רקע
אהרן אמיר
שְׁנֵי שִׁירֵי טֶלֶבִיזְיָה
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים, תל אביב: מוסד ביאליק, זמורה ביתן; 1991

 

א

מַר צִפּוֹר אֵחֵר הַיּוֹם לָבוֹא מֵהָעֲבוֹדָה.

הִסְכִּים וְנִשְׁאַר שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת. אָמְרוּ לוֹ תּוֹדָה.

עַכְשָׁו הוּא מִתְרַוֵּחַ בַּכֻּרְסָה הָעֲמֻקָּה

וְצוֹפֶה בַּטֶּלֶבִיזְיָה בִּשְׁקִיקָה.

הוּא כְּבָר הִתְקַלֵּחַ וְאָכַל עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ

וְסָרַק אֶת קָרַחְתּוֹ.

הַקְּטַנָּה עוֹשָׂה שִׁעוּרִים, אוּלַי. הַגָּדוֹל יָצָא לְבַלּוֹת.

מִי יוֹדֵעַ מָה הֵם עוֹשִׂים, הַמַּמְזֵרִים, בַּלֵּילוֹת.


עַכְשָׁו הַרְגָּשָׁתוֹ רַעֲנָנָה לְמַדַּי.

אַף שֶׁלְּמַעַן הָאֱמֶת הָיָה כְּדַאי

לְהַכְנִיס מִזּוּג־אֲוִיר, כְּמוֹ בַּמִּשְׂרָד.

מִצַּד שֵׁנִּי, הֲרֵי זֶה מִטְרָד.

וְחוּץ מִזֶּה, עֲדַיִן אֵין לוֹ אֶפְשָׁרוּת.

נָכוֹן, קַיִץ חַם הַשָּׁנָה. אֲבָל יַעֲבֹר. סַבְלָנוּת.


הוֹ, הִנֵּה תָּכְנִית־הַסְּפּוֹרְט. הַקַּרְיָן הַבָּרִיא, הֶחָסֹן

יוֹדֵעַ אֶת הַמְּלָאכָה. יֵשׁ אֲחֵרִים שֶׁזֶּה מַמָּשׁ אָסוֹן.

“נָכוֹן שֶׁזֶּה הוּא שֶׁשִּׁדֵּר גַּם מִמִּינְכֶן בִּזְמַן הָאוֹלִימְפְּיָדָה?”

הוּא צוֹעֵק אֶל אִשְׁתּוֹ בַּמִּטְבָּח, שֶׁמְּכִינָה אֶת הָרוֹלָדָה.

מַה הִיא יוֹדַעַת, בְּעֶצֶם. הֲרֵי הוּא זוֹכֵר בִּלְעָדֶיהָ.

הִיא מְצִיצָה וּמַסְכִּימָה: “כֵּן, בֶּטַח”, וּכְבָר נְמוֹגִים צְעָדֶיהָ.

…מָתַי זֶה הָיָה שֶׁרָאִינוּ

אֶת הַסּוֹפֵר אֵלִי וִיזֶל, אָחִינוּ

מִנְּיוּ־יוֹרְק, בְּתָכְנִית “מוֹרָשָׁה”?

הַיָּמִים מִתְבַּלְבְּלִים בַּזִּכָּרוֹן. מַמָּשׁ בּוּשָׁה.

זֶה הָיָה אַחֲרֵי הֲוַאי־חָמֵשׁ־אֶפֶס. מֶקְגֶּרֶט…

הָיְתָה לוֹ עִבְרִית כָּזֹאת יָפָה, מְשֻׁפֶּרֶת

וְהוּא דִבֵּר כָּל־כָּךְ יָפֶה עַל הַשּׁוֹאָה.


לִשְׁמֹעַ אָדָם כָּמוֹהוּ זֶה בֶּאֱמֶת הֲנָאָה.

הָיוּ לוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת. גֶּבֶר עַצְבָּנִי וְרָזֶה.

“מְאֹרָע קוֹסְמִי” זֶה הָיָה, הוּא אָמַר, מַשֶׁהוּ כָּזֶה.

תָּכְנִית כָּזֹאת צָרִיךְ לְהַרְאוֹת בְּכָל בֵּית־סֵפֶר.

זֶה יַעֲשֶׂה מִכָּל הַפִּרְחָחִים הַלָּלוּ עָפָר־וָאֵפֶר.

