האיש אשר אדַבּר בו הפעם היה בר-פלוגתא לקוֹפֶּרנִיקוּס ולשיטתו…
ולא בדורותיו של פְּטוֹלְמֵיאוּס היה הדבר, ולא על אחד מתלמידיו הבאים אחריו אשא את המשא, כי-אם על אחד מבני דורי, והוא בחור משכיל, אשר כל ימיו אך הרה והגה, חשב וחקר, אִזן ותִקן, עד כי באחריתו היה לבר-פלוגתא לקופרניקוס ולתורתו; וזה שמו אשר קראו לו תמיד: “ליבוש חקרן”. זה גבורי ואנוהו – הידעת הקורא מה זה חקרן?
איש אשר מעודו לא העלה מַסרק על ראשו ואל מראה-מלֻטּש לא הביט עוד, אשר עיניו נשואות תמיד השמימה, וראשו נטוי אל מול פני ערפו, אשר מגבעתו על ראשו נעתקה לאחוריו ופני המגבעת על פני אזנו, אשר פיו פתוח לרוָחה וזבובים ויתושים נכנסים ויוצאים ועולים ויורדים בו, אשר מצחו מלא קמטים ואפו זב את רירו תמיד – זאת היא ה“הקדמה” לגוף החקרן; אכן אם איש אשר כזה ישלח את ידו לגעת גם אל ספר “המורה” ואל “העקרים” ואל “חובת הלבבות” ואל “ספר המדות לאריסטו”, והוא יודע אל כל הדברים הפִּיקנטים אשר בפירוש הראב"ע, ואת “הצופה” אשר במכתב-העתי “המגיד” יקרא וידו תכתוב באורים על הפסוק “או נשיש”, וגם מעט חשבון, מעט תכונה ומעט הנדסה הוא יודע, אז יהיה מעשה החקרן שלם לכל פרטיו וחקותיו, דבר לא נעדר ממנו.
איש אשר כזה היה ליבוש, והוא נער את בני בית-המדרש, והימים ימי בכורי ההשכלה במדינת פולין, והיא מעיר פְּלוֹנְסְק יצאה למלוך.
כל הימים לא עשה הָרַוָּק הזה דבר בלתי-אם חקר. עודנו נער קטן התנכר במעלליו, כי נולד להיות תוכן, חוזה בכוכבים; בראותו את השמש יומם ואת הירח בלילה היתה ראשית חקירתו לשאול ולדעת למי משניהם היתרון, וחכמתו בלבו ענתה אותו, כי היתרון לַירח, יען כי הירח יאיר בלילה בעת אשר חֹשך יכסה את הארץ והוא ואורו דרושים לנו; ואולם השמש הן יאיר יומם בעת אשר אור עולם על כל סביבינו ובכל מושבותינו ואין לנו עוד חֵפץ בשמש… וגם בהיותו נער, בן עשר שנים או בן שתים-עשרה, נתן אותותיו, כי בעל חשבון הוא, כי בהכות אותו מלמדו בשבט-חובלים אשר בידו לא הלך לבו אחרי המכות אשר הוא מֻכֶּה, כי-אם אחרי החשבון, וכה חשב בלבו: השבט חמש רצועות לו, ושש פעמים הורם השֵׁבט עליו ברגע אחד, על-כן היה מספר המכות לרגע שלשים, ואם שעה אחת יכה בו המַכּה ולא ישבות רגע והיה מספר המכות אלף ושמונה מאות, ואם יום תמים יכנו, רגע לא יחדל, והיו לו ארבעים ושלשה אלף ומאתים מכות, ואם שנה תמימה יניף עליו את שבטו, רגע לא יחסיר, עד כלות שלש מאות וששים וחמשה יום, והיה מספר המכות חמשה-עשר מיליון ושבע מאות וששים ושמנה אלף, ואם השנה שנה מעֻבּרת, ונוספו על המכות עוד כהנה וכהנה… ככה יעשה ליבוש כל הימים, לחקור ולדרוש ולחשוב חשבונות ולהרהר הרהורים ולהגות את כל השמות באותיותיהם, למען דעת מה למעלה ומה למטה.
וכן הלך הנער הלוך וגדול.
