רקע
דן אלמגור
נחת גידול בנות
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: אור יהודה: כנרת, זמורה־ביתן, דביר; 2012

נכתב לדמות אביה האלמן של רחל במחזמר “קזבלן” (1966). לא הולחן.


זֶה מוּזָר: בַּהַתְחָלָה אֵין שׁוּם הֶבְדֵּל מַמָּשׁ –

מִסְדְּרוֹן, וּבֵית חוֹלִים, וְאָב צָעִיר נִרְגָּשׁ.

וּפִתְאוֹם: אָחוֹת מִמּוּל, וְיָד קְטַנָּה, וְסֶרֶט.

“בַּת,” הִיא אוֹמֶרֶת.

“בַּת.”


מִישֶׁהוּ לוֹחֵשׁ: “מַזָּל. חָסַכְתָּ בְּרִית מִילָה.”

מִישֶׁהוּ צוֹחֵק: “בָּנִים? חַכֵּה, בָּנוֹת תְּחִלָּה.”

וּפִתְאוֹם, כֵּן, כָּכָה סְתָם, מַתְחִיל דְּבַר-מָה לִצְבֹּט:

צַעַר גִּדּוּל בָּנוֹת…


בֵּן אוֹהֵב לָרוּץ, לִקְפֹּץ, לְהִתְאַבֵּק. כְּמוֹ בֵּן.

בֵּן אֵינוֹ בּוֹכֶה, גַּם אִם שָׁבַר לְפֶתַע שֵׁן.

בֵּן אוֹהֵב מְכוֹנִיּוֹת וְחַיָּלֵי עוֹפֶרֶת.

בַּת? זֶה קְצָת אַחֶרֶת.


בֵּן אֶפְשָׁר לִזְרֹק, לַחְבֹּט, לְמַעְלָה לְהָרִים.

בֵּן? עִם בֵּן אֶפְשָׁר לַחְטֹף “שִׂיחָה בֵּין שְׁנֵי גְּבָרִים”.

בַּת? רוֹצָה בֻּבּוֹת יָפוֹת, שְׂמָלוֹת וְרֻדּוֹת, קְטַנּוֹת.

צַעַר גִּדּוּל בָּנוֹת.


בֵּן מַגִּיעַ לְמִצְווֹת – הוֹפֵךְ פִּתְאוֹם לְאִישׁ.

בֵּן נוֹשֵׂא פִּתְאוֹם דְּרָשָׁה. בֵּן יֹאמַר קַדִּישׁ.

בֵּן בְּלִי קשִׁי מִתְבַּגֵּר. בַּת, כְּשֶׁמִּתְבַּגֶּרֶת,

זֶה קְצָת אַחֶרֶת,

קְצָת.


בֵּן פִּתְאוֹם צוֹמֵחַ כָּךְ, וְגַס קוֹלוֹ, אַחֵר.

בֵּן אֵינוֹ זָקוּק לְאִישׁ. בַּת זְקוּקָה יוֹתֵר.

וְאִם אֵין בַּבַּיִת אֵם – לֵךְ, דַּע מָה לַעֲשׂוֹת!

צַעַר גִּדּוּל בָּנוֹת.


בֵּן יוֹצֵא, וְלֹא נוֹרָא אִם שָׁב אַחֲרֵי חֲצוֹת.

בַּת אחֲרָה חֲצִי שָׁעָה – הַמַּחְשָׁבוֹת רָצוֹת.

בֵּן יָכוֹל לְלֹא חֲשָׁשׁ לָצֵאת לְבַד לְסֶרֶט.

בַּת? זֶה קְצָת אַחֶרֶת.


בֵּן יוֹצֵא לְחֹדֶשׁ? נוּ, יָשׁוּב, אַל דְּאָגָה.

בַּת יוֹצֵאת לְיוֹם אֶחָד – אֵינְךָ יָשֵׁן דַּקָּה.

וְאִם אֵינָה יוֹצֵאת בִּכְלָל – גַּם אָז יֵשׁ דְּאָגוֹת.

צַעַר גִּדּוּל בָּנוֹת.


גַּם אִם אַתָּה אָדָם מוֹדֶרְנִי בְּתַכְלִית,

אַךְ הִיא לֹא שָׁבָה מִשִּׁעוּר אַנְגְלִית –

מַחְשְׁבוֹתֶיךָ הַקּוֹדְרוֹת וְהַפְּצוּעוֹת

מִתְרוֹצְצוֹת בַּאֲפֵלַת הַסִּמְטָאוֹת.


כָּךְ עוֹבְרִים לֵילוֹת רַבִּים, לֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה,

וּפִתְאוֹם אַתָּה תּוֹפֵס: עָבְרוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה.

בֵּן לְפֶתַע מִתְחַתֵּן, עוֹבֵר לְעִיר אַחֶרֶת.

בַּת? כֵּן, בַּת נִשְׁאֶרֶת.


אִם חָלִיתָ – בֵּן יִקְפֹּץ לִשְׁאֹל רַק “מָה שְׁלוֹמְךָ?”

בַּת תֵּשֵׁב לֵילוֹת תְּמִימִים לִרְחֹץ אֶת מִצְחֲךָ.

דַּי דָּאַגְתָּ לָהּ – עַכְשָׁו דּוֹאֶגֶת הִיא לְךָ.

וּפִתאוֹם, כֵּן כָּכָה סְתָם, מַתְחִיל דְּבַר-מָה לִצְבֹּט:

נַחַת גִּדּוּל בָּנוֹת.

המלצות קוראים
תגיות