רקע
אהרן אמיר
מיסטר פָּלֶסט וכוחו של גורל
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: כרמל; תשס"א 2001

 

א

יוֹם-הַשִּׁשִּׁי לִפְנוֹת עֶרֶב. קְרִירָה מְנַשֶּׁבֶת הָרוּחַ, כְּמִתְנַדֶּבֶת

לְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹת תְּשַׁע-מֵאוֹת הַצְּעִירִים הַמְכֻנָּסִים בְּבֶטֶן

הַנַּחֶתֶת-לְשֶׁעָבַר 138 – זוֹ מוֹבִילַת-הַטַּנְקִים הָאֲמֵרִיקָאִית

שֶׁהִכִּירָה אֶת “חוֹף-אוֹמַהָה” סְפוּג-הַדָּמִים בְּנוֹרְמַנְדִּי

בְּיוֹם הַש הַגָּדוֹל, הוּא הַשִּׁשָּׁה בְּיוּנִי שְׁנַת 44.

עַכְשָׁו זֶה שָׁבוּעָ יָמִים הִיא מַסִּיעָה אֶת נוֹסְעֶיהָ וְאַפְסַנְיָתָם

בַּיָּם הַתִּיכוֹן מִזְרָחָה, מִמַּרְסֵי אֶל חוֹפָהּ שֶׁל תֵּל-אָבִיב.

הָאִישׁ כְּבַד-הַגּוּף, הַמִּתְהַלֵּךְ בִּפְסִיעוֹת מְדוּדוֹת עַל הַסִּפּוּן

וְנֶעֱצָר לִרְגָעִים אַגַּב שִׂיחָה עִם שְׁנֵי הָ“אַחֲרָאִים” –

רֶגַע יַנִּיחַ כַּפּוֹ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל מוֹנְרוֹ פַיְן, הַקַּבַּרְנִיט, שֶׁהוּא עַצְמוֹ

פִּקֵּד לְשֶׁעָבַר עַל הַנַּחֶתֶת 43, אָחוֹת לְדֶגֶם זֶה, וְרֶגַע

יְשַׁלֵּב זְרוֹעַ בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ לַנְקִין, הוּא “הַמְפַקֵּד בִּנְיָמִין”,

שֶׁלֹּא מִכְּבָר סוֹף-סוֹף הִצְלִיחַ לִבְרֹחַ מִמַּחֲנֵה הַמֻּגְלִים לְאַפְרִיקָה –

אֵינוֹ אֶלָּא מִיסְטֶר פָּלֶסְט, שֶׁנִּלְוָה לַהַפְלָגָה לַמְרוֹת

אַזְהָרָתָם שֶׁל רוֹפְאִים, בָּהֶם אַף רוֹפֵא-הָאֳנִיָּה לָזָרֵב מִפָּרִיז.

“אַתָּה שָׁמֵן מִדַּי”, אָמַר לוֹ הַדּוֹקְטוֹר לְאַחַר שֶׁפָּנָה אֵלָיו

מִיָּזְמָתוֹ, עֶרֶב הַהַפְלָגָה, "וְסוֹבֵל מִלַּחַץ-דָּם נָמוֹךְ.

פּוֹעֵל הַרְבֵּה כַּאֲחוּז-בֻּלְמוּס, כְּמִתְיָרֵא לְהַחֲמִיץ דְּבַר-מָה,

וְיָשֵׁן מְעַט מִדַּי… לְמַעַן בְּרִיאוּתְךָ", סִכֵּם אָז הַדּוֹקְטוֹר,

“הָיִיתִי מַפְנֶה אוֹתְךָ מִיָּד לִמְקוֹם-נֹפֶשׁ בִּשְׁוַיְץ”. אֲבָל הָאִישׁ,

אוֹתוֹ מִיסְטֶר פָּלֶסְט – שֵׁם כִּסּוּי רִשְׁמִי שֶׁאִמֵּץ לוֹ בְּאֲמֵרִיקָה:

פָּשׁוּט חִלֵּק אֶת “פָּלֶסְטִינָה” וְאֶת חֶצְיָהּ נִכֵּס לוֹ –

חָשׁ כִּי חוֹבָתוֹ הִיא לָשֵׂאת בָּאַחֲרָיוּת עַד תֹּם,

בִּבְחִינַת “מִי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה, אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר”.

בָּעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הוּא נֶחְשָׁב מֻמְחֶה. זֶה כַּחֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה

הוּא עוֹסֵק בְּהַגְנָבַת אֲנָשִׁים לְפָלֶסְטִינָה בְּמַה-שֶּׁקּוֹרְאִים “אַף-עַל-פִּי”…

 

ב

לֹא מִן הַמִּצְטַלְּמִים הוּא אַבְּרָשָׁה פָּלֶסְט; לֹא הוּא

אֲשֶׁר יִתְקַע בַּחֲצוֹצְרָה מֵרֹאשׁ גַּגּוֹת. עִנְיָן שֶׁל אֹפִי,

וְגַם שֶׁל חוֹבַת חֲשָׁאִיּוּת שֶׁהוּא אָמוּן עָלֶיהָ מֵאָז

עָמְדּוֹ עַל דַּעְתּוֹ, וְהָאֹפִי מְסַיֵּעַ לְקַיְּמָהּ. מִכָּל מָקוֹם,

הַמְּעַטִּים שֶׁמִּתְמַצְּאִים לֹא יֻפְתְּעוּ לִשְׁמֹעַ שֶׁהוּא אֲשֶׁר שִׁדֵּל

אֶת הִלֵּל קוּק, הַמְפֻרְסָם בְּרַחֲבֵי אַרְהַ"בּ, מַמְצִיא

הַ“וְּעָדִים” לְמִינֵיהֶם (וְרֹאשׁ לַכֹּל: הַוַּעַד-הָעִבְרִי-

לְשִׁחְרוּר-לְאֻמִּי), לְהָקִים חֶבְרַת-סַפָּנוּת מִסְחָרִית-לְכָל-דָּבָר,

הֲלֹא הִיא “שְׁלשֶׁת הַכּוֹכָבִים”. זוֹ שֶׁמִּשְׂרָדֶיהָ בְּלֵב מֶנְהֶטְן,

בְּמֵדִיסוֹן אֶוֶנְיוּ, וּבָהֶם כִּהֵן כָּבוֹד שָׁנָה וָמַעְלָה.