אז היה ליבוש למשכיל וילמד את שפת המדינה לכל דקדוקה, ויהי בחור עם הבחורים בבית-המדרש כבראשונה; ואולם רוח החקרנות לא פסקה ממנו לא בימות-החמה ולא בימות-הגשמים, וילך כפעם בפעם להתוַכּח עם המֻּמָּר אשר בעיר ועם הכֹּמר הקתולי, וידבר אליהם על העצים ועל האבנים ועל האמונה החדשה ועל העולם שהוא “קדמון” לדעת אריסטו ועל “החֹמר ההיולי” ועל ישעיהו פרשה נ“ג ועל דברים כאלה וכאלה… בימים ההם באה אליו השמועה גם על-אודות הארץ החדשה, אשר יקראו לה אמריקה ואשר משם זהב יאתה, ויהי מעיָנו אך בארץ הזאת גם ביום וגם בלילה, כי גם בלילה לא שכב לבו ולבו הגה דבר-מה; ובאחד הלילות קם ממשכבו ויתהלך בחדרו לארכו ולרחבו ונפשו לא נתנה דמי לו: מי יודע אם לא שקר הם טופלים – ואמריקה זאת, אשר יביעו ידברו בה יום-יום, לא היתה ולא נבראה ורק משל הוא בפיהם, כאיוב שלא היה ולא נברא ורק משל היה… אך פתאום שב ונתן אל לבו, כי לא כן הוא דובר, אחרי כי מדי שבוע בשבוע יביא מה”ע “המגיד” מודעות בדבר עגונות אשר הלכו בעליהן למדינת הים לאמריקה, וינחם על מחשבתו אשר חשב ורוחו שככה.
אז הגיעה אל אזנו גם שמועה על-דבר קופרניקוס ושיטתו, וישמור את הדבר בלבו, ובלבו האמין, כי עוד קופרניק חי – וגם הספר “צורת הארץ” לר' אברהם בר' חייא הספרדי בא לידו, והוא ספר ישן מכורך בקלף עור עגל, ויקרא בו, ורעיונותיו נבוכו…
למן היום ההוא והלאה העמיק ליבוש מחשבות, וילך דומם באין דובר דבר.
אל תתחכם יותר – למה תשומם?
אכן ליבוש התחכם יותר – ועל-כן השתומם. אז ילך ברחובות העיר בצדי דרכים, ראשו יורד עד ירכותיו, רירו נוטף והוא מדַבּר ואין קולו נשמע; ואולם בקרב נפשו עוד לא קמה הסערה לדממה, וחקירות חקירות שונות מלאו את מוחו חדשות לבקרים ויתרוצצו הדברים בקרבו… פתאום נעלם מעין כל רואה ולא נראה ברחוב העיר ששה שבועות תמימים, ואיש לא ידע את אשר הוא עושה בחדרו בשבתו במסתרים לבדו; ובמלאת הימים האלה נראו פניו שנית, והנה הוא סר וזעף שבעתים מן הימים הראשונים, וכאִלּם לא יפתח את פיו ולא ידַבּר דבר, ורק עיניו השחורות נוצצות מאד מן החרכים, וגם מדי דַבּרו לא יעביר על שפתיו בלתי-אם את המלים: “הוא חשב וטעה!…” ואיש לא יָדע את אשר היה לו. – בימים ההם בא ליבוש שנית אל חדרו ויסגור את הדלת אחריו, וישב בחדרו סגור ומסֻגר שבועות אחדים באין רואה ובאין יודע, כי רבה ועצומה המלאכה אשר לפניו, והיא לא תצלח בלתי-אם ברב מחקר ובמתינות הרבה.
ובצאתו נהרו פניו שבעתים מן הימים הראשונים – ועוד ביום ההוא השמיע באזני כל מכיריו ומיודעיו, כי חדשה הוא עושה בארץ וכי ממציא הוא המצאה חדשה, אשר כמוה לא היתה עוד לעולמים; את העטרה הוא מחזיר ליושנה ופנים חדשים הוא נותן לכל העולם ולכל אשר בו להיות למופת לאדם רב עד דור אחרון אשר בו יתפאר.
“קופרניקוס חשב וטעה!”…
– הארץ עומדת לעולם; השמש מקיף אותה סביב כפעם בפעם, למן היום הראשון אשר הגלגלים החלו ועד בוא היום האחרון.
השומעים שמעו ויתמהו ולא יָדעו מָה.
