רקע
שמשון מלצר
פתח הא
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ספרית הפועלים ויחדיו; 1976

פֶסַח, פֶּסַח בָּא אֵלֵינוּ

וְלַזְּמַן הִגִּיעַ קֵץ;

נִגְמְרוּ כְּבָר לִמּוּדֵינוּ,

בָּאָה עֵת לְהִתְרוֹצֵץ!


בּוֹאוּ וְנֵצֵא הַחוּצָה

וְנָשִׁיר בְּלֵב הָרְחוֹב!

כָּל הַיּוֹם בָּטֵל נָרוּצָה,

כַּמָּה זֶה נָעִים וָטוֹב!


פֶּסַח בָּא, פֶּסַח בָּא,

הַשִּׂמְחָה תִּהְיֶה רַבָּה!


מַה־נִּשְׁתַּנָּה כְּבָר יָדַעְנוּ,

הַקֻּשְׁיוֹת – מִזְּמַן־מִזְּמָן;

גַּם קִדּוּשׁ עַל־פֶּה שִׁנַּנּוּ,

מָרָנָן וְרַבָּנָן!


יַקְנְהָ"ז גַּם הֲכִינוֹנוּ

דֵּי אָכוֹל וְדֵי הוֹתֵר.

יְהוּדִים טוֹבִים כָּמוֹנוּ

לֹא הָיוּ וְאֵין יוֹתֵר!


פֶּסַח בָּא, פֶּסַח בָּא,

הַחֶדְוָה תִּהְיֶה רַבָּה!


בַּמַּצָּה טָעוֹם טָעַמְנוּ

וּפֵרַקְנוּ פֵּרוּקִים!

מִן הַיַּיִן גַּם לָגַמְנוּ –

יַחַד עִם הַצִּמּוּקִים!


אֶת הַקֶּרֶשׁ כְּבָר לָקַחְנוּ

וְהִסְמַכְנוּ אֶל הַקִּיר,

אַךְ אֱגוֹז עוֹד לֹא הִרְוַחנוּ –

שִׁירוּ שִׁירוּ, שִׁירוּ שִׁיר!


פֶּסַח פֶּסַח1, פֶּסַח בָּא,

הַגְּדֻלָּה תִּהְיֶה רַבָּה!


הוֹ פֶּסַח הַטּוֹב2 וְגָדוֹל בִּימֵי חָג,

הַיָּקָר, הָאָהוּב בִּימוֹת כָּל הַחַגִּים!

שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹל צַעַדְךָ מִמֶּרְחָק,

דִּלּוּגְךָ עַל הָרִים וְשָׂדוֹת מֻשְׁלָגִים.


צִפִּינוּ לְךָ מִ“שִּׂמְחַת־הַתּוֹרָה”

בְּתִשְׁרֵי, מִשָּׁעָה שֶׁפֹּרְקָה הַסֻּכָּה:

בְּךָ לֹא הָיָה לֹא־מְאוּם מִמּוֹרָא

שֶׁל “יָמִים נוֹרָאִים”, רַק חֶדְוָה מְתוּקָה


מִיּוֹם שֶׁנִּשְׁמַע בְּחֶשְׁוָן עַל הַגָּג

בָּרַוָּז מְגַעְגֵּעַ בְּקוֹל גַּעְגּוּעִים,

יָדַעְנוּ: קוֹל פֶּסַח הוּא, בָּא מִמֶּרְחָק,

נַעֲשׂוּ הַיָּמִים מְשׁוּכִים וּכְמוּהִים.


אוּלָם גַּם יָדַעְנוּ בָּרוּר וּמְבֹרָר,

שֶׁאֵלֶיךָ מוֹשֵׁךְ וּמְקָרְבֵנוּ כָּל יוֹם;

אַתָּה שָׁם רָמַזְתָּ מֵעֵבֶר לָהָר

כַּכּוֹכָב הָרָחוֹק, כַּתִּקְוָה, כַּחֲלוֹם.


לְרֵיחַ שֻׁמָּן מִטַּגֵּן בְּכִסְלֵו

וּלְטַעַם גַּן־עֵדֶן הַבָּא מִשְּׁוִיסָק,

בִּימֵי חֲנֻכָּה עוֹד הַפֶּסַח לִבְלֵב

וְנָתַן אֶת רֵיחוֹ הַנָּעִים מִמֶּרְחָק.


בְּכֹחַ הַפֶּסַח הַבָּא וְצוֹעֵד,

וְכָל יוֹם מְקָרְבוֹ עוֹד אֵלֵינוּ מְעָט,

נָשָׂאנוּ קוֹרוֹ וּכְפוֹרוֹ שֶׁל טֵבֵת,

אֶת לֵילוֹ הָעֲנָק עִם יוֹמוֹ הַגַּמָּד.


בִּשְׁבָט עָמַד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַמָּשׁ

וּמֵעֵבֶר לַדֶּלֶת הֵצִיץ בַּחֲרַכִּים:

סֻלַּק הֶחָמֵץ וְנִפְרַשׂ נְיָר חָדָשׁ

בַּחֲדַר־הַשֵּׁנָה לְחִמּוּץ הַסְּלָקִים.


חִמּוּץ הַסְּלָקִים, עֲבוֹדָה קְדוֹשָׁה!

עוֹד אֶרְאֶה כָּל אַחַת, אַחְיוֹתַי וְאִמִּי,

סִינָר לְמָתְנֶיהָ, צָנִיף לְרֹאשָׁהּ…

עוֹד אֶרְאֶה וְאוֹדֶה עַל הַחֶסֶד עִמִּי!


כִּי חֶסֶד גָּדוֹל נַעֲשָׂה אָז עִמִּי,

שֶׁהֻרְשֵׁיתִי לָבוֹא אֶל הַחֶדֶר הַזֶּה,

לָשֶׁבֶת בַּצַּד, מִמּוּלָהּ שֶׁל אִמִּי,

וְלִרְאוֹת בַּמַּעֲשֶׂה הַנִּקְדָּשׁ הַנַּעֲשֶׂה:


אֵיךְ סֶלֶק בְּדֶלֶג בַּכַּף מִסְתּוֹבֵב

וְחוֹתֵךְ הַסַּכִּין בּוֹ זָרִיז־מְזֹרָז,

סָבִיב וְסָבִיב, עַד שֶׁהוּא מִתְקַלֵּף

וְקוֹפֵץ אֶל הַמַּיִם וְנֶתֶז נִתָּז;


וְיָד מְהַפֶּכֶת אוֹתוֹ בְּשִׁפְשׁוּף

וְשׁוֹטֶפֶת הֵיטֵב וּבוֹדְקָה הַקְּלִיפָה,

וְאִם אֵין בּוֹ פְּחֶתֶת – הַסֶּלֶק בָּא שׁוּב

אֶל הַדְּלִי הָאַחֵר לִטְבִילָה וּשְׁטִיפָה;


עָלָה מִן הַדְּלִי מְטֹהָר וּבוֹהֵק,

כֻּלּוֹ צַח וְאָדֹם וְנוֹטֵף רְסִיסִים –

פּוֹגֵעַ שֵׁנִית בּוֹ סַכִּין וּבוֹתֵק

לִבְתָרִים וּמְגַלֶּה צִיּוּרִים פְּסִיסִים.


אוּלָם לֹא הִסְפִּיקָה הָעַיִן לָשִׂישׂ

עַל יְפִי הַפַּסִּים – וְהַבֶּתֶר נוֹפֵל

לְעֹמֶק חָבִית אֲפֵלָה וּמַתִּיז

רְסִיסִים אֱלֵי־עָל וְרָגִיז הוּא קוֹבֵל:


וִיהֵא שֶׁצָּרִיךְ קְלִפָּתֵנוּ לִקְלוֹף,

לְגַלּוֹת אֶת יְפִי כֻּתָּנְתֵּנוּ פַּסִּים;

וִיהֵא שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁפְשֵׁף וְלִשְׁטוֹף –

אַךְ לְמַאי לְהַשְׁלִיךְ וּבָאֹפֶל לָשִׂים?


עַל כָּךְ שְׁכֶנְתּוֹ שֶׁבַּחֲבִיּוֹנָה,

חֲטִיבָה מְגֻדֶּלֶת, עוֹנָה מַסְמִיקָה:

לִכְבוֹד חַג הַפֶּסַח אֲנִי נְכוֹנָה

גַּם בָּאֹפֶל לִשְׁכַּב וְלִסְבּוֹל בִּשְׁתִיקָה…


אוּלָם הַלָּזֶה – הוּא מוֹסִיף עוֹד לִכְעוֹס

וְאֵינֶנּוּ פּוֹסֵק מִלִּרְגּוֹז וּלְהַרְגִּיז;

וְכָךְ הוּא מַתְחִיל לְהַחְמִיץ וְלִתְסוֹס,

וְאֶת כָּל שְׁכֵנָיו הוּא מַחְמִיץ וּמַתְסִיס…


וְכָךְ שָׁם יִהְיוּ תּוֹסְסִים בֶּחָבִית,

בְּסָמוּךְ לַתַּנּוּר, מְכֻסִּים כִּסּוּי־בַּד,

מַחֲצִית שֶׁל שְׁבָט, כָּל אֲדָר וּמַחֲצִית

שֶׁל נִיסָן. אָז יוּסַר לוֹט הַבַּד, וְתַרְוָד


יוּבָא וִישֻׁקַּע בֶּחָבִית עַד עָמֹק

וִישֻׁפַּךְ בּוֹ בַּסִּיר הַפִּסְחִי לִשְׁפּוֹתוֹ –

הוֹ חֹמֶץ בֶּן־סֶלֶק, חָמוּץ־וּמָתוֹק,

לֹא טָעַמְתִּי מֵאָז עוֹד טָעִים כְּמוֹתוֹ!


הוֹ חֹמֶץ אֲחִי־יַיִן! לִגְמוֹעַ, לִשְׁתּוֹת!

מַה־יָפֶה אָז עָלָה מַעֲשֵׂה הַהַחְמָצָה!

וְלִי עוֹד הֻתַּר גַּם לִשְׁרוֹת וְלִפְתּוֹת

וְלִצְבּוֹעַ בַּסֶּלֶק וָרֹד הַמַּצָּה…


עַל־כֵּן בַּשֵּׁנִית עַל הַחֶסֶד אוֹדֶה

שֶׁנַּעֲשָׂה אָז עִמִּי בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁל שְׁבָט.

אָמְנָם, לֹא חִנָּם (מִתְוַדֶּה וּמוֹדֶה!) –

רַק בִּתְנַאי הַבְטָחָה בְּעִנְיָן מְיֻחָד:


בִּתְנַאי הַבְטָחָה שֶׁאֶחְדַּל לְהִתְיַדֵּד

וּלְשַׂחֵק כָּל הַיוֹם בֶּחָתוּל הַבָּרֹד!

מִשּׁוּם שֶׁבָּחוּר שֶׁגָּמַר אָלֶף־בֵּית

וְקוֹרֵא מִ“מַּה־טֹּבוּ” וְעַד “יְהִי כְבוֹד” –


אָסוּר לוֹ, אָסוּר־וְאָסוּר, לְשַׂחֵק

בְּחָתוּל, וַאֲפִילוּ בָּרֹד וְנֶחְמָד;

שֶׁכָּל הַמְשַׂחֵק בְּחָתוּל – מֹחוֹ רֵיק

וְשׁוֹכֵחַ אֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַד…


חָתוּל, כַּיָּדוּעַ3, בַּעַל חַי הוּא צָנוּעַ,

שָׁלֵו וְכָנוּעַ, עָנָו בְּעַמּוֹ –

אִם רַק לֹא תַּחְבֹּט לוֹ, בָּעוֹר לֹא תִּצְבֹּט לוֹ

וְזִיף לֹא תִּמְרֹט לוֹ מִתּוֹךְ שְׂפָמוֹ.


רָחוּץ וְנָקִי הוּא, בְּסֵדֶר בָּקִי הוּא,

מַעֲשֵׂהוּ חֻקִּי הוּא, דַּרְכּוֹ תְּמִימָה.

חָלָב תֵּן לוֹ נֵטֶף, בָּשָׂר יִקַּח חֶטֶף,

וְאִם תּוֹסִיף לֶטֶף – יוֹדֶה בִּנְהִימָה.


אַךְ נַס נָא וְגַע בּוֹ הֵיטֵב לְרָעָה בּוֹ,

שִׂים יָד וּפְגַע בּוֹ בְּעֵץ אוֹ בְּשׁוֹט –

אִם לֹא יִזְעָמֶךָ, אִם לֹא יִנְהָמֶךָ,

אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ שָׂרֶטֶת יִשְׂרוֹט!