וְאִם אֵין דַּי בְּאֵלֶּה, הֵן הוּא אֲשֶׁר דָּאַג לִרְכּשׁ

נַחֶתֶת זוֹ עַצְמָהּ מֵעֳדָפָיו שֶׁל צִי אַרְהַ"בּ, בִּנְמַל בַּאיוּן

שֶׁבִּנְיוּ-גֶ’רְזִי, וְכַאֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לִמְצֹא לָהּ שֵׁם

שֶׁיְקַשֵּׁר אֶת הָעִנְיָן לְזִכְרוֹ שֶׁל רֹאשׁ-בֵּיתָ"ר,

מִי אִם לֹא הוּא הִצִּיעַ אָז לִקְרֹא לָהּ “אַלְטָלֵנָה”,

כְּכִנּוּיוֹ הַסִּפְרוּתִי שֶׁל זַ’בּוֹטִינְסְקִי וְלָדִימִיר בִּצְעִירוּתוֹ…

 

ג

אַט-אַט הָעֶרֶב רָד עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה, עַל אַרְבָּעָה

אוֹ חֲמִשָּׁה צְוָתִים שֶׁעַל מַקְלְעִים הַמֻּצָּבִים שָׁם

לַהֲגַנָּה מִפְּנֵי מָטוֹס שֶׁיִּתְנַכֵּל אוּלַי מִן הַשָּׁמַיִם,

וְעַכְרוּרִית אוֹתָם שָׁמַיִם תִּמָּהֵל עַכְשָׁו בִּשְׁחוֹר גַּלִּים.

הַמְפַקְּדִים וּפְקוּדֵיהֶם, כֻּלָּם כְּאֶחָד, מַקְפִּידִים עַל הַהַאֲפָלָה,

אַךְ בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת עוֹלִים קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת, לְפִי הַתּוֹר,

אֶל הַסִּפּוּן לִשְׁאֹף אֲוִיר שֶׁל יָם, לְעַשֵּׁן, לְהִתְבַּדֵּחַ.

כְּבָר שָׁבוּעַ-יָמִים הֵם שָׁטִים. עוֹד יוֹמַיִם-שְׁלשָׁה לִפְנֵיהֶם,

כָּךְ אוֹמְרִים. אוּלַי יוֹתֵר. הִנֵּה נִצָּת כּוֹכָב רָפֶה.

וְעוֹד אֶחָד. אַבְּרָשָׁה עַצְמוֹ פּוֹנֶה אֶל הַחַרְטוֹם,

נִרְכָּן שָׁם עַל הַמַּעֲקֶה, מַבִּיט נִכְחוֹ כִּמְנַסֶּה

לְצַיֵּר לוֹ אֶת חוֹף-הַיַּעַד, אֵי-שָׁם בְּחֶבְיוֹן אֳפָקִים.

לֹא אִישׁ-גַּעֲגוּעִים הוּא כָּל-עִקָּר אֶלָּא גֶּבֶר קָשׁוּחַ

שֶׁרֻבֵּי זִכְרוֹנוֹתָיו אֵינָם עִנְיָן לְהִתְרַפֵּק עָלָיו דַּוְקָה.

וַדַּאי לֹא אֵלֶּה הַקְּשׁוּרִים בִּשְׁלשָׁה-עָשָׂר חָדְשֵׁי הַכֶּלֶא,

הַחֲקִירוֹת וְהַמִּשְׁפָּט, כּוֹלֵל –לְסִיּוּם – שָׁבוּעוֹת תְּמִימִים

בְּמַדִּים אֲדֻמִּים שֶׁל מִי שֶׁנָּדוֹן לְהִתָּלוֹת עַד צֵאת נִשְׁמָתוֹ.

לְמַזָּלוֹ, רוֹאֶה הוּא רַק אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנָיו, בּוֹחֵל

בְּכָל שֶׁאֵין רֵאשִׁיתוֹ תָּכְנִית וְתַכְלִיתוֹ הֶשֵּׂג, אֲבָל מָסוּר

עַד-כְּלוֹת לַגְּדוֹלוֹת שֶׁהֵן עִקָּר, לְרַבּוֹת זוּטוֹת

הַכְּרוּכוֹת בָּהֶן, כְּכָל שֶׁהֵן מִמַּהוּתָן, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר

לְאֵלּוּ בְּלֹא אֵלּוּ… וּבְיִחוּד מַקְפִּיד הוּא לְהִשָּׁמֵר

מֵרְגָשׁוֹת אוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת אִישִׁיִּים; כּוֹלֵל עֶבְרָה וָזַעַם, אֵיבָה,

אוֹ אַהֲבָה. כָּל אֵלֶּה חֲשׁוּדִים הֵם בְּעֵינָיו, מוֹתָרוֹת,

אוֹ פָּשׁוּט גִּלּוּיִים שֶׁל בֹּסֶר וּבְרִיחָה מֵאַחֲרָיוּת.