וידי ליבוש מלאות עבודה רבה וגדולה, ויכתוב בשפת עברית מאמר גדול, בו קע“ה דפים גדולים. והדברים מלאים חידות ורמזים וסודות, אשר כמעט לא נצליח להבין אותם. – “כל כוכב שהוא קרוב אל הקוטב יהיה קו מחוגתו שהוא סובב כנגדו קטן מקו מחוגת הכוכב הרחוק מן הקוטב, וקו המחוגה מוסיף באורך בערך תוספת מרחק הכוכב מן הקוטב”… האין זאת? – “אם יהיה הכוכב על הנקודה אשר לנוכח מרכז הכידור, ירָאה רחוק מן הארץ מרחק גדול, והנקודה הזו היא גובה רום הכוכב; ואם יהיה על הנקודה אשר לנוכח מרכז הארץ, ירָאה קרוב מן הארץ והנקודה הזו היא שפל; ואם הכוכב בתבנית הזו מתגלגל מנקודת גובה רומו אל נקודת שפל רומו, יהיה מהלכו פחות ממהלכו השוה, עד הגיעו אל המרחק הבינוני בין הגובה ובין השפל”… האין זאת? – “המקום המעמיק בצפון עד מרחק ס”ט חלקים וחצי יהיה מזל סרטן ותאומים, נראים תמיד על הארץ וישארו ח' מזלות לעלות על הארץ ולשקוע תחתיה, ויהיה ד' מהם דלי ודגים וטלה ושור עולים נזורים”… האין זאת? – “החכמים הקדמונים סוברים שהן תחת כידור החמה, והיו מסדרין כוכבי לכת על הסדר: שבתי, צדק, מאדים, חמה, נֹגה, כֹכב, לבנה, וסימן שצ”מ חנכ“ל, ובאו אחריהם, אנשים שסברו בכידוריהן סברה אחרת וכו', והיו מסדרין שצ”מ נחכ“ל”… האין זאת? – “והיה ראוי לסמוך עליו מדבריהם הוא דעת אפרכוש ובטלמיוס, האומרים שנת החמה היא שס”ה פחות רביע יום ושש שעות פחות מכ“ח בשעה שהן חלק אחד מג' מאות ביום, והיה ראוי לסמוך עליו, מפני שהוא יוצא על דעת רבו ז”ל את סוד העבור, בין דעת זה בימי השנה ובין דעת ר' אדא בר אהבה"… האין זאת? – “הקו יוצא ממרכז הארץ אל מרכז גלגל ההקפה, מוליך את מרכז הגלגל על עוקם גלגל הסובב ממערב למזרח, ויהי מפני זה גלגל ההקפה נוסע לפני מזרח, והצפון הנוטה סובב על האופן הדומה, מוליך את ראש הדלי וזנבו על האופן דרומה לפאת”… האין זאת?
ובכן – קופרניקוס חשב וטעה!…
וגם זאת היתה לו למופת חותך לדעותיו, לאמר: אם ישליך איש את מצנפתו השמימה, הלא תשוב המצנפת לנפול אל המקום אשר משם הָשְׁלכה, ולוּ התגלגלה האדמה בין כה וכה, כי אז הן נפלה המצנפת ארצה מן המקום ההוא והלאה – ומה אות טוב מזה, כי הארץ לעולם עומדת…
וגם לאזני הכֹּמר אשר בעיר הגיעה השמועה, כי כותב ליבוש חקרן ספר על-אודות קופרניק ושיטתו, ובדַבּרו אתו פה אל פה נִסה דבר אליו, וישאלהו:
– הידעת את הספר, “Narratio prima de libris revolutionum Copernici”, אשר כתב רהיטיקוס בדבר שיטת קופרניק?
– מה יושיעני זה? ענה ליבוש ויצחק לאטו, כי בזה לו בלבו.
– ובכל אלה איעצך, בני, לבלתי גשת אל המלאכה עד אם יהיו ספרים כאלה לנגד עיניך; וגם הנה נמצא אתי הספר “De orbium coelestium revolutionibus: astronomia restaurata” ולוּ ידעתי, כי שומע אתה את הלשון הזאת, כי עתה נתתיו לך, למען היותו לך לעינים.
