הצהרה, י׳׳ד בתשרי תש״ח. 28 בספטמבר 1947

1. אם הממשלה הבריטית מתכוננת באמת לבצע את החלטתה המוצהרת ולהוציא את צבאה מן הארץ, הרי אנו מקדמים את ההחלטה הזאת בברכה. זה ישביח, בלי ספק, את המצב הנוכחי שבו מקיימת מעצמת המנדט תחת ממשלת פועלים מדיניות שרירותית של דיכוי עמנו מתוך הפרת כל ההתחייבויות הבינלאומיות לפי המנדט ומתוך ניגוד להבטחות אשר ניתנו ע״י מפלגת העבודה הבריטית ומתוך זלזול בהחלטות של כל הגופים הבינלאומיים שדנו בבעיית ארץ־ישראל, כגון: ועדת המנדטים התמידית של חבר הלאומים, ועדת החקירה האנגלית־אמריקאית והועדה המיוחדת של האומות המאוחדות, שכולם פסלו ללא סייג את ״הספר הלבן״ משנת 1939. מדיניות זו היא במידה רבה אחראית לקשיים בדרך להסכם יהודי־ערבי.

2. ברור עכשיו יותר מאשר בכל זמן, שלא יתכן כל פתרון וארץ־ישראל לא תוכל לצאת לרשות עצמה באמת, אלא אם תוקם מדינה יהודית. הצורך במדינה יהודית הוכר פומבית ע״י המנהיגים של הממשלה הבריטית הנוכחית בשעת הבחירות הכלליות באנגליה בשנת 1945, ע״י הנשיא רוזבלט המנוח, ע״י הנשיא טרומאן, ע״י נציג ברית המועצות באספה המיוחדת של או״מ, מר גרומיקו, ולבסוף ע״י הועדה המיוחדת של או״מ לענין ארץ­־ישראל. העם היהודי לא ישעה לשום פתרון שאין אתו הקמת מדינה יהודית רבונית מיד.

3. העם היהודי יעשה את כל המאמצים האפשריים להקים ברית יהודית־ערבית והמדינה היהודית תחתור לקראת שיתוף פעולה מתמיד בין היהודים והערבים במזרח הקרוב ובעולם כולו למען השלום, הרווחה והקידמה של שני העמים השמיים בתוך המסגרת של האומות המאוחרות.

4. הממשלה הבריטית הכריזה, למעשה, באסיפת או״מ, שהיא לא תבצע שום החלטה של או״מ שאינה מושתתת על מדיניותה הנוכחית. אין ספק שהעם היהודי, וביחוד הישוב, גם ירצו וגם יוכלו לבצע בעצמם סידור על פי הקוים הנ״ל, ואני מאמין שכל העמים שוחרי הצדק יושיטו להם את עזרתם לכך.