חוֹשְׁבִים אֶת עַצְמָם מִי־יוֹדֵעַ־מָה. מְצַפְצְפִים עַל הָעוֹלָם.

בְּסַךְ־הַכֹּל, מִי שֶׁמַּכִּיר אֶחָד מֵהֶם מַכִּיר אֶת כֻּלָּם.


…אֲבָל כְּשֶׁרוֹאִים כַּדּוּרֶגֶל אַנְגְּלִי, רוֹאִים בֶּאֱמֶת כַּדּוּרֶגֶל.

הַנִּבְחֶרֶת הַלְּאֻמִּית שֶׁלָּנוּ זֶה בִּכְלָל לֹא סֶגֶל.

הוּא תָּמִיד אוֹמֵר שֶׁכָּל הָעֵסֶק הוּא בַּרְדָּק.

סְקַנְדָּלִים וּבִזְיוֹנוֹת כַּמָּה שֶׁרוֹצִים, אֲבָל מִשְׂחָק?!

בָּעִנְיָנִים הָאֵלֶּה מַר צִפּוֹר אִישׁ־מַצְפּוּן, הוּא לוֹקֵחַ לַלֵּב.

אֶצְלוֹ זֶה חָשׁוּב יוֹתֵר מִתָּכְנִית “מוֹקֵד” עִם סַפִּיר אוֹ בַּרְלֵב.


בָּא פְּסוּקוֹ שֶׁל יוֹם. כֹּה אָמַר יהוה. אָז מָה אִם אָמַר.

אַחַר־כָּךְ חֲדָשׁוֹת. תַּחֲזִית. עֲנָבִים, וְכוֹס תֵּה. וְנִגְמַר.

הַיַּלְדָּה הָלְכָה לִישֹׁן. צִפּוֹרָה תְּחַכֶּה בַּמִּטָּה.

מַר צִפּוֹר יְדַפְדֵּף בָּעִתּוֹן לִפְנֵי שֶׁיִּשְׁכַּב עַל־יָדָהּ.

יְכַסְכֶּס בְּשִׁנָּיו בְּעוֹדֶנּוּ שׁוֹקֵל: אוּלַי כֵּן? אוּלַי לֹא?

וְכָבֵד כְּעוֹפֶרֶת יִצְלֹל וְיִשְׁכַּח עֲמָלוֹ.


אוגוסט 1973


 

ב

מַר צִפּוֹר הִקְדִּים הַיּוֹם לָבוֹא מֵהָעֲבוֹדָה.

בִּקֵּשׁ לְחַסֵּר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת. אָמְרוּ לוֹ תּוֹדָה.

עַכְשָׁו הוּא שָׁקוּעַ בַּכֻּרְסָה הַפִינִית

וְעֵינָיו הוּא לוֹטֵשׁ לַטֶּלֶבִיזְיָה הַצִּבְעוֹנִית.

קָפֶה מִפֶּרְקוֹלָטוֹר שָׁתָה? שָׁתָה. גַּם שִׁלַּח אֶת אִשְׁתּוֹ

שֶׁתַּחֲזִיר אֶת הַנֶּכְדָּה לִבְנוֹ וּלְכַלָּתוֹ.

נָכוֹן, מְתוּקָה הַקְּטַנָּה, אֲבָל צָרִיךְ סַבְלָנוּת בִּשְׁבִילָהּ.

אֵין לָהּ רֶגַע מְנוּחָה. כָּל הַזְּמַן הִיא פְּעִילָה.


מִזְּמַן שֶׁהַסָּלוֹן מְמֻזָּג, מַמָּשׁ תַּעֲנוּג בַּבַּיִת.

בִּפְרָט שֶׁהֵכִין לוֹ מַשְׁקֶה צוֹנֵן, וְהִטִּיל בּוֹ לִימוֹן וְזַיִת.

מַה יֵּשׁ? הִגִּיעַ הַזְּמַן לֵהָנוֹת מִן הַחַיִּים, כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר.

הָאֱמֶת גַּם שֶׁעַכְשָׁו בָּאָרֶץ מַשִּׂיגִים בְּפֵרוּשׁ כָּל דָּבָר.

לְשׁוּם חוּץ־לָאָרֶץ כְּבָר לֹא צְרִיכִים לִנְסֹעַ,

כְּמוֹ שֶׁאִם יֵשׁ לְךָ וִידֵיאוֹ אָז מַה תְּחַפֵּשׂ בַּקּוֹלְנוֹעַ?


