I

הָיֹה הָיוּ שְׁנֵי אַחִים יְתוֹמִים קְטַנִּים. הֵם סָבְלוּ תָּמִיר קוֹר וְרָעָב, וְאוּלָם הָאַחִים אָהֲבוּ זֶה אֶת זֶה מְאֹד, וְכָל פַּת-לֶחֶם חִלְּקוּ בֵינֵיהֶם חֵלֶק בְּחֵלֶק. פַּעַם הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם בַּדָּרֶךְ. כָּל הַיּוֹם לא אָכְלוּ מְאוּמָה, וְהִנֵּה לִפְנֵיהֶם אִישׁ רוֹעֶה צאנוֹ. – רוֹעֶה טוֹב! פְּרֹס לָנוּ מִלַּחְמֶךָ, הִתְחַנְּנוּ הַיְתוֹמִים. – הֵא לָכֶם פְּרוּסַת לַחְמִי זוּ הָאַחֲרוֹנָה, אִכְלוּ וְשִֹבְעוּ! אָמַר הָרוֹעֶה וְהוֹשִׁיט לָהֶם אֶת שְׁאֵרִית לַחְמוֹ. כְּשֶׁקִּבְּלוּ הַיְתוֹמִים אֶת הַלֶּחֶם, נָתַן הָאָח הַבְּכוֹר לַצָּעִיר אֶת כָּל הַפְּרוּסָה. – לֹא, אָחִי! בְּכָל הַדֶּרֶךְ הָיִיתִי נִשְׁעָן עָלֶיךָ, עֲיֵף אַתָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי, נְחַלֵּק-נָא אֶת הַלֶּחֶם בֵּינֵינוּ, אָמַר הַקָּטָן. לָקְחוּ הָאַחִים אֶת הַלֶּחֶם וְחִלְּקוּ בֵינֵיהֶם, אֲכָלוּהוּ וַיִשְׁבָּעוּ. אַחֲרֵי אָכְלָם הָלְכוּ הָלְאָה עַד בּוֹאָם לְפָרָשַׁת-דְּרָכִים. שָׁם הָיָה עַמּוּד גָּדוֹל וּכְתוּבִים עָלָיו הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “הַמַּיְמִין יִהְיֶה לְמֶלֶךְ; וְהַמַּשְֹמְאִיל – לְעָשִׁיר”. כְּשֶֹכִּלּוּ לִקְרוֹא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אָמַר הָאָח הַצָּעִיר לַגָּדוֹל: "לֵךְ אַתָּה, אָחִּי יָמִינָה; קָנִיתָ לְךָ חָכְמָה וָדַעַת יוֹתֵר מִמֶּנִי – רָאוּי אַתָּה שֶׁתִּמלֹךְ. פָּנָה כָּל אֶחָד לְעֶבְרוֹ, הַבְּכוֹר יָמִינָה וְהַצָּעִיר – שְֹמאלָה.

II

זְמָן רַב הָלַךְ לוֹ הָאָח הַגָּדוֹל, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה. נִכְנַס לְבֵית זְקֵנָה אַחַת וּבִּקֵּשׁ לוֹ מָקוֹם לָלוּן. בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר קָם, הִתְלַבֵּשׁ, רָחַץ אֶת פָּנָיו וְהִתְפַּלֵּל. וּבַמַּמְלָכָה הַזוּ מֵת בָּעֵת הַהִיא הַמֶּלֶךְ, שֶׁלּא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו בֵּן יוֹרֵשׁ-עֶצֶר, זוּלָתִי בַת יְחִידָה. הִתְאַסְפוּ כָּל אַנְשֵׁי עִיר הַמַּמְלָכָה לְבֵית-הַכְּנֶסֶת. אִישׁ-אִישׁ וְנֵרוֹ בְּיָדוֹ, וּתְנָאי הִתְנוּ: הָאִישׁ שֶׁנֵּרוֹ יָאִיר מֵעַצְמוֹ בְראשׁוֹנָה, הוּא יִהְיֶה לְמֶלֶךְ וְאֵלָיו תִּנָּשֵֹא בַּת הַמֶּלֶךְ הַיָּפָה. – הֵא לְךָ, בְנִי, נֵר וְרוּצָה