חָתוּל, זֹאת, מוּדַעַת, חַיָּה בַּעֲלַת־דַּעַת,

קוֹלָהּ לֹא מַשְׁמַעַת, שׂוֹנֵאת מְהוּמָה;

בְּנַחַת נִכְנֶסֶת, קַלּוֹת הִיא מַפְרֶסֶת,

כַּפָּהּ כְּמוֹ כֶּסֶת – נוֹצָה וּפְלוּמָה!


אוּלָם גַּם מוּדַעַת: בְּכַף זוֹ מֻצְנַעַת

צִפֹּרֶן קוֹרַעַת, שׂוֹרֶטֶת עַד דָּם;

וְאוֹי לוֹ לַיֶּלֶד שֶׁהִיא מִתְנַפֶּלֶת

עָלָיו וְנוֹטֶלֶת מִמֶּנּוּ נָקָם!


חַיָּה מְתוּקָה הִיא! רַכָּה, עֲנֻגָּה הִיא

וּמְפֻנָּקָה הִיא, אַךְ תֹּךְ בְּתוֹכָהּ:

אוֹרֶבֶת בְּשֶׁקֶט, תּוֹפֶסֶת, חוֹנֶקֶת,

אוֹכְלָה, מִתְלַקֶּקֶת – וּפִיהָ מוֹחָה…


חָתוּל לִכְאוֹרָה הוּא צַדִּיק, בַּר־מוֹרָא הוּא,

יוֹדֵעַ־תּוֹרָה הוּא, מִצְווֹת מְשַׁמֵּר…

אַךְ מִי לֹא יוֹדֵעַ? חַמְסָן הוּא, פּוֹרֵעַ!

דּוֹרֵס וְקוֹרֵעַ – אָחִיו שֶׁל נָמֵר!


טוּבוֹ כְּמוֹ חֶדֶק! נִשְׁקָף לוֹ הַצֶּדֶק

מִבַּעַד לַסֶּדֶק הַדַּק בַּבָּבָה!…

טוֹרֵף מְסֻכָּן הוּא! אַשְׁרֵינוּ, טוֹב לָנוּ

שֶׁלּוֹ לֹא נִתָּנוּ זִכְרֵי־מַחְשָׁבָה!


חַלָּשׁ בּוֹ הַמֹּחַ… לִזְכּוֹר אֵין לוֹ כֹּחַ,

מֻכְרָח הוּא לִשְׁכּוֹחַ כָּל מַה שֶּׁחוֹשֵׁב!

בָּזֶה, כַּיָּדוּעַ, מֻסְבָּר רַק מַדּוּעַ

טוֹרֵף זֶה פָּרוּעַ אֵינֶנּוּ טוֹרֵף.


הִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב לוֹ רָבוּץ וְאוֹסֵף לוֹ

כַּפָּיו וְחוֹשֵׁב לוֹ – יָדַעְתָּ בַּמֶּה?

רוֹצֶה הוּא עָלֶיךָ לִקְפּוֹץ וּפָנֶיךָ

לִשְׂרוֹט וְעֵינֶיךָ לִנְקוֹר וּלְסַמֵּא!


דּוֹמֵם, אַךְ זוֹמֵם הוּא! נוֹהֵם, כִּי זוֹעֵם הוּא!

הִנֵּה מִתְרוֹמֵם הוּא וְתֵכֶף קוֹפֵץ,

צִפֹּרֶן שׁוֹלֵחַ וְלֹעַ פּוֹתֵחַ…

אוּלָם הוּא שׁוֹכֵחַ וְשׁוּב הוּא רוֹבֵץ…


הוֹ פֶּסַח, הַחַג הַנָּעִים, הַמָּתוֹק,

שֶׁקִּוִּיתִי לְךָ כָּל הַחֹרֶף כֻּלּוֹ!

הֵבֵאתָ הַבַּיְתָה מִיַּעַר רָחוֹק

אֶת אָבִי הַ“נֶּאֱמָן” מְשֻׁחְרָר מֵעֻלּוֹ.


הוּא חֹרֶף שָׁלֵם הִתְהַלֵּךְ בַּיְעָרוֹת

שֶׁל פּוֹנִינְסְקִי־נָסִיךְ מִסָּבִיב לְבֶּרְזַ’ן,

רָשַׁם בַּפִּנְקָס בְּיָדַיִם קָרוֹת

וְחִשְׁבֵּן עֲרֵמוֹת הָעֵצִים מִכָּל זָן,


הִשְׁכִּין שְׁלוֹמִים בֵּין גּוֹיִים גְּדוֹלִים

הַחוֹטְבִים הָעֵצִים וּבְיָדָם הַקַּרְדֹּם –

וּבֹקֶר וָעֶרֶב הָיוּ בּוֹ עוֹלִים

גַּעְגּוּעִים לִילָדָיו, לְבֵיתוֹ, לִמְעַט חֹם.


עַתָּה, לִפְנֵי פֶּסַח, הַבַּיְתָה הוּא שָׁב,

וְהֵבִיא מַטְבְּעוֹת כָּל מְלוֹא הַנַּרְתִּיק;

כָּל חוֹב מְיֻשָּׁן אָז שֻׁלַּם וְהוּשַׁב –

הַלְוַאי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁיַּסְפִּיק!


עַל־כֵּן קֹדֶם כֹּל הִזְדָּרֵז וְשָׁלַח

לִמְלַמְּדֵי הַבָּנִים וְהַבַּת הַקְּטַנָּה,

לָזֶה כָּךְ וְכָךְ וְלָזֶה כָּךְ וְכָךְ –

בְּתוֹסֶפֶת שֶׁל מַשֶּׁהוּ עוֹד מַתָּנָה:


לְרֹאשׁ הַמְלַמְּדִים בִּמְלַמְּדֵי מְקוֹמוֹ,

רַ' שְׁנֵיאוּר הַמְלַמֵּד, בַּעַל דִּקְדּוּק וְתַנַּ"ךְ,

שְׂכַר הַלִּמּוּד שֶׁל אָחִינוּ שְׁלֹמֹה

בְּעַד רֶבַע שָׁנָה – כְּתָרִים כָּךְ וְכָךְ.


אוּלָם מֵאַחַר שֶׁלִּמֵּד יְשַׁעְיָה

בְּנִגּוּן מְלַבֵּב, בְּמִין זֶמֶר־שֶׁל־רֹן,

וְהִסְבִּיר הַהֶבְדֵּל בֵּין “הָיָה לִ”וְהָיָה" –

הוּא קִבֵּל שְׂכָרוֹ בְּתוֹסֶפֶת שֶׁל קְרוֹן!


לִקְהָת מְלַמֵּד, הַשֵּׁנִי בָּעֲיָרָה,

שֶׁלִּמֵּד הַחֻמָּשׁ לְאָחִינוּ קַלְמָן

(אֲבָל הוּא הָיָה מְלַמֵּד גַּם גְּמָרָא) –

כָּךְ וְכָךְ כְּתָרִים בְּעַד רֶבַע הַ“זְּמָן”.


אוּלָם מֵאַחַר שֶׁלִּמֵד הַתּוֹרָה

בִּזְמִירָה מְלַבֶּבֶת, בְּנֶגֶן־שֶׁל־רֹן

(וְהָיָה מְלַמֵּד־גְּמָרָא לִכְאוֹרָה) –

הוּא קִבֵּל שְׂכָרוֹ עִם נוֹסָף חֲצִי קְרוֹן!


לְאֵשֶׁת רַ' מוֹטְקַלִי קוֹטְשׁ, רַבָּנִית

לְ“עִבְרִי” בְּעִיר־טְלוּסְט לִילָדוֹת פְּעוּטוֹת –

אֶצְלָהּ לָמְדָה פֵיגֶלִי הָעַיְנָנִית

עִם לְחִי וְרֻדָּה וְצַמּוֹת שְׁמוּטוֹת –


שְׂכַר הַלִּמּוּד כָּךְ וְכָךְ שָׁבוּעוֹת.

וְאוּלָם מֵאַחַר שֶׁלִּמְדָה לִמּוּד דַּל

וְהָיָה נִגּוּנָהּ כִּגְנִיחוֹת קְטוּעוֹת –

הִיא קִבְּלָה לְתוֹסֶפֶת עֲשֶׂרֶת הַצַּ"ל.


וְעוֹד לְרַ' מוֹטְקַלִי קוֹטְשׁ, אַחֲרוֹן־

אַחֲרוֹן, שֶׁהִפְלִיא מֶשֶׁךְ “זְמַן” לְלַמֵּד

אֶת בֶּן הַזְּקוּנִים הַקָּטָן, אֶת שִׁמְשׁוֹן,

קְרִיאָה רְהוּטָה, וְלֹא רַק אָלֶף־בֵּית –


שְׂכַר הַלִּמּוּד מִסּוֹף חֹדֶשׁ כִּסְלֵו.

וְאוּלָם מֵאַחַר שֶׁלִּמֵּד בְּמִין רֹן

הַחוֹנֵק בַּגָּרוֹן וּמַרְתִּיחַ הַלֵּב –

יְקַבֵּל לְתוֹסֶפֶת גַּם הוּא כָּל הַקְּרוֹן!


וְכָךְ לִפְנֵי פֶּסַח, בַּיּוֹם שֶׁהוּא שָׁב,

הֵרִיק אַבָּא אֶת רֹב מַטְבְּעוֹת הַנַּרְתִּיק

לִשְׂכַר הַלִּמּוּד. אַחַר־כָּךְ רַק חֻשַּׁב:

הַאִם גַּם לַיְלָדִים לִנְעָלַיִם יַסְפִּיק?


אוּלָם מֵאַחַר שֶׁמִּלְּבַד שְׂכַר־לִמּוּד

עוֹד הָיוּ גַם חוֹבוֹת אֲחֵרִים מְרֻבִּים,

נִשְׁאַר לָנוּ רַק הַסִּפּוּר הֶחָמוּד

עַל פּוֹנִינְסְקִי־נָסִיךְ וְעַל צֵיד הַדֻּבִּים.


לְפּוֹנִינְסְקִי נָסִיךְ יֵשׁ אֻרְווֹת שֶׁל סוּסִים,

קִירוֹת־אֶבֶן, וְרַעַף אָדֹם מְכֻסִּים.


כָּל הַזְּמַן הֵם עוֹמְדִים, הַסּוּסִים הַטּוֹבִים,

פְּטוּרִים מִמְּלָאכָה, זוֹלְלִים וְסוֹבְאִים.


רַק כַּמָּה פְּעָמִים בַּשָּׁנָה הַפָּרִיץ

מַעֲסִיק אֶת סוּסָיו וּבַיַּעַר מֵרִיץ:


כְּשֶׁהוּא וִידִידָיו הַפְּרִיצִים הַמְרֻבִּים

יוֹצְאִים יַחַד לַצַּיִד, אֶל צֵיד הַדֻּבִּים.


הֵם יוֹצְאִים רְכוּבִים עַל־גַּבֵּי הַסּוּסִים,

וְרָצִים לִפְנֵיהֶם הַכְּלָבִים כְּעוּסִים.


וְהוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם נְעָרִים בְּנֵי־כְּפָר

וּמַכִּים בְּמַקְלוֹת וְתוֹקְעִים בְּשׁוֹפָר,


לְהַחֲרִיד אֶת הַדֹּב מֵרִבְצוֹ הַכָּמוּס…

וּלְקוֹל נַהַם הַדֹּב עוֹנֶה צַהַל הַסּוּס,


וְיָטוּס כָּל רוֹכֵב כְּעַל כְּנַף נְשָׁרִים…

וְנוֹבְחִים הַכְּלָבִים וּמַכִּים הַנְּעָרִים


וְתוֹקְעִים תְּקִיעוֹת אֲרֻכּוֹת בַּשּׁוֹפָר…

אָז יוֹפִיעַ הַדֹּב… הוּא גָדוֹל כְּמוֹ פָּר,


נוֹרָא־הוֹד כַּאֲרִי וּכְפַנְתֵּר הוּא גָמִישׁ…

וְהָיָה כִּי יִרְאֶה אֶת סוֹפוֹ וְהִרְגִּישׁ –


וּפָתַח אֶת הַלֹּעַ, בְּעֹז יִתֵּן קוֹל,

וְהִבְקִיעַ הַנַּהַם אַדִּיר וְגָדוֹל,


וְעָנָה אֶל הַנַּהַם הֵד־יַעַר חָזָק,

מִתְגַּלְגֵּל כְּמוֹ רַעַם אַחַר הַבָּזָק…


וְזָרְקוּ הַסּוּסִים לְאָחוֹר רָאשֵׁיהֶם,

וְנָשְׂאוּ הַסּוּסִים אֱלֵי־עָל רַגְלֵיהֶם,


וְעָמְדוּ זְקוּפִים רַק עַל שְׁתַּיִם בִּלְבָד…

וּבָרֶגַע הַהוּא בָּא הַיְרִי הָאֶחָד


וּפָגַע בּוֹ בַּדֹּב בְּמִצְחוֹ בֵּין עֵינָיו,

וְהַיְרִי הַשֵּׁנִי – וּפָגַע בּוֹ בַּגָּב,


וְהַיְרִי הַשְּׁלִישִׁי – אַךְ סָפֵק אִם פָּגַע

בַּזָּנָב וְסָפֵק אִם בִּכְלָל בּוֹ נָגַע…


וְנָפַל שָׁם הַדֹּב וּמָצָא אֶת מוֹתוֹ,

וְשִׁבְּחוּהוּ פְּרִיצִים וְהִפְלִיאוּ אוֹתוֹ


וְהֵרִיעוּ לִכְבוֹד הַהוֹרְגוֹ, הַצַּיָּד.

אוּלָם מִי הוּא, אֵיזֶהוּ אוֹתוֹ הָאֶחָד?


הַאִם זֶה שֶׁקָּלַע אֶל מִצְחוֹ, בֵּין עֵינָיו?

וְאִם זֶה שֶׁפָּגַע בַּשִּׁדְרָה, אֶל הַגָּב?


וּפָרְצָה מְרִיבָה חֲרִיפָה וּקְצָרָה…

וְאוּלָם מַשְׁלִימִים וּבָאִים לִפְשָׁרָה:


"הֵן פּוֹנִינְסְקִי יָרָה הַשְּׁלִישִׁי וּפָגַע

בּוֹ בַּדֹּב מֵאָחוֹר, בִּמְקוֹם־תֹּרֶף נָגַע,


וְעַל־כֵּן יִתָּכֵן, יֵשׁ כִּמְעַט בִּטָּחוֹן,

כִּי הוּא הוּא הַגִּבּוֹר וּבַעַל־הַנִּצָּחוֹן!"


אָז יָרִיעוּ הוּרָה וְהוּרָה וְהוּרָה

לִכְבוֹדוֹ שֶׁל פּוֹנִינְסְקִי, חֲתַן הַגְּבוּרָה,


שֶׁהוּא־הוּא הַצַּיָּד הָאֳמָן הָאֲמִתִּי

שֶׁיִּקְלַע לַשַּׂעֲרָה וְאֵינֶנּוּ מַחֲטִיא,


וּכְשֵׁם שֶׁיַּחֲסָן הוּא, בֶּן רֹב יִחוּסִים,

כֵּן סוּסוֹ מְיֻחָס בְּאֻרְווֹת הַסּוּסִים,


וְגָמְרוּ עַל הַסּוּס וְרוֹכְבוֹ הַהַלֵּל –

וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ בָּאַרְמוֹן כָּל הַלֵּיל!


אָחִינוּ משֶׁה בָּא מִוִּין הַבִּירָה

וְהֵבִיא מַתָּנָה־צַעֲצוּעַ: חַיָּל,

הָדוּר וְנָאֶה, עֲמִידָה יְהִירָה,

וּבוֹלֵט הַכִּידוֹן מֵרוֹבוֹ לוֹ מֵעָל.


מִגֶּבֶס הָיָה, וְכָחֹל; הַחֲגוֹר

מְאָדָּם, עִם אַבְזָם שֶׁעֵינוֹ עֵין־זָהָב,

וְכֵן מָזְהָבִים כָּל כַּפְתּוֹר וְכַפְתּוֹר,

וְשָׁחוֹר הַמַּבְרִיק כְּמַרְאָה – מַגָּפָיו.


וְזֶה הַחַיָּל לִי הָיָה בֵּן־יָחִיד –

צַעֲצוּעִי הַיְחִידִי לִי קָנוּי בִּמְיֻחָד.

אֲבָל רַק הִסְפַּקְתִּי לִהְיוֹת לוֹ לִידִיד

וּלְפַקֵּד בְּמִקְצָת וּלְשַׂחֵק בּוֹ מְעָט –


אֵרַע לוֹ אָסוֹן, לַחַיָּל הַקָּטָן –

הוּא נָפַל וְאַחַת מֵרַגְלָיו לוֹ שֻׁבְּרָה:

הָיְתָה מִתְדַּלְדֶּלֶת לְכָאן וּלְכָאן,

וּבְ“עֶצֶם” בַּרְזֶל רַק בִּפְנִים עוֹד חֻבְּרָה


לַגּוּף… הוֹ חַיָּל שֶׁהֵבִיא לִי אָחִי!

לֹא אֵדַע עַד הַיּוֹם מַה־גָּרַם לִי יוֹתֵר:

אִם צַעַר אוֹ גִיל, אִם שִׂמְחָה אוֹ בְּכִי?

אַךְ יוֹתֵר מִשְּׁנֵיהֶם לְבָבִי בִּי נוֹטֵר


עוֹד רֶגֶשׁ אַחֵר וּשְׁלִישִׁי: צִפִּיָּה,

זֶה הָרֶגֶשׁ כָּל־יוֹם לְצַפּוֹת – וְלַשָּׁוְא…

מִשּׁוּם שֶׁאָחִי בְּצֵאתוֹ לַנְּסִיעָה

הוּא לָקַח עִמּוֹ גַם הַחַיָּל, וְעַכְשָׁו


כָּל יוֹם לוֹ הָיִיתִי צוֹפֶה לְשׁוּבוֹ

מְתֻקָּן וּבָרִיא מִתּוֹךְ בּית־הַחוֹלִים –

הָאָח הַגָּדוֹל לְאָחִיו־אֲהוּבוֹ

כָּךְ הִבְטִיחַ, וְכֵן כָּל שְׁאָר הַגְּדוֹלִים:


הִבְטִיחוּ שֶׁיֵּשׁ בֵּית־חוֹלִים מְיֻחָד

לְרִפּוּי חַיָּלִים פְּצוּעִים וּשְׁבוּרִים,

וְגַם תֵּאֲרוּ לִי הַכֹּל בִּמְפֹרָט –

וְקִבַּלְתִּי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים…
>

הִבְטִיחוּ כִּי שָׁם, בְּאוֹתוֹ בֵּית־חוֹלִים,

הוּא יִשְׁכַּב, הַחַיָּל הַשָּׁבוּר, בַּמִּטָּה,

יִהְיוּ אֲרוּכָה וּרְפוּאָה לוֹ עוֹלִים

וְהָרֶגֶל תַּבְרִיא לְאִטָּהּ־לְאִטָּהּ…


אַחַר שֶׁהָרֶגֶל תַּבְרִיא שָׁם – וְשָׁב

הַחַיָּל הַשָּׁלֵם לְבֵיתוֹ חֲזָרָה,

בְּדֶרֶךְ הַדֹּאַר אוֹ הַ…טֶּלֶגְרַף,

שֶׁתִּהְיֶה שִׁיבָתוֹ מְהִירָה וּקְצָרָה.


הוֹהוֹ, אֵיךְ הָיִיתִי כָּל יוֹם מְחַכֶּה!

בְּסָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ, מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ,

נִצַּב שָׁם עַמּוּד טֶלֶגְרַף, וּמַכֶּה

בּוֹ הָיִיתִי בְּאֶבֶן כָּל יוֹם וּמַקִּישׁ,


לִשְׁמוֹעַ הַאִם מִתְקָרֵב הוּא וּבָא,

הַחַיָּל שֶׁהִבְרִיא שָׁם בְּבית־הַחוֹלִים…

הָיִיתִי מַטֶּה אֶת אָזְנִי לַתְּשׁוּבָה

הָעוֹלָה בָּעַמּוּד בְּגַלִּים גְּדוֹלִים.


הוּם־הוּם! – מְהַמֶּה הָעַמּוּד בְּתוֹכוֹ,

וְעוֹלָה הֶמְיָתוֹ מֵעָמְקֵי אֲדָמָה,

עָלֹה וְהַגְבֵּהַּ לָרֹאשׁ, לְמֹחוֹ,

וְעוֹנִים כְּנֶגְדָּהּ הַחוּטִים בָּרָמָה…


סִפְלֵי חַרְסִינָה לְבָנָה הֲפוּכִים

קְבוּעִים בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָעַמּוּד,

מֵהֶם הַחוּטִים מִתְמַשְּׁכִים מְתוּחִים,

כְּפַסִּים דְּקִיקִים, מַקְבִּילִים חוּט לְחוּט.


וַדַּאי עַל אוֹתָם הַפַּסִּים הוּא יָשׁוּב,

הַחַיָּל הַבָּרִיא, בְּרַכֶּבֶת קְטַנָּה;

אוֹ סְתָם בִּרְכִיבָה, עַל הַחוּט רַק רָכוּב…

כָּך חִכִּיתִי קָרוֹב לַחֲצִי הַשָּׁנָה.


עוֹרַרְתִּי כָּל יוֹם בָּעַמּוּד הַמְּהוּמָה

וְהָיִיתִי מַקְשִׁיב וּמַקִּישׁ וּמַקְשִׁיב…

אוּלַי לֵב הַיֶּלֶד הִרְגִּישׁ כִּי רֻמָּה,

וְהֶחֱלִיף גַּעְגּוּעָיו בְּשַׁעֲשׁוּעַ חָבִיב.


אוּלָם גַּם לִבּוֹ, לְבַב יֶלֶד קָטָן,

לֹא הִרְגִּישׁ כִּי לֹא רַק הַחַיָּל הַשָּׁבוּר,

אַךְ גַּם זֶה הָאָח שֶׁהֵבִיא הַמַּתָּן,

הָאָהוּב בָּאַחִים, הַיָּקָר, הַבָּחוּר,


הַטּוֹב שֶׁבַּבַּיִת מִכָּל הַנְּעָרִים –

לֹא יָשׁוּב עוֹד מִשָּׁם, לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּב

(רְאֵה בְּסִפְרִי “עֲשָׂרָה שְׁעָרִים”,

שִׁיר “אָחִי הַחַיָּל” – הַסִּפּוּר הֶעָצוּב).


אוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁנִּתַּן הַחַיָּל

מַתָּנָה לְיָדִי – רַק הָיִיתִי בֶּן הֵ"א!

וּפֶסַח הָיָה, הָרָקִיעַ כָּחַל,

לָכֵן הָבָה נִשְׁכַּח וּשְׂמֵחִים עוֹד נְהֵא!


נִשְׁכַּח אֶת שֶׁבָּא וְהֶעְגִּים אֶת לִבִּי,

וְנִזְכֹּר הַשָּׁעָה שֶׁל הַגִּיל הַמָּתוֹק:

כִּי לִי הוּא הָיָה, חַיָּלִי, לְמַצְבִּיא

בְּמִלְחֶמֶת מָשִׁיחַ וְגוֹג וּמָגוֹג!


וְקֹדֶם שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ

תִּהְיֶה מִלְחֶמֶת גּוֹג־מָגוֹג:

קָהָל גָּדוֹל שֶׁל אַנְשֵׁי חַיִל

יָבוֹאוּ מֵרָחוֹק־רָחוֹק;


כֻּלָּם תּוֹפְשֵׂי מָגֵן וָחֶרֶב,

מְזֻיָּנִים מֵרֹאשׁ עַד כַּף –

לִשְׁלוֹל שָׁלָל, זָהָב וָכֶסֶף,

וְלַהֲרוֹג – הָהּ! – הֶרֶג רָב!


וְיִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב לָבֶטַח

וְהֵם בָּאִים עָלָיו פִּתְאֹם;

וּמַקְדִּירִים עֵין הַשָּׁמַיִם,

וּמַחְשִׁיכִים אֶת אוֹר־הַיּוֹם;


וְהֵם שׁוֹבִים זָקֵן וָיֶלֶד

וְשׁוֹלְלִים כָּל טוּב וָטוֹב –

דּוֹמֶה הִנֵּה־הִנֵּה, חָלִילָה,

הִנֵּה, חָלִילָה, בָּא הַסּוֹף!


וְאָז לְהִלָּחֵם בָּהֵמָּה

יֵצֵא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף!

אַךְ הֵם עָלֵיהוּ יִתְחַזֵּקוּ,

דָּמוֹ דָמוֹ הִנֵּה נוֹטֵף;


רַבִּים רַבִּים יִגְזֹר בַּחֶרֶב,

רַבִּים רַבִּים הוּא יַהֲרֹג;

אוּלָם בַּסּוֹף עָלָיו יִגְבָּרוּ

וְיַהַרְגוּהוּ גוֹג־מָגוֹג.


וְאָז יֵרֵד מִן הַשָּׁמַיִם

בְּרַד גָּפְרִית וְגֶשֶׁם־אֵשׁ,

וְרָעֲשָׁה תַּחְתָּם הָאָרֶץ

וְאִיש אָחִיהוּ יְרַטֵּשׁ;


וְיִדְקְרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ,

וְחֶרֶב אִישׁ בְּצַד אָחִיו, –

בְּכָל מָקוֹם הָשְׁלַךְ הַפֶּגֶר,

וַעֲרֵמוֹת סָבִיב־סָבִיב.


וְאָז יוֹפִיעַ הַמָּשִׁיחַ,

מְשִׁיחַ צֶדֶק בֶּן דָּוִד;

חֲגוּר חַרְבּוֹ, עֲטוּר הַכֶּתֶר,

סָבִיב לְצַוָּארָיו רָבִיד;


עַל סוּס צָחוֹר יִרְכַּב בְּהֶדֶר

וְאוֹר גָּדוֹל פָּנָיו יָהֵל –

הוּא יוֹבִילֵנוּ אֶל אַרְצֵנוּ,

אֶל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!


מַלְכָּה אֲחוֹתֵנוּ הִשִּׂיגָה לִי גַם

חֲלִיפָה לִכְבוֹד חַג, כְּחֻלָּה־אֲפֻלָּה,

כֻּלָּהּ חֲדָשָׁה, לֹא רְבָב אוֹ פְּגָם,

וּזְהַב כַּפְתּוֹרִים מְקֻשֶּׁטֶת כֻּלָּהּ,


וְעִם עֲנִיבָה, צַוָּארוֹן מְרֻבָּע,

בְּלָשׁוֹן קְצָרָה: חֲלִיפָה־שֶׁל־מַלָּח.

אוֹצָר זֶה מִנַּיִן? מֵאַיִן הוּא בָּא?

זֶה נוֹדַע אַחַר כָּךְ רַק, הַרְבֵּה אַחַר כָּךְ!


אָמְרָה שֶׁקָּנְתָה הַחֲלִיפָה “הִזְדַּמְּנוּת”

(אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיְתָה “חֲדָשָׁה” וְיָפָה –

נִכַּר שֶׁלֹּא בָּאָה יָשָׁר מֵחֲנוּת,

כִּי הָיְתָה בְּמִקְצַת שְׁחוּקָה וְרָפָה).


אָמְרָה – הֶאֱמִינוּ בְּלֹא חֲקִירָה.

וּמַה־טּוֹב שֶׁנֶּעְלַם הַדָּבָר לַאֲמִתּוֹ!

מִשּׁוּם שֶׁשְּׁלָחַתָּה קְרוֹבָה עֲשִׁירָה,

מָרַת אֶסְתֵּר וִיטַשְׁקָא, הֲלֹא הִיא בִּתּוֹ


שֶׁל אִישׁ־יְרִיבוֹ שֶׁל אָבִי וְדוֹדוֹ

הַנָּגִיד וְהַגְּבִיר, הַ“פָּרִיץ” שִׁמְשׁוֹן קְלֵין –

אָבִי מֵעוֹלָם לֹא חִסֵּר מִכְּבוֹדוֹ

לְקַבֵּל שׁוּם טוֹבָה מֵאִתָּם. וְעַל־כֵּן


כִּמְעַט אֵין סָפֵק וְיוֹדֵעַ אֲנִי,

שֶׁאִלּוּ דָבָר זֶה לְאָבִינוּ נוֹדַע –

הָיָה מִתְנַגֵּד וּמוֹדִיעַ: בְּנִי

לֹא יִלְבַּשׁ שֶׁלָּהֶם… לְהָשִׁיב בְּתוֹדָה!


הָיָה מִתְנַגֵּד וּמְצַוֶּה לְהָשִׁיב,

וַאֲנִי, הַשּׁוֹקֵל כָּאן עַכְשָׁו וְכוֹתֵב,

עַל זוֹ הַגַּאֲוָה, הַדִּבּוּר הֶחָרִיף,

מְכַבֵּד אֶת זִכְרוֹ שֶׁל אָבִי וְאוֹהֵב.


הָיָה מִתְנַגֵּד – כִּי אָכֵן, גַּם צָדַק.

כִּי שָׂנֵא הָעַשְׁרוּת שֶׁעָלְתָה מִן הָרִישׁ,

לָשֵׂאת לֹא יָכֹל וְדָמוֹ בּוֹ זָעַק

מוּל אַדְנוּת קְטַנְטֹנֶת שֶׁל אִישׁ עֲלֵי אִישׁ.


וְאִם נֶאֱלַץ גַּם לָשֵׂאת הָאַדְנוּת

שֶׁל נָסִיךְ מְשֻׁגָּע, שֶׁל אָצִיל הֲפַכְפָּךְ,

הִנֵּה לֹא הָיְתָה בָּהּ אוֹתָהּ הַקַּטְנוּת

שֶׁל שִׂיחַת חֲנֻפָּה, שֶׁל קִדָּה לִפְנֵי אָח…


הָיָה מִתְנַגֵּד – וּבְצֶדֶק גָּמוּר!

אַךְ הַיֶּלֶד הַקָּט לֹא הָיָה מְסֻגָּל

הָבִין לִדְבָרוֹ הַצּוֹדֵק הָאָמוּר –

וְאֶפְשָׁר שֶׁהַפֶּסַח הָיָה מְקֻלְקָל.


אֵיךְ פֶּסַח בָּעֶרֶב הָיִיתִי יָכוֹל

בַּפְּרוֹזְדוֹר שֶׁל הַקְּלוֹז לְהַרְאוֹת אֶת פָּנַי

לִפְנֵי חֲבֵרַי, שֶׁלָּהֶם כֹּל וָכֹל

מְחֻדָּשׁ לִכְבוֹד חַג – וְחָדָשׁ אֵין עָלַי?


אֵיךְ פֶּסַח עִם אַבָּא הָיִיתִי הוֹלֵךְ

אֶל הַקְּלוֹז הִתְפַּלֵּל בְּנַעֲלַי הַיְשָׁנוֹת?

הֲרֵי חֲנֻכָּה עוֹד הִתְחַלְתִּי חוֹסֵךְ

בַּקֻּפָּה הַפְּרוּטוֹת נַעֲלַיִם לִקְנוֹת!


עַכְשָׁו שֶׁהָיו נְעָלִים חֲדָשׁוֹת –

אֵיךְ בְּלֹא חֲלִיפָה? אֲדַעְתִּי לָא סָלְקָא!

הִנֵּה מֵאוֹתָן הַשְּׁאֵלוֹת הַקָּשׁוֹת

הִצִּילַנִי שִׁקְרָהּ הַנּוֹעָז שֶׁל מַלְכָּה!


כַּמָּה הִסְתַּכְּנָה בִּשְׁבִילִי בְּאוֹתָהּ

חֲלִיפָה… וְתָמִיד – בִּבְגָדַי, בִּנְעָלַי…

וְגַם בַּמִּכְתָּב הָאַחֲרוֹן, בִּרְאוֹתָהּ

הָעוֹלָם מִתְעַרְעֵר, הִיא חָשְׁבָה רַק עָלַי.


וַדַּאי גַּם בְּעֵת שֶׁעֵינֶיהָ עָצְמָה

מֵעָצְמַת הַפְּצָצָה, הָעוֹלָם הִתְמוֹטֵט –

הִיא לֹא חָשְׁשָׁה לְחַיֶּיהָ עַצְמָהּ,

וַאֲנִי בְּעֵינֶיהָ הָיִיתִי רוֹטֵט…


יִסְלַח אֱלֹהִים לָךְ, מַלְכָּה אֲחוֹתִי,

אֶת הַשֶּׁקֶר הַזֶּה – וְרַבִּים אֲחֵרִים –

לְמַעַן גַּדֵּל וְטַפֵּחַ אוֹתִי – – –

וְיִהְיוּ עַל קִבְרֵךְ הַנֶּעְלָם כְּזֵרִים.


תָּמִיד מֵעַצְמֵךְ אֶת הַדַּעַת הִסַּחְתְּ,

רַק אֵלֵינוּ הִבִּיטוּ עֵינַיִךְ חַמּוֹת;

מְאוּם וּמְאוּם לְעַצְמֵךְ לֹא לָקַחְתְּ,

וַאֲפִילוּ לֹא קֶבֶר שֶׁל דָּלֶת אַמּוֹת – – –


עַל־כֵּן חֲלִיפָה זוֹ הָיְתָה לִי, דּוֹמֶה,

הַיּוֹתֵר אֲהוּבָה שֶׁבִּימֵי הַיַּלְדוּת,

וְגַם עוֹד עַכְשָׁו לְבָבִי בִּי הוֹמֶה

עֵת אֶרְאֶה אֶת עַצְמִי בָּהּ לָבוּשׁ בְּהַדְרוּת.


וְגַם בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה בְּלוּיָה

וְעָלְתָה לָעֲלִיָּה שֶׁבַּגַּג לַבְּלָיִים,

עֲדַיִן הָיְתָה “חֲדָשָׁה” קְרוּיָה,

אִם כִּי אָז כְּבָר הָיְתָה קְרָעִים וּטְלָאִים.


וְעֵת מְצָאוּנִי חוֹרֵז עַל הַחוּט

כַּפְתּוֹרִים שֶׁל זָהָב וְשָׁאֲלוּ: בְּבַקָּשָׁה,

מִנַּיִן הֵם אֵלֶּה? עָנִיתִי פָּשׁוּט:

“הֲלֹא הֵם כַּפְתּוֹרֵי הַחֲלִיפָה הַחֲדָשָׁה”.


אָחִינוּ שְׁלֹמֹה הוּא בָּחוּר לֹא־שׁוֹטֶה,

יָפֶה הוּא אוֹכֵל וְיָפֶה הוּא שׁוֹתֶה;

פָּנָיו עֲגֻלִּים וּלְחָיָיו וְרֻדּוֹת,

אוּלָם הוּא אֵינֶנּוּ אוֹהֵב תְּנוּדוֹת…


אוֹהֵב הוּא לָשֶׁבֶת יָפֶה בִּמְקוֹמוֹ,

שִׂיחָה לְהַקְשִׁיב… שְׁלֹמֹה! שְׁלֹמֹה! –

קוֹרֵאת לוֹ אִמֵּנוּ, – בּוֹא הֵנָּה מִיָּד!

עוֹנֶה לָהּ שְׁלֹמֹה: אֲנִי בָּא, עוֹד מְעָט!


אוֹמֶרֶת לוֹ אִמָּא: רְדָה לַמַּרְתֵּף,

הָבֵא תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה לְקַלֵּף;

צָרִיךְ עוֹד לִקְלוֹף וְלִשְׁטוֹף וְלִשְׁפּוֹת…

עוֹנֶה לָהּ שְׁלֹמֹה: תֵּכֶף, רֶגַע רַק עוֹד!


אוֹמֶרֶת אִמֵּנוּ: רֵיקָה הֶחָבִית,

אֵין מַיִם טִפָּה… וְכַמָּה עוֹד אַגִּיד?

קְחָה הַדְּלָיַיִם וְלֵךְ אֶל הַבְּאֵר…

מֵשִׁיב לָהּ שְׁלֹמֹה: עוֹד מְעַט – אֲמַהֵר!


עוֹבֶרֶת שָׁעָה, שְׁעָתַיִם, שָׁלשׁ –

וְעוֹד מִשְּׁלֹמֹה מוֹסִיפָה הִיא לִדְרוֹשׁ,

וְעוֹד הוּא מוֹסִיף לָהּ “מִיָּד” לְהַגִּיד…

עֲדַיִן רֵיקָה וִיבֵשָׁה הֶחָבִית,


וְעוֹד תַּפּוּחֵי־הָאֲדָמָה בַּמַּרְתֵּף…

אָחִינוּ שְׁלֹמֹה בִּמְקוֹמוֹ עוֹד יוֹשֵׁב,

עֲדַיִן סִפּוּר אוֹ שִׂיחָה הוּא מַקְשִׁיב,

שָׁכוּחַ מִמֶּנּוּ הַכֹּל מִסָּבִיב…


אוּלָם מִשֶׁבָּא עֶרֶב־פֶּסַח – הוּא קָם,

עוֹלֶה לָעֲלִיָּה שֶׁל הַגַּג וּמִשָּׁם

מוֹרִיד אֶת בַּרְזֶל־הַגְּעִילָה הַכָּבֵד,

מַלְבִּין בַּתַּנּוּר הַפִּסְחִי הַלּוֹהֵט,


נוֹשֵׂא בִּגְבוּרָה עַל מַקְלוֹת בָּאֲוִיר

לַחוּץ, לַכֵּלִים, וּמַעֲמִיד וּמַעֲבִיר

עַל־גַּב סַפְסָלִים וְדַרְגֵּשׁ וְשֻׁלְחָן;

וְסִיר הָרוֹתֵחַ מוּבָא אַף הוּא לְכָאן,


וּמַיִם רוֹתְחִים עַל בַּרְזֶל שְׁפוּכִים,

מִשְׁפָּךְ עַל מִשְׁפָּךְ, פִּכְפּוּכִים־פִּכְפּוּכִים,

וְצִישׁ עִם צִישְׁצִישׁ מַחֲרִישׁ וּמְצַשֵּׁשׁ

עוֹלֶה מֵרוֹתְחִין הַנּוֹחֲתִין עַל הָאֵשׁ…


אָחִינוּ שְׁלֹמֹה – הוּא גִבּוֹר הַגְּעִילָה!

סָבִיב לוֹ עֲטֶרֶת, הִלָּה מַהְבִּילָה…

לְמִין עֲבוֹדָה שֶׁכָּזֹאת הוּא נוֹטֶה!

אָחִינוּ שְׁלֹמֹה – הוּא בָּחוּר לֹא־שׁוֹטֶה…

אוֹר לְיוּד־דָּלֶת

בּוֹדְקִין הֶחָמֵץ;

נֵר מַרְאֶה דֶרֶךְ,

אוֹסֶפֶת כַּף־עֵץ.


מִן פִּנַּת־חֶדֶר

מִקֶּרֶן־שֻׁלְחָן

(שָׂמוּ שָׁם קֹדֶם,

לִהְיוֹת שָׁם מוּכָן)


כָּל פֵּרוּר־לֶחֶם

אוֹסֶפֶת הַכַּף.

אֵיךְ מְאַסֶּפֶת?

עוֹזֵר לָהּ הַגַּף!


גַּף־בָּרַוֶּזֶת

אוֹתָהּ מְשַׁמֵּשׁ –

הוּא נֶאֱמָן לָהּ

אֲפִילוּ בָּאֵשׁ!


כִּי אֶת הַלֶּחֶם

וְהַפֵּרוֹרִים,

הַכַּף וְהַגַּף גַּם –

בְּחוּט זְהוֹרִים


יַחַד קוֹשְׁרִים אָז

בְּבַד לִצְנֵפָה,

וְכֻלָּם יַחַד

יוֹצְאִים לִשְׂרֵפָה!


אֵי וְאֵיזֶהוּ

מְקוֹם שְׂרֵפָתָם?

אֵשׁ הַלּוֹהֶטֶת

לוֹהֶטֶת הָתָם,


שָׁמָּה, מִתַּחַת

לְדוּד־הַמֶּרְחָץ…

מִי הַשָּׁלוּחַ

וּמִי לְשָׁם רָץ?


מוּצִי אָחִינוּ!

מָהִיר כְּמוֹ חֵץ,

רָץ קַל־רַגְלַיִם

לִשְׂרוֹף הֶחָמֵץ!


אַךְ לִפְנֵי רֶגַע

יָצָא – וְחוֹזֵר;

כָּךְ אֶת הַפֶּסַח

לַכְנִיס הוּא עוֹזֵר!


שִׁפְרָה אֲחוֹתֵנוּ אוֹתִי מַלְבִּישָׁה

בְּגָדַי הַיָּפִים לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הֶחָג;

הִקְדִּימָה הַרְבֵּה, כִּי אֲנִי מְחִישָׁהּ,

וְאוּלָם הִיא לְאַט, מַקְפִּידָה עַל כָּל תָּג.


לוֹטֶפֶת כָּל בֶּגֶד, מַחְלֶקֶת בַּיָּד

וְנִלְחֶמֶת בְּקֶמֶט שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ;

וּבַעֲנִיבַת הַמַּלָּח גַּם מְעַט

זֶה הַקֶּשֶׁר נִשְׁמָט וְיוֹרֵד מִמְּרוֹמוֹ…


גַּרְבֵּי הַפַּטֶנְט, חֲדָשִׁים וְחוּמִים,

עַל רַגְלַי הִיא הַרְבֵּה מְסוֹבֶבֶת אוֹתָם.

נִדְמֶה לָהּ – קַוֵּי הַסְּרִיגָה עֲקֻמִּים,

מֵרָחוֹק הִיא נִצֶּבֶת בִּשְׁבִיל לִרְאוֹתָם…


הַנַּעַל – אַפָּהּ הַזָּקוּף תְּלַטֵּשׁ,

שֶׁיַּבְרִיק כָּרְאִי וְהַכֹּל יְשַׁקֵּף;

רוֹצָה הִיא אוֹתִי כָּרָאוּי לְלַבֵּשׁ,

מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ, בְּדִיּוּק וְהֵיטֵב.


כִּי כָּךְ הִיא דַרְכָּהּ שֶׁל שִׁפְרָה אֲחוֹתִי,

הִיא אוֹהֶבֶת הַכֹּל בְּהָדָר, בְּצוּרָה;

עַכְשָׁו, בְּשָׁעָה שֶׁמַּלְבֶּשֶׁת אוֹתִי,

הִיא רוֹצָה שֶׁאֶהְיֶה כְּבֻבָּה הֲדוּרָה.


אוּלַי זֶה חָסַר לָהּ מִשּׁוּם שֶׁחָסְרָה

מִשְׂחֲקֵי הַבֻּבָּה שֶׁבִּימֵי הַיַּלְדוּת?

כִּי עוֹד הִיא יַלְדָּה – וְאִמֵּנוּ מָסְרָה

לְיָדֶיהָ תַּפְקִיד שֶׁל טִפּוּל בְּפָעוּט.


וְגַם הַכֻּתֹּנֶת שֶׁהִיא לִי תָפְרָה,

כִּלְבֻבָּה, הִיא עָשְׂתָה בְּאִמְרָה כְּחֻלָּה, –

אִמְרָה אֲדֻמָּה בְּעֵינָהּ לֹא שָׁפְרָה,

כִּי שִׁפְרָה הִיא בִּכְלָל אַסְטְנֶסֶת כֻּלָּהּ.


אַף הִיא בְּעַצְמָהּ יְרַקְרֶקֶת… חִנָּהּ

לֹא בְּיֹפִי בּוֹלֵט, לֹא בְּנוֹי הֲמוֹנִי –

רַק עַיִן טוֹבָה, עֲדִינָה, מַבְחִינָה

בְּיָפְיָהּ הַמֵּכִיל מַשֶּׁהוּ אֲדוֹנִי.


“פַּנְיֶנְקָה שִׁיפְצֶ’נְקָה” כִּנָּהּ בְּחִבָּה

הַשּׁוֹפֵט הָאוּקְרַיְנִי, שְׁכֵנֵנוּ מִמּוּל;

הָיָה מְשַׁעְשְׁעָהּ וּמְדַבֵּר עַל לִבָּהּ

שֶׁחָתָן לָהּ יָבוֹא רַךְ־וָטוֹב וְדָגוּל…


וְכֵן גַּם הָיָה, כִּי הוּא בָּא הֶ“חָתָן”,

וְהָיָה רַךְ־וָטוֹב וְאָהוּב וְטוֹב־לֵב –

אֶזְכֹּר אֵיךְ רִפָּא “לְגִיסוֹ” הַקָּטָן

בְּתַחְבּשֶׁת־צָבָא אֶת פִּצְעוֹ הַכּוֹאֵב.


כִּי הוּא נַעֲשָׂה סַנִּיטָר בַּצָּבָא

וְהָיָה נֶאֱמָן בְּשֵׁרוּת הַקִּירָ"ה –

אַף הוּא, כְּמשֶׁה, “לְהִשָּׁאֵר” לֹא אָבָה

וְחָזַר לַחֲזִית – לְמִיתָה יְשִׁירָה.


אַף לוֹ עוֹד חִכּוּ זְמַן־מָה אַחַר־כָּךְ,

עַד שֶׁבָּא הַמִּכְתָּב עִם שְׁחוֹר־מַעֲטָפָה –

וּבֵין הַדְּמָעוֹת עַל משֶׁה, עַל הָאָח,

לֹא אַחַת בִּשְׁבִילוֹ, בִּשְׁבִיל קֹפֶּל, נָטְפָה.


אוּלָם זֶה הָיָה אַחַר־כָּךְ, לְאַחַר

שֶׁפָּרְצָה בָּעוֹלָם מִלְחָמָה אֲרוּרָה –

הָעֶצֶב פֻּקַּד, אַךְ אַל־נָא יִזָּכַר

בְּיוֹם־טוֹב, בַּשָּׁעָה הַיָּפָה, הַהֲדוּרָה!


וּבְכֵן הִלְבִּישַׁתְנִי שִׁפְרָה כְּבֻבָּה,

מִכַּף־רֶגֶל עַד רֹאשׁ, וְשִׁפְּרָה וְתִקְּנָה;

כִּי זֹאת הַחִבָּה הִיא נָשְׂאָה בְּחֻבָּהּ

מִיַּלְדוּת קְדוּמָה עַד שֵׂיבָה וְזִקְנָה –


הַחֵשֶׁק לְיֹפִי דָלַק בָּהּ כְּנֵר

שֶׁגַּם עֹנִי מַתְמִיד לֹא יָכֹל לְכַבּוֹת;

מִכָּל סִבְלוֹתֶיהָ סָבְלָה בְּיוֹתֵר

(וְצָרוֹת לָהּ הָיוּ בְּחַיֶּיהָ רַבּוֹת!) –


מִכָּךְ שֶׁתָּמִיד הִתְאַמְּצָה, הָאָחוֹת,

לְהַשְׁלִים בֵּין חִשְׁקָהּ וְהָעֹנִי שֶׁלָּהּ,

הַקֶּרַע הַזֶּה לְאַחוֹת, לַפָּחוֹת,

מֵאַחַר שֶׁלְּתַקְּנוֹ לְגַמְרֵי לֹא יָכְלָה.


חָדָשׁ לֹא הִצְלִיחָה הַרְבֵּה לְקַבֵּל

וְתָמִיד רַק הִתְפִּירָה, הִטְלִיאָה, תִּקְּנָה…

אַגַּב, הַאֻמְנָם שָׁם כָּתַבְתִּי לְעֵיל

“מִיַּלְדוּת קְדוּמָה עַד שֵׂיבָה וְזִקְנָה”?


אֲהָהּ, רַק מִתּוֹךְ חֲרִיזָה רְהוּטָה!

כִּי אָמְנָם הִיא הִכְסִיפָה מֻקְדָּם וּמַהֵר,

אוּלָם הִיא הָיְתָה זְקֵנָה מְעוּטָה,

גַּם לְגִיל חֲמִשִּׁים עוֹד הָיָה לָהּ חָסֵר.


הִיא מֵתָה בַּבַּיִת, בְּתוֹךְ הַמִּטָּה.

הִיא לָמוּת הִזְדָּרְזָה וְהִקְדִּימָה שָׁנָה –

וַדַּאי לֹא חָפְצָה שֶׁפְּצָצָה תְּמִיתָהּ,

כְּמוֹ שְׁתֵּי אַחְיוֹתֶיהָ, בַּעְלָהּ וּבְנָהּ.


בְּטִיפוּס הִיא מֵתָה (סִפֵּר הַפָּלִיט)

וְהוּבְאָה לִקְבוּרָה בִּלְוָיָה, בְּאָרוֹן –

זִכָּהּ אֱלֹהִים וּלְקָחָהּ, בְּתַכְלִית

שֶׁתַּשִּׂיג תַּכְרִיכִים, מַלְבּוּשָׁהּ הָאַחֲרוֹן.


אָחוֹת קְטַנָּה בְּבֵיתֵנוּ הָיְתָה,

שָׁמְעָה בְּקוֹל אַבָּא, לְאִמָּא צִיְּתָה.


“מוֹדֶה” הִיא אָמְרָה וְיָדַיִם נָטְלָה,

מַהֵר הִתְלַבְּשָׁה וּזְמַנָּהּ לֹא בִּטְּלָה.


לַחֶדֶר הָלְכָה אֵצֶל הָרַבָּנִית,

לָמְדָה בִּשְׁקִידָה וּמִבְּלִי לְהַקְנִיט.


הַבַּיְתָה חָזְרָה שְׁקֵטָה וּנְבוֹנָה,

טוֹבָה לַבְּרִיּוֹת וּרְצוּיָה לְקוֹנָהּ.


צַמּוֹת עֲבֻתּוֹת לָהּ הָיוּ וּשְׁחוֹרוֹת,

וּשְׁתַּיִם עֵינַיִם יָפוֹת וּטְהוֹרוֹת.


בְּיוֹם עֶרֶב פֶּסַח הָיְתָה, חֲמוּדָה,

מְאֹד עֲסוּקָה וּמְאֹד טְרוּדָה.


הָיָה לָהּ בַּמֶּה אֶת עַצְמָהּ לְעַסֵּק.

הַרְבֵּה תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה לְרַסֵּק


בִּשְׁבִיל לְבִיבוֹת בְּשֻׁמָּן לְטַגֵּן,

בִּזְמַן שֶׁהַבַּיִת כֻּלּוֹ הִתְרוֹקֵן


מִכָּל הֶחָמֵץ – וְהַ“סֵּדֶר” רָחוֹק…

אֶרְאֶה עוֹד עַתָּה הַמַּרְאֶה הַמָּתוֹק:


אֵיךְ הִיא מְרַסֶּקֶת רְסִיק־רְסִיקְסָק

בֻּלְבּוּס מְקֻלָּף וְגָדוֹל וְחָזָק.


רְסִיק־רְסִיקְסָק מְהִירוֹת הַתְּנוּעוֹת,

וּמִתְנוֹעֲעוֹת הַצַּמּוֹת הַקְּלוּעוֹת…


וְכָךְ הִיא עָמְדָה כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה,

מֵאָז עֶרֶב פֶּסַח, בְּעוֹד הִיא קְטַנָּה,


וְעַד שֶׁגָּדְלָה וְהָיְתָה לְאִשָּׁה,

עֲקֶרֶת הַבַּיִת בִּשְׁבִיל הַשִּׁשָּׁה –


תָּמִיד הִיא רִסְּקָה תַפּוּחֵי־אֲדָמָה,

יָדֶיהָ פֻּצְּעוּ, אַךְ יָפְתָה הַנְּשָׁמָה.


תָּמִיד בִּמְסִירוּת וּתְבוּנָה נָהֲגָה.

תָּמִיד לְאָבִינוּ כְּבַת דָּאֲגָה.


וְהִיא לֹא חָדְלָה לְאָבִינוּ לִדְאוֹג

בִּזְמַן שֶׁגִּדְּלָה וְהֵינִיקָה תִּינוֹק.


וְהִיא לֹא פָּסְקָה בְּהוֹרָהּ לְטַפֵּל

בִּזְמַן שֶׁזָּכְתָה בֵּן שֵׁנִי לְקַבֵּל.


וְאֶת דַּאֲגָתוֹ הֶעֶלְתָה עַל רֹאשָׁהּ

בִּזְמַן שֶׁהָיוּ לָהּ בָּנִים שְׁלשָׁה.


תָּמִיד הִיא עָשְׂתָה כָּל קָשֶׁה וְכָבֵד.

תָּמִיד הִיא זָכְרָה וְקִיְּמָה הַ“כַּבֵּד”.


“לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ” נֶאֱמַר –

מַדּוּעַ קֻפַּח לָהּ תַּשְׁלוּם הַשָּׂכָר?


מַדּוּעַ שְׂכַר הַ“כַּבֵּד” לֹא קִבְּלָה?

בִּיפִי שְׁנוֹתֶיהָ הַמָּוֶת חִבְּלָהּ.


מָתַי לָךְ אוּכַל גַּם אֲנִי לְהוֹדוֹת

עַל רֹב אַהֲבָה וְאַלְפֵי עֲבוֹדוֹת


וְכָל שֶׁעָמַלְתְּ וְסָבַלְתְּ בַּעֲדִי?

פִּתְאֹם נַעֲשֵׂית לִי יְצוּר אַגָּדִי.


יְצוּר לֹא־הוֹיֶה מִכַּלֵּה עַד הָחֵל –

אָחוֹת אֲהוּבָה שֶׁלִּי פֵיגֶה־רָחֵל.


אָחִינוּ מֵאִיר מִן הַיַּעַר אַף הוּא

עֶרֶב־פֶּסַח חָזַר וְהֵבִיא מַתָּנָה:

סִדּוּר “שַׁעֲרֵי־שָׁמַיִם”… יָפוּ,

מַה־יָּפוּ לִי דַפָּיו, תַּבְנִיתוֹ הַקְּטַנָּה!


כַּמָּה נָעֲמָה וּמָתְקָה בַּסִּדּוּר

הַלָּזֶה – הַקְּרִיאָה, הָרִנָּה, הַתְּפִלָּה;

מָה רַב בּוֹ הַיֹּפִי, מָה רַב הַהִדּוּר!

כָּל שׁוּרָה – מִלָּתַיִם וַחֲצִי הַמִּלָּה.


רָצוֹת וְעוֹבְרוֹת הַשּׁוּרוֹת בְּרִפְרוּף

וְעַמּוּד מְרַדֵּף אֶת אָחִיו הָעַמּוּד,

וְדַף אַחַר דַּף נֶהְפָּכִים בְּדִפְדּוּף –

מִי יִשְׁוֶה לִי בְּזֶה הַסִּדּוּר הֶחָמוּד?


הֲיֵשׁ עוֹד כְּרִיכָה כְּשֶׁלּוֹ חֲמוּדָה?

הִיא כֻּלָּהּ תְּכֻלָּהּ כְּרָקִיעַ טָהוֹר,

וּדְפוּס הַזָּהָב – בּוֹ כָּל אוֹת וּנְקֻדָּה

כְּחַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכְבֵי הַמָּאוֹר.


וְשַׁעַר טָבוּעַ עָמֹק וְקָעוּר

בַּטַּבְלָה הַיְמָנִית, בַּטַּבְלָה הַשְּׂמָאלִית, –

הוֹ שַׁעַר־שָׁמַיִם קָטָן וְקָמוּר,

רְאִיתִיךָ מַמָּשׁ וּפָשׁוּט בְּתַכְלִית


כְּשַׁעַר שֶׁבּוֹ תְּפִלָּתִי תִכָּנֵּס,

וְדָאַגְתִּי רַק: אֵיךְ בּוֹ יוּכְלוּ לְהַדְחִיק

שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת שֶׁבַּקְּלוֹז? רַק בְּנֵס…

וְהַנֵּס אָמְנָם בָּא, וְהַשַּׁעַר הִסְפִּיק!


הִסְפִּיק זֶה הַשַּׁעַר הַקָּט הַמְקֻמָּר

לִתְפִלַּת הוֹדָיָה, לִתְפִלַּת בַּקָּשָׁה;

נִפְתַּח לְקֻבְלָן עַל גּוֹרָל שֶׁהוּמַר,

לְתַחְנוּן עַל פֻּרְקָן מִיָּדוֹ הַקָּשָׁה;


נִפְתַּח זֶה הַשַּׁעַר הַקָּט הַמְטֻבָּע

לְקַבֵּל דִּמְעָתוֹ שֶׁל הַנַּעַר־הָאִישׁ,

לִשְׁמוֹעַ בִּכְיוֹ וּכְאֵבוֹ לֹא־מֻבָּע,

לַאֲזִין לַיָּתוֹם בְּאָמְרוֹ הַקַּדִּישׁ.


אוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁנִּתַּן הַסִּדּוּר

מַתָּנָה לְיָדִי – עוֹד הָיִיתִי בֶּן הֵ"א,

וּפֶסַח הָיָה אָז, אָבִיב בַּהִדּוּר,

לָכֵן הָבָה נִשְׁכַּח וּשְׂמֵחִים עוֹד נְהֵא!


נִשְׁכַּח אֶת שֶׁבָּא אַחַר־כָּךְ וְהֶעֱצִיב,

וְנִזְכֹּר הַשִּׂמְחָה בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה;

כִּי גַל שֶׁל שִׂמְחָה אֶת לִבִּי אָז הֵצִיף,

בִּרְאוֹתִי הַסִּדּוּר בַּכְּרִיכָה הַנָּאָה.


וְאַף שֶׁקָּטָן סִדּוּרִי הֶחָדָשׁ

וְכֻלּוֹ כְּצַעֲצוּעַ, וְצַר וְקָצָר,

הֲרֵיהוּ סִדּוּר כְּסִדּוּר־שֶׁל־מַמָּשׁ

וַהֲפֹךְ בּוֹ, הֲפֹךְ בּוֹ, דְכֹל בּוֹ – אוֹצָר!


מִשּׁוּם שֶׁעָבֶה הוּא וּבַעַל־כָּרֵס

וּמַחֲזִיק בִּכְרֵסוֹ מִכָּל־טוּב וְכָל־טוֹב –

צָרִיךְ בַּדִּפְדּוּף רַק יָפֶה הִזְדָּרֵז

וְדַפִּים עַל דַּפִּים לַהֲפֹךְ בּוֹ לָרֹב.


אֲבָל אֵין חָסֵר בּוֹ דָבָר, הַכֹּל יֵשׁ,

אִם בְּאוֹת גְּדוֹלָה, אִם בְּאוֹת קְטַנָּה –

וְהַהַגָּדָה! הָא לַחְמָא וְקַדֵּשׁ,

וְקִדּוּשׁ לְלֵיל־פֶּסַח וּמַה־נִּשְׁתַּנָּה!


וְאַף שֶׁאֵינֶנִּי זָקוּק לַסִּדּוּר,

כִּי לָמַדְתִּי עַל־פֶּה הַקֻּשְׁיוֹת וְקִדּוּשׁ,

מַה־טּוֹב לְהָסֵב אֶל הַסֵּדֶר הָדוּר

וְאֶת זֶה הַסִּדּוּר בַּיָּדַיִם לָחוּשׁ.


לָחוּשׁ בַּיָּדַיִם, וּבָאֶצְבָּעוֹת

לְמַשֵּׁשׁ אֶת הַשַּׁעַר לְשָׁם, לַמָּרוֹם…

הוֹ שַׁעַר־שָׁמַיִם הַקָּט! אוּלַי עוֹד

זֶה־הַלֵּיל יִפָּתַח לִרְוָחָה, וְיִזְרֹם


הָאוֹר מִתּוֹכוֹ כְּמוֹ פַּס מְכֻסָּף,

וְעָלָיו, כְּעַל דֶּרֶךְ, תֵּרֵד מֶרְכָּבָה,

כֻּלָּהּ זוֹהֲרָה, אֹדֶם אֵשׁ וְזָהָב,

גַּלְגִּלֶּיהָ, סוּסֶיהָ – הַכֹּל לֶהָבָה.


וּבָהּ אִישׁ זָקֵן וְזָקָן לוֹ צָחוֹר,

וְרֹאשׁוֹ תַּלְתַּלִּים, רַעֲמָה כַּלָּבִיא…

הִנֵּה הוּא נוֹסֵעַ בְּדֶרֶךְ הָאוֹר

וְאֵלֵינוּ יוֹרֵד, אֵלִיָּהוּ נָבִיא…


הִנֵּה לוֹ פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת וּלְאַט

הוּא נִכְנָס, לֹא נִרְאֶה, לֹא נִשְׁמָע, וְשׁוֹתֶה

מְעַט מִן הַכּוֹס הַמְּזוּגָה לוֹ כַּדָּת…

הוֹ, אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין בְּלֵב יֶלֶד פּוֹתֶה!


אֵלִיָּהוּ, אֵלִיָּהוּ – כָּל לֵיל פֶּסַח חֶרֶשׁ בָּא הוּא,

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

כּוֹס מוֹזְגִים לוֹ מְגֻדֶּלֶת… אַתְּ פְּתַח לוֹ אֶת הַדֶּלֶת,

לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא!


אַךְ תִּרְאֶנּוּ תְּבַקְשֶׁנּוּ: מַהֲרָה, הָבֵא אֵלֵינוּ,

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא,

אֶת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁאַתָּה לוֹ הַשָּׁלִיחַ,

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא!


שֶׁיָּבוֹא וְשֶׁיַּגִּיעַ בִּמְהֵרָה וּבְמַפְגִּיעַ,

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא,

וְנָשִׁיר לוֹ בְּמַקְהֶלֶת שִׁיר שִׁלֵּם, שִׁירָה גוֹאֶלֶת,

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא!


שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ

וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ:

כִּי אָכַל אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ:


שְׁפָךְ־עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם:

תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ:


אוֹתָהּ הַשָּׁנָה, חַג הַפֶּסַח הַהוּא,

אוֹתוֹ פֶּסַח בִּלְבַד עוֹד חַגּוֹנוּ שָׁלֵם:

הַכֹּל עוֹד לַסֵּדֶר יַחְדָּו הִתְאַסְּפוּ,

אֲחָיוֹת וְאַחִים וְהָאָב וְהָאֵם.


אִמֵּנוּ הָיְתָה עוֹד כְּגֶפֶן פּוֹרָה,

שְׁתוּלָה בְּבֵיתָהּ וְנָאוָה בְּחִנָּהּ;

זָרְחוּ יְלָדֶיהָ בְּאוֹר הַמְּנוֹרָה

וּבְאוֹר הַנֵּרוֹת שֶׁבֵּרְכָה בִּתְחִנָּה.


כַּמָּה שָׁם הָיִינוּ? יוּד־אָלֶף יַחְדָּו:

אָב וָאֵם, אֲחָיוֹת וְאַחִים וְגַם גִּיס, –

בִּשְׁבִיל לְהָסֵב שָׁם סָבִיב עִם הַטַּף

הִצְטָרְכוּ לַכִּסְאוֹת גַּם סַפְסָל לְהַכְנִיס.


וְאֵיךְ הִרְהִיבוּנִי פִּרְטֵי הַפֻּלְחָן!

הַקְּעָרָה, הַמַּצּוֹת, הַכּוֹסִית הַקְּטַנָּה…

קִדּוּשׁ הַחוֹזֵר מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן,

וְהַסּוֹלוֹ שֶׁלִּי, הוּא הַמַּה־נִּשְׁתַּנָּה!


וְכָל הַקּוֹלוֹת, מַקְהֵלָה גְמוּרָה,

לִי עוֹנִים בַּת־אַחַת בְּנִגּוּן עֲסִיסִי;

פִּסְקָה וּפִסְקָה כְּדַרְכָּהּ אֲמוּרָה,

אַךְ תָּמִיד גְּמוּרָה סִי־סִי־רֶה סִי־סִי־סִי…


אַחַר לִי נוֹדַע כִּי אוֹתוֹ הַנִּגּוּן

מוֹנוֹטוֹנִי מִקְצָת וּמִקְצָת גַּם עָצוּב;

אוּלָם לֹא יָכֹלְתִּי הַסְכִּים לְתִקּוּן,

וּכְמוֹ שֶׁשְּׁמַעְתִּיו כֵּן נִשְׁאַר לִי אָהוּב.


כִּי הוּא הַנִּגּוּן שֶׁאָמַר בּוֹ אָבִי,

וְעָבַר לוֹ וַדַּאי מֵאָבִיו יְרֻשָּׁה,

סָבִי יְרָשׁוֹ מֵאָבִיו שֶׁל סָבִי – –

הוֹ שַׁלְשֶׁלֶת דּוֹרוֹת, חֲשׁוּלָה בִּקְדֻשָּׁה!


נִשְׁאַרְתִּי אוּלַי יוֹרֶשְׁכֶם הַיָּחִיד

הָרַשַּׁאי לְהָסֵב עוֹד לַסֵּדֶר בִּדְרוֹר,

בְּזֶה הַנִּגּוּן הַגָּדָה לְהַגִּיד…

אַךְ מָה רַב, הוֹ מָה רַב וּמַה מַּר הַמָּרוֹר!


אָבִי מְחַלְּקוֹ וּמוֹסְרוֹ אֶל הַיָּד,

כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּגִילוֹ וְכֹחוֹ

(אֲנִי מְקַבֵּל רַק חֲרֹסֶת בִּלְבַד

עִם פֵּרוֹר קְטַנְטַן שֶׁל מָרוֹר בְּתוֹכוֹ).


אוֹכְלִים בִּשְׁתִיקָה. בָּעֵינַיִם דִּמְעָה…

וְאוּלָם אֵין מַפְסִיק בְּדִבּוּר, אֵין קוֹבֵל,

וְזֶה אֶל מוּל זֶה מְחַיְּכִים עוֹד קִמְעָה…

וְכָךְ גַּם בִּשְׁעַת “זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל”.


עוֹרְכִים הַשֻּׁלְחָן בְּכָל טוֹב וְיָפֶה,

מְצַלְצֶלֶת הַכַּף בַּצַּלַּחַת בְּגִיל…

לִשְׁנֵי דְבָרִים אֲנִי עוֹד מְצַפֶּה

צִפִּיָּה לֹא יוּכַל לְבָבִי לְהָכִיל:


לִגְנוֹב אֶת מַחֲצִית הַמַּצָּה הַשְּׁמוּרָה

בְּמִטַּת הַהֲסִבָּה, הוּא הָאֲפִיקוֹמָן

(עָזְרָה לִי מַלְכָּה, בְּאַהֲבָה זְכוּרָה,

לְהָזִיז הַכְּסָתוֹת בְּמִקְצָת מִמְּקוֹמָן);


לִרְאוֹת אֵיךְ נִכְנָס לְסִדְרוֹ שֶׁל אָבִי

הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר הוּא לְטוֹב,

וְאָז לְשָׁאֳלוֹ, אֵימָתַי הוּא יָבִיא

אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ… מָתַי זֶה, סוֹף־סוֹף?


מַחֲצִית הַמַּצָּה עוֹד הִצְלַחְתִּי הַצְלַח

לְגָנְבָהּ וְלָשִׂים בְּפִנַּת הַמִּטָּה;

אֲבָל – לְשָׁמְרָהּ שֶׁמִּשָּׁם לֹא תֻקַּח –

בַּמִּטָּה גַם אֲנִי שָׁם שָׁכַבְתִּי אִתָּהּ…


שָׁכַבְתִּי, נִרְדַּמְתִּי… וְקַמְתִּי בְּאוֹר

הַחַמָּה הַזּוֹרַחַת יָשָׁר לַחַלּוֹן…

אֲהָהּ! מִי יָכֹל אָז לִמְנוֹת וְלִסְפּוֹר

דִּמְעוֹתַי הַשְּׁפוּכוֹת מִמַּכְאוֹב, מִקָּלוֹן!


נַחֵם נִחֲמוּנִי אַחַי, שֶׁהִנֵּה

גַּם הַלַּיְלָה לֵיל־סֵדֶר יִהְיֶה, וְעוֹד יֵשׁ

תִּקְוָה שֶׁאֶרְאֶנּוּ… וְקוּמָה! מִפְּנֵי

שֶׁהוֹלְכִים עוֹד מְעַט אֶל הַקְּלוֹז… הִתְלַבֵּשׁ!


נַחֵם נִחֲמַתְנִי שִׁפְרָה אֲחוֹתִי

וְהִלְבִּישָׁה מַהֵר חֲלִיפַת הַמַּלָּח;

אוּלָם הַבְּכִיָּה עוֹד הֵנִיעָה אוֹתִי

וְשֶׁלֹּא בִּרְצוֹנִי עוֹד הָיִיתִי נֶאֱנָח…


אַחַי הַטּוֹבִים וְגִיסִי הָרַחוּם

וּבְנֵי אֲחוֹתִי וְאָחִי הַיְתוּמִים,

בַּמֶּה אֲנַחֵם אָנֹכִי – וּמְאוּם

אֵין בְּפִי, וְלוּ גַם רַק אוֹתָם נִחוּמִים…


כִּי לִי אֵין גַּם סֵדֶר כָּפוּל, רַק אֶחָד,

רַק אֶחָד יְחִידִי, אֵין שֵׁנִי לוֹ נוֹסָף.

הוֹי בּוֹא, אֵלִיָּה, וְהָבֵא – וּמִיָּד!

מְצַפֶּה, מְצַפֶּה, מְצַפֶּה שָׁם הַטָּף…


אוֹתְךָ, אֵלִיָּהוּ, זוֹכְרִים הֵם לְטוֹב,

בְּלֵיל סֵדֶר שֶׁל סֵתֶר בְּאֶרֶץ גְּזֵרָה.

אַתָּה, אֵלִיָּהוּ, עַל־כֵּן לֵךְ אֱסֹף

וְהָבֵא אֶת כֻּלָּם לְאַרְצָם בִּמְהֵרָה!


אֵלִיָּהוּ, אֵלִיָּהוּ!

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא!

הֶאֱמַנּוּ וְיָדַעְנוּ

כִּי תָבוֹא וְכִי תָבִיא –


בִּמְהֵרָה תָּבִיא אֵלֵינוּ

הַמָּשִׁיחַ הַגּוֹאֵל,

לוֹ חִכִּינוּ, לוֹ צִפִּינוּ,

יוֹם וָלַיְלָה, יוֹם וָלֵיל.


תּוֹר יַלְדוּת וְתוֹר הַנֹּעַר

לוֹ צִפִּינוּ כִּי יָבוֹא,

יֶלֶד יֶלֶד, נַעַר נַעַר,

יֶלֶד נַעַר בִּלְבָבוֹ;


אַךְ יְמֵי יַלְדוּת וָנֹעַר

הֵם עָבְרוּ וְהוּא לֹא בָא –

וַאֲנַחְנוּ זְקוּקִים לוֹ,

לוֹ וְלִישׁוּעָה קְרוֹבָה.


אֵיךְ לֹא בָא, אֵיךְ יִתְמַהְמֵהַּ?

אֵיךְ שָׁכַח וְלֹא זָכָר?

וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לוֹ

זֶה הַיּוֹם וְלֹא מָחָר.


וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לוֹ –

רַק אֲנַחְנוּ, לֹא אַחֵר;

אִם הַיּוֹם לֹא בָא עֲדַיִן –

פֶּן מָחָר הוּא יְאַחֵר!


מְצַפִּים לוֹ הַיְלָדִים שָׁם,

מוּעָטִים וְלֹא רַבִּים –

הֵם יוֹשְׁבִים כְּעַל גַּחֶלֶת,

הֵם יוֹשְׁבִים אֶל עַקְרַבִּים.


כִּי אוֹיֵב לָהֶם אוֹרֵב שָׁם –

הוּא יַשְׁמִיד, הוּא יְכַלֵּם!

מִי יַצִּיל אֶת יְלָדֵינוּ,

מִי יָבוֹא וְיִגְאָלֵם?


מִי יַסִּיעַ יְלָדֵינוּ,

מִי אוֹתָם מִשָּׁם יָבִיא?

אֵלִיָּהוּ! לֹא הִצְלַחְתָּ

הַמָּשִׁיחַ לְהָבִיא –


אֵלִיָּהוּ, אֵלִיָּהוּ!

אֶת מֶרְכַּבְתְּךָ רְתֹם

וְהָבֵא בָּהּ יְלָדֵינוּ,

שְׁאֵרִית שְׁכוֹל וִיתוֹם!


עָבַר חַג הַפֶּסַח,4 הַחַג הַמָּתוֹק,

וְחָזַר לוֹ אָבִי לְבֶרְזַ’ן לַיְעָרוֹת,

מֵאִיר לְיַעְרוֹ, וּמשֶׁה – לְ“רָחוֹק”

(מָה רָחוֹק! לֹא זָכִיתִי אוֹתוֹ עוֹד לִרְאוֹת!).

חָזַר לוֹ הַכֹּל לַמַּסְלוּל הָרָגִיל,

נִגְמְרוּ וְעָבְרוּ יְמֵי “בֵּין הַזְּמַנִּים”,

יְמֵי בַּטָּלָה וְשַׁעֲשׁוּעַ וָגִיל –

וְשֵׁנִית אֲנִי בֵּין חֲבֵרַי הַקְּטַנִּים.


בַּחוּץ הָרָקִיעַ כָּחֹל וְטָהוֹר

וְזוֹרַחַת הַשֶּׁמֶשׁ – אָבִיב בָּעוֹלָם!

צֻחְצַח הַחַלּוֹן וְשׁוֹפֵעַ הָאוֹר

וּזְבוּבִים רִאשׁוֹנִים מַשְׁמִיעִים אֶת קוֹלָם.


לִכְבוֹד חַג הַפֶּסַח הַחֶדֶר סֻיַּד,

הֻחְלְפוּ בַּמְּנוֹרָה הַפְּרָחִים שֶׁל נְיָר –

כָּל פֶּרַח מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת בַּיָּד,

וְכָל קֶמֶט בַּפֶּרַח נִמְצָא בּוֹ דַיָּר:


כָּל קֶמֶט בַּפֶּרַח יוֹשֵׁב בּוֹ זְבוּב,

הוּא וְכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ, וּפָרִים וְרָבִים,

עַל־כֵּן לַמְּנוֹרָה יוֹם יַגִּיעַ שֶׁשּׁוּב

כָּל צִבְעֵי פְּרָחֶיהָ יִהְיוּ בָּהּ שָׁוִים –


מִין צֶבַע אָפוֹר־שְׁחַרְחַר וְנָקֹד…

מֵאוֹתָהּ מְנוֹרָה מַשְׁמִיעִים הֵם קוֹלָם,

בְּנֵי הַזְּבוּבִים, שֶׁקְּטַנִּים הֵמָּה עוֹד,

כִּי עַל כֵּן רַק רֵאשִׁית הָאָבִיב בָּעוֹלָם.


וְשָׁם הֵם יָגוּרוּ הַקַּיִץ כֻּלּוֹ –

קְהִלָּה גְדוֹלָה שֶׁל בְּנֵי הַזְּבוּבִים…

וְשָׁם נְבַלֶּה אֶת הַקַּיִץ כֻּלּוֹ –

קְהִלָּה שְׁלֵמָה יְלָדִים אֲהוּבִים.


הֲרֵינִי יוֹשֵׁב לִי שֵׁנִית בְּחֶדְרוֹ

שֶׁל רַ' מוֹטְקֶלִי קוֹטְשׁ, עַל סַפְסָל בָּרָמָה –

כִּגְדִי בְּגִדְרוֹ וּכְשֶׂה בְּעֶדְרוֹ,

וְהַצֹּאן מִסָּבִיב מְהַמָּה, מְהַמָּה…


מֵהֶם גְּדָיִים עַלִּיזִים, שׁוֹבָבִים,

שֶׁאֵינָם חֲדֵלִים מֵרִיצָה וּקְפִיצָה,

אוֹתָם שֶׁלִּמְשׁוֹךְ בְּזָנָב אוֹהֲבִים

וְתוֹלְשִׁים אַגַּב־כָּךְ גַּם פְּתִיל שֶׁל צִיצָה –


כְּמוֹ שֶׁמָּשְׁכוּ גַם אוֹתִי עוֹד בַּיּוֹם

הָרִאשׁוֹן, כַּנָּהוּג וְ“שֶׁלֹּא בִּצְדִיָּה” –

הִנֵּה הַמְמֻשָּׁךְ בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם

מְמַשֵּׁךְ אֶת קוֹלוֹ וּמְשַׁלְּחוֹ בִּבְכִיָּה…


מֵהֶם טְלָאִים חֲדָשִׁים וְרַכִּים,

כָּל אֶחָד עוֹד מַבִּיט וּבוֹהֶה וּפוֹעֶה,

בּוֹכה בְּקוֹלוֹת קְטוּעִים וְדַקִּים –

וּמְקָרֵב וּמְלַטֵּף וּמְרַחֵם הָרוֹעֶה.


