רקע
אוריאל אופק
גִּבּוֹר עַל אַרְבַּע
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ש' פרידמן; תשל"ח 1978

מֵאוֹת חַיָּלִים פָּגַשְׁתִּי בִּקְרָבוֹת הַשִּׁחְרוּר,

גַם צָעִיר, גַם קָשִׁישׁ; בַּחוּרָה וּבָחוּר.

הָיִיתִי רוֹצֶה גם הַיּוֹם לַעֲמֹד לְמוּלָם,

אַךְ אֵיפֹה יֵשׁ זְמַן לְתָאֵר אֶת כֻּלָּם?

נְמוּכִים וּגְבֹהִים

עַלִּיזִים, עֲצוּבִים,

גַם רָזִים, גַם שְׁמֵנִים,

וּגְדוֹלִים, וּקְטַנִּים

(וְגַם – בֵּינוֹנִים)…

חִוְּרִים וּשְׁזוּפִים,

כְּפוּפִים וּזְקוּפִים,

מִן הַחִי“שׁ, מִן הַגַּחַ”ל,

מִן הַמַּחַ“ל, הַנַּחַ”ל…

וְכֻלָּם אַמִּיצִים – מִי בָּאֵשׁ, מִי בַּמַּיִם.

וְכֻלָּם, וְכֻלָּם צוֹעדִים עַל שְׁתַּיִם –

אִם יְחֵפִים, וְאִם בְּנַעֲלַיִם…

אַךְ הַבֹּקֶר נִזְכַּרְתִּי (לֹא אֵדַע הַסִּבָּה)

בְּגִבּוֹר מְיֻחָד, שֶׁהָלַךְ עַל אַרְבַּע.

וַאֲפִילוּ שֶׁקְּצָת פֹּה וָשָׁם אֲצַ’זְבֵּט –

יִהְיֶה זֶה סִפּוּר שֶׁכֻּלּוֹ – רַק אֱמֶת!

זֶה קָרָה עַל מִשְׁלָט בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן,

בָּאֶמְצַע – מוּל סוּרְיָה וּמוּל לְבָנוֹן.

וְעַל הַמִּשְׁלָט, שֶׁנִּקְרָא “עֵץ הַשֵּׁיךְ”

רָבְצָה מַחְלָקָה יְדוּעָה, וְעוֹד אֵיךְ! –

מַחְלָקָה שֶׁל פַּלְמַ"ח

מֵחֲטִיבַת “יִפְתָּח”,

שֶׁיָּצְאָה בִּסְטֶן וְאֶקְדָח

מוּל טַנְק וְתוֹתָח…

מִי לֹא הָיוּ שָׁם?

אֶת מִי לֹא רָאוּ שָׁם? –

אֶת עֻזִּי הַגִ’ינְגִ’י,

אֶת מוֹיְשֶׁה וּצְבִינְגִ’י

אֶת יוֹסֶלֶה ג’וֹבּ

וּשְׁמוּלִיק הַזְ’לוֹבּ,

אֶפְרוֹיְקֶה הַגּוּץ

וּמוֹטֶלֶה צוּץ;

זְאֵב הַמְאֻלָּף

וּצְבִיקָה־צַלָּף.

גַ’מִיל הַיָחֵף

וְחַיִימְקֶה כֵּף…

וְהָיְתָה, כַּמּוּבָן, אֲבִישָׁג הַחוֹבֶשֶׁת,

זֹאת שֶׁאֶת לֵב כָּל הַחֶבְרֶה כּוֹבֶשֶׁת.

הַחֶבְרֶה הֲכִי חַבּוּבִּים בָּעוֹלָם,

אַךְ אֵיפֹה יֵשׁ זְמַן לְתָאֵר אֶת כֻּלָּם?


אַךְ רֶגַע… לִפְנֵי שֶׁאֶשְׁכַּח – אַזְכִּיר עוֹד אֶחָד,

טִפּוּס מְיֻחָד,

הֲלֹא הוּא רַחֲמִים מִבַּגְדַד.

הָיָה רַחֲמִים צָנוּם כְּמוֹ מַקֵּל,

וְהָיָה הוּא בַּיְשָׁן, וְהָיָה מִתְבַּלְבֵּל.

