רקע
איתמר בן-אב"י
דוגמת יוון
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: הועד הצבורי להוצאת כתבי איתמר בן אב“י; תשל”ח

חבר־הלאומים פירסם באחרונה חוברת מעניינת מאוד, העוסקת בישוב מיליון־ארבע־מאות־אלף היוונים שנמלטו מאנטוליה, מתורכיה המזרחית, מדרום רוסיה ומבולגריה בארבע השנים האחרונות, ואפשר לומר בלי כל הגזמה, כי מכל החוברות אשר נתפרסמו על־ידי החבר מאז נוצר זוהי היותר מעניינת הן בתוכנה והן בסגנונה.

הקוראים יזכרו בודאי את עצם הענין. מתוך התלהבות יתרה יצאו היוונים ל“טיול צבאי” בתורכיה המזרחית ובאנטוליה המערבית. איי־הים ביופיים ובעושרם לא הספיקום. קסנטי, גומולגינה וכל טראקיה המערבית, עם יבולה העצום בטבק משובח, היה להם רק למעין “מפתן”. מה שרצוהו נלהביהם הגדולים, למן וניזלוס עצמו ועד לקונסטנטינוס האומלל – היה זוהר היווניות הקדמונית. הם רצו באדרינופולי, בגליפולי ובקושטא יווניות. הם רצו באיזמיר, בברגמה וגם בברוסה אל־תורכיות. הם חלמו – כהוזים אשר בקרבנו – על־דבר Megalla Hellas (יוון־רבתי) עם אתונה כבירה שניה וקונסטנטינופולי, בשמה המיוון, כבירה ראשונה. בשל־כך ריכזו את כל כוחותיהם, הצבאיים והימיים, הערימו את כל אוצרותיהם בכסף ובזהב, המתיחו את כל שריריהם, ויתקפו את תורכיה החלושה, המרוסקה, הגוססה, בהצלחה מרובה. הוי, הימים הנפלאים ההם ליוון זו המאושרה! התשערו את ביתנו הלאומי ממומש כבר היום מנמל־פואד ועד לעציון־גבר, מנהר פרת ועד ללבנון הגדול? על כל כותלי בתי־הספר היוונים ביוון עצמה וגם מחוצה לה נמתחו מפות ענקיות שהבליטו בגוונים מבהיקים את שטחה של יורשת מקדוניה העתיקה – מפילדלפיה בלב אסיה הקטנה עד לסלוניקי האולימפית, ומאדרינופולי עיר אדריאנוס עד לארגירוקסטרון בדרום אלבניה. לא עוד, אלא שרוב מפות אלו כללו כבר את איי־דודקנז וקפריסין כחלק מהמולדת היוונית המשוחררה, ובעיני־קנאה גם בלבות־מהססים היה העברי מסתכל בתחיה היוונית הזאת עם כל זוהרה המחודש. לפריקלס היה וניזלוס, לאלכסנדר מוקדון היה קונסטנטינוס, והעולם מביט ותוהה!

אך לא לצפרדע להתחרות בפרה, ולא למדינה קטנה, בת חמישה מיליוני נפש לכל היותר, לשאוף שתהא בבת־אחת למדינה עצומה, עם מיליוני נפשות שאינן יווניות. ביוון זו המעוגלה נשארו כשלושה מיליוני נפשות (ברובן תורכיות, ארמניות, כורדיות, יהודיות ועוד) בלתי־מעוכלות והגבולות החדשים לאורך מאות פרסאות דרשו מאות־אלפי חיילים לשמירתם בלבד. אכן, רומניה, צ’כוסלובקיה וסרביה היו לה ליוון למעין דוגמאות חיות להתעגלות קרקעית כבירה. אלא, שלא כיוון מדינות אלו שלושתן. הרומנים, הצ’כוסלובקים והסרבים נהנו מהתפוררות קיסרות שלמה, הקיסרות האוסטרו־הונגרית, לפירורים קטנים, כשבגבולות יוון החדשה התעוררה לפתע תורכיה מתרדמתה המדהימה, ומוסטפה קמאל גואלה יצא כלביא לעזרתה.

התוצאות מי לא יזכרן?

אחרי התבוסה היוונית הנוראה ליד אפיון־קרה־חיסאר, אחרי גילגול הצבאות היוונים עד לים־האיים, אחרי תבערת איזמיר העשירה לכל היקפה נשתלשל לעיני העולם הנדהם מחזה מחריד שלא ידע כמותו אלא בתוך מקרא בספרי דברי־הימים. כמה פעמים היינו אנו, בהיותנו עוד תלמידים, שואלים את עצמנו כיצד יכלו הרומאים, למשל, לנשל מארץ־ישראל את מיליוני היהודים אשר בה? כמה פעמים חשבנו, כי רק אגדה סופרה לנו בתנ"ך – אגדת גירוש בני־ישראל לבבל ברבבותיהם הרבים. והנה ראינו כולנו בעצם עינינו את מה שלא היינו מאמינים לו בשום אופן, אלמלא היינו עדים לכך יום־יום ושבוע־שבוע, מאז החל הדבר – תנודת עם שלם, מנוסת מיליון וחצי יוונים – אנשים, נשים וטף, זקנים וילדים, מחוסרי־כל ומיואשים עד מוות, כשדרכם האחת ומטרתם הסופית היא אותה המדינה הקטנה והעניה במערב הקרוב – יוון שמלפני ההתרחבות הגדולה. מיליון וחצי יוונים! הננו מבטאים את המספר הזה כלאחר־יד, אנחנו כאן בארץ־ישראל; אנחנו, החולמים רק על שבע מאות אלף עברים להיותנו פה הרוב בעשר, בעשרים, ובשלושים השנים הבאות; כשיוון קלטה בגבולותיה כפליים מהמספר הזה במשך שני ירחים.

*

קליטת מיליון וחצי “עולים” במשך שני ירחים…

ומי שהיה מנבא ליוון כי זרם פליטים אלה, כי נהר גורף זה של נמלטים אשר איבדו ביום אחד את בתיהם, את רכושם, סחרם, קרוביהם, קשריהם ותקוותיהם – מי שהיה אומר לקונסטנטינוס בערב מותו עקב השבץ ולווניזלוס במרירות שהזקינתהו כל־כך – כי דוקא זרם נהרי זה יהיה לתשועה ליוונים בארצם ולהצלתם ביום המחר – היה נחשב בעיני כל יווני כמטורף שמקומו בבית־המשוגעים.

שערו־נא אמנם, כי גם לנו קרה כדבר הזה. שערו־נא פרעות איומות, כלליות, בעת ובעונה אחת, ברוסיה, באוקראינה, בפולניה, ברומניה, בתורכיה ובהונגריה יחדיו. חשבו־נא לרגע קל, כי מתוך הצער האנושי ששחיטה מקיפה זאת היתה מעוררת בכל תפוצות ישראל, היו מיליוני זהובים נאספים להסעת הבורחים באוניות למאות, ושממשלת בריטניה הגדולה היתה מרשה לכל הנחשול הזה לחדור ארצה־ישראל – מיליון, שני מיליוני יהודים, במשך פחות מרבע שנה, מה היה המצב בארץ הזאת? מה היה מראה ערינו, רחובותינו, נמלינו כפרינו? הן קשה לנו גם להעלות על הדעת דבר אשר כזה, עם כל הקושי שיש לנו להעסיק עשרת אלפים מחוסרי־עבודה במשבר הנוכחי…

ויוון לא רק שלא נבהלה, לא רק שלא נרתעה, וכרוע לא כרעה תחת המשא; אלא שכבימים ההרקוליים אשר להלאס ההומרית עמוד עמדה על הגובה הדרוש, ועדות לכך היא החוברת אשר פירסם חבר־הלאומים, שלפי המסופר בה נמצאה הדרך לקליטת המהגרים בפחות מארבע שנים.

בפחות מארבע שנים מצאה יוון, אחר התבוסה באנטוליה, את היכולת להושיב על הקרקע, אם בערים או בכפרים, מיליון ורבע יוונים, כי מאתיים אלף מהם הצליחו ליצור לעצמם חיים ופרנסה בכספיהם ובמרציהם־הם. בפחות מארבע שנים ידעה יוון לרתק לאדמתה חומר היולי עצום, כרבע מתושביה לפני־כך. חומר זה יהיה בקרב הימים הבאים לשמרים אשר יתסיסו את כל העם היווני כולו בחיות חדשה וסואנה ויתנו לו על־ידי־כך דם סואן בעורקיו הלאים. בפחות מארבע שנים נהפכה המדינה העניה, המרודה, הקרועה בשל ריב־אחים ומלחמות אין־סוף, למעצמה בלקנית חשובה, הרבה יותר גדולה מאלבניה ומבולגריה שתיהן, עם שבעה מיליוני תושבים, ועם שטח ימי למסחר ולתעשיה, שאין לא לרומניה ולא ליוגוסלביה אף הן. הנה כי כן היה האסון האנאטולי הגדול לברכה ליוון, לברכה קרקעית ומסחרית, שהלואי נזכה לכמותה גם אנחנו ביום מן הימים הבאים.

והידעתם מדוע הצליחה יוון?

רק מפני טעם אחד: היא לא ביססה את התיישבות פליטיה על מתנות, בלתי־אם על הלוואות.

כל יווני ויווני שפנה אל השלטונות ויבקש עזרתם, רשמו את שמו, את שמות בני משפחתו, את אשר היה לו לפני בואו ליוון, את אשר שאף להיות בעתיד. במשך שלושה ירחים ניתנו לו ולכל התלויים בו דרכמונים אחדים לנפש לאכילת לחם ולשתיית מים. כמחסה שימשו לפליטים תיאטרונים ריקים, חדרי בתי־ספר מיותרים, קרונות, עגלות־רכבת, צריפי־פח, אוהלים, ולכשהגיע תורם שלחה להם הממשלה פקודה לצאת לעיר פלונית, או לכפר אלמוני, או ליער ולעמק שלמוני. שם העמידו לרשותם צריף יותר רחב, פרה או זוג עזים, מספר תרנגולות ויונים, קצת זרעים וצמחים וסכום קטן להתחלת העבודה. אם ראו אותם עובדים ועודרים, זורעים וקוצרים, נקלטים במקומם החדש, בנו להם בית קטן בן שני חדרים עם מטבח, שעלו מחמישים עד שבעים לירות, האדמה, הצאן, הזרעים, הבית, נחשבו להם בסכום של מאתיים עד שלוש מאות לירות, הלוואה שיש לסלקה לממשלה בארבעים שנה, כשחמש השנים הראשונות חופשיות מכל תשלום. וחסל!

שום הבטחות אחרות, שום הרחבות ומותרות לא פסנתרים ולא מקוליות, לא בתי־ספר לכל כפר, לא בתי ראינוע אף במרכזים גדולים. רופאים ורפואות רק לכל עשרה כפרים. השאר על חשבון המתיישבים עצמם. יבקיעו דרך לעצמם תחילה ויעזרו להם אחר־כך להתרחב ככל אוום־נפשם.

הודות למדיניות נבונה זאת לא בלבד שאין כמעט מחוסרי־עבודה ביוון היום (רק רבע מיליון יוונים עודם תלויים קצת על בלימה מאין כסף מספיק להשתקעותם השלימה). מקדוניה וטראקיה המערבית, שהיו שוממות כמעט לפני־כך נהפכו ותהיינה לגלילים היותר עשירים בכל יוון כולה, ודרך אגב – אין להן רוב בולגרי־סרבי־תורכי כאשר טענו בבולגריה ובסרביה עד כה. יוון נתנה השנה יבול בחיטה, בטבק, בשעורה, כמעט כפליים מאשר בשנה הקודמת לה. שמונים אלף בית נבנו בערי יוון השונות וארבעים אלף בכפרים. מסילות־ברזל נתרבו ועסקיהן מזהירים. חברות האוניות נתכפלו, נמלים חדשים נבנים. סלוניקי מתחרה, עם חצי מיליון תושביה, באיזמיר האתמולית, ואתונה היתה לבירה של שלושת רבעי מיליון תושבים. כל זה נעשה במלווה שהושג בעזרת חבר הלאומים בסך עשרה מיליוני לירות, ולמלווה זה יווספו בשנה הבאה עוד חמישה מיליונים – וחסל.

כך פתרה יוון את שאלת מהגריה, כך היתה הלאס העתיקה והמפורסמה להלאס חדישה והרת־עתידות, בה רואים אנו דוגמה, מופת, שעלינו ללמוד מהם הרבה־הרבה, אם לא הכל־הכל.

ואם תשכח הנהלתנו הציונית את שיטותיה הרעועות והמזיקות של קרנות שונותa fond perdus תמיד, ותשלח ליוון מלאכות של מומחים, אשר תלמד על המקום כיצד ליצור קרנות שכספיהן יוחזרו בתמידות מפאת היותן מיודדות על הלוואות ולא על מחנות – וראינו בעינינו את תחילת ישועתנו האמיתית.


ד“ה, י”ז בכסלו תרפ"ז – 23.11.1926

המלצות קוראים
תגיות