “ליל חורף”, 20 “לא כלום”, 10 “בינתים”. ע איני כותב? – ואני הלא איני איש-דברים מתמול שלשום, וביחוד בעת שהחרב החדה אינה יורדת מעל הצוואר.

הנני רוצה מאוד לראות את יצירתך החדשה. שלחנה אלי. יוכל היות, כי מצבך החומרי (ואולי לא החומרי בלבד) יאלצך לתתה ל“השלוח”, אזי הריני מבקשך בכל אופן לשלחה אלי מקודם. יוכל היות, שאהיה לך לעזר באיזו הערה.

“שלומית” מתורגמה באופן כזה, שאין התרגום נופל בשום אופן מפני המקור. מעשה ש. פרלמן וא. רובינזון בבאֶרן.

שלום לך,

ברנר.

אם תרצה לתת את הדראמה ל“המעורר”, אפשר יהיה להתחיל את הדפסתה מקונארס ה' ואילך.

289. לשמעון ביכובסקי

07 III/14, לונדון.

אחי,

הרצנזיה של א. אפשטיין כתובה יפה, אבל אין לה מקום ב“המעורר”. “המעורר” נמצא בעולמות אחרים. –

רשימת החותמים 10 קיבלתי ואשלח לכולם א‘-ב’-ג' ביחד ובאחריות. הנני חולה מן התלונות, ומה יהיה הסוף?

– – –¹²¹⁰

תוכן “המעורר”, ג': א) חזון-ערב – ז. שניאור. ב) קיץ וחורף (ציור כפרי) – מ. י. ברדיצ’בסקי. ג) שירים – יצחק קצנלסון. ד) ביום השבת – צ. ז. ויינברג. ה) ** (שיר) ד. פרישמאן. ו) יהודה, יון ורומא. בר-טוביה. ז) מעבר לגבולין, מערכה שלישית –י. ח. ברנר. ח) הוי, הדיסקוסיה! – ר' בנימין. ט) קטע ממכתב – בר-יוחאי.¹²¹¹

ועם אורי-ניסן¹²¹² – מה נפשך? אם יבוא יבוא. טיפש הוא לחשוב, שאני מתרגז. בעד מה? ומדוע איני כותב? מה אכתוב?

בחוברת ג' הנני נותן מודעה של ה“פר. געדאנק” ו“פאלקסשטימע”. בזה האחרון, נו' 4, נדפסה מודעה יפה מאוד משלנו עם תוכן החו' הראשונה.

להציע לחותמים לשלוח להם באחריות אי-אפשר. גדולה הטירחה יותר מדי וכך אין נוהגין.

שים לבך לרצוף בזה בשביל אפשטיין ובשביל – – (להבדיל).

שלום רב ועמוק ליעקב שטיינברג. מקובץ שיריו, שאינו עתה לפני, מנקר במוחי תמיד אותו השיר הגדול, הנפלא כל-כך: “וכאשר יצאה הנערה”. הודיעני את כתובתו.

– – –¹²¹³

עם אמריקה איני יודע עוד מה יהיה. חו' ב' שלחתי להם במועדה.

---

כבר היה המכתב חתום וקיבלתי את גלויתך האחרונה. מי אמר לך, כי פיכמאן יכתוב בשביל “המעורר” מה שהוא כותב בשביל “הזמן”? בשביל “המעורר” יכתוב כמו שראוי לכתוב בשביל “המעורר”.

פליאתך, איפה המה כוהני הספרות? – נאיבית היא יותר מדי. כלום אינך יודע, שאין ספרותואין כוהניםואין צריכים עבריתואין “תחיה” ואין יצירה אף מקצת, אף כל שהיא? כבר באה העת לדעת את זאת. אלא מאי? גאר נישט.¹²¹⁴ יושבים אנו על אִי.

קיבלתי מכתב משטיבל בבקשה לשלוח לו “ליל-חורף” ו“מה לעשות?”. מסור לו. את האדריסה של פוּכס איני יודע. לכשאדע אודיעהו.¹²¹⁵

290. לר' בנימין

[לונדון, 07] III/19

אחי, מחר יוצא “המעורר”, ג'', לאור. עבודותי עוברות ראשי ולא אוכל להאריך. הכסף קיבלתי. ע“ד ארץ-ישראל לא אוכל לכתוב לך עתה למטוב ועד רע. הלא חייב אני חוברות “המעורר” לאיזו מאות של חותמים. לתקופת השנה נתיישב בדבר. גם לי אין אמונה אחרת חוץ מבשמש, אבל ירא אני את הארץ, ירא אני את חורבננו הנצחי, ירא אני לראות גם שם רק חנוונים ולא עובדי אדמה. – מצב-רוחי הולך ורע מיום ליום. כתבתי מעין “פנקס קטן” בנוגע לשאלות היום ולא נתתיו. אין כבר מה להגיד. ה”דיסקוסיה" שלך באה כולה בחלק הקורספונדנציה. – את גיטה אני יודע היטב, אף על-פי שקראתיו רק בתרגום. לציוני¹²¹⁶ ע"ד הדראמה שלו כתבתי וביקשתיו שישלחנה אלי לקריאה, בכל אופן.

מחקתי ב“דיסקוסיה” שלך את “קרקפתא בלי נשיקה” ו“לא ראשית הטרגדיה”, שכבר באו הדברים האלה ב“המעורר”, ב', שנה עברה, במאמר “ניצנים”. עיין שם.

שלום לך! יוסף חיים.

בן-אליעזר יבוא הלום מחר או למחרתים.

“העולם” הולך ומתנוונה מגליון לגליון. אוי, אין לנו ספרות!

291. ליצחק קצנלסון

07 III/22 [לונדון].

יצחק יקירי,

היום שלחתי לך את “המעורר”, קונטרס ג‘, שבו בא שירך “מאום לא הגידה לי”, וכאן עלי לבקש סליחתך על א) שמסיבות טכניות הוכרחתי לדחות את “עירבוביה” עד קונטרס ד’, ועל ב) שמסיבות טכניות הוכרחתי לתת את “מאום לא הגידה לי” בשני טורים ובעמוד אחד, לא כרצונך שאשים רווח גדול. הסולח אתה? אראה בנחמה, אם לא יודע אני את שני שיריך אלה בעל-פה, כשם שידעתי את “שקיעה” במועדה. וכשאתה מכפר – כפר גם על שמֵרוב עיפותי ומגוֹדל הבלבול שבראשי והקהות שבלבי מִכתיבת אדריסות וכו' וכו' אין לאל ידי לכתוב, למיצער, גלויה כהלכה און עס קלעפט זיך ניט אַ וואָרט צו אַ וואָרט.¹²¹⁷

שלך באהבה רבה

י. ח. בּרֶנר.

292. לפ. לחובר

07 III/22 [לונדון]

יקירי,

היום שלחתי לך “המעורר”, ג', דהשתא וי“א ש”ע.¹²¹⁸ חושב אני, כי עוד ימצאוך ברוסטוב.

בנוגע לתלונותיך – אמנם, צדקת. לתת את מאמרך¹²¹⁹ כמו שהוא לא יכולתי ועיבּדתיו על-פי דרכי. נכשלתי – ואין להשיב.

“קטעיך” החדשים ע“ד כהן ואַש אולי ימצאו להם מקום ב”המעורר", ד'. אני אתקן בהם רק הסגנון. לסגנונך עדיין אין שום חיטוּב אמנותי.

בכבוד גמור שלך,

י. ח. בּרֶנר.

293. למ. י. ברדיצ’בסקי

07 III/25, [לונדון]

למיכה יוסף ברדיצ’בסקי.

“את קרבני” יבוא בקונטרס הבא – קונטרס ד'.

אקווה, כי עם הקונטרס הנזכר יעלה בידי לשלוח לך מחברתו של קלוזנר, הוצאת “עבריה” באמריקה. היא כבר יצאה מבית-הדפוס וכבר הזמנתי אצלם שני אכסמפלארים, אחד בשבילי ואחד בשבילך.

המסור לך

יוסף חיים ברנר.

294. לד"ר יוסף קלוזנר

07 III/25 [לונדון].

ליוסף קלוזנר.

קיבלתי איגרתך. תודה מעומק-הלב. קונטרס ג' של “המעורר” שלחתי לך לפני ימים אחדים מיד לצאתה [ו]. אם אפשר יהיה לתת מודעה עליה [ו] – אנא! את “השלוח” קיבלתי, גם א' וגם ב‘. רצון גמור אינו משביע. אין קול של תחיה אמיתית בו ואין קול חזק של אידך גיסא. כמובן, איני מדבר על כל פרט ופרט שבו (כגון “קראו לנחשים”¹²²⁰ וכו'), אלא על הטוֹן הכללי. ואגב: היכן כל סופרינו? היכן ברקוביץ, פרץ, הירשביין, אֶרנפרייז, יהושע טהון, ד"ר ניימאַרק וכו’. אם ביאליק ואתה אינכם יכולים לקבצם ולעוררם לעבודה – מי, אפוא? אני – עובר ובטל. כתבתי מאמר נורא בשביל קונטרס ג' והשמטתיו. אסור לי לדבר על שאלות-היום – איש שאינו רואה אף צל של תקוה. לתקופת השנה אסע לפלשתינה, אבל לא בתור ציוני מאמין ומקווה, אלא בתור אדם המתגעגע על השמש.¹²²¹ רוצה אני לעבוד שם בתור פועל בשדה. – את מחברתך “הזרמים” הדפיסו כבר באמריקה, אבל לא נתקבלה עדיין פה. הזמנתי אכסמפלארים אחדים. שלום!

י. ח. בּרֶנר.

295. לשמעון ביכובסקי

07 4/4 [לונדון].

אחי, קיבלתי ביחד (מפני אידיהן)¹²²² את איגרתך הפתוחה עם אדריסתו של שטיינברג,¹²²³ את מכתבך הסגור עם “שירי” ל. ורשימת החותמים (שלחתי לכולם) ואת “הדי נפשך”, ששילמתי בעדם קנס של 5 פּאֶנס. מדוע לא שלחת כל אלה ביחד?

לשטיינברג כתבתי. שירי ל. לא אדפיס. הנני, אמנם, דחוק מאוד בחומר ספרותי, אך את זה לא אדפיס. גם אלה שירים! ¹²²⁴

ה“וואכענבלאט” אינו מתקבל בלונדון. אפילו ד"ר וורטסמאן אינו מקבלו. שלח לי, אם רוצה אתה, מ- 15 ואילך.

ב“הדי נפשך” נראית נפשך, נפש רכה וטובה, אבל שירה אין בהם. לראשונה יושב אתה על “תל קטן נחבא בירקרק רב ובצל אילנות”. עוברות שורות אחדות ואתה יושב כבר ב“צל האלון הזקן עם ענפיו המרובים”. ושוב: “את התל הקטן שישבנו עליו הכתירו משלושת עבריו עצים רבים, כבדי צל וענף”. כ’מיין עפּעס! ¹²²⁵…

הנני דחוק בחומר ספרותי ונפשי מרה עלי. קיבלתי מכתב מאו“נ. ¹²²⁶לאחר הפסח הוא יוצא לונדונה. יעבור דרך וארשה ותמסור לו את הכסף שיש בידך ואת “דברי צרתוסטרא” ואוסטאוו.¹²²⁷ אם תראה את הלל¹²²⁸ אמור לו, שמותר היה לו, לכל הפחות, להשיב לי את כת”י.¹²²⁹ מנהגיו עם הבריות היו באמת יכולים להיות קצת יותר ראויים לו!

תוכל למסור למר שטיבל, ששאל ממני אדריסתו של עורך “המגיד” לפנים: – – –

הזדרז בהשבה לביסקא¹²³⁰ מה שאתה חייב לו בעד “ליל חורף”.¹²³¹

296. לר' בנימין

[לונדון, 07] 4/4

יהושע! חדשות אין. את “המעורר”, ד', אין במה למלאות, אין חומר – ונפשי מרה עלי. מאמרך “גאליציה” יבוא. מכתבכם לי. ל. פרץ שטותי הוא. הוא לא יענה אפילו.¹²³² כמעט שאין כל ספק אצלי, כי לתקופת השנה אסע לפלשתינה, אבל דווקא בתור פועל עובד-אדמה. – את הכת“י של מאמרי המושמט¹²³³ לא כדאי לשלוח. – מצבי החומרי דחוק. בליל של פסח הייתי אצל היקרה ד”ר תמרה ב. – קראתי לפניה בתרגום ז’ארגוני מקולקל את “מעבר לגבולין”. אני אוהב את האשה הפשוטה הזאת.

שלום לך, אחי!

יוסף חיים.

אולי תוכל לשלוח לי עוד איזו קטעים כעין זה שנתת לי מואסרמאן בשביל קונטרס י“ב ש”ע¹²³⁴? ובכלל עבּד איזה דבר מגרמנית בשביל “המעורר”! ענה בהקדם.

297. לר' בנימין

07 11/4 [לונדון]

יהושע,

קיבלתי את מאמרך¹²³⁵ ודברו של הירשביין.¹²³⁶ לוֹ אכתוב תיכף ביחוד. בדברו אשתמש, בתיקוני הלשון, כמובן, בקונטרס ה‘. קונטרס ד’ של “המעורר” שלנו יֵצא בעוד ימים אחדים. אספתי איזה חומר. “מוחמד” יבוא בקונטרס ה‘. “מוחמד” הוא דבר טוב מאוד, אבל רק מה שנכתב בו. ואולם כמה ממה שהיה צריך להיכתב לא נכתב בו?! שמא אציג “א”. ושאר יבוא? – “המעורר”, ד’, יצא לא יאוחר מבעוד שבוע, ואשלחו לך לברלין. – מפינסקי קיבלתי רשימה של י"א (11) חותמים וגם כספם ואני שולח לכולם. אם אינם מקבלים, לא בי האשם. הנני רוצה מאוד לראות את מאמריך מן “הקשת”¹²³⁷ – שלחם אלי. בחיי אין כל חדש. ימי מחלה וימי בריאות מתחלפים והולכים. אלמלא היה בג. ול. איזה ממש, היה אפשר למסור להם את “המעורר” מן השנה הבאה. אני – עובר ובטל.

באהבה רבה שלך יוסף חיים.

המאמר “הציוניות האקונומית” של ציוני ב“השלוח”, ג', עשה עלי רושם רע עד לקיצוניות. – – –

298. לר' בנימין

15/4 07 [לונדון].

יהושע,

בשבוע הזה אשלח לך את “המעורר”. אדמה, כי עוד ימצאך בברלין.

דברי בריינין¹²³⁸ לא נכונים. אשתקד, אמנם, שלח לי מכתב (לא כפול), ואני שלחתי לו את כל חוברות “המעורר” מן הש"ע¹²³⁹ וגם דברים אחדים ומספיקים בשולי היריעה. להשתתפותו הספרותית איני מצפה עכשיו ביותר. איני יודע עוד, אם אפשר יהיה להדפיס מה שישלח. למסירה לו את “המעורר” לשנה הבאה אני מתייחס בשלילה. ובעיקר הדבר – מה למסור? את השם?

אין לי צורך בשילינגים מאתך, המטולטל בדרך. אפשר שיהא צורך ללוות ממך כשאצטרך לקנות כרטיס-נסיעה.¹²⁴⁰

י.ח.

גנסין יבוא הלום בעוד ימים אחדים.

299. לרב י. נ. גנסין

[חותמת-הדואר: לונדון, 15.4.1907].

למורי ורבי¹²⁴¹ הרה“ג¹²⁴² חסיד ותמים באמת כש”ת¹²⁴³ מוהר“ר¹²⁴⁴ יהושע נתן אב”ד¹²⁴⁵ בעיר פאָטשעפ יצ"ו. ¹²⁴⁶

את קולך, מורי ורבי, שמעתי מתהלך בתוך גן מכתבך ואומר אניח דעתך ואענה על דבריך, דברי חכמים בנחת נשמעים, אלא שמאהבת הקיצור לא ארבה בדברים ואגיד רק אחת, כי כל מאוויי ומאוויי בנך, אחי וחברי אורי-ניסן, הוא למרבה הטוב והצדק ויודעים אנו לכבד ולהעריץ סטרא דקדושה בכל מקום שהיא מתגלית, ואל יכך לבך, כי אין אנו ח“ו¹²⁴⁷ חשודים על דרכים נלוזים לא תהא כזאת בישראל כי מזרעא דאבא קאתינא,¹²⁴⁸ ואם כי יש מדרגות מדרגות בתורה ובעבודה ולא הרי זה כהרי זה מ”מ¹²⁴⁹ יהא לבך סמוך ובטוח שלא לחנם הלכה יונה אצל נוח אלא מפני שהיתה מינו וד"ל.¹²⁵⁰ ושלָמא עלך כל הימים.

דברי החותם ברגשי כבוד ובאהבה רבה

יוסף חיים ב"ר שלמה ברענער.

300. לדניאל פּרסקי

07 23/4 [לונדון].

ידיד יקר, מר דניאל פרסקי.

סלח על שלא עניתיך תיכף: טרוד אני מאוד. אבל היום שלחתי ב"ה¹²⁵¹ לאמריקה את “המעורר”, ד' (אפריל), והנני נפנה לענות לקורספּונדנטַי. משיריו של ר. א. – הנה שני הראשונים רפים מאוד. השלישי – –¹²⁵² קצת יותר טוב, אבל השפה קלה ביותר,¹²⁵³ כלומר, לא איתנה. הנה: “לדעת הסוד שבלבבי”, “ומרים אנוכי את ראשך” – פרוזה, פרוזה!

ראדלר¹²⁵⁴ אינו בלונדון. היה כבר בגאליציה, בגרמניה; עתה הוא בווינה ומשם הוא נוסע לפלשתינה.

שלום לך ורב טוב סלה

בחיבה וברעוּת

י. ח. ברנר.

301. למ. י. ברדיצ’בסקי

[לונדון, 24.4.1907]

ברדיצ’בסקי!

שלח מאמרי-המחקר שלך, אף על-פי שבינתיים נתקבל חומר אחר מעין זה, שכבר הבטחתי לבעליו לתתו בחוברת הקרובה וספק בידי, אם אוכל לתת גם את שלך בקונטרס ה‘. בכל אופן יהא מונח עד קונטרס ו’.

הנני שולח לך את תמונתי מן הימים האלה בחפץ ובתקוה, כי תואיל אתה לזכותני גם אני בתואר-פניך, דבר אשר נכספה אליו נפשי זה כמה.

סלח על שלא שלחתי לך את עלי-ההגהה של “את קרבני”: לא גרמה השעה. בעתיד תקבל תמיד את עלי-ההגהה מדבריך הנדפסים.

והנני שלך ושלך

הנ"ל.

302. לשמעון ביכובסקי

פרייטאג¹²⁵⁵ V/3. [1907, לונדון].

לקיוב לז' החותמים שלחתי ג' וד‘. לבּוֹבּרוּיסק ובכלל לרשימה ג’ שלחתי במו ידי א’–ד' ואיני יודע, וואס איז דאס פאר אנ' אומגליק¹²⁵⁶ מה שאינם מקבלים. אורי-ניסן בא; אצל יוּליה¹²⁵⁷ היה. להלל¹²⁵⁸ כתבתי היום. “הדי נפשך” פסלנו. די לך בכתר של אדמיניסטראטור. מה שאתה נוסע לפוצ’אֶפ – יפה אתה עושה, אף על-פי שהשם יודע, אם לא יסבול “המעורר” מזה. שלח את תמונתך. הנוֹטים¹²⁵⁹ לרומאנס של שניאור¹²⁶⁰ לא היו מעולם תחת ידי. הבטיחו לשלוח, אבל לא שלחו. שלום לרחל.¹²⁶¹

[הוספה מאת א. נ. גנסין: “ביחובסקי, באתי והריני כותב ג”כ. כשתבוא לפוצ’אֶפּ – תאמר שלום לכל הקברים הרעננים והנושנים בשמי. כשתבכה עליהן (או בחיקן), הורד דמעה אחת גם בשבילי.]

303. לדניאל פרסקי

07 V/10 [לונדון].

ידידי היקר מר דניאל פרסקי.

לפני שבועות אחדים כתבתי לך (ע"ד שיריו של א.) והנני שמח עתה על המקרה לחזור ולכתוב לך שוב. כי הנה ידידי המוכ“ז¹²⁶² מר זאיאנץ, אשר עבד אתי יחדיו בבית-הדפוס עת לא מעטה, נוסע לניו-יורק, ואומר: אברכך בשלום על ידיו ואבקשך להיות לו לעזר באיזה דבר, אם יהיה צורך בזה. ראוי הוא האיש מכל צד, שתהיה לו אתה, בתור “אזרח” ניו-יורקי, משען ומשענה, וכאמרם ז”ל: “משען לחם אלו דברי אגדה” וכו'.

דברי הכותב לשם הידידות

שלך

הנ"ל.

304. למ. י. ברדיצ’בסקי

07 V/13 [לונדון].

חוברות “המעורר” יוצאות בעשרים לחודש, כשאין מעצורים בלתי-צפויים.