בֵּית הַכְּנֶסֶת, אָמְרָה הַזְקֵנָה לְאוֹרְחָהּ הַקָּטָן; אֶפְשָׁר שֶׁנֵּרְךָ יָאִיר רִאשׁוֹנָה. הָלַךְ הַיָּתוֹם לְבֵית-הַכְּנֶסֶת. רָאָה עִוֵּר תּוֹעֶה בַדֶּרֶךְ, אֲבָל אֵין אִישׁ שָֹם אֵלָיו לֵב, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל מְמַהֲרִים לְבֵית-הַכְּנֶסֶת. חָמַל עָלָיו הַיָּתוֹם, שָׁכַח אֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה, וְלֹא עָזַב אֶת הָעִוֵּר עַד אֲשֶׁר הִכְנִיסֹו לְבֵית-הַצְּדָקָה שֶׁבָּעִיר, וְאַחַר רָץ לְבֵית-הֹכְּנֶסֶת, וְאַךְ נִכְנַס שָׁמָה וְנֵרוֹ הֶעֱלָה לַהַב. הִשְׁתּוֹמֵם הַיָּתוֹם לְמַרְאֶה זֶה, פָּנָה כֹה וָכֹה וְרָאָה אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בָּאַוִּיר: “מָאוֹר הָיִיתָ לָעִוֵּר עַל כֵּן יָאִיר נֵרֱךָ!” קִנְּאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּנַּעַר הַזָר וְהִתְחִילוּ נוֹשְׁביִם עַל נֵרוֹ שֶׁל הַנַּעַר לְכַבּוֹתוֹ. אוּלָם בַּת הַמֶּלֶךְ, שֶׁיָּשְׁבָה בְרֹאשׁ, רָאֲתָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶה, הֵרִימָה מִמְּרוֹם שִׁבְתָּהּ אֶת שַׁרְבִיט הַזָהָב וְקָרְאָה: – אַל תִגְעוּ בּוֹ, נֵרוֹ הוּעַל רִאשׁוֹנָה, אַךְ זֶהוּ יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר! וְלֹא כִלְּתָה בַת-הַמֶּלֶךְ אֶת דְּברֶיהָ וְהָעָם מִהֵר אֶל הַיָתוֹם, וְעַל כַּפַּיִם נְשָׂאֻהוּ אֶל הַמַּלְכָּה הַצְעִירָה. הִיא נָתְנָה לוֹ אֶת טַבַּעְתָּה טַבַּעַת הַזָהָב, וְקָבְעָה אֶת דִירָתוֹ בְּאַרְמוֹנָה. וְכַאֲשֶׂר גָּדַל וְהֶחְכִּים וְהִשְׁכִּיל מְאֹד, – הָיְתָה לוֹ בַּת-הַמֶּלֶךְ לְאִשָׁה. הוּא הָיָה מֶלֶךְ טוֹב, חוֹנֵן דַלִּים וְאוֹהֵב מְשְׁפָּט וָצֶדֶק, וְאָחִיו הָיָה לוֹ לְמִשְׁנֶה.

שְׁמוּאֵל הָיָה נַעַר טוֹב, אַךְ פְּזוּר נֶפֶשׁ תָּמִיד; כַּאֲשֶׁר עָשָׁה אֵיזֶה דָבָר, הָיָה מֹחוֹ חוֹשֵׁב עַל דָבָר אַחֵר, וְלֹא פַעַם וּשְׁתַּיִם קָרָה לוֹ, שֶׁאָזְנָיו לֹא שָׁמְעוּ מַה שֶׁדִבֵּר בְּפִיו. פַּעַם שָׁלַח מִכְתָּב לְסָבָתוֹ הַיּוֹשֶׁבֶת בְּעִיר רְחוֹקָה. הַמִּכְתָּב לִכְשֶׁעַצְמוֹ הָיָה יָפֶה מְאֹד. הוּא כָתַב בּוֹ מֵחַיֵּי הַכְּפָר שֶׁבּוֹ יָשְׁבוּ אֲבוֹתָיו, כֵּיצַד הוּא לוֹמֵד, וּבַמֶּה הוּא מְבַלֶּה אֶת שַׁעְתּוֹ הַפְּנוּיָה מִלִּמּוּדִים. כְשֶׁנִגְמַר הַכֹּל, קִפֵּל אֶת גִּלְיוֹן הַמִּכְתָּב לְשִׂימוֹ בְּמַעֲטָפָה, וּבְהֵיסַח-הַדַּעַת שָׂם בָּהּ, בִּמְקום הַמִּכְתָּב, גִּלְּיוֹן אַחֵר, חָלִק מִכָּל עֲבָרָיו, וְהַמִּכְתָּב עַצְמוֹ נִשְׁאַר בֵּין דַפֵּי אֵיזֶה סֵפֶר. הַגִּלָּיוֹן הֶחָלָק שֶׁל שְׁמוּאֵל הִגִּיעַ לְעִיר מוֹשַׁב סָבַתוֹ, אַחֲרֵי נְדוּדִים רַבִּים בַּדֶרֶךְ הָרְחוֹקָה, וְהָיָה מֻנָּח בְּתִיק נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים בֵּין אִגְרוֹת וּמִכְתָּבִים וְהַזְמָנוֹת וְהַמְחָאוֹת שׁוֹנִים. הַמִּכְתָּבִים הִתְחִילוּ לְפַטְפֵּט בֵּינֵיהֶם: – לְאָן נוֹשְׂאִים אוֹתְךָ? – שָׁאַל הַגִּלָּיוֹן הֶחָלָק אֶת שְׁכֵנוֹ, מִכְתָּב יַפֶה, שֶׁכְתָבְתּוֹ הָיְתָה נִדְפֶסֶת עַל מַעֲטָפָה יְקָרָה. – הַכְּתֹבֶת שֶׁלִּי עַצְמָהּ מְעִידָה עָלַי וְעַל שַׁלְשֶׁלֶת הַיּוֹחְסִין שֶׁלִּי, עָנָה הַמִּכְתָּב הַמָּלֵא בְגַאֲוָה – וּמִצְטָעֵר אֲנִי שֶׁנִּסְפַּחְתִּי אֶל מִכְתָּבִים מְלֻכְלָכִים, בְּמַעֲטָפוֹת פְּשׁוּטוֹת וְגַסּוֹת כָּל כָּךְ. הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת זֶה שֶׁבְּצִדִּי הַשְׂמָאלִי, חָתוּם הוּא בַחֲתִימַת יָדוֹ שֶׁל אֵיזֶה חַיָּל; וְהַנְּיָר – לוּ רָאִיתָ אֶת הַנְּיָר הַפָּשׁוּט! וְאֶת הָאוֹתִיּוֹת הָעֲקוּמוֹת! יְתֵדוֹת – וְתוּ לֹא! – בַּמֶּה אֲנִי אָשֵׁם, עָנָה הַמִּכְתָּב שֶׁל הַחַיָּל, שֶׁשָׂמוּנִי בְשׁוּרָה אַחַת עִם יַחְסָן שֶׁכְּמוֹתְךּ?!… לֹא בִרְצוֹנִי הַטּוֹב נָפַלְתִּי בִשְׁכֵנוּתֶךָ.. וְגַם זֶה יָדוּעַ לִי: כִּי רַק מַעֲטָפָתְךָ יָפַה, וְאוּלַי גַּם הַגִּלָיוֹן הַמֻּנַּח בָּהּ – חָלָק וּמַבְהִיק, אֲבָל – הַתֹּכֶן, כַּמָּה שֶׁקֶר וַחֲנוּפָה וּדְבָרִים בְּטֵלִים!.. – נָבָל שֶׁכָּזֶה! הִתְקָצֵּף הַמִּכְתָּב הַמָּלֵא – גַּם חֻצְפָּתְךָ מְעִידָה עָלֶיךָ: מִי וּמָה אַתָּה. כִּי… בְּרֶגַע הַזֶה הוּצָא הַמִּכְתָּב הַגַּאְוְתָן בִידֵי נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים וְנִמְסַר לִידֵי שׁוֹמֵר-הַסַּף שֶׁל אֵיזֶה הֵיכָל: – יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ! הִתְלוֹצֵץ מִכְתָּבוֹ שֶׁל הַחַיָּל – רָוַח לָנוּ קְצָת; כַּרְסָן אֶחָד פָּחוּת… לוּ יָדַע שׁוֹטֶה יָהִיר זֶה אֶת הַכָּתוּב בִּי!… נֶאֲנָח הַמִּכְתָּב הַמְּלֻכְלָךְ – וּמַה כָּתוּב בָּךְ? שְׁאָלָהוּ הַגִּלָּיוּן הֶחָלָק שֶׁל שְׁמוּאֵל. – אוֹתִי כָּתַב חַיָּל הָעוֹבֵד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בַּמַּחַנָּה, הִתְחִיל הַמִּכְתָּב לְסַפֵּר, – זֶה אַרְבַּע שָׁנִים שֶׁהוּא עוֹבֵד וְלֹא רָאָה אֶת-אִמּוֹ הָאֲהוּבָה לוֹ!… הוּא מְתַנֶּה אֶת צָרוֹתָיו שֶׁסָּבַל בְמֶשֶׁךְ הַזְמָן הַזֶה וּמְבַשְׂרֶנֶה, שֶׁבְּקָרוֹב, בְּעוֹד חֹדֶשׁ יָמִים – יָשׁוּב אֵלֶיהָ, אֶל אִמּוֹ הַזְקֵנָה וְהַבּוֹדֵדָה! כָּכָה פִּטְפְּטוּ לָהֶם הַמִּכְתָּבִים שָׁעוֹת אֲחָדוֹת. נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים רָץ, עָיֵף וְנִקְפָּא, חָזַר עַל הַפְּתָחִים וְחִלֵּק לְכָל אִישׁ אֶת שֶׁלוֹ. וְהִנֵּה הִגִּיעַ תּוֹר “מִכְתָּבוֹ” שֶׁל שְׁמוּאֵל. הַנּוֹשֵׂא הוֹצִיאוֹ מִתִּיקוֹ וּמְסָרוֹ לַשּׁוֹעֵר, הַשּׁוֹעֵר – לַמְּשָׁרֶתֶת, הַמְּשָׁרֶתֶת – לְאִמָּה, וְהָאִמָּא – לְסַבְתָא, שֶׁיָּשְׁבָה עַל יַד הַחַלּוֹן וְסָרְגָה לָהּ פִּזְמְקָאוֹת. הַזְקֵנָה שָׂמָה אֶת מִשְׁקָפֶיהָ עַל חָטְמָהּ, פָּתְחָה בִּזְהִירוּת רַבָּה אֶת הַמַּעֲטָפָה וְהוֹצִיאָה מִתּוֹכָהּ אֶת “הַמִּכְתָּב”… – טְפוּ! יָרְקָה הַסַּבְתָא שָׁלֹש פְּעָמִים! אֵיזֶה הֶדְיוֹט נוֹעַז לְהָתֵל בִּי כָּכָה? – הֵן עַד יוֹם הָרִאשׁוֹן לְאַפְּרִיל עוֹד חֹדֶשׁ יָמִים…

בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה, מֵעֵבֶר לַיָּם, הָיְתָה אִשָּׁה אַלְמָנָה וְלָה בַּת שֶׁשְּׁמָהּ חַנָּה וּבַת-חוֹרֶגֶת שֶׁשְּׁמָהּ שׁוֹשַׁנָּה. וַתֶּאֱהַב הָאַלְמָנָה אֶת בִּתָּהּ אַהֲבָה עַזָה, אוּלָם אֶת שׁוֹשַׁנָּה בִּתָּהּ-הַחוֹרֶגֶת שָׂנְאָה מְאֹד. חַנָּה הָיְתָה מָשְׁחֶתֶת הַמַּרְאֶה וְרָעַת הַלֵּב, וְשׁוֹשַׁנָּה-יָפָה עַד לְהַלֵּל, טוֹבַת-לֵב וּנְדִיבָה. אֲבָל הָאֵם-הַחוֹרֶגֶת הִטִּילָה כָל הָעֲבוֹדָה בַּבַּיִת וּבֶחָצֵר רַק עַל שׁוֹשַׁנָּה. הִיא לְבַדָּהּ שִׁפְשְׁפָה אֶת רִצְפַּת הַבַּיִת, שָׁאֲבָה מַיִם מִן הַבְּאֵר הָרְחוֹקָה, וּבְכָל עֲבוֹדָתָהּ לֹא הִשְׂבִּיעָה רָצוֹן אֶת אִמָּה-חוֹרַגְתָּה, וַתְּקַלֵּל וַתְּחָרֵף אוֹתָהּ כָּל הַיּוֹם וְגַם מַהֲלֻמּוֹת הִמְטִירָה עָלֶיהָ לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת מְאֹד. וְחַנָּה – כֵּיָּמִים כַּלֵּילוֹת יְשֵּׁנָה עַל מִטָּתָהּ, אוֹכֶלֶת וּמֵיטִיבָה אֶת לִבָּה וְאִמָּא מְהַלֶּלֶת אוֹתָהּ תָּמִיד אֶל כָּל עוֹבֵר: אַךְ זֹאת הִיא חֲכָמָה, אַךְ זֹאת הִיא יָפָה, חַנָּה שֶׁלִּי! פַּעַם אַחַת הָלְכָה שׁוֹשַׁנָּה