כְּמוֹ שֶׁרֻחַמְתִּי אֲנִי בְּיוֹמִי

הָרִאשׁוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁמָּשְׁכוּ בַּזָּנָב –

הִנֵּה הוּא עוֹמֵד שָׁם עכְשָׁו בִּמְקוֹמי

וְרוֹאֶה אֶת הָאָלֶף מִבְּעַד לִדְמָעָיו…


מֵהֶם גְּדָיִים שֶׁנַּעֲשׂוּ תְּיָשִׁים

וְהִצְמִיחוּ קַרְנַיִם – לְרֹאשׁ מְרוֹקָן…

הַפֶּסַח עָבַר וְהֵם שׁוּב נִפְגָּשִׁים

עִם יַלְדֵי אָלֶף־בֵּית – וּמְקוֹמָם הֵן לֹא כָּאן!


הָיוּ צְרִיכִים לְהַתְחִיל בְּחֻמָּשׁ

וּמִזְּמַן, הָהּ, מִזְּמַן הוּא הִגִּיעַ, יוֹמָם!

אַךְ שׁוּב הֵם קוֹרְאִים בַּסִּדּוּר הַמְשֻׁמָּשׁ

וְדוֹמֶה הֵם עוֹמְדִים וְעוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם.


אוּלָם כְּכֹחָם הַקָּטָן בִּקְרִיאָה,

כֵּן גָּדוֹל הוּא כֹּחָם בְּמַעֲשֵׂי־שׁוֹבָבִים:

לִמְרוֹחַ בְּשׁוּם אֶת מַקַּל־הַלְּקִיָּה,

שֶׁיִּהְיוּ הַלְּקוּיִים בּוֹ יוֹתֵר כּוֹאֲבִים,


לִמְשׁוֹחַ בְּזֶפֶת מְקוֹם הַמּוֹשָׁב

שֶׁל רַבֵּנוּ רַ' מוֹטְקֶלִי קוֹטְשׁ הַזָּקֵן,

לִפְתּוֹחַ הַלּוּל שֶׁל בַּעֲלֵי־הַכָּנָף,

שֶׁכֻּלָּם יִתְפַּזְּרוּ וְהַלּוּל יִתְרוֹקֵן…


הֲרֵינִי יוֹשֵׁב לִי שֵׁנִית שָׁם עַכְשָׁו

וּמַרְאוֹת לְפָנַי מִתְחַדְּשִׁים וְעוֹלִים:

הַ“צֹּאן קָדָשִׁים” הַהוֹמָה, זֶה הַטָּף,

הָ“רָאשִׁים הַטּוֹבִים”, הַ“שְּׁקָצִים” הַגְּדוֹלִים,


אוֹתָם הַקּוֹרְאִים כְּמוֹ צָב הַזּוֹחֵל

וְאוֹתָם הָרָצִים כְּגַמֵּא אֶרֶץ סוּס…

הוֹטַף דְּבֵי־רַב! הוֹ יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל

בְּחַדְרֵי מְלַמְּדִים, חֲדָרִים שֶׁבִּטְלוּסְט!


אֵיכֶם? אַיֵּכֶם? הַחַיִּים עוֹד אַתֶּם?

הֲנִשְׁאַר עוֹד מִכֶּם שָׁם שָׂרִיד וְנִסְתָּר?

אוּלַי לֹא כֻּלְּכֶם הֹרַגְתֶּם וּמַתֶּם

וְעוֹד חַי מִי־שֶׁהוּא מִתְחַבֵּא בַּמִּסְתָּר –


יָחִיד בֵּין נָכְרִים, מְבֹהָל וְרוֹעֵד

וְ“חָטוּף” מֵרָצוֹן וְ“אָנוּס” בְּאִבּוֹ;

נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וּבוֹדֵד,

גְּלוּי־רֹאשׁ מוּל אִיקוֹן וְהַצְּלָב עַל לִבּוֹ.

אִם יֵשׁ עוֹד אֵי־מִי שָׁם בְּחַטָא שֶׁל גּוֹי5

בִּכְפַר־טְלוּסְט, בְּהַר־גֶּדִי, בְּעֵין־שׁוֹשַׁנִּים

אֲנִי מִתְפַּלֵּל לְסִדּוּר, בְּלִי נוֹי,

עִם טוּרֵי אָלֶף־בֵּית גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים,


סִדּוּר לֹא־גָדוֹל לְאָחִי הַמְיֻתָּם,

שֶׁיּוּכַל הַסְתִּירוֹ אֶל מִתַּחַת לַצְּלָב,

יִקְרָא בּוֹ בַּסֵּתֶר מֵאָלֶף עַד “תָּם”,

יִתְנַחֵם וְיִשָּׂא אֲסוֹנוֹ וְחַיָּיו.


וִיהִי הַסִּדּוּר לוֹ יְדִיד וְחָבֵר

וְעִמּוֹ יְחַלֵּק סוֹד יַלְדוּת עֲצוּבָה,

וּבֵין הַדַּפִּים דִּמְעוֹתָיו יְסַתֵּר

עַל מוֹת אָח, עַל מוֹת אָב, עַל מוֹת אֵם אֲהוּבָה.


יַחְבִּיא בַּסִּדּוּר בְּכִיָּתוֹ הַחַמָּה

וּמָצָא בּוֹ חִזּוּק, וּמָצָא בּוֹ עִדּוּד,

כְּמוֹ שֶׁמָּצָאתִי אֲנִי נֶחָמָה

בַּסִּדּוּר הַקָּטָן בְּתוּגַת הַיַּלְדוּת.


תּוּגַת יַלְדוּתִי… יַלְדוּתִי הַקְּטוּפָה!

הוֹ כַּמָּה אַתְּ נִרְאֵית לִי הַיּוֹם מַזְהִירָה,

בְּאֵשׁ גַּעְגּוּעַי הַגְּדוֹלִים צְרוּפָה

וּבְאֵשׁ הַחֻרְבָּן הַגָּדוֹל מְאִירָה!


עַרְשִׂי הַקְּטַנָּה, עֲשׂוּיָה עֵץ אַלּוֹן

מִתְנוֹדֶדֶת קַלּוֹת לְקוֹל זֶמֶר עָגוּם;

יוֹשְׁבָה אֲחוֹתִי, מַבִּיטָה בַּחַלּוֹן

וְשָׁרָה לְאָחִיהָ הַקָּט, הָרַחוּם:


"מִתַּחַת לָעֶרֶשׂ עוֹמְדָה גְדִיָּה,

מִלָּבָן לְבָנָה, צְחוֹרָה מִצָּחוֹר;

פּוֹעָה הַגְּדִיָּה פְּעִיָּה וּפְעִיָּה –

וְאָחִינוּ יִגְדַּל וְיִלְמַד וְיִסְחֹר…


אָחִינוּ יִגְדַּל, יַעֲמֹל בַּתּוֹרָה

וְיִהְיֶה יְהוּדִי יְרֵא־שָׁמַיִם וָטוֹב;

טוֹבָה הַתּוֹרָה מִמֵּיטַב הַסְּחוֹרָה

וְאָחִינוּ יֵשֵׁב וּסְפָרִים הוּא יִכְתֹּב…"


אֲבוֹי אֲחוֹתִי, אֲחוֹתִי רְחוּמָה,

כִּי הָיוּ כָּל חַיֵּינוּ כְּסֵפֶר כָּתוּב…

נַפְשִׁי בִּי נוּגָה, לִבָּתִי עֲגוּמָה

וְעָצוּב לִי, מְאֹד וּמְאֹד לִי עָצוּב.


מִתַּחַת לָעֶרֶשׂ אֵין עוֹד גְּדִיָּה,

וְהָעֶרֶשׂ רֵיקָה, אֵין תִּינוֹק וְאֵין טַף;

נָדַם קוֹל מֶה־מֶה, קוֹל צְחוֹק וּבְכִיָּה –

פֹּה הָיָה הַזְּאֵב הַטּוֹרֵף וְטָרַף…


הָיָה הַזְּאֵב וְטָרַף הוֹי טָרוֹף

וְאָכַל הַבָּשָׂר וְעִלַּע אֶת הַדָּם,

וְרַק עֲצָמוֹת פֹּה הִנִּיחַ לָרֹב –

וְנֶחְנַק הַמֶּה־מֶה וְנִפְסַק וְנָדַם.


לְטֶרֶף הָיוּ גַּם גִּדְיָה גַּם גְּדִי

וְהַחֶרֶב אָכְלָה זְקֵנִים וּנְעָרִים…

הוֹ וָאִוָּתְרָה רַק אֲנִי לְבַדִּי

לְהַגִּיד… אֵיךְ אַגִּיד הַדְּבָרִים הַמָּרִים?


הֵן אַתְּ עוֹד חַיָּה בִּי בַּלֵּב, וְקִינָה

אֵיךְ אֶשָּׂא עַל הַחַי וְאֶבְכֶּה הִי וָהוֹי?

פּוֹלִין הָעֲדִינָה, גַּלִּיצְיָה הַמְּדִינָה

הַדְּגוּלָה בְּתוֹרָה, בִּסְחוֹרָה וּבְנוֹי!


  1. לַזֶּמֶר “פֶּסַח פֶּסַח”:מרנן ורבנן” – מן הפתיחה לקידוש על היין בליל חג: סברי מרנן ורבנן ורבותי; “יקנה"ז” – ראשי־תיבות: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן, והוא סדר הברכות בקידוש של ליל החג שחל להיות במוצאי־שבת. והקטנים שבילדים או השוטים שבמבוגרים לא היו יודעים דבר זה מהו, והיו משטים בהם ושולחים אותם לקנות יקנה“ז במידה ובמשקל כדבר הצריךְ לחרוסת, והחנוונים שולחים אותם כל אחד לחברו הקרוב לו; ”במצה טעום טעמנו“ – אסור לטעום מן המצה לפני ליל הסדר, אלא שבקטנים לא היו מדקדקים; ”יחד עם הצימוקים" – כל משפחה היתה מכינה לה בעצמה יין־צימוקים, ביחוד בשביל הילדים, שלא ישתו יין חריף הבא מבית־היין. והכנת היין היתה נעשית ברוב כוונה והקפדה, בדומה להחמצת הסלקים המתוארת בפרק שלאחר זה.  ↩

  2. הוֹ פֶּסַח הַטּוֹב:בחשון על הגג ברוז מגעגע” – בראשית חשון היו קונים ברוזים ומושיבים אותם בלולים שבעליית־הגג, שירבו שומן לצרכי הפסח; “ריח שומן מיטגן בכסליו” – בימי החנוכה היו שוחטים את האוזים ומתיכים שמנם שיעמוד בקור עד הפסח, והשויסקים (הגלדים) משקעים אותם בלביבות של תפוחי־אדמה או גריסין שמבשלים בחנוכה; “לשרות ולפתות” – המבוגרים היו נזהרים שלא לפתות ולשרות מצה במשקה או בתבשיל, אף על פי שאמרו אין חמץ לאחר אפיה. אבל לקטנים עוד היו מרשים לשרות; “לשׂחק בחתול” – החתול היה חשוד שיכניס פירור של חמץ, ולפרקים היו מעלים גרבים קטנים על רגליו.  ↩

  3. לַזֶּמֶר “חָתוּל כַּיָּדוּעַ”:טובו כמו חדק” – הטוב שבו כקוץ דוקר (ראה מיכה ז', ד); “מבעד לסדק” – אישונו של החתול אינו עגול, אלא מוארךְ כשעורה ודומה לסדק בעין.  ↩

  4. עָבַר חַג הַפֶּסַח:חַטא של גוי” – בקתה כפרית; “הר־גדי” – קוֹזיאגוּרא, “עין־שושנים” – רוּז'נוּבקא, שמות כפרים ליד טלוסט העיירה.  ↩

  5. עָבַר חַג הַפֶּסַח:חַטא של גוי” – בקתה כפרית; “הר־גדי” – קוֹזיאגוּרא, “עין־שושנים” – רוּז'נוּבקא, שמות כפרים ליד טלוסט העיירה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות