שלושה גברים ערבים ענקיים, שעירים, מזיעים, מכוסי-אבק, עומדים ליד מקצצת השחת, אחד תולש את השחת מן העיסה, שני מכניס אותה למעין שוקת של עץ שלפניה גלגל בעל שני סכינים אלכסוניים מבהיקים וחדים, וערבי שלישי מסובב את הגלגל, והשחת יוצאת מתחת הסכינים קצוצה, ומעין תערובת ירקרקת הנופלת ארצה ומהווה ערימה – ערבי טוען את הקציץ הזה לתוך סלים, ניגש לעליית הרפת – ושם למעלה, מתחת לגג, גלגל וחבלים עבים – הסל נקשר לחבל – וערבי עומד למעלה בפתח, מושך את החבל הנע על הגלגל עד שהסל מגיע לידיו – שם הוא הופך אותו לתוך העלייה המוכנה לכך.

ילדה בת שמונה משרכת דרכה מן הבית למתבן, וכשהיא מגיעה ליד המקצצה ואנשיה היא מתחילה לרוץ, כי היא פוחדת מאנשי המקצצה – הם שחורים, מכוסי אבק, פניהם מכוסים באבק ורק העיניים מציצות מוזרות מתוך פנים אלה – היא עוברת אותם במרוצה והם פורצים בצחוק – הם יודעים שהם מבהילים אותה –

*

נכתב: ראשית שנות ה-70 לערך. תקופת התרחשות הסיפור: 1902. זהו דף התחלה לסיפור שבכותרתו נרשם: “‘חוה’ בת שמונה, ופתן זקן במתבן”, ולמרבה הצער אין לו המשך. ניראה שהיה אמור לתאר חוויית ילדות של אסתר בת השמונה מול פתן זקן במתבן, בעליית-הגג של הרפת. לא מצאתי בזכרונותיה, בסיפוריה ובראיונות עימה – זכר למאורע כזה.