רַק שָׁמַע מִין בְּדִיחָה

מְפֻלְפֶּלֶת־“שְׂמֵחָה” –

וְתֵכֶף הִסְמִיק…

כָּזֶה מִין מַצְחִיק!

אַךְ הָיָה רַחֲמִים הֶחָבֵר שֶׁל כֻּלָם,

וְעַל כֵּן גַם הֻחְלַט – אֵין כְּמוֹתוֹ בָּעוֹלָם.

יוֹם אֶחָד – זֶה הָיָה יוֹם גָּשׁוּם וְקָרִיר,

כָּזֶה שֶׁבָּרַדְיוֹ אוֹמְרִים “יוֹם סַגְרִיר”,

חָזְרָה הַכִּתָּה מִפְּשִׁיטָה שֶׁל תַּגְמוּל

מֵעֵבֶר לַגְּבוּל.

הוֹלְכִים עֲיֵפִים אֶל מִשְׁלַט “עֵץ הַזַּיִת”,

וְחוֹלְמִים עֶל מִטָּה, וְחוֹשְׁבִים עַל הַבַּיִת.

רָפִי הַמֵמְכָּף צוֹעֵד הָרִאשׁוֹן,

אֶפְרוֹיְקֶה הַגּוּץ – מְאַסֵּף אַחֲרוֹן.

וּפִתְאֹם, מִן הַוַאדִי נִשְׁמְעָה יְלָלָה, כַּנִרְאֶה;

מִישֶׁהוּ שׁוֹכֵב שָׁם, מְיַלֵּל וּפוֹעֶה.

לְמִשְׁמַע הַיְלָלָה נֶעֱמַד רַחֲמִים

וְאָמַר בְּמִין קוֹל מִתְחַנֵּן וְחָמִים:

"חֶבְרֶה, זֶה גוּר. הוּא שׁוֹכֵב לֹא רָחוֹק,

וְאִם הוּא מְיַלֵּל – בְּחַיַּי, זֶה לֹא צְחוֹק.

אֲנִי–––"


אֲבָל הַמֵמְכָּף לוֹ אוֹמֵר: "הִשְׁתַּגַּעְתָּ?

אֵין לְךָ מַה לַּעֲשׂוֹת, רַק לָרֶדֶת לְמַטָּה?"

אַךְ רַחֲמִים לֹא שׁוֹמֵעַ. הוּא רָץ עִם הַסְּטֶן

וְכֻלָם מְחַכִּים לוֹ בְּמַצַּב הָכֵן…

רֶגַע עוֹבֵר –

רַחֲמִים כְּבָר חוֹזֵר –

מְחַיֵּךְ וּמַבְּסוּט.

וּבַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ – כֶּלֶב קָט וּפָעוּט.

הוּא נִכְנָס לַשּׁוּרָה וְאוֹמֵר לַמַּדְרִיךְ:

“נוּ חֶבְרֶה, קָדִימָה! אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ!”

מַמְשִׁיכָה הַכִּתָּה וְיוֹרֵד לוֹ הַלַּיְלָה.

וְכָל אֶחָד חוֹשֵׁב:

“רַחֲמִים זֶה – הוּא קְצָת טָרַלַיְלָה”…


הַחֶבְרֶה חָזְרוּ לַבָּסִיס, כָּל אֶחָד לַפִּנָּה.

מַשְׁכִּיב רַחֲמִים אֶת הַגּוּר עַל שַׂק־הַשֵּׁנָה

וְאוֹמֵר: "לַיְלָה טוֹב. יַא־חֲמוּדִי.

קֹדֶם כֹּל אֶתֵּן לְךָ שֵׁם. אֶקְרָא לְךָ – רוּדִי!"

מֶה הָיָה בַּיָּמִים הַבָּאִים, יְדִידַי,

תּוּכְלוּ לְנַחֵשׁ בְּעַצְמְכֶם בְּוַדַּאי.

הַכְּלַכְלָב הַקָּטָן וְהַפַיְטֶר רַחֲמִים

נַעֲשׂוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְעִימִים.

הַחֶבְרֶה חוֹזְרִים מִפְּשִׁיטָה וּמִקְּרָב,

כָּל אֶחָד כְּמוֹ הָרוּג עַל הָאָרֶץ נִשְׁכָּב…

אֲבָל רַחֲמִים – מַה תַּגִידוּ עָלָיו? –

לֹא נִשְׁכָּב, רַק יוֹשֵׁב לְטַפֵּל בַּכְּלַבְלָב…


מִבְּגָדָיו עוֹד מֵרִיחַ אֲבַק־הַשְׂרֵפָה,

אַךְ יָדָיו הַצְּרוּבוֹת מוּשָׁטוֹת לִלְטִיפָה.

רַק לִפְנֵי רֶגַע יָרָה בָּאוֹיֵב,

אֲבָל בְּעֵינָיו – הַמַבָּט הָאוֹהֵב.

וְעֻזִי הַגִ’ינְגִ’י מַבִּיט בּוֹ,

וְחוֹשֵׁב דְבָרִים חֲכָמִים:

"כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא – רַחֲמִים… רַחֲמִים…

וְרַק אֱלֹהִים הַיּוֹדֵעַ מִי כָּאן חָכָם בַּלַּיְלָה,

וְרַק הוּא יְגַלֶּה מִי בֶּאֱמֶת טָרַלַיְלָה"…

חֹדֶשׁ, חָדְשַׁיִם עָבְרוּ. הַגָּלִיל מְשֻׁחְרָר,

וְהַגְּדוּד הִתְקַפֵּל וְדָרוֹמָה דָהַר.

רֹב הַפַּלְמָח אָז לַנֶּגֶב הָלַךְ,

עִם כָּל הַחֶבְרֶה הַטּוֹבִים מִ“יִפְתָּח”:

הָלַךְ עֻזִי הַגִּ’ינְגִ’י

וּמוֹיְשֶׁה, וּצְבִינְגִ’י,

גַם יוֹסֶלֶה ג’וֹבּ

וּשְׁמוּלִיק הַזְ’לוֹב,

אֶפְרוֹיְקֶה הַגּוּץ

וּמוֹטֶלֶה צוּץ;

גַם זְאֵב הַמְאֻלָּף

וּצְבִיקָה־צַלָּף,

וְגַ’מִיל הַיָחֵף

וְחַיִימְקֶה־כֶּף…

וְהָלְכָה, כַּמּוּבָן, אֲבִישָׁג הַחוֹבֶשֶׁת,

זֹאת שְׁאֶת לֵב כָּל הַחֶבְרֶה כּוֹבֶשֶת…


אַךְ רֶגַע, אַזְכִּיר עוֹד אֶחָד שֶיָּרַד,

וְהוּא, כַּמּוּבָן, רַחֲמִים מִבַּגְדַד.

וְאִתּוֹ גַם יָרַד

הַכְּלַבְלָב הַנֶחְמָד.

אֵיךְ אָז אָמְרוּ? – "קָדִימָה, יָא שֵׁיךְ,

כֶּלֶב מִי שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ".

וְרוּדִי הָלַךְ

עִם כָּל הַפַּלְמַח.

אֲבָל רוּדִי שֶׁלָּנוּ לֹא הָיָה כְּבָר גּוּר פַסְפוּס.

הוּא הָיָה כְּבַר גָּדוֹל, כִּמְעַט כְּמוֹ סוּס.

גָּדוֹל כְּמוֹ סוּס, וְחָכָם כְּמוֹ – כֶּלֶב.

וְאֶלֶף צִ’יזְבַּטִים סִפְּרוּ עָלָיו, אֶלֶף!

הַחֶבְרֶה יוֹצְאִים אֶל הַקְּרָב,

אִם זֶה קַיִץ אוֹ חֹרֶף –

רוּדִי מְסָרֵב סְתָם לָשֶׁבֶת בָּעֹרֶף.

כָּל מָקוֹם בּוֹ נִמְצָא רַחֲמִים מִ’יִּפְתָּח' –

שָׁם נִמְצָא גַם רוּדִי, גִּבּוֹר הַפַּלְמַח:

אִם סִיּוּר עַל הַגְּבוּל,

אוֹ פְּשִׁיטָה שֶׁל תַּגְמוּל,

כִּתּוּר כִּיס־פָלוּגָ’ה,

בְּרָפִיחַ, בְּעוּגָ’ה,

בְלִוּוּי שַׁיָרוֹת,

אוֹ תְּפִיסַת בְּאֵרוֹת,

הַתְקָפָה עַל מִשְׁלָט

אוֹ דְּהִירָה לְאֵילַת –

כָּל מָקוֹם בּוֹ נִמְצָא רַחֲמִים מִ’יִּפְתָּח' –

שָׁם נִמְצָא גַם רוּדִי, גִּבּוֹר הַפַּלְמַח:

הוּא הָלַךְ, הוּא זָחַל,

הוּא נָסַע, אוֹ צָלַל.

הוּא דָהַר, הִסְתָּעֵר,

הוּא אָרַב, הִתְחַפֵּר.

אוּלַי הוּא לֹא יָרָה בִּסְטֶן, אוֹ אֶקְדָּח,

אֲבָל בִּמְקוֹם זֹאת – הוּא נָבַח, הוּא נָשַׁךְ!

הוּא הָיָה סְתָם טוּרַאי, כְּמוֹ כָּל אֶחָד,

אַךְ תַּמִיד בְּקִרְבַת רַחֲמִים מִבַּגְדַד.

וְכֻלָּם הֶאֱמִינוּ, וְיָדְעוּ בְּלִי נֵדֶר:

אִם רוּדִי הוֹלֵךְ – אָז הַכֹּל בְּסֵדֶר.

עֻבְדָה כֹּה בְּרוּרָה, אֵין פְּשׁוּטָה עוֹד מִמֶּנָה,

כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ בַּיּוֹם, כְּמוֹ חֻפְשָׁה שֶׁאֵינֶנָּה…

עַד שֶׁפַּעַם הִגִּיעַ לַיְלָה אֶחָד

בּוֹ יָצְאָה הַכִּתָּה לְמִבְצָע מְיֻחָד:

חֲדִירָה אֶל שִׁטְחֵי הָאוֹיֵב הַתְּפוּסִים,

הַשָׂגַת יְדִיעוֹת עַל עֶמְדוֹת וּבְסִיסִים.

הַכִּתָּה הִסְתַּדְרָה בְּשׁוּרָה. הִתְפַּקְדָה.

בְּדִיקָה אַחֲרוֹנָה. הִכּוֹן לִצְעָדָה.

וּפֶתַע עוֹצֵר הַמֶּמְכָּף וְאוֹמֵר:

“רוּדִי, בּוֹא הֵנָּה, אַתָּה תִּשָּׁאֵר!”

– הוּא נִשְׁאָר מֵאָחוֹר?

– מַה פִּתְאֹם וּמָה עוֹד?

– תָּבִינוּ, זֶה ג’וֹבּ מְסֻכָּן עַד מְאֹד.

וּמוּטָב שֶׁרוּדִי יֵשֵׁב בַּבָּסִיס,

בִּמְקוֹם שֶׁאוֹתָנוּ לַבֹּץ הוּא יַכְנִיס.

רַחֲמִים הִתְנַגֵּד,

אַךְ פְּקֻדָּה הִיא פְּקֻדָּה,

רוּדִי נִקְשַׁר.

הַכִּתָּה צָעֲדָה לְבַדָהּ.

צוֹעֵד רַחֲמִים, לְבַדוֹ הוּא צוֹעֵד,

וּמַה זֶה מַכְבִּיד עַל לִבּוֹ הָרוֹעֵד?


… נִבְלְעָה הַכִּתָּה בַּמֶּרְחָב הָאָפֵל

וּמָסָךְ שֶׁל חֲצוֹת עַל הַנֶּגֶב נוֹפֵל –––

––– עָבְרוּ שְׁעָתַיִם, הַמָּסָךְ מִתְרוֹמֵם:

הַכִּתָּה אַט חוֹזֶרֶת מִן הַגְּבוּל הַדּוֹמֵם.

עוֹד רֶגַע – וְרוּדִי קוֹפֵץ לִקְרַאתָם,

מְכַשְׁכֵשׁ בִּזְנָבוֹ, מְחַפֵּשׂ בֵּין כֻּלָּם,

וּמִיָּד מְגַלֶּה: בֵּין הַחֶבְרֶה הַדּוֹמְמִים

חָסֵר רַק אֶחָד, וְהוּא – רַחֲמִים.