– מה יושיעני זה? אנכי אל קופרניקוס אנכי אלֵכה…
האיש התחלחל בשמעו את הדברים האלה, כי עתה הבין לראות ולדעת מי הוא זה הדובר אליו בזה, ויך אותו לבו ויתהלך בחדרו אחד הֵנה ואחת הֵנה, ופתאום עמד מלכת, ויוסף וישאלהו:
– ומה לך, בני, ולקופרניקוס?
– דבר לי אליו, אדוני, ואני אסע ואבוא לעיר וַרְשה, למען אשר אוכל לדַבּרו פה אל פה ולהתוכח עמו ולהוכיח לו, כי חשב וטעה…
אז יָדע הכֹּמר את אשר לפניו וַיָּבֶן.
אז נתן הכֹּמר על יד החקרן מכתב מליצה אל אחד הרופאים המהֻללים אשר בוַרשה וישלחהו בשלום, ויצו עליו כי בוא יבוא אל הרופא המלֻמד ולא יאחר המועד…
מקצה ימים אחדים בא ליבוש עירה וַרשה, ותורתו החדשה אשר אמר להחזיר אותה ליושנה הביא עמו, וצרור כתביו שָׂם בחיקו; וכאשר דרש למקום משכן קופרניקוס, ענו ואמרו לו, כי משכנו ברחוב “פַּרְוָר קרַקוֹבסקי” לפני בית הגימנזיום הראשון.
השמש יצאה על הארץ וליבוש עמד לפני הגימנזיום הראשון אשר ברחוב “פּרור קרקובסקי” אל מול פני פסל המצבה אשר מְחֻקָּה בו תבנית ניקולי קופרניקוס… על פני מצבת אבן נראה פסל תבנית איש יושב וראשו נטוי הצדה; בידו האחת מקלעת חוטי ברזל עשויה מעשה כדור, וידו השנית אוחזת במחוגה; ומלמטה סביב למצבה הזאת תֵּרָאֶה גדר קטנה לאַרבע פאותיה, וגם ארבע מנורות לארבע פאותיה, וגם שמנה עצים רכים סביב לה; ועל האבן ממעל מחֻקה מעבר האחד בשפת פולנית: "Mikolaiowi Kopernikowi. Rodacy" ומעבר השני מחֻקה בשפת רומית: "Nicolao Copernicao. Grata Patria".
השמש יצאה על הארץ ותָּאר את פני הפסל הזה, וליבוש עמד דומם וַיבט וירא ויתבונן ופתאום זעקה קטנה ומרה התמלטה מבין שפתיו ורגליו כשלו ולא יכלו עוד הַחֲזִיקו.
עוד ביום ההוא נתן ליבוש את מכתב המליצה, אשר הביא אתו, על יד הרופא אשר אמר הכֹּמר, והרופא שמע במנוחת לב את כל הדברים אשר דִּבּר ליבוש באזניו על-דבר השיטה החדשה אשר הקים ועל-דבר הטעות אשר קופרניק חשב וטעה, וגם את צרור כתביו לקח מידיו ויקרא בהם, וישם אליהם את לבו – וליבוש על יד ימינו ישב דומם ויחַכּה לו בדברים, ועיניו בחנו את הרופא מדי קראו את הכתב; אך פתאום קם ויקרא: “ואם אינך מאמין בדברי, אז מות תמות גם אתה וגם כל האנשים אשר כגילך!”
הרופא שמע גם את הדברים האלה במנוחה, ויען ויאמר לו: “הלא צדקת, ידידי, בכל דבריך אשר דברת ואשר כתבת, ודור נולד יתפאר בך!” – ומדי דַבּרו צלצל בפעמון אשר בידו ושני משרתים באו הביתה…
ברחוב בּוֹנִיסְרִטֶּרְסְקָה, בעיר וַרשה, תראינה עיני העובר את בית-המשֻגעים, אשר עיניו לחלכה יצפונו. אל הבית הזה הובא גם ליבוש לרצונו, כי אמר למצוא שם אזנים קשובות לתורתו החדשה: ירחים חלפו ושנים עברו, והוא עוד טרם יחדל להורות את תורתו ואת שיטתו ברבים, ויהי האמלל הזה לבר פלוגתא לקופרניקוס עד יום מותו. ובעת מותו וישמעו הנצבים עליו בדברו חרש אל לבו: קופרניקוס חשב וטעה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות