העם מכריז על מדינת ישראל

נסתיימה מערכת הגבורה של גוש עציון

(שתי כותרות בגליון “יום המדינה”, ה' אייר תש"ח)

כְּבָר הַלַּיְלָה הִדְלִיק נֵר־שֶׁל־חַג עַל פִּסְגַת הַר־צִיּוֹן,

כִּי גָּוְעוּ רַעֲמֵי הַפְּגָזִים מִסִּינַי עַד מָרַאר.

וּבְתוֹךְ דִּמְמַת הֶעָשָׁן שׁוּב מַבְקִיעַ סִפּוּר גּוּשֹ־עֶצְיוֹן –

אֵיךְ פָּרַח, הֶאֱבִיב וְלָחַם. אֵיךְ חָרַב – וְשֻׁחְרַר.

כְּעֶשְׂרִים שְׁנוֹת־חַיִּים נִתְלְשׁוּ מִיּוֹמָהּ שֶׁל שׁוּרָה רִאשׁוֹנָה;

וְאוּלַי… אוּלַי זֶה הָיָה רַק אֶתְמוֹל, אוֹ שִׁלְשׁוֹם.

וְאוּלַי לֹא הָיְתָה זוֹ אֶלָּא אַגָּדָה עֲשֵׁנָה,

וְאוּלַי זֶה הָיָה רַק חֲלוֹם…

יוֹם צָעִיר, אֲבִיבִי, אָז צָנַח לְטַיֵּל עַל מוֹרְדוֹת הַר חֶבְרוֹן,

וְשָׁעַט וְזָרָה מִכַּנְפֵי מְטוֹסוֹ רַקָּפוֹת וּצְחוֹקִים.

לְמַרְאֵהוּ נִטְרַפְתָּ לִפְשֹׁט הַמַּדִּים וְלִשְׁאֹג מְלוֹא חָזֶה וְגָרוֹן

וּלְשַׁגֵּר אֶת צְחוֹקְךָ אֶל אַלְפֵי מִשְׁלָטִים, אֶל רֵעִים רְחוֹקִים…

אַךְ פִּתְאֹם – וְקוֹלוֹת אֲחֵרִים הִדְהֲדוּ בִּמְעוֹפָם עַל הַגּוּשׁ

וְהוֹדִיעוֹ: נִטְּשָׁה מִלְחָמָה בֵּין אָבִיב וּבַרְזֶל,

לְמִי מִן הַשְּׁנַיִם תִּהְיֶה הַשְׂרָרָה בָּעוֹלָם הַפָּגוּם.

וְאָמַרְנוּ: נִצַּח הַבַּרְזֶל.

הִתִּיךְ הַבַּרְזֶל אֶת אִשּׁוֹ עַל מִשְׁלַט הַמִּנְזָר וּנְעָרָיו.

אָהֲבוּ הַנְּעָרִים אֶת כָּתְלֵי הַמִּנְזָר הַקְדוּמִים,

אֶת גַּנּוֹ הַסָּבוּךְ, אֶת נוֹפוֹ, אֶת סִתְרֵי שְׁעָרָיו.

וְאָהַב הַמִּנְזָר הַשּׁוֹתֵק אֶת מִנְיַן נְעָרָיו הַהוֹמִים,

אֶת שִׁירָם שֶׁחִדֵּשׁ נְעוּרָיו, אֶת נִשְׁקָם שֶׁהִבְטִיחַ חַיָּיו.

לֹא אָבוּ הַנְעָרִים הִקָּרַע מִגִּבְעַת הַמִּנְזָר וְסַלְעָהּ.

גַם בְּבוֹא הַפְּקֻדָּה “נְסִיגָה” לֹא אָבוּ הִקָּרַע.

עַד הָרַס הָאוֹיֵב וּמָצָא שְׁנֵי רֵעִים חֲבוּקִים בְּעֶמְדַת הַמִּקְלָע,

אֶת נִצְרַת רִמּוֹנָם הָאַחְרוֹן, אֶת יָדָם הַקָּרָה.

חָמֵשׁ פְּעָמִים הִסְתָּעֵר הָאוֹיֵב עַל הַכְּפָר הַנָּצוּר,

וְשָׁב הִסְתָּעֵר בַּשִּׁשִּׁית, וְחָזַר בַּשְּׁבִיעִית – וְנִגַּף.

לֹא יָדַע הָאוֹיֵב אֶת אוֹיְבוֹ, אֶת רוּחוֹ הַקָּשָׁה מִן הַצּוּר,

אֶת הַדָּם הַתּוֹסֵס בָּעוֹרְקִים וְהוּא עַז מִן הַדָּם הַנִּגָּר.

כָּךְ שִׁדֵּר יַעֲקֹב פְּקֻדוֹתָיו עֵת פִּלַּח הַכַּדּוּר אֶת חָזוֹ,

וְאַמְנוֹן הִסְתָּעֵר בְּיָדָיו עֵת אָזְלָה הַתַּחְמֹשֶׁת בַּ’תַּת'.