רצוף בזה שטר בן חמש רוסי.

חליתי בנפשי כל הימים האלה (ואף היום בכלל) ולפיכך לא מצאתי און לכתוב לך.

שלך בלי ונפשי

הנ"ל.

305. לצ. ז. וינברג

07 14/5, לונדון.

יקירי,

מכתבך הארוך הגיעני במועדו, אלא שמדכדוך-הנפש לא היה לאל ידי לענות על המכתבים שקיבלתי בימים האחרונים. מילא.

את גלויתך מסרתי לטיפּש. מובן, שאני איני אשם אף במקצת בדבר הזה, וצר לי על כבוד-האדם החביב. מסור לו שלום רב בשמי.

מ“מעבר לגבולין” עדיין אין סאֶפּאראטים מיוחדים. אפשר מאוד שאדפיס כאלה. ואז אשלח לך אכסמפלארים אחדים. בנוגע ל“הצגה” אין אני חושב את זה לכדאי. שברי המחזות שלי לא נכתבו לשם זה. העולם לא יבין ואי-אפשר לו שיבין.

וה“בלילה” שלך עדיין מונח בארגזי. צר לי לבלי הדפיסו (מפני תכנו המעניין מאוד) ומפקפק אני להדפיסו (מפני הטכניקה שלו), כלומר, מפני אריכוּתו היתרה. עוד נתיישב בדבר.

שלך באהבה

י. ח. בּרֶנר.

306. למ. י. ברדיצ’בסקי

[יום] 17 [לחודש] מאי [שנת] 1907 [לונדון].

למי"ב.

קיבלתי את המאמר¹²⁶³ ויבוא בקונטרס ו‘. קונטרס ה’ יוצא כבר כולו מתחת מכבש הדפוס בימים האלו ויישלח אליך לאחר חג השבועות.

יום-הסגר קבוע לעריכת החוברת אין, ותלוי הוא במקרה, ולפיכך הודעתיך רק את יום צאת החוברת בכל חודש.

ושלום לך, המתהלך בעולמות הטרגדיה –

י. ח. ב.

307. לג. שופמן

[חותמת הדואר הלונדוני: 20.5.1907].

____¹²⁶⁴

ואני מחכה לסיפוריך: “פוזמק”, “עורב”, “ליד הבִּצה”, “חנוק”, “שבעים” ו“כחום הלילה”.¹²⁶⁵

*

ולי נשאר עתה אָדנאָ איז דווּך: אִילי לכתוב, צו שרייבען און צו שרייבען נארעשקייטען, או, אדער, לשתוק, צו שווייגען, וגמרתי אומר לשתוק, צו שווייגען. וד"ל.¹²⁶⁶

___¹²⁶⁷

308. לר' בנימין

07 V/23, לונדון.

יהושע,

הריני שולח לך קונטרס ה' של “המעורר”. את דברי לוּתר אתן בקונרטס ו‘. את הערתך על “העומר” אתן ג"כ – אם רוצה אתה – בקונטרס ו’.

לָה¹²⁶⁸ כתבתי שתיים שלוש מלים באנגלית משובשת מאוד. לאמור: “תודה לִבּית ועמוקה, אלא שמצטער אני על שאי-ידיעתי לא את השפה האנגלית ולא את השפה הגרמנית לא תתנני לדבר אליך כאל אדם קרוב ליהושע שלנו”. זה הכל. אם תבוא אלי בהיותה בלונדון, יהיה לי לא-נעים, כמובן, מאוד מהטעם הנ"ל. ובכלל – לא-נעים, כמו שלא נעים תדיר ובכלל לאדם היושב כל ימין במרתף. אני הרי עדיין לא זזתי מאותה הנקודה. לא רק “בלהות הצפון” גרידא. מתחתיות אין עולים ואין גם רצון לעלות. למה אני כותב זאת? אלא – מאי איכפת לי שאני כותב? לך מותר לדעת. לכּל מותר לדעת. עדיפה האמת ועדיפה הצעקה.

שלך.

308א. לא. ציוני

יום 23 לחודש 5, שנת 07, לונדון.

יצחק,

איֶכּה? הנני שולח לך את “המעורר” ה' על אדריסתך זאת, אבל כמדומני שהחלפת את מעונך – ואין אני יודע עד מה.

אם ישיגך מכתבי זה, ענה תיכף ואשלח אליך מה שאני חייב לך: תמונה פוטוגרפית. כתוב. מה את “ברזל בברזל”?¹²⁶⁹ מאמרך ב“השלוח” עשה עלי רושם לא טוב.

שלך

הנ"ל¹²⁷⁰.

309. למ. י. ברדיצ’בסקי

[יום] 28 [לחודש] V [שנת] 07 [לונדון].

למי"ב

כתבתו של דוד שמעונוביץ, בעל השיר “אחרון”¹²⁷¹: Бобруйск, Минск. Губ. ,меновичуШи Довиду

את מאמרך ע“ד הרצל שלח ויבוא בקונטרס ז'. יום מותו של הרצל ז”ל הוא, כמדומה, בכ' תמוז.

את עלי-ההגהה מדבריך על “הספרות היפה” אשלח לך בעוד ימים אחדים, כי כבר התחלתי לסדרם.

הערתך ל“תתהלך” במכתבך לא הבנתי. אני, אם לא יטעני זכרוני, כתבתי לך: “המתהלך בעולמות הטרגדיה” – ותו?

ואת דיוקנך, אם לא קשה לך ביותר, שלח, כי נכספה וגם כלתה נפשי לראותו. – רעי א. נ. גנסין מתגורר אצלי זה שבועות אחדים והוא דורש בשלומך, בשלום ברדיצ’בסקי.

יח"ב.

310. למ. י. ברדיצ’בסקי

[לונדון, 3.6.1907].

התמונה אמרה לי הרבה מאוד. תודה רבה לך.

תעבור על עלי-ההגהה אשר בזה ותשיבם.

אם מאמרך ע"ד הרצל ערוך כבר בידך, שלחהו מיד, כי קרוב הדבר מאוד שאתנהו בחוברת זו הששית, שתצא ב- 15 לחודש יוני.¹²⁷²

311. לשמעון ביכובסקי

VI/13 [1907, לונדון]

. ביחובסקי,

חוברת של יוני תצא בעוד שבוע. בדבר שובך לוארשה עשה כפי שיורך רוח-מבּינתך והודיעני תיכף בכדי שאדע מה לעשות בדבר האדריסה.

במודעה מיוחדת אין צורך. הנה המודעה:

יצא לאור קונטרס ו' (יוני) של “המעורר”. התוכן: א) בספרות היפה – מיכה יוסף ברדיצ’בסקי. ב) המופת של אנטוניוס הקדוש (דראמה) – מוריס מטרלינק. ג) קוף (שיר) – דוד שמעונוביץ. ד) פּרחי-שדה-הקברים (סוף) – פרץ הירשביין. ה) אגדות –יעקב שטיינברג. ו) ** (שיר) ישעיה לינדנפלד. ז) ע"ד תיאודור הרצל – מ. י. ב. ח) רשימה ביבליוגרפית – ש. ביחובסקי. ט) תו-ביבליוגרפיה –ר' בנימין.

מתקבלת החתימה מחודש יולי עד סוף השנה.

המחיר לחצי שנה: 1.50 ר‘. האדריסה וכו’. – – –

בדבר “כתבים מתחתיות”¹²⁷³ – הזדרז! הלל¹²⁷⁴ לא שלח עדיין את מאמרו.¹²⁷⁵

312. למ. י. ברדיצ’בסקי

[חותמת-הדואר: לונדון, 14.6.1907]

למי"ב.

החוברות כמו כן “שכרך” תקבל בעוד ימים אחדים.

את קטעך “ע”ד תיאודור הרצל" אני נותן בחוברת זו הששית, אף על-פי שבמקומות רבים לא עלה לך, לפ"ד,¹²⁷⁶ וביחוד לא הבנתי מפני מה אתה טוען עליו מצד אחד שבמקום¹²⁷⁷ בקשת הארץ האחרת נשא עליו את התרמיל הציוני ומצד שני אתה טוען עליו, שלא היה לו שורש ברוחו של העם, וכי על כן לא ידע לחזק את הציונות בהשקפת-עולם ציונית. אם יהיה את נפשך – תענני.

אבקש אותך מאוד מאוד לסלוח לי בטובך על שלא אשלח לך עלי ההגהה מן המאמר הזה. דחוקה עלי השעה של הוצאת החוברת ורבות הרפתקאותי.

בכלל עיף אני מכל הענין הזה¹²⁷⁸ ומכל הענינים וד"ל.¹²⁷⁹

ושלום רב לך

יח"ב.

313. למ. י. ברדיצ’בסקי

07 VI/21, לונדון.

למי"ב.

לאחרונה עולה בידי לשלוח לך את החוברות. 15 השילינגים, ש“המעורר” כבר חייב לך, יישלחו אליך בצירוף הבאות. דחיקא לי שעתא עכשיו.

בנוגע להערת-עורך לדבריך – חס ושלום! לא תהא כזאת ב“המעורר” לעולם, אלא שהערתי היתה, כי מצד אחד אתה עומד על השקפתך ולוחם בתרמיל הציוני ומצד שני אתה כעין עושה פסיעה לצד אחה"ע¹²⁸⁰ ואמר: “אבל, התאמינו שלביסמארק לא היתה שייכות בנפשו לרוח האשכנזי”. מובן, שאין זו סתירה, אלא תהִייה… מה לעשות…

טעון אני בעבודה אדמיניסטרטיבית ולא אוכל לכתוב אליך כהוגן.

“לעזוב את הכתיבה לגמרי” – הוא הדבר. ברי לי, שאין לי מה לומר עוד ועל מה לצעוק עוד. ובכלל – למה? למה? שׁבתֵּנו בתוך בִּצה מעוּפשה. נשב בדד ונדום.

איך שיהיה, את שש חוברות “המעורר”, שקיבלתי עלי לתת – אתן. ולפיכך תברכך נפשי, אם לא תעמוד מרחוק ותתן לי, כהבטחתך, דבר או דברים בשביל כל חוברת. הן רק מאפס חומר אני ממלא את מחצית החוברות בגבבא ובקש.

אוהבך מאוד

י. ח. ברנר.

314. לר' בנימין

07 VI/21 [לונדון].

אחי יהושע,

הנני שולח לך “המעורר”, ו'. דברי לוּתר נשארו בעד הקונטרס הבא. שלח איזה דבר בשבילי בהקדם. אל תשליכני לעת זקנה.

חדשות טובות אין ולא גם רעות. “המעורר” יוציא את שנתו, גם אם לא יהיו חתומים למחצית השניה. יהיו הקונטרסים יותר קטנים. גרועים לא יהיו, מאחר שאינם טובים גם עכשיו. מאפס חומר.

נסיעתי לארץ-ישראל כמעט שהוחלטה. רוצה אני לברוח מכל ענייני הקודש והספרות. רוצה אני לעבוד עבודת ידים ולאכול ולשתות ולישון ולמות בשדה בבוא חליפתי. זהו “אידיאלי” האחד. רוצה אני באיזו מנוחת-נפש, אם אפשר יהיה. כתוב: מה דעתך? האמצע מעין זה באחת הקולוניות?

השב את הכת“י¹²⁸¹ הזה ליקירנו, למאיר וילקנסקי. ניחמתי מתתו ב”המעורר". הוא יכול לכתוב יותר יפה, אם רוצה הוא. יש ברשימה זו על המושבה מקומות יפים, אבל לא עוּבדו כל עיקר.

הצטלמתי לפני ירחים אחדים, והתמונה עלתה במובן ידוע. הנני שולח לך אכסמפלאר אחד.

גנסין רוצה לכתוב לך דברים אחדים. אדרבה.

והנני אחיך באמת יוסף חיים.

315. לא. ציוני

[יום] 21 [לחודש] VI [שנת] 07 [לונדון].

ליצחק וילקנסקי.

היום שלחתי לך ולחתומיך את “המעורר”, ו'. נשלמה, איפוא, מחצית השנה הראשונה. האשלים גם את השניה? מילא, נראה.

הודיעני-נא, אם עלי לשלוח לחתומיך גם להלן. זאת אומרת: שאל את פיהם. ותו: לבלומנפלד שבברלין-שרלוטנבורג אני שולח. המקבל הוא? לשלוח גם להלן?

ומה עם הקונטרסים “בינתיים”, “לא כלום” ו“ליל חורף”, ששלחתי לך בפעם השנית? הנמכרו?

ומה אתך בכלל? מתי יותחל “ברזל בברזל”?¹²⁸² ומה אמר ביאליק על זה? כתוב.

את גלויתי-תמונתי בוודאי קיבלת.

שלך

ברנר.

מאמרים פובליציסטיים אל תוסף לשלוח ל“השלוח”. הם מאבדים שם את עצמיותם.

316. לא. א. ריש

[יום] ב' בשבוע [24.6.1907, לונדון].

למר ריש בליברפול.

ח. י.

קיבלתי את חמשת השילינגים ותודה רבה. עתה באתי לבקשך, שאם תראה את חברנו מר בּאדאש, אנא הזכירהו ע“ד ה-5/6, שהוא חייב ל”המעורר" בשביל 11 החוברות של ד'. קשה לי לטפל בחובות אלה, אבל ההכרח מאלצני לזה. כשאיפּטר מהוצאה זו לגמרי איפּטר אי"ה¹²⁸³ גם מן התביעות. ושלום לו ושלום לך. המכבדך והמברכך

י. ח. ברנר¹²⁸⁴.

317. לא. ציוני

[יום] 28 ]לחודש[¹²⁸⁵ VI [שנת] 07 [לונדון].

יקירי!

לנַאנסי אשלח. נשאר לך לשאול עוד את ה“פעראיין פיר יודישע געשיכטע אונד ליטעראטור”¹²⁸⁶ ואת המ-ללה דוֹרה קפלן, – – –.

אם תסע להאַג תודיעני ואשלח לך את הכרטיס הדרוש.¹²⁸⁷ ואולם – אגב-אורחא – אם תכתוב השקפה על הקונגרס¹²⁸⁸ בשביל “המעורר”, אל תכתוב כשם שהיית כותב בשביל ה“יאֶברייסקי נארוֹד”.¹²⁸⁹ אל תיכנס בחיטוטים ובפרטיות של איש-המפלגה, אלא תהא עומד ומשקיף בעין בהירה ונישאה למעלה. העיקר הוא הרוח הכללי, השטימונג,¹²⁹⁰ השכינה… ובכל אופן – אַל התנפלות מצד אחד ואַל אופטימיזם מצד שני, בקיצור: אַל ראיה קהה וטיפשית בשעה שצריך להביט בעוז אל פני המציאות וד"ל.¹²⁹¹

שלך

י. ח. ב.

318. ליעקב פיכמן

[יום] 28 [לחודש] VI [שנת] 07 [לונדון]. ליעקב פיכמאן.

איני יודע מפני מה עזבתני. הודע.

י. ח. בּרֶנר.

[הוספת א. נ. ג.: “שלום לך. גנסין”.]

כלומר: א. נ. גנֶסין.

319. למ. י. ברדיצ’בסקי

[יום] 1 [לחודש] יולי [שנת] 07 [לונדון].

למי"ב,

הריני שולח לך את הקונטרס המבוקש.

את ה“עובדות” קיבלתי בזמנן והנני מדפיסן, אף על-פי שזמנם של הדברים האלה היה לכל הפחות לפני חמש שנים, ובכל אופן לא אמרו¹²⁹² לי לנפשי מעין זה שאמר לי המאמר “בספרות היפה”.

עלי ההגהה תקבל.

חומר בשביל הקונטרס העתידי אין לי כלל והנני שרוי בצער.

באהבה

י. ח. ב.

320. לר' בנימין

[יום] 2 [לחודש] VII [שנת] 07 [לונדון].

אחי יהושע,

החלטתי לתת בקונטרס השביעי הבא, שהוא לפני הקונגרס, קיצור¹²⁹³ מ“ספר-השבילין” שלך בשם “משא-ערב”. פרק א‘, מן “אלה הדברים” עד “ואל תשט מדרכך בחרת”; פרק ב’, “ראה קראתי” עד “ואין סוגר”; פרק ג', מן “כי תבנה חרושת-בד” עד “אשורנו, אם לא קרוב”. את ההתנפלות על “חובבי ציון”, שאין עניינה לכאן ואת הפסוקים ללמוד מאנגליה, שאינה לוחצת – השמטתי.¹²⁹⁴

כתוב תיכף וענה על מכתבי החתום אליך.¹²⁹⁵

יוסף-חיים.

321. לצבי כהן

[יום] 3 [לחודש] VII [שנת] 07 [לונדון].

למר צבי כהן.

אדוני!

זה עתה קיבלתי גלויתך. תשובה מפורטת לא אוכל לכתוב לך, מאחר שלא ראיתי את הסיפור ואיני יודע מה טיבו. שלח את הכתב-יד, ואם יהיה הדבר כאשר עם לבבי לא אאחר מהודיעך ע"ד התנאים, ואם לא – לא אאחר גם כן מהשיבו לך בחזרה – בכבוד גמור,

י. ח. בּרֶנר.

בוודאי יודע אתה איך שולחים כתבי-יד. יש ששולחים את סיפוריהם וכו' במכתבים חתומים ומעשירים את הפוסטה. שלח במעטפה פתוחה ובאחריות.

322. לג. שופמן

07 VII.16, לונדון.

שופמן. – באתי מן המקום שאני עובד שם, והנה מכתב כתוב מהני חבריא (והם אינם!),¹²⁹⁶ שעלי להוסיף עליו. ו“זה הדבר”: “המעורר” קרוב להיפסק מפני – בעיקר שאין מה להדפיס. ובכדי לפייס את ה“חותמים”, יש בדעתי – אם רק יהיה לאל ידי – להוציא את סיפוריך בקובץ מיוחד ולומר: נאט אייך! ווערגט זיך! ¹²⁹⁷ חולם אני על-דבר תוצאה יפה עם תמונה ועם מאמר-כאראקטיריסתיקה – מברדיצ’בסקי או מאת הח"מ.¹²⁹⁸

כתוב איפוא:

א) אם נותן אתה את הרשאתך לזה (כי כסף ודאי שלא תקבל בעד זה)

ב) הטוב, לדעתך, לחזור ולהדפיס גם מה שהדפיסה “תושיה” או לא, מכיוון שזה יש כבר במהדורה מיוחדת?

ג) היש את נפשך להגיה את ציוריך, ואם ישנם כולם תחת ידך, וכמה יחזיקו לערך

---

ד) אולי שתים-שלוש מלים ביוגרפיות –

ובכלל מה אתה חושב אודות הפלאן¹²⁹⁹ הזה.

חי נפשי, הנני עיף (כי הנני עובד כבר בבית-דפוס אחר בתור שכיר יום) ואיני תופס מה שאני כותב.

ובנוגע לבריאות – צדקת. זהו העיקר. כי מות נמות, ואלוהים אין, והכל אחת, וכל הענין הוא תמוה מעיקרו, כי אין סופנו אלא רקב, אולם כשאתה בריא ויש לך מה לאכול ולשתות ומקום לעבוד ולישון ואשה נאה – עדיין אפשר קצת לחיות, במובן ידוע. ואולם כל זה – דברים בטלים. מחלות שונות עומדות ומצפות לנו, והזקנה קופצת, והכוחות כלים. כתוב גלויה ואל תתעצל.

בקורבה נפשית

ברנר.

323.לג. שופמן

[יום] החפשי שלי – שבת [לחודש] לא נוגע [שנת] לא נוגע, [לונדון] ימ"ש! ¹³⁰⁰ [ביוּלי 1907].

שופמנקה,

שלח את החתיכות,

שלח את החתיכות,

שלח את החתיכות.¹³⁰¹

ובנוגע להפלאן¹³⁰² – הואילה-נא навс якийслуч ай¹³⁰³ לרשום את שמותיהן של כל יצירותיך. צריך אני לדעת זאת.

הלצים¹³⁰⁴ אינם בכאן עכשיו, ואני קמתי משינה-בשבת-תענוג והנני שבע-רצון. חֶה-חֶה!

י. ח.

324. למ. י. ברדיצ’בסקי

[יום] 20 [לחודש] VII [שנת] 07 [לונדון].

למי"ב,

אל תדונני לכף חובה. בא מעין משבר בחיי החיצוניים והוכרחתי לעזוב את בית-הדפוס הזה ולנוע על אחר, ששם אני עובד קשה מאוד, וכשאני בא הביתה בערב הריני עיף ביותר ולא אוכל להיענות לכשכמותך כרצוני. הדבר הזה נמשך זה כשבועיים וענייני “המעורר” נעשים בשעה שלא יום ולא לילה. בנוגע לספרים הנה בכלל אין כאן חוג עברי אפילו במשהו ואין ספרים עברים אפילו אם תחפשם בנרות.¹³⁰⁵ “המעורר” היה עלול לחדול מצאת, ובעיקר מחסרון חומר ספרותי, שיהא כדאי לי למסור את כוחותי עליו, אלא שתקפה עלי העקשנות והפחד מפני מה שיאמרו ה“בריות”, כי הכרזתי על החתימה ולא נתתי מה שהבטחתי. הקונטרס השביעי יצא בעוד ימים אחדים. באו בו כל דבריך, אעפ“י שמה”עוּבדוֹת" ומהקטע “בזה ובבא” איני שבע רצון כל עיקר. – מפני הטרדות הנ"ל שאפפוני ומפני ההרפתקאות הטכניות הנני נאלץ להשיב אחור את הבטחתי ולבלי לשלוח לך את עלי ההגהה. אגב: מהקונטרס הזה בכלל וכן מהבאים איני שבע רצון כלל, אבל מה לעשות. ארורים החיים הטיפשיים!

בבקשת סליחה

הנ"ל.

325.לר' בנימין

[יום] 20 [לחודש] VII [שנת] 07, [לונדון].

נאַרעלע ראַדלער,

ערהאלטען היידע קארטלעך. “המעורר” האט געהאלטען ביי אונטערגעהן: ניטא וואס צו דרוקען – האב איך זיך פער’עקשנט און דרוק אלס – אבי מע זאל ניט זאגען, אז איך האב אָנגעזעצט אבאנעמענט’ס געלד. דעם יאָהר וועל איך זיך דערמאַטערען. וואס מאכסטו, נאַרעלע איינער, פון מיר א פּאָמפּע? און אפשר מאכסטו דאס העוויות? און פאַר וואס שרייבסטו ניט יענער אשה, אז איך וועל זיך מיט איר ניט זעהן און האב זיך מיט איהר ניט וואס צו זעהען און קען מיט איהר ניט ריידען? שרייב דאס! אגב, איך ארבייט שוין ניט ביי נאראדיצקי, נאר אין אַן אנדער דרוקעריי (דער “המעורר” דרוקט זיך דא; איך האב אבער דא ניט גענוג ארבייט אויף צו לעבען) און אז זי וועט קומען וועט זי מיך גאר אין דערהיים ניט טרעפען. – אין פאלעסטינא פאָהר איך שוין ניט, איך האב פיינד דעם עם הנבחר און האב פיינד דאס געפגרטע כלומרש’טע “ארץ-ישראל”. פע!

זיי מיר געזונד און אז דו וועסט זעהן – – – מעגסטו טראַכטען, אז ער איז אַ שוטה – און גארנישט. איך, דיינער,

יוסף חיים.

איך האָף צו אנטלויפען, סוף כל סוף, פון דער העברעאישער און בכלל ליטערארישער וועלט. איך האף צו פערגראָבען זיך ערגעץ אין א לאנדאנער וינקעל, ארבייטען אין א דרוקעריי און שווייגען. –

תרגום:

ראדלר חד שטיא,

קיבלתי את שתי גלויותיך. “המעורר” עמד להיבטל: אין מה להדפיס – בכן התעקשתי והנני מדפיס את הכל – ובלבד שלא יאמרו, כי מעלתי בכסף-החתימה. את השנה אסיים איך שהוא ביסורים. ולמה, חד-שטיא, אתה מקיפני תרועה גדולה? או אולי רק העוויות תעשה? ומדוע לא תכתוב לאותה אשה, כי לא אתראה אתה ואין לי ענין לראותה ואינני יכול לדבר אתה?¹³⁰⁶ כתוב לה זאת! אגב, אינני עובד עוד אצל נארודיצקי, כי אם בבית-דפוס אחר (“המעורר” נדפס פה; ואולם אין לי כאן עבודה די מחיתי), וכשהיא תבוא, לא תמצאני כלל בבית. לארץ-ישראל שוב איני נוסע; שונא אני את העם הנבחר ושונא אני את הארץ המתה, את “ארץ-ישראל”, כביכול. פֶה!

היה לי שלום וכשתראה את – – – רשאי אתה לחשוב, כי שוטה הוא – ותו לא. אני שלך,

יוסף-חיים.

אני מקווה לברוח, סוף-כל-סוף, מן העולם העברי ומן העולם הספרותי בכלל. מקווה אני לקבור את עצמי באיזו פינה חבויה בלונדון, לעבוד בבית-דפוס ולשתוק.^{1307 1308}

326. לדבורה בארון

[יום] 27 [לחודש] יולי [שנת] 07 [לונדון].

היקרה!

רשימתך “שותפות” תבוא בקונטרס ח'. היא עלתה לך בכלל, וביחוד הסגנון, אלא שבעמוד האחרון היית כבר עיפה ובלתי זהירה ונחפזה. שרא לך מרא.¹³⁰⁹

מוקירך

י. ח. ברנר.

מלזרסון¹³¹⁰ קיבלתי, לאחרונה, מכתבים. שלום לו והנהו שוב אותו לזרסון הרך וטוב-הלבב.

327. לשרה מרמר

[2.8.1907, לונדון]

צו פרישטיק וועל איך ניט קענען קומען, ווייל איך פאָר בעגלייטען בערקאוויצען צו וואָטערלאָ סטיישען. איך וועל קומען פארנאַכט אָדער אין אווענד לעזען דיקענסען.

תרגום:

לארוחת הבוקר לא אוכל לבוא, כי נוסע אני ללוות את ברקוביץ לתחנת ואטאֶרלוֹ.¹³¹¹ אבוא לפנות ערב או בערב לקרוא בדיקאֶנס.

328. ליעקב פיכמן

[חותמת-הדואר: לונדון, 6.8.1907].

פיכמאן היקר,

בקטעך “צהרי-קיץ” אשתמש בקונטרס הבא. קונטרס ז' ודאי קיבלת, כי נשלח לך בעתו.

על מכתבך הארוך כמעט שאין לי מה להעיר, ולא מפני “אותה ההרגשה הלא-טובה”,¹³¹² שלא היתה מעולם (היא לא היתה מפני שאני מבין כמעט הכל ומפני שבעיקר גם לי כבר все равно¹³¹³), אלא מפני שסוף סוף איני מבין: איש שכתב “מנגוהות לנגוהות” וכו' מתפעל, כגימנאזיסט מן המחלקה הששית, מהיסטוריה ופילוסופיה.¹³¹⁴ – שלום לך, יקירי!

הנ"ל.

329. לדניאל פרסקי

[יום] 7 [לחודש] VII [שנת] 07 [לונדון].

ידידי היקר דניאל פרסקי.

תמיה אני עליך, חביבי, שאתה מטרידני בהבלים כאותם הרומאנסים, כביכול, של הרב הריפורמי.

שואל אתה מה שלום “המעורר”, ואולם הלא אתה יודע את הדבר יותר ממני, כי בוודאי היית באותה אספה של “מפיצי-שפת-עבר”, שגברו בה אומרי לאו על אומרי הן ונחתך גזר דינו של “המעורר” שלא יהא נפוץ. “המעורר”, בכל אופן, יוציא את שנתו. היום שלחתי לד"ר אפשטיין את החוברת ז‘. אם תידרש אצלכם ג’ ח' – איני יודע. – בדבר נסיעתי לפלשתינה – מי יודע. ר' בנימין-ראדלר כותב משם מכתבים שונים – הכל לפי מצב-רוחו. ושלום לך. מה אתה עושה באמריקה? מורה עברית? שלום לך מאת ידידך

ברנר.

330. לא. ציוני

[חותמת-הדואר: לונדון: 16.8.1907].

החביב!

מה שאלה היא, אם לשלוח: אימתי איני עני בחומר? אם הדבר יהיה ראוי, ודאי שיבוא בקונטרס הבא.

ובנוגע למצב “המעורר” בכלל הוא כמו שהיה צריך לצפות. הקונטרסים עד סוף השנה יֵצאו.

ובנוגע אלי – הנני עיף מהכל.

שלך הנ"ל.

331. לג. שופמן

[לונדון, 17.9.1907].

שלחתי לך אז גלויה ולא קיבלתה, כנראה. בקונטרס ח’–ט' תבוא מודעה, כי מדפיס אני את כתביך כנ“ל.¹³¹⁵ שלח תמונה. שלוש חוברות, שבהן באו “עיפים”, “טיול”, “שלג נפל”, אשלחן לך, אך זו שבה היה ה”תלוי" אין ת"י.¹³¹⁶. הזדרז לשלוח את כתביך מוגהים, כי תיכף ניגש להדפסתם.

ב.

332. לר' בנימין

ערב יו“כ [תרס”ח – 17.9.1907, לונדון].

יהושע, מכיוון שאיני כותב ואיני עונה, שמע מינה שאין מה לכתוב ואין מה לענות. תמו כל הדברים – און זאל דאס געהן אין טאר-טא-ראם. אַ סוף! ¹³¹⁷ מידידתך קיבלתי גלויה-תמונה זה ימים רבים ולא עניתי. מה יש לכתוב לה?

חוברת ח’–ט' תצא בקרוב ע“י גנסין, ובה תבוא מודעה, כי במקום י', י”א, י“ב יקבלו ה”חותמים" כל כתבי שופמן.

20 הפרנקים יתקבלו והחוברות יישלחו, אם גנסין לא ישכח. הוא המוציא, הוא המביא. אני עובד במקום אחר¹³¹⁸ ואין נפשי לכל זה. אין נפשי גם לא לכל זה. היה שלום. – – –¹³¹⁹

333. לחותמי “המעורר”

[סוף ספטמבר 19.7, לונדון]

לעשרות חותמי “המעורר”

אני מודיע בזה, כי במקום הקונטרסים י' וי“א וי”ב, שאין לאל ידי להוציאם מחוסר חומר ספרותי, יקבלו לא יאוחר מבחודש דצמבר את קובץ-כתביו של ג. שופמן.

ותו: העוּבדה הנ"ל היא גם אחת הסיבות הראשיות, שגרמו לאיחוּר החוברת הזאת.

ויקבלו-נא אותה ואת התנצלותי בסליחה. נפשי בתקוותי, כי לא אוסיף עוד הטרידם.

המו"ל.¹³²⁰

334. לג. שופמן

[חותמת הדואר: לונדון, 30 בספטמבר 1907].

הושענא רבא.

שופמן, הנני מזדרז לך. יחד עם מכתבי זה הרי אתה מקבל את הח' האחרונה של “המעורר”, שבה באה המודעה המשובשת (תחת “ויקבלו אותה”, כלומר, את החוברת, בסליחה, כתוב “ויקבלו אותי”, כלומר אותי… כך סידר גנסין!) ע"ד קובץ כתביך, שצריך להופיע לא יאוחר מבחודש דצמבר. ובכן שלח את מה שאפשר כבר לשלוח ונגש אל המלאכה. תמונת¹³²¹ הספר תהיה כתמונת “המעורר” (טעמים טכניים, אחא!), אלא שהנייר יהיה משובח, וניקוד בהרבה מקומות, בכל מקום שצריך. יאַ פּוֹסטאראיוּס.¹³²² ובנוגע לבדרך כלל, שתיתי זה עתה תה אצל גיסתו של ביילין ואכלתי פרפרת. זה הכל. בהחלט. – המחכה לתשובתך,

לא הנ"ל.¹³²³

335. למ. קלינמן

כ“ו דצמבר [1907], תרס”ח, לונדון.

לידיד יקר מאוד משה קליינמאן,

קיבלתי מכתבך ע"י ידידנו ביילין ושא ברכה על ידידותך ועל הטון שלך. בנוגע לגאליציה – הרי אני מתחיל משבוע זה לקמץ מפרנסתי להוצאות-הדרך, כי רק בעוד חודש ימים אוכל “לשים פעמי”, יען כי רק אז יוגמר בדפוס ספרו של שופמן, שבו איפּטר מחותמי. הספר היה צריך לצאת “לא יאוחר מבחודש דצמבר”, אבל לא בי האשם: נארודיצקי מתרשל בהדפסה, ואני עובד בבית-דפוס אחר וטירדותי רבו כמו רבו. בקושי רב עולה בידי אָברייסען זיך¹³²⁴ לשעה לקרוא את עלי-ההגהה.

בנוגע לנסיעתי לגאליציה בכלל – צריך אני להגיד לך את האמת: קצת אני מפקפק בזה; חושש אני קצת שלא איעשה שם קצת בעל כרחי לאיש-הקהל במובן ידוע, שלא יטרידוני אותם בני גאליציה הטובים והפנויים בביקורים של כבוד ובלשון-טובה שלא בפני, ואני אדם נכה-רוח ומתבודד לרצונו-על-כרחו ואינו זהיר שלא לאכול פירות בשוק (לא להכעיס, חס ושלום!). אלא – מה יש לי להפסיד? רוצה אני לשנות מקום. לפנים הירהרתי על פלשתינה. עתה החלטתי לנסוע לגאליציה. בניו-יורק איני רוצה שום אופן.

כן, לפי מצב הפועלים בבתי-דפוס שכתבת אין חשש שאמות ברעב או שאהיה למשא על אחרים, אבל “טוב” היה אלמלי מצאתי לי מקום שאוכל לעבוד בו שעות קצרות, שש-שמונה שעות ביום, לא יותר. מילא, את זה נראה. אם לא תימצא האפשרות הזאת – צריך יהיה להיכנע.

בנוגע לפלאַן של התחדשות “המעורר” שכתבת – אין אני יכול לענות אלא: אני בתור עורך? לא! מוכן אני לעזור על ידך בכל כוחי, אם תיאות אתה לקבל עליך מין עסק כזה, ובלבד שלא ייקרא שמי על שום דבר בשום אופן. אני, כלומר, מי שהיה עורך “המעורר” לפנים, אינו שייך עכשיו כבר לשום הצעה בדומה לזו. בכלל, אמונה באפשרותה ובנחיצותה של ספרות עברית – לא תתן עתה בלבי בשום אופן, ואיכמ“ל.¹³²⁵ אלא שלעבוד אני מוכן ומזומן בכל עת ובכל שעה. חושב אני, כי אוכל להיות לך לעזר ברב או במעט גם ב”טאגבלאט".¹³²⁶

וזאת לשופמן, וָאומַר: שופמנק’ה, וואס מאכסטו?¹³²⁷ ידוע תדע, כי את השטותים שלך¹³²⁸ אני מדפיס ב-500 אכסמפלארים: כ-200 (שתי מאות!) נחוצים לי ושלוש מאות אכסמפלארים תהיינה מונחות בידו של נארודיצקי עד… עד שירבו עליהם הקופצים, כלומר, עד שיבוא אליהו! אכסמפלארים אחדים (עם תמונתך!) אביא אתי בבואי למבּרגה.¹³²⁹

ושוב למ. קליינמאן: בבקשה, ידיד, להודיעני דבר בנוגע לפאספורט: אני ברחתי מרוסיה בשעה שנשלחתי אל מול פני המלחמה, והרי יש בי באופן זה חשש סכנה וצריך להיזהר.

יותר אין מה לכתוב. ממני, המחכה ממך עוד למכתב – –¹³³⁰ אחד,

י. ח. ברענער.

336. לא. א. ריש

[חותמת-הדואר: לונדון, 31.12.1907]

ידיד יקר מר ריש!

זה עתה קיבלתי את ה-–/6. תודה רבה ותודה עוד יותר רבה בעד השתתפותך החמה בענייני הספרות שלנו. מה לעשות. כך נגזרה גזירה.¹³³¹. מובן, שדברי ה“סופר”¹³³² ההוא, כי אני וגנסין “החלטנו” לבלי לכתוב עברית – שקר גמור הוא. אלא…

שלום וברכה לך, למר באדאש ולכל שארית הנמצאה. שלכם,

י. ח. ברנר.¹³³³

337. לג. שופמן

[חותמת הדואר הלונדוני: 11.1.08].

שופמן,

אתמול שלחתי לך לע"ע¹³³⁴ שני אכסמפלארים מספרך¹³³⁵ באחריות. אחד תן לקליינמאן. כתוב, מה לשלוח לך עוד.

רואה אתה, שכבר אין מה לדבר על אלפים. הספר נדפס כבר והסידור נפזר. מה אתה מצטער על שזה נראה כ“שחוק-ילדים” – אדרבה. אני, להפך, איני יודע, מהיכן בא לך הבטחון של מגודלים. גאליציה? בימים היותר טובים היו לי שם כעשרה חותמים משלמים. “תושיה”? בימים היותר טובים היו לי אצלה י"א חותמים, ולא כולם סילקו עדיין חובותיהם. מילא, אני מדבר מה שלא נוגע. ביילין אומר, שבוודאי באותו היום באה מהפרובינציה בעלת שתי קווצות שחורות, ולפיכך נכנסה בך אותה רוח… חכמה. אוי, שופמניונקה!

המשלוח של ספרים מהכא להתם עולה ביוקר רב, ועל כן לא תדרוש יותר ממה שצריך. ראה, הזהרתיך!

בנוגע לגאליציה – הריני קצת בבחינת מרדכי שלך מן “ליד הדרך”. אין רצון לזוז. אלא שבוודאי אסע, אם תהיינה ההוצאות. שלום לקליינמאן. מה ע"ד פספורט?

מו"לו של שופמן.

338. לר' בנימין

08 I/13, לונדון.

יהושע,

כפי שהנך רואה – עודני חי, וזה האות, שאני שולח לך, כבקשתך מלפני שניים-שלושה חדשים, 4 חו' ז‘, 3 חוברות ח’-ט' ו-4 כתבי שופמן. עתה חסל עם “המעורר” באמת. “חובות”, אתה שואל – ישנם! וביחוד שהמחצית ממה ששלח גנסין לאמריקה לא נתקבלה, וזה הפסד גדול, ואולם אין דבר. ואני חולם עתה ע“ד הוצאה חדשה בשם “מחשבות” ולהוציא בספרים לא-גדולים תכופים כתבי ר' בנימין (ראשונה), בר-טוביה, הלל צייטלין, בר-יוחאי¹³³⁶ ועוד, אפשר גם של א. ציוני, את ה”מוות" של שניאור שנדפס ב“הזמן”, את “מא. עד מ.” של י. ח. ב. ואת דבריו החדשים, שהוא מתעתד לכתוב בקרוב, ואולי גם קובץ ספרותי, אם יהיה חומר הגון. מה את מאמרך ע“ד גיטה? ענה תיכף, אם יהא את נפשך לענות. כי אם לא תעלה מחשבתי הנ”ל בלונדון, הנני נכון לנסוע לגאליציה (ללמברג) ולעשות שם את הדבר. אתה מבקש “לא כלום” – והקונטרס אינו בידי. שלום למ. וילקנסקי ולאחים גנסין.¹³³⁷ לא באמת! מן “השלוח” ומ“סיני” ומ“העולם” לא ניבּנה. לעזאזל ה“יהדות”! “נשמה עברית טרגית” – זהו המוֹטוֹ שלנו.

אנכי.

 

בִּלְבוֹב    🔗

339 לא. בילין

08 4/2, למברג.

ביילין, יענקעלי, ציפע!

איך בין אייך מודיע, ליעבע פריינד, אז איך בין סוף כל סוף פאָרט אין לעמבערג. געווען אין בערלין אַ פאָר טעג, אין ברעסלוי, געהאט אביסעל צרות, דערפאַר געזעהן א וועלט. שאָפמאן איז אָלרייט. וואס ביי מיר וועט זיך “טהון” וועל איך מסתמא שרייבען. ביילין, אייך בעזונדער. איך געריס מיינע פריינד הערר שקאלינסקי, מאדאם שקאלינסקי און קרובים און קינדערלעך, בעזאנדערס טוניען און ראָזאַן.

איך.

א גערוס פון קליינמאן און פ. מ. זיידמאן, וועלכער איז דאָ.

תרגוּם:

ביילין, יענקלי, ציפה!

אני מודיע לכם, ידידים חביבים, כי, סוף כל סוף, הנני בכל זאת בלמברג. הייתי בברלין ימים אחדים, בברסלוי, סבלתי צרות מעט, אבל בשכר זה ראיתי עולם מלא.¹³³⁸ שופמן – אול-רייט. מה יהיה ו“יתרחש” אצלי – ודאי אכתוב לכם. לך, ביילין, במיוחד. אני דורש בשלום ידידי מר שקולינסקי ומרת שקולינסקי וקרוביהם ובניהם, ביחוד בשלום טוּניה ורוֹזה.¹³³⁹

אני.

שלום לכם מאת קליינמאן ופ. מ. זיידמאן,¹³⁴⁰ הנמצא כאן.

340. למ. י. ברדיצ’בסקי

[למברג, 6.2.08].

– “וידלוק נר נר במקומו עד שיכבה"¹³⁴¹ – ודאי, שהדבר כך יהיה, אם ברצוננו ואם שלא ברצוננו, ואולם איזה צד “לטובה” אפשר לראות בזה?

בכלל, הלא הכל מסובך כל כך ומעורבב כל-כך, עד שאי-אפשר לומר: “כך יפה" בשום אופן –

מילא. בלמברג הכל כמו ששיערתי בנפשי. נִכבּה, נִכבּה – אל תירא!

ובכל זאת ואף על-פי כן – הכן את “הזר”, הכן.

לנומברג כתבתי. שחור-החרפה בלחיי. כבֵדה עלי נפשי בשעה זו וקשה הכתיבה. שחורים הנרות ההולכים וכבים –

י. ח. בּרֶנר.

שלום לעמנואל בנך היקר ולרעיתך.¹³⁴²

341 לב. בנדת

08 15/2, למברג

ליעבּער פריינד בנדת.

ערשטענס שרייב איך אייך פון מיין געזוּנד, וועלכער איז… אָט, נישקשה. צווייטענס, מכוח דאס טאקי וואס איך וויל וויסען וואס מאכט איהר, ד. ה. וואס הערט זיך עפּעס ביי אייך און אין לאנדאן בכלל? והשלישית – האב איך צו אייך אַ שטיקעל בקשה: היות ווי מיין “לאנדאנער פעליעטאן” האט זיך געדארפט דרוקען אין די “ווארלד”, און איך ווייס ניט צי ער האט זיך געדרוקט, בעט איך אייך למעה"ש צו שיקען מיר דעם נומער, און אויב עס איז געווען אַ פארזעטצונג, די צוויי נומערען. אגב טאקי דערמאנען אונזער פריינד הדס מכוח די עטליכע פעניס, ווייל איך בין דא לא עליכם בדחקות גדולה, ד.ה. איך ארבייט שוין אפילו אין אַ דרוקעראיי, אבער איך פערדין¹³⁴³ לעת-עתה במחילה גענץ ווייניק, קוים אויף ברויט ביט דירה-געלד. מיין אדרעס:¹³⁴⁴

J. Ch. Brenner, bei “Tagblatt”, Lemberg.

תרגום:

ידידי החביב בנדת.

ראשית אני כותב לך על בריאותי, שהיא… בכן, לא ברע. השנית, בענין זה, אמנם שרוצה אני לדעת מה שלומך, כלומר, מה נשמע אצלך ובלונדון בכלל? והשלישית – בקשה כלשהי לי אליך: היות ו“הפיליטון הלונדוני” שלי צריך היה להידפס ב“ווארלד”, ואיני יודע אם נדפס, הריני מבקש ממך, למען השם, לשלוח לי את הגליון. ואם היה המשך – את שני הגליונות. ואגב גם להזכיר לידידנו הדס בנוגע לפרוטות המעטות, לפי ששרוי אני כאן, לא עליכם, בדחקות גדולה, כלומר, אני, אמנם עובד כבר בבית-דפוס, אבל לעת עתה משתכר אני, במחילה, מעט מאוד, בצמצום ללחם ולשכר דירה.

כתבתי – – –

342. למ. י. ברדיצ’בסקי

08 15/2, לבוב.

לברדיצ’בסקי,

מצבי החיצוני כאן, שאתה שואל עליו, רע הוא מאשר בלונדון. נכנסתי לעבוד לבית-דפוסו של א. סאלאט,¹³⁴⁵ אבל מלבד שהשכר קטן הוא מאשר בשם, הנה הצד הטכני שבכאן זר לי קצת והנני משתכר רק ללחם ולמעון.

באפשרות הראשונה אוציא את הקובץ הספרותי הראשון בשם “מִפקידה לִפקידה”, ומאוד מאוד אודה לך, אם תשלח לי בעוד מועד את “הזר”. אדריסה משלי איני יכול לשלוח לך לעת-עתה, מפני שאין לי דירת קבע, אבל שלוח תשלח על שם קליינמאן. קווה אקווה, כי יעלה בידי להעמיד את הדבר על יסוד ארטאֶלי, היינו שהסופרים יקבלו את שכרם מן הפדיון לאחר שינכו דמי ההדפסה.

ובנוגע לבדרך כלל – עוד פעם: קשה הווייתי ביותר, קשה הווייתי –

ושלום לך ולזוגתך ולעמנואל הנחמד.

י. ח. ב.

כתבתי דבר יפה אחד בשם “ערב ובוקר”.¹³⁴⁶

עִמָנוּאֵל יְדִידִי, שָׁלוֹם!

יְדִידְךָ בְּרֶנֶר.

343. לא. ציוני

08 19/2, למברג.

וילקנסקי,

איזו רוח ואיזו רוח אחרת? פשוט, לא חשבתי לנכון להשיב, מאחר שהיית צריך לעזוב את ברלין. בנוגע לענין – אדרבה ואדרבה. בינתיים כתבתי דבר יפה באמת בן בויגן¹³⁴⁷ של דפוס, גם שופמן יתן דבר, גם ברדיצ’בסקי נכון לתת דבר אחד וכו' וכו' והנה גם “השלוח” לא הדפיס את “ברזל בברזל”¹³⁴⁸ – יבוא חֶלמר¹³⁴⁹ ויַראה כסף, ויבוא הכל על מקומו בשלום.

“מצבי הפרטי” – מה שאלה היא זו? כלום יש בלבוב להביא גאולה לי? הנני עובד בבית-דפוס, משתכר מעט, סובל דחקות, חולה בראשי וכו' וכו'.

ועכשיו אני מזכירך – – –¹³⁵⁰ להזכיר, כבקשתך, ושלום לך – – – ודרוש בשלום אותה הריבה – – – בלה“ק ושתמונתה מצאה חן – – שבא”י ובשלום חיים ונחמה. על – – –

שופמן דורש בשלומך. גם פ. מ. זיידמַן פה והוא דורש בשלומך.

344. לא. בילין

26/2 08, לעמבערג.

ביילין,

מן הצד נודע לי, שהודחת ממשמרתך אשר ב“זשורנאל”.¹³⁵¹ מפני מה אינך כותב אפילו מלה?

עלי אין לי להודיעך דבר, זולת זאת שכתבתי לרידאקציות עבריות כ“השלוח” ו“הזמן” וביקשתי אַוואַנסיק¹³⁵² קטן בכדי לנסוע מכאן. לאן – איני יודע עוד. זה תלוי במצב-הכספים. אפשר לפלשתינה ואפשר נאזאד.¹³⁵³

איך געריס ציפע’ן, יאנקעלען, מינדלען, מאיר’ן און די קינדער.¹³⁵⁴

י. ח. ברנר.

345. לב. בנדת

26/2 08, למברג.

ליעבער בנדת,

אַ גוטען פריינד זאל מען האבען – דאס איז דער איינדרוק, וואס איך האב געהאט פון אייער גאנצען בריעף. מילא, די –/30 מיט די 2 נומערן האב איך שוין ערהאלטען. ושלחתי את הרעסיט. ווער איז שולדיג, אז הדס שרייבט: “דא וועט איהר געפינען איינגעשלאסען" – נו, נו… “איינגעשלאסן"!

איר שרייבט, אז עס וואלט געווען גלייך איך זאל קומען צוריק – פילייכט… אבער איהר פערגעסט דעם אֶליענס אקט. מילא, די 3 פונט אויף פאהרען וואלט איך שוין געקראגען. דארף מען דאך נאך 5 פונט אויף ווייזען. מילא, מיר וועלען זיך נאך מישב זיין. עס קען זיין איך זאל בעקומען אַן אוואנס און זאל פאהרען. אבער וואס אנבעלאנגט די שטעלע ביי ווערטהיימער ענד לי, זאג איך טאקי נאך אַלץ לא. דען ווארום זאלען מיר זיך נארען? וואס וועט שוין זייך [אַז] איך וועל פערדיענען 2 גיניס א וואך? דער עיקר איז דאך ניט דאס פערדיענסט, נאר עס זאל זיך לעבען ווי מעגליך ניט שווער, און מיר, ארבייטענדיג אין אזא דיסציפלינירטע דרוקעריי, וועט זיך לעבען ניט גרינג. אלזא, אַ הערצליכען געריס דעלאוויטשען און אַ קלאָרא נעגאטיווע עקשנות’דיגע תשובה מכוח זיין פארשלאג. אז איהר פוילט זיך ניט, בנדת, שרייבט אַמאֶל אַ בריוועל. אייער גוטער פריינד, כ’לעבען,

י. ח. ברענער.

תרגום:

חביבי בנדת,

לעולם צריך שיהיה לו, לאדם, ידיד טוב – זהו הרושם שהיה לי מכל מכתבך. מילא, את ה-/30 עם שני הגליונות קיבלתי כבר. ושלחתי את ה“קבלה”. מי אשם בכך, אם הדס כותב: “בזה תמצא לוּט" – נו, נו… “לוּט"!

כותב אתה,כי היה זה מן הרצוי שאבוא חזרה – אולי… אולם אתה שוכח את ה“אֶליאֶנס אַקט”.¹³⁵⁵ מילא, את שלושת הפונטים לנסיעה הייתי משיג כבר. אך הלא נחוצים עוד חמישה פונטים – להראוֹת. מילא, עוד נימלך בדבר. אפשר שאקבל מיקדמה ואסע. אבל אשר למישרה אצל ווערטהיימער ענד לי, עדיין אומר אני: לא. כי למה נשלה את עצמנו? כי מה יהיה אם גם אשתכר שתי גיניות לשבוע? הלא העיקר אינו השכר, אלא שהחיים יהיו לא קשים ככל האפשר, ולי, אם אעבוד בבית דפוס ממושמע כזה, יהיו החיים לא קלים. הכלל, דרישת-שלום לבבית לדאֶלאוויטש ותשובה ברורה, עקשנית, שלילית בנוגע להצעתו. אם אינך מתעצל, בנדת, כתוב איגרת לפעמים.

ידידך הטוב, אפשר לומר,

י. ח. ברנר

346. לפ. מרגולין

08 2/3, למברג

למר מרגולין בוילנה.

אדון נכבד!

בתשובה על מכתבו הנני שולח בזה פוליטון בשביל “הד-הזמן” ומתפלל לחלוֹף החודש ולקבלת השכר.¹³⁵⁶ ואז אוסיף כהנה וכהנה.

בנוגע לעבודה תרגומית הנני מוכשר ומוכשר לזה; כבר עסקתי בזה הרבה והנני לקחת עלי עבודה כזו בחפץ לב. יכול אני לתרגם ללה"ק¹³⁵⁷ ולאידיש מרוסית ומאנגלית כל דברים: סיפורים, מאמרים, דברים מדעיים, חוץ מפואיזיה.¹³⁵⁸

(אגב: מתרגם טוב מאשכנזית ומצרפתית לעברית ויהודית הוא גם ידידי פ. מ. זיידמן. אדריסתו ע“ש רידאקציה של ה”טאגבלאט").

הכניסה לרוסיה אינה מותרת לי, ואילו היו תופשים בי היה עונשי¹³⁵⁹ באופן היותר טוב: עבודת-פרך.

הנה כי כן עניתי לך על כל דבריך, ושלום!

ברגשי כבוד י. ח. ברֶנר.

אבקש למסור שלום בשמי לסופר הנכבד מאוד מר בן-ציון כץ. בדבר אשר פנה אלי זה לפני שבועות אחדים עניתי במכתבי הקודם למר נומברג.

347. לא. בילין

08 8/3 [לבוב]

ליעבער-ליעבער און גאר ניט נאַרישער אשר’קע. נאַקאָנעץ טאָ פּאָלוּטשילאָס פּיסמאָ אָט וואַס… טפוּ, פון דיר, פון דיר. היינט מעגסטו צולאָפּעט ווערען, וועל איך דיר זאגען “דוּ”. דו ווילסט וויסען, וואס איז אין לעמבערג. אויסער שאָפמאנען – גאר נישט. פאר מיר אבסאָלוט גאר נישט. אַ רעכטע דירה ניט צו קריגען, פרנסה ניטא, בעקענטע ניטא, העברעאישע לעזער ניטא, סטודנטים ומאספים וכו' – פיקציה! רק השמש טובה פה מבלונדון. איך האָב געשיקט אן אלטע זאך אין “השלוח” און וועל מקבל זיין עטליכע רובעל, פאָהר איך אָב אין א פראָווינציאלע שטעדטיל טאַרנאָפאָל און וועל זיך משתדל זיין צו לעבען דארט שטיל כדרכי און עפעס שרייבען. – פאלעסטינא, כנראה, וועל איך ניט אויסמיידען, אבער איך בין עס דוחה. אין לאנדאן וועל איך נאך אויך זיין מסתמא מיט דער צייט. נאר ביי אייך איז דאך אן אונגליק מיט’ן עליענס אַקט און 5 פונט. נו, וואס נאך? קיין בעזונדערע וועג-איינדריקע זענען ניט געווען. קיין בעזונדערע לעמבערג-איינדריקע אויך ניט. שאָפמאן – פונקט ווי פארגעשטעלט זיך. גאנץ אָפט האב איך פון איהם גרויס הנאה. דוּכט זיך, ער פון מיר אויך דאס גלייכען. דאס גאָר. א גערוס יענקעלין און ציפה’לה און אלעמען.

ברענער.

כן, על הרצפה לא התמתחתי עדיין כל עת היותי בלמברג. ושופמן לא זכה לראות את זאת. – אתה לא נשכחת, אלא מה לעשות. כפי שאפשר היה לשער, האט זיך פון אַלע פאנטאזיעס אויגעלאזען אן אויסגעבלאזענע איי.

תרגום:

אשר’קה חביב-חביב ולא-פתי כלל וכלל. סוף-סוף בא מכתב מכבודו…¹³⁶⁰ טפוּ, ממך, ממך. היום, גם אם תתפקע, אומר לך “אתה”. רוצה אתה לדעת מה בלמברג. מלבד שופמן – לא כלום. בשבילי לחלוטין לא כלום. דירה הגונה אין למצוא, פרנסה אין, מכרים אין, קוראים עברים אין, סטודנטים ומאספים וכו' – פיקציה! רק השמש טובה פה מבלונדון.¹³⁶¹ שלחתי דבר ישן¹³⁶² ל“השלוח” ואקבל רובלים אחדים, או אז יוצא אני לעיירה פרובינציאלית טארנוֹפוֹל ושם אשתדל לחיות בשקט כדרכי ולכתוב דבר-מה. מנסיעה לפלשתינה לא אנצל, כנראה, אבל אני דוחה זאת. וגם בלונדון ודאי אהיה עוד לאחר זמן. אלא שאצלכם הלא צרה היא באֶליאֶנס-אַקט ובחמשת הפוּנטים.¹³⁶³ ומה עוד? רשמי-דרך מיוחדים לא היו. גם רשמי-למברג מיוחדים – לא. שופמן – כפי שתארתיו לי בדיוק. לעתים קרובות הנאה גדולה לי ממנו, גם לו ממני, כפי שנדמה לי. זה הכל. דרישת שלום ליענקלה, לציפה ולכל.

ברנר.

כן, על הרצפה לא התמתחתי עדיין כל עת היותי בלמברג. ושופמן לא זכה לראות את זאת. אתה לא נשכחת, אלא מה לעשות. כפי שאפשר היה לשער,¹³⁶⁴ נתבדוּ כל הפנטסיות¹³⁶⁵ והיו לעורבא פרח.

348. לש. ביכובסקי

תענית אסתר, תרס"ח, לבוב. [16.3.08].

שמעון יקר,

קיבלתי ברגע זה את ה-25 רובל. תודה רבה.¹³⁶⁶ מ“השלוח” אני מחכה לכסף זה שלושה שבועות (ביאליק הבטיח לשלוח איזה סכום מראש, ובינתיים שלחתי על אפּי ועל חמתי בשביל חו' ג' דבר בשם “ערב ובוקר”) ואין. עתה ניחָם אני על זה. לכשאקבל, אסע לפלשתינה. אם תכתוב לגנסין, אל תודיעהו על זה.¹³⁶⁷ אני רוצה לבוא לשם ולהתחמק מפני המכרים. מסתמא לא אשהה שם ימים רבים. נחיה ונראה. – את הקובץ¹³⁶⁸ ישלח לך שופמַן. שלום ליאנקובסקי.¹³⁶⁹

בנשיקת אח

י. ח. ברנר.

349. למ. י. ברדיצ’בסקי

[לבוב, 20.3.1908].

ברדיצ’בסקי, היה עלי ימים קשים מאוד, ולפיכך דחיתי את כתיבתי אליך מיום ליום. עתה אני כותב. סוף-סוף, אפשר שדברי לחַדש תוצאה קטנה יקויים, ודוקא חדשי, כדבריך, ואז אתן את מאמרך ע“ד שופמן, אבל רוצה הייתי שתעבור עליו בקולמוסך.¹³⁷⁰ ראשית, יש שם דברים ראויים לשעתם, כגון בנוגע להתחרות של “הצופה”,¹³⁷¹ ושנית, הלא מאז כתב שופמן עוד דברים, ומן הראוי שתעיר עליהם. שכר-הסופרים יהיה קטן: שני כתרים לעמוד, אבל בטוח ובמוקדם. מלבד זאת תשלח לי את “הזר” ותעבּד, אם רוצה אתה בכך, את מאמרך שקראת לפנַי¹³⁷² ע”ד קלוזנר. – התוצאה בכללה, כפי הנראה, לא תהיה בכּל כרצוני, אבל אין אני יכול להושיע. כאן צריך להתפשר: אם לבלי לעשות דבר או לעשות מה שאפשר. בכל אופן, אני שלי וטהרתי וכוחי שלי. לטובת הענין אני מדיר א"ע¹³⁷³ מהנאת-שכר בזה.

מנומברג שבוילנה קיבלתי מכתב וז"ל¹³⁷⁴:

“מברדיטשבסקי קיבלתי מכתב, שסגנונו העליב אותי עד אשר לא יכולתי עוד לענות. הוא מונח רצוף בזה. שפוט אתה בינינו. הייתי ב”הצופה" ולא קראתי לו! כלום הייתי אני שם הקורא לסופרים להשתתף? בעבודתי במערכת הייתי נחבא אל הכלים בכל הנוגע לחלק האופיציאלי. ומה אני פה ב“הזמן”? אפילו לא אחד-העוזרים. ומה אני יכול לענות על שאלה: “אם עוד לא מת לבך בקרבך”? את שאר דבריו איני מבין כל עיקר. יש לו איזו טענות עלי, כאילו הייתי אני איזה עורך מטומטם-הלב, מתנהג עם סופרים בגסות ובקשיות-רוח. – אם חפצך בזה תוכל למסור לו את דברי אלה".

היכן הלל צייטלין? – בוארשה וכותב רק יהודית המדוברת. – עורך המכ“ע¹³⁷⁵ “ראזסביאֶט” הוא ס. גאֶפשטיין ולא זלמן אֶפשטיין. – שופמן עוסק בשיעורים בעברית ומשתכר כדי פרנסתו. – את מה שכתבת ביהודית אין לי מקום להשיגם. – אדריסה שלי אודיעך כשתהיה לי דירת קבע. לע”ע¹³⁷⁶ אני נודד ממקום למקום וד"ל.¹³⁷⁷

ושלום לך ולקשורים בך.

י. ח. בּרֶנר.

350. לש. י. אימבר

פרייטאג [20.3.08, לבוב]

ליעבער שמואל יעקב’ל, טייערער יונגעלע, אזוי איד דאָס, קינד מיינס: איך בין, הייסט עס, אין לעמבערג, און אין טאַרנאפאל פאָהר איך דערווייל ניט. כ’ווייס… ס’טומעלט זיך דאָ איבער אַ קליין מאנאטסשריפט אין העברעאיש, קען מען אָהן מיר ניט אויסקאמען! נו… נו, און איהר? וואס מאַכט איהר? שרייבט. מיין אדרעס: “רעדאקציע טאַגבלאט, פיר ברענער".

זעהט איהר אַבראמזאהנען מיט זיינע וואוילע קינדערלעך? אַ גערוס, אַ הארצליכען גערוס פון מיר.

אויך דעם וואוילען פלעמיאַניק חאַרטינערס, דעם יצחק קראה… אזוי, דאכ’ט מיר. –

אבער דאס אלעס איז נאך ניט דער עיקר. דער עיקר איז, אז איהר שרייבט אייער טאטען, זאגט איהם, אז איך האב איהם ליעב אהבת נפש. און ווען איך זאל ניט קומען נאך גאליציען אלא צוליעב בעקאָנען זיך מיט אזא אידען, וואלט פאר מיר געווען דיינוּ – בכלל, בענק איך נאָך טארנאפאל און איך וועל דארט נאך געוויס ניט איינמאָל זיין. דאמאלס וועל איך זיך אויך זעהן מיט איהם, ד. ה. מיט אייער טאַטען. –

פון מיר י. ח. ברענער.

שאדע, שאַפמאן איז ניט דאָ, ער וואָלט דאָך אויך געשריבען אַ גערוס.

תרגום:

יום ו'.

שמואל-יעקב חביבי, נערי יקירי, כך הוא, בני:¹³⁷⁸ בלבוב העיר אני ולטאַרנופּול אין אני נוסע לפי שעה. ענין יש, כביכול… משׂיחים כאן על אודות ירחון עברי קטן, ואי-אפשר, כנראה, בלעדי! בכן… בכן, מה בגבולך? מה שלומך אתה? כתוב. אדריסתי: “מערכת ‘טגבלט’, לברנר”.

האם תראה את אברמזון¹³⁷⁹ עם שני ילדיו החביבים?¹³⁸⁰ שלום להם, שלום מקרב לבי.

וכן לבן-אחותו החביב של חארטינר,¹³⁸¹ ליצחק קרא… כך, נדמה לי.

ואולם כל זה אינו העיקר. העיקר, שבשעה שתכתוב לאביך,¹³⁸² אמור תאמר לו, כי אהבת נפש אוהבנו. ולולא באתי לגאליציה בלתי אם כדי להכיר יהודי שכמותו – דיי. בכלל, מתגעגע אני על טאַרנוֹפוֹל וודאי עוד אהיה בה לא אחת. אז גם ראה אראה אותו, את אביך שלך.

ממני י. ח. ברנר.

חבל, ששופמן איננו כאן עכשיו. הן גם הוא היה רושם שלום משלו.

350א. לפ. לחובר

08 25/3

למר פישל לחובר, שלום וברכה!

איגרתך קיבלתי, ולצערי אין לי במה להשתתף במאספך. יוכל היות שאשלח איזה דבר בשביל קובץ שני.

שלום לי. ורשבסקי.

שלכם

י. ח. ברנר.

351. לא. בילין

[לבוב, סוף מרץ 08]

ביילין,

ניחיי חאָטץ אַ וואָרט, חאָטץ אַ שורה! וואו זענט איהר? וואו געפינט איהר זיך? וואס מאכט מען ביי אייך?¹³⁸³ ואני בלמברג ועוד אשהה פה קצת. חושבים פה על הוצאת איזו “רביבים” – וניאותי להישאר. אם יש בידך איזה כת"י¹³⁸⁴ שלח בשביל החוברת הראשונה. יהיה גם הונוראר קטן. בכל אופן כתוב גלויה, אם אין לך חומר לכתיבת מכתב. אַ גערוס די קינדער, יענקעלין, טוניען, ראזאן, ציפה’ן, מאיר’ן, מינדלען.¹³⁸⁵

ברענער.

352. למ. י. ברדיצ’בסקי

שלהי מרץ [1908, לבוב].

ברדיצ’בסקי,

לאחרונה הנני שולח לך אדריסה שלי:

I. Ch. Brenner, bei Gelles. 3-tte Majgasse No. 2/III, Lemberg, Galizien.

שלח לע“ע ¹³⁸⁶ את “הזר” ואת המאמר ע”ד שופמן. יבואו שני הדברים בחו' א'. שם הירחון הקטן יהיה “רביבים”. ושלום לך!

י. ח. ברֶנר

שלום לבני ביתך.

ההונוראר לע"ע ¹³⁸⁷ׂ) יהיה רק שני כתרים בעד עמוד.

353. למ. י. ברדיצ’בסקי

08 6/4, לבוב

לברדיצ’בסקי,

את ה“ליטער. מאנאטשריפטען” ¹³⁸⁸ השגתי על מנת להחזיר ושלחתים לך. ה“שטעדטיל” של אַש אין אתי.

בנוגע להוצאת ה“רביבים” – יודע אני כמוך את כל הדברים, ובכל זאת דעתי לנסות גם באופנים אלה. באופנים אחרים אין כל אפשרוּת להתחיל. ובפרובינציה של גאליציה יש עוד מקום לדבר מן הלב. כמו שכתבתי לך אין אני נוטל שכר-עריכה, ותנאִי המיוחד הוא: שאהיה הדן יחידי. אורגן “ציוני” לא יהיה זה, אלא יוקצע בו רק קצת מקום לעניינים הלאומיים של הסטודנטים המוציאים. ודאי היה טוב להוציא [את] הדבר על יסוד קאפיטאליסטי, אבל בוד[אי-]אפשר שאני. את דבריך שלח, ואף על-פי שיהיו זרים לרוב העולם – אין בכך כלום. בשם “המעורר” בחלה נפשי: אין אנו רוצים לעורר ישנים, אלא לשיר ולברר איזו דברים לעצמנו ולאחרים. זה הכל.

לדבריך אחכה ושלום לך ולביתך

י. ח. ברנר.

ע“ד אותו ד”ר מילנר בפאריס אין אתי יודע עד מה.

354. לש. ביכובסקי

[לבוב 7.4.08]

שמעונקה,

תודה בעד התודה. תודה בעד הקריאה.

לא“י אסע, כמובן, אבל בעוד חדשים אחדים. לע”ע ¹³⁸⁹) טומעלט מען ¹³⁹⁰) זיך קצת פה על איזו תוצאה בשם “רביבים” – גלגולו של “המעורר”.

במאספו של נומברג הייתי רוצה להשתתף, אבל איני יודע, אם יהיה במה. כותב אני דבר ארוך.¹³⁹¹ חוץ מזה יש לי גם דבר קצר אחד בלתי חשוב ביותר,¹³⁹² והנני “אוחז” זה בשביל ה“רביבים”.

חיי פה – נישקשה! ¹³⁹³ דירה מרוּוחה ומאכלי ירק וחלב. מין דממת-הנפש באיזה מובן.

הקראת את “ערב ובוקר”?

והנה גם שופמן. יכתוב, השֵׁגץ! ¹³⁹⁴

בלבי ובנפשי שלך

י. ח. ברנר.

אדריסתי: – – –

355. למנחם פוֹזננסקי

[לבוב, 10.4.08]

למר מ. פוזננסקי.

ברגע זה קיבלתי גלויתך. בלמברג אפשר להשיג עבודה בבית-דפוס, אבל השכר קטן עד מאוד. לכל היותר תוכל להשתכר בעבודה של לא פחות מעשר שעות ליום עשרה ריינש ¹³⁹⁵ לשבוע, היינו שמונה רובלים.¹³⁹⁶ ההוצאות (שכר דירה, אוכל וכו') הנן רבות; הכל ביוקר רב. אם מוכרח אתה לנסוע מרוסיה – אז הלא אין ברירה. אפשר גם שתשיג פה איזו הוראות בעברית. זה כל מה שאני יכול לענותך, ושלום!

י. ח. ברֶנר

356. לא. ציוני

יום שלפני ערב פסח. [14.4.08, לבוב].

וילקנסקי,

היה פה חֶלמֶר. הוא יהיה פה שוב בעוד איזה זמן. ע"ד תוצאתנו איני יכול להודיעך עוד דבר ברור. אולם את הדראמה שלך ¹³⁹⁷ שלח בכל אופן, כי הדפס אדפיסה.

הדבר, שהתחלתי הראיתי לך בברלין, עוד לא נגמר. איני בקו הבריאה (לא ביותר, חס ושלום!) ולכן אקצר. שלום לקרובים.

י. ח. ברֶנר

אדריסתי כמקודם: – – –

המחשבות ע"ד תוצאה עברית בגאליציה אינן סותרות להחלטתי לנסוע לפלשתינה בעוד ירחים אחדים.

357. לפ. לחובר

ערב פסח [15.4.08, לבוב].

נכבדי וחביבי מר לחובר,

שמעתי שמאספך,¹³⁹⁸ בו השתתפו צייטלין, פרישמן וכו', כבר יצא לאור. אל תשכח לשלוח לי אכסמפלאר אחד, וזו אדריסתי: – – –

שלום למר וארשאבסקי.

שלכם

י. ח. ברֶנר

358. ליצחק קצנלסון

ערב פסח [15.4.08, לבוב]

החביב והיקר יצחק קצנלסון!

להפך: אני חושב: דווקא: “היא שמעה, שמעה לי – ולא האמינה“, וכמו: “היא סקרה, סקרה בי – ואין אני יודע”.¹³⁹⁹ בכל אופן, עוד יש שהות להודיע את החלטתך האחרונה. הוי, משוררים!

ובעד כל דבריך הטובים, הוי, הוי, הטובים, הטובים כל כך – מה אומר לך? תודה? פֶה, מלה באנאלית יותר מדי אפילו בשבילנו, “דיקדנטים".¹⁴⁰⁰ פֶה: שוב שַׁבּלון!

ואת “בגבולות ליטא” קראתי. את זה קראתי באמת.

Hochachtungsvoll.¹⁴⁰¹)

י. ח. ברֶנר

359. למשפחת אימבר

זונטאג, האַלב אַכט אַזייגער אין דער פריה. [19.4.08, לבוב].

צו די אימבערס!

ערשט געקומען בשלום קיין לעמבערג. עס גיסט אַ רעגען. אַ גוואַלד!… אַ גוואַלד – אין אלגעמיין, ניט נוּר פונ’ם רעגען. – וואָס זשע מאַכען עפעס די טייערע אויגען פון די ציפורה’ס, חנה’ס, איזשעס און אַדעל’ס? ווי האבען זיי געשלאָפען נאָך אונזער אַוועקגעהן, און וואס האָבען זיי געחלומ’ט? און וואָס מאַכט ביילה, די מאַמע? אַי, איהרע חרעמזעלעך, אַי איהרע חרעמזעלעך – דאָס זענען דאך געווען וואונדער פון דער נאטוּר, וואונדער – ווי איך בין אַ איד.

י. ח. ברענער.

[אַי אַ נאכט!…

ג. שופמאן.]

עס לאזט אייך הארצליך געריסען אונזער שעמענדיגער, שוויגענדיגער און טיעפער אבראמזאָהן, ער אליין שרייבען אַ גערוס – שעֶמט זיך.

תרגום:

יום א', שבע וחצי בבוקר.

אל האימברים!

זה עתה באנו בשלום ללמברג.¹⁴⁰² גשם ניתך. אכן “איום”!… “איום” – בכלל, לא רק משום הגשם. – ועתה, מה שלום העינים היקרות של הצפורות, החַנות, האיז’ות והאַדלות? איכה ישנו לאחר לכתנו ומה חלונות חלמו אז? ומה שלום ביילה, אמא? הוי, הקנובקאות שלה, הקנובקאות שלה – הן פלאי-עולם היו אלה, פלאי-עולם – ביהדותי שלי.

י. ח. ברנר.

[הוי, לילה!…

ג. שופמן]

שלום מעומק לבו אומר לכם זה אברמזון שלנו הביישן, השתקן והעמקן.¹⁴⁰³ הוא בעצמו מתבייש לכתוב לכם שלום.

360. לא. בילין

[לבוב, 19.4.08]

ביילין, אח יקר! היינו, אני ושופמן, קצת בפרובינציה, והיום באנו ומצאנו אצל קליינמאן את מכתבתך ואת הכת“י.¹⁴⁰⁴ את הכת”י הספקתי אני לקרוא (טוב, כמובן, טוב מאוד! אף על-פי שבמקומות אחדים מזכיר את “Припадок” ¹⁴⁰⁵ של צ’כוב) ושופמן עוד לא קרא. על זה עוד נכתוב לך. מהיום והלאה תכתוב ע“פ אדריסתי הנ”ל.

ה“רביבים” – קרוב שיֵצאו לאור. אפשר – טאַקי ¹⁴⁰⁶ “המעורר”, שנה שלישית. החיים… בשעה זו אני מרגיש עצמי לא בקו הבריאה, אבל בכלל – לא רע. אני מוצא איזו תנחומין בשופמן ושופמן בי. יש כאן איזו ניצוצות של אורה. ודוקא כאלה שלא פיללתי להם. בכלל טוב לי פה מאשר בלונדון. הימים הראשונים היו קשים ביותר, ברם עכשיו – הוקל קצת. הפרנסה דחוקה קצת, כמובן, אבל וועמען אַרט עס? וואָלט מען נור געזונד זיין און קענען עפעס שרייבען און עפעס ארויסגעבען און בעגענען זיך מיט וועמען מ’בעגעגענט זיך – דיֵנו. אויף “גדולות” ווארטען מיר דאך שוין לאַנג ניט. אַ גערוס פון מיר אלע ווייטע און נאהענטע.¹⁴⁰⁷

ברענער.

361. למ. י. ברדיצ’בסקי

ד' דחוהמ"פ, לבוב. [21.4.08]

ברדיצ’בסקי,

ממחשבותי הספרותיות לא סילקתי את עצמי, ואני משתדל שהכל ייעשה כדברי עצתך בגלויתך האחרונה. קול-הקורא שב“טאגבלאט” נדפס בלי ידיעתי ואין אני אחראי בעדו.¹⁴⁰⁸ עתה אני עוסק בחיפוש כוחות אחרים, ואם יעלה הדבר בידי יהיה בירחוננו בעתיד אותו הרוח ממש שב“מעורר” הלונדוני, חופש גמור ומוחלט. הדבר יתברר בעוד ימים אחדים. לע“ע,¹⁴⁰⁹ אם יש לך איזה דבר מן המוכן – שלח ושלח. סמוך עלי, כי לא תצא ח”ו ¹⁴¹⁰ כל תקלה לך על ידי. הוצאת הדבר בחיוב היא כמעט בטוחה, ואני מאסף כבר חומר. רוצה אני שיהיה לי כבר איזה דבר משלך בתיקי. זה יהיה לי לתועלת מכל צד. בכל אופן, אם לא – אז אכתוב לנומברג, שישלח לך כסף בהקדם ואני אשלח לו את הדבר בשביל המאסף שהוא מוציא לאור בנדבת איש אמיד אחד מרוסיה ושיֵצא בסוף הקיץ הבא.¹⁴¹¹

לתשובתך אחכה

י. ח. ברֶנר

362. לש. ביכובסקי

[לבוב, 30.4.08]

ביחובסקי,

הנני יוצא מחר לגור באיזה כפר.¹⁴¹² אדריסתי כמקודם.

אם לא קשה לך, שלח לי איזה מלון רוסי-עברי, אם יש כזה.

גמרתי סיפורי הארוך מחיי אנשי הצבא.¹⁴¹³ צריך עוד לעבּדו ולהעתיקו.

מרגיש אני עצמי לא בטוב.

מהתוצאה בגאליציה לא יצא דבר. לחנם ביזבזתי קצת כוחות.

לפלשתינה איני יכול לנסוע, מפני שאין לי כסף. בכלל, אם כדאי לנסוע – איני יודע.

ע"ד “רשימותיו” של שופמן פנֵה לנארודיצקי בלונדון.¹⁴¹⁴ אדריסתו: 48, Mile End ¹⁴¹⁵

363. למ. י. ברדיצ’בסקי

[ז’ולקוב, 19.5.08]

לברדיצ’בסקי.

אל תתמה. הדבר לא יצא לפועל. ואני מתגורר עתה ביער אחד, הסמוך לז’ולקוב.

פ. לחובר אחד, אדם ישר וגם סופר קצת, מוציא איזו דברים בוארשה. כתבתי לו שיפנה אליך ושלחתי לו את אדריסתך.¹⁴¹⁶

באותם הרגשות

י. ח. ברֶנר

אם תאמר לכתוב לי, אדריסתי בלבוב כמקודם. שלום לרעיתך ולבנך.

364. לפ. לחובר

[ז’ולקוב, 19.5.08].

לפ. לחובר,

יקירי, היום הנני נוסע ללמברג ומשם אשלח לך: א) סיפור ממני;¹⁴¹⁷ ב) מאמר-ביקורת מאת שופמן,¹⁴¹⁸ שצריך להדפיסו מפני ערכו הספרותי וצריך להשגיח ביותר על ההגהה מפני שכ“י¹⁴¹⁹ מעוקל (הוא ישלח לך בשביל המאסף השלישי גם דברי בלטריסטיקה שהוא כותב). ג) סיפור מאת א. ביילין,¹⁴²⁰ לונדון, אדריסתו: שמו, 30, Commercial Rd. E. ד) שיר מאת י. קצנלסון. ה) שיר מאת משורר חדש ש. י. אימבר, בן אחיו של בעל “התקוה”. ו) “חולחליות” מאת מתחיל א. בַּרַש. כמדומה שאפשר להדפיס. זה הכל, לע“ע.¹⁴²¹ חזק והתאמץ. כסף אתה יכול לשלוח לי על [פי] האדריסה ששלחת לי את מכתבך לז’ולקוב. ודווקא: הנריק מֶלר, פיר ברנר. שלום לוארשאבסקי. את פיליטוני ל”הזמן“¹⁴²² שלחתי עוד לפני שלושה שבועות. אם לא ידפיס – לא אוסיף לכתוב עוד אליו! עוד זאת: מאחר שאתה מוציא לאור גם ספרים, אולי תדפיס את סיפורי החדש “שנה אחת” מחיי אנשי הצבא, ערך של חמישה-שישה בויגן של דפוס, וכמה תוכל לשלם לי בעד הבויגן? “השלוח” משלם לי שני רובלים בעד עמוד. ענה, יקירי, כי הנני מקווה שתעשה ותוכל איזה דבר בשביל ספרותנו. אולי מה שלא יעלה בידי יעלה בידך.

שלך

י. ח. ברנר.

בשביל המאסף הבא אתן גם רשימות ביבליוגרפיות.

כתוב ליעקב פיכמאן בשמי שישתתף במאספך.

365. לא. בילין

[ז’ולקוב, 19.5.08]

ליעבער ברודער ביילין. מיט די “רביבים” איז גאר נישט. דיין סיפור (ניין, קיין השפעת טשעחאוו!) האָב איך געשיקט היינט צו לאַחאָווערען פיר “ספרות”. ער צאָהלט געלד. אויב דו ווילסט נאך עפעס מוסיף זיין, ווענדע זיך צו איהם.

F. Lachover, Ptasia 4/19, Warschau Russ. Pol.

מיט מיר איז געוועהנליך גארנישט. איך וואָהן אין אַ וואַלד, און שאָפמן קומט צו מיר צו געסט. אָרימעלייט זענען מיר ביידע גרויסע. ל“ידידנו קליינמאן” האב איך שוין טויזענד מאָל געזאָגט, מ’זאל דיר שיקען “טאגבלאַט”. תמונתו של יענקעלי אין הויזען וויל איך זעהר זעהן. “הריווח של ה’פרורים' מוקדש להוצאת מאסף קטן בז’ארגון או בעברית”. וואס הייסט?! איזה מאסף? מילא, קיין ריווח וועט דאך ניט זיין, אבער ווער האט עס דאס רעכט פיר מיינע פרורים ארויסגעבען מאספים בז’ארגון או בעברית? אויב נאראדיצקי האט ביי “תושיה” גענומען געלד, זאל ער שיקען אהער אַ פּאָר שילינג. מיר זענען זעהר בקבצנו. “ערב ובוקר” נעמסט דו זיך צופיעל צום הארצען. אז דו ווילסט איז לא היו דברים מעולם. באותו האופן בוודאי ובוודאי לא. על נסיעתך לגאליציה, וואלט געווען זעהר גוט, אבער מיר וועלען דאך דא הונגערען! א גערוס אלעמען.

ברענער.

תרגום:

ביילין, אחא חביב. ענין “רביבים” – שוא. את סיפורך¹⁴²³ (לא, אין כל השפעת צ’כוב!) שלחתי היום ללחובר בשביל “ספרות”. הוא משלם כסף. אם יש ברצונך להוסיף מה, פנה אליו. אצלי אין כל, כרגיל. אני מתגורר ביער, ושופמן בא לעתים אלי להתארח. קבצנים אנו שנינו – גדולים. ל“ידידנו קליינמאן” כבר אמרתי אלף פעמים, כי ישלחו לך את ה“טאגבלאט”. את תמונתו של יענק’לי¹⁴²⁴ במכנסיים אני רוצה מאד לראות. “הריווח של ה’פירורים' מוקדש להוצאת מאסף קטן בז’ארגון או בעברית”.¹⁴²⁵ מה פירוש? איזה מאסף? מילא, ריווח הן לא יהיה, אבל למי זה ישנה רשות להוציא ב“פירורים” שלי מאספים בז’ארגון או בעברית? אם נארודיצקי קיבל מ“תושיה” כסף,¹⁴²⁶ ישלח-נא לכאן שילינגים אחדים. אנו כאן קבצנים גדולים. “ערב ובוקר” – יותר מדי אתה נותן לבך עליהם. בעצם הרי לא היו דברים מעולם. באותו האופן בוודאי ובוודאי לא. אשר לנסיעתך לגאליציה, הרי טוב ויפה מאוד, אלא הן רעוֹב נרעב כאן! דרישת שלום לכל.

ברנר.

366. לש. ביכובסקי

[ז’ולקוב, 19.5.08].

פון וואנען לעב איך, פרעגסטו, נאַרישער שמעונ’קה. פון שורות. 2 קאָפ. אַ שורה. בין איך ניט קיין גביר! געהונגערט האב נאך דא ניט.¹⁴²⁷

את המלון אַל תשלח, ואולם אם רוצה ויכול אתה לשלוח את קובצי סיפוריהם של סאֶרגאֶיאֶב-צאֶנסקי, ארציבּשאֶב¹⁴²⁸ (את “סאַנין” קראתי) וכיוצא בזה – שלח!

סיפורי הגדול ¹⁴²⁹ – אפשר ב“השלוח” ואפשר אצל לחובר (מאספי “ספרות”). היום שלחתי אליו קצת חומר משלי ומשל אחרים.

זיי געזונד, ברודערקע, ברודער! ¹⁴³⁰

י. ח. ברענער.

367. ליעקב פיכמן

[ז’ולקוב, 27.5.08].

