רקע
דן אלמגור
הגורילה
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: אור יהודה: כנרת, זמורה־ביתן, דביר; 2012

מילים ולחן: ז’ורז' בראסנס

שר: אריק לביא ב“מועדון התיאטרון” בתל-אביב (1958). אחריו שרו את השיר יוסי בנאי, משה בקר, ישראל גוריון


עָמַד הַגּוֹרִילָה בַּכֶּלֶא,

גּוֹרִילָה צָעִיר וְחָזָק,

וְכָל הַנָּשִׁים שֶׁבַּפֶּלֶךְ

חָמְדוּ אֶת גּוּפוֹ הַמּוּצָק.

בְּרֶטֶט הִבִּיטוּ הֵן פְּנִימָה

יָשָׁר בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר

שֶׁלְּפִי מִצְווֹתֶיהָ שֶׁל אִמָּא

אֶת שְׁמוֹ לֹא אוּכַל כָּאן לוֹמַר.

זְהִירוּת הַגּוֹרִילָה!


וּפַעַם בְּדֶרֶךְ שֶׁל פֶּלֶא,

מָצְאוּ אֶת הַסּוֹרָג מָחוּץ.

וְכָכָה, מֵאֹפֶל הַכֶּלֶא,

עָמַד הַגּוֹרִילָה בַּחוּץ.

אוּלַי בְּעַצְמוֹ הוּא הִבְקִיעַ?

אוּלַי גַּם עָזְרוּ לוֹ? אוּלַי?

אַךְ כָּכָה לְפֶתַע הוֹדִיעַ:

“עָלַי לְאַבֵּד אֶת בְּתוּלַי!”

זְהִירוּת הַגּוֹרִילָה!


שָׁמַע מְאַמֵּן הַגּוֹרִילָה,

מִיָּד בִּמְקוֹמוֹ הוּא קָפָא:

"אָסוֹן עוֹד יִקְרֶה פֹּה, חָלִילָה!

הַקּוֹף לֹא יָדַע עוֹד קוֹפָה."

וְכָל הַנָּשִׁים שֶׁבַּגֶּבֶר

הֵצִיצוּ אֶתְמוֹל בְּלִי בּוּשָׁה

עַתָּה נִמְלְטוּ לְכָל עֵבֶר.

כֵּן, אֵין עִקְבִיּוּת בָּאִשָּׁה!

זְהִירוּת הַגּוֹרִילָה!


כֻּלָּם נִמְלְטוּ אָז בְּצַוְתָּא

הַרְחֵק מֵהַקּוֹף הַמְּיֻחָם.

נוֹתְרוּ מֵאָחוֹר רַק סָבְתָא –

וְשׁוֹפֵט, בִּגְלִימָה כְּפֶחָם.

הַסָּבְתָא נָפְלָה מִתְמוֹטֶטֶת,

שָׁכְבָה מְבֹהֶלֶת, קוֹפֵאת.

קָרַב הַגּוֹרִילָה בְּרֶטֶט

אֵלֶיהָ – וְאֶל הַשּׁוֹפֵט…

זְהִירוּת הַגּוֹרִילָה!


שָׁכְבָה הַזְּקֵנָה לְלֹא נוֹעַ,

חָשְׁבָה: לְפַחֵד? אֵין מִמָּה!

כִּי אִם כְּבָר יָעֵז בִּי לִנְגֹּעַ –

זוֹ סְתָם הַפְתָּעָה נְעִימָה!

הִרְהֵר הַשּׁוֹפֵט: זֶה אִידְיוֹטִי!

לֹא, אֵין כָּל מָקוֹם לִדְאָגָה.

אֲנִי כְּקוֹפָה?! – שְׁטוּת כָּזֹאת הִיא.

מִיַּד יִוָּכַח שֶׁשָּׁגָה…

זְהִירוּת הַגּוֹרִילָה!


חֲשֹׁב: מָה קָרָה לוּ הָיִיתָ

בִּמְקוֹם הַגּוֹרִילָה כָּעֵת:

בְּמִי מִן הַשְּׁנַיִם בָּחַרְתָּ –

זְקֵנָה בַּת מֵאָה אוֹ שׁוֹפֵט?

אֲנִי אֶת עַצְמִי הֵן יוֹדֵעַ:

הָיִיתִי בּוֹחֵר בַּיְּשִׁישָׁה.

הַגִּיל, רַבּוֹתַי, לֹא קוֹבֵעַ.

אִשָּׁה הֵן תָּמִיד הִיא אִשָּׁה!

זְהִירוּת הַגּוֹרִילָה!


אוּלָם הַגּוֹרִילָה בְּזַעַם

הוֹכִיחַ לַכֹּל בְּבֵרוּר

שֶׁלֹּא בְּכָל פַּעַם טוּב טַעַם

בְּכוֹחַ הַגַּבְרָא קָשׁוּר.

וְכָךְ, לְמַרְבֵּה כָּל הַצַּעַר,

דַּוְקָא בַּשּׁוֹפֵט הוּא בָּחַר,

וּבְכוֹחַ לַעֳבִי הַיַּעַר

בָּאֹזֶן אוֹתוֹ הוּא גָּרַר.

זְהִירוּת הַגּוֹרִילָה!


הַסּוֹף דֵּי עַלִּיז בֶּאֱמֶת; אַךְ

פִּתְאוֹם קֻלְקְלָה הַבְּדִיחָה

כִּי דַּוְקָא בְּרֶגַע הַמֶּתַח

פָּרַץ הַשּׁוֹפֵט בִּצְוָחָה.

“הוֹי, אִמָּא!” לְפֶתַע צָרַח הוּא

בְּקוֹל מְפֻחָד וְאָיֹם.

מַמָּשׁ כְּמוֹ הָאִישׁ שֶׁבַּבֹּקֶר

שָׁלַח הוּא יָשָׁר לַגַּרְדּוֹם.

זְהִירוּת הַגּוֹרִילָה!

המלצות קוראים
תגיות