מָה קָּרָה? אֵיפֹה הוּא?

הֵם עוֹמְדִים בִּשְׁתִיקָה…

וְרַק הַמֶּמְכָּף אָז פּוֹנֶה לַכִּתָּה:

"נוּ, חֶבְרֶה, אָסוּר לִסְמוֹךְ פֹּה עַל הַנֵּס.

צָרִיךְ לַחֲזֹר, אֶת רַחֲמִים לְחַפֵּשׂ."

הַכִּתָּה מִסְתּוֹבֶבֶת אָחוֹרָה כְּמוֹ צֵל –

וְרוּדִי מְזַנֵּק לַמֶּרְחָב הָאָפֵל.

הוּא רָץ, נֶעְלָם

וְשׁוֹתֵק הָעוֹלָם ––––

לְאַחַר שְׁעָתַיִם מְגַלֶּה הַשּׁוֹמֵר:

אֵיזֶה צֵל מִתְקָרֵב אַט לְאַט לַגָּדֵר.

– עֲצֹר! – הוּא קוֹרֵא,

– עֲמֹד, 'נִי יוֹרֶה!

אֵין תְּשׁוּבָה… וְהַצֵּל מִתְקָרֵב לַגָּדֵר

וּמַזָּל שֶׁכָּזֶה – הוּא לֹא יָרָה, הַשּׁוֹמֵר.

בְּקִצּוּר, זֶה הָיָה צֵל גָּדוֹל וְכָפוּל,

שֶׁזָחַל וְהִגִּיעַ מֵעֵבֶר לַגְּבוּל.

וּמִי הֵם הָיוּ, בְּנֵי הַצֵּל, יְדִידַי? –

זֹאת נִחַשְׁתֶּם יָפֶה, בְּוַדַּאי.

וּבְכָל־זֹאת אֲסַפֵּר בְּקִצוּר מַה קָּרָה:

רוּדִי גִלָּה אֶת רַחֲמִים מְחֻסַּר הַכָּרָה.

הוּא לִקֵּק אֶת פָּנָיו שֶׁדָּבְקוּ אֶל הַחוֹל,

הוּא עוֹרֵר אֶת רֵעוֹ, וְעָזַר לוֹ לִזְחוֹל;

הוּא תָּמַךְ בּוֹ, עָזַר לוֹ לָלֶכֶת קָדִימָה,

הוּא עוֹדֵד וְחִזֵּק, כִּי יֵלֵךְ וִיהִי מָה!

וְכָךְ הֵם הִגִּיעוּ שְׁנֵיהֶם בְּשָׁלוֹם

לַבָּסִיס… וְלֹא הָיָה זֶה חֲלוֹם.

וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רָחֲמִים אַחַר־כָּךְ:

"הִנֵּה כָּךְ נוֹהֲגִים חֲבֵרִים בַּפַּלְמַח –

קֹדֶם הִצַּלְתִּי אֲנִי אֶת חַיָּיו,

וְהִנֵּה – גַם הוּא לֹא נִשְׁאָר לִי חַיָּב"…


… וְשׁוּב כָּל הַחֶבְרֶה יוֹצְאִים אֶל הַקְּרָב,

וְהוֹלֵךְ רַחֲמִים, וְגַם רוּדִי אַחֲרָיו:

הוּא הוֹלֵךְ, הוּא זוֹחֵל,

הוּא דוֹהֵר, אוֹ צוֹלֵל.

הוּא אוֹרֵב, מִסְתָּעֵר,

הוּא רוֹבֵץ, מִתְחַפֵּר…

וְאִם לֹא יָרָה הוּא בִּסְטֶן, אוֹ אֶקְדָּח –

הֲרֵי בִּמְקוֹם זֹאת הוּא נָבַח, וְ…נָשַׁךְ!

וְכָל הַכִּתָּה אָז יוֹדַעַת בְּלִי נֵדֶר:

אִם רוּדִי הוֹלֵךְ – אָז הַכֹּל כָּאן בְּסֵדֶר!


המלצות קוראים
תגיות