פיכמאן היקר!

מכל ענין ה“רביבים” יצא רק זה לעת עתה: הוצאת קובץ בן מאה עמודים בתבנית “המעורר”,¹⁴³¹ מוקדש לספרות ולשאלות התרבות. שלח איפוא את כל מה שאתה רוצה בשבילו. אם כתבת בז’ארגון את מאמרך על שטיינברג ועלה לך – העתיקהו ¹⁴³² ושלח גם אותו. את השכר המיצער של שתי קרוֹנוֹת העמוד תקבל מיד לכשאקבל את כתבי-היד. חלק מן המאסף נמצא בדפוס, ולכן הזדרז לשלוח. גם לפּופּס¹⁴³³ הנני כותב היום. בכל אופן, ענה תיכף.

אדריסתי לפי שעה: – – –¹⁴³⁴

368. לא. בילין

[ז’ולקוב, 27.5.08]

יונגער בחור! די “רביבים” ערשיינען ניט איבער געלד – איבער וואס דען? “ס’איז דא 300 רובעל”. וואס? ווער? וועמען? אם יש ממש בדבר, כתוב. און מכוח קומען – שרעק ניט. מיר, אלטע, זענען ניט קיין שרעקענדיגע. און מכוח די “פירורים” – ווער האט זיי געבעטען? איך ווייס פריהער, אז עס איז איבוד זמן ופרוטות לבטלה. נור, אז דו שרייבסט “הוצאת מאסף בז’ארגון או בעברית” – פרעג איך: וואס עפעס, ואת פי לא שאלו? ווייטער, שיק עפעס אַ גוטע זאך פאר א קובץ ספרותי, וואס איך וועל דא בכל אופן ארויסגעבען אין אַ חודש ארום. פערשטעהסטו מיך, אַ ירחון ניט, ווין אֵין כסף, אבער אויף א שטיקעל קובץ איז יא דא. שיק עפעס, און ניט קיין ערגערס פון “הלילה הראשון”. בעצאהלט וועסטו קריגען שוין דא. און יענקעליס הויזען אַהער – גוואַלד, יענקעליס הויזען! און נאך עפעס א קלייניגקייט: אין “דזשואיש וואָרלט” האט זיך געדרוקט מיינס א קלייניגקייט “אַ טרייסט” (“קליינע סקיצען") – איך מוז דעם נומער האבען. איך האב צו הדס’ן געשריבען שוין אייניגע מאָל, ענטפערט ער ניט. שיק מיר, ביילין, דעם נומער. שיק! און געריס פון מיינט וועגען אַלעמען. וואס מאַכט עפעס אונזער ראָזאַ? ווערט זי שענער אדער מיאוס’ר דורך דעם פריהלינג און זומער? אַ גערוס אייך, ציפעניו!

י. ח. ברענער.

תרגום:

בחור צעיר! ¹⁴³⁵ ה“רביבים” אינם יוצאים מחסרון-כסף – אלא מה? “ישנן שלוש מאות רובלים”. מי? מה? היכן? אם יש ממש בדבר, כתוב! ואשר לבואך לכאן – אַל-נא באיומים! אנו, הזקנים,¹⁴³⁶ לא פחדנים אנו. ואשר ל“פירורים” – מי ביקש זאת מידם? ידעתי מלכתחילה, כי אין זה אלא איבוד זמן ופרוטות לבטלה, ואולם מאחר שאתה כותב “הוצאת מאסף בז’ארגון או בעברית”, שואל אני: מה ראו, ואת פי לא שאלו? – ועתה, שלח איזה דבר הגון בשביל קובץ ספרותי, שהוֹצא אוציא כאן בכל אופן בעוד חודש ימים. מבין אתה, ירחון – לא, כי אין כסף; אבל קובץ קטן – כן, לזה יש. שלח איזה דבר, ולא גרוע מן “הלילה הראשון”. שכר-סופרים תקבל כבר כאן. ואת מכנסיו של יענקעלי הבוּ הנה – הוי-הוי, את מכנסיו של יענקעלי! ועוד דבר קטן אחד: ב“דז’ואיש ווֹרלד”¹⁴³⁷ נדפס דבר קטן שלי “אַ טרייסט”¹⁴³⁸ (“קליינע סקיצען"¹⁴³⁹ – הגליון נחוץ לי מאוד. כבר כתבתי להדס¹⁴⁴⁰ פעמים אחדות, ואינו עונה. שלח לי, ביילין, את הגליון הזה. שלח! אני אומר שלום לכל. מה שלומר של רוֹזה שלנו? האם האביב והקיץ מוסיפים לה יופי או מכערים אותה? שלום לך, ציפּה’ניו!

י. ח. ברנר.

369. למ. י. ברדיצ’בסקי

08 27/5, ז’ולקוב

לברדיצ’בסקי.

מכל ענין ה“רביבים” יָצא זה: יש ביד משתי עד שלוש מאות זהובים,¹⁴⁴¹ וזה יספיק להוצאת קובץ¹⁴⁴² ספרותי בן מאה עמודים, מוקדש לספרות ולשאלות התרבות. להתחיל בירחון אין כוח, אבל המאסף יצא בוודאי, וכבר ניגשתי לסידורו. שלח איפוא, מה שאתה רוצה לשלוח בשבילו. שלח את “הזר”, שלח את המאמר ע"ד ברנפלד. הסכום המיצער (שתי קרונות בעד עמוד לא-גדול) שיש בידנו לשלם, אשלח מיד, כמובן. ענה ושלח.

המסור לך

י. ח. ברֶנר

יכול אתה לכתוב ולשלוח עפ"י האדריסה הזאת:

H. Meller, für Brenner, Zolkiew, Galiezien.

370. לצ. ז. וינברג

08 27/5, ז’ולקוב

ויינברג יקירי,

מיד לצאת “ספרות” לאור שלחתי פיליטון ל“הזמן” עליו והזכרתי שם, כמובן, גם אותך בפרטיות. עתה קיבלתי ממערכת “הזמן” ידיעה, כי כת“י ¹⁴⁴³ לא נתקבל (כך הם אומרים!) ושלחתי את הכ”י שנית ובאחריות. –

עתה בקשה לי אליך: שלח לי איזה דבר יפה בשביל קובץ ספרותי, שאני מוציא פה לאור. הקובץ יופיע בעוד זמן קצר ובוודאי. השכר מיצער, אבל בטוח ומידי.

לתשובתך, בכל אופן, אחכה.

שלך

י. ח. ברֶנר

כתובתי לפי שעה: – – –

371. לפ. לחובר

[ז’ולקוב, 30.5.08].

יקירי!

החזר לי במטותא את השירים ששלחתי לך, כי יש לי בהם צורך.

מ“הזמן” קיבלתי מכתב-התנצלות, כי פיליטוני ע"ד “ספרות” לא נתקבל. ביום השבת העבר שלחתיו שנית. נשארה אצלי העתקה ושלחתיה. במכתבי אליהם כתבתי יותר מזה, שלא אוסיף לעבוד אצלם, אם לא ידפיסו את רצנזייתי.

כתובתו של ברש:

A. Barasch, Heb. Schule, Boryslaw Galizien.

של שופמן מעל"ד.¹⁴⁴⁴

.ajgasse, 2/III Lemberg.

בדבר הסוכנות בגאליציה להוצאתך – אוכל ליעצך רק לפנות אל משה קליינמאן:

M. Kleinmann, Zamarstynowska 12a, Lemberg.

שלום לפרישמאן. אבטח, כי בי לא ינהג מנהג עורכינו לפנים, ולא ימצא לנכון ל“תקן” ולשנות בדברי אפילו כמלוא נימא.¹⁴⁴⁵

את הפרוטות תשלח לי עפ“י אדריסתי לז’ולקוב כרשום מעל”ד.¹⁴⁴⁶

372. למ. י. ברדיצ’בסקי

[תחילת יוני 1908].

לברדיצ’בסקי

“הזר” הוא כפי אשר פיללתי. בשביל מסדר האותיות, שלא ימצא בכת“י ¹⁴⁴⁷ את ידיו, צריך יהיה להעתיק. את עלי ההגהה אשלח בעוד שבועות אחדים, לערך. ל”נשכחות"¹⁴⁴⁸ צריך היה להוסיף מעין זה. “לשאלות התרבות” לא יהיה רשום על גבי הספר, וכוונתי בזה במכתבי אליך: לא “לשאלת היהדות”, שאינה בנמצא, שהרי אין שואלין על המתים, אלא לשאלת תרבותנו, לאן אנו הולכים, אם אנו הולכים ואם אנו יכולים להלוך. –

בדבר גאולה לדברי שירתך – מה כוחי?¹⁴⁴⁹

המברכך בבריות גופא¹⁴⁵⁰

י. ח. ברֶנר

רצוּף בזה שמונה רובלים בכסף רוסיה (עד ל“חשבון”).

373. לצ. ז. וינברג

[חותמת-הדואר: ז’ולקוב, 10.6.08].

יקירי,

ע“ד בקשת משרה בשבילך אכתוב לאגודת המורים ברוהאטין, אבל איני יודע, אם יֵצא איזה דבר מזה: כתוב בסוף-הזמן ולא באמצע. אתה מדבר ע”ד “השפעתי” – ואינך צוחק?

שלח דברים מתוקנים. יעבור עוד שבוע – אין סכנה! אני אחכה.

במכתבך אתה חושד בי, שטינא פרטית בלבי לחרמוני וחבריא.¹⁴⁵¹ הס מלהזכיר! הם התיחסו אלי תמיד – אדרבה ואדרבה. כל מה שאני כותב איני כותב בשביל איזו חשבונות! בדברַי ע“ד “העתיד”, שהרבה מהם נתקלקלו ע”י המערכת,¹⁴⁵² דיברתו קשות בהורוויץ,¹⁴⁵³ בעוד שזה מתייחס אלי באופן מיוחד בכל אשר פּגשני. כמדומני, שאני כבר למעלה מחשדים כאלה.

והנני מברכך בקצת מנוחת-הרוח, מה שאיני מוצא במכתביך.

שלך

י. ח. ברֶנר

למד, בעיקר, לבלי להיות מאריך!

374. ליצחק ולמאיר וילקנסקי

[חותמת-הדואר: ז’ולקוב, 15.6.08].

לוילקנסקים.

קיבלתי זה עתה גלויה מר' בנימין, שבה הוא מודיעני, כי א. ציוני כבר בא אל המקום¹⁴⁵⁴ וכי הוא רוצה לשלוח לי את דראמתו בשביל הקובץ, אם אינו “לבני הנעורים”. לא, הקובץ אינו לבני הנעורים, אבל הוא יהיה לכל היותר בן מאה עמודים בתבנית “המעורר”. והדראמה בעצמה הלא תחזיק כארבעים – ואין לי מקום! צר, צר! דבר קטן מאת אחד מן האחים אקבל עוד. מה אתה אומר, וילקנסקי הגדול,¹⁴⁵⁵ על חֶלמר? בהיותו פה הבטיח הרים וגבעות, ועתה אינו משיב על כל מכתבי! הקובץ יוצא ע“י צעירי גאליציה אחדים, שאספו ביניהם סכום קטן לתוצאת ירחון בשם “רביבים”, אך הלוואי שיספיק הסכום של 200 זהובים¹⁴⁵⁶ להוצאת הקובץ הנ”ל. מזה מוּכח, שדברינו בברלין ע“ד התבנית של ה”רוּנדשוֹי“¹⁴⁵⁷ היו דברים בטלים. – סיפורי הארוך “שנה אחת” נגמר, ומתיירא אני שאהיה מוכרח להדפיסו ב”השלוח". – ענו לי על גלויתי זו וגם כתבו-נא עליה לפלדמן.¹⁴⁵⁸ לוֹ כתבתי שלשום גלויה לטבריה, בטרם קיבלתי את גלויתו האחרונה.

שלום שלום! אדריסתי לפי שעה מעל"ד.¹⁴⁵⁹

י. ח. בּרֶנר.

375. למ. י. ברדיצ’בסקי

[חותמת-הדואר: ז’ולקוב, 15.6.08].

ברדיצ’בסקי.

מה שאלה היא, אם תשלח: שלח את כל מה שאתה מוצא לנכון. תכתוב ותשלח נא לז’ולקוב.

בשלום מעומק הלב לך ולביתך

י. ח. ברֶנר

376. ליצחק קצנלסון

[חותמת-הדואר: ז’ולקוב, 22.6.08].

יצחק’ל,

קיבלתי את השירים. “תודה”. להדפיסם מפוזרים לא יפה; אדפיסם ביחד: “הזיה”, “בדיקה”, “חולשה”,¹⁴⁶⁰ “אביבית”, עמוד עמוד לכל שיר, ותחת כל שיר – חתום יצחק קצנלסון, בכדי להביע בזה, שכל שיר ושיר קובע ברכה לעצמו.

שלח גם את ה“דיקדנט”. אחכה לו שני שבועות. הקובץ יֵצא בעוד שלושה שבועות.

בהמתנה י. ח. ברנר.

אתה מקנא בי ששופמן אצלי, בעוד שאני הוא אצל שופמן. “זה האחרון” הוא בגאליציה זה כחמש שנים. ע' מעל"ד.¹⁴⁶¹

377. למ. י. ברדיצ’בסקי

[חותמת-הדואר: ז’ולקוב, 23.6.08].

לברדיצ’בסקי

מסרתי לדפוס את מאמרך “בדבר הלשון” וסיפורך ובעוד ימים אחדים תקבל את עלי ההגהה.

בדבר “המגע האישי”, אשר תאמר שיש לי בנוגע ל“העולם” – לא אבין דבר. איזה מגע אישי? כלום פגע אותו חרמוני בכבודי הפרטי? אדרבה ואדרבה. אני כתבתי רק מה שמצאתי לנכון ולא משום איזה מגע אישי.¹⁴⁶² ׂׂ) אגב, דברי ב“הזמן” מתקלקלים תמיד ולא אוסיף לכתוב שם.

בסוף הקיץ הנני עוזב את גאליציה ויוצא לעבוד במושבה.¹⁴⁶³ סוף-סוף, עולם-הספרות – מה לי פה ומי לי פה!

ושלום לך

י. ח. ברֶנר

בנוגע ל“בן היחיד” נסתרה עצה ממני. אולי להוצאת “ספרות” שבוארשה?¹⁴⁶⁴

378. לצ. ז. וינברג

[ז’ולקוב, 23.6.08].

יקירי ויינברג,

הדברים נתקבלו. מהם אדפיס רק את “הביעו” (בתיקונים קלים), את השאר צריך להדפיס בעתון יומי. כך היא גם דעת שופמן.

ע“ד משרה כתבתי ג”כ¹⁴⁶⁵ לאגודת-המורים, אבל עדיין אין תשובה.

“לימים הבאים” – אני נוסע בקרוב מגאליציה.

ושלום לך מעומק הלב, חבר,

י. ח. ברֶנר.

הפרטנזיוּת מקלקלת הרבה מדבריך. השתדל להיות פשוט, פשוט עד כדי המדרגה היותר קיצונית. “לכל אלה שאני אוהב" – מחקתי. איך אינך מרגיש, איזה רושם הקדשה כזו עושה על הנפש הדקה?

379. ליעקב פיכמן

[חותמת-הדואר: ז’ולקוב, 29.6.08].

פיכמאן,

“מאספי יקר עליך יותר מדי”, ולפיכך אתה רוצה שלא יהא מאסף כלל!… אם לא תשלח דבר – לא יהא מאסף, לאחר שפופס¹⁴⁶⁶ לא שלח, צייטלין לא ענה, פלוני מתעצל, פלוני לא קיבל הזמנתי, פלוני שלח ואי-אפשר להדפיס וכיוצא בזה וכיוצא בזה.

שלח איזה דבר! אם המאמר ע“ד ביאליק – בוודאי טוב. אם לא – איזו השקפה ספרותית; אם לא – מאמרך ע”ד שטיינברג בקיצור ובהוספות.¹⁴⁶⁷ שלח גם את השיר! יש לך עוד שהות של שבוע שלם. אני אחכה, אני אצפה, אני אמתין!

אתה עיף – ואני? למד אל דרכי! שלח וכתוב.

י. ח. ברֶנר.

אדריסתי: – – –

גם אני ביקשתי מביאליק קובץ-שיריו בכדי לכתוב איזה דבר עליו, אך הוא לא ענה.¹⁴⁶⁸

380. לא. בילין

[חותמת-הדואר: לבוב, 7.7.08].

בּיילין!

אדריסתנו¹⁴⁶⁹ היא כמבואר מעל"ד,¹⁴⁷⁰ ומפני מה אתה מוסיף לכתוב על [פי] האדריסה של רחוב-השמש,¹⁴⁷¹ שאינו כבר בנמצא?

ובנוגע לגלויתך המלאה אָטצ’אַיאַניע¹⁴⁷² – מפני מה איננו כותבים? מילא אתה הנך מה שהנך, אבל אנו? – שתי תשובות בדבר. ראשית, מהיכן אתה יודע, שאנו איננו “דערהרגעט”?¹⁴⁷³ אם מפני שאתה נושא בעול משפחה ואנו לא – זה אמת; אבל בכלל… כולנו “דערהרגעט” ולא זה מקרוב, כי אם זה רבות בשנים. והשנית, אם תמצא לומר, שאנו באמת איננו “דערהרגעט”, גם אז אין הקושיא מפני מה איננו כותבים, קושיא כלל, מפני שעל צד האמת כתבנו וכתבנו וביקשנו ממך איזה דבר בשביל הקובץ “רביבים” הקטן, שניטל עלינו להוציאו, אף על-פי שהצער הוא מרובה מן הנחת, ולתשובה על אותו מכתב חכינו וחכינו. ופתאום – “דערהרגעט”! אי, ביילין, ביילין!

ממני אני יכול להודיעך, שגמרתי את סיפורי מחיי אנשי הצבא ובוודאי אשלחו ל“השלוח” ואקבל קצת כסף ואסע לארץ-ישראל בעוד ששה שבועות בערך.

ושלום-אחים לך י. ח. ברנר.

שלום לנארודיצקי. את הספר קיבלתי וגם את דבריו המעטים. בבקשה, נארודיצקי, למסור את הגלויה לביילין.

381. לצ. ז. וינברג

[לבוב, יולי 1908].

רצוף בזה גם “בלילה”.¹⁴⁷⁴ אמרתי “פרטנציוֹזיות” וכוונתי בזה לא למכתביך גרידא, אלא גם, ובעיקר, לסיפורך. פרטנציוֹזיוּת, כלומר, אי-פשטות, אי-קיצור, תמיד בקול למעלה מן הכוחות.

החסרונות של הסיפורים המוּשבים: דברים יתר על המידה, משעממים מאוד, שורות קצרות, פסוקים מקוטעים, רושם קלוש. “כשבאה אל בנה” – הטכניקה לא רעה כל-כך, אבל התוכן ישן ובנאלי.

“הביעו” נמצא בדפוס. כשיסודר אשלח לך את השקלים האחדים המגיעים לך בעדו. שני כתרים לעמוד. הכתר הוא בערך 40 ק"פ.¹⁴⁷⁵

הקובץ “רביבים” קטן ומקרי, דבר שבדיעבד. לבמה ספרותית אין מקום פה. מה כתבו לך מאגודת המורים שברוֹהאטין?¹⁴⁷⁶

382. למ. י. ברדיצ’בסקי

[חותמת-הדואר: לבוב, 8.7.08].

לברדיצ’בסקי

העתקתי מושבי ללבוב,¹⁴⁷⁷ ואדריסתי כמעל"ד.¹⁴⁷⁸

עלי ההגהה מ“הזר” ומ“בדבר הלשון” יישלחו לך היום מבית-הדפוס. אבקש להחזיר במוקדם על-פי אדריסתי.

כתביך נדפסים בהוצאת “צעירים” – הכן הוא הדבר? מגלוּיתך לא למדתי דבר ברור.

שלום לבני ביתך היקרים.

י. ח. ברנר.

383. לצ. ז. וינברג

[חותמת-הדואר: לבוב, 18.7.08].

יקירי.

גלויתך קיבלתי. ציורך עדיין לא נסדר בדפוס, אך, כמדומני, שיחזיק כתשעה עמודים ושלחתי לך היום ע"י הפוסטה תשעה רייניש.¹⁴⁷⁹ יותר אין לי.

ובדבר משרה – מה יכול אני לעשות לך, אחי? אגודת המורים כתבה לי שכתבה לך. אך מי היא אגודת המורים – כלום אינך יודע?

בכלל, אל תפלל אל גאליציה. אחינו הרוסים פה רייסען זיך אַ היים¹⁴⁸⁰ – כוּלם כאיש אחד.

בנוגע לציוריך שהחזרתי לך – יהיו מונחים בידיך, תקצרם ותשתמש בהם. אולי יתחיל לצאת לאור השבועון הציוני מראשית השנה ותשלח להם. אפשר שהעורך יהיה אדם, שיש לי השפעה עליו. בנוגע למורה הנצרך אצל “המזרחי”, – לצערי, איני יכול להיות לך לעזר בזה ברב או במעט.

ושלום לך

י. ח. ברנר.

384. לפ. לחובר

[חותמת-הדואר: לבוב, 19.7.08].

ידידי,

מרוב טירדה אל-נא תשכח לשלוח לי את קובצך השני של “ספרות”.

ועוד בקשה לי אליך: התרָאֵה את הלל צייטלין ושאל את פיו, אם קיבל את גלויתי אשר שלחתי לו לפני יותר מחודש ימים על פי האדריסה כלוֹדנה, 8 (אדריסה אחרת איני יודע), ואשר בה הזמנתיו לשלוח לי דבר-מה בשביל הקובץ הקטן “רביבים”, אשר אני עסוק בהדפסתו. על תוצאת השׂיחה הודיעני, ואסיר תודה אהיה לך בעד זה.

שלך

י. ח. ברֶנר

שלום ליקיר וארשאבסקי ולכל חברינו.

אדריסתי מעבר לדף.

385. לג. שופמן

[לבוב, 19.7.08].

שופמן,

הספרים קיבלתי.¹⁴⁸¹

ע“י איצקוביץ¹⁴⁸² שלחתי לך את ה”נייע צייט" השלישי.¹⁴⁸³ כתוב, אפוא, הערה על החוברות שיש בידך, אם רוצה אתה.

משמעונוביץ קיבלתי תשובה, הוא דורש בשלומך.

היום בבוקר קיבלתי מכתב מטארנופול לבוא; בצהריים קיבלתי מכתב לחכות. מילא.¹⁴⁸⁴

געריס אלע אונזערע גוטע פריינד.¹⁴⁸⁵

י. ח. ברענער.

אם יתקבלו איזו כת"י¹⁴⁸⁶ בשבילי אל תאחר מהריצם.

ב“הזמן” יש כבר התוכן של “ספרות”¹⁴⁸⁷: שירים מאת קצנלסון, ספורי,¹⁴⁸⁸ מאמר מאת צייטלין, פואימה של שניאור, ציורו של ביילין, מאמרך על ה“תולעים”, “חולחליות” של ברש, דברים מאת פרישמן, מאמר מבעל-מחשבות על אודותיך. – זה הכל.

386. לג. שופמן

[לבוב, 28.7.1908—25]

שופמן, איצקוביץ לא נסע לז’ולקוב, ולפיכך שלח ע“י הפוסטה את אשר בידך לשלוח: ה”שלולית" (“צפרדעים” לא צריך. כמדומני: “תולעים, צפרדעים”…) ואת הביבליוגרפיה.¹⁴⁸⁹ בינתיים, קיבלתי “קונסט און לעבען”, א',¹⁴⁹⁰ וכתבתי גם כן רשימה ביבליוגרפית. מלחובר קיבלתי מכתב. מחכים לאיזה דבר ממך בשביל המאסף השלישי.¹⁴⁹¹

מיט א הערצליכען גרוס מיינע טייערע זשאלקעווער פריינד¹⁴⁹² –

י. ח. ברענער.

זה עתה קיבלתי סוף מאמרו של שילר. אבל הסוף אינו סוף.¹⁴⁹³

387. לג. שופמן

[חותמת-הדואר: טארנופּול 31.7.08]

שופמן,

קיבלתי את כתה"י¹⁴⁹⁴ בטארנופול. טאקי קוּנציג.¹⁴⁹⁵ בשביל מאמרו של ראדלאֶר אין מקום. צר מאוד.

מתי ייגמר ה“רביבים” – השדים יודעים.

אשהה בטארנוֹפּוֹל שבועות אחדים, לכל הפחות. שכרתי דירה. ואתה? על-דבר שילום ל – צריך יהיה לפנות לאיצקוביץ. גם אני לוויתי קצת ממנו. בקרוב יתקבלו פרוטות ממקומות שונים ונשלם.

אם תחזור לבוֹבה בקרוב, אסמוך עליך בסיום הדפסת הספר ואקצץ בנסיעה אחת ללמברג. אם לא כך – צריך יהיה לנסוע לימים אחדים בחזרה, ואני חס על ההוצאות.

בדרישת שלום ידידינו. ברנר.

388. לג. שופמן

[חותמת-הדואר: טארנופול, 3.8.08]

שופמן,

גלויתו של ביחובסקי קיבלתי. “החברותא הטארנופולית” – האשה פּוֹליה נוסעת כבר מזה לוארשה; נשארו: היילפרין, חארטינר ושני העלמים.¹⁴⁹⁶

הנך בלבוב, ושים, אפוא, לבך להדפסת ה“רביבים”.¹⁴⁹⁷ מ“מעולם ספרותנו” צריך יהיה להחסיר כל מה שכתבתי על ההופעות הגאליציות. לא כדאי. והעיקר, שאין מקום. איני יודע גם, היכן נדפיס את “געגועים ו”נשמה".¹⁴⁹⁸

מביילין קיבלתי מכתב. הוא נוסע לא"י, אחר הסוכות.

משניאור קיבלתי מכתב. עודנו בפאריז. סיפורי “שלושה פרקים” מצא חן בעיניו.

ועוד זאת: אם אינך מתעצל תשנה בכל יום ויום את האדריסה שעל מעטפת ה“פריינד”¹⁴⁹⁹ ותשימו בארגז. יתקבל כאן ויקראוהו. וכתוב מה אתך.

י. ח. ברנר.

האדריסה מעל"ד.

389. למ. י. ברדיצ’בסקי

[חותמת-הדואר: לבוב, 12.8.08]

לברדיצ’בסקי,

חייתי קשה וגם לא הייתי בלבוב, ולפיכך לא באה תשובתי. המודעה תבוא, כמובן – מה יש לשאול על זה. הקובץ אולי יֵצא בעוד ימים אחדים.

ושלום לך ממעמקים, י. ח. ברֶנר

390. לפ. לחובר

08 13/8, לבוב.

יקירי לחובר, לא עניתי עד היום, בעיקר, מפני ששלחתי את ה“שנה אחת” לביאליק זה כחודש ימים והמתנתי לתשובה, אולי לא יאבה להדפיס, ושלחתיו אליך, אבל ביאליק אינו זהיר להיענות לסופריו ועד היום אין מענה.¹⁵⁰⁰ בינתים שבתי ללבוב¹⁵⁰¹ וקיבלתי את איגרתך ושלחתי לך את סיפורי שהיה מיועד בשביל ה“רביבים”, “אל המטרה“, (הוא כתוב באותו הרוח של “שלושה פרקים”)¹⁵⁰² ועוד רשימה ביבליוגרפית.¹⁵⁰³ אבקשך לשלוח לי כעשרים רובלים עד לחשבון, מיד כשתקבל את הכת”י, כי זה הרבה ימים שאיני רואה צורת פרוטה בעיני והנני סובל דחקות רבה. ב“הזמן” איני כותב כבר, אבל ב“רביבים” שיֵצאו בעוד שבוע ימים ידוּבּר ע“ד ה”ספרות" קובץ שני.¹⁵⁰⁴ – בדבר ה“רביבים” הוא כך: ראיתי, שאם לא אקח את הדבר בידי לא יֵצא הקובץ לעולם, והוכרחתי ליטול הכל על עצמי. הקובץ, בן ששה גליונות בתבנית שמינית, יצא בעוד שבוע ומחירו ברוסיה 40 ק“פ¹⁵⁰⁵ עם המשלוח, למו”ס 30 ק“פ. בעתונים אודיע שהמכירה הראשית אצלך היא, ואתה כתוב לי תיכף, כמה עלי לשלוח לך בקירוב. להפיץ את ה”רביבים" ו“ספרות” יעזרו לך ביחובסקי ועוד אדם אחד, שפנה אלי זה כבר במכתב, שנכון הוא לעזור בכל מה דאפשר, ואני לא השיבותיו עד הנה מפני שחשבתי את כל הענין ל“יריד על השמים”. אדריסתו: Аарону Менделеву Локшину, Вербовая ул. Г. г. Могилев н/д.¹⁵⁰⁶ כתוב אליו, כי ממכתבו ניכר, שהספרות העברית צורך היא לו והוא אחד מ“השרידים היחידים”. – ע“ד נומברג – אין לי ספריו.¹⁵⁰⁷ את שופמן לא ראיתי זה כבר, אבל כפי שידוע לי הוא כותב איזה דבר בשביל “ספרות” ב'.¹⁵⁰⁸ בנוגע אלי אל תתמה ששלחתי אליך את ה”אל המטרה“,¹⁵⁰⁹ החשוב מאוד בעיני, ולא חשׂכתיו בשביל “רביבים”. זהו מפני ש”ספרות" הוא כבר מיוסד ו“רביבים” – מי יודע. ולי הלא הכל אחת, ובלבד שיודפסו דברי ספרות טובים. על “רביבים” יהיה כתוב בכל אופן “א’”. ואמור ליקיר וארשאבסקי, שיכין איזה דבר הגון בשביל הקובץ השני. אמור לו עוד, כי ענין ה”פירורים“¹⁵¹⁰ נעשה שלא בידיעתי לגמרי ונודע לי על זה רק מעתונים. לצייטלין אכתוב מחר, כי דבר קטן לי אליו (לא בנוגע אלי). – בקרוב אקבל כתבי וַייסנברג, ואפשר שאכתוב עליו איזה דבר בשביל ה”ספרות“. אני, על פי המעט שקראתי ממנו, איני מכבדו כלל, אבל “מבין” אחד מידידי אמר לי, שאסור לי לשפוט עליו עד שאקרא את ה”שטֶטיל" שלו. – הנני משביעך, לחובר, לענות לי בפוסטה החוזרת.

י. ח. ברֶנר.

כפי שאתה רואה לא יהיה לך לבוא בענין ה“רביבים” אלא עמי. אני אשלח לך את האכסמפלארים הדרושים ואתה תשלח לי כסף.

391. לדניאל פרסקי

13/8 08, למברג.

ידידי ד. פֶרסקי.

בטח עוד לא שכחתני, והנני כותב אליך בזה:¹⁵¹¹ הנני בגאליציה ומתחיל להוציא לאור קובצים ספרותיים בשם “רביבים”. הקובץ הראשון בן מאה עמודים במחיר 40 ק“פ (זה, כמדומני, 20 סנט?) יָצא כבר לאור (בעתונים, וגם ב“יודישע צוקונפט”¹⁵¹² תמצא מודעה על אודותיו). אחד מידידי, בן-דוד,¹⁵¹³, כתב כבר למר דרוקרמן¹⁵¹⁴ על אודות זה. אולם עתה, כפי שאני רואה, עלי לקחת שוב את כל העבודה עלי. דבר, אפוא, אתה עם מר דרוקרמר על זה והתייעץ אתו, כמה אכסמפּ. עליו להזמין אצלי מ”רביבים". הראבאט הוא 25% והמשלוח עלי. – אבקשך לענות לי תיכף על גלויתי זו וגם תכתוב לי מה שלומך ומצבך במקום מושבך.

שלך

י. ח. ברֶנר

אדריסתי הפרטית מעל"ד.

392. לג. שופמן

דינסאָג¹⁵¹⁵ [חותמת-הדואר: 18.8.08, לבוב]

שופמן,

אם אינך משטה בי וכתבת דבר בשם “מבקרים” – שלח אלי תומ"י¹⁵¹⁶ ואֶתנו ב“רביבים”: יש מקום של 7 עמודים.¹⁵¹⁷

להערתך בדבר ו“רעוֹ” שמתי לב. “ההנאה החריפה” – מה אתה שח? כלום אפשר עוד לשנות?¹⁵¹⁸

טהייערע רוזשא מעללער!

איך בעך זעהר, איבערגעבען דיעזע קארטעל שאפמאנ’ן וואס פריהער.

איך געריס אלעמען און בעזאנדערס נעחען גער הארצליך.

ברענער.¹⁵¹⁹

393. לא. בילין

21/8 08, לבוב

ביילין!

היום שלחתי לך, לאחרונה, קובץ “רביבים”. אפשר שאוציא פה עוד קובץ ב'. הכן איזה דבר. לא“י לא אסע בוודאי עד אחר חג הסוכות. ראה את האַרט¹⁵²⁰ ואמור לו, כי שלחתי אליו 50 אכסמפלארים מ”רביבים" כהזמנתו בגלויתו לבן-דוד, ואבקשו לבלי לאחר במשלוח לי כסף-הפדיון. המשלוח עולה בדמים מרובים, ויותר מנכיון של 20 פרוצנט איני יכול לתת. כל הענין הוא בהכרח שוב בידי. כמו כן ישלח-נא לי אכסמפלאר אחד מ“פירורים”. ממקומות שונים מדברים בי משפטים על הצ’וּצ’לוֹ¹⁵²¹ הזאת שהוצאתי, וחפץ הייתי לראות עגל זה כיצד יצא באמת.¹⁵²² ושלום לנארודיצקי, ושלום לכל הנלווים אליך. שופמן עודנו בנאות-קיץ. מה יענקעלי?

שלך

ברנר.

שלום למקסימובסקי. אולי תוכל להודיעני את אדריסתו?

394. למ. י. ברדיצ’בסקי

[חותמת-הדואר: לבוב, 23.8.08]

ברדיצ’בסקי,

לצערי הרב הנני נזכר פתאום אתמול בחצות הלילה, כי מודעתך לא ניתנה ב“רביבים”! תולכ לשער את צערי! תוכל לשער גם את הטירדה הרבה והחפזון שבהם נדפס הספר, עד כי דבר כזה נשכח באיזה אופן פאטאלי מזכרוני! אבל נחמתי האחת, כי המעטפה לא נדפסה עד עתה אלא במאה אכסמפלארים ועוד צריכים להידפס 1400 ועל כולן עוד תבוא המודעה שלך, כמו שתיווכח מן האכסמפלאר שאשלח לך. רק צר לי, כי על כל אלה ששלחתי לסופרים ולמערכות, היינו המאה הראשונה, לא באה המודעה שלך. עוד חייב אני לך כתרים אחדים ונבוא על החשבון בקובץ ב', שאוציא אי“ה.¹⁵²³ הכן למעני את ה”בן-יחיד" שלך.

ושלום לך ולביתך מעמקא דלבא.

י. ח. ברֶנר.

395. לפ. לחובר

26/8 08, לבוב.

לחובר,

סכסוכים עם המדפיס, עם הכורך – ולכן לא באה תשובתי. מילא, היום בערב יהיו כל האכסמפלארים ואשלחם לך ע“י מסילת-הברזל, כי ע”י הפוסטה עולה המשלוח ביוקר נורא. עוד אכתוב לך. התנאים בנוגע למוס“ים¹⁵²⁴ הוא כך. לסוכנות הראשית, כלומר לך, איני יכול לתת יותר מ-25%, ואתה תתן הנחה למו”ס כפי ראות עיניך. אשלח לך 500.

אמרו לי, כי ע“י הפוסטה עוד יארך זמן המשלוח, ואולם אני אשלח לך לא ע”י באגאז', אלא ע"י פאַסאַז’יר ודרך ראדזיוויל. לשלם תוכרח אתה שם. כך נוהגין.

היה אצלי אותו א. ברש והתאונן שלא שילמו לו בעד ה“חולחליות”. – הקיבלת דברי שופמן? כתוב.

י. ח. ברֶנר

למה חדלת לכתוב דברי-ביקורת, שכוחך בהם? מתי יֵצא ספר ג'?

יש פה בגאליציה מו"ס אחד ממכרי. אדם ישר עד מאוד. אדריסתו: Uscher Buchbinder in Gliniany. Oester, Galizien¹⁵²⁵ )

ודיברתי עמו ע"ד מכירה ראשית של “ספרות”. כתוב אליו את תנאיך.

396. לפ. לחובר

מוצאי שבת [29.8.08, לבוב]

לחובר,

500 אכסמפלארים מ“רביבים” נשלחו לך אתמול. תשלם הוצאת המשלוח ותגש אל המלאכה. כתבתי לביחובסקי שיהיה לך לעזר, והוא יהיה לך לעזר רב, כמובן שלעמלק"פ.¹⁵²⁶

בנוגע למו“ס, הוא כך: אני קצבתי 40 ק”פ עם המשלוח ברוסיה בטעות, מבלי חשבון, כי באופן הזה לא ארוויח כלום, אפילו אם אמכור את כל האכסמפלארים. אולם העשוי עשוי. בכל אופן יותר מ-25 פרוצנט איני יכול לנכות. באופן הזה צריך אני לקבל ממך 27 ק“פ בעד כל אכסמפלאר, היינו ניכוי של משלוח 4 ק”פ פוֹרטוֹ ועוד 9 ק“פ פרוצנט. ואתה לא תתן למו”ס אלא 15–10 פרוצנט. ואם קשה יהיה להפיץ באופן הזה – מה לעשות. אם אדפיס קובץ ב', אדפיס ביתר אכסמפלארים ואפשר יהיה לתת פרוצנט יותר גדול. –

לשניאור שלחתי אכסמפלאר על-פי אדריסתו בפאריז עוד ביום השבת העבר, וייפלא בעיני שלא קיבל. כתוב לו, במטותא, שאדריסתי היא כמקודם. אמנם, את השיר שלו, לפני שבועות אחדים, שלחתי לו מעיר אחרת, מטארנופול, אבל כבר שבתי משם. – חפצתי לשמוע ממך יותר פרטים בנוגע לקובץ שלישי של “ספרות”. – הקיבלת כתבי שופמן? השלחת לו מעט פשיטי דספרא?¹⁵²⁷ ובאיזו ספרים אחדים אתה עסוק?

לתשובתך אחכה.

י. ח. ברנר.

הבאת בדברים עם בוכבינדר? בכלל, מי יודע, אפשר שאתה מעבר מזה ואני מעבר מזה נכניס איזה דבר לספרותנו…

397. לפ. לחובר

[08] 12/9, שבת.

לחובר,

ביום ג' העבר כתבתי לך גלויה, ומפני מה לא קיבלתה לא אבין. לאחרונה נמצא הקביטאנציה.¹⁵²⁸ הרי שלך לפניך. דרוש אחרי הספרים, קבלם וענה תיכף.

באמריקה יש לי איזה משא-ומתן עם דרוקרמן. שלחתי לו מאה אכסמפלארים. אם רזניק את קפלן דורש ממך 50 אכסמפלארים ויש איזה חשבון לשלוח לו (חשוב: שתי פעמים משלוח!) מוארשה – שלח. אלי לא פנו.

בוכבינדר, כפי הידוע לי, הוא אדם ישר, ואם הוא קונה אצלך¹⁵²⁹ ולא לוקח בקומיסיון, אז יכול אני לקבל על עצמי מהסכום שתהיה חייב לי בעד ה“רביבים” (עד 50 רובל בערך); אולם אם אתה שולח לו בקומיסיון, איני רוצה, משום שאם לא ימכור, אישאר אני קרח מכאן ומכאן.

בצפיה לתשובה ולעסקים טובים

י. ח. ברנר.

398. לא. בילין

[לבוב, 18.9.08]

לאחי לביילין.¹⁵³⁰

בנוגע לערך האמנותי שב“רביבים” ודאי שצדקת, אלא שבכל זאת אנסה להוציא עוד קובץ אחד, אם רק יעלה בידי לצבוֹר כסף-הפדיון של הראשון, ואקווה כי בשבילו, בשביל השני, תתן אותו הדבר היפה שיש בדעתך לכתוב זה כמה.

השתדל נא לראות את – – – והזכירוֹ – – – כי הנוגשים, בעלי חובותי, אצים.

אתה נוסע לפלשתינה. אבל מה תעשה שמה? במה תתעסק? אני הייתי נוסע לניו-יורק, אלמלי הייתי יודע שאמצא שם עבודה ספרותית, לשון-קודש וז’ארגון, ואהיה מרוויח כסף.

ושלום ליענקעלי שלנו. עד מתי יהיה זה “בן יחיד”?

ושופמן כבר בא מן הדאטשע.¹⁵³¹ הנני נפגש אתו לא לעתים תכופות. לחכות במכתבי זה עד שיבוא איני רוצה.

מה מקסימובסקי? ההחכים קצת? מדוע לא הודעתני את אדריסתו, כמו שביקשתיך.

קו הבריאה שלי לא עצהיו"ט.¹⁵³² והייתי אפילו אצל רופא בשבוע זה. בחור שכמותי צריך לישא אשה.

וכתוב, ביילין, אל תחמיץ בגלויה.

י. ח. ברנר.

כ’געריס ציפען און אַלעמען.¹⁵³³ הרואה אתה את נארודיצקי? מהו?

399. למערכת “לעמבערגער טאגבלאט”.

[20.9.08, לבוב]

געעהרטע רעדאַקציע!

אין דעם נומער 36 פונ’ם “המצפה”, וואָס ערשיינט אין קראַקוֹי, געפין איך אַ נאָטיץ איבער’ן זאַמעל-ביכעל “רביבים”, וואס איך האָב נישט לאנג ארויסגעגעבען, אויף וועלכען כ’געפין פאר נויטיג צו רעאַגירען, נישט אַכט-געבענדיג אויף דער אנטיפאטיע, וואס עס דערוועקט אין מיר די פאָלעמיק מיט’ן “המצפה”. א ליגען טאָר יעדענפאַלס נישט פערשוויגען ווערען. דער האָכגעשעצטער ה' לאַזאַר, דער רעדאַקטאָר פונ’ם “המצפה”, האַלט זיך אַ פנים פאַר דעם צענטר פון דער וועלט און זעהט אומעדום זיינע פערזענליכע שונאים, וואס זענען אויסען איהם שלעכטס צו טהון – אומעדום: אפילו צווישען די, וועלכע ווילען קיינמאָל נישט א טראַכט טהון, אז עס איז עפיס דאָ אַ מענש מיט’ן נאָמען לאַזאַר אין קראַקוי. אַז איך גיב ארויס א זאמעל-ביכעל, וואס זיין צוועק איז ליטעראטור און נוּר ליטעראטור, קומט צוגעהן יענער בעריהמטער הער און שרייבט אזוי צוזאָגען: “דיעזער נייער בוך, די ‘רביבים’, איז בעשאַפען געוואָרען אַלס פראָטעסט געגען דעם ‘המצפה’ אין די טעג פון הוּרוויצעס געשיכטע. דיזער לעצטער האָט צוגעזאָגט מיטצוהעלפען מיט זיין גוּטס אוּם צו קאָנקוּרירען מיט’ן ‘המצפה’”. אַלץ די “המצפה”! די גאַנצע וועלט שטעהט אויפ’ן “המצפה”! דער גרויזאמער הוּרוויץ גיט געלד, אום צוּ ברעכען דעם “המצפה”; אַי, איז דאָך די קשיא: עס שטעהט דאָך בפירוש אויפ’ן שער-בלעטיל פון די “רביבים”, אז עס האָט בשום אופן נישט צו טוהן מיט הוּרוויצ’ס אונגליקליכע 100 קראָנען?! איז אבער אין מקשין על לאַזאַר! אויף הערן לאַזאַר איז נישטא קיין קשיות צו פרעגען. שטעכט איהם די אויגען – זאָגט ער, אז אַ רעגען געהט. אויפ’ן שטעל צעשרייט ער זיך: “סטייטש! אין די ‘רביבים’ איז נישטא אפילו איין זאך פון גאַליצישע שרייבער, אָבוואהל עס ווערט געשפייזט פון געליציש געלד”. זעהר שען! דער “המצפה”-רעדאקטאר האַלט אַ פנים, אַז אַ ליטערארישע זאַמלונג איז א מין עליות-פערטיילונג, און אַ פעטע בכבוד’ע עליה דאַרף מען געבען דעם, פון וועמען מ’ווערט “געשפייזט”… נוּר דאָס וואָלט איך שוין, זעלבסטפערשטענדליך, איהם מוחל געווען. מעגליך, אַז אַנדערש קען דער “המצפה” נישט אויפפאסען אַ זאַך. אַלעס איז די ביטערע פרנסה… איך וואָלט איהם מוחל געווען אויך דעם פאַקטישען שקר, אַז עס איז נישטא “קיין איין זאך אין די ‘רביבים’ פון געליצישע שרייבער”, וועהרענד דריי זאַכען זענען יאָ דאָ, נעמליך: א שיר פון דעם יונגען אימבער און צוויי ארטיקלען איבער מיסטעריום און קונסט פון שלמה שילער און ר' בנימין! איך וויל נאר בעמערקען איינמאל פאר אלע מאל, אז די עצם המעשה פון “געשפייזט מיט געליצישע געלד” איז נישט מעהר ווי א שענע לאַזאַרישע “לעגענדע”. אין די “רביבים”, וואס איך האב הערויסגעגעבען, איז נישטא אפילו איין העלער פון געליציש קהל’ס געלד! די “רביבים”, וועלכע וועלען ערשיינען פון צייט צו צייט, זענען א פריוואַט אונטערנעהמונג. אמת, די “קוֹמיסיה לתחית שפת עבר”, וועלכע האָט געזאמעלט מיט א האַלב יאהר צוריק אַבאָנענטען און נדבות אויף אַ מאָנאַטס-שריפט, האָט אויסגעבאָרגט אויך פיר דיעזען זאַמעל-בוך א געוויסע סומע; דאָס געלד אבער (116 קראָנען; די הוצאות פונ’ם גאנצען שטייגען איבער 600 קראָנען) ווערט איהר פון מיר אומגעקערט ביז איין פרוטה. דאָס קען בעשטעטיגט ווערען פון דער קאָמיסיע גופא – און נאָך אלעס דעם, אז מ’לעזט אין “המצפה” איבער הוּרוויצ’ס מטמון געלד פאר די “רביבים”, איבער גאַליציש געזאַמעלט געלד פאר די “רביבים”, פרעגט מען זיך במילא: רבונו של עולם! וואָס איז דאָס דער מעהר מיט דעם ה' לאַזאַר? איז ער טאַקי אַזאַ בריה משונה, אָדער מאכט ער זיך נור פאר אַ זעלכען, נישט צו זעהן דאס, וואָס יעדער שטיקעל בר-דעת מוז עס זעהען?!

לעמבערג.

י. ח. ברענער.

תרגום:

מערכת נכבדה!

בגליון 36 של “המצפה”, היוצא בקראקוב, אני מוצא רשימת-ביקורת על הקובץ “רביבים”, שהוצאתי זה לא כבר לאור, והיא מאלצת אותי להעיר משהו עליה, תוך כדי הבלגה על רגש-התיעוב, שכל פולמוס עם “המצפה” מעיר בי מעיקרו. מכל מקום אסור לתת לשקר שיעשה לו כנפיים. מר לאַזאַר המכובד מאוד, הוא עורך “המצפה”, רואה את עצמו, כפי הנראה, כמרכז-העולם ובכל מקום יראה לפניו שונאים אישיים, שכל חפצם להרע לו. בכל מקום: אפילו בין אלה, שלעולם גם לא יעלו על דעתם, כי יש בעולם מין בן-אדם ששמו לאזאר בקראקוב. בעוד שאני מוציא לאור קובץ, שכל תכליתו ספרות ורק ספרות, בא אותו אדון מכובד וכותב לאמור: “ספר חדש זה, ‘רביבים’, נברא כמחאה כנגד ‘המצפה’ בימי ענין הורוויץ.¹⁵³⁴ זה האחרון הבטיח לתמוך בו בכספו לשם התחרות עם ‘המצפה’”. הכל “המצפה”. כל העולם כולו עומד על “המצפה”! הורוויץ הנורא נותן כסף כדי לרעוץ את “המצפה”! ואם יקשה אדם וישאל: הן אמור במפורש בשער “רביבים”, כי אין כל קשר ביניהם ובין מאת הכתרים האומללים של הורוויץ?? אלא שאין מקשין על לאזאר! ¹⁵³⁵ גם אם את עיניו תנקר, יאמר לך: גשם יורד. מיד יקום ויצווח: “הנשמע כדבר הזה?! אין בהם, ב’רביבים’, אף דבר אחד מפרי רוחם של ספרי גאליציה, בה בשעה שהם מתפרנסים מכסף-גאליציה“. נאה להפליא! עורך-”המצפה" סבור, כנראה, כי קובץ ספרותי הוא מין כיבוּד ב“עליות”, וב“עליה” שמנה והגונה צריך לכבד את מי ש“מפרנס”… אלא שאת זה הייתי, כמובן, מוחל לו מחילה גמורה. יתכן, שאחרת אי-אפשר לו, ל“המצפה”, לתפוס איזה דבר. בכל מקום הפרנסה העלובה… הייתי מוחל לו גם את דבר השקר המפוֹרש, ש“אין בהם, ב’רביבים‘, שום דבר משל סופרי גאליציה, בשעה ששלושה דברים באו ונדפסו בהם, והם: שיר מאת אימבער הצעיר¹⁵³⁶ ושני מאמרים על אודות המסתורין והאמנות מאת שלמה שילר ור’ בנימין! אני רוצה רק לאמור ולהודיע כאן, כי כל עצם-הסיפור על “פרנסה מכסף-גאליציה” אינו אלא “אגדה” לאזארית יפה. ב”רביבים“, שהוצאתי לאור, אין גם הֶלֶר אחד מכסף גליצאי ציבורי! ה”רביבים“, שיֵצאו לאור מזמן לזמן, אינם אלא עסק פרטי. אמנם, ה”קומיסיה לתחיית שפת-עבר“, שאספה לפני חצי-שנה חתומים ותרומות להוצאת ירחון, הלוותה גם לקובץ זה סכום מסויים, ואולם כסף זה (116 כתרים; כל ההשקעה כולם עולה על 600 כתרים) מוחזר לה על ידי עד הפרוטה האחרונה. דבר זה יכולה לאַשר הקומיסיה בעצמה. ואחרי כל אלה, בשעה שאתה קורא ב”המצפה" על המטמון שהעניק הורוויץ ל“רביבים”, על כסף-גאליציה שנאסף לטובת “רביבים”, אתה שואל את עצמך: רבונו של עולם! מה טעם הגדוּלה, שמר לאזאר נוטל לעצמו? האם באמת בריה משונה הוא, או עושה הוא את עצמו בריה משונה, שאינה רואה דברים, שכל בר-דעת שהוא רואה אותם בהחלט?!

י. ח. ברנר.

למברג

400. לפ. לחובר

יום ג' בשבוע [29.9.08]

לחובר,

תמיה אני, שאינך מודיעני כלום על קבלת “רביבים”. רציתי לשלוח מודעות ל“ראזסוואֶט”, “הזמן" ו“העולם”, שלא הדפיסו מודעותי הראשונות, למרות מה שהבטיחו ואני נתתי את שלהם. ואיני יודע, אם הספרים כבר בידך הם ואם יש צורך בזה. – מה עם “ספרות”? בנוגע ל“רביבים”, ב', הדבר תלוי באיסוּף כסף הפדיון. לע"ע,¹⁵³⁷ הדברים יגעים. –

שלום לשלנו.

י. ח. ברנר.

בבקשה לענות בפוסטה החוזרת.

401. למ. י. ברדיצ’בסקי

[לבוב, 30.9.08]

לברדיצ’בסקי,

קיבלתי את שני הספרים ועברתי עליהם. אין סדר למשנה. –

קרוב הדבר, שבעוד שבועות מספר אגש לאסוף חומר בשביל קונטרס “רביבים”, ב'. האוכל לקוות ממך לאיזה דבר שירתי, מעין אותם הדברים? –

נסיעתי מכאן נדחתה. בינתים למדתי קצת גרמנית, כפקודתך עלי בהיותי בברסלוי. הנני מבין כבר מה שאני קורא. היכן יכול אני להשיג ספריך שלך בזו השפה, כי משתוקק אני לעיין בהם. אולי יעלה בידי להעיר עליהם בספרותנו, כשתגרום השעה.

בשלום לך ולביתך ובצפיה לתשובה

י. ח. ברנר.

מה עמנואל בפרטיות?

402. לש. ב. מקסימובסקי

1 אוקטובר, תרס"ט, לבוב [1908]

מקסימובסקי,

פניתי לביילין פעמים אחדות בבקשה שישלח לי אדריסתך ולא נעניתי. היום פישפשתי בצרור מכתבי ומצאתי במקרה אדריסה זו שמעל"ד. איני יודע, אם נכונה היא ואם יגיעוך דברי, ולכן יהיו מעטים.

זה הדבר: הנני ניגש להוצאת קובץ “רביבים”, ב', ואם יש בידך דבר נאה בשבילו – שלח.

כתבתי מעל"ד.

מה משפחתך בלונדון?

שלך

י. ח. ברֶנר.

אבקש לענות מיד בכל אופן.

403. למ. י. ברדיצ’בסקי

[לבוב, 7.10.08]

לברדיצ’בסקי,

דבריך באוני. קצת צדקת וקצת הנך מפריז. בעד המודעה¹⁵³⁸ בחו' א' ובחו' ב' שתבוא הנני חושב לך חמישה זהובים.¹⁵³⁹ הסכום הזה הנני חייב לך בעד יתר העמודים בחוב' א' שלא העליתי לך בחשבון.

ולדברך בעד חו' ב' הנני מחכה. מה שאין המשך קבוע לדבר – לא בידי טובי. והנני ההוגה לך רגשי הוקרה רבה. י. ח. ברֶנר

404. ליעקב פיכמן

[לבוב, 9.10.08]

פיכמאן שלי,

הונוראר “גדול”, כמו שכתבתי לך מכבר, אין שום יכולת לשלם. משלם אני לכּל שני כתרים בעד העמוד (ארבעה כתרים אני חייב לך בעד “עזובים”¹⁵⁴⁰ ושכר זה אשלם גם לך. תחת זאת אין עליך כל עול של עורך, לא כמו ב“השלוח”, ויכול אתה לכתוב כל מה שעולם על רוחך. יותר נכון: רוצה הייתי שתתן לי מה שב“השלוח” יהיה לא “קאָ דוואָרוּ”.¹⁵⁴¹ אם תסכים לתנאי ותחליט לשלוח לי איזה דבר, שלח במוקדם האפשרי. הקובץ הייתי רוצה שיצא בעוד ששה שבועות. לכת"י¹⁵⁴² אחכה

י. ח. ברֶנר.

405. למ. י. ברדיצ’בסקי

[לבוב, 11.10.1908]

לברדיצ’בסקי,

נגשתי לעריכת קובץ ב' והנני מחכה לדברך. אם יהיה איזה ריווח מקובץ א', אעלה לך את שכרך לשלושה כתרים העמוד, ואם לאו – יישאר כמקודם. שלום, שלום!

י. ח. ברנר.

אדריסתי מעל"ד.¹⁵⁴³

406. לצ. ז. וינברג

[לבוב, אוקטובר 08]

ויינברג היקר!

שמחתי מאוד על מכתבך, אך מהיותי לא בקו-הבריאה לא מיהרתי לענותך.

שלח לי בשביל הקובץ “רביבים”, ב', את הדבר היותר חשוב בין כתביך.

שלך

י. ח. ברֶנר.

ראה אדריסתי מעל"ד.

407. למ. י. ברדיצ’בסקי

[לבוב, 20.10.08]

לברדיצ’בסקי,

בוודאי קיבלת כבר “ספרות”, ג', וראית, שלחובר מתחיל להוציא בעצמו “רשפים”.¹⁵⁴⁴ לבנות במה פה אין לאל ידי, אבל עוד קובץ צריך אני להוציא לע“ע.¹⁵⁴⁵ מקום בשביל דבריך יש כמה שתחפוץ – ושלח מה שתחפוץ: כרקטריסטיקה של סופר, הערות בקרית-ספר שלנו – אם סיפור אין לך. “ספר האגדה”¹⁵⁴⁶ אין ת”י.¹⁵⁴⁷

408. לפ. לחובר

[לבוב, 20.10.08]

לחובר,

“ספרות“, ג', קיבלתי. ראיתי ע”ד ה“רשפים”. אדרבה. את ה“ביבליוגרפיה”¹⁵⁴⁸ שלי ודאי נתת לשם. בקבלת איגרתך שלחתי ע"י הפוסטה עוד 84 אכסמפ. “רביבים” בשתי חבילות. תכתוב בכמה עלתה לך קבלת הארגז. השתדל לשלוח כסף. בוכבינדר כתב לי, שעדיין לא קיבל ממך דבר ושתנאי הותנה עמך לשלם כעבור שלושה חדשים – ולא יתן עתה. “הזמן” הבטיח לתת עוד חמש פעמים מודעת “רביבים” בעד דבר ספרותי קטן ששלחתי לו.¹⁵⁴⁹ “רשפים”, קובץ א‘, יֵצא מיד אחר הסוכות – שלח לי ואראה מה טיבו. מה מצב עסקיך? היש לך תקוה לשלם שכר-סופרים גם להבא? הנני ניגש לעריכת “רביבים”, קובץ ב’ – והנני מחכה לעזרת הכנופיא הספרותית שלכם. מסור את זאת לחברינו. כתבתי בימים האלה סיפור בשם “מן המיצר”. בן ארבעה גליונות של דפוס.¹⁵⁵⁰ אם תרצה בו – עליך יהיה לשלוח לי איזה אַוַנס, כי אין לי ממש במה לשלם שכר-דירה.

אדריסתי מעל"ד. שלום! י. ח. ברנר.

408א. לא. ציוני

(08?) 3.11 למברג [חותמת הדואר]

וילקנסקי,

לאחר ישוב-דעת מרובה החלטתי לתת את דרמתך כולה¹⁵⁵¹ כמו שהיא בקובץ “רביבים” ב' למרות מגרעותיה הרבות בפסיכולוגיה של בלומה (ואחרים¹⁵⁵², למרות ההמצאות של “אגדות” וכדומה לזה, שעושות רושם של דבר מלאכותי, למרות היצור הבלתי-מוצלח יוסף, למרות סוף המערכה הרביעית, המזכירה את סוף “לפני שואה”.¹⁵⁵³ כי למרות כל אלה הדבר הוא ספרותי וראוי לדפוס, וחבל אם דבר כזה ילך לאיבוד.

ה“רביבים” יֵצאו בעוד ירח ימים. אתן מודעתו של “העומר”. אבקש לשלוח לי אכסמפלאר אחד ולקבל בשביל המערכת אכסמ. “רביבים" מאת קרוגליקוב.

שים לב לאדריסתי מעל"ד.

שלום לאחיך

י. ח. ברנר.

409. לפ. לחובר

[לבוב, 4.11.08]

לחובר,

אין קול ואין קשב. מסתמא לא הכל הולך אצלך למישרים. “רשפים” עוד לא נתקבלו. “רביבים”, ב‘, יצאו בעוד שלושה שבועות. הכמות של הראשון והמחיר של הראשון. שלח מודעה גדולה על הוצאת “ספרות”. ראיתי את בוכבינדר. הוא לא קיבל ממך עדיין כלום. הוא אמר לי, שיתן לי כסף בשבילך בעוד חודש ימים, ואני ניאות לזה. – היופיעו ה“רשפים”? האשלח לך מודעה בשבילך ע“ד “רביבים”? אם לא תבוא עם בוכבינדר לעמק השווה, שלח לי 25 אכסמפלארים מכל ספרי תוצאתך ואשתדל להפיצם. אבל צריך אני לדעת זאת מתחילה בכדי להודיע על זה ב”רביבים", ב’. שלח חשבון וכסף-הפדיון של “רביבים”, א‘. בכמה עלתה הקבלה, ואם כדאי לשלוח גם להלן בפוסטה או ע"י מסילת הברזל. – מקובצי “ספרות” כבר משכת, כנראה, את ידך. – הקובץ השלישי לא עלה לך, לפי טעמי. את – – – של – – – אסור היה להדפיס, כמו כן דבריהם של ברדיצ’בסקי, נומברג, וארשאבסקי וכו’ – רפים, רפים. אבל מה לעשות… לאחרונה מחשבה אחת: אולי נוכל להתאחד שנינו בתוצאה אחת, מאחר שלבנו לדבר אחד וכוחותינו נטויים כלפי עבר אחר? התישב בדבר.¹⁵⁵⁴ צריך אני לדעת תנאי ההדפסה אצלכם. בכמה, למשל, היתה עולה אצלכם הדפסת קונטרס של “רביבים”, 2000 אכס'? השתדל לענות מיד.

י. ח. ברנר.

410. לפ. לחובר

[לבוב, 10.11.08]

לחובר,

קיבלתי מכתבך עם המודעה. הכל טוב, חוץ משורה אחת: “עוד כסף, מלבד של בוכבינדר, אשלח לך בקרב הימים”. היאך! בעד ה“סחורה” שלי, ששלחתי לך זה כשלושה חדשים, צריך תהיה לשלוח לי לאחר הניכויים קרוב ל-180 רובלים. על זה יתן לי בוכבינדר בעוד חודש ימים 35 רובלים – ו“עוד כסף” תשלח לי אתה “בקרב הימים”! ואפילו אם נניח, שעוד לא הוצבר כל כסף-הפדיון – אבל חלק ממנו הלא הוא ודאי כבר בידך – ולמה תעכבנו? צריך אני לשלם לסופרים ולמדפיס בעד ב' – ואין פרוטה.

“רשפים", ב', עוד לא קיבלתי. את המודעה שלי אשלח לך באלו הימים.

שלך י. ח. ברֶנר.

411. למ. י. ברדיצ’בסקי

[לבוב, 13.11.08]

ברדיצ’בסקי,

את הדברים קיבלתי במועדם, אבל מחלת עצבים ההולכת ונמשכת עיכבתני מלענות תיכף.

חלק מ“רביבים”, ב', כבר בדפוס, אבל מצבי הוא עוד פעם עלול להשתנות. מכרַי באמריקה רוצים לשלוח לי כרטיס-נסיעה, וכאן אין לי מקום ואין אפשרות להשתכר.

לפי מצב הדברים והחומר נתגלה, שלא אוכל לתת בקונטרס השני אלא את “השמועה”. “ליקוטי החזון" הריני משיב לך בזה.

האם כבר הדפ