לָכֵן נִפְלָא מִבִּינָתוֹ, לְמַעַן הָאֱמֶת, אֵיךְ נָפַל בַּפַּח

וְהִתְחַתֵּן עִם אוֹתָהּ בְּרוֹנְקָה בִּנְיוּ-יוֹרְק. בְּסַךְ-הַכֹּל,

אִשָּׁה טוֹבָה הִיא. לֹא מַפְרִיעָה. אַדְרַבָּה: נִרְתֶּמֶת לְסַיֵּעַ;

וּמִסְתַּפֶּקֶת בְּמוּעָט, חָמְרִית אַף גַּם רִגְשִׁית. אַךְ אִם

יַעֲלֶה הַכֹּל יָפֶה, וְ“אַלְטָלֵנָה” אָמְנָם תִּפְרֹק אֶת מִטְעָנָהּ,

וְהַמְּדִינָה שֶׁקָּמָה, שֶׁעֲדַיִן הִיא מוֹנָה רַק יָמִים אוֹ

שָׁבוּעוֹת לְקִיּוּמָהּ, אָמְנָם תִּגְבַּר עַל שׁוֹאֲפֵי קִצָּהּ,

וְהוּא עַצְמוֹ יִמְצָא בְּפָלֶסְטִינָה קוֹרַת-גַּג לְרֹאשׁוֹ, בִּטָּחוֹן

לְגוּפוֹ וּמָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ, אוּלַי יִקְרָא לָהּ בְּכָל-זֹאת

לָבוֹא, וְיַחַד יִחְיוּ בְּשֶׁקֶט, יְגַדְּלוּ אֶפְרוֹחֵיהֶם, יְבַלּוּ

עִם חֲבֵרִים. אֶפְשָׁר לְנַסּוֹת, אוּלַי. אֲבָל קָשֶׁה לַהַאֲמִין…

 

ד

תָּמוּהַ בְּעֵינָיו אֵיךְ אַגַּב הַהִרְהוּרִים הַלָּלוּ קָמִים פִּתְאֹם

מַרְאוֹת שֶׁלִּכְאוֹרָה נִשְׁכְּחוּ מִכְּבָר, וְהֵם כְּמוֹ חַיִּים – –

הִנֵּה יוֹם אָבִיב נוֹהֵר בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים-וְשָׁלשׁ

וּבָחוּר אֶחָד גְּבַרְתָּן, חֲנִיךְ תְּנוּעַת בֵּיתָ"ר, מַגִּיעַ

אֶל חוֹף יָפוֹ. מִבְּרִיסְק הָעִיר שֶׁבְּפוֹלִין הוּא בָּא,

עִירוֹ שֶׁל בֵּגִין מְנַחֵם. (מִי הָיָה מַעֲלֶה אָז בְּדַעְתּוֹ

שֶׁיִּהְיֶה הַלָּז מְפַקְּדוֹ שֶׁל הָ“אִרְגּוּן”, וְזוֹ הָאֳנִיָּה

לְמִשְׁמַעְתּוֹ תָּסוּר. מִי חָשַׁב בִּכְלָל עַל מֶרֶד מְזֻיָּן?!)

הַבָּחוּר בָּא לְבַדּוֹ, אַשְׁרַת תַּיָּר בְּדַרְכּוֹנוֹ הַפּוֹלָנִי.

מִטְעָן לֹא הָיָה לוֹ, פְּרָט לִקְצָת לְבָנִים: רַק שְׁתֵּי חֻלְצוֹת

בְּצִקְלוֹנוֹ, עִם כְּלֵי-גִּלּוּחַ. עִבְרִית אֵינוֹ יוֹדֵעַ; קַל-וָחֹמֶר

עַרְבִית. רַק אִידִישׁ בְּפִיו. וְגַם פּוֹלָנִית, כַּמּוּבָן. עִם

תִּמְהוֹנִי אֶחָד, שֻׁתָּף-לְתָא בָּאֳנִיָּה, עוֹלֶה הוּא לָרָצִיף

וּמִסִּירַת הַסַּוָּר הַיָּפוֹאִי אֶל מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל הָעַרְבַּנְגִ’י

אֲשֶׁר תָּבִיא אוֹתָם לְתֵל-אָבִיב, לְאָלֶנְבִּי. רֵיחַ מוֹשַׁב-הָעוֹר,

שָׁחוֹר וּמְמֹעָךְ וּמָרוּט, מְמַלֵּא אֶת נְחִירָיו הַמְפֻלָּשִׁים.

דּוּמָם צוֹפֶה הוּא בְּגַבּוֹ הָרָחָב שֶׁל הָרַכָּב הֶחָסֹן,

מַקְשִׁיב לְטִפְחַת פַּרְסוֹתָיו הַקְּצוּבָה שֶׁל הַסּוּס עַל הָאַסְפַלְט,

קוֹלֵט אֶת זְנָבוֹ הַמּוּרָם בְּהַצְנִיחוֹ אֶת גְּלָלָיו. כְּעֵין שִׂמְחָה

הוּא חָשׁ לְמַרְאֵה אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, אַךְ כְּבָר אָז הוּא חַף

מֵהִתְרַגְּשׁוּת. עִם שְׁכֵנוֹ לְמוֹשָׁב אֵינוֹ מַרְבֶּה שִׂיחָה.

לֹא אִישׁ-דְּבָרִים הוּא. וּבִכְלָל, מַה לּוֹ וְלַבָּרְנָשׁ הַזֶּה.

