הֶלי היתה פחות יפה מן הגיטרה, זולת אצבעותיה: תמיד ב-Re minor.
אותו לילה — דמיונו נשנה גם בשאר הלילות — המתינה למעריציה, כשעיניה הירוקות — זוועות במהותה — בנוף הפסיפס שהלבנה ציירה על הגגות.
שלושתם באו, זה אחר זה, מאחרי קלעי הלילה כגיבורי תיאטרון, פחות מלומדי ז׳סטות אבל כאובי לב יותר.
הראשון, שעיניו הכחולות, שערו הבלונדי שיוו לגבהותו מין ליריות כשפנית, ראה שהלי הדקה סרט־לצבעים. באותו לילה היו ניואנסים מתחלפים מסביב למצחה. שערה המגובב האריך את לחייה, את סנטרה. השני, מין בידואי מסוגנן, ראה את הגיטרה שכובה על ברכיה: ממנה שפעה העצבנות לאצבעותיה שהפליגו בבלורית מיתריה. השלישי, וה שהיה זורק אבני שתיקתו, אחת אחת לתוך החלל, חייך דווקא אותו לילה בשפמו שהיה הנוי היחידי בפניו.
הלי סלקה לרגע את הגיטרה. שלושת הגברים שטמו והעריצו גוף מוסיקלי זה. היא עברה מאחד לשני כדי להביא לידי הרמוניה גמורה את קנאתם. בחורים אמיצי גרם אלה, שלכל אחד פרשת עלילותיו של מדבר, בדידות, כוכבים ותנים, לטפו ברוך את ידי הנערה.
היא חזרה אל חלונה, לפוזותיה וכבְקֶשֶׁת העבירה את עיניה הירוקות על עיניהם. ואלצה את הגיטרה לתת אינטרפרטציה נבדלת ללבבות.
השעות הפליגו לתוך הלילה. והלי, בדרך דמיון, הגתה אותן כאונדינה. נופי פני הגברים הראו פעם גבות מצופפות, ידיים בבלוריות ושיניים חורקות מכוסות קצף הירח ואישונים שהטילו
את צלליהן החמים.
בלשון המוסיקה: זו היתה שלישיה נפלאה שהיא נצחה עליה בקלות וירטואוזית.
את כל אחד מפרשי המדבר האלה ענתה התשוקה לגפף גוף הנערה המסתלסל, להושיבו באוכף סוסו ולדהור אתו מעל לגגות, הכפוּת בגשם הסוחף של הירח.
חצות הלילה נדם באוויר על אורו ונופו. היא עִשנה מילודיות והם עִשנו סיגריות. לא עצב לִפפם אלא אכסטזה. הם הגיעו לרגע זה שבו מתחננים גיבורי הטרגדיה על קצם הגואל.
אחד התרומם. הוא היה דק הגוף כסוס גזעי. התכופף על הלי, חלץ מידיה את הגיטרה ונפצה לקיר, לגגות, לירח.
השני התרומם, זה הבידואי המסוגנן. שלף פגיונו, פגיון דמשקי שנצבו משובץ היה אלמוגים כחולים, ודפדף בו על צלו של הראשון.
הנערה התייפחה: שמלתה מוקפת היתה זר דם ואצבעותיה מיותרות היו.
התרומם השלישי. זה צבר את השברים, כאבני שתיקתו וסדרם לגיטרה.
הנערה קרעה את החלון ובמלאה בגופה את מסגרתו איימה שתקפוץ למטה. היא היתה כה סהרורית שהכול דימו לראותה פוסעת בצעדים לולייניים באוויר.
הגברים נרתעו והתכנסו כל אחד לתוך צלו כלתוך כוך. מאין הגיטרה בכתה הנערה את שיריה. וכה דממו רוצחי הגיטרה עד דמדומי הבוקר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.