רקע
יוסף אריכא
החושך
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ניב; 1968

 

א

הכל הבהיק ועטה זוהר באותם הימים:

תכלת השמים, כחלת הימים ירק-השדות, זיר פלגים ונחלים מתפתלים, שלל צבעי פרחים ושיחים, ההרים הגבוהים עם כפותיהם המושלגות – הכל רן ואמר שירה לפני בוראו.

והשמש הציף את פני היקום באלומות אור, ויהי הכל מואר וברור, ונקי משמץ עלטה; למן הנמלים הפעוטות הזוחלות בקמטי קליפות העצים, בין רגבי עפר; למן השרצים בניקרות הצורים, במחילות עפר, ועד השנהבים הענקים המטיילים להם ביערות הסבוכים…

כאשר ראה הבורא את כל המראה הנהדר והמוצף אור, ויפן לשמש ויאמר:

“כך תאיר להם ואל תמוש ממסלולך. יהי אור שרוי בעולם!”

 

ב

אבל לא מצא הדבר חן בעיני השטן.

ידע: כל זמן שממשלת האור תשלוט בתבל, לא יצליח בנכליו וסופו להיטרד מתפקידו.

והתחיל השטן מחבל תחבולות ומזימות ערמה.

פעם פנה לשמש ויאמר:

“אלמלא אורך המאור הגדול והנשגב, לא היו בני-תמותה אלה מתקיימים בעולם זה אפילו יום אחד!”

נענה לו השמש בביטחון:

“ודאי שכך!”

שמע הבורא ויתמרמר על יהירותו של השמש:

“מהיום והלאה תאיר אך ורק במשך היום. בערב תסתלק מכאן!”

קיבל עליו השמש את פסק-הדין, ועוד באותו יום כשהגיעה השעה לכך, חג חוגה באויר – ושקע…

אז הופיע החושך שבצילו מצא לו השטן מיפלט מן האור וקן לשרירות לבו.

המלצות קוראים
תגיות