עוֹד פַּעַם הַמִּשְׂחָקִים בְּהֶלְסִינְקִי. שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם…

אֲבָל אֵין דָּבָר, אַתָּה מַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ אַתָּה שָׁם, בָּאִצְטַדְיוֹן.

אֵיךְ שֶׁהֵם מְזִיעִים, זֶה נוֹרָא! וְהַכּוּשִׁי הַהוּא, מַה־שְּׁמוֹ,

שֶׁרַק יוֹדֵעַ לָרוּץ 200 מֶטֶר — אֵלֶּה חַיָּיו וְזֶה כָּל עוֹלָמוֹ…

הִנֵּה, הִנֵּה עוֹד אַחַת גֶּרְמָנִיָּה! אֵיךְ שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתָן לָרוּץ!

לֹא, בְּסַךְ־הַכֹּל זֶה מַתְחִיל לְהִמָּאֵס, בֶּאֱמֶת צְרִיכִים עוֹד עָרוּץ.


אוּלַי לַעֲבֹר לְיַרְדֵּן? לֹא, גַּם שָׁם זֶה אוֹתוֹ הַסִּפּוּר.

רַק בְּ“דַאלֶס” הֵם תָּמִיד מַקְדִּימִים וְאֶצְלָם יֵשׁ פָּחוֹת בִּרְבּוּר.

וְלֹא מְשַׁגְּעִים אֶת הַשֵּׂכֶל בִּסְרָטִים שֶׁעוֹשִׂים

זָרוּק וְדָפוּק עַל דְּפוּקִים וּזְרוּקִים.

אֲפִלּוּ מַבָּט־לַחֲדָשׁוֹת לֹא מַה שֶׁהָיָה. עוֹד מַזָּל

שֶׁהַכְּנֶסֶת בְּפַגְרָה שֶׁל קַיִץ וְלֹא מַרְאִים פֹּה לַקָּהָל

אֵיךְ כָּל מַמְזֵר מֻפְרָע אוֹ דּוֹקְטוֹר מְפֻסְטָר

פּוֹתֵחַ פֶּה, מַרְבִּיץ נְאוּם, וְגַם חוֹשֵׁב שֶׁהוּא מִסְפָּר!

יָפֶה רַק לִרְאוֹת שָׁם אֶת בֶּגִין, שׁוֹתֵק כְּמוֹ דָּג

וְלָבָן כְּמוֹ קִיר: מִצִּדּוֹ, יִצְעֲקוּ עַד הַגַּג…


צִפּוֹרָה מִתְעַכֶּבֶת עֲדַיִן. אוּלַי הָיְתָה לָהּ תְּאוּנָה?

עַל כָּל פָּנִים, טוֹב שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת רַק בַּמְּכוֹנִית הַקְּטַנָּה.

אֲבָל מַה פִּתְאֹם! לוּ קָרָה מַשֶׁהוּ הִיא הָיְתָה מִתְקַשֶּׁרֶת.

רִשָּׁיוֹן הוֹצִיאָה רַק הַשָּׁנָה, אָז דַּוְקָה לָכֵן הִיא נִזְהֶרֶת…

בַּשְּׁלַט־רָחוֹק מַסְפִּיק נְגִיעָה אַחַת בַּמֶּתֶג וְדַי, זֶה נִפְסָק.

(אֵיךְ פַּעַם אָכַלְנוּ חָצָץ וְשָׁכַבְנוּ עַל שַׂק.)


רַק דָּבָר אֶחָד קְצָת מַדְאִיג בְּכָל־זֹאת אֶת מַר צִפּוֹר.


מִכְתָּב אַחֲרוֹן מִן הַבַּת נִשְׁלַח מֵאֶקְוָדוֹר אוֹ קוֹרִידוֹר

(קָשֶׁה לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ…) זֶה הִגִּיעַ דַּי מִזְּמַן

וּמֵאָז שׁוּם דָּבָר. לֹא טֶלֶפוֹן, לֹא מִלָּה, לֹא סִימָן…

מַה יֵּשׁ לָהֶם לְחַפֵּשׂ שָׁם בִּכְלָל, הִיא וַחֲבֵרָהּ?!

בֵּינְתַיִם הֶחֱשִׁיךְ: יֵשׁ לָצֵאת לַגַּן וּלְהַפְסִיק אֶת הַמַּמְטֵרָה.


אוגוסט 1983

המלצות קוראים
תגיות