רקע
יצחק ברקמן
הַקּוֹסֶמֶת (אגדה)
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: בתוך: ביבליותיקה לילדים ונערים [18]; ‫ורשה: מקרא; 1910

בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה, מֵעֵבֶר לַיָּם, הָיְתָה אִשָּׁה אַלְמָנָה וְלָה בַּת שֶׁשְּׁמָהּ חַנָּה וּבַת-חוֹרֶגֶת שֶׁשְּׁמָהּ שׁוֹשַׁנָּה. וַתֶּאֱהַב הָאַלְמָנָה אֶת בִּתָּהּ אַהֲבָה עַזָה, אוּלָם אֶת שׁוֹשַׁנָּה בִּתָּהּ-הַחוֹרֶגֶת שָׂנְאָה מְאֹד. חַנָּה הָיְתָה מָשְׁחֶתֶת הַמַּרְאֶה וְרָעַת הַלֵּב, וְשׁוֹשַׁנָּה-יָפָה עַד לְהַלֵּל, טוֹבַת-לֵב וּנְדִיבָה. אֲבָל הָאֵם-הַחוֹרֶגֶת הִטִּילָה כָל הָעֲבוֹדָה בַּבַּיִת וּבֶחָצֵר רַק עַל שׁוֹשַׁנָּה. הִיא לְבַדָּהּ שִׁפְשְׁפָה אֶת רִצְפַּת הַבַּיִת, שָׁאֲבָה מַיִם מִן הַבְּאֵר הָרְחוֹקָה, וּבְכָל עֲבוֹדָתָהּ לֹא הִשְׂבִּיעָה רָצוֹן אֶת אִמָּה-חוֹרַגְתָּה, וַתְּקַלֵּל וַתְּחָרֵף אוֹתָהּ כָּל הַיּוֹם וְגַם מַהֲלֻמּוֹת הִמְטִירָה עָלֶיהָ לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת מְאֹד. וְחַנָּה – כֵּיָּמִים כַּלֵּילוֹת יְשֵּׁנָה עַל מִטָּתָהּ, אוֹכֶלֶת וּמֵיטִיבָה אֶת לִבָּה וְאִמָּא מְהַלֶּלֶת אוֹתָהּ תָּמִיד אֶל כָּל עוֹבֵר: אַךְ זֹאת הִיא חֲכָמָה, אַךְ זֹאת הִיא יָפָה, חַנָּה שֶׁלִּי! פַּעַם אַחַת הָלְכָה שׁוֹשַׁנָּה וְכַדָּהּ הַגָּדוֹל בְּיָדָהּ, לִשְׁאֹב מַיִם מִן הַבְּאֵר, הָרְחוֹקָה כִשְׁתֵּי פַרְסָאוֹת מִן הָעִיר; בְּבֹאָהּ סָמוּךְ לַבְּאֵר קָרְבָה אֵלֶיהָ סַבְתָא עֲנִיָּה. הִיא הָיְתָה קוֹסֶמֶת. הַגְמִיאִינִי-נָא מַיִם מִעַּדֵּךְ, נַעֲרָה יָפָה, – אָמְרָה הַזְקֵנָה. – שְׁתִי, זְקֶנְתִּי, שְׁתִי, חָבִיבָה! – קָרְאָה שׁוֹשַׁנָּה בְּטוֹב לִבָּהּ, שָׂמָה אֶת הַכַּד עַל כַּף יָדָה, כָּפְפָה אוֹתוֹ וַתַּשְׁקְ אֶת הַזְקֵנָה. – תּוֹדָה לָךְ, יָפָה! וְיַעַן שֶׁלֵּב טוֹב לָךְ הֲרֵי לָךְ מַתָּנָה: כָּל מִלָּה וִּמָּלה שֶׁתֵּצֵא מִפִּיךְ תּוֹלִיד פֶּרַח נוֹתֵן-רֵיחַ אוֹ אֶבֶן-יְקָרָה, שֶׁיִּהְיוֹ נוֹשְׁרִים מִבֵּין שְׂפָתָיִךְ, כָּכָה אָמְרָה הַקּוֹסֶמֶת וְנֶעֶלְמָה. כַּאֲשֶׁר שָׁבָה שׁוֹשַׁנָּה מִן הַבְּאֵר הִתְנַפְּלָה עָלֶיהָ הָאֵם הַחוֹרֶגֶת: נַעֲרָה שׁוֹבֵבָה! לָמָה אֵחַרְתְּ הַיּוֹם לָשׁוּב זְמָן רַב כָּזֶה? – סִלְחִי-נָא לִי, אִם שָׁהִיתִי מְעַט יותֵר מִן הָרָגִיל עַל-יַד הַבְּאֵר – עָנְתָה שׁוֹשַׁנָּה בִּקְצָרָה. – מַה זֶה? הוֹי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! אֵיזֶה פֶלֶא! – קָרְאָה הָאֵם-הַחוֹרֶגֶת בְּקוֹל רָם, וּבְקָרְאָהּ נָפְלָה מְלֹא קוֹמָתָהּ, הִשְׁתַּטְחָה עַל הָרִצְפָּה וְלָקְטָה אֶת הַשּׁוֹשַׁנִּים וְאַבְנֵי-הַחֵן שֶׁנָּשְׁרוּ מִבֵּין שִׂפְתֵי שׁוֹשַׁנָּה. הַבַּת-הַחוֹרֶגֶת סִפְּרָה לְהָאַלְמָנָה אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָהּ עַל-יַד הַבְּאֵר וְכָל מִלָּה וִּמָּלה נֶהְפְכָה לְאֶבֶן-יְקָרָה אוֹ לְפֶרַח נוֹתֵן-רֵיחַ. חַנָּה, – הוֹ חַנָּה, קָרְאָה הָאַלְמָנָה לְבִתָּהּ בִנְשִׁימָה אַחַת, קוֹמִי-נָא, יונָתִי, וּמַהֲרִי אֶל הַבְּאֵר, אֶל הַבְּאֵר, וְשַׁאֲבִי לִי מַיִם. מַהֲרִי-נָא, מַהֲרִי! – עוֹד זֶה חָסֵר לִי! מִיָּמַי לֹא שָׁאַבְתִּי מַיִם, וְגַם עַכְשָׁו לֹא יָצָאתִי עוֹד מִדַּעֲתִּי, שֶׁאֵלֵךְ שְׁתֵּי פַרְסָאוֹת אֶל הַבְּאֵר! עָנְתָה חַנָּה בְֹקוֹל גַּס לְאִמָּה מֵעַל מִטָּתּהּ כְּשֶׁהִיא מִתְהַפֶכֶת עַל צִדָּהּ הַשֵּׁנִי. בְּעָמָל רַב הִצְלִיחָה הָאַלְמָנָה לְהָקִים אֶת חַוָּה עַל רַגְלֶיהָ, נָתְנָה לָה צְלוֹחִית יָפָה וּקְטַנָּה וְשָׁלְחָה אוֹתָהּ אֶל הַבְּאֵר. אֵצֶל הַבְּאֵר כְּבָר חִכְּתָה לָה הַקּוֹסֶמֶת. הִיא קָרְבָה אֶל חַנָּה וּבִקְשָׁה מִמֶּנָּהּ מְעַט מָיִם. – לֹא שִׁפְחָה אֲנִי לָךְ – נָתְנָה עָלֶיהָ בְקוֹלָהּ חַנָּה רָעַת-הַלֵּב, שָׁאַבְתִּי אֶת הַמַּיִם בִּשְׁבִילִי, לְכִי לָךְ! – בִּגְלַל “לִבֵּךְ הַטּוֹב” אֲנִי נוֹתֶנֶת לָךְ מַתָּנָה – אָמְרָה הַקּוֹסֶמֶת –: כָּל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁתּוֹצִיא מִפִּיךְ תּוֹלִיד צְפַרְדֵּעַ אוֹ נָחָשׁ שֶׁיִּקְפְּצוּ וְיִזְחֲלוּ מִבֵּין שְׂפָתָיִךְ. חַנָּה שָׁבָה זוֹעֶפֶת הַבַּיְתָה. בְדֶרֶךְ הִלּוכָה שָׁבְרָה גַם אֶת צְלֹחִיתָהּ. – לָמָּה זֶה מִהַרְתְּ כֹּה לָשׁוּב?! קָרְאָה הָאַלְמָנָה בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת לְבִתָּהּ. – סוּרִי מֵעָלַי, כִּי כְבָר קַצְתִּי בְּחַיַי מִפָּנָיךְ! – עָנְתָה חַנָּה בְקוֹל גַּס וְנִבְהֲלָה בְעַצְמָהּ: כָּל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁלָּה נֶהְפְכָה לִצְפַרְדֵעַ יְרֹקָה וּמְאוּסָה, אוֹ לְנָחָשׁ זוֹחֵל. – יוֹדעַתַ אֲנִי מִי אָשֵם בְכָל אֵלֶּה, צָעֲקָה הָאַלְמָנָה בְקוֹל אָיוֹם וְהִתְנַפְּלָה בְאֶגְרוֹפֶיָה עַל שׁוֹשַׁנָּה, הַבַּת-הַחוֹרֶגֶת. שׁוֹשַׁנָּה הָעַלוּבָה בָּרְחָה לָהּ מֻכָּה וּפְצוּעָה, כָּל עוֹד נַפְשׁהּ בָּהּ וְהִתְחַבְּאָה בֵין הֶהָרִים. בַּיּוֹם הַהוּא יָצָא בֶּן-מֶלֶךְ אֶחָד יָפֶה מְאֹד לָצוּד אֶת צֵידוֹ בַּיַּעַר הַקָּרוֹב לַמָּקוֹם הַהוּא וְשָׁם גָּר לוֹ קוֹסֵם אֶחָד טוֹב-לֵב. בֶּן-הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ לוֹ זֶה כְבָר כַּלָּה נָאָה וַעֲדִינָה, וּכְשֶׁנִּזְדַמֵּן לְפָנָיו הַקוֹסֵם, בִקְשָׁהוּ לִהְיוֹת לוֹ לְעֵזֶר בַּדָּבָר הַזֶה. הַקּוֹסֵם יָעַץ לוֹ לְבֶן-הַמֶּלֶךְ לָקַחַת לוֹ לְאִשָּׁה אֶת שׁוֹשַׁנָּה. בֶּן הַמֶּלֶךְ הָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ בֵין הֶהָרִים וּמָצָא אוֹתָהּ. – מַה מַּעֲשַׂיִךְ פֹּה יָפָתִי? – קָרָא בֶן הַמֶּלֶךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת שׁוֹשַׁנָּה וְעֵינֶיהָ אֲדֻמּוֹת מִבֶּכִי. – בָּרַחְתִּי מֵאִמִּי-חוֹרַגְתִּי, עָנְתָה הַיְתוֹמָה מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, וְכָל מִלָּה וּמִלָּה נֶהְפְכה לַחֲבַצֶּלֶת אוֹ אֶבֶן-חֵן. – אָמְנָם כֵּן – קָרָא בֶּן הַמֶּלֶךְ – נַעֲרָה זוֹ הֲרֵיהִי אוֹצָר טוֹב! הוּא לָקַח לוֹ אֶת שׁוֹשַׁנָּה לְאִשָׁה וְאֶת אִמָּהּ-חוֹרַגְתָּה וְאֶת בִּתָּהּ גֵּרֵשׁ מֵאֶרֶץ מַלְכוּתוֹ.

המלצות קוראים
תגיות