כָּךְ הִכִּיר הָאוֹיֵב אוֹן־אוֹיְבָיו, שֶׁנִּגְלָה לוֹ בְּאֶלֶף חָזוֹן,

כָךְ לָמַד לְהַכִּיר כָּל אֶחָד,

עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתַר גַּם אֶחָד.

לֵיל־אָבִיב עַרְפִּלִי שׁוּב עָטַף אֶת הַגּוּשׁ הַשּׁוֹתֵת וְעָשֵׁן.

זָהֳרֵי הַבִּירָה הַמֻּפְגֶּזֶת שִׁלְּחוּ הֵד־בִּרְכַּת אֵין־אוֹנִים. צוֹנְנָה הָעֶמְדָה. וּדְמָמָה…

– הַאִם עֵר אָנֹכִי, אִם יָשֵׁן?

צְעָדִים וְהַלְמוּת מִסָּבִיב.

– “הוֹ, אַנְשֵׁי רְבָדִים!” – אֵין עוֹנִים.

אֱלֹהִים, בָּא מוֹעֵד אַחֲרוֹן לְחַיָּיו שֶׁל הַגּוּשׁ הַקּוֹרֵס.

לְמָחָר לֹא נַשְׁכִּים לִנְטִיעוֹת עַל סְלָעָיו רְעֵבֵי הָעֵצִים.

כִּי מָחָר שׁוּב יִרְעַם הַבַּרְזֶל, בְּלִי עוֹצֵר שַׁעֲטוֹ הַהוֹרֵס.

וְהַקְרָב יַחֲנִיק שַׁאֲגוֹ עִם שִׁלּוּחַ אַחְרוֹן הַחִצִּים – – –

– – – – – – – – –

הַשָּׁנִים נִתְלָשׁוֹת לְאִטָּן, וְהַגּוּשׁ עוֹד שָׁבוּי וְחָרֵב

וְעֵינֵי מְגִנָּיו וּבוֹנָיו בּוֹ דְּבוּקוֹת כָּל הָעֵת, כָּל הָעֵת –

בְּגִבְעַת־הַסְּלָעִים הָרְחוֹקָה

בְּצַמֶּרֶת הָעֵץ הֶעָנֵף;

קַשּׁוּבוֹת לְהֵדֵי הַמִּלִּים הָעוֹלוֹת מִן הַתֵּל הַלּוֹהֵט:

"שֶׁלָּכֶם אָנֹכִי, שֶׁלָּכֶם – וְלוּ גַּם כָּבוּשׁ וּרְווּי דָּם.

שֶׁלָּכֶם, לוֹחֲמֵי כְּפַר־עֶצְיוֹן, מַשׂוּאוֹת, עֵין־צוּרִים וּרְבָדִים!

בְּדִמְכֶם שֶׁהִרְוָה אַדְמָתִי שֶׁלָּכֶם אֲנֹכִי עַד עוֹלָם…

רַק סְלָעַי הַמְצַפִּים לְשוּבְכֶם נִכְסָפִים לִצְחוֹקֵי יְלָדִים"

ג' באייר תשי"א

זה היה נוסח הראשון של השיר; נוסח שנשתמר תשע־עשרה שנה. ביום השביעי למלחמת ששת־הימים הגעתי אל גוש־עציון המשוחרר, ושם כתבתי מחדש את שמונה השוּרות האחרונות של השיר:

נִתְלְשׁוּ הַשָּׁנִים עַד עֶשְׂרִים – וְהַגּוּשׁ עוֹד שָׁבוּי וְחָרֵב,

וְעֵינֵי מְגִנָּיו וּבוֹנָיו בּוֹ דְּבוּקוֹת כָּל הָעֵת, כָּל הָעֵת –

עַד שְׁעַת הַשִׁלֵּם הַגְּדוֹלָה.

וּלְרַגְלָיו שֶׁל הָעֵץ הֶעָנֵף

הִקִּיפוּנִי מִלִּים אֲדֻמּוֹת שֶׁפָּרְצוּ מִן הַתֵּל הַלּוֹהֵט:

"שֶׁלָּכֶם אָנֹכִי, שֶׁלָּכֶם – מְשֻׁחְרָר וּפָדוּי וּרְווּי דָּם.

שֶׁלָּכֶם, לוֹחֲמֵי כְּפַר־עֶצְיוֹן, מַשׂוּאוֹת, עֵין־צוּרִים וּרְבָדִים!

בְּדִמְכֶם שֶׁגָּאַל אַדְמָתִי שֶׁלָּכֶם אֲנֹכִי עַד עוֹלָם,

וּפְרָחַי הַמְצַפִּים לְטַפְּכֶם אֲשַׁטַּח מַרְבַדִּים מַרְבַדִּים".