 

ה

הֵיטֵב יִזְכֹּר עַכְשָׁו אֶת עַרְבּוֹ הָרִאשׁוֹן בְּתֵל-אָבִיב.

הִקְדִּים אָז לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבוֹ. לְבַדּוֹ בְּחֶדֶר שֶׁל שָׁלשׁ מִטּוֹת,

בְּמָלוֹן זוֹל שֶׁאֶת כְּתָבְתּוֹ קִבֵּל עוֹד בְּוַרְשָׁה. לִפְנֵי כֵן

הִסְפִּיק לְהַחֲלִיף זְהוּבִים פּוֹלָנִים בְּלִירָה אַחַת וּשְׁמוֹנִים פִּיַאסְטֶר

שֶׁל פָּלֶסְטִינָה. בְּסַקְרָנוּת הִבִּיט בִּשְׁטַר-הַנְּיָר וּבַמַּטְבְּעוֹת, בָּאוֹתִיּוֹת

הָעִבְרִיּוֹת, הָעַרְבִיּוֹת, הָאַנְגְּלִיּוֹת. הִתְאַמֵּץ קְצָת עַד שֶׁפִּעֲנֵחַ

אֶת הַמִּלִּים הָעִבְרִיּוֹת, שֶׁאוֹתִיּוֹתֵיהֶן מֻכָּרוֹת לוֹ מִן הַחֻמָּשׁ

שֶׁהִסְפִּיק לִלְמֹד בְּיַלְדוּתוֹ, שֶׁבָּהֶן גַּם הִזְדַּמֵּן לוֹ לְעִתִּים

לִקְרֹא עִתּוֹנִים וּבְרוֹשׁוּרוֹת בִּשְׂפָתוֹ, זוֹ הָאִידִישׁ…

בְּקוּמוֹ לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הוּא יוֹצֵא לְשׁוֹטֵט מְעַט בָּרְחוֹבוֹת;

סַקְרָן, בּוֹלֵעַ כָּל פְּרָט. אַךְ גַּם כִּוּוּן וּמַטָּרָה יֵשׁ לוֹ:

לְהַגִּיעַ לִרְחוֹב הֶרְצְל מִסְפָּר 44, לְמַעֲרֶכֶת הַשָּׁבוּעוֹן שֶׁל

אֵיךְ-קוֹרְאִים-לָהֶם? – כֵּן, “בְּרִית הַבִּרְיוֹנִים”. “חֲזִית הָעָם”

נִקְרָא הַשָּׁבוּעוֹן. זֶה בְּעִבְרִית…

חַם לוֹ, אֶגְלֵי-זֵעָה מְבַצְבְּצִים

עַל מִצְחוֹ, אַךְ חִישׁ יִלְמַד לִצְעֹד רַק בַּצַּד הַמּוּצָל

שֶׁל הָרְחוֹב. מִדֵּי פַּעַם יִתְעַכֵּב לִקְרֹא אֶת הַשְּׁלָטִים,

לַחְקֹק בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת הַשֵּׁמוֹת: אַחַד הָעָם, בְּצַלְאֵל יָפֶה,

יַבְנֶה, שְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד, נַחֲלַת בִּנְיָמִין, דֶּרֶךְ יָפוֹ–תֵּל-אָבִיב.

בְּצֹמֶת אֶחָד הוּא רוֹאֶה שׁוֹטֵר נִצָּב תַּחַת גַּגּוֹן שֶׁל פַּח

וּמְכַוֵּן אֶת הַתְּנוּעָה, כּוֹבַע-מִצְחָה לְרֹאשׁוֹ וּמַשְׁרוֹקִית בְּפִיו,

לִזְרוֹעוֹתָיו שַׁרְווּלִים לְבָנִים. כְּמִשְׁתָּאֶה הוּא רוֹאֶה אֵיךְ

בִּנְחִיל שֶׁל אוֹפַנַּיִם וּתְלַת-אוֹפַנַּיִם, עֲגָלוֹת, מֶרְכָּבוֹת, אוֹפַנּוֹעִים,

מַשָּׂאִיּוֹת וּמְכוֹנִיּוֹת פְּרָטִיּוֹת, נִשְׁזָרִים חֲמוֹרִים זְרִיזִים כָּאֵלֶּה,

שִׁפְלֵי-בֶּרֶךְ וּמַזְקִיפֵי-אָזְנַיִם, עִם גְּמַלִּים דַּבַּשְׁתָּנִים מַעֲלֵי גֵּרָה,

מְדַדִּים לְאִטָּם. “אוֹרְיֶנְט”, הוּא מְלַגְלֵג בֵּינוֹ לְבֵינוֹ. הַכֹּל כֹּה זָר פֹּה,

לֹא-מֻכָּר, גַּם חָשׁוּד. מַגְבִּירִים אֶת הָרשֶׁם כָּל אוֹתָם עֲרָבִים

הַחוֹלְפִים עַל פָּנָיו, רַבִּים וְהוֹלְכִים כְּכֹל שֶׁהוּא קָרֵב

לִמְחוֹז-חֶפְצוֹ. לְבַד מֵרָאשֵׁי הַחַמָּרִים וְהַגַּמָּלִים הוּא רוֹאֶה גַּם

רָאשִׁים חֲבוּשֵׁי תַּרְבּוּשׁ אוֹ עֲטוּיֵי כָּפִיָּה וְעָקָל, גְּבָרִים

בְּכֻתֳּנוֹת אֲרֻכּוֹת אוֹ בְּמִכְנָסַיִם מְשֻׁרְוָלִים כָּאֵלֶּה, וּנְעָרִים

זָבֵי-חֹטֶם שֶׁכִּפּוֹת קְטַנּוֹת לְרָאשֵׁיהֶם, וְנָשִׁים שֶׁיּוֹשְׁבוֹת עַל

הַמִּדְרָכוֹת, פִּרְאִיּוֹת לְמַרְאֶה, פַּרְצוּפָן מֻשְׁחָר וּמְקֻמָּט וּלְבוּשָׁן

שָׁחוֹר וּמְמֻרְטָט וּכְמוֹ שְׁבָבִים שֶׁל קַעֲקַע לָהֶן עַל מֵצַח

וְסַנְטֵר, וְהֵן עֲדוּיוֹת אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁל מַטְבְּעוֹת וּגְחוּנוֹת עַל

סַלֵּי מַרְכֻּלְתָּן, תְּנוּבַת עֲרוּגָה וּבֻסְתָּן, וְעוֹד הוּא רוֹאֶה שָׁם

נָשִׁים רְעוּלוֹת נְטוּלוֹת-פַּרְצוּף הַנִּגְרָרוֹת כִּשְׂמָמִיּוֹת בְּעִקְּבֵי

בַּעֲלֵיהֶן. אַט-אַט, חוּשָׁיו דְּרוּכִים וְעֵינָיו פְּקוּחוֹת, יַעֲבֹר

עַל-פְּנֵי חֲנֻיּוֹת שֶׁל רָהִיטִים וּכְלֵי-בַּיִת חָמְרֵי-בִּנְיָן

כְּלֵי-עֲבוֹדָה וְכֵן כְּלֵי-סִדְקִית צַעֲצוּעִים מַכְשִׁירֵי-כְּתִיבָה,

וּפֹה וָשָׁם בַּנְק וּמִסְפָּרָה וְדוּכָן לְצִחְצוּחַ נַעֲלַיִם אוֹ

קְיוֹסְק אוֹ בֵּית-קָפֶה קָטָן וַאֲנָשִׁים עוֹמְדִים וּמְסִיחִים

בִּבְלִיל שָׂפוֹת, אֲבָל רַבִּים בְּפוֹלָנִית וּבְאִידִישׁ מֻכָּרוֹת.

 

ו

כָּךְ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְהֶרְצְל 44 וְרוֹאֶה עַל שֶׁלֶט קָטָן כָּתוּב

“חֲזִית הָעָם”, וְהוּא נִכְנָס לְמָבוֹי וּפוֹסֵעַ כַּמָּה פְּסִיעוֹת

וְדוֹפֵק בַּדֶּלֶת וְנִכְנָס.

וּמוֹצֵא בָּחוּר צָעִיר, קְטַן-קוֹמָה,

אוּלַי בֶּן שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, עֵינַיִם קְטַנּוֹת, מַמְזֵרִיּוֹת, וּבִזְהִירוּת

הוּא שׁוֹאֵל אוֹתוֹ אִם אִידִישׁ הוּא דּוֹבֵר. “רַק מֵבִין”, עוֹנֶה הַבָּחוּר,

וְשׁוֹאֵל: “אֶת מִי אֲדוֹנִי צָרִיךְ?” – “אֲנִי”, מֵשִׁיב אַבְּרָשָׁה,

“מִבֵּיתָ”ר-פּוֹלִין, מִבְּרִיסְק. שֵׁם שֶׁלִּי סְטַבְסְקִי, אַבְרָהָם סְטַבְסְקִי…

גִּיל שֶׁלִּי עֶשְׂרִים-וְשֶׁבַע… בְּבֵיתָ"ר שְׁמוֹנֶה שָׁנִים…> וְרַק

אֶתְמוֹל הִגַּעְתִּי אַרְצָה… אָמְרוּ לִשְׁאֹל עַל “חֲזִית הָעָם”

וּלְבַקֵּשׁ אָדוֹן רֵדַקְטוֹר…זֶה דּוֹקְטוֹר אַבָּ“א אֲחִימֵאִיר, נָכוֹן?”

אֱמֶת, מְאַשֵּׁר הַצָּעִיר וּמוֹשִׁיט יָד, אַף הוּא בְּקֻרְטוֹב חַשְׁדָנוּת,

וּבְכָל-זֹאת מַצִּיג אֶת עַצְמוֹ לְפָנָיו: “לִי קוֹרְאִים גַּבְרִיאֵל”.

הוּא אוֹמֵר, “וַאֲנִי עוֹבֵד פֹּה בָּעִתּוֹן”. אֲחִימֵאִיר, הוּא מוֹסִיף,

יָצָא לִפְגִישָׁה, וְעוֹד מְעַט יַחֲזֹר. אִם יֵשׁ לְךָ פְּנַאי, אַתָּה יָכוֹל

לְחַכּוֹת פֹּה. וְאִם תִּרְצֶה כּוֹס תֵּה, יֵשׁ לָנוּ קֻמְקוּם עַל הַפְּתִילִיָּה

שָׁם בַּפִּנָּה, וְעַל-יָדוֹ תֵּיוֹן וְסֻכַּר-חֲתִיכוֹת בְּקוּפְסָה. בֵּינְתַיִם

אַתָּה יָכוֹל לָשֶׁבֶת, וְלִקְרֹא אֶת הַגִּלָּיוֹן הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּנוּ, אִם

אַתָּה קוֹרֵא עִבְרִית…“הָה, אֵינְךָ קוֹרֵא?” מוֹשֵׁךְ הַבָּחוּר בִּכְתֵפָיו,

"טוֹב, עוֹד תִּלְמַד… יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּאֵיזֶה מָקוֹם יֵשׁ כָּאן

גִּלָּיוֹן שֶׁל הַ“מאָמענט” מִוַּרְשָׁה. מִזְּמַן לִזְמַן הוּא מַגִּיעַ"…

וְהִנֵּה זֶה בָּא סוֹף-סוֹף הַדּוֹקְטוֹר אֲחִימֵאִיר, אִישׁ רָזֶה וְגָבֹהַּ,

שַׁבְרִירִי וְרַם-מֵצַח, מַרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם שְׁחוֹרֵי-מִסְגֶּרֶת, מָתוּחַ

וּמְהֻרְהָר כְּמוֹ בָּחוּר-יְשִׁיבָה. וְגַבְרִיאֵל זֶה מְמַהֵר וּמְסַפֵּר לוֹ

עָלָיו. בָּעִבְרִית שֶׁלָּהֶם, כַּמּוּבָן. וְאָז אֲחִימֵאִיר מַצְהִיל פָּנִים

וּבְחִיּוּךְ בַּיְשָׁנִי הוּא מוֹשִׁיט יָד וּמְבַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִיו.

 

ז

עוֹדוֹ כָּפוּף עַל מַעֲקֵה הַסִּפּוּן, עֵינָיו בַּתֶּלֶם הַמַּקְצִיף שֶׁחוֹרֶשֶׁת

הָאֳנִיָּה בְּלֵב יָם, זוֹכֵר אַבְּרָשָׁה סְטַבְסְקִי אֵיךְ כָּח אָז בִּגְרוֹנוֹ,

וְגָמַע מִן הַתֵּה שֶׁבְּכוֹסוֹ, וּפָתַח וְאָמַר: “אֲנִי בֵּיתָ”רִי לֹא מֵהַיּוֹם,

וַאֲנָשִׁים מַכִּירִים אוֹתִי. גַּם בַּנְּצִיבוּת שֶׁל בֵּיתָ"ר-פּוֹלִין…

וּלְעֶצֶם הָעִנְיָן, אֲנִי מַקְסִימָלִיסְט… כְּמוֹ אַתֶּם כָּאן…

אָמְרוּ לִי בֶּאֱמֶת שֶׁאֶצְלָכֶם אֶמְצָא אֲנָשִׁים שֶׁיָּבִינוּ אוֹתִי,

שֶׁאוּכַל לְהַסְבִּיר לָהֶם הַפְּלַאן הַפָּשׁוּט שֶׁלִּי… בִּשְׁבִילוֹ

אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא עָשִׂינוּ

אַף פַּעַם, אֲבָל בְּסַךְ-הַכֹּל זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת דֵּי פָּשׁוּט"…

וְכָךְ הִתְחִיל לְדַבֵּר עַל סִירוֹת וּסְפִינוֹת וָאֳנִיּוֹת שֶׁבָּהֶן יָבוֹאוּ

לָאָרֶץ בֵּיתָ"רִים, וְלֹא הֵם בִּלְבַד, בְּלִי שׁוּם רִשְׁיוֹן, לֹא

מֵהָאַנְגְּלִים, לֹא מֵהַסּוֹכְנוּת, לֹא מֵ“הֶחָלוּץ”. מֻעֲמָדִים לֹא יֶחְסְרוּ,

וְכָל אֶחָד מֵהֶם יְשַׁלֵּם מַשֶּׁהוּ… לֹא כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה,

“כִּי כַּיּוֹם אֶת כָּל הַהוֹבָלוֹת אֶפְשָׁר לְאַרְגֵּן בִּמְחִירֵי-מְצִיאָה”.

אִישׁ חָבִיב הוּא אַבָּ"א אֲחִימֵאִיר, אַךְ סָפֵק

אִם הוּא תּוֹפֵס לְאָן חוֹתֵר אַבְּרָשָׁה בְּדִיּוּק.

“זֶה מְעַנְיֵן מְאֹד”, הוּא מַפְטִיר, וְעֵינָיו רוֹשְׁפוֹת

מִבַּעַד לִזְגוּגִיּוֹת הַמִּשְׁקָפַיִם. נִכָּר בּוֹ שֶׁהוּא מְהַרְהֵר.

“כְּבָר דִּבַּרְתָּ עַל זֶה כָּאן עִם מִישֶׁהוּ?” הוּא שׁוֹאֵל.

"לֹא, כַּמּוּבָן. רַק אֶתְמוֹל בָּאתָ. טוֹב. נִרְאֶה. אֲנִי

אֶשְׁתַּדֵּל לְהַפְגִּישׁ אוֹתְךָ עִם אֲנָשִׁים שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲזֹר".

 

ח

וְאַחֲרֵי שְׁבוּעַיִם-שְׁלשָׁה, אוֹתוֹ עֶרֶב-שַׁבָּת כּוֹכָבִי, שֶׁבּוֹ

הוּא נוֹטֶה לָלוּן בִּירוּשָׁלַיִם, בִּמְלוֹן תּוּרְגְ’מָן, רְחוֹב יָפוֹ,

בְּחֶדֶר שֶׁל אַרְבַּע מִטּוֹת, וּלְאַחַר שִׂיחָה אַחַת נוֹסֶפֶת

עִם אֲחִימֵאִיר הוּא סוֹעֵד אֶת לִבּוֹ בְּמִסְעֶדֶת “הַשָּׁרוֹן”,

וְיוֹצֵא מִשָּׁם בְּרוּחַ טוֹבָה, גַּם מִשּׁוּם שֶׁאָכַל לַשּׂבַע

וְגַם מִשּׁוּם שֶׁכְּבָר הוּא רוֹאֶה עַצְמוֹ עוֹבֵד בְּבִנְיָן בַּשָּׁבוּעַ

הַבָּא, מְכוֹפֵף בַּרְזִלִּים, עַד שֶׁיְּקַבֵּל אֶת הָאַשְׁרָה הַסּוּרִית

הַמְיֻחֶלֶת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַפְלִיג, בַּשָּׁבוּעַ שֶׁלְּאַחַר-כָּךְ, מִבֵּירוּת

לְקוֹנְסְטַנְצָה וּלְהָבִיא עִמּוֹ, בְּשׁוּבוֹ מִפּוֹלִין, קְבוּצָה רִאשׁוֹנָה

שֶׁל נַחְשׁוֹנִים, וּלְהַגְנִיבָם לָאָרֶץ, כְּנִסּוּי מַעֲשִׂי, מִגְּבוּל הַצָּפוֹן.

וְהִנֵּה מִתְבָּרֵר שֶׁבְּעוֹד הוּא שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ בַּמָּלוֹן,

וְעַד שֶׁתֵּרֵד עָלָיו שֵׁנָה הוּא מְחַשֵּׁב חִשּׁוּבָיו לַבָּאוֹת,

בְּדִיּוּק אָז מִתְחַשֵּׁק לְדוֹקְטוֹר אַרְלוֹזוֹרוֹב – מַנְהִיג-פּוֹעֲלִים נַעֲרָץ,

שֶׁבַּצָּהֲרַיִם אָכַל בִּירוּשָׁלַיִם אֶל שֻׁלְחַן הַנָּצִיב הָעֶלְיוֹן

וּבַעֲרֹב הַיּוֹם הִגִּיעַ לִמְלוֹן קֶטֶה-דָּן בְּתֵל-אָבִיב –

לָקַחַת אֶת אִשְׁתּוֹ לְטִיּוּל רוֹמַנְטִי לְאֹרֶךְ שְׂפַת-הַיָּם,

מִמְּלוֹנָם לְכִוּוּן הַיַּרְקוֹן וּבַחֲזָרָה, עֲבוֹר עַל-פְּנֵי

בֵּית-הַקְּבָרוֹת הַמֻּסְלְמִי “עַבְּד אֶל-נַבִּי” – וּבָהּ בָּעֵת

בְּדִיּוּק ( מֶה-עָמְקוּ זְמָמָיו שֶׁל גּוֹרָל!) מִתְחַשֵּׁק גַּם

לִשְׁנֵי פִּרְחָחִים יָפוֹאִים, יְחוּמִים וּמְגֹרִים, לְסַיֵּר בְּאוֹתָהּ

כִּבְרַת-חוֹף וּלְהִטָּפֵל לִבְנֵי-הַזּוּג, וְאֶחָד מֵהֶם

“בָּא לוֹ לְהַתְחִיל” עִם הָאִשָּׁה (שֶׁעַל-פִּי הֶגְיוֹנוֹ

אֵינָהּ אֶלָּא שַׁרְמוּטָה, בַּת-הֶפְקֵר), וְזוֹ סִבָּה

מַסְפֶּקֶת לִשְׁלֹף אֶת הַתֻּפִּי שֶׁלּוֹ וְלִירוֹת, בִּכְמִין רִתְחָה

סְתוּמָה, כַּדּוּר( אֶחָד בִּלְבַד, בְּלִי רֹאשׁ) בַּדּוֹקְטוֹר הַמְמֻשְׁקָף,

אֲשֶׁר אָמְנָם נָפַל שָׁדוּד…

וְאָז, תּוֹךְ יוֹם-יוֹמַיִם, תַּתְחִיל

עוֹנַת-הַצַּיִד הַגְּדוֹלָה. הַמַּנְגְּנוֹנִים הַמְעֻנְיָנִים תּוֹבְעִים וְנִתְבָּעִים

לִמְצֹא אֶת שְׁנֵי הָאֲשֵׁמִים. וְאַבְּרָשָׁה – גְּבַרְתָּן עִלֵּג,

צַר-מֵצַח, מַתְאִים פּוֹלִיטִית – לֹא יְאַחֵר לְהִגָּרֵף בָּרֶשֶׁת.

וְכָל הַיֶּתֶר הוּא אָמְנָם, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, הִיסְטוֹרְיָה – – –

 

ט

יָדוּעַ כִּמְדֻמֶּה כֵּיצַד נִגְמְרָה, בְּיוֹם כּ"א בְּיוּנִי אַרְבָּעִים-וּשְׁמוֹנֶה

הַפְלָגָתָהּ שֶׁל “אַלְטָלֵנָה” אֶל חוֹף אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל – הַפְלָגָה

רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה. יָדוּעַ פָּחוֹת מֶה עָלְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם סְטַבְסְקִי,

הוּא “מִיסְטֶר פָּלֶסְט”, הַ“בּוֹס”, הַמּוֹצִיא –וְהַמֵּבִיא – מַה זִּמֵּן

הַגּוֹרָל לָאִישׁ אֲשֶׁר חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִפְנֵי כֵן, בּוֹ-בַּחֹדֶשׁ,

הָאֳשַׁם בִּרְצִיחָתוֹ שֶׁל אַרְלוֹזוֹרוֹב, וּמִקֵּץ שָׁנָה אַחַת

אַף הֻרְשַׁע וְנָדוֹן לְמִיתָה, וְכַעֲברֹ חֹדֶשׁ אֶחָד נוֹסָף

זִכָּהוּ בֵּית-הַדִּין לְעִרְעוּרִים – הָאִישׁ שֶׁהֵיטִיב לְגַיֵּס אֳנִיּוֹת

וּלְאַרְגֵּן פּוֹרְצֵי-הֶסְגֵּר גּוֹנְבֵי-גְּבוּל וּלְהָסִיר מִכְשׁוֹלִים

מִדַּרְכָּם וְהָיָה מְלַוֶּה אוֹתָם עַד לִנְמַל-הַהַפְלָגָה, וּבְשִׂיא

פְּעִילוּתוֹ שָׁלַח אֶת הָאֳנִיָּה “פָּרִיטָה”, שֶׁעָלְתָה עַל שִׂרְטוֹן

מוּל שְׂפַת-יַמָּהּ שֶׁל תֵּל-אָבִיב בְּאוֹר לַשְּׁלשָׁה בְּסֶפְּטֶמְבֶּר

שְׁנַת שְׁלשִׁים-וָתֵשַׁע, מַמָּשׁ בִּפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג-וּמָגוֹג –

הָאִישׁ שֶׁשִּׁלְטוֹנוֹת הַמַּנְדָּט אָסְרוּ עַל כְּנִיסָתוֹ לָאָרֶץ,

הֲגַם שֶׁכָּכָה כִּמְדֻמֶּה עָדִיף הָיָה בְּעֵינָיו-הוּא, שֶׁלֹּא לְחִנָּם

דָּחָה עוֹד בִּזְמַנּוֹ כָּל הַצָּעָה לָבוֹא לִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹם

עַל שְׂפַת-הַיָּם הַזּוֹ שֶׁבּוֹ נָפַל שָׁדוּד הָאִישׁ שֶׁלֹּא

הָיְתָה יָדוֹ בּוֹ, אֲבָל מִכֹּחַ מְשׁוּגַת-גּוֹרָל הֵבִיא

עָלָיו אֶת הַסִּיוּט הַמְּמֻשָּׁךְ הַהוּא ( שֶׁלֹּא שָׁבַר אוֹתוֹ)…

וּבְכֵן, לְאַחַר שֶׁאֶת רֹב נוֹסְעֶיהָ פָּרְקָה כְּבָר יוֹם

קֹדֶם בִּכְפַר-וִיתְקִין, בַּחֲשֵׁכָה, וְצֻוְּתָה לְהַפְלִיג שׁוּב,

וְהִגִּיעָה אַף הִיא אֶל מוּל שְׂפַת-יַמָּהּ שֶׁל תֵּל-אָבִיב,

סָמוּךְ מַמָּשׁ לְנִבְלָתָהּ הַחֲלוּדָה שֶׁל “פָּרִיטָה”, וּמִן הַחוֹף

הֵחֵלוּ לְהַמְטִיר עָלֶיהָ אֵשׁ מַקְלְעִים וְהַתּוֹתָח הַנּוֹדָע

הוֹסִיף אֶת פְּגָזָיו, הָיָה מִיסְטֶר פַּלֶסְטְ מֵרִאשׁוֹנֵי

הַנִּפְגָּעִים. וּבִהְיוֹת הָאֳנִיָּה אֲפוּפָה עָשָׁן פּוֹרֵץ מִכָּל

הַפְּתָחִים, חֲנוֹק גָּרוֹן וְהַדְמִיעַ עֵינַיִם, הָחְלַט לְהוֹרִיד

אֶת גּוּפוֹ הַכָּבֵד בַּחֲבָלִים קְשׁוּרִים תַּחַת בֵּית-הַשֶּׁחִי:

חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים אָחֲזוּ בַּחֶבֶל וְהוֹרִידּוהּו בִּזְהִירוּת וּבְנַחַת

בְּעוֹד רַגְלוֹ הַפְּצוּעָה מִטַּלְטֶלֶת כְּאֵבֶר זָר. בִּלְחֹץ הַחֲבָלִים

עַל חֲזֵהוּ, כָּךְ הֵעִיד מִי שֶׁהֵעִיד, נֵעוֹר מֵעֶלְפוֹנוֹ

וְנֶאֱנַח, וְכָךְ הָיָה גּוֹנֵחַ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהֻשְׁכַּב בְּאַחַת הַסִּירוֹת

וְהוּטַל אֶל הַחוֹף… כִּמְעַט בּוֹ-בַּמָּקוֹם, וְכִמְעַט בְּאוֹתוֹ תַּאֲרִיךְ,

שֶׁבּוֹ נָפַל, מִפְּגִיעַת כַּדּוּר אֶחָד קְטוּם-רֹאשׁ, הַדּוֹקְטוֹר

חַיִּים אַרְלוֹזוֹרוֹב, הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ מֵאֵן לְהַצִּיג כַּף-רַגְלוֹ…

מִשָּׁם דָּאֲגוּ לְהַסִּיעוֹ לְבֵית-חוֹלִים אֲרָעִי שֶׁל הָאֵצֶ"ל,

וּמִקֵּץ יוֹמַיִם נִתֵּחַ שָׁם פְּרוֹפֵסוֹר מַרְכּוּס הַנּוֹדָע

אֶת בִּרְכּוֹ הַמְּחוּצָה.

וַיָּמָת עַל שֻׁלְחַן-הַנִּתּוּחַ.

 

י

“לִבִּי נִבֵּא לִי כָּךְ”, אָמְרָה בְּרוֹנְקָה בִּנְיוּ-יוֹרְק.

אביב 1999


המלצות קוראים
תגיות