וְכַדָּהּ הַגָּדוֹל בְּיָדָהּ, לִשְׁאֹב מַיִם מִן הַבְּאֵר, הָרְחוֹקָה כִשְׁתֵּי פַרְסָאוֹת מִן הָעִיר; בְּבֹאָהּ סָמוּךְ לַבְּאֵר קָרְבָה אֵלֶיהָ סַבְתָא עֲנִיָּה. הִיא הָיְתָה קוֹסֶמֶת. הַגְמִיאִינִי-נָא מַיִם מִעַּדֵּךְ, נַעֲרָה יָפָה, – אָמְרָה הַזְקֵנָה. – שְׁתִי, זְקֶנְתִּי, שְׁתִי, חָבִיבָה! – קָרְאָה שׁוֹשַׁנָּה בְּטוֹב לִבָּהּ, שָׂמָה אֶת הַכַּד עַל כַּף יָדָה, כָּפְפָה אוֹתוֹ וַתַּשְׁקְ אֶת הַזְקֵנָה. – תּוֹדָה לָךְ, יָפָה! וְיַעַן שֶׁלֵּב טוֹב לָךְ הֲרֵי לָךְ מַתָּנָה: כָּל מִלָּה וִּמָּלה שֶׁתֵּצֵא מִפִּיךְ תּוֹלִיד פֶּרַח נוֹתֵן-רֵיחַ אוֹ אֶבֶן-יְקָרָה, שֶׁיִּהְיוֹ נוֹשְׁרִים מִבֵּין שְׂפָתָיִךְ, כָּכָה אָמְרָה הַקּוֹסֶמֶת וְנֶעֶלְמָה. כַּאֲשֶׁר שָׁבָה שׁוֹשַׁנָּה מִן הַבְּאֵר הִתְנַפְּלָה עָלֶיהָ הָאֵם הַחוֹרֶגֶת: נַעֲרָה שׁוֹבֵבָה! לָמָה אֵחַרְתְּ הַיּוֹם לָשׁוּב זְמָן רַב כָּזֶה? – סִלְחִי-נָא לִי, אִם שָׁהִיתִי מְעַט יותֵר מִן הָרָגִיל עַל-יַד הַבְּאֵר – עָנְתָה שׁוֹשַׁנָּה בִּקְצָרָה. – מַה זֶה? הוֹי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! אֵיזֶה פֶלֶא! – קָרְאָה הָאֵם-הַחוֹרֶגֶת בְּקוֹל רָם, וּבְקָרְאָהּ נָפְלָה מְלֹא קוֹמָתָהּ, הִשְׁתַּטְחָה עַל הָרִצְפָּה וְלָקְטָה אֶת הַשּׁוֹשַׁנִּים וְאַבְנֵי-הַחֵן שֶׁנָּשְׁרוּ מִבֵּין שִׂפְתֵי שׁוֹשַׁנָּה. הַבַּת-הַחוֹרֶגֶת סִפְּרָה לְהָאַלְמָנָה אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָהּ עַל-יַד הַבְּאֵר וְכָל מִלָּה וִּמָּלה נֶהְפְכָה לְאֶבֶן-יְקָרָה אוֹ לְפֶרַח נוֹתֵן-רֵיחַ. חַנָּה, – הוֹ חַנָּה, קָרְאָה הָאַלְמָנָה לְבִתָּהּ בִנְשִׁימָה אַחַת, קוֹמִי-נָא, יונָתִי, וּמַהֲרִי אֶל הַבְּאֵר, אֶל הַבְּאֵר, וְשַׁאֲבִי לִי מַיִם. מַהֲרִי-נָא, מַהֲרִי! – עוֹד זֶה חָסֵר לִי! מִיָּמַי לֹא שָׁאַבְתִּי מַיִם, וְגַם עַכְשָׁו לֹא יָצָאתִי עוֹד מִדַּעֲתִּי, שֶׁאֵלֵךְ שְׁתֵּי פַרְסָאוֹת אֶל הַבְּאֵר! עָנְתָה חַנָּה בְֹקוֹל גַּס לְאִמָּה מֵעַל מִטָּתּהּ כְּשֶׁהִיא מִתְהַפֶכֶת עַל צִדָּהּ הַשֵּׁנִי. בְּעָמָל רַב הִצְלִיחָה הָאַלְמָנָה לְהָקִים אֶת חַוָּה עַל רַגְלֶיהָ, נָתְנָה לָה צְלוֹחִית יָפָה וּקְטַנָּה וְשָׁלְחָה אוֹתָהּ אֶל הַבְּאֵר. אֵצֶל הַבְּאֵר כְּבָר חִכְּתָה לָה הַקּוֹסֶמֶת. הִיא קָרְבָה אֶל חַנָּה וּבִקְשָׁה מִמֶּנָּהּ מְעַט מָיִם. – לֹא שִׁפְחָה אֲנִי לָךְ – נָתְנָה עָלֶיהָ בְקוֹלָהּ חַנָּה רָעַת-הַלֵּב, שָׁאַבְתִּי אֶת הַמַּיִם בִּשְׁבִילִי, לְכִי לָךְ! – בִּגְלַל “לִבֵּךְ הַטּוֹב” אֲנִי נוֹתֶנֶת לָךְ מַתָּנָה – אָמְרָה הַקּוֹסֶמֶת –: כָּל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁתּוֹצִיא מִפִּיךְ תּוֹלִיד צְפַרְדֵּעַ אוֹ נָחָשׁ שֶׁיִּקְפְּצוּ וְיִזְחֲלוּ מִבֵּין שְׂפָתָיִךְ. חַנָּה שָׁבָה זוֹעֶפֶת הַבַּיְתָה. בְדֶרֶךְ הִלּוכָה שָׁבְרָה גַם אֶת צְלֹחִיתָהּ. – לָמָּה זֶה מִהַרְתְּ כֹּה לָשׁוּב?! קָרְאָה הָאַלְמָנָה בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת לְבִתָּהּ. – סוּרִי מֵעָלַי, כִּי כְבָר קַצְתִּי בְּחַיַי מִפָּנָיךְ! – עָנְתָה חַנָּה בְקוֹל גַּס וְנִבְהֲלָה בְעַצְמָהּ: כָּל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁלָּה נֶהְפְכָה לִצְפַרְדֵעַ יְרֹקָה וּמְאוּסָה, אוֹ לְנָחָשׁ זוֹחֵל. – יוֹדעַתַ אֲנִי מִי אָשֵם בְכָל אֵלֶּה, צָעֲקָה הָאַלְמָנָה בְקוֹל אָיוֹם וְהִתְנַפְּלָה בְאֶגְרוֹפֶיָה עַל שׁוֹשַׁנָּה, הַבַּת-הַחוֹרֶגֶת. שׁוֹשַׁנָּה הָעַלוּבָה בָּרְחָה לָהּ מֻכָּה וּפְצוּעָה, כָּל עוֹד נַפְשׁהּ בָּהּ וְהִתְחַבְּאָה בֵין הֶהָרִים. בַּיּוֹם הַהוּא יָצָא בֶּן-מֶלֶךְ אֶחָד יָפֶה מְאֹד לָצוּד אֶת צֵידוֹ בַּיַּעַר הַקָּרוֹב לַמָּקוֹם הַהוּא וְשָׁם גָּר לוֹ קוֹסֵם אֶחָד טוֹב-לֵב. בֶּן-הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ לוֹ זֶה כְבָר כַּלָּה נָאָה וַעֲדִינָה, וּכְשֶׁנִּזְדַמֵּן לְפָנָיו הַקוֹסֵם, בִקְשָׁהוּ לִהְיוֹת לוֹ לְעֵזֶר בַּדָּבָר הַזֶה. הַקּוֹסֵם יָעַץ לוֹ לְבֶן-הַמֶּלֶךְ לָקַחַת לוֹ לְאִשָּׁה אֶת שׁוֹשַׁנָּה. בֶּן הַמֶּלֶךְ הָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ בֵין הֶהָרִים וּמָצָא אוֹתָהּ. – מַה מַּעֲשַׂיִךְ פֹּה יָפָתִי? – קָרָא בֶן הַמֶּלֶךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת שׁוֹשַׁנָּה וְעֵינֶיהָ אֲדֻמּוֹת מִבֶּכִי. – בָּרַחְתִּי מֵאִמִּי-חוֹרַגְתִּי, עָנְתָה הַיְתוֹמָה מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, וְכָל מִלָּה וּמִלָּה נֶהְפְכה לַחֲבַצֶּלֶת אוֹ אֶבֶן-חֵן. – אָמְנָם כֵּן – קָרָא בֶּן הַמֶּלֶךְ – נַעֲרָה זוֹ הֲרֵיהִי אוֹצָר טוֹב! הוּא לָקַח לוֹ אֶת שׁוֹשַׁנָּה לְאִשָׁה וְאֶת אִמָּהּ-חוֹרַגְתָּה וְאֶת בִּתָּהּ גֵּרֵשׁ מֵאֶרֶץ מַלְכוּתוֹ.