1    🔗

בהפגנה שנערכה בירושלים, מול בנין הכנסת, נגד תיקון חוק השבות ובעד חופש⁻המצפון, התנופפה בין שאר כרזות, סיסמא בזו הלשון:

– יהודי הוא אדם הרוצה להיות יהודי.

למראה פשטותו ההיולית של ניסוח זה הרגשת פתאום כמין התבהרות⁻מוחין ותחושת יציבות איתנה, כאילו הר שלם של בעיות הועמד פתאום שוקט על פתרונו האֶלמנטארי, בניקוש של ביצת⁻קולומבוס היסטורית.

– יהודי הוא אדם הרוצה להיות יהודי.

כל קריטריון אחר וכל הגדרה אחרת, שאינם פרי הרצון החפשי, הלא הם כפייה מצפונית.

כיון שכך, מה דינו של אדם שנמאס לו להיות יהודי והוא רוצה להיות זמן⁻מה אנגלי, או צ’כי או סלובאקי?

ברור שעקרון חירות⁻המצפון וחופש⁻הבחירה צריך לחול גם עליו.

לשם כך עליו לקבוע רק שאנגלי הוא אדם הרוצה להיות אנגלי, וצ’כי הוא אדם הרוצה להיות צ’כי, וסלובאקי הוא אדם הרוצה להיות סלובאקי.

שכן האיוולת המובהקת אין לה קיום אלא משהיא אוניברסאלית.

2    🔗

ואף⁻על⁻פי⁻כן, אם נפקיע סיסמא זו מכוונתם של בעליה ונוציא אותה ממסגרתה, נראה כי מצד הגדרת ההשתייכות היהודית יש בה אמת גדולה.

שכן העם היהודי הוא באמת העם האחד בעולם אשר אדם שאינו משתייך אליו יכול להיעשות חלק ממנו מרצון ומבחירה חפשית.

אפשרות שאינה קיימת באומות אחרות לגבי אנשים ממוצא זר, אף אם הם נעשים לא רק אזרחי המדינה אלא אף חלק מהותי מן המורשת התרבותית של האומה או מתולדותיה המדיניות.

וכך ד’ישראלי אשר שום כוח שבעולם ושום תארי⁻כבוד וכל זכויותיו הכבירות, כבונה האימפריה הבריטית, לא הפכוהו ולא יהפכוהו לעולם לאנגלי, וחלקו בתולדותיה של בריטניה אינו נותן לו חלק בעם הבריטי.

כך מרסל פרוּסט, בן האם היהודיה, אשר הספרות הצרפתית החדשה לא תתואר בלעדיו.

וכך היינה, “אותו משורר גדול ויהודי חולה”.

ההתמזגות הלאומית אפשרית רק לגבי מסתפחים לעם היהודי, וזאת משום שכאן היו המורשה הדתית ומורשת הרוח וההשתייכות הלאומית צמודות זו לזו לאורך כל הקורות.

ואם על אף כל אלה הוקעה באותה הפגנה ירושלמית גם גזענותה של היהדות, אין פלא בכך. ההוקעה הזאת אינה אלא אחת ממגבעות⁻הליצים אשר זכויות⁻האזרח וחירות⁻המצפון התקשטו בהן באותו קרנבל⁻זוטא.

3    🔗

אשתו של רב⁻סרן שליט הסבירה לא מכבר, כי סירובה להתגייר בא מתוך שיחס הכבוד שלה לדת מונע בעדה מהצהיר הצהרות⁻אמונה מן השפה ולחוץ. משום כך עמדה בסירובה גם לאחר שרב אורתודוכסי הציע לה להשלים את הגיור תוך יום אחד ולא לראות בו אלא אקט פורמאלי בלבד. יהודים רבים, כך היא אומרת, מתו על קידוש⁻השם רק כדי לא לעשות את האקט הפורמאלי של השתחוויה לשני גזרי⁻עץ מצולבים.

המשל הזה, שבו מסבירה מרת שליט את סירובה, הוא בלי ספק ביטוי של הכרה עמוקה וכנה, אך ספק אם הוא דומה לנמשל.

ההבדל הוא בכך שאותם יהודים, אשר מתו על קידוש⁻השם, סירבו לעשות את האקט הפורמאלי שנדרש מהם, לא מפני שביקשו להסתפח על העם הנוצרי בדרך אחרת, שלא תפגע בחופש⁻מצפונם, כפי שדורשת כיום מרת שליט, ולא מפני שביקשו לבטל למענם את פרטי טקס ההמרה ולהוציא ממנו את הצלב והטבילה. סירובם בא לא מתוך שהפרוצדורה לא היתה לפי רוחם והשקפותיהם, אלא משום שהם כפרו בכל הענין כולו, בטקס ובתכליתו ובחרו ליהרג ולא לעבור על איסור עבודה זרה.

משום כך היתה מלחמתם של אותם יהודים מלחמה אמיתית לחירות⁻המצפון וחופש⁻האמונה, ונגד הכפייה הדתית, ואילו מלחמתם של רב⁻סרן שליט ורעיתו הוא מאבק לשמירת חירות⁻המצפון שלהם על⁻ידי כפיית חירותם זו על המוני יהודים אשר הגדרת ההשתייכות היהודית אינה נתפסת להם כפי גירסת הזוג שליט.

משום כך אנו אומרים כי הננו מכבדים את עמדתם של רב⁻סרן שליט ואשתו במידה שעמדה זו מתבטאת בסירוב לכוף ראשם ולהיכנס אל העם היהודי דרך שער הגיור. אך משום שאין הם מסתפקים בסירוב זה ומשעה שהם דורשים לחצוב בשבילם שער⁻כניסה אחר, אשר יהודים אחרים רואים בו הרס⁻קירות וערעור יסודות, והננו סבורים כי שרירותם רבה מצדקתם וכי זלזולם בעיקרי אמונה של אחרים מפריך את נימוקי ההתחשבות שהם דורשים כלפי עיקרים שלהם.

4    🔗

עם זאת – מה שנתגלה תוך כדי פולמוס, לגבי תהליכי הגיור כפי שהם נהוגים למעשה, דורש תשומת⁻לב פעילה ותיקון דחוף.

אין ספק כי רבים מן החילוניים שהצביעו בעד הצעת החוק של הממשלה עשו כן מתוך הנחה כי תהליכי הגיור לא יישארו כפי שהם כיום, ומסתבר שהצורך בשינוי מקובל גם על חוגים רחבים ביהדות הדתית.

דברים שבשעתם היה בהם משום גדלוּת, כגון דחיית המתגייר בלך⁻ושוב ובדיקת המניעים האמיתיים למעשה הגיור, נהפכו, עם תמורות העתים, לספיחי קשיחות ועינוי הדין. לא ייתכן כי נישואים ורצון לבנות בית בישראל לא יוכרו על⁻ידי הרבנים ככוונה טהורה ומספקת. לא ייתכן כי הרבנים ידרשו כיום רק הצהרת אמונה שבלב ויקבלו אותה בעוד שני הצדדים יודעים כי אין זו אלא הסכמה להעמיד פנים. כל זה הופך את טקס ההתגיירות, את אקט ההצטרפות לעם היהודי, על כל המשמעות העמוקה הגלומה בכך, לפרוצדורה מפרכת ומדכדכת, הפוגעת לא רק בנפש המתגייר אלא אינה יאה גם לכבודה של האומה המקבלת את הגר.

מנהיגי היהדות הדתית צריכים להקדיש לענין זה את מיטב המאמץ הרוחני ואת כל כוחות